אשמח להערות בעלי הנסיון כאן לטיול שאני מתכנן, להרגעה ולהכוונה לגבי קנדה.

טיילתי לפני 6 שנים בין ילוסטון למואב לוגאס ב9 ימים, אני נהנה מגמיעת המרחקים והנופים המשתנים.

הפעם, ב"ה, אני מקווה להצליח לטייל 11 ימים בספטמבר, בין סולט לייק סיטי לג'ספר. טיול בדד.

ההי-לייט הוא כמובן גליישר וצפונה שלא ראיתי בטיול הקודם, ואני מודע לכך שרק המרחק מסולט לייק סיטי יאכל לי הרבה מהטיול,

אבל אם מביאים בחשבון זמינות טיסות, רצון להשאר בסביבות ה2000 דולר לטיסות, ואת העובדה שאי אפשר לשכור בקנדה ולהחזיר בארה"ב,

סולט לייק סיטי היא נקודת הפתיחה היחידה.

רוצה לשכור רכב גדול בסולט לייק סיטי, מתכנן לישון ברכב כדי להיות גמיש.

להצפין ללוגן, ולחצות את פארק טטון, ואז את ילוסטון, להנות מהנופים של מונטנה עד גליישר,

ואז לחצות לקנדה, ולהצפין עד ג'ספר (מעריך שיתאפשר עד אז, ולמרות השריפות יהיה יפה)

יכול להיות שאני סתם מגזים, אבל משום מה יש לי לגבי הפרק הקנדי מין חשש,

שהטיול לא יהיה גמיש ונעים כמו בארה"ב.

1. אני מאמין שאמנם יכול להיות מאוד קר, אבל לא ברמה שבלתי אפשרי לישון ברכב. צודק? טועה?
2. בניגוד לארה"ב שם אפשר להעזר למשל בחניוני וולמארט בכל עיר, נראה שהחלק הקנדי ידרוש התחייבות מראש לחניונים מסויימים.

האם אפשר להמר על מקום פנוי בחניונים המתוארים כ"פירסט קאם פירסט סרב"? נאמר שנתקעתי, יש פתרון סביר?

1. אולי יש לי פה איזו תפיסה לא רציונלית לגבי מידת הגמישות בלינה בקנדה ביחס לארה"ב שבגללה אני מתעקש להתחיל בארה"ב?
2. 4. אני מאמין שלחצות שוב את טטון, ילוסטון, ומונטנה, שלא לדבר על גליישר, שווים את המחצית הארהב"ית של הטיול.

אולי אני טועה ופארקים ונופים מהממים לא פחות ממתינים בטווח דומה בקנדה?