לרבקה,

נעדרתי מהבית ומהפורום כמה ימים ובינתיים פרשת כאן יריעה מפוארת ומרתקת של ברלין שלך ובה עולם ומלואו.
נהניתי לגלות אותה איתך בשלישית, הפעם אביבית ופורחת.

מודה לך מעומק הלב. עוד אבקר בה בעקבותייך.
תודה גם לזיוה ונירית על העשרה פטפוטית

יעל

רבקה'לה,

אם כבר האשכול הוקפץ (ומגיע לו ובעיקר לך), רק רוצה להגיד שקראתי את התשובה שלך. לא חשבתי לפתוח כאן בדיון אמנותי, אף על פי שאני שמחה שפטפטת

נוכל להמשיך בדיבור ביננינו. ובכל זאת - בתשובה לשאלה מדוע חזרו חלק מחברי הקבוצה למזרח גרמניה:
אולי כי המקור שלהם הוא משם והם פשוט חזרו הביתה. התנועה הוקמה בדרזדן ושם פעלה.
אולי כי האידאולוגיה האנטי בורגנית שלהם התאימה לחזון הקומוניסטי (הרהורים לי).

מרגישה כמוך שהכתיבה לפורום מייצרת הכי הרבה אדרנלין ודרייב לכתוב.

ונראה שהתבלבלתי בין תחנת ווטרלו לליברפול...

חזרתי מהמסע הפרטי שלי וקראתי את האשכול שלך בשקיקה רבה.
אני מרגישה שהגעתי אחרי שה"חבר'ה" כבר דנו בכל כך הרבה נושאים, שאני פשוט באיחור ולכן לא אתחיל להביע את דעתי בכל נושא
רק אומר שכרגיל, ובאופן לחלוטין לא מפתיע, היה מרתק ומהנה איתך. תודה!

נעה

מאד מרגש מה שכתבת. מסכימה עם כל מילה!

ולגבי היעד. קטונתי, כמובן.

אתם רוצים טיול מתגלגל, הכולל טבע, עיירות או שוב טיול עירוני?

אם בא לכם לשנות לגמרי אווירה, מה דעתכם על מדריד + דרום ספרד (מתאים לסתיו, כמובן).
או=פורטוגל?
בעקבות המשבר הכלכלי, קראתי ששתי מדינות אלו יחסית זולות עכשיו.

ולא יודעת אם הייתם בדורדון, פרובאנס ועוד , או מצד שני=רומא ודרומה? סיציליה, אולי?

אוף, כמה רבים היעדים, וכמה קצרים הזמן והתקציב...

הי נירית - בטח שאפשר וגם רצוי!

תודה שהרחבת בעניין הלוגו של תיאטרון העם. עכשיו חבל לי נורא שלא ביקרנו בפנים... עוד תירוץ לפעם הבאה, כבר אמרתי???

ככל שאני שונאת את השאלה הזו - לאן כדאי לנסוע? אנחנו מאוד מתחבטים בה, ממש עכשיו... אז את מוזמנת להשתתף...

תודה על הליווי הצמוד.


אני רוצה להגיד מילה לכל החברים הקבועים.

אני נוהגת לכתוב יומן בזמן הטיול. הוא בד"כ אינפורמטיבי להחריד. אני אוהבת לכתוב את רשמי לאחר הטיול, בשנים האחרונות גם בשביל התיעוד.
חשבתי הפעם, שאכתוב ישר פוסט בבלוג. זה כאילו היה ברור לי שזה מה שאעשה. אלא שהכתיבה כאן, עם הרוח הגבית שלכם, העצימה את החוויות שחוויתי. זה שאני רואה אתכם לנגד עיניי בשעת כתיבה עוזר מאוד! (כמו להכין ארוחה - כולם יודעים שהיא יותר טעימה כשהטבח מכוון למישהו מסויים)
אז על כך - אני מודה לכם מאוד, שהייתם איתי בחוויה! (והפוסט יגיע רק למען הסדר הטוב...)

רבקה

היי זיוה, רבקה וכולם,

"הכרתי "את מארק בטיול הראשון שלנו לגרמניה. גם הוא אקספרסיוניסט כמובן, מייסד תנועת "הפרש הכחול". יש מוזיאון חביב מאד שלו קצת דרומית למינכן, בקוכל אם זי, ופעם בדרכנו לאלפים נכנסנו לבקר בו.
גם קנדינסקי ופול קלה היו בתנועה זו.

יש הרבה דמיון וגם כמה הבדלים בין תנועת ה"גשר" ותנועת "הפרש הכחול".
לא בטוחה שזה הזמן והמקום להתעמק...

בכל אופן, אפשר לקרוא עוד כמה ניתוחים מעניינים לעבודות של מארק כאן:

http://www.csa.com/discoveryguides/marc/overview.php

וגם אני תהיתי לא פעם על חזרתם של יוצרים ואנשי רוח שונים למזרח גרמניה...

ולבסוף, קראתי את האשכול על הלוגו של תיאטרון "העם" בכיכר רוזה לוקסמבורג.
זה עורר מאד את סקרנותי. קודם כל תולדות התיאטרון הזה מרתקות, כמו גם היצירות שהועלו בו לאורך השנים.
ניסיתי להתחקות קצת יותר גם אחרי הלוגו.
מי שגילה או גילה מחדש בעצם, את הסמל הזה הוא מעצב הבמה או התפאורה של התיאטרון ברט ניומן Bert Neumann. אחת היצירות הראשונות שהועלו בו לאחר חידושו, היה "השודדים", של שילר.
כשניומן חקר את הנושא, הגיע לציור הזה שהסתתר בספרים על ימי הביניים. האיור של גלגל עם רגליים, אותו היו נוהגים לחרוט על עצים ביער כדי להזהיר מפני השודדים שהסתובבו בו.
מ"פרסום" להצגה, הוא הפך ללוגו של התיאטרון.
כפי שקראתי בכתבה אחת, היום כל סטודנט וכל "נערה ביישנית" בברלין מכירים את הלוגו, וזה מוצג כאחת ההצלחות האדירות של פרסום ועיצוב, וזו התופעה מעניינת בפני עצמה לדעתי.

רבקה, שוב תודה לך על כמה שעות מלאות עיניין באשכול עצמו ובעקבותיו. מתי ולאן הנסיעה הבאה שלך וטיול הכורסה המקסים שלי??

המשך שבת נפלאה!

הי זיוה

טוב, ביקשת, אז אני מפטפטת..
המאפיין העיקרי של תנועת הגשר, שמאחד את כל חברי הקבוצה, היא קודם כל האידיאולוגיה האנטי ממסדית ואח"כ הצבעוניות הרבה והעזה, ולאו דוקא הקווים החדים שהם סימן ההיכר של ארנס לודוויג קירשנר. הקווים החדים והכהים הם למיטב הבנתי השפעה אפריקנית שהיתה מאוד באופנה בתחילת המאה ה-20, כלומר, זה לא בא ממקום של אלימות אלא של שיבה למקורות האמנות.

אחד הדברים שאני כל כך אוהבת בקבוצה הזו, שלמרות שכל אחד מהם מתבטא באופן שונה, ובהחלט אפשר להבחין בייחודיות של כל אחד מהם, עדיין הקו המאחד הוא ברור וחד.

ובקשר לצד האחר - כן, מאוד הפליא אותי לדעת שדוקא כאלה שברחו מגרמניה הנאצית בזמן המלחמה כדי לא לקחת חלק, העדיפו לחזור בתום המלחמה לגרמניה המזרחית, כמו ברטולד ברכט וקורט וייל.

בשבילך - הסוסים של פרנץ מרק. אגב, היצירה הכי יפה שלו בעיניי, נמצאת בבלוודרה בווינה.

ג'ני - תודה!

רבקה

פרנץ מרק(גודל:14.27KB)

היי רבקה'לה,

אני לא מכירה את ברלין ולכן התייחסתי למה שסיפרת ולא למוזיאון, שלא ידעתי כלל על קיומו. אגב, בהכנה של אחד מטיולי מתקלתי במידע שבעיר Saarbrucken שבמדינת סאארלנד הקטנה במערב גרמניה - גבול לוקסמבורג, נמצא המוזיאון עם האוסף הגדול ביותר של התנועה הזאת. יצא לי לראות קצת ציורים של קירשנר ושל פרנץ מארק במוזיאון האמנות של ברן. הציור שצילמת מאוד מדבר אלי. אני מוצאת בו קצת מטולוז לוטרק והרבה מהסגנון האישי של קירשנר עם הקווים החדים והמתח הרב.

ובהזדמנות רוצה לחלוק איתך שבמשך שנים הרגשתי שאני לא מתחברת ליצירה של אמני התנועה הזאת, להוציא את ציוריו של פרנץ מארק שתיאר בעלי חיים בקסם רב. הקווים שלהם נראו לי ממש אלימים והרגשתי אי נחת רבה מההתבוננות בציורים. השנים, הזמן וטיפה מידע שקראתי, הביאו אותי להבין שהציור האקספרסיבי הזה מבטא הרבה חרדה ואי נחת של האמנים לנוכח המציאות שבה חיו. על קירשנר למשל התבררו לי העובדות הבאות: הוא התגייס לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה אבל חלה והשתחרר מהצבא. הוא שקע בדיכאון ועבר ל התגורר בדבוס שבשוויץ. עם עליית הנאצים לשלטון עבודותיו נכנסו לרשימת "האמנות המנוונת", דבר שהביא אותו לדיכאון עוד יותר עמוק והוא התאבד בשנת 1937.

סתם מספרת גם בשביל לפטפט איתך וגם בשביל להביא צד אחר של אזרחים בתוך השם הכוללני הזה שנקרא גרמניה, שאולי שווה להכיר.

מודה לך מאוד על הסיור המעניין בברלין
מאוד אהבתי את התמונות שלך (כרגיל)
תודה רבה על השיתוף

יונית, ליאור ואלונה - תודה תודה.

רבקה

הי רבקה
גם אני לא הייתי כאן,אבל קפצתי לבקר ישר לאשכול שלך
התמונות מדהימות
עושה חשק לבקר בברלין
טרם הייתי שם
בשמחות

ליאור

תודה על ה"טעימה" של ברלין
תרתי משמע.

בגללך הולכת לישון רעבה מתה.

ולסיום מתוק -

אגס שיכור אפוי פריך, ממולא בגבינה כחולה חריפה ברוטב פירות יער - סוף הדרך!

תודה לכל מי שליוו אותי עד כאן!

רבקה



נ.ב. טיפ מאוד חשוב: בהרבה מאוד מקומות לא קיבלו כרטיס אשראי מסוג מאסטרכארד. אחרים כן.

אגס שיכור(גודל:14.19KB)

ברור שזה חלק בלתי נפרד מטיול כזה. בברלין אוכלים טוב, טוב מאוד ובמחירים מאוד מצחיקים.

קודם כל, יש הרבה אוכל רחוב: נקניקיות מכל הסוגים, גלידריות, סופגניות מכל מיני סוגים שקשה להחליט איזה מהן יותר טובות, ביגלה גדול שנקרא פרצל - ויש כמה סוגים, עם או בלי גרעינים שונים, מתוקים או מלוחים וגם כאלה שהזריקו לתוכם חמאה!!!
את בתי הקפה וארוחות הבוקר כבר הזכרתי, ומסעדות - לא יצאנו עם שום המלצה, בחרנו מסעדות לפי המיקום בו היינו כשהיינו רעבים - בעניין הזה יש לברלין יתרון עצום: ארוחת בוקר מוגשת עד הערב, וארוחת צהריים מהצהריים ועד הערב, וארוחת ערב מן הסתם מהערב ועד הלילה (יש מקומות בהם הלילה מגיע ב-9 בערב...) כלומר אין שעות בהן המסעדות סגורות... (אם לא נחשיב את הבוקר הארוך).
אכלנו ארוחות טעימות, שמבחינתנו נגעו בגן עדן (לא פחות), שכן אנחנו מאוד אוהבים אוכל גרמני, במסעדות מעולות (בדקנו אתמול בטריפאדוויזור וכולן מקבלות ציון הכי גבוה), אך מכולן, היתה מסעדה אחת שחזרנו אליה פעמיים, גם כי היתה קרובה לדירה, וגם כי היתה פשוט מושלמת!
היא מתמחה במאכלים עשויים מתפוחי אדמה וטעם המאכלים - אין מילים שיתארו!

http://www.altberliner-wirtshaus.de/main.html

רבקה

מרק תפו"א עם שרימפסים ולחם תפו"א(גודל:11.11KB)	רגל חזיר הכי טעימה ותפו"א הכי הכי(גודל:13.94KB)

זיוה'לה - את היטבת להתבטא, בהחלט הסברת את עמדתך. תודות על הדרבים האלה ועל המחמאות. אוסי - תודה גם לך.

זיוה, הזכרת את תנועת "הגשר". תכננו להגיע למוזיאון שלהם שנמצא במקום די מרוחק בעיר, אלא שכיוון שראינו תערוכה מאוד מכובדת של עבודותיהם (פעם נוספת) בגלריה החדשה, ויתרנו.

את התמונה המצורפת של קירשנר מהגשר - ככר פוטסדאם - ראיתי לראשונה בשנות העשרים שלי (מזמן מזמן...) בתערוכה במוזיאון ת"א, היא גרמה לי לשבת שעות בספריה (לא היה אז אינטרנט...) וללמוד על שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת בברלין, ולקרוא ספרות גרמנית מהתקופה ההיא, אולי אלה היו התחלת תכנון הנסיעה...
בכל אופן, הככר הזו הפכה בעיניי לסמל, וכנראה שלא רק בעיניי. עובדה היא שמיד עם נפילת החומה, היא הראשונה שנבנתה מחדש (היא היתה חלק משטח המפורז).

שמה - ככר - הוא קצת מטעה, כי היא מעולם לא היתה ככר ככל הככרות אלא צומת דרכים גדולה שהובילה למקומות חשובים מחוץ לברלין. אולי בגלל זה חשיבותה. בכל מקרה, בשנות העשרים והשלושים היא היתה מרכז חיי הלילה הסוערים של ברלין, וככזו הפכה לסימלה של ברלין. קירשנר צייר כמה וכמה תמונות שמתארות אותה.
היום היא מרתקת לא פחות - היא מארחת את מרכז סוני המרתק, את מרכז התרבות ובו כמה מוזיאונים חשובים, את בית המוסיקה הפילהרמונית, קניון סואן וכמה בינייני משרדים שוקקי חיים. הרמזור הראשון בעולם שעמד כאן שוחזר, אומרים בדייקנות.

רבקה

ככר פוטסדאם 2011(גודל:12.43KB)	ככר פוטסדאם של קירשנר(גודל:11.13KB)

הזמן שלי בפורום לאחרונה באמת שואף לאפס, אבל "עשיתי טעות" והצצתי, וכמובן "נפגעתי"...

קראתי את כל התיאורים הנהדרים והמעניינים שלך על ברלין (כהרגלך את קולעת לתחומי העניין האישיים שלי) - ורציתי להודות לך על ההשקעה והפירוט - נהניתי מכל רגע.

אין ספק שברלין היא עיר מרתקת ורבת פנים - הספיקה לי טעימונת קטנה כדי להידלק עליה לגמרי, וכמובן אשוב לטיולי עומק חוזרים, והכתבות שלך בוודאי ישמשו אותי היטב בתכנונים הבאים.

תודה,
אוסי

רוצה הזדמנות חוזרת לנסות לנסח את מה שיצא לי כל כך מסורבל:

אני מתרשמת מתאורייך, רבקה, בעיקר מהפסיפס האנושי העשיר שפגשת בברלין דרך כל הפינות שחקרת ושהגעת אליהן בשני טיולייך האחרונים לשם: מאנשים כמו אלזה לסקר שילר, מהפסלים של ילדי הטרנספר, מיצירות של אנסלם קיפר הגרמני שמתמודד בצורה אמיצה עם זיכרון התקופה הנאצית, מאמני תנועת הגשר שהיו שם עוד לפני עליית הנאצים לשלטון והיה להם מה להגיד. קית הרינג נראה כל כך אמריקאי אבל יצירתו מכילה הקשרים לאמנות האובססיבית הנולדת מתוך פחד וחרדה של הארט ברוט ושל החברות הקמאיות בראשית ימיה של האנושות (למשל, המסכה האפריקאית הנהדרת שבחרת להראות). ובתוך זה העיר, בתי הקפה, הטיפים השימושיים על השופינג שהוא חלק מהחיים התיירותיים ובכלל, ולהבדיל - הזיכרון ההיסטורי.
וואי, וואי, שווה להשקיע בכל זה, אבל זה טיול שדורש מבחינתי השקעה של אנרגיה נפשית והשקעה של זמן בלמידה אף שאפשר גם בלי, כמו שרבים עושים. זה מעניין ומרתק, וכרגע אני שמחה בשבילך שצללת לתוך כל זה ושזכית לחוות כך את ברלין.

שוב יצא לי אורך, אבל אולי הצלחתי להגיד משהו

רבקה'לה,

ברלין שלך תוססת באופן שלא יאמן. הקריאה מעורבת גם אצלי בכל קשת הרגשות. אבל אני חושבת שאם יש סיבה להגיע לברלין זה באמת בשביל הסצנה הזאת שאת מתארת, של עיר שבה קורים היום כל כך הרבה דברים, ולכן נראה שפעם אגיע. איך אפשר לוותר? אני בעד: "לאט-לאט", ולהגיע כשיבוא הזמן וכשיתפנה זמן. גם ההיסטוריה לצערנו לא בורחת.

קראתי גם בפורום אירופה את ההתכתבות החביבה על כיכר רוזה לוקסמבורג ולמדתי פרק קטן ומעניין בהיסטוריה. גם אלזה לסקר שילר היא עוד דמות מעניינת שהיכרתי בזכותך. כמה יהודים מעניינים היו מעורבים בעבר בחיי התרבות והחברה של גרמניה? נראה שהרבה. את אלה וגם את תנועת "גשר", לדוגמה, ורבים אחרים, אני מצפה לפגוש בעתיד בברלין. מציינת את זה במיוחד בשביל רינת והמתלבטים. איפה עוד אפשר להכיר את אלה שהיו שם ושהשמיעו בזמנו את קולם? זו ממש לא הטפה. והרי גם אני עוד לא הייתי ויקח זמן עד שאגיע. אלה רק הרהורים ומחשבות, כי הנושא כל כך טעון ומרתק, ונדמה לי שבפורום של גולשים קבועים טוב ללבן נושאים בעלי ערך.

רוניה - מסכימה איתך שתחנת ווטרלו בלונדון היא יפייפיה, כשמיקה תפתח סופסוף את אשכול תחנות הרכבת, אעלה תמונות...
אלא שפסל הילדים שאני פגשתי אכן נמצא בחזית תחנת רח' ליברפול. אם יש פסל נוסף ליד ווטרלו - אשמח לדעת.

הספריה הפתוחה - אני מניחה שאת מתכוונת ל"אנדרטת הספריה הריקה" של מיכה אולמן בככר בבל. כמו שפתחתי ואמרתי - זה היה הטיול השלישי שלנו בברלין, בפעמיים הקודמות עברנו ליד הספריה, מאוד רצינו להתרכז באתרים שטרם פקדנו אותם, גם ככה לא הספקנו כל מה שרצינו...
מצרפת לך קישור לסיפור הטיול בחורף שעבר, שם תוכלי לפגוש עוד אתרים.

נילי - תודה רבה על התמיכה הגבית. אני מניחה שכשאסיים כאן, אערוך ואקבץ את הכל ואעלה לבלוג שלי כך גם בעתיד החומר יהיה נגיש.
ואת כל כך צודקת לגבי "חדוות הגילוי העצמי".... אלא שכדי ליהנות באמת צריך הרבה עבודת הכנה, והנה אני לומדת גם אחרי שחזרנו.

והאמת הנוספת היא שברלין היא גם עיר של סתם נהנתנות - של מסעדות ובתי קפה, שופינג, הופעות ומסיבות בלי שום אתר שכלתני... המון המון אנשים מכירים כך את ברלין...

רבקה

• ברלין בחורף שעבר

האשכול הזה הוא נכס לכל מי שמתעתד לצאת לדרך לברלין.
ההסתכלות שלך מזויות שונות על העיר היא נפלאה בעיניי.

רק עכשיו אני מבינה כמה מעט ראיתי במשך 8 ימי ביקור בה.

אני חיפשתי בעיקר את ההיסטוריה בעיר הזו, ההיסטוריה הכללית וההיסטוריה היהודית,וכמובן שזכיתי לשפע מוזיאונים. אך כל פעם נדהמתי מחדש, כאשר גיליתי עוד ועוד הנצחות ליהודי העיר בפינות שונות של העיר, שעליהן לא ידעתי. בשלב מסויים אפילו חשבתי ששגיתי, כאשר לא נעזרתי במדריך מקומי, אלא שאז חדוות הגילוי העצמית הייתה נפגמת.
העושר התרבותי של העיר הזו הוא מרתק ומדהים.
נילי

ליד אחת מתחנות הרכבת היפות בעיר- ווטרלו.

אגב, מדוע לא בקרתם ב"ספריה הפתוחה" בעיר?


תודה על השיתוף והתמונות המקסימות, הכנתי בזכותך תקיה חדשה..

רוניה

חייבת מילה קטנה בנושא.

בטח אתם זוכרים את ההתלהבות שלי בשנה שעברה. בטח זוכרים את הדיונים על הנושא. אז כנראה שעיריית ברלין פחות מתלהבת.
זה לא שהם נעלמו לגמרי מהנוף, אלא שהם לא שולטים בעיר כבעבר. המון המון בתים שתיעדתי בחורף שעבר, כבר לא מכוסים גרפיטי. צבעו אותם. אני זוכרת שראיתי כמה בתי קפה שכדי להיות "מגניבים" ציירו קצת גרפיטי סביב הכניסה, וזה בלט שזה היה מכוון למשוך מבקרים... לא ראיתי כאלה יותר...

הבננה של תומס באומגרטל נעלמה מהכניסה למוזיאון המבורגר בנהוף.

טוב, הגדולים, אלה שהפכו לסמל העיר - עוד שם, ולא חזרתי לתכל'ס - אני מניחה שגם הוא עומד על תילו, אבל שמתי לב לסגנון קישוט הקירות שהפך ממוסד, בעל קו פיגורטיבי-קישוטי לחלוטין... משרה אוירה נקייה ומסודרת.
יכול להיות שברלין הזו נעלמת?

רבקה

במקום גרפיטי(גודל:19.57KB)	במקום גרפיטי(גודל:22.66KB)