בחזרה

להישאר עוד קצת בשפרייוואלד, ואפילו לאכול מלפפונים



  • תקווה והתחדשות
    היי זיוה,
    מתה מסקרנות...
    אהבתי את התקווה.
    אורנה


  • וואי, הרפתקה שכזו!ברוכים השבים!רוצים עוד סיפורים..
    הי זיוה,

    ברוכים השבים !

    אין לי צל ספק שהיה לכם טיול מדהים.
    וברור שכל התקלות המעצבנות, בסופו של דבר הן אלו שעושות את הטיול.

    מחכה לבאות...

    ענת


  • וואי, הרפתקה שכזו!ברוכים השבים!רוצים עוד סיפורים..
    היי זיוה,
    התמונות הכפריות נהדרות.
    מקווה שהבת מצאה עניין בסופו של דבר בפרגמון.
    מאחר ובקרנו בדיוק באותם ימים בברלין, ואף נפגשנו, אני מחכה בקוצר רוח לקרוא על ברלין בעינייך. משוכנעת שתוסיפי לי רבות.
    נילי


  • וואי, הרפתקה שכזו!ברוכים השבים!רוצים עוד סיפורים..
    הי זיוה.
    ברוכה הבאה!
    איזה תמונות מבטיחות.
    גמאני חיכיתי לך. יצא לי לתכנן כבר מספר טיולים לאזור שוויץ הסכסונית ואני עוד לא בדקתי את האזור. Crying or Very Sad Crying or Very Sad מתכננת בגיחה הבאה לפראג להשלים.
    כמעט בסופ"ש האחרון זה יצא לפועל ברגע האחרון, אבל בסוף זה נפסל מעייפות מצטברת .
    אני מבינה שצברתם חוויות בטוחה שאת הטיול הזה תזכרו לאורך זמן, לפחות יש מה לספר לחבר'ה. Razz
    בתקוה שהיו גם חוויות יותר ורודות...
    ממתינה לפארק הלאומי , לעיירות על גדות האלבה. הייתם גם במבצר קניגשטיין? ובלייפציג?
    אני בטוחה שיהיה פה הרבה טבע.
    אם הם לא התלהבו, לפחות אני מתלהבת.
    ממתינה...


  • וואי, הרפתקה שכזו!ברוכים השבים!רוצים עוד סיפורים..
    היי מירה, נילי, אורנה, ענת, גלי ויונית. תודה לכן.

    יונית,
    נכנעתי (איזה חלשת אופי אני). זה ילך קצת לאט. לא קל לי בימים האלה (אבל אני נהנית, אז אל דאגה).

    גלי,
    תהיי רגועה. העיירות של האלבה יפות מאוד. בשבילי זו הפתעה. ומה שעוד יותר הפתיע אותי שהאזור ככל הנראה מתאים מאוד גם למשפחות עם ילדים קטנים. חשבתי שיש קושי בגלל הסכנה במצוקים, המסלולים עם העליות והירידות וכו'. מתברר שהאתר של בסטאי מתאים מאוד גם למשפחות צעירות. ברחבי האזור יש מסלולים קצרצרים ונוחים שעבירים אפילו לעגלות ילדים. יש כל מיני פארקי מיניאטורות ואטרקציות לפשושים. למבצר קוניגשטיין לא חזרנו אחרי הניסיון הכושל להיכנס לקראת הסגירה, אבל היינו במקומות גבוהים אחרים. בתור טיילת פרקטית, שמנצלת הזדמנויות לטיולים זולים, אתם תיהנו ממחירי הרצפה של האזור. היו לנו כמעט אפס הוצאות ואת כל התקציב שפכנו על מסעדות. עוד לא קרה לנו כדבר הזה. אני חושבת שיהיה לי מה לתרום בנוגע למסלולים באזור. קיבלתי תמונה לא רעה.

    נילי,
    הבת שלי עכשיו בתקופה שקשה לה עם מוזיאונים. קשה לה להשיל את הקליפה של ההתנגדויות. אני חושבת שהיא ספגה משהו. לא קיטרה כל הזמן. הקשיבה קצת, למרות הכול. תרמה פה ושם דברים שלמדה השנה בכיתה על אלי יוון. דיינו. את לא חושבת? זה עוד יבוא. אני לא נבהלת.


  • מהסוף להתחלה
    תשאלו מאיפה יש לי תמונות של הכפר Lehde אם השארתי את המצלמה בתחנת ההשכרה?

    כשהבת ואני צעדנו חזרה אל תחנת ההשכרה ב-Lubbenau נוכחנו שלמעשה יש כביש שמחבר את העיירה ואת הכפר. המכוניות חונות בכניסה לכפר ומשם ממשיכים אל הכפרון הקטן ברגל. לפיכך, חזרנו אל הכפר לראות אותו כמו שצריך ולאכול ארוחת צהריים אחרי שהחלפנו את הבגדים הרטובים.

    שוב ירד גשם. בעוד שיננו הגענו למסעדה האחת שבמרכז הכפר, שאינה מקורה כלל ורק תחת כמה שמשיות יש ספסל יבש. המסעדה היא מלכודת תיירות טיפוסית. יש במקום גם גן בירה שאין בו אוכל של ממש וכמה דוכנים שמוכרים שטויות, משקאות (נדמה לי) וממתקים (אני חושבת). לא הבנתי את התפריט. אבל ראיתי שיש סלט בנוסח השפרייוואלד. סלט זה סלט. מה רע? הזמנתי וקיבלתי סלט מלפפונים. שמתי ידיים על הראש: איך לא ידעתי? הרי הייתי אמורה להבין שבאזור שמגדל מלפפונים ומוכר מלפפונים יהיה גם סלט מלפפונים. הבת שלי הזמינה דג וקיבלה דג מלוח קר. אוי, איזו חוויה קולינרית איומה.

    דעתי היא, וכך חשבתי גם קודם לכן, שכדאי לנסות להכיר דווקא את הכפרים הפחות תיירותיים של האזור. שמתי עין על Burg ועל Leipe. רק שאחרי החוויה המתישה והרטובה לא רציתי להריץ רחוק את בני המשפחה, רצינו לנוח ולאכול. בלובנאו יש מבחר מסעדות. בערב אכלנו בגן הבירה שב"קליינה האפן" והיה מצוין. מגישים שם תפריט מלא אף על פי שהמקום נקרא "גן בירה". הגן (מסעדה) הזה נמצא על שפת תעלה שקטה מאוד. המחירים נמוכים מאשר במסעדות ההמוניות של ה"גרובה האפן". כיף חיים.

    וקצת פרקטיקה: קייקים משכירים בכל פינה. הייתי בטוחה שבן זוגי זוכר כמה זה עולה, אבל מסתבר שלא. אני חושבת שמשהו כמו 6 אירו לשעה לסירה פחות או יותר (יש סירות בגדלים שונים. המחירים נמוכים. בעלת העסק אמרה שנשלם לה בסוף. אולי יש לה ניסיון שאנשים לוקחים לשעתיים ומחזירים אחרי שלוש שעות.

    יש קייקים מסוגים שונים אצל משכירים שונים. אם לא מרוצים אצל אחד, עדיף ללכת לאחר. למדנו את הדברים האלה, כמובן, במהלך היום.

    בעלת העסק טענה בתוקף שלסיבוב לכפר לדה, כולל הפסקה, נדרשות שעתיים. לפי המפה שקיבלנו, הגענו לכפר אחרי כשני שליש של המסלול. החזרה בנתיב אחר וקצר יותר. הגענו לכפר לאחר שעה וקצת. אז אולי היא צודקת. אבל אם רוצים הפסקה משמעותית, אני לא בטוחה שזה זמן מספיק. נדמה לי ששעתיים וחצי יספיקו לחוויה של לדה. יש עוד הרבה מסלולים. אני ביקשתי התייחסות והסבר לגבי לדה. התרשמתי בשטח שזהו אכן המסלול הפופולרי ביותר.

    לסיכום: אף על פי שלא ניסינו, אני משוכנעת שיש השכרות קייקים בכל מקום ברחבי השפרייוואלד. ולדעתי דווקא לכפר לדה כדאי לבור ברכב, בנפרד. זה פותר את בעיית ההפסקה באמצע מסלול השייט. אפשר לבקר ללא ארוחה במלכודת התיירים.
    לובנאו, הכנסת אורחים.jpg לובנאו.jpg
    לובנאו, הכנסת אורחים.jpg(גודל:29.81KB)לובנאו.jpg(גודל:29.94KB)

    לובנאו.jpgלובנאו, הכנסת אורחים.jpg


  • מהסוף להתחלה
    לובנאו עיירה נאה אך לא הכרחית. ומאידך, יש עניין של אווירה. בשבת בערב גברים במדים של משיטי סירות מנגנים באקורדיון ועושים שמח במסעדות העיר ועל הרציף.

    וכאן המקום להזכיר, למי שלא קרא את האשכול של ברנדי, ששייט מאוד מקובל בעיירה ובאזור בכלל הוא בסירות המופעלות על ידי שייטים מקצועיים. הישיבה בסירות היא מול שולחנות ומקובל לשתות בירה. אגב, גם בשייט הקייקים ראינו בחורים צעירים שהצליחו לאגור בתוך הקייק כמות לא מבוטלת של בירות וסיגריות. הם היו חותרים במרץ, תופסים ספרינט, ואז נשענים לאחור, נחים, שותים, מעשנים ומייצרים המון רעש.

    ישנו בלילה ב"פנסיון הצפרדע" שנמצא בשולי העיר, במקום נוח ליציאה אל האוטוסטרדה.
    http://www.spreewald-nichtraucher-pension.de/

    למחרת בבוקר דהרנו אל שדה התעופה. אני שמחה שהחלטנו להישאר ללילה באזור. מצד אחד אפשר לבוא לחצי יום, לשוט ולסגור עניין, בדיוק כמו שעושים בחיטהורן. ומצד אחר - כמה כיף להישאר ולספוג קצת אווירה. אני הייתי שמחה לבלות יומיים באזור ולבקר גם באחד הכפרים הפחות ידועים, לגשת לראות את המבצר הסלאווי ב-Raddusch
    http://www.slawenburg-raddusch.de/fotoalbum.html

    והיו לי עוד רעיונות גם לאטרקציות לילדים וגם רעיונות "בוגרים".



    ביום הוא קפטן של סירת תיירים ובערב אחראי על המורל.jpg
    ביום הוא קפטן של סירת תיירים ובערב אחראי על המורל.jpg(גודל:32.39KB)

    ביום הוא קפטן של סירת תיירים ובערב אחראי על המורל.jpg


  • מהסוף להתחלה
    ועל כך שתושבי האזור הם בכלל סורבים, מיעוט אתני החי באזור - דיברנו?

    יונית הזכירה את זה בעבר. אבל נגמר היום. בהמשך אספר על סקסוניה השוויצרית.


  • מהסוף להתחלה
    זיוה,

    ברוכים השבים!
    איזו פתיחה לסיפור! אני הייתי מתה!

    אורנה


  • מהסוף להתחלה
    האם נכנסתם למוזיאון הפתוח בלהדה? כי אנו מאד התרשמנו.
    אנחנו שטנו מהקליין האפן ובדרכנו חזרה ראינו את הגשר שנבנה כדי לחבר בכביש (עליו סיפרת) את להדה. החותר שלנו סיפר שיש תקופות שהתעלה מתמלאת כך שצריך להשתטח בסירה כדי לעבור מתחתיו.
    למטיילים בקרואן אוסיף כי ראינו על גדות התעלה מחנה קמפינג ענקי, כך שיש חנייה מתאימה (באמצע מאי היתה תפוסה גבוהה מאד של רכבים).
    ממש כייף לכם שלא מיהרתם לשום מקום ונשארתם באזור. Smile


  • מהסוף להתחלה
    בוקר טוב וברוכה הבאה

    חתיכת חוויה הייתה לכם. זה מטריף את הדעת שנותני השירות כאלה מרובעים לפעמים ודרשו כסף למרות החוויה הלא נעימה.

    בכל אופן התמונות של ההתחלה מאוד יפות , מאוד מסוקרנת לשמוע על הטיול.


  • מהסוף להתחלה
    בוקר טוב,
    אורנה, ברנדי וג'ני - שלום לכן. אני קוראת ועוקבת אבל רק עכשיו התפניתי קצת.

    ברנדי,
    לא היינו במוזיאון הפתוח אף על פי שהיה מסומן אצלי ברשימת החובה. גם הבת שמחה שיש במקום מוזיאון פתוח קטן. אבל אחרי חוויית הקייק השבור והרטיבות, שני הפרטנרים שלי רק רצו לנוח. גם כשחזרנו ללהדה ברכב ירד גשם די כבד והם לא רצו להירטב. רק אני ביקשתי יפה רשות להסתובב בכפר לזמן קצר והם חיכו לי במסעדה. אחרי כך חיפשנו את הפנסיון שלנו, נחנו וחזרנו לבילוי ערב בלובנאו.
    הייתי שמחה לחזור פעם לשפרייוואלד לחוויה מתקנת, אף על פי שבסופו של דבר היה נחמד. היות שהמקום נמצא במרחק של פחות משעה נסיעה משדה התעופה, זו נראית לי אפשרות לתחנה קצרה אם נרצה לנסוע בעתיד להרי ההרץ או ליעד אחר במרחב, אולי אפילו מסלול דרזדן-פראג עם השלמות.

    גם אנחנו חלפנו בדרכנו דרך הקמפינג הגדול. זו בהחלט עשויה להיות תחנה נחמדה גם במסלולי הקרוואנים.

    ג'ני,
    אני לא מתעצבנת. חבל לי על האנרגיות השליליות.


  • בדרכים של ברנדנבורג וסקסוניה
    אני מנסה להמשיך. היות שהדיווח הזה קצת עקום, מהסוף להתחלה, אנסה לשים דברים בהקשר שלהם במסלול הטיול, למען הקוראים אובדי הדרך:

    התחלנו בחמישה ימים בברלין. המשכנו לשלושה לילות בסקסוניה השוויצרית וסיימנו ביום ולילה בשפריוואלד. אזור השפריוואלד נמצא בדרום מדינת ברנדנבורג (המדינה שבתוכה יושבת ברלין), על הקו שבין ברלין לסקסוניה. אפשר לשלב אותו בדרך לסקסוניה או בחזרה לברלין, כך שבדר הדברים באמת לא משנה.

    האוטוסטרדה לכיוון דרזדן (בסקסוניה) עוברת במישור ירוק וחקלאי. אבל גם נוף יערות מלווה את הנסיעה. היות שהנסיעה מהירה, כך יוצא היער בצילום.
    יערות כמו שאני אוהבת.jpg מישור, אוטוסטרדה, יער.jpg
    יערות כמו שאני אוהבת.jpg(גודל:23.05KB)מישור, אוטוסטרדה, יער.jpg(גודל:26.81KB)

    יערות כמו שאני אוהבת.jpgמישור, אוטוסטרדה, יער.jpg


  • בדרכים של ברנדנבורג וסקסוניה
    אם כן, אנחנו עכשיו בסקסוניה השוויצרית:

    באנגלית: Swiss Saxony או Saxon Switzerland

    בגרמנית:
    Sachsische Schweiz

    דילגנו בקלילות על פני דרזדן, הנחשבת לתחנת חובה. אחרי כמה ימים בעיר הגדולה העדפנו את נוסחת ה"טבע-עיירות".

    תטיילו במפה דרומית מזרחית לדרזדן, לאורך הנהר אלבה. בין העיירה פירנה לגבול צ'כיה וקצת מעבר לו, מזדקרים צוקים, מעין אצבעות אבן משונות, הבולטות באופן דרמטי מעל פני השטח. פני השטח - בעיקרם גבעות. הרבה יערות יש באזור וגם שטחים חקלאיים פתוחים. אבל ההתרוממות הזאת של הצוקים יוצרת גם ערוצים עמוקים, הרבה יובלים של הנהר הגדול אלבה ועיירות חמודות היושבות על היובלים האלה ועל גדת האלבה.

    האתר הנודע ביותר באזור הוא בסטאי - Bastei, עם גשר האבן שלו שנבנה באמצע המאה ה-19 למטרת תיירות בלבד.
    בסטאי.jpg גשר vtci של בסטאי.jpg
    בסטאי.jpg(גודל:25.43KB)גשר vtci של בסטאי.jpg(גודל:31.52KB)

    בסטאי.jpgגשר vtci של בסטאי.jpg


  • בדרכים של ברנדנבורג וסקסוניה
    אל החניה של בסטאי מגיעים מצד צפון של הנהר, מכיוון העיירה Lohmen או מכיוון העיירה Bad Schandau. יש שילוט בצבע חום, שילוט האתרים המקובל, מכל מקום בסביבה.

    ההליכה אל הצוקים קלה מאוד וקצרה. אפשר להגיע גם עם ילדים קטנים או עם אנשים מבוגרים.

    עוד בדרך הקצרצרה לבסטאי סטינו למרפסת תצפית. ראיתי תמונות לפני כן, ועדיין המראה הראשוני מדהים, הפתעה גמורה.

    האתר של בסטאי יושב כמאתיים מ' מעל לעיירה Kurot Rathen. העיירה יושבת על שתי הגדות. עמוק למטה ראינו הנהר ואת המעבורת המעבירה אנשים (לא מכוניות), מצד לצד.
    הנהר אלבה ממרומי בסטאי.jpg עמודי האבן של סקסוניה השוויצרית.jpg
    הנהר אלבה ממרומי בסטאי.jpg(גודל:31.14KB)עמודי האבן של סקסוניה השוויצרית.jpg(גודל:27.28KB)

    עמודי האבן של סקסוניה השוויצרית.jpgהנהר אלבה ממרומי בסטאי.jpg


  • בדרכים של ברנדנבורג וסקסוניה
    אהבתי את השילוב שבין הטבע למעשה ידי האדם (גשר האבן). יש לשילוב הזה ערך אסתטי בפני עצמו. מאוחר יותר הוסיפו במקום גשרים נוספים מודרניים, מפלדה, המקשרים בין צוקים.

    בין הצוקים נמצאים גם שרידים של מבצר עתיק, Felsenburg Neurathen, אשר נסמך על הצוקים כעל חלק ממערך ההגנה שלו. אבל אין כמעט מה לצלם. סתם מעניין לדעת שהיה במקום מבצר.
    אחד הגשרים המורדניים של בסטאי.jpg גשרים בין הצוקים.jpg
    אחד הגשרים המורדניים של בסטאי.jpg(גודל:36.49KB)גשרים בין הצוקים.jpg(גודל:28.72KB)

    אחד הגשרים המורדניים של בסטאי.jpgגשרים בין הצוקים.jpg


  • בדרכים של ברנדנבורג וסקסוניה
    תופעה גאולוגית אופיינית לאזור:
    צוקים התרוממו מעל לפני השטח בקבוצות, ולכן הן נראים מרחוק כהרי שולחן. יש כמה וכמה הרי שולחן כאלה ברחבי האזור. שניים נודעים הם לילינשטיין ופפנשטיין, שבקיצור אפשר לקרוא להם "לילי" ו"פפי". בכל אחד מהם יש מסלולי הליכה ואפשרויות של טיפוס על צוקים, אבל בטיולנו הקצר באזור הסתפקנו בצילום שלהם ממרחק.

    לילי קרוב לעיירה קורוט ראתן וצילמתי אותו מהעיירה. לגבי ההוא שצילמתי מבסטאי אני כבר לא בטוחה אם הוא לילי או פפי. אני מניחה שתשנו טוב בלילה גם בלי תשובה מהימנה לחידה.
    לילי.jpg פפי?.jpg
    לילי.jpg(גודל:24.70KB)פפי?.jpg(גודל:20.88KB)

    לילי.jpgפפי?.jpg


  • בדרכים של ברנדנבורג וסקסוניה
    זיוה ברוכה הבאה,
    למרות הסיפור בשפריוולד - הטיול שלכם נראה מרתק ומהנה,
    קרה גם לנו לפני שנים רבות - הגענו לאיזה טירה כמה דקות לפני תחילת הסיור המודרך - הדלת פשוט הייתה נעולה, לאחר חיפושים רבים מצאנו מישהו שבכעס התנפל אלינו על זה ש"איחרנו" ולא ניתן להיכנס לסיור...
    הקפדנות הגרמנית לטובה ולרע...
    מחכה להמשך סיפור,
    ליליה


  • בדרכים של ברנדנבורג וסקסוניה
    היי ליליה. תרבות הסגירה המוקדמת של האתרים היא משהו שהיה לנו קצת קשה להסתגל אליו אחרי צרפת ואיטליה. בצרפת (לפחות בדרום) האתרים פתוחים עד נורא מאוחר. באיטליה, לפעמים כשכותבים עד שעה 18.00, מתכוונים שהשעה הזאת היא שעת הכניסה האחרונה.


    נמשיך עכשיו עוד טיפה.

    רצינו לרדת לעיירה ראתן. יש שביל העובר ביער המקשר בין העיירה לבסטאי. רק מה, הפרש הגבהים הוא כמאתיים מ'. השביל מאוד מסודר, עובר ביער מקסים. התחלנו לרדת, אבל התייאשנו מסיבות מגוונות (נעלים של הבת שאינן מתאימות להליכה כזאת ועוד). משפחה ספורטיבית יכולה לדעתי לעשות את זה. החלטנו להגיע לראתן ביום אחר, בדרך אחרת.

    בהמשך שהותנו היינו בעוד מקום אחד גבוה. אני מתארת את החוויות שלנו לא לפי סדר, אלא יותר לפי אסוציאציות. מרחקי הנסיעה באזור קצרים ואפשר לארגן את הימים בוריאציות רבות.

    לאחר המפגש עם הקופאית בעלת הפנים החמוצות בקוניגשטיין, נסענו אל המעלית של באד שנדאו. היא פתוחה עד שעה 19.00.

    גם זהו מבנה בעל ותק בן יותר ממאה שנה, שהוקם לצורך תיירות ונבנה בסגנון המתאים לתחילת המאה העשרים. רבקה, אני חושבת שהיית אוהבת.
    בית הקפה במרומי המעלית של באד שנדאו.jpg המעלית של באד שנדאו.jpg
    בית הקפה במרומי המעלית של באד שנדאו.jpg(גודל:29.16KB)המעלית של באד שנדאו.jpg(גודל:41.57KB)

    המעלית של באד שנדאו.jpgבית הקפה במרומי המעלית של באד שנדאו.jpg


  • בדרכים של ברנדנבורג וסקסוניה
    המעלית יושבת על גדת הנהר ביציאה מהעיירה לכיוון גבול צ'כיה.

    הגובה: 50 מ'. אגב, באגם לוצרן יש מעלית כזאת בגובה רב הרבה יותר.

    שילמנו ארבעה או ארבעה וחצי אירו לשלשתנו בשביל נסיעה הלוך ושוב. משלמים בתוך המעלית. יש שם מפעיל שעולה ויורד עם האנשים כל היום.

    הרושם של הנוף הפרוש מתחת יפה אבל לא משתווה לנקודת המבט של בסטאי מגובה 200 מ' מעל פני הנהר.

    ובכל זאת העלייה נחמדה והנוף נאה. הרבה מסלולי הליכה מתחילים שם. היות שהיה די מאוחר הלכנו רק עד לכפר Ostrau. בכפר הזה יש וילות רחבות ידיים, חלקן מודרניות וחלקן בעלות עתיקות מסוימת. יש הרבה בנייה בעץ. איכשהו הן הזכירו לי את סגנון הבנייה הקולוניאליסטי במושבות. לא שהייתי במושבות ולא שראיתי בנייה קולוניאליסטית, אבל כך זה הצטייר לי על פי מה שנצרב בזיכרון שלי מסרטים, טלוויזיה וכו'.
    אורסאו, וילה.jpg אורסאו.jpg
    אורסאו, וילה.jpg(גודל:28.01KB)אורסאו.jpg(גודל:36.20KB)

    אורסאו, וילה.jpgאורסאו.jpg

נעול
 

בחזרה