נהנתי! והכרתי קצת (אלו מקומות בהם לא הייתי)

תודה על השיתוף

תהנו בהונגריה...

יום ראשון - כאמור הגענו למלון בסלוניקי. מלון מומלץ מאד.

אחרי שהתרווחנו והתלהבנו גם מהמקלחת הכפולה.. יצאנו לשוטט לעת ערב, ולחפש מקום לאכול. מצאנו טברנה נחמדה. איזה הבדל מהמקומות שבהם אכלנו במהלך הטיול! בכל מקום התקבלנו בכבוד מלכים, ואילו בסלוניקי, אלא אם אתה במסעדה מפונפנת מה שלא מתאים לנו, זה ממש סרט נע. ובכל זאת, אוכל טעים ולא יקר. הכל רועש, הכל צבעוני ותוסס. עיר.

למחרת, לאחר ארוחת בוקר מהממת, יצאנו לשוטט בשני השווקים העיקריים של העיר.

מכיוון שכבר היינו כאן לפני שנתיים וגם כתבתי סיפור טיול על כך, לא ארחיב. שווקים זה תמיד כיף, שוטטות גם. הפעם גם הלכנו לראות את קשת אדריאנוס שנמצאת ברחוב ראשי בעיר, קנינו שוב מטעמים בשוק מודיאנו, התבאסנו קצת ממזג האוויר שהיה טיפה סגרירי (אחרי אתמול שמתנו מחום), והלכנו הרבה ברגל. לא שכחנו לבקר את הקונדיטוריה שאהבנו בפעם שעברה - אותם עובדים - כלום לא השתנה. אחר כך מצאנו מקום נחמד לאכול.

יום שלישי - יום הטיסה חזרה הביתה, היה לנו בוקר שלם, אז החלטנו ללכת לבקר את המוזיאון היהודי שאיכשהוא נמנעתי ממנו לפני שנתיים.

ניווטנו את דרכינו. אין שום שילוט וליד הכניסה יש אבטחה. עברנו בדיקה ונכנסנו. היה מרתק! ממליצה לכל מי שנמצא בסלוניקי ללכת. קראנו הרבה סיפורים של אנשים, הרחבנו את הידע על יהודי סלוניקי וקסטוריה וצילמנו שמות מוכרים מקיר השמות הגדול (מידי ).

בדרך חזרה למלון עצרנו בקונדיטוריה ששמנו עליה עין. ישבנו לשתות ולנשנש עוגות. מקום מקסים וטעים.

זהו.

לקחנו את המזוודות, חיכינו בלובי לנהגוס, חזרנו לשדה התעופה ומשם הביתה.

היה נהדר. אפריל הוא חודש נפלא לטיולים, בטח ובטח באיזור הים התיכון.

תודה לכל מי שעקב, קרא, והגיב.

מחר טסים להונגריה, לאגם בלטון למספר ימים. אומרים שזו עונת הלוונדר שם (ובעצם בכל מקום בו הוא גדל), אז יש למה לצפות.

שיהיה כבר טוב!

מלבד סלוניקי, טיילנו במשך 8 ימים - 7 לילות. בסלוניקי יומיים וחצי אחרונים.יומיים ראשונים מקום לינה אחד (חלקידיקי), יום הבא לינה בודדת בסטברוס, לינה הבאה לילה אחד בקבאלה, 1 לילה בפנירי שנמצאת ממש במזרח יוון ו2 לילות אחרונים לפני סלוניקי באגם קרקיני.

תודה דרור! נהנית לכתוב.

13/4 יום ראשון

היום לצערינו עוזבים את אגם קרקיני והאיזור המהמם הזה. יעדינו הסופי - סלוניקי, או יותר נכון שדה התעופה של סלוניקי , שם נחזיר את הרכב וניקח מונית שהוזמנה מראש לעיר עצמה.

תה אחרון על מרפסת הבית, ויצאנו ליעד החשוב הראשון - בית קפה חדש שנפתח בכפר הסמוך LIVADIA. בית הקפה נמצא במרכז הכפר, מול בית הספר היסודי וליד פארק קטן. נכנסנו פנימה - מקום מתוק ומודרני. הזמנו קפה ומאפה תרד האהוב עלינו כל כך. נהננו מהישיבה הנינוחה בבוקר מהמם של יום ראשון. לאט לאט הגיעו קצת משפחות וישבו בחוץ. תענוג.

סיימנו ויצאנו לדרך. חיפשנו נקודת עצירה בטבע, ומצאנו נהר נחמד שלידו מעין פינת ליטוף של בעלי חיים. עצרנו לכמה רגעים וישבנו על ספסל מול המים. איזו שלווה!

משם המשכנו דרומה, ומסביב הכל כל כך יפה ופורח שכבר אין לי מילים לתאר. פשוט פיסת גן עדן שלא ידעתי על קיומה.

רצינו לטייל בעוד מקום לפני שנגיע לסלוניקי, ומצאנו את הפנינה שאתאר בהמשך בכפר שנמצא ממש בסמוך לסלוניקי וקרוב מאד לשדה התעופה שלה. שמו THERMI.

הגענו לכפר, נכנסנו פנימה בעקבות וויז. מה שתפס לי את העין היה שהייתה שם בנייה מסיבית של בניני מגורים, וכולם באותו סגנון, שדי מצא חן בעיני. נסענו לאורך הכביש הראשי של המקום עד שהגענו למחוז חפצינו ממש בקצה - סכר ופארק על הנהר העובר שם - THERMI DAM. מייד ראינו מלא רכבים שחונים לצד הכביש, וזה סימן לא ממש מעודד לגבי כמות האנשים שנמצאת שם ומצב החנייה בכלל... המשכנו פנימה ולבסוף מצאנו חנייה בלי בעיה. מקום ענק.

אם אתמול פגשנו הרבה אנשים ליד האגם, אז כאן היה מפוצץ במשפחות ובכלל. יום ראשון, יום שימשי יפיפה, וכולם באו לטייל כנראה..

התחלנו ללכת על גשר החוצה את המים והמשכנו במסלול הליכה לאורך הנהר. נעשה חם. מי בכלל זוכר שלפני שבוע היה לנו שלג וקוררר. עכשיו חם לנו נורא... . הלכנו והלכנו וחזרנו במסלול אחר ואני כבר התחלתי להוציא קיטור מכל חלק בגוף.

הגענו מיוזעים לרכב, מדליקים סוף סוף את המזגן על קור. מי היה מאמין .

יאללה, מה עכשיו? קפה כמובן חח.

חזאנו לעיירה עצמה, וכיוונו הוויז לבית קפה שהומלץ עליו בגוגל. הגענו למקום מפונפן ויקר.. כשאני אומרת יקר, אני מתכוונת שאם במהלך הטיול קנינו קינוחים נפלאים ב - 3 יורו בערך, הרי שכאן הם עלו כפול - 6 יורו. מצחיק כשחושבים כמה זה עדיין זול ביחס לארץ...

ישבנו במרפסת פנימית והזמנו קפה ומשהו לאכול. רואים שאנחנו קרובים לעיר הגדולה..

סיימנו ויצאנו לדרך לכיוון שדה התעופה. הגענו די בקלות למקום החזרת הרכבים, נפרדנו מהרכב הנחמד וחיכינו לנהגוס שיבוא לקחת אותנו. הגיע אפילו לפני הזמן, ולקח אותנו למלון שבו שהינו לפני שנתיים - VENORO. מלון בוטיק נפלא עם ארוחת בוקר שלא מהעולם הזה.. היה כיף לחזור לסלוניקי.

התקבלנו במאור פנים, ומיד הודיעו לנו בחגיגיות ששודרגנו לחדר גדול ושווה יותר...

עלינו לחדר, ואכן, קיבלנו חדר ענק ומפנק, עם ספה כתוספת, וכמו בפעם שעברה, שלל פינוקים טעימים כמו שוקולדים, ממתקים, פיצוחים.

כיף גדול.

תודה ענבר יקרה!

מחכה לשמוע את הסיפור שלך...

אנסה מחר להמשיך..

לי דווקא מתאים הריווח בין הפוסטים ! חזרתי בעצמי מטיול ממש עכשיו, השלמתי בהנאה את הפער ואני נהנת מאוד. תודה רבה על ההשקעה, הקצב לא חשוב

כמובן שהאגם נקרא KERKINI אם לא ציינתי זאת..

המשכנו הלאה, כאשר הכביש מתפתל לאורך האגם בתוך נופים להתעלף. עצרנו עוד כמה פעמים כדי להסתכל על ציפורים נחמדות.

קראנו שבנקודה הדרומית יש בית קפה שווה, שצופה על האגם, אז די חיכינו להגיע אליו. מה שלא לקחנו בחשבון זה שהיום יום שבת, וכל העולם ואשתו (היווניים בעיקר) היו בטיולים בטבע. הגענו לבית הקפה. החניה הייתה מפוצצת, אנשים צבאו על המקום כאילו זה בית הקפה האחרון שנותר בעולם, ואנחנו הבנו שאין לנו מה לחפש שם. חנינו ועלינו למעלה לכיוון משהו שנראה לנו כמו בית קפה אחר. אדם שהלך מולינו ניסה לפתוח בשיחה, והצביע על המקום ומילמל משהו שהוא סגור ויפתח רק בסוף אפריל. אז חזרנו לרכב, המשכנו עוד קצת עם הכביש, הסתובבנו וחזרנו על עקבותינו. בדיעבד, אם היינו ממשיכים עוד קצת, היינו רואים חוות באפאלו. מסתבר שהמקום מתמחה בהכנת מוצרים מבאפלו - גבינות למינהן ובשר..

חזרנו עם הכביש לכיוון הכפר. החשק לקפה לא עבר. זכרנו שבהלוך חלפנו על פני מקום שנראה כמו בית קפה מאד מקומי בפינת הרחוב, בקצה הכפר. הגענו לשם, חנינו ונכנסנו פנימה. אכן, מקום של המקומיים, ללא פינפונים מיותרים. עבדו שם בעל ואשה מבוגרים ונחמדים. מכרו שם מיני גבינות מחלב באפלו, עוגיות ודברי מתיקה, ריבות וליקרים, פסטות מקומיות ועוד ועוד. שמחתי סוף סוף לראות מקום שמוכר ריבות תוצרת בית. קניתי אחת (טעימה מאד!), הזמנו לנו קפה והתיישבנו בפנים. איזה כיף. מי צריך יותר.

חזרנו לרכב והמשכנו לבית. כרגיל נעשינו רעבים, וקיבלנו המלצה על מסעדה שנמצאת בפאתי הכפר, שחלפנו על פניה בדרך לאגם. אז החלטנו שהפעם אנחנו צועדים ברגל. עשינו הליכה נמרצת, חולפים על פני כל מיני בתים שחלקם נראו נטושים. הגענו למסעדה שהיא חלק ממלון מסתבר. בדיוק כשהגענו עזב אותה אוטובוס מלא בחבר'ה צעירים - איזה מזל - בטח היה רועש נורא.

התקבלנו במאור פנים ועלינו לקומה העליונה. ישבו שם זוג גברים תיירים וזהו. כל המקום לרשותינו. מסעדה יפה עם קורות עץ והרבה אותנטיות.

בעלי החליט להמר ולהזמין קציצות באפלו.. קיבלנו מנות נדיבות וטעימות. הוא לא כל כך התלהב מהטעם, אבל בסך הכל היה טעים.

ברקע הייתה מוזיקה יוונית נהדרת, והזמן חלף לו. פתאום קלטנו שאנחנו לבד, ושעברו כמעט שעתיים . אף אחד לא עלה מלמטה לראות מה נשמע.. חשבנו ששכחו אותנו, ואז הגיעה מלצרית חמודה ששאלה אם נרצה קינוח... מה השאלה בכלל קיבלנו קינוח שנראה מאד מתאים לפסח.. טעים מאד.

שילמנו וחזרנו לרחוב, הולכים שוב דרך כבישי הכפר עד לבית.

נחנו קצת והחלטנו לצאת שוב להליכה, הפעם לכיוון היער שנמצא ממש ליד מתחם הנופש. הלכנו והלכנו עד שהגענו לכביש הראשי המחבר בין הכפר שלנו לכפר הסמוך.

בעודינו מהלכים שם, ראינו חסידה שמתהלכת לה על הכביש באין מפריע (בקושי עברה מכונית כלשהיא), אוספת זרדים.

המקום מלא בחסידות, שמקננות על ראשי עמודים. מחזה מקסים.

הגענו שוב למרכז הכפר, שמענו מוזיקה עליזה מהמקום של הפיצות, וחזרנו בכבישון המוביל לבית. מה שמקסים היה, שבכל מקום היו אנשים שישבו בחצר הבית שלהם, וכולם נפנפו לנו לשלום בכזו חביבות. מרגש. הרגשנו חלק מהמקום. חבל שמחר עוזבים.

לילה טוב

יום שבת 12/4

קמנו לבוקר יפה. ישנו טוב למדי. הכנו ארוחת בוקר ואכלנו בנחת. בחוץ היה קצת קריר. על שולחן הסלון היו כל מיני מפות ועלונים על האגם היפה שלידו אנו נמצאים. זהו אגם שהוא גן עדן לחובבי ציפורים וצפרות. בחורף נמצאים הרבה פלמינגו, שקנאים ועוד. מאד רצינו לראות פלמינגו, אבל הם כבר לא ממש חיכו לנו ועזבו את האגם . הבנו שיש עוד מיני ציפורים שם, כל השנה.

החלטנו לנסוע עד לנקודה הדרומית של האגם, ובדרך לעצור בנקודות צפרות שונות. בצפון האגם יש מעגן סירות, נקודות תצפית ואזור יפה לטיולים. אנחנו לא רצינו לחזור על עקבותינו מאתמול אז החלטנו להדרים.

בדרך לאגם חצינו את הכפר. פתאום ראינו שיש שוק ממש במרכז אז עצרנו את הרכב כדי לשוטט קצת. שוק קטן וחביב, לא יותר. כל מיני אנשים שחלקם נראו לא ממש יוונים (אולי אלבנים ) וקשה היה לתקשר איתם. מכרו ירקות ופירות וכל מיני עוגיות ודברי מתיקה. נחמד.

חזרנו לרכב והמשכנו לכיוון האגם. ככל שהתקרבנו לאגם הבנו עד כמה האזור יפה ועשיר בצמחיה ירוקה.

עצרנו בנקודה הראשונה. היה שם מעגן קטן של סירות, כמה ספסלים, ומעין עגלת קפה. מקום חמוד. התחילה רוח חזקה שקצת הקשתה להסתובב יותר מידי, אבל עמדנו בזה בגבורה .

סליחה על ההפסקה המאד ארוכה.. אני מאד עמוסה בימים אלו, והכתיבה לוקחת לי זמן..

אז איפה היינו? המשכנו מערבה כשיעדינו כאמור LAKE KERKINI. הנופים כרגיל מקסימים, ובינתיים נעשינו רעבים. נוסעים ונוסעים, והעיניים סורקות את צידי הכביש, מחפשות טברנות. אבל לא היה כלום... תיארנו לעצמינו שבעיר SERRES הקרובה ליעדינו הסופי יהיו הרבה מסעדות. נכנסנו אליה, ונזכרנו שאנחנו ממש לא חובבים צפיפות עירונית. ראינו אמנם מסעדות, אבל חניה לא הייתה, והכבישים צרים וצפופים, ובעלי התחיל להתעצבן, אז החלטנו שאנחנו מסתובבים ויוצאים ממנה. נמצא משהו בדרך, או ביעדינו הסופי.

ממש לאחר שיצאנו מהרחוב הראשי של העיר, נסענו בשכונה נחמדה כשלפתע צדה את עיננו טברנה מקומית. עצרנו בחריקת בלמים . כאן יש חניה בשפע. נכנסנו פנימה והתקבלנו במאור פנים. ככה אנחנו אוהבים - טברנה של המקומיים. האוכל היה טעים וזול ובשפע. תענוג אמיתי. וכמובן הקינוח שתמיד מגיע בסוף. שבעים וטובי לב, יצאנו שוב לדרכינו.

הכביש פנה קצת מערבה ואז צפונה, כאשר אנחנו בעצם מקיפים קצת את האגם. נסענו דרך כפרים נחמדים, כשלצידי הכביש עצים ענקיים. איזור פשוט יפיפה.

עוד קצת, והגענו לכפר "שלנו" ליומיים הבאים, ושם למתחם שבו לנו - מתחם של כמה בתי נופש עם חניה צמודה ונוף ירוק של כפר.KERKINI HOUSES.

קיבלה את פנינו הבת של בעל המקום, עם אנגלית מצויינת. הראתה את הבית המקסים והנעים. סיפרנו לה שאנו חוששים שיש בעיה באחד הצמיגים, אז התנדבה לקחת אותנו לתחנת דלק בה יש גם בדיקה של פנצ'רים. נסענו אחריה, וראינו שאנו נמצאים במקום מקסים. הבחור בתחנת הדלק בדק את הצמיגים ופסק - "הכל בסדר". נשמנו לרווחה וחזרנו לבית. שתינו לנו משהו, נחנו ותיכננו את יום המחרת. אחר כך יצאנו להליכה רגלית נמרצת למרכז הכפר. ראינו את בתי הקפה, מקום שמתמחה בפיצות שהיה עמוס באכלנים עליזים, הסופר המקומי, והאנשים.

חזרנו לביתינו הנעים לארוחת ערב קלה ומנוחה. לילה טוב!

היעד הבא - הדלתא של נסטוס - נהר NESTOS. בכלל, בצפון יוון יש הרבה מאד נהרות מרשימים. ההגעה לשם עוברת דרך כפר חמוד, וכרגיל הכל כל כך יפה. בקצה הכפר ראינו שילוט - עקבנו אחריו והגענו לחנייה גדולה שהייתה די ריקה. לידינו החנה באותו זמן קראוון מדנמרק. לא פחות חשוב - ראינו מבנה של שירותים.. זהו בעצם מן מקום שבוודאי בקיץ (המוטו החוזר של הסיפור שלי) מלא במשפחות. בצד שמאל היה שטח רחב שהיו פזורים בו מתקנים לכדורעף, קצת עצים ובקצהו - הנהר היפה. חלפנו על פני בית קפה - קרא לעצמו קנטינה - ולידו היתה חבורה של בני נוער עליזים, שהיו עסוקים בטיפוס על קיר, וחציית הנהר לצדו השני על גבי אומגה. נעצרנו ליד שלט שמסביר על מסלולי ההליכה שיש באיזור. מאותה נקודה ממש נמתח שביל הליכה מסודר ומרוצף שעולה בהר, של 19 ק"מ. החלטנו שנלך בו עד שימאס. לא היה זמן ללכת 19 קילומטר לצערינו אבל חלק בהחלט אפשר.

התחלנו לצעוד בשביל במעלה ההר, כשמתחתינו הנהר היפיפה. לאורך השביל היו ספסלי ישיבה נחמדים בנקודות תצפית יפות. לא הפסקנו להתפעל מהיופי מסביבנו. הלכנו די הרבה עד שהחלטנו שאין ברירה וצריך לחזור.

חזרנו, ביקרנו את השירותים, והלכנו לקנות קפה ומאפה בקנטינה. התיישבנו לנו מחוץ למבנה, כשמסביב שומעים רק ציוץ ציפורים וקצת שיחות שקטות של כמה אנשים שישבו בסמוך. היה תענוג. לא רצינו ללכת (כרגיל ).

אבל, הדרך עוד ארוכה ואין ממש ברירה. בצער רב חזרנו לרכב ויצאנו לדרך מערבה.

אין בעד מה. נהנית לכתוב...

יצאנו לדרך הארוכה מערבה, כשהיעד הסופי אגם קרקיני KERKINI צפונית לסלוניקי.

העצירה הראשונה - גשר רומאי עתיק שנבנה אי אז מעל הנהר העובר במקום - .STONE BRIDGE OF KOMPSTATOS כיוונו את וויז והגענו לגשר אמנם, אבל ממש לא עתיק. גשר רגיל.. לא היה שום שלט שאומר שכאן יש גשר עתיק באיזור, אבל החלטנו לחנות ליד הגשר ברחבת עפר סמוכה. הנהר היה ממש יפה, עם זרימה חזקה. ממש מקסים, כשמסביב חורש והכל ירוק ופורח.

התחלנו ללכת בשביל, נהנים מהצמחיה ומציוץ הציפורים. פסטורליה מושלמת ושקט מדהים.

בשלב מסוים היה פיצול והחלטנו ללכת בשביל היורד לכיוון הנהר. נראה לנו הגיוני. השביל ירד ממש אל המים בירידה קצת תלולה. שלחתי את בעלי לבדוק אם יש טעם להמשיך שם והבנו שטעינו. חזרנו על עקבותינו עד לנקודת הפיצול, ומשם הלכנו בשביל הגבוה יותר. הלכנו והלכנו ואז בעלי, שהלך קצת לפני אמר - אני רואה אותו!!

ואכן, נגלה לפני הגשר, הדומה לגשרים בזגוריה, מרשים מאד. התקרבנו, צילמנו ונהננו.

חזרנו על עקבותינו, נכנסנו לרכב והמשכנו ליעד הבא שהומלץ לנו.

שמחה לשמוע! אין כמו ההנאות הקטנות של החיים. הן אלה שעושות את חיינו משמחים יותר.

כאמור חזרנו לחדר, ודיברנו שוב עם בעל המלון הנחמד. שאל מה תוכניותינו לאחר הצהריים? אמרנו שפתוחים להצעות.

מסתבר שכל האיזור הוא גן עדן לצפרים. המוני ציפורים מגיעות לדלתא, כולל הפלמינגו המדוברים. בתקופה הזו רבות מהציפורים עזבו, אבל עדיין ניתן לראות מיני ציפורים. הבחור כיוון אותנו לאיזור נחמד לאורך קו החוף, שבחלקו הופך לשביל עפר. שם יש נקודות תצפית נחמדות.

בנוסף, סיפרנו שמחר אנו חוזרים מערבה והבחור סיפק לנו כל מיני רעיונות לטיולים בדרך, שהתבררו כרעיונות נהדרים.

אז יצאנו לדרך (אנחנו ועוד זוג גרמנים פנסיונרים שהגיעו ללילה במלון - ואנחנו חשבנו שהיינו לבד שם..), כל אחד במכוניתו כמובן. הדרך יפה, החוף מהמם. עצרנו את הרכב והלכנו ברגל לעבר נקודת התצפית, שם היה מעין גזיבו. ציפורים לא ראינו, אבל היה נחמד. הלכנו קצת ברגל, אבל הרוחות המטורפות שליוו אותנו מאז שהגענו לשם לא הפסיקו, ואני הרגשתי שעוד רגע אני מפסיקה להרגיש את הפנים מרוב קור. אז נמלטנו לרכב, וחזרנו לחדרינו הנעים. צפינו בשקיעה ממרפסת החדר, בדיוק מעל מעגן המים הקטן.

היה נחמד!

קמנו בבוקר לבוקר שימשי ונטול רוחות . הכנו ארוחת בוקר צנועה ממה שהושאר לנו בחדר ומהירקות שנסחבים איתנו כבר כמה ימים. לא מיהרנו, למרות שידענו שלפנינו נסיעה די ארוכה מערבה - הארוכה ביותר בטיול הזה.

נפרדנו מהחדר ושמנו המזוודות ושאר החפצים במכונית. החלטנו ללכת לטייל קצת בסביבת המלון, המעגן והכפר. החלטנו לבדוק האם בית הקפה שהומלץ לנו פתוח, יען כי התחשק לנו קפה כהילכתו. המקום אכן היה פתוח, והתקבלנו בצורה מנומסת אך חמוצת פנים משום מה.. ישבנו על קפה ועוגיה אל מול הים והיה נחמד. (חוץ מבעלת המקום הזעופה - בחורה צעירה וקצת עצבנית..). סיימנו, יצאנו החוצה וטיילנו על לשון היבשה הנחמדה שידעה ימים יפים יותר - ניכר שהשקיעו שם בטיילת ובמתקנים, והיה חוף מקסים, אבל צמחה עשבייה, האבנים קצת יצאו ממקומם והיתה הרגשה של הזנחה.

בעל המלון סיפר לנו אתמול שהמקום הזה מפוצץ תיירים בקיץ. קשה היה לדמיין זאת, בעודינו מהלכים בכפר המנומנם הזה, אבל האמנו לו. הוא טוען שהתקופה הכי טובה להיות היא ספטמבר. עדיין חם אבל הרבה פחות תיירים. לתשומת לב מי שמתכנן להגיע..

חזרנו לרכב ויצאנו לדרכינו מערבה. העצירה הראשונה - גשר מיוחד ועתיק שגם אני סימנתי לי עוד בבית לבקר..

קורה לי לא מעט גם באיטליה וגם ביוון שגם וויז וגם גוגל מפות (וגם here וגם Sygic...) לוקחים אותי דרך כבישים בלתי אפשריים, צרים מאוד ותלולים מאוד,

ואם אני קצת יותר חרוץ אני מגלה שבחלק גדול מהמקרים יש אלטרנטיבה של כבישים הרבה יותר סבירים.

אבל פעמים רבות אני עצלן בחקר המפה ואני משלם אחרי כן בהרבה עבודה ודפיקות לב בשטח עצמו.

מאוד מתחבר לסיפורי הטיול שלך שמדברים על ההנאות הקטנות, קפה במרפסת יפה עם נוף מהמם,

בשביל אתרי MUST אני פחות צריך סיפורי מטיילים, נמצאים בכל ספר וכל אתר אינטרנט.

בשנים האחרונות גם אני גיליתי את הכייף של טיולים מחוץ לעונה, לא הכל פתוח ומזג האוויר יכול לפעמים לאתגר אבל לא צפוף, יש שקט וקל מאוד למצוא חניה.

חזרנו לרכב, אכלנו פרי והמשכנו לעבר הכפר FANARI. כל האיזור הזה של הביצות והדלתא הוא ביתן של ציפורי פלמינגו, אשר לצערינו הרב מאד, כבר עזבו למקום אחר. בכל הכתבות על האזור מופיעות הציפורים המרהיבות האלה וזה היה קצת מבאס.

הגענו לכפר שבו המלון שלנו ללילה הקרוב. מצאנו אותו די בקלות. מלון חדש ויפה מאד, ממש מול המעגן הקטן של הכפר. בחזית המלון מדשאה שבוודאי הומה ילדים בתקופת הקיץ. בעל המלון היה איתי בקשר טלפוני. הסביר שמישהי תקבל את פנינו במלון ונפגוש אותו אחר כך. אמר ששידרג אותנו לחדר סטודיו גדול. איזה כיף! תמורת סכום כל כך נמוך לקבל כזה חדר. אכן קיבלה את פנינו אשה מבוגרת חביבה שלא ידעה מילה באנגלית. הובילה אותנו לחדרינו המשודרג. אכן חדר גדול, מיטה ענקית, מטבחון חדיש, חדר מקלחת מעולה, וכמובן מרפסת הפונה לים. במקרר הושארו לנו מצרכים לארוחה קלה - כיכר לחם, גבינות ונקניק, בקבוקי מים וריבות. כתבתי לבעל המלון שהתארגנו כבר בחדר ותודה רבה וכו. שם המלון החדיש NERO SEASCAPE SUITES.

ביקשנו מבעל המלון המלצות לטברנות ולבית קפה, והחלטנו ללכת על זו שהמליץ במיוחד.

יצאנו מהמלון והלכנו לנו ליד המרינה, שבה עגנו סירות דייג אוטנטיות מאד. ניווטנו לעבר המסעדה שישבה מסתבר על ראש מצוק מעל הים. מראה מדהים. היו רוחות מטורפות שממש הקשו על ההליכה. מזג אוויר משונה משהו. אבל הצלחנו להגיע בשלום ונכנסנו למקום. איזה נוף מהמסעדה . כמובן שבחרנו שולחן צמוד לקיר הזכוכית שיושב ממש מעל המצוק. אכלנו ארוחה מצויינת - סוף סוף דג במסעדת דגים. כרגיל קיבלנו קינוח על חשבון הבית.

היה טעים ונעים וישבנו לנו בכיף.

המסעדה

יצאנו מהמסעדה לרוחות המטורפות שבחוץ וחזרנו לכיוון בית הקפה שהומלץ עליו. התקשינו להנות מהנוף בגלל הרוח והקור.

הגענו לבית הקפה שנראה מאד סגור.. מילא. נכין קפה בחדר. הכל בסדר. חזרנו לחדר לשתות שם. כמובן שגם שם בדקנו את המזגן - לא איכזב .

מרפסת החדר

תודה רבה! אכן מקווה שנתתי רעיונות למקומות קצת פחות מוכרים ביוון.

המשך יום חמישי. יצאנו לדרכינו. הכביש הוביל לאורך החוף. העיירה קבאלה מקסימה וקו החוף שלה מהמם. באיזשהוא שלב הכביש טיפס מעט בהר ומלמעלה ראינו מעגן סירות ציורי ומקסים. מייד ירדנו אליו כדי לשוטט קצת. היה יום שימשי מהמם והמים נראו מדהימים. טיילנו לאורך הטיילת ובתי הקפה שהיו שם. מעגן קטן בפאתי קבאלה. בבתי הקפה ישבו פנסיונרים שזמנם בידם. בעלי רצה לשבת באחד מבתי הקפה, אבל חשבתי שזה מוקדם מידי והמשכנו בדרכינו מזרחה.

הנסיעה הפעם הייתה בנופים קצת פחות מענינים משאר הנופים הירוקים בהם נסענו עד כה.

הגענו למקום שנקרא PORTO LAGOS . האיזור מלא בביצות ומקווי מים. עצרנו בנקודה מאד מיוחדת שסימנתי לי לבקר בה. גשר עץ ארוך מעל המים מוביל לכנסייה שממש "צפה" על המים, וממנה נמתח עוד גשר עץ שמוביל למנזר שנראה גם הוא צף. צילומי רחפנים שראיתי כאשר חיפשתי חומר על המקום, הראו מקום מאד מיוחד.

החנינו האוטו וצעדנו על הגשר הראשון לכנסייה. שוטטנו קצת שם. הכל יפה ומטופח. משם המשכנו על הגשר השני למנזר שבקציהו. התגברתי על תחושת האי נוחות שאני מרגישה במקומות כאלה, צילמנו קצת וחזרנו על עקבותינו. בהחלט מקום מעניין!