איזה יופי שעושה חשק,

מעולה שאת מנצלת את הקירבה היחסית

הביקור בלוקארנו באמת הרגיש עונה מתה. נמסר לי שבדרך כלל השמים כחולים, גם בחורף, אבל זה לא מה שקרה בדיוק באותו הסופ״ש. לא היה מספיק שלג בפסגות בשביל תמונות מאוד פוטוגניות אבל גם לא היה בהיר במיוחד. זה לא זמן אידיאלי לביקור, פרט לזה שהיה ריק ולא צפוף בכלל. זה עדיין מדהים שאנשים באמת גרים במקומות האלה.

מאוד כיף לקפוץ ככה לביקור חברים קצר באווירת החג. תודה על השיתוף, התמונות - תענוג. happy holidays

במקור התלבטתי אם אני רוצה להשאר לסופ״ש באזור באזל ואלזס או לנסוע לבקר חברים שעברו ללוקארנו בקיץ. החברים ניצחו. הנסיעה לוקחת בין 3 ל-4 שעות לכיוון. אמורה להיות גם רכבת פנורמית ישירה, אבל היא לא פעלה בסופ״ש הזה, וחבל. הנסיעה נוחה מאוד וגם יפה, אבל כן שווה לדעת שבמקטע שבין ציריך לבלינזונה יש מקטע די ארוך שהוא בתוך מנהרה בהרים ופחות רואים את הנוף. יש כל מיני כרטיסי הנחה ברכבות השוויצריות, אבל בנסיעות של יומיים זה לא משתלם.

השארתי את המטען בלוקר בתחנת הרכבת בלוקארנו והלכתי לפגוש חבר אחר שהגיע מהעיר ויספ. לוקארנו נמצאת בצפון אגם מאג׳ורה, וזה די מדהים להכיר אנשים שבאמת גרים בעיירות הציוריות האלה. בחורף היא מאוד שקטה ושלווה. כשאני ביקרתי, היה אפור וקודר, שזה בגדול מה שאני מצפה שיהיה בחורף, אבל אמרו לי שזה חריג, לרוב השמים כחולים והאגם בצבע טורקיז יפה. שלג היה בעיקר בפסגות הגבוהות. אכלנו צהריים ואז הסתובבנו קצת בשוק הכריסטמס המקומי והקטן, שתינו שוקו חם סמיך והצטיידנו (הצטיידתי) בהרבה גבינה בסופר, להביא הביתה (אנחנו חזרזירים ומתחביבינו לאכול ביחד כשאנחנו נפגשים).

כשיצאנו מהקפה התחיל להחשיך ואז להפתעתי גיליתי שכל האזור של שוק חג המולד מואר באורות צבעוניים.

זה היה ממש יפה, אבל שנינו כבר הזדרזנו ללכת. הוא לרכבת ואני לחברים.

ההגעה לחברים הייתה קצרה. על הנייר זה מאוד קרוב, בפועל זה קרוב, אבל בעליה כי לוקארנו והכפרים הסמוכים יושבים על צלע ההר. עליתי לאוטובוס שניה לפני שהוא נסע אבל לא הצלחתי להבין איך לקנות כרטיס. אחד הנוסעים אמר לי שאני צריכה כרטיס ״אם יבוא פקח״, כלומר, ״תשחררי״, אז שחררתי ונסעתי 3-4 תחנות. אני מתנצלת בפני השלטונות. משם כבר הייתי אצל החברים בבית. אתם בטח מנחשים, אכלנו רקלט לארוחת ערב וקינחנו בשוקולד. בבוקר התקשינו להתארגן עם תכניות ממשיות אז נשארנו בבית, ויצאנו רק זמן קצר לפני הרכבת שלי. יכול היה להיות נחמד קצת יותר להסתובב ליד האגם, אבל זה לא מה שקרה. עשינו ממש סיבוב פרידה ואני נסעתי חזרה לבאזל לטיסה. הרכבת הייתה הרבה יותר מלאה, אבל היה לי מקום ואפילו ליד חלון.

השוק של לוקארנו באור






אני טסתי בחזרה כשהסופה כבר שככה אבל עוד היו קצת שיבושים כתוצאה ממנה, הטיסה שלי התעכבה בערך בחצי שעה אבל יחסית לאחרים זה באמת היה לא ממש נורא.

היה קצר, היה יפה והיה בהחלט טעים מאוד.


מאפיה רגילה ונורמלית לחלוטין



רקלט לארוחת ערב

אני מגיעה למנה העיקרית:

אחרי שכולנו אכלנו ושתינו ואכלנו ושתינו (הרבה גבינה ושוקולד, כאמור), רוב הצוות חזר הביתה ביום שישי בבוקר. נשארנו אני, חברתי לעבודה האמריקאית האהובה ועוד חבר אחד. כבר לפני כמה שבועות היא אמרה שמעולם לא הייתה בשוק כריסטמס, ואני נרתמתי למשימה ואמרתי לה שנוסעים לקולמר. רק 40 דקות ברכבת מבאזל. במקור לא ידעתי אם היא באמת רוצה לבוא או שסתם לא נעים לה להגיד לי לא, אבל היא רצתה באמת. עסדנו קצת בשישי בבוקר, התברברנו קצת, ואז יצאנו, כשהחבר הנוסף זרם על ההזמנה להצטרף. קניית כרטיסי הרכבת לא הייתה הכי אינטואיטיבית וטיפה הסתבכנו עם זה, כשבסוף סיימנו את הרכישה עצמה כשאנחנו על הרכבת. אין מחסום, אבל אם בא פקח אז צריך כרטיס. לא היו פקחים, אבל כן קנינו כרטיסים.

השוק הראשון בקולמאר הוא בערך 10 דקות הליכה מהרכבת והוא די גנרי, בטח יחסית לכל היתר. כן עצרנו שם ליין פטל חם ומתובל בבאר המסתובב, שזה שילוב קצת מוזר אבל בסדר.ככה הוא היה נראה כשחזרנו משם בערב. כשהגענו עוד היה אור.

משם המשכנו ללכת לעיר העתיקה, במסלול חג המולד שמסומן במפות שבעיר. לא הלכנו בדיוק לפי הסדר, אבל אני לא בטוחה שזה קריטי. קולמאר, וואו! היפה והחיה אבל באווירת חג מולד. ממש סט של דיסני (כולל הצפיפות). חג המולד באקסטרים.

הגענו ל״שוק הגורמה״, שהאמת שהיה טיפה מאכזב, כי הוא היה מאוד קטן וגם רוב האוכל בו היה די סטנדרטי. עם זאת, אני עדיין אכלתי ריזוטו עם פרוסות כמהין שחורות לצד כוס יין לבן, וחברתי הגדירה את זה כ״boojiest street food I ever ate”. בשלב כלשהו הייתה איזו הדגמה אבל לא ממש התרכזנו בזה.
החושך התחיל לרדת, בכל זאת כבר היה 16:30 או 17:00, והכל רק נהיה יותר יפה ונראה שגם יותר עמוס.



הגענו חזרה לבאזל סביב 19:00 או 20:00, נפרדנו מהחבר בתחנת הרכבת, ואנחנו המשכנו בללכת לאכול פיצה ליד המלון שלנו.

שניהם היו אמורים לטוס למחרת, הוא ללונדון והיא לניו יורק דרך לונדון. שניהם נשארו בבאזל לעוד יום בגלל הסופה הגדולה שפקדה את בריטניה. אני מראש תכננתי לחזור בראשון בערב.

תודה על השיתוף. תמונות יפהפיות ומעוררות חשק למקום שלו ואווירת חגים אמיתית.

לינה בבאזל - Hotel Whettstein, היה בסדר גמור. שירת היטב את המטרה של להיות קרוב לארוע של העבודה והיה מספיק מרכזי לבילויי ערב בשווקי חג המולד של באזל. ההזמנה שלי הייתה ללא ארוחת בוקר, אבל אפשר לבחור עם או להחליט לשלם בבוקר על ארוחת בוקר אם רוצים. מה שכן, במלון יש קפה ותה חינם בלובי בכל שעות היום, כולל בבוקר, כמובן. רוב חברי ואני העדפנו ללכת למאפייה הסמוכה לקנות שם ארוחת בוקר. באופן כללי - היה טעים.

המחירים בסה״כ היו ממש סבירים, ואני חושבת שזה אולי מעיד יותר על יוקר המחיה בבריטניה מאשר על משהו בשווייץ. מחירים דומים, לפעמים אפילו זולים יותר.

היה קר, במיוחד בערב הראשון, אבל מעיל חורף חם עשה את העבודה בשבילי. השוק המרכזי בבאזל היה יפה מאוד, עם הרבה רחובות מקושטים בדרך, ומדי פעם גם חצרות עם ״מופעי אורות״. קנינו קצת יין חם וקרפים, אבל בשלב כלשהו הוחלט להכנס לאחת המסעדות שבשוק בשביל ארוחת הרקלט הראשונה של הביקור הזה. למי שלא מכיר, רקלט היא גבינה שוויצרית (ולא צרפתית) חצי קשה. יש שתי גישות איך בדיוק לעשות את זה, אבל שתיהן נגמרות בהרבה מאוד גבינה מותכת חמה, שאפשר לאכול עם תפוחי אדמה או עם לחם. כאן אכלנו את הגישה שבה מתיכים שפה של גלגל גבינה ומגישים לשולחן על צלחת, לצד תפוח אדמה, לחם, בצלצלים בחומץ ומלפפונים חמוצים.

משם המשכנו לעוד שוק, שהרגיש יותר אינדי, על גבול ההיפסטרי. בעיקר שתינו שם, עד שגירשו אותנו לקראת 10, כי אז צריך להיות בשקט ברחוב.