תודה רבה על הפירגון! שמחה לשמוע.

יש להם באמת מחירים טובים ועוד חברות תעופה עובדות איתם. היתרון בהזמנה מהם דרך וויז הוא שמקבלים קרדיט שווה כסף להזמנות עתידיות בוויז.

עוד אפשרות שאני בד"כ עושה היא פשוט להשוות מחירים ישירות דרכם ודרך עוד כמה אתרים (גם אופרן) דרך השוואת המחירים של פאפם פאפם שהם כבר שנים המועדפים עליי להשוואת מחירים להשכרת רכב.

מדי פעם אני גם משווה דרך Skyscanner השכרות רכב אבל בכנות אני לרוב מגלה שהמחירים המוצגים בתחילה הם לא באמת המחיר הסופי וחייבים להוסיף ביטוחים בסיסיים כך שהמחיר קופץ.

@MERAVSHELL התגברת יפה על נסיון החבלה של דרור חח

תודה! פלובדיב בהחלט עונה על ההגדרה של יעד לסוף שבוע נחמד ואף יותר. נברר לגבי ישראייר.

תודה מרים. בהחלט יהיה שווה לחזור לשם.

סיכום מעניין ומהנה - תודה. לעיתים הזעתי איתכם

מצטרפת לתקוותך שיהיה פה נורמלי ושקט.

עד לטיול הבא...

הגענו לכפר המדובר, וחנינו את הרכב בכיכר הקטנה שבמרכזו, ממש בסמוך למלון מרשים מאד. התחלנו לצעוד ברגל בעליה רצחנית - בכל זאת הכפר על מורדות הויטושה. עולים ועולים, כבר מזיעים, עד שהגענו ליער שמתוכו אמור לצאת מסלול למפל שחשבנו עליו. אני כבר הרגשתי שאין לי חשק לעוד עליות, וכבר היה חם, אז ויתרנו וירדנו חזרה לרכב. מה עכשיו? נכון. זמן לקפה . על חזית המלון המפואר (קצת מוזר - כפר מנומנם ובמרכזו מלון כזה מפונפן... אולי מתאים בעיקר לעונת החורף ולגולשי סקי) היה כתוב שיש בית קפה, אז נכנסנו בהיסוס ושאלנו אם בית הקפה פתוח לכולם. נענינו בחיוב, והתיישבנו בפנים, במזגן הנעים. הזמנו קפה ועוגה נפלאה ונהננו לנו. כמובן גם דגמנו את השירותים המפוארים של המלון. היה אחלה.

מה עכשיו? כשבדקנו את האפשרויות שלנו ליום הטיול האחרון, ראינו כמה אפשרויות הנמצאות לא רחוק וכולן על הכביש ההיקפי הטבעתי. ראינו שיש גן בוטאני אז ניווטנו אליו. נשארה שעה עד לסגירה אז מיהרנו.

הגענו למקום. החניה הייתה ריקה שלא לאמר נטושה . נכנסנו לחדרון קטן ולא ממוזג בו ישבה אשה לא צעירה כשרק מאוורר מסכן מארח לה לחברה בחום הזה. קנינו כרטיסים מוזלים והופננו לחממות הצמודות לחדרון. ראינו צמחים מסוגים שונים, חלקם למכירה, לא משהו שלא ראינו קודם, עברנו מחממה לחממה, מבחר נחמד כולל צמחים טרופים, אבל לא משהו שלא ראינו. איפה שאר הגן? יצאנו החוצה לחפש את גינת הורדים. ראינו שהיא בעליה רצינית, חשופה לשמש. אמרתי שאין סיכוי שאני עולה את זה תחת השמש הקופחת הזו, ולך תדע אם זה שווה. כל השטח עד לשם היה ריק.. זה גן בוטאני?? אז חזרנו לרכב ועלינו למעלה עד לגינת הורדים. מה נאמר, גינת ורדים כזו עצובה מזמן לא ראיתי.. הכל עלוב, בקושי מושקה. עצוב. אחרי שהייתי באינספור גנים בוטאניים, כולל בקלוג' ברומניה שהיה מדהים ועצום, זה היה ממש מאכזב. טוב ששילמנו גרושים. תרומה לבולגריה .

חזרנו לחניה והלכנו קצת ברגל באיזור המגונן. צמחים נחמדים, אבל לא ממש מושקע.

שורה תחתונה - לוותר, חבל על הזמן.

משם המשכנו בכביש הטבעתי לקניון הטבעת של סופיה. בדרך אליו חלפנו על פני סניף של דקטלון.

חנינו בחניה התת קרקעית המרווחת, והלכנו לשוטט בו. קניון גדול, נעים, מרווח, המון שירותים.. קצת אוכל. מומלץ להעביר קצת זמן בקרירות.

לצערינו לא מצאנו משהו לאכול שם, אז החלטנו לחזור לשדה התעופה להחזיר את הרכב השכור. החזרנו אותו בקלות ומהירות, נותני השירות שם כאלה נחמדים. משם לקחנו שאטל למלון - נוח מאד כשאתה לא נסחב עם המזוודה שלך אלא רק עם תיק גב.

ירדנו שוב לאכול במסעדת המלון וזהו. ארגנו את המזוודה והתיקים לקראת הטיסה הבייתה מחר.

יום שישי 8/8

אכלנו ארוחת בוקר מצויינת וחזרנו עם השאטל לשדה התעופה.

שדה נחמד מאד. היה זמן קצת לשוטט ולחפש כמה דברים טעימים להביא (כמו ריבת וורדים למשל).

הטיסה עברה בנעימים - ישבה לידי מישהי נחמדה שבכל שנה מגיעה עם בעלה לבולגריה, בעיקר למלונות עם בריכות תרמיות. אמרתי לה שמאד זול, אז היא אמרה שהכל ממש התייקר לעומת מה שהיה פעם.. הכל יחסי מה שנקרא.

זהו

היה כיף נורא, למרות החום. ממליצה מאד מאד על פלובדיב - חבל שאין טיסות ישירות אליה, וכמובן על הר ויטושה שיש בו עוד הרבה מה לגלות ולעשות. בטח עוד נחזור כדי לטייל בעיקר בטבע הנהדר שיש לבולגריה להציע.

האנשים נחמדים, הרגשנו מעולה בכל מקום, אוכל טעים, והרבה אותנטיות שלא התקלקלה.

תודה למי שעקב ולמי שהגיב.

בתקווה לשנה נרמאלית ושקטה.

סוף סוף חוזרת להמשיך את הסיפור... ככה זה כשחוזרים ללמד אחרי חודשיים... לעבור מאפס למאה ביום...אין רגע דל.

אז איפה היינו? קמנו ליום שימשי נוסף, יום חמישי.

ירדנו לאכול את ארוחת הבוקר - מרשימה ומגוונת מאד. מבחר עצום וטעים.

התלבטנו אם לקחת משהו ארוך קל איתנו כי בכל זאת עולים להרים ושם אמור להיות קריר יותר. אני לקחתי משהו, בעלי לא הסכים בשום אופן, וככה יצאנו לדרך לכיוון הר ויטושה הנמצא ממש בסמוך לעיר סופיה. הלינה במלון בשדה התעופה הייתה רעיון טוב, כיוון שהיציאה לכביש ההיקפי של העיר נוחה ומהירה. הכביש רחב ונוח, ובאיזשהוא שלב ירדנו ממנו לכיוון העליה להר. נסענו דרך שכונות נעימות ויפות, שניכר כי אנשים בעלי ממון גרים בהן - וילות גדולות ויפות, גנים. אולי אפילו אלו בתי קיץ של הגרים בערים הגדולות. הכביש התפתל למעלה עד שעזבנו את הבתים מאחורינו ונסענו בתוך העצים הגבוהים. תענוג אמיתי.

היעד היה מקום שנקרא STONE RIVER או לפעמים גם גשרי הזהב. בדרך ראינו נקודות עצירה עם חניות קטנות, ושבילי הליכה מסומנים בתוך היער. כנראה היה עדיין יחסית מוקדם כי לא היו כמעט מכוניות.

לבסוף הגענו וחנינו בצל. כבר היו שם כמה משפחות. יצאנו מהאוטו ו.. איזה כיףףף! קריר נורא . סוף סוף.

הלכנו לנקודת המוצא של מסלול ההליכה והבנו מדוע המקום נקרא נהר האבנים - ראינו ממש בולדרים בגדלים שונים לאורך מרחק וגובה רב. מראה מהמם.

התחלנו ללכת במסלול המלווה את הנהר הזה, כאשר בתחילה זה היה מסלול שחלקו מדרגות רחבות, והוא תלול בצורה בלתי רגילה. כל כמה דקות היינו צריכים לעצור כדי להסדיר את הנשימה - ואני נחשבת בעלת כושר לא רע..עולים ועולים, ושומעים את שאון המים העוברים מתחת לבולדרים. ילדים טיפסו עליהם ונהנו עד הגג. היה אויר צח ונהדר. המשכנו לטפס, חצינו את הנחל על גשר מעץ והמשכנו הלאה. היו אנשים עם ילדים שעצרו שם וחזרו למטה. אנחנו המשכנו עד שהמסלול הפך להיות מסלול רגיל. משם זו הייתה הליכה בתוך היער, כולה בעליה, בשקט מדהים. בדקנו לראות עד היכן מגיע השביל אם חשקה נפשנו לעלות אותו עד הסוף - והבנו שלא נגיע לנקודת הסיום הגבוהה ביותר - מרחק קילומטרים שכולם בעליה.

לא רציתי לחזור. פשוט עצרנו כל כמה דקות לנשום את האוויר ולספוג את השלווה הזו שעוד יומיים עוד נתגעגע אליה.

חזרנו על עקבותינו, וכשהגענו למטה כבר היו הרבה יותר אנשים ומשפחות. בכל זאת חופשת הקיץ, וזה קרוב לעיר, מפלט נהדר.

ירדנו עם הרכב, חושבים אם לעצור לעוד מסלול הליכה ביער. בסוף החלטנו לנווט לכפר ממנו התחילה העלייה, שם אמור להתחיל מסלול למפל נחמד.

חזרנו לרכב. הכביש המשיך במעלה ההר למנזר BACHKOVO, אבל החלטנו לוותר ולהמשיך מערבה לכיוון סופיה.

כשתיכננתי את הטיול, חשבנו לחזור בכביש אחר מזה שבאנו בו לפלובדיב, אבל לבסוף החלטנו לוותר עליו, כי לא מצאתי בו יתרון מבחינת מקומות עצירה.

אז החלטנו לנווט לאגם נחמד שמצריך סטיה קטנה מהכביש.

בדרך ראינו שדות חמניות מרהיבים. עצרנו לצלם את המחזה היפה:

חשבנו לעשות עצירת קפה, או אכילה, אבל משום מה בכיוון הזה לא היו מקומות עצירה ששווה לעצור בהם. את היחיד שהיה שווה, פיספסנו, כי היה ממש בצמוד לנקודת ההתחברות שלנו עם הכביש המהיר.

ירדנו מהכביש לעבר כפר קטן, שנראה די נידח, והאמת קצת גרם לי לתחושות לא נוחות. מוזנח קצת, כבישים לא משהו... אבל הדרך לאגם הובילה דרכו. משם הכביש נעשה צר יותר ופחות מוצלח. הגענו לאגם, אבל היה שומם שם ולא נגיש. הבנו שחבל על הזמן ועשינו אחורה פנה. בקריאה חוזרת, הבנו שהחלק המעניין והמפותח של האגם נמצא בכלל בצד השני שלו, והגישה אליו היא מכביש אחר. בקיצור, ניסינו... למזלנו, חזרנו בדרך אחרת ולא היינו צריכים לעבור שוב בכפר שגרם לי לאי נוחות.

משם המשכנו למלון האחרון - PREMIER הנמצא בתוך שדה התעופה של סופיה. לקחנו שם 2 לילות, כדי שנוכל לטייל למחרת מחוץ לסופיה, ולהחזיר בערב את הרכב השכור.

הגענו בקלות למלון, חנינו בחניה הרחבה והחינמית שלו וקיבלנו את החדר הענק. לצערי, בחדר עצמו היה ריח מוזר שלא הצלחנו להבין מה מקורו, ואחרי המלון הקודם הרגשנו נפילה קלה במצב רוח.. קורה לי לפעמים בחו"ל, אין הסבר ממשי...המלון עצמו גם 4 כוכבים, אבל לקח לי זמן להרגיש בו בנוח.

נזכרנו שבכלל לא אכלנו מהבוקר, חוץ מאיזה פרי. ירדנו ללובי. לפחות שם היה ריח נעים... סידרנו לנו שאטל למחרת אחר הצהריים משדה התעופה (אחרי שנחזיר את הרכב).

במלון הייתה מסעדה כנהוג במלונות האלה. ישבנו והזמנו. היה נחמד וטעים ואפילו אכלנו קינוח וקפה. בסך הכל מלון לא רע למי שצריך להיות קרוב לשדה לפני או אחרי הטיסה.

חזרנו לחדר לשתות משהו חם ולתכנן את יום המחרת שאמור להיות בהר ויטושה.

בבקשה. הבנתי שאכן בחורף יש מה לעשות, יש אתרי סקי וכו. לא מבינה גדולה בזה...

יום רביעי 6/8

קמים לעוד יום יפה. אוכלים ארוחת בוקר אחרונה במלון הנפלא הזה.

החלטנו לנצל את שעת הצ'ק אאוט הנדיבה, ולטייל קצת ברגל, לכיוון סופר מקומי שנתקלנו בו לפני יום או יומיים. הגענו לשם וקנינו עוד קצת שוקולדים. חזרנו דרך הרחובות הנעימים והמוצלים, וירדנו אל רכבנו החונה בחניון התת קרקעי. היה כל כך נחמד בפלובדיב, שהחלטנו לא לצאת מחוצה לה בימים בהם שהינו בה.

יצאנו לדרך, כשהכיוון הוא מעט דרומית לעיר, לכיוון מבצר שהמליצו לנו עליו - ASEN'S FORTRESS.

תוך זמן קצר נכנסנו לתוך תמונה ירוקה ומרהיבה - הכביש נסע והתפתל בנוף הררי מהמם ומרשים, עד שהגענו לחניה קטנה בסמוך למבצר. חנינו, ירדנו לכיוון השביל המוביל למבצר, ומשם התהלכנו, מתפעלים מהנופים המדהימים של ההרים שהקיפו אותנו.

עלינו לנקודת התצפית, שכולם מצטלמים בה לאינסטה כנראה..

נוף מרחיב לב ומבצר בהחלט מרשים.

נראה מקום שיש בו מהכל, נהדר

5/8 יום שלישי

כרגיל בוקר יפה, וארוחת בוקר נהדרת.

היום פנינו מועדות לשכונה שהומלץ ללכת לשוטט בה, KAPANA. כרגיל, משתמשים רק ברגליים וסופרים צעדים .

צועדים ברחובות שהפכו למוכרים אחרי יומיים, משם הגענו לאיזור חדש ונחמד, מדרחובים עם עצי ענק, חנויות שונות והרבה אנשים בחופשה. פתאום הגענו , באמצע הרחוב, למתחם בו נמצא ממצא ארכיאולוגי מימי הרומאים. העיר פלובדיב נקראה בעברה PHILIPPOPOLIS, והיא משופעת בעתיקות בכל מקום ופינה. ירדנו במדרגות למשהו שנראה כמו אמפיתיאטרון קטן - מסתבר שהיה שם מעין איצטדיון לתחרויות שונות. נכנסנו לחנות וקנינו כרטיסים לסרט בתלת מימד. היו לנו עוד כמה דקות, אז ישבנו בצל והמתנו. כשהגיע הזמן נכנסנו פנימה לחלל בו היינו רק אנחנו ועוד משפחה. קיבלנו משקפי תלת מימד (הזכיר לי את המשקפיים שהיו מחלקים בסרטי התלת מימד הראשונים). הסרט היה מעניין ונחמד. קיבלנו הסבר על המקום, למה שימש, קצת על פלובדיב העתיקה מימי הרומאים, וקצת הדמיות של תחרויות שונות. קצר ולענין.

יצאנו בחזרה לרחוב והמשכנו לשכונת קאפאנה. אכן שכונה נחמדה, מלאה רחובות קטנים, עצים גבוהים, וכל מיני חנויות. אני תמיד נהנית להסתכל על המבנים ולמצוא מקומות מענינים.

שמתי עין על חנות פינתית שהיה עליה שלט של מאפיה. המקום נראה פשוט למראה מבחוץ, כמו לא מעט חנויות שנראות אפרוריות ולא מושקעות מבחוץ,כמו שאנו רגילים. בפנים היה דווקא מאד נחמד. בחרנו מאפים והזמנו קפה, והלכנו לשבת בשולחן צמוד לקיר הזכוכית, תוך בהיה בעוברים ושבים.

משם ניווטנו לחנות דקטלון שהייתה אמורה להיות בסביבה. כשהגענו ראינו שזו חנות מדגמית.. קצת נעליים, טיפה בגדים וזהו. בכל זאת מצאתי כמה דברים, כמו חולצה מנדפת, לאור העובדה שכל הזמן היה צריך להחליף בגדים...

המשכנו ללכת, כרגיל נעשה חםםם. אבל לא מתחשק לחזור לחדר. זכרנו שראינו שיש בפלובדיב מוזיאון טבע, אז ניווטנו לשם. הליכה בחום זה לא דבר כייפי, אבל לבסוף הגענו למבנה מאד יפה. נכנסנו פנימה - איזה כיף! ממוזג! קנינו כרטיסים והתחלנו לשוטט בו.

מוזיאון נחמד מאד, לא בסטנדרטים שאנו מכירים, אבל בהחלט מגוון ומהנה. בסוף היה איזור של דינוזאורים ממוכנים - לחצת על כפתור והם זזו והשמיעו , כל אחד, את השאגה שלו. לילדים זה ממש כיף. דבר אחד שהפריע לי - לא היה ספסל אחד לקינוח או איזה כסא, כדי לשבת מעט. משונה..

סיימנו את הביקור, קפצנו לגן חמוד שהיה לידו, עם מזרקות שונות,

והמשכנו למקום שמגיש אוכל בסגנון בופה.

ישבנו לאכול ארוחה צימחונית ומשם חזרה למלון. היה כיף ומעייף....

אתמול, מרוב החום, ויתרנו על הליכה לאמפי המפורסם והשמור היטב של העיר פלובדיב. החלטנו שנלך אליו בכל זאת, כשיהיה יותר נעים. בשעה זו הכניסה הייתה סגורה ואי אפשר להיכנס, אבל החלטנו לא לוותר.

אז לאחר מנוחה בחדר, לעת ערב, יצאנו לכיוון האמפי, שוב בעליות. הגענו אליו, ופשוט הסתכלנו מבחוץ והתרשמנו מהגודל והמראה. אומרים שהוא שווה ביקור בפנים כדי לחוש באמת את הגודל.

משם חזרנו לחדר לערב אחרון בפלובדיב המקסימה.

טיילנו עוד קצת וחזרנו למלון.

מחר יום חדש - פנינו לשכונת קפאנה הנעימה והמומלצת.

לילה טוב