עירא היקר, רק חזרתי ומיד ״הסתערתי״ על השרשור המרתק להשלים את הפוסטים שלא הספקתי. כתוב מקסים; איזו עבודת הכנה! ואיזה ביצוע. תודה רבה

אגב בורגוס היא בירתה העתיקה של קסטיליה, ושמה עוד מרפרפר למילה בורג - טירה בגרמנית

מחזיק אצבעות שתהיי

מסכים. אין לי את הסבלנות להפוך את זה לבלוג

שימחת אותי. תודה רבה

נהניתי מאוד לקרוא, בחלק קטן מן המקומות "הנידחים" שהזכרת יצא לי לבקר - קואנקה עם הבתים התלויים, אלברסין שהיה מרשים וכמובן טרואל שהייתה יפה מאוד ומונסטריו דה פיידרה שהגעתי אליו ביום חג כלשהו שהיו בו ה-מ-ו-ן ספרדים, אבל זה לא פגם ביופיו של המקום.

ו-אבילה כמובן, ועמק הנופלים - אבל הם אינם נידחים.

ספרד אינה מאכזבת, תמיד יש מה לגלות, ואני חוזרת אליה שוב ושוב ושוב...

יופי של טיול עשית

התיאורים והתמונות שלך העלו למקום גבוה יותר טיול כזה במגירת טיולי החלומות שלי,

אהבתי את היכולת שלך לבור את החוויות והפנינים.

אני אשתמש בשרשור הזה כשיגיע זמנו של הטיול שלי, תודה

בטיול זה, 9 ימי טיול נטו, נהגתי כמות מרשימה של 2200 ק"מ ! בניגוד לחלק מהטיולים האחרים, הנהיגה הייתה לי לא קשה, הרבה בזכות הערכות טובה (המון פודקאסטים טובים, תוכניות בוקר בסטרימינג – עם טל ברמן, אביה ותם אהרון) והמון מוזיקה שהוכנה מראש עזרו לי להעביר את השעות הרבות של הנהיגה בקלות.

הטיול לא היה חף מקשים. פצע כואב באחת מאצבעות כף הרגל שסירב להחלים כמעט לכל אורך הטיול, נורת אזהרה ברכב שעצבנה והכריחה אותי לבזבז זמן יקר בנסיעות לתחנות דלק מדי יום, סייסטה מעצבנת שלא התאימה כ"כ ללו"ז שלי וגרמה לי ללכת לישון מאוחר ממה שרציתי. אבל כל אלו לא פגמו כמעט בכלל בהנאה מהטיול. לא נפלתי מהאוכל הספרדי. כלומר לא רע, אבל בטח לא משהו מעניין קולינרית. בסיום כבר חיפשתי טעמים מוכרים יותר (פיצה, פסטה).

אני חושב שהנקודות הכי מרשימות בטיול היו: קואנקה העיר התלויה, הכפר המרהיב אלברסין, תחנות הרוח בקונסואגרה, טירת Zafra והמתח להגיע אליה/ממנה בלי להיתקע, בלצ'יטה, הגנים והמפלים המרהיבים במונסטריו דה פיידרה, האווירה המכושפת במנזר סן ברתולומיאו בקניון הנהר לובוס, בית הקברות Sad Hill מהטוב הרע והמכוער, טירת קוקה ומסלול המפלים המדהים ומסלול הטיפוס בסיירה גרדוס. חתיכת רשימה.

ברשימה יש גם לא מעט בעלי חיים שזכיתי לראות: עזי הרים, המון נשרים, חסידות, קרפדות ענק, תולעת אחת ארוכה מאוד וסנאי אחד.

אני מקווה שיכולתי לחשוף אתכם לחבלי הארץ הללו, ואולי גם לתת השראה ולבקר במקומות הנהדרים הללו.

תודה שהשתתפתם.

הנקודה הראשונה להיום היא עמק הנופלים - Valle de Cuelgamuros. אנדרטה מונומנטלית ענקית לזכר הנופלים במלחמת האזרחים הספרדית. האתר מתאים מאוד בשילוב יחד עם בלצ'יטה מתחילת הטיול, ולמי שמבקר בגרניקה הבאסקית. האנדרטה אכן מרשימה הן בנוף שהיא נמצאת בו (הרי דואדרמה, הזכורים ממסלול ההליכה שעשיתי לפני מספר ימים), הן מבחינת המראה שלה (ענקית! ממש, ויפה ויזואלית) וכמובן גם מבחינת הסיפור האנושי שמאחורי. אין במקום יותר מדי הסברים ועזרה, וכדאי להתכונן מבעוד מועד על המקום (איך נבנה, מי קבור שם, משמעויות, קברו של פרנקו, מחלוקות ועוד). בחלק מהימים ניתן לעלות ברכבת קטנה עד לצלב הענק שלמעלה. ביום שהגעתי, זה לא עבד. לא הרגשתי בחוסר של זה יותר מדי.  הביקור מרשים בהחלט, גם למי שאינו מעורה בנבכי הפוליטיקה הספרדית.

 
זהו, הגעתי לנקודת הטיול האחרונה שלי בטיול הזה – ארמון אל אסקוריאל – או יותר נכון מנזר סן לורנצו אל אסקוריאל. בעבר היה נהוג לקרוא לחלק מן הארמונות מנזרים (בדומה למנזר מפרה בפורטוגל) . לא כ"כ יודע למה, אבל בשורה התחתונה היה בו נדבך קטן לשיכון נזירים צעירים וחלק ארי שהינו ארמון. והארמון הזה מתהדר במספר קומפלימנטים שהספרדים נותנים לו: ורסאי הספרדי, הפלא השמיני ועוד. אתחיל מההתחלה – בדרך לשם רציתי לעבור בנקודת תצפית יפה על המקום - Mirador del monte Abantos. לפי גוגל מדובר בתצפית נהדרת. בפועל, רק לתושבי המקום ניתן להגיע לשם – שלט שמגדיר זאת במפורש אכזב אותי במעט. אז אל תנסו או שתסעו למרות זאת. לשיקולכם. בפועל, בדרך חזרה לשדה התעופה, עברתי במקרה באיזה נקודה שבה היה אפשר לראות את הארמון בצורה מרשימה מרחוק. אין לי מידע על הנקודה הזו.
חניתי במגרש חנייה תת קרקעי צפוך בעיירה. כמה מילים עליה. ח-מ-ו-ד-ה. ראשית היא בנויה על צלע הר, ירוקה נורא והזכירה לי קצת את חיפה (בקטע טוב, אני חיפהלופיל) רק בלי הים. יש כבישים בעיירה (שנסעתי בהם בדרך לנקודת התצפית) שהיו חדים כמו בסן פרנסיסקו (או דארוון הניו זילנדית). מעבר לזה, העיירה חיה! בסמוך לארמון היו מאות (!) ילדים משחקים, וברחובות הסמוכים היו עוד ילדים , והורים עם עגלות. הרגיש שמרכז החיים של העיירה סובב ממש את הארמון. לטעמי, מי שמחפש נקודת אמצע טובה לעמק הנופלים, הרי גואדרמה, סגוביה, ארמון סן אידלפונסו, אבילה , טירת קוקה ועוד הרבה דברים – העיירה הזו בהחלט יכולה להתאים. באותו יום גם היה איזה נשף של אחד מבתי הספר וזכיתי לתצוגה של נערות בשמלות ערב ונערים בחליפות.
 

הארמון עצמו גרם לי לתחושות מנוגדות. ההתחלה שלנו הייתה לא טובה. בלאגן וחוסר סדר (או לפחות כזה שאני מבין). מרכז המבקרים בו קונים כרטיס נמצא בכלל במבנה אחר, הכניסה לארמון כרוכה בבידוק בטחוני (בספרדית) ואז מדריך קולי זה בתשלום נוסף, במקום נוסף, ולוקר במקום אחר (והלוקרים לא עובדים, עד שמישהו במקום אחר מסביר איך להשתמש בהם), ואז צריך או להשתמש במדריך קולי, או להוריד את האפליקציה ואת קובץ המידע של 170 מגה בייט, או להשתמש ב WIFI (רק אם שואלים, אומרים שיש). המסלול עצמו לא ברור מספיק ובהתחלה הלכתי למקום הלא נכון לפחות חמש פעמים מעצבנות. אוף, לא התחלה טובה. יתר על כן, יש משהו מנוגד בארמון. מצד אחד מגלומניה אדירה שגרמה לי לתחושה לא נעימה. אבל לחיוב נגיד שבשלב מסויים התחלתי להנות מהגודל, מהצבעוניות, מעושר הדברים. המדריך הקולי ברובו לא מעניין מספיק אבל ישנם כמה חדרים שממש היו מעניינים (הציור של אל גרקו, הסעודה האחרונה של טיציאן ועוד). החדרים המעניינים ביותר – הספריה (אם כי הספרים "הפוכים" משום מה), חדר ציורי הקרבות, הפנתיאון של המלכים ושל האינפנטים (יורשי העצר). הגנים עצמם גם מעצבנים בהתחלה (איך מגיעים לשם? אין שילוט, אין הסבר) ואז כשמגלים אותם (הם בחינם אגב) הם מקסימים – אמנם לא כמו ורסאי אבל עם הרבה חן. בשורה התחתונה, לקחתי שם את הזמן (שלוש שעות לפחות) ודיי נהניתי. אם כי זה מתיש ללא ספק וכבר הייתי עייף. התמונות לא ממחישות מספיק (לא צילמתי הרבה בנייד)

המסלול הבא שלי הוא ממש (!) בהרי גרדוס. המסלול נקרא Laguna Grande והוא היה אמור להיות מסלול ארוך (12 ק"מ עם עליות וירידות משמעותיות) ממגרש החנייה הראשי (Platforma de Gredos) ועד לאגם הגדול (יחסית) של השמורה וחזרה. בפועל קיצרתי מעט ממספר סיבות – ראשית, לא נשאר לי מספיק זמן. שנית וחשוב יותר, השנה ירד יותר שלג מבשנים רגילות ולכן במהלך המסלול נתקלתי בשדות שלג קטנים, ועצרתי כשהגעתי למקום שנראה לי לא בטוח מספיק. בתווך היה מסלול נפלא ולא ארוך מדי (8 ק"מ הלוך חזור, עלייה של 400 מטר) – ראיתי הרים מושלגים, נחלים שוצפים מהפשרת שלגים, מפל נחמד מאוד, נוף פנורמי להרים מושלגים והמון עזי בר (הזכרים עם קרניים מפוארות!). יש לציין שבשמורה הזו ניתן מצד אחד לעשות טרקים של מספר לילות על בסיס בקתות הרים המפוזרות (ופועלות בעונה) ומצד שני גם לעשות מסלולים נינוחים יותר לצד נחלים ופיקניקים במקומות מקסימים, וכמובן לראות שלג בעונה המתאימה. אגב, הדרך הלוך, עברה בכביש צדדי, "אנגלי" ברוחבו ומרגיש נידח לחלוטין. הדרך לאבילה הייתה בכביש נוח הרבה יותר. עוד נקודה אנגלית היא הדרך הצדדית למפל (סטייה של 750 מטר מהשביל הראשי) – בחלקה הגדול עברה בשדה Moss (כמו אדמת כבול – צמחייה מעל ומתחת מעין ביצה). היה מעט מאתגר אבל שווה את זה.
תשפטו בעצמכם.

מחר היום האחרון לטיול, שיהיה קצת יותר נינוח ורגוע 

שעה ומשהו נסיעה (וכביש אגרה דיי יקר – 12 אירו לרבע שעת נסיעה) ואני שוב באבילה. והפעם מתכנן להשקיע ולהסתובב בה. לצערי, התחלת הסיבוב בעיר הייתה מעצבנת. הכול יקר (חנייה יומית 100 שח, כניסה לקתדרלה 50 שח) , עמוסה , דברים לא פעילים בשעות שאני אהיה (לעלות לחומה, לעלות למגדל הקתדרלה), תחנות דלק מעצבנות (אחת לא עובדת בסייסטה, שנייה בלי לחץ אוויר, שלישית המכונה של לחץ האוויר הורידה (!) לי את הלחץ ומישהו עזר לי לסדר). הדלת של המלון נסגרה עם הכרטיס בפנים , בחנייה דרכתי על כתם שמן ולא היה ברור אם זה מהרכב שלי או לא, אז התעסקתי עם זה
ובכל זאת לא נתתי לזה להיכנס לי לראש והתחלתי להסתובב. עם זאת, חייב לציין שאבילה מעט מאכזבת.
כלומר החומה באמת יפה ומאוד מרשימה (כדאי ללכת לאורכה – 1.5 ק"מ מתוך 2.5 ק"מ של החומה כולה מהארוכות באירופה), והקתדרלה גם דיי יפה – הגותית הראשונה בספרד ומבפנים בנויה עם אבן אדמדמה מיוחדת. אבל בשורה התחתונה, העיר העתיקה לא ממש נראית כמו עיר עתיקה ולא מרגשת כמוה הבתים משופצים ונראים טוב אבל לא עתיקים במיוחד. לא סבלתי מהסיבוב, אבל גם לא התרגשתי ממנו במיוחד.
עד ש...
התחילו מעין יריות תותח מדי כמה דקות. המחשבה הראשונה הייתה – אוקי, אם אנשים לא רצים בבהלה, אז זה לא פיגוע. ואז פתאום באיזה סמטה הגיעו כמה נגנים ואנשים הולכים סביבם. אוקי, משונה. המשכתי התהלכות שלי, ואני שומע את קולות הנגנים מתחזקים ואת יריות התותח מגבירות קצב. החשתי צעדיי עד שהגעתי לאחת הכנסיות, והמון רב צובא סביבה. חיכיתי עם אותו ההמון. עד שקבוצת גברים נושאת על גבם את האיקונה של תרזה הקדושה של העיר, ורעש, והמולה, וכולם צועדים אחריהם במסע שהסתיים בכנסייה של אותה תרזה. ואז קצת דברי כמרים והאיקונה חוזרת לכנסייה שממנה הגיעה. ואז, דממה. חוויה מיוחדת ששדרגה עבורי את הביקור כאן משמעותית. אגב, הסיבה להוצאתה היא חשיפתה הראשונה מזה 111 שנים של הקדושה (שקבורה בסלמנקה) לציבור וחשיפת "גופתה הבלתי נרקבת" ! גאד.

עיר גדולה, סוף סוף אפשר לאכול משהו לא ספרדי. שיהיה לי בתיאבון. אגב, יש בכיכר העיר חנות ממתקים מקומיים, ואוו!

אחרי סקירת תחזית מזג האוויר לשעות הקרובות, הזדרזתי ליעד הבא. Sad Hill Cemetery . מישהו מכיר? אז למי שהשם הזכיר לו, אספר שזהו המקום שבו צולמה סצינת הדוקרב המקסיקני בשיאו של הסרט "הטוב הרע והמכוער". הסרט אמנם נקרא מערבון ספגטי, אבל הוא צולם באתרים שונים בספרד, וחלקם נמצאים באזור שלי. מעריצים שימרו את הסטים מהסרט (או לפחות חלקים מהם) וכיום הם אטרקציה מגניבה. בית הקברות (שאינו בית קברות אמיתי) נמצא בין הכפר Santo Domingo de Silos ל Contreras . שביל עפר מוביל מכל אחד מהם לבית הקברות. מביקורות שקראתי נשמע שהשביל מהכפר הראשון קשה מאוד ועדיף לנסוע מהשני. גם מהכפר השני (שהוא כפר חמוד אגב עם מספר ציורי קיר נחמדים) הדרך לא קלילה, אבל בטח לא נשמעת כמו סרט האימה שמהכפר הראשון. עם הגיעי לבית הקברות, קצת חשכו עיני מרוב האנשים שהיו במקום (ועוד עם מטריות צבעוניות רחמנא ליצלן). למזלי (?!) בדיוק התחיל לרדת גשם שוטף שדיי הבריח את מרבית האנשים מהמקום, אך לא אותי, בעל הסבלנות. חיכיתי עד שיתרוקן ואז ביצעתי את זממי – צילמתי את עצמי (עם תחפושת שהבאתי מהבית!) בתור שלושת הדמויות. בבית אחבר אותן לכדי תמונה אחת מגניבה. (טופח לעצמי על השכם). לחובבי הסרט (ואני נמנה ביניהם – סרט מופלא), באמת, המקום מרגש.
על האתר השני שבאזור , הגדר של מחנה השבויים Betterville שנמצא לא רחוק, אם כי הוא הוסיף לי עוד חצי שעה נסיעה, ויש גם ללכת כקילומטר לכל כיוון. במזג האוויר הנוכחי, זה לא יתאפשר. ואכן כחצי שעה אחרי שהתחלתי בנסיעה הארוכה דרומה, התחיל לרדת גשם חזק מספיק כדי שלא יהיה נחמד ללכת בו.

על טירת Penafiel שחשבתי לבקר , יותר נכון את העיירה הקטנה שנמצאת מתחתיו, החלטתי שוב לוותר (כן, ראיתי מספיק מבצרים). אם כי למי שנמצא באיזור, מדובר על טירה מרשימה במיוחד, ענקית, משומרת ועם נוף יפה. כדאי לשקול ביקור. 

על האתר הבא בהחלט לא ויתרתי והוא גם משמעותי עבורי: טירת Coca . טירה זו, הנמצאת בעיירה הנושאת את אותו השם, הינה טירה גדולה בסגנון מודחאר – שילוב של אלמנטים מוסלמיים במבנה נוצרי (בדומה לקפלת San Baudelio מלפני מספר ימים). רק שכאן נבנתה (ב 1450) טירה ענקית בסגנון מוסלמי עם אלמנטים נוצריים. המקום אמנם לא שימש כמבצר אבל הוא נראה ככזה בכל אופן – חפיר ענק, חומות מרשימות, מגדלי שמירה). על מנת להיכנס, רשום באתר שיש להזמין מקום מראש, במייל. הזמנתי, איכשהוא, אע"פי שהרגשתי שמי שמתקשר מולי לא מבין מה אני רוצה ממנו. בפועל, נכנסתי (3 אירו) מבלי שמישהו בדק משהו. הסיור בטירה הוא עצמאי (שזה כבר טוב) וניתן ללכת במבנה החיצוני, מתחת לחומות, לעלות למגדל לתצפית נהדרת ולהיכנס למספר חדרים נחמדים. לטעמי, זו אחת הטירות הכי מרשימות שביקרתי אי פעם. גדולה, משומרת במצב טוב אך לא מצועצעת, נוף מרשים, סגנון מיוחד – טירה מהממת. אגב, טירה דומה ניתן לראות גם במדינה דל קמפו אם מסתדר למישהו נכון יותר במהלך הנסיעה. ביקור מקסים.
מכאן, נסיעה של שעה בערך עד למקום הלינה האחרון שלי בטיול הזה – אבילה.

רק אגיד שהתפנקתי היום על מנת סטייק אבילה. זוהי מנת הדגל של המקום. סטייק (אנטריקטו) שעשוי מפרות מיוחדות, או נתח מיוחד, או השד יודע למה הם מתכוונים, שנמצא רק באזור הזה. המנה מוגשת עם עצם ובד"כ במנות ענקיות – 800 גרם ויותר. חיפשתי מסעדה שמגישה בכמות שהולמת אותי ומצאתי אותה בדיוק במלון בו אני יש Los Palacios Velada (מלון ארבעה כוכבים, התפנקתי לעת סיום- חדר יפה, מקלחת לא נוחה במיוחד). לסטייק המצויין הוספתי , כראוי, (חצי) בקבוק של יין מריוחה ולסיים Leche Frita שזה משהו ונילי מטוגן וטעים. אחלה דרך להתחיל את הזמן שלי כאן. 

אחד הימים הכי מיוחדים ומוצלחים כאן