ואני התענגתי לקרא את מה שכתבת ענבר! תודה!

ממש מרגש אותי שכתיבת סיפור הטיול שמחה גם אותך!

אם פעם חלק מהכיף היה לתכנן את הטיול מההתחלה ועד הסוף ואז לטייל, הרי שהיום גם הכתיבה היא המשך ישיר ונפלא שלו.

שרק נמשיך לטייל ושזה כל מה שנעסוק בו, אמן!

מירב היקרה,

וואו כמה התענגתי על כל פוסט בשרשור הנפלא הזה !!!

ממש מצאתי עצמי בודקת, לפעמים כמה פעמים ביום, אם כבר ״שחררת״ את הפוסט הבא...

אנגליה ו-ווילס כל כך ״עושות לי את זה״ ואני לא מתוכננת להגיע אליהן בקרוב. אם הכתיבה היא התרפיה שלך אז הקריאה היתה התרפיה שלי.

תודה רבה רבה רבה

שמחה שליווית אותי! אני מחזיקה ממך מאד, שתדעי .

עוקבת אחרי מעלליכם באיסלנד המעוררים בי געגועים עזים למדינה הזו.

שכחתי בסיכום לומר שאת רוב רובו של המידע על ווילס שאבתי מאתרי תיירות וולשים, כמו זה וזה. רק צריך לחפור ולקרא. לפעמים סתם בדקנו במפת גוגל לראות מה עוד מעניין יש באזור, ואני ממש נהנית למצוא ככה מקומות שאיכשהוא פיספסתי בקריאה. אפילו שכחתי להסתכל שוב בסיכום של פנינית מהשנה שעברה, שגם בו נעזרתי לגבי צפון ווילס.

חברה טובה הייתה בווילס חודש לפנינו, ושלחה לי דיווחים מצולמים מהשטח על מסלול 4 המפלים בין היתר, כך שבכלל התלהבתי מהאזור המקסים הזה.

תודה לכולם.

נתראה בטיול הבא.

תודה רבה שמחת על הפירגון! נהניתי לכתוב, ולפעמים אני קצת נסחפת עם פירוט יתר.. אבל זו התרפיה שלי..

הגשם באמת לא נורא, אם הוא מגיע במנות סבירות. בזכותו הכל היה ירוק ורענן כל הזמן..

ולא לחשוש מהנהיגה הצד הלא נכון - בהתחלה אכן "מנשקים" קצת את המדרכות וקצת משתפשפים בשיחים שבצידי הדרכים, אבל תוך זמן קצר מתרגלים.

בעלי (להלן הנהג) מאד חשש השנה, בפרט אחרי שכבר נהג שם בשנה שעברה, וראה זה פלא - התרגל תוך חצי שעה כאילו נולד באי הבריטי.

ממליצה בחום לנסוע לווילס!

תודה על המילים היפות ועל ההארות והערות!

מסכימה עם כל מה שאמרת. אכן, שיערתי שהמפלים אמורים להיות יותר שוצפים ומלאי מים אבל היה כל כך כיף שם.

לגבי השלט - פשוט מצא חן בעיני הניסוח עם חוש ההומור הבריטי שבו...

עם תשלום החנייה הסתדרנו יפה, במיוחד אחרי הסטאג' שעשינו בצפון ווילס בקיץ שעבר..

שוב תודה על הליווי!

תודה רבה מירב על ההשקעה המרובה בסיפור נוסף!

הארת לי חלקים חדשים בווילס ומקווה שעוד אחזור לשם

מחכה כבר לטיול הבא שלכם...

@meravshell

מירב, ממש נהנתי לעקוב אחרי הטיול שלכם, תודה רבה על הדיווח! בחרתם אזור נהדר ולא מפתיע אותי בכלל שכל כך נהנתם שם. אני חושבת שחלק מהקסם של האזור הזה הוא שהתשתית התיירותית שם לא מאוד מאוד מפותחת, ולכן הכל ״קטן״, איטי ומקומי. בקושי יש תחבורה ציבורית, אין כל כך תשתיות תיירות או אטרקציות, ועם זאת, יש נופים מהממים, אין עומס ואין מיסחור.

כמה דברים קטנים שלא רציתי להתפרץ איתם לסיפור הנהדר שלך:

א. הייתי באזור הזה בדיוק לפני 5 שנים, וזכור לי שהיו יותר מים במסלול המפלים ממה שאת תיארת. אני לא יודעת אם זה קשור רק בגשמים או שהמים מגיעים גם ממקורות נוספים. יולי השנה היה גשום במיוחד ובכלל הייתה שנה גשומה, אז אני לא לגמרי בטוחה שזה תלוי רק במשקעים. בכל מקרה, זה מסלול נהדר.

ב. העניין של לבקש תעודה מזהה ממי ש״נראה בן פחות מ-25״ הוא דבר שבגדול קיים בכל המדינה. זו לא חובה חוקית (זה בכל זאת מאוד סובייקטיבי) אבל זו המדיניות של איגוד הפאבים והבארים, ומכאן, בפועל, כמעט בכל מקום.

ג. למרבה הצער אין אפליקציית חניה שעובדת בכל מקום. רשויות שונות עובדות עם אפליקציות שונות, ולא תמיד זה הכי פשוט וקל לשלם על חניה, בעיקר לא עם רכב לא קבוע. שלא לדבר על מצבים שבהם אין קליטת אינטרנט ואז בוודאי אי אפשר לסמוך רק על אפליקציות.

ד. ״מטריות לא מועילות״ - לדעתי זה תמיד נכון, בלי קשר לוויילס או לטיול בה

יום ראשון

קמנו ליום שימשי למדי. ארוחת הבוקר הובאה לחדר בסלסלה נחמדה. לא נפלנו. סביר +. יקר מידי לטעמינו עבור התמורה. אכלנו את שארית הירקות שלנו ולקחנו את מה שנשאר לדרך.

הטמפרטורות היו גבוהות יחסית למה שהורגלנו בטיול הזה. כאילו ברגע שחוצים את הגבול מווילס לאנגליה מזג האוויר משתנה.. כבר התחלנו להתגעגע...

המשכנו בדרכינו לכיוון לוטון. מרגישים שאנחנו כבר לא בווילס, ולא רק בגלל מזג האוויר..הכבישים נעשו צפופים ועמוסים יותר. גם העובדה שזה יום ראשון תרמה לעניין. בדרך חיפשנו מקום נחמד לעצור ולטייל בו, והגענו לאיזור שהוא בעיקרון אתר קמפינג שצמוד לאגם. נכנסנו פנימה - חלום של מקום. מדשאות רחבות ידיים, קראוונים ניידים ואיזור של קראוונים נייחים שמשמשים כצימרים. הבנו בזמן שהיינו בווילס שזה בילוי אהוב על אנשים - להגיע למתחם כזה ולשכור קראוון נייח לסופ"ש.

החנינו את הרכב ויצאנו לכיוון האגם. התחיל להיות חם - שכחנו מה זה כבר.. משפחות בילו שם עם הכלבים, כולם חצי ערומים. הלכנו לאורך האגם. אף פעם לא משעמם לראות ברווזים באגם. אחרי הליכה נחמדה חזרנו לרכב והמשכנו בדרכינו.

זכרנו שלאורך הכבישים המהירים יש מתחמי עצירה גדולים וחיפשנו אחד כזה, ואכן מצאנו. הגענו למקום עצום בגודלו, עם חנייה ענקית, מפוצצת במכוניות. המוני אנשים. שבועיים היינו בשקט ושלווה והיה לא קל לחזור לציוויליזציה .

נכנסנו פנימה והתיישבנו לאכול בננדוס למי שמכיר. סניף ענק שמאד השתדרג מהפעם האחרונה שאכלתי ברשת הזו בלונדון..

אחר כך הלכנו לשתות קפה ומאפה באחד מבתי הקפה.

הקרבה ללונדון ניכרת. המוני אנשים, מלאומים שונים ובליל של שפות. כל מיני תלבושות.

אנחנו כבר התחלנו להזיע. פתאום נראינו מגוחכים עם הסווטשרטים שלנו . טוב שלבשנו קצר מתחת.

זהו. ממשיכים ללוטון.

בשעה טובה ניווטנו לכיוון השדה, ובדרך להחזרת הרכב עצרנו לתדלוק. בקלות הגענו להחזרת הרכב וקיבלו אותו ואותנו בחיוך.

משם שאטל לשדה, שהוריד אותנו ליד המלון. הולידי אין.

הסתכלנו על הדרך המובילה מכאן לשדה עצמו והחלטנו ללכת אותה עוד מעט, כדי שבבוקר מוקדם ניהיה רגועים יותר.

המלון נחמד. הציעו לנו לתפוס שולחן לארוחת הערב שכן אמור להיות עמוס עקב שידור הגמר של היורו..חייכנו בנימוס ובלב ויתרנו על ההצעה הנחמדה.

התארגנו בחדר, ויצאנו לבדוק את ההליכה לשדה התעופה. ההליכה אמורה לארוך כ - 10 דקות, חלקה בעלייה קלה וחלקה מקורה. אכן הגענו אחרי 10 דקות לשדה, ובדקנו היכן הצ'ק אין של איזיג'ט (עבור בעלי שממשיך בבוקר למילנו בעניני עבודה) ושל אלעל עבורי.

השדה קטן וממש נחמד וקל להתמצאות. קצת מוזר כזה - טסות משם רק חברות לואו קוסט כמו איזיג'ט וראיין, ו אלעל. חברת הלגאסי היחידה..

קנינו אוכל ולקחנו איתנו לאכול בשקט בחדר.

ידעתי שההליכה בבוקר תיהיה קשה קצת יותר כי הפעם אהיה עם מזוודה כבדה יחסית אבל לא נורא.

זהו. ארגנו את הדברים כך שאני אסחב הביתה את רוב הכביסה והדברים שקנינו, אכלנו והלכנו לישון.

בעלי קם לפני, ממש ממש מוקדם, ויצא לדרכו, ואני נשארתי עוד שעה וחצי בחדר.

זהו. הלכתי לאט את הדרך ושמחתי שלא יורד גשם.. הגעתי ממש מוקדם והייתי הראשונה ששלחה את המזוודה..

טיסה נעימה הביתה, הפעם במטוס רגיל, ללא פינוקים וארוחת מגש אלא כריך שלצערי לא נגעתי בו.

הסתיים לו טיול נפלא בווילס אהובתינו.

אני החלטתי שצריכים לחזור למקומות שלא הספקנו כמו השמורות הנפלאות בקו החוף ועוד כל מיני, אז יש למה לחכות.

תודה למי שקרא והגיב, ואם מישהו יסע בעקבותינו - הרוויח.

תובנות - הוולשים אנשים נחמדים ונעימים.

ווילס מקסימה וכל אחד יכול למצוא מה לעשות בה.

ולמי שרוצה להימלט מהחום הישראלי, זה המקום להימלט אליו.

עם הגשם אפשר להסתדר, צריך לבוא עם ראש טוב, וכמובן ביגוד מתאים - מכנסי טיולים דוחי גשם, מעיל גשם, נעליים טובות. לפעמים זה לא כל כך עוזר כמו שחווינו על בשרינו, אבל מומלץ.

מטריות לא ממש מועילות

לבסוף הגענו לכפר מאד עתיק, שכמובן היעד שלנו היה ממש בקצהו. זהו פונדק משנת 1772, עם גג מקש, כמו עוד בתים רבים בכפר הזה ובקוטסוולדס בכלל.

אבל, אנחנו לא התאכסנו בו, אלא במשהו שנקרא pod - מעין מבנה מוכן, מוארך, והיו שניים כאלה בחצר האחורית של המקום. הוא אמנם צר ולא גדול , אבל היה בו הכל - ספה, מולה שולחן עם טלביזיה ענקית, מיטה, דלפק ארוך עם כיסאות בר, כיור קטן, מקרר, מקלחת די מרווחת ואפילו מקום לשים בגדים.

מאד מיוחד ומעניין.

הפונדק עצמו היה כאמור עתיק ביותר, עם תקרה נמוכה (לי לא היו תלונות ), וקורות עץ, וריח של פעם. מיוחד מאד. בעל המקום החביב ליווה אותנו לפוד שלנו והסביר עליו קצת. שאל אם ניהיה מעונינים בארוחת בוקר שתגיע אלינו בבוקר לחדר. חשבנו קצת ואמרנו שכן. פטפטנו לא מעט. אמר שיש לו ידידה יהודיה, והיא היהודייה היחידה שהוא הכיר עד עכשיו . אז שמחנו להעלות לו את מספר היהודים שהוא מכיר בבת אחת..ברור שישראלים לא פגש מעולם.. עשינו את המצווה היומית שלנו..

התארגנו בחדר ויצאנו לתור את הסביבה. הלכנו במעלה הרחוב, והתרשמנו מהבתים, שחלקם אכן עם גגות קש, חלקם חדשים יותר והיו כאלה שנראו קצת עצובים..

בעל הבית סיפר שאסור להחליף את גג הקש בגג אחר, נניח צפחה או רעפים. זה בית לשימור, ולכן אפשר רק לחדש את הקש כל 15 שנה בערך. אז הוא החליף את שלו לא מזמן, עלה לו המון כסף, אבל שמח לספר שאת ההחלפה הבאה כבר יעשה הבן שלו..

חזרנו לחדר לארוחת ערב שהכנו ומנוחה.

מחר היום האחרון..

כשהגענו לשביל המוביל לאגמון, נתקלנו בשלט שאומר שאם במקרה הגענו לכאן (ניתן היה להגיע שלא דרך הגנים) ולא שילמנו, אנחנו מוזמנים לשים מטבע בחריץ שבעמוד הלבן. מעניין אם היו כאלה שעשו זאת..אותנו זה הצחיק הנאיביות הזו.

הגענו לאגמון החמוד, צילמנו קצת, נחנו קצת, וחזרנו על עקבותינו לתוך הגנים. שם הלכנו בשבילים שעוד לא היינו בהם, שהובילו ישר למקום הכי חשוב בכל גן בריטי שמכבד את עצמו, הלא הוא ה TEA ROOM

התיישבנו על המרפסת הפונה לגנים, הזמנו קפה ועוגה (אני) ומשהו טעים לאכול (בעלי) ופשוט נשאבנו לשלווה שהייתה שם. היה כל כך נעים, פשוט יקום מקביל לחיים שלנו.. בריחה זמנית מהמציאות. בהינו בגנים, ואחר כך בציפור שהתיישבה על על המעקה, ולא רצינו ללכת. באמת.

אבל, לכל דבר טוב יש סוף, קמנו, חזרנו לרכב, והמשכנו בנסיעה הארוכה לחלק המזרחי של איזור הקוטסוולדס, שנמצא כבר באנגליה. עזבנו את ווילס בצער רב.

שוטטנו לנו בכיף בגנים, נהנים לחקור את הצמחים והשבילים הצדדיים.

אני חולה על הגנים הבריטיים אם לא שמתם לב . הגענו לגבול היער ועברנו אחד השערים שהיו שם, וכרגיל הקפדנו לסגור אחרינו. הלכנו לפי הסימונים (כפיסי עץ לבנים), אבל מסתבר שנכנסנו לשדה מוקשים - לא רק אנחנו הסתובבנו שם.. גם המוני כבשים..תדמיינו את כמויות הח.. שהיו פזורות שם.

אז הלכנו בזהירות, עקב בצד אגודל, נזהרים לא לדרוך על משהו ריחני.. הסימון הוביל אל השלט הבא-

יום שבת, 13/7

קמנו לבוקר נחמד. ארוחת הבוקר הגיעה בזמן והייתה טעימה מאד. אחרי יומיים ממש נקשרנו לחדר ולמקום. אחד המקומות הנעימים שהיינו בהם, ובנוסף מחיר סביר בהחלט.

יצאנו להעמיס את המזוודות ברכב, ולידינו חנתה מכונית גדולה שבעליה כסוף השיער עמד לידה. אמרנו בנימוס בוקר טוב והתחלנו לפטפט. הבחור התארח כאן עם אשתו, מה שנקרא תיירות פנים - דרום בריטניה. לאחר ששמע מהיכן אנחנו, היה מאד מופתע ששדה התעופה פועל כרגיל ושניתן לצאת ולהיכנס מהמדינה.

פטפטנו על מקום המגורים שלנו ושלהם, ועל מצב המים אצלנו, והרגעתי אותו שיש לנו מים בשפע ואין בעיה. ואז הוא שאל:

And what about the OTHER problem

מייד הצלחתי לצאת מזה באלגנטיות איכשהוא. רק זה היה חסר לנו, להיכנס למלכודות פוליטיות.

נפרדנו כידידים, ויצאנו לדרך הארוכה שתתפרס על פני יומיים, לשדה התעופה לוטון בלונדון. בקילומטרים היא איננה כל כך ארוכה, אבל הנסיעה היא ברובה בכבישי כפר איטיים, כך שהיא נמשכת הרבה זמן, אז מראש חילקתי אותה ליומיים, שניסע בנחת. מה יש למהר?

נסענו בכבישי נוף מהממים - אין לי כבר מילים לתאר את היופי שהקיף אותנו. הפסטורליות וכל הירוק הזה.. והיינו כמעט לבד בכבישים. מדהים. זה בכלל משהו שאפיין את כל הטיולים בווילס - כבישים כמעט ריקים. עוד נתגעגע אליהם בהמשך הנסיעה

בדרך החלטנו להיכנס לגנים האחרונים בהחלט בטיול הזה. לא היה צריך כמעט לסטות מהדרך. שמם HERGEST CROFT GARDENS

כרגיל הייתה חניה בשפע.

נכנסנו למבנה בו מכרו כרטיסים. הדבר הראשון שאמרה הפנסיונרית החביבה בקופה - מה יהיה עם הקור ומזג האויר הזה.. יכולתי רק להנהן ..ולהציע לה להתחלף עם הקיץ שלנו .

קנינו כרטיסים וקיבלנו צמיד על היד ומפה. הוסבר לנו שחוץ מהגנים, ניתן לצאת ליער הגובל בהם וללכת בו עד שמגיעים לאגמון קטן, והמפה תעזור לנו לנווט.

מפת הגנים ומתחתם מפת היער:

המשכנו לעיירה Llandrindod Wells (זה השם המלא), שפעם נחשבה לעיירת ספא , שהיו מגיעים אליה כדי להרפא. עיירה חביבה מאד.

חנינו ליד הפארק באמצע העיירה, בו רצינו ללכת ושמו Rock Park. זהו פארק ענק, עם הרבה שבילים לגלות, עולים ויורדים, ברז עתיק מאד שעדיין מוציא מי מעיין שאומרים שבריאים לגוף, פסלי עץ וכמובן נחל ומעליו גשרי עץ.

אחרי כמה דקות הבנו שאנחנו די לבד שם, ואכשהוא זה די הפריע לנו משום מה. משהו במקום.. גם הגענו לכניסה אחרת של הפארק ושם ראינו מבנה מוזנח שידע ימים טובים יותר, ויש עליו עדיין שלטים של טיפולי ספא.. קצת קריפי..באתר של המקום הוא כביכול עדיין פעיל, אבל לנו הוא ממש לא נראה כך.

בקיצור, החלטנו לחזור על עקבותינו בדרך אחרת. בסך הכל מקום חביב ולא יותר. לא נפלנו. המשכנו לשוטט בעיירה עצמה.

חזרנו לרכב ונסענו לאגם שמופיע בכל כתבה על העיירה הזו, ונמצא בכניסה אליה. החנינו והתחלנו להקיף את האגם, נהנים מהמראה הפסטורלי ומהברווזים ששטו בו. כמובן שבאיזשהוא שלב הגשם שוב התחיל לרדת. לא נורא, אבל קצת מעצבן כבר.. הגשם התגבר. ראינו מרחוק את בית הקפה שיושב ממש על האגם והתקדמנו לעברו. מתחת בית הקפה מכרו גלידה, והיתה חנות שהשכירה ציוד לפעילויות מים באגם. מיותר לציין שלא היו קופצים..

עלינו לבית הקפה ונכנסנו פנימה. איזה מקום! התחושה היתה כמו באירופה הקלאסית של פעם. יושבים ומשקיפים על האגם.

קיבלנו תפריטים, החלטנו מה רוצים וחיכינו. משום מה כל המלצרים חלפו על פנינו מספר פעמים אבל לא ניגשו לקחת הזמנה. ואז נזכרתי - כנראה כרגיל צריך ללכת לקופה להזמין ולשם. אכן צדקנו.

אכלנו בחברת פנסיונרים חביבים - גם אני רוצה בפנסיה לשבת לי בבתי קפה המשקיפים על אגם ולא להיות מוטרדת מכלום. איזה חיים . אז אם לא בפנסיה, גם עכשיו זה טוב . בינתיים הגשם ממש התגבר והיה נחמד לראות אותו נופל על מי האגם בעוד אנחנו יושבים לנו בכיף יבשים..

מהון להון שמנו לב שמתחילים לפנות ולסדר מסביבנו. הסתכלנו בשעה - אכן מתקרבים ל16:00! זמן סגירה. הבנו את הרמז ויצאנו חזרה לאגם ולשביל הסובב אותו. המשכנו בהליכה עד שהגענו חזרה לרכב.

מה עכשיו? היום עוד צעיר.

מצאתי במפת גוגל מקום שנראה מקסים - שמורת טבע עם דקים להליכה והרבה ציפורים, אז כיוונו לשם. בינתיים חזר הגשם ביתר עוצמה, ובנוסף לכך לא וויז ולא גוגל מפס הצליחו למצוא את המקום. ניסינו וניסינו, אבל בסוף הרמנו ידיים והחלטנו לחזור לצימר.

רק אחרי הצהריים המאוחרים הגשם פסק ונעשה בהיר, אז יכולנו לצאת להליכה שהובילה אותנו עד לכפרון שבשוליו אנו גרים.

לילה אחרון בווילס . מחר מתקדמים מזרחה לעבר לונדון במשך יומיים. הלינה הבאה באיזור הקוטסוולדס באנגליה.

הנוף ליד מקום הלינה

אגב, למי שמתעניין לטיול עתידי - שם המקום בו ישנו - Pwllgwilym B&B

יום שישי 12/7

התעוררנו לבוקר נחמד. הסטנו את הוילונות (אין תריסים..) רק כדי להתפעל שוב מהנוף הנשקף מכל עבר, ירוק ועצים וכבשים. כבר עושה מצב רוח טוב לתחילת היום. בשעה הייעודה, שגם אותה סימנו על הטופס אתמול, הגיעה ארוחת הבוקר לחדרינו הקט - תחילה החלק הראשון (קערת יוגורט גדולה, וקערה ענקית של פירות יער שהטריות זועקת מהם), ובהמשך שאר הארוחה. נהננו מאד לאכול בשקט ובפרטיות ולקחנו את הזמן.

היום נוסעים לעיירה Llandrindod, אבל תחילה חוב מאתמול. הדרך ממילא עוברת בעיירה של אתמול שכל כך אהבנו. בעלת הצימר שלנו סיפרה שיש מחר מירוץ מענין של מכוניות ראלי, שעובר ברחובות העיירה הזו, ושאולי נראה את הרכבים מתמקמים.

הגענו לעיירה וחנינו בחניה המרכזית ליד הנהר העובר בה. היה יום מקסים והכל נראה נפלא. על חלק מהחניה עמדו מכוניות שכנראה ישתתפו במירוץ, כולן של אותו יצרן.

הלכנו להסתכל על הנהר ועל הגשר הרומאי העובר מעליו. מקסים ופסטורלי.

משם עלינו לרחוב הראשי בו היינו אתמול ועכשיו נראה אחר לגמרי: שוקק חיים, הכל פתוח, אנשים מסתובבים. כל מיני חנויות מיוחדות ומתוקות, הרבה מהן מוכרות עבודות יד, חנויות בגדים - סרקתי כמה מהן, בתי קפה מיוחדים ולא מעט חנויות צדקה האהובות עלי. נכנסתי לשתיים מהן וזו חוויה בפני עצמה.

הפעם לא מצאתי מציאות.

מה עכשיו? נכון! זמן קפה!

מכל בתי הקפה שראינו, היה אחד שתפס לי את העין. זו היתה בעצם חנות/ גלריה , אבל בחוץ היה שלט שמזמין גם לקפה. אלה מקומות שחביבים עלי, המשלבים גם אומנות או קניות או ספרים וגם בית קפה. נכנסנו בהיסוס קל ומיד התאהבנו. סביבנו היו פריטי ריהוט משופצים ומיוחדים, ומסתבר שנערכות שם גם סדנאות שונות. בפנים היתה פינה בה מכרו שתייה חמה ומבחר עוגות. מקסים. הזמנו כרגיל קפה ועוגה והתיישבנו בפנים החנות ליד אחד השולחנות. כל שולחן היה שונה מהאחרים, כיסאות שונים. הכל מסתבר למכירה. פחדנו שמישהו יקנה את השולחן תוך כדי שאנחנו שותים . ברקע הושמעו שירים ישנים נושנים של פרנק סינטרה ואחרים ואנחנו התמוגגנו מנחת.

לאחר כמה דקות נכנסה מישהיא לחנות שניכר שהיא חלק מהצוות (שכרגיל היה בפנסיה..) והתחילה לעבור בין הרהיטים ולהסביר איך לתמחר אותם. התחלתי לדבר איתה ומסתבר שהיא זו שמשפצת את כל הרהיטים בחנות. קיבלתי ממנה הסבר על כמה רהיטים מיוחדים מאד, ועוד הסתבר שהיא זו שהכינה את עוגת הפירות שאכלנו.

היה כל כך כיף שלא רצינו ללכת משם.

איכשהוא הצלחנו לצאת כי יש לנו עוד תוכניות להיום, וחזרנו לרכב.

דוגמה לחנות מתוקה:

רציתי לשתף בשלט שהיה תלוי ליד הקופה במזקקת הוויסקי והעלה בי חיוך (בהמשך ראינו שלט דומה עם נוסח טיפה אחר)

תודה על התגובה המפרגנת! כיף לראות שמשהו מחווית הטיול מצליח לעבור לקוראים.

ואם מישהו ילך בעקבותינו - אשרי.

בקשר לאפליקציה - לא מכירה... כל מי שראינו בחניות שילם במכונה ושם להצגה מתחת לשמשת הרכב.

יום חמישי 11/7

חוב מאתמול למי שמתעניין - המקום שרצינו לבקר בו והיה סגור - נראה ממש מעניין: זה שם המקום -

זהו. עוזבים בצער את הנוף המשגע והקוטג' הנחמד עד מאד. אחרי יומיים ממש מתרגלים למקום. מוצאים את המקום הנוח על הספה, נהנים להכין את הקפה, ללכת על רצפה חמימה, לשבת במרפסת ולבהות בנחל, ואפילו לעשות כביסה... בהמשך ידענו שכבר לא תיהיה לנו מכונת כביסה..

בשבוע החולף יצא לנו לפגוש את בעלת המקום, כאשר באה להסדיר את התשלום (בוקינג במקרה שלה לא העביר לה את הפרטים שלנו משום מה, כך שנאלצה לגבות בעצמה). אשה מאד נחמדה. היה נחמד לפטפט ולהכיר. בדרך כלל במקומות כאלה אתה לא פוגש את בעל הבית, רק אולי מתכתב איתו. איתה הייתה תקשורת מצויינת בווצאפ. מומלץ.

היום היה תורו של בעלי להחליט על החוויה היומית ועל המקום שניסע אליו. מאד רצה לבקר במזקקה, ומצאנו שבדרך שלנו צפונה ישנה מזקקת ויסקי, שמה PENDERYN, שעורכת סיורים כמה פעמים ביום.

לא הצלחנו להירשם באינטרנט ולכן התקשרנו ונרשמנו לסיור בשעה 12:00. שנגיע בלי לחץ.

כמובן שהגענו הרבה יותר מוקדם, אבל עדיף מאשר לאחר ולפספס.

המזקקה נמצאת בכפר שליו ופסטורלי.

נכנסנו, נרשמנו ושילמנו על הסיור. בינתיים שוטטנו לנו בחנות המהממת שלהם בה מכרו את כל סוגי הוויסקי שלהם, ליקרים, מארזים ועוד דברים נלווים כמו עוגיות וולשיות. נשאר עוד זמן, אז יצאנו החוצה לעגלת הקפה החמודה (באמת הייתה חמודה ומקושטת) שחנתה מול הכניסה, קנינו קפה ונזכרנו שממש ליד הרכב שלנו, על המדשאה, יש שולחן פיקניק. מושלם. ישבנו לנו בכיף באוויר הצח ושתינו, נהנים מהשלווה.

נכנסנו כמה דקות לפני הסיור, ביקרנו את השירותים, והתאספנו כל הקבוצה, מחכים למדריכה.

הסיור החל בזמן, והמדריכה המקסימה בעלת המבטא הצרפתי הקליל, הובילה אותנו בין המיכלים, מעבים, צינורות וברזים, תוך מתן הסברים מפורטים ומרתקים על תהליך ייצור הוויסקי שלהם. היא הייתה כל כך מעניינת!

עד אז, ידעתי שסקוטלנד היא מעצמת וויסקי, ואף ביקרתי במסלול שנקרא דרך הוויסקי בצפון, וערכתי סיור במזקקה המפורסמת גלנפידיך (מעניין כמה שווה היום בקבוקון וויסקי שלהם שקניתי בחנות אי אז בסוף שנות השמונים ). עד לפני כמה שנים, ווילס בכלל לא הייתה מעצמת וויסקי כמו סקוטלנד, אבל זה השתנה בשנים האחרונות, ומזקקות וויסקי צצו להן ברחבי האיזור.

למדנו על השימוש בחביות העץ, על חשיבות סוג העץ ועל השפעתו על טעם הוויסקי, מניין החביות מגיעות ועוד.

מסתבר שכמו כל מזקקת וויסקי, המזקקה הזו נמצאת ליד מעיין ומשתמשת במים הזכים שלו בייצור הוויסקי האיכותי.

סיימנו את הסיור והגענו לחדר הטעימות. קיבלנו שתי אפשרויות לכל אחד - לטעום 2 סוגי וויסקי או לקבל בקבוקון ליקר שהם מייצרים בנוסף לוויסקי (אגב, הם גם מייצרים ג'ין שתהליך יצורו מהיר יותר מהוויסקי, ולכן מכניס להם כסף בשנים שמחכים לוויסקי להתיישן - נקודה מענינת!).

מכיוון שטעימה אצלם הייתה כוס יין מלאה כמעט החלטנו להרוויח מכל הכיוונים - אני בחרתי בשתי הטעימות שבהחלט הספיקו לשנינו, ובעלי לקח את בקבוקון הליקר (טעים טעים).

ישבנו שם בכיף. אנשים לא רצו ללכת.. בסוף לא הייתה ברירה.

החבר'ה שהיו איתנו בסיור קנו כמויות של בקבוקי וויסקי - להם אין בעיה של סחיבה במטוס.. התלבטתי אם לקנות בקבוק ליקר כי אני ממש אוהבת את הסוג המדובר, אבל לצערי ויתרתי. בעלי היה אמור לנסוע מלונדון למילנו בעניני עבודה, כך שכל הדברים שקנינו בטיול היו אמורים לבוא איתי במזוודה לארץ ופחדתי שיהיה לי כבד מידי

יצאנו מהמזקקה והתחלנו להצפין לכיוון מה שנקרא mid wales כלאמר מרכז ווילס. חצינו את שמורת ברקון ביקון המהממת כבר אמרתי?.. בדרך חלפנו על פני מאגר מים שלידו עצרנו לשיטוט קל ואכילת פרי. המשכנו לנסוע ופתאום ראינו פניה לחניה שלידה מעין מבנה גדול. נכנסנו כמובן וראינו שהחניה מפוצצת, אנשים ומשפחות מסתובבים שם, והיו כאלה שראינו מהלכים על ההרים בסמוך. בדיקה זריזה בגוגל הראתה שיש כאן פשוט מרכז מידע למסלולי הליכה, ומכאן יוצאים מסלולי הליכה לפסגת ההר הסמוך, עניין פעוט של כמה שעות. החלטנו לוותר למרות הפיתוי, כי השעה כבר לא התאימה והיתה לנו עוד נסיעה לבית הבא.

המשכנו לנסוע בנופים יפיפיים, עד שהגענו לעיירה בשם Builth Wells, שהיה כבר די קרוב למקום המגורים. חנינו ברחוב הראשי והתחלנו לשוטט. מיד המקום מצא חן בעיני. סוף סוף כפר כלבבי, עם בתים מתוקים וחנויות בונבוניירה, כמו כפר אנגלי טיפוסי.

האמת שנעשינו רעבים וחיפשנו בגוגל מקום מומלץ לאכול. היו מקומות שפחות נראו לנו, אך לבסוף מצאנו מקום נחמד שהיה פתוח. נכנסנו פנימה. היה די ריק, למעט כמה מקומיים ששתו בירה וקצת נעצו עיניים בתחילה, אך חזרו לבירה ולפטפוטים די מהר פונדק של מקומיים ומייד רואים אם אתה לא מכאן.. הזמנו אוכל והתיישבנו בעומק המקום, נהנים מהתפאורה ומכל מיני משחקי חברה שהיו שם.

האוכל הגיע די מהר והכל בחיוך.

בכלל, לאורך כל הטיול קיבלנו שירות ויחס מצויינים.

סיימנו לאכול ויצאנו החוצה. חשבנו לשוטט קצת. הכל נראה כזה מזמין.. אבל כרגיל הכל כבר היה סגור והרחוב התרוקן, אז סימנו לעצמינו לחזור למקום המקסים הזה מחר.

המשכנו בנסיעה קצרה מאד לכפר הסמוך, ומהרחוב הראשי היתה דרך שהובילה למקום הלינה שלנו ליומיים הקרובים. הנוף היה פשוט משגע. נוף פנורמי מהמם. מלוא העין ירוק. בקצה הדרך עמד לו הבית, מוקף ביופי פסטורלי שאין לי מושג איך אתה מצליח לעשות משהו כשזה מה שאתה רואה כל בוקר וערב..

עצים, ואחו והמון המון כבשים שלא מפסיקות לאכול לשניה. בחיי. בוקר צהריים וערב. כל הזמן אכלו. מידי פעם הרימו את הראש לראות מה קורה מסביבן ומיד חזרו ללחך עשב.

במקום יש כמה חדרים בבית הראשי, ולידו יש מבנה יפה שבו יש דירות. אנחנו לקחנו חדר במבנה הראשי.

מיד כשהגענו יצאה גברת נחמדה מהבית וקיבלה את פנינו בלבביות. שאלה מהיכן אנחנו. לא פעם ולא פעמיים שאלו אותנו בטיול הזה מהיכן אנחנו, ותמיד אחרי שאנחנו אומרים ישראל, אנחנו מחסירים לצערי פעימה ומחכים לראות מה התגובה.

אז מיד אמרנו לה ישראל (מסתבר שהיא בכלל לא מסתכלת בזמן ההזמנה מהיכן האנשים שבאים אליה - רק כשמגיעים היא מבררת..) והיא הגיבה בחיוך רחב ואמרה - באתם מרחוק!

היא הובילה אותנו לקומה השניה ולחדר שלנו. חדר ענק ומרווח, נקי ונעים מאד. ממש ביתי הייתי אומרת. מיטה גדולה, כורסאות ושולחן קפה, מקרר ומעליו דלפק גדול ועליו ערכת קפה ותה, עוגיות שונות, צנצנת גרנולה, מארזי קורנפלקסים עוד. במקרר חלב. בנוסף, היה שולחן אוכל וכיסאות.

מה שקורה הוא שארוחת הבוקר מובאת לחדר ואתה אוכל בפרטיות. מידי יום אתה ממלא טופס שבו יש פירוט כל אפשרויות ארוחת הבוקר, אם זה ארוחת בוקר וולשית טיפוסית כזו או אחרת, ביצים, לחמים, ריבות, יוגורט ופירות וכמובן שתיה. סימנו מה שרצינו והורדנו לקומה הראשונה.

החלטנו לצאת להליכה. היה יום מקסים, היום היחיד בטיול שלא ירד גשם! כולם שם התרגשו מאד . עד כדי כך התרגשו שבעל המקום השקה בצינור את כל העצים והעציצים שחס וחלילה יהיו בלי מים יום אחד. כמובן שבלילה שוב ירד גשם . נרגעו.

חזרנו לערב נעים בחדר ולארוחה קלילה מהמצרכים שהיו לנו.

מחר אצרף את שם המקום בו ישנו - מומלץ מאד!!!

לילה טוב

טיול מדהים,

כמעט קיבלתי הרעלת סוכר מכל המתוק הזה,

עשית לי המון חשק.

אחלה שרשור מושקע על המון לינקים, ברמת לגזור ולשמור.

לגבי חניה, עוד לא בדקתי בעצמי, נראה לי שבבריטניה האפליקציה הזו

RingGo – Make space for life

תעשה את הטריק

בתחילת הרחוב בו גרנו, היה מבנה עם ציור מצחיק של שור עם רטיית עין על הקיר, והוא סקרן אותנו. מסתבר שזה בית קפה, ועוד אחד מאד מומלץ.

כל פעם שחלפנו על פניו, בבוקר בעיקר, הוא היה מלא. לא שהיו שם הרבה שולחנות, אבל עדיין. כל יום אמרנו שחייבים להיכנס, אבל איכשהוא כשחזרנו מידי יום הוא כבר היה סגור, ובבוקר לא רצינו להתעכב.

אז אמרנו - היום הזדמנות אחרונה שהרי מחר עוזבים.

ואכן הגענו וחנינו לידו - היה עדיין פתוח - וריק סוף סוף. מקום מיוחד עם עיצוב מיוחד ובחורה מקסימה שתפעלה אותו. התחלנו לפטפט. קודם כל על מזג האויר - איך לא. הסבירה איזה שנה עברה עליהם ולמה נמאס להם ממזג האוויר הלא קיצי הזה. אחר כך סיפרה על בית הקפה ואישרה שאכן הוא מלא כל הזמן, ואחר כך סתם חוויות. מה שמעניין הוא שהקפה שם היה הכי יקר ששתינו בטיול הזה ( 4 פאונד לעומת 3 פאונד בשאר המקומות) אבל למי איכפת. היינו מבסוטים שהצלחנו לבדוק אותו ולהנות מקפה טעים ועוגה חביבה.

נפרדנו מהבחורה המקסימה וחזרנו לקוטג, לארגון הדברים וארוחת ערב אחרונה שם. בהינו שוב בנוף המקסים שניבט מחלונות המטבח ובנחל הזורם למרגלות הגינה. באמת מקום יחודי, אין ספק.

0

0

סוף סוף ממשיכה..

יום רביעי 10/7

קמים לבוקר מעונן אך לא גשום. בינתיים.. נקווה שישאר כך.

כאמור אתמול עדיין לא ידענו לאן ניסע היום (איזה כיף זה שכל מה שמעסיק אותנו זה לאן נטייל מחר), ולאחר בדיקת כמה אפשרויות החלטנו להדרים - כיוון שעדיין לא ניסינו. והכיוון - סוונסי Swansea שליד הים. העיר השניה בגודלה בדרום ווילס אחרי קרדיף. ליתר דיוק חורבות טירה ליד סוונסי בשם OysterMouth Castle.

הדרך הייתה קלה לנהיגה ונעימה מאד. הגענו לסוונסי, שהתגלתה כעיר מאד נעימה, יפה, בעלת מבנים יפים ומלאת פארקים. נסענו לאורך הים, כאשר לאורך כל הנסיעה היו שבילי הליכה ורכיבת אופניים, פארקים ירוקים, מדשאות וספסלים המשקיפים לים. תענוג.

הגענו לאיזור הטירה המדוברת, מצאנו חניה - יש המון חניות לאורך הים, מאד נוח. טיפסנו במעלה רחוב המוביל לטירה, כשבדרך שמנו עין על בית קפה טרנדי (כרגיל ) שנבדוק אחר כך. עלינו במדרגות כיאה לטירה שמתנשאת מעל העיר ונכנסנו למדשאות המקיפות אותה. במדשאות היו פזורים ספסלים להנאת המבקרים, שירותים ובחור על מכסחת דשא גדולה שנראה נהנה מאד מתפקידו בעוד חבריו משקיפים עליו, מצחקקים. כנראה פעם ראשונה שלו..

נכנסנו בשערי הטירה, קנינו כרטיסים - 6 פאונד למבוגר וקיבלנו מפה וחוברת עם הסברים.

צפינו בסרט שהסביר על גלגוליה הרבים והשונים של הטירה במהלך השנים - היה קשה לעקוב האמת - מתאים לחובבי הג'אנר שפעם נמניתי עליהם בהחלט, ולא פיספסתי אף טירה בטיולים קודמים בבריטניה. עכשיו נגמרה הסבלנות אחרי מחצית הסרט. הלכנו לאיבוד בין שלל השמות שאיכלסו את הטירה.

יותר כיף לשוטט. אז התחלנו לשוטט ברחבי המקום, נכנסים לחללים שונים ומנסים לדמיין את האנשים שחיו שם ומה עשו בכל מקום. אחר כך עלינו לחומה המקיפה את הטירה והלכנו עליה, תוך שאנו משקיפים על העיר הפרוסה למטה.

מיצינו וירדנו למטה אל העיר. נכנסנו לבית הקפה שכנראה היה חביב מאד לא רק עלינו, כיוון שהיה מלא וכל רגע הציץ מישהו בדלת לראות אם יש מקומות פנויים. גם כאן מזמינים ומשלמים בקופה. כמה נוח.

אכלנו ארוחה קלה של גרנולה, פירות ויוגורט יווני - מוגש בצנצנת, + קפה. היה טעים ומפוצץ (אותי בכל אופן). נהננו גם מהאוירה במקום.

חזרנו לרכב (חניה עלתה 4.5 פאונד לשעתיים שזה יחסית יקר למקומות האחרים שהיינו בהם - כנראה בגלל שזה בעיר).

ניווטנו לגן בקרבת מקום. העיר משופעת בפארקים וגנים, הסמוכים ממש לבתי מגורים. איזה כיף לגור כשיש לך גנים יפים מעבר לכביש. חנינו בשכונת מגורים יפה מאד, סתם ככה ברחוב, חצינו הכביש ונכנסנו לגנים. הגנים חינמיים, רק צריך להקפיד לסגור את השער שדרכו נכנסת.

איזה מקום!! שוטטנו לנו בכיף, מתפעלים מגובה העצים, ומשפעת מיני הפרחים והצמחים. היו המון ספסלים פזורים, הרבה שבילים צדדיים לחקור, נחל, גשרי עץ ומדשאות. המקום ענק! חשבתם שאין כאן Tea Room? טעיתם . באחד השבילים המרכזיים עמדה לה עגלת קפה וינטג'ית שקראה לעצמה באופן טבעי Tea Room.. הבחור שתפעל אותה יצא ממנה, השאיר אותה לבד בלי חשש שמישהו יחמוד משהו ממנה, והלך לשירותים הציבוריים שהיו לידה.

עזבנו את המקום בצער וחזרנו לרכב.

חיפשנו מקום מעניין בדרך חזרה הביתה, עם סטיה קטנה מהכביש.

ניווטנו לשם, חנינו בחניה והתפלאנו שהיא ריקה למעט רכב אחד . חצינו הכביש ומצאנו שער סגור .

המקום הוא אתר מורשת שבו שגשגה תעשיית הבדיל, וניתן להתרשם מהמפעל, מגלגל המים הענק ומהמפל שמזיז את הגלגל. נראה מאד מעניין, אבל..

על השער היה שלט נחמד - המקום פתוח רק יומיים בשבוע, למשך 5 שעות בלבד.. כמובן שנפלנו על היום הלא נכון.. אופס. מאד התבאסנו, כי נראה מקום מעניין. טעות שלי שלא בדקתי את ימי הפתיחה של המקום. מילא.

חזרנו לרכב והמשכנו הביתה לערב אחרון בקוטג' . אבל - היה עוד מקום חשוב שרצינו לבקר..

נסענו צפונה על הכביש המוביל לצפון השמורה כשהכיוון מרכז מבקרים בשם Garwnant

הגענו לשם - הייתה המון חניה. . רובה ריקה. מסתבר שיש במקום מתחם של בקתות נופש, מרכז מידע וחנות, קפיטריה נחמדה מאד, שירותים, מתקנים לילדים.

דבר ראשון, נכנסנו לקפיטריה ואכלנו. הקיפטריה מעוצבת כמו בקתת סקי, עם כל מיני פינות ישיבה נעימות. לצד הדלפק בו מזמינים את האוכל ראיתי סטנד עם מנות ארוזות. כשהתעמקתי בו ראיתי שאלו ארוחות המיועדות לכלבים, שלא מביישות גם אנשים . היה גם תפריט..בכלל, היחס לכלבים כאן הוא מדהים. בכל מקום בו היינו, היו קעריות למים על הרצפה.

אחר כך נכנסנו למרכז המבקרים ושאלנו על מסלולי הליכה בסביבה. בקרבת מקום ישנו מאגר מים גדול וניתן היה ללכת אליו, אבל לא כל כך מצאנו את השביל אז ויתרנו. לא רצינו להסתבך במקום כשאין כמעט עוד מטיילים בסביבה. במקום זאת הומלץ על שביל הליכה אחר. לקחנו מפה והתחלנו לצעוד בעקבותיה. השביל הוביל לאורך נחל ועבר ביער מקסים, כאשר הייחוד של השביל הוא פסלי בעלי החיים שמפוזרים לאורכו, העשויים מחומרים שונים. ממש נחמד ומיוחד.

כל הזמן הזה היה מאד אפרורי עם גשם קל מידי פעם, לא כזה שמפריע לטייל.

חזרנו לקפיטריה לכוס קפה וגלידה מקומית וחזרנו לרכב.

כמו שציינתי, בקרבת מקום ישנו מאגר מים גדול ויפה, שרואים מהכביש וניתן לטייל לאורכו. אז החלטנו לחזור אחורה בכביש עם הרכב, לעצור בנקודה כלשהיא ולטייל שם. חזרנו ועצרנו באחת החניות. בינתיים הגשם התגבר ונעשה ממש סגרירי . אוף. ממש רצינו לטייל שם.

בעלי החליט שהוא לא מוותר ולא נותן לגשם לנצח, ויצא עם מטרייה כדי לנסות להתקרב למים. זה ארך רק שתי דקות לפני שהוא נמלט בחזרה לרכב, רטוב כולו. המטריות לא שוות כלום בקיץ הוולשי . יעידו שתי המטריות שלנו שנפחו את נשמתן בקיץ הקודם בשמורת סנודוניה .

המשכנו לנסוע צפונה, עד שהגענו לעיירה Brecon. מזג האוויר מאד השתפר והיה נעים מאד.

מצאנו בה סניף של Aldi ולידו חניה , אז חנינו ונכנסנו לקנות כמה דברים. כשסיימנו החלטנו ללכת לשוטט קצת במקום. עיירה ממש מקסימה, אבל כמובן שהכל כבר היה סגור ומסוגר. בכל זאת אחרי 17:00. יש גבול..

חזרנו לרכב ומשם נסענו בדרך מקסימה לקוטג' החמים והנעים שלנו..

לא הצלחנו להחליט לאן ניסע מחר, כי היו דברים שפסלנו מפאת המרחק או שסתם נראו לנו ממוסחרים מידי.

נחליט בבוקר..

תודה סמדר!

זה נכון שבמקומות מפורסמים יש הרבה יותר תיירים, אבל בטיולים האחרונים שלנו הגענו למקומות יפים שלא היו מפורסמים ומאד נהננו מחוסר ההמולה..

מזכיר לי שלפני שנתיים טיילנו באיסלנד, והכבישים היו ריקים. שאלנו את עצמנו כל הזמן - איפה כולם? אנחנו לבד על הכביש. ואז כשהגענו לאחד המפלים המפורסמים למשל - היה מפוצץ שם.. ואז חוזרים לכביש וממשיכים לנסוע לבד וחוזר חלילה.. דווקא אהבתי את זה.. אח איסלנד איסלנד..עוד נשוב לשם בקרוב..

9/7 יום שלישי

היום נוסעים ברכבת! כאן המקום לספר שלא רק גנים בריטיים אנחנו אוהבים, אלא נסיעה ברכבות, במיוחד רכבות קיטור.

בצפון ווילס נסענו ברכבת שהקיפה את אגם בלה המקסים ואהבנו מאד את כל החוויה (כולל מוזיאון חביב המופעל על ידי פנסיונרים שמאד שמחו שסוף סוף יש משפחה שמתעניינת בסיפורה של הרכבת ).

אז חיפשתי רכבות גם בדרום מרכז ווילס והפור נפל על הרכבת של השמורה ברקון ביקונס. - The Brecon Mountain Railway

כרטיסים הזמנתי יום לפני (לא רציתי להזמין מוקדם יותר כי לך תדע מה יהיה מזג האוויר ובכלל - עין ערך הרכבת בהר סנודון שקניתי אליה כרטיסים מוקדם עקב מספר מקומות מוגבל, ואז ביום הנסיעה נפלנו על יום סוער וחורפי, לא הגענו לפיסגה וראינו הכל מבעד מעטה הגשם).

הרכבת יוצאת 3 פעמים ביום: 11:00, 13:00, 15:00. זה מספיק .הזמנתי לשעה 11:00 ובהזמנה התבקשנו להגיע כחצי שעה קודם.

אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו די מוקדם כדי שיהיה מרחב תימרון על כל מקרה. הוויז הראה זמן הגעה סביר (40 דקות).

זוכרים בתחילת הסיפור שסיפרתי שיש בניית כבישים ומחלפים מטורפת בגודלה צפונית לקרדיף? אז הדרך עברה משם... אז וויז אמר 40 דקות. אז אמר..

נתקענו שם בפקקים איומים והתנועה זחלה. לא ראינו את הסוף. למרות שיצאנו ממש מוקדם היינו בטוחים שנאחר. נשמתינו יצאה, אבל בעזרת מחשבות חיוביות ואלוהי הפקקים הגענו בזמן ואפילו לפני הזמן. החנינו בחניה הגדולה שם ומיהרנו להיכנס למבנה בו מקבלים את הכרטיסים הפיזיים. הקופאי אומר לך את מספר הקרון ומספר הכיסאות. הכל מסודר.

יש במקום כמובן שירותים וחדר תה נחמד. ביקרנו את השירותים ויצאנו לרציף.

כולם התלהבו מהרכבת והצטלמו לידה.

נכנסנו לקרון וישבנו במקומות המיועדים - אחד מול השני. הכיסאות כיסאות עץ. לא הכי נוחים בעולם, אבל רצינו אותנטי אז קיבלנו אותנטי .

תוך דקות התמלא הקרון באנשים ובליל שפות. סוף סוף שמענו שפה שאיננה אנגלית - אלא גרמנית. החלטנו שהמשפחה הזו היא משוויץ. לא יודעת למה.

מה שתפס לי את העין הוא שלאף אחד מהילדים שם לא היה טלפון ביד! בכלל, לא בהתחלה ולא לאורך כל הנסיעה.

התחלנו לנסוע , עם תרועת הקיטור, והכרוז בירך אותנו ואמר שהנסיעה הלוך תארך כחצי שעה, שבסופה נרד מהרכבת לחילוץ איברינו הדאובים מהכיסאות הלא נוחים. הדרך הייתה מקסימה ונעימה בסך הכל, עם נופים משגעים.

בתום כחצי שעה אכן עצרנו וירדנו כולנו מהרכבת. המטרה הייתה לסובב את הקטר לאחורי הרכבת לפני הנסיעה חזרה. זה מחזה מאד מעניין ומיוחד. הקטר מנותק מהרכבת, נוסע על מסילת לולאה ומוסע לאחורי הרכבת. מטפלים בו ומוציאים קצת קיטור. חוויה.

עלינו בחזרה ולאחר זמן מה הודיע הכרוז שתיכף נעצור בדרך בקפיטריה. חשבתם שיוותרו על זה?

עצרנו ממש מול אגם יפה. בצד אחד היה מקום עם מתקני שעשועים לילדים ואכן הילדים שעטו לשם, ובצד השני היה קרון רכבת ישן שהוסב לקפיטריה ובה שולחנות בפנים. כמובן היו גם שירותים (לא ניסינו) ושולחנות פיקניק מול הנוף.

בעלי רץ לעמוד בתור הארוך בתוך הקרון ואני תפסתי שולחן בחוץ. לא הספקתי לומר לו מה לקנות יחד עם הקפה, אז כתבתי לו בווצאפ. הבעיה היתה שלא היתה שם קליטה.. מה עושים? עמדתי מחוץ לאחד החלונות של הקפיטריה/ קרון והצמדתי אליו את הטלפון עם הודעת הווצאפ. בעלי בדיוק עמד בתור ליד החלון הזה. המסר הועבר והוא חזר עם קפה ומאפה טעים.

ישבנו לנו בכיף ואחר כך עשינו סיבוב בחוץ להנות מהנוף.

עלינו לרכבת וחזרנו לתחנה. ביקור נוסף בשירותים ויצאנו לכיוון הרכב.

היה כיף!

מה עכשיו?

סיפרתי שיש כמה כבישים שחוצים את השמורה מדרום לצפון, אז תחנת הרכבת הזו בעצם נמצאת על אחד מהם.

ראינו שבהמשך הכביש לכיוון צפון ישנו מרכז מבקרים ששווה לבקר בו.

שוב מציינת שהדרכים בשמורה הזו פשוט יפיפיות. טבע מדהים. מרחיב לב.

המשך יבוא..

איזה טיול נהדר!

אוהבת את התמונות ואת התיאורים שלך.

שומרתי לי לטיול עתידי.

כבר היינו בטיול בסקוטלנד ובצפון וויילס, והתאהבנו באי הבריטי.

גם מהטבע הירוק, וגם מהאנשים הלבביים המטיילים עם הכלבים.

כמו שתיארת, גם אנו הרגשנו שיש שם כל כך הרבה אתרי טבע וחלקם הגדול לא מלא במטיילים בימי חול ולא בסופ"ש.

אבל במקומות הכי מפורסמים יש הרבה אנשים בכל הימים.

למשל, אגם ULLSWATER ומפלי AIRA FORCE.

צודקת מאד!

גשם זה דבר מאתגר לבוגרי קיצים שחונים כמונו, אבל בהחלט עדיף על טיול בחום. כל הזמן אמרנו שעוד נתגעגע למזג אוויר הזה (מה שקרה כמובן ברגע שיצאתי מהטרמינל בנתב"ג לכיוון הרכבת. חשבתי שאני מתה מהחום והלחות).

8/7 יום שני

התעוררתי וירדתי למטבח. הסתנוורתי . מה זה השמש הזו ומאיפה היא באה?? שמש בוהקת ישר בפרצוף - חלונות המטבח פנו לכיוון מזרח ולכן כל החדר הוצף באור. התקשיתי לחתוך את הסלט ולרגע חשבתי לשים את משקפי השמש שלי שרוב הזמן נותרו ללא שימוש..

ביודעינו שמזג האוויר כאן יכול להתהפך בכל רגע, השתדלנו לא להתרגש יתר על המידה, וזה היה זמן טוב לשתות את הקפה על המרפסת הפונה לנחל. תענוג.

היום נוסעים מערבה - ישנם גנים בוטאניים שבדרך כלל אנחנו מאד אוהבים, אבל משהו בתמונות של המקום פחות משך אותי, ולכן מצאנו בסמוך להם גנים בשם

Aberglasney Gardens.

יצאנו לדרך. הכביש שהוביל אותנו עבר בכל כפר אפשרי בדרך מערבה. מילא שהיה מה לראות, אבל ממש התאכזבתי - הכפרים היו אפרוריים ומשעממים,והנסיעה הייתה איטית. הזכיר לי את הכבישים ברומניה שעוברים דרך כל כפר וכפר ולוקחים שעות..

לבסוף הגענו למקום , וחנינו בקלות בחניה הגדולה.

כשנכנסנו בכניסה הראשית, ליד השלט עם התעריפים, היה שלט חשוב מאד - המקום מתנצל מאד, אבל הTea Room סגור היום בגלל הפסקת חשמל מתוכננת.

האמת, קצת התבאסתי . מי שקורא את הפוסטים שלי יודע כמה אני אוהבת את המקומות האלה ואת הקפה שלי. במיוחד לאחר שיטוט בגנים.

מילא. נסתדר.

גם כשנכנסנו למבנה הראשי בו מכרו את הכרטיסים לצד חנות המזכרות ההכרחית, הפנסיונר החביב שמכר אותם מיהר להדגיש שהוא מתנצל אבל חדר התה סגור שלא באשמתם. חדר התה הוא מוסד מאד חשוב לוולשים! בהמשך יזכירו לנו את העניין המצער שוב...

מחיר למבוגר 11 פאונד. קנינו ונכנסנו לגנים.

שוטטנו לנו ונהננו מאד מאד. אנחנו חובבי גנים רציניים, ולמרות שאחרי שהיינו בגני בודננט בצפון ווילס הכל מתגמד לידם, עדיין אין כמו הגנים הבריטיים. פשוט אין. חרשנו את שבילי המקום ובאיזשהוא שלב התיישבנו על ספסל ואכלנו את הפרי שהבאנו. חלף על פנינו אחד מעובדי המקום ואמר לנו שמזל שהבאנו אוכל מהבית כי חדר התה סגור היום.. עניין רציני כבר אמרנו?

בשיטוטים לפני המבנה הראשי ראינו מבנה נחמד ומרשים והבנו שיש בו תצוגה ומכירה של אומנים וולשיים אז כמובן שנכנסנו. היו הרבה דברים יפים ומענינים. התחדשתי בכמה דברים יפים.

חזרנו למבנה הראשי, הצצנו קצת בחנות המזכרות ויצאנו בחזרה לרכב.

משם החלטנו לנסוע לכפר בשם Llandeilo. מצאנו חנייה במרכז הכפר וניווטנו לבית קפה שמצאתי בגוגל. כפר חמוד מאד. לא מעט בתי קפה שנראו מענינים. חנויות מתוקות, שלטים יפים. ממש ציורי.

בית הקפה היה בסימטה נחבאת, עם שולחנות בחוץ. מקום פשוט מקסים. היה טעים ונעים מאד. השמיים היו מאד אפורים אבל אף אחד לא נראה מודאג, אז למה שאנחנו נדאג? ישבנו ונהננו מהשלווה.

סיימנו והמשכנו לשוטט, ולבסוף חזרנו לרכב. החלטנו לחזור הביתה בדרך שונה העוברת לאורך החלק הצפוני של השמורה. דרך נוף יפיפיה.

שוב ערב נעים בקוטג'.