בחזרה

טנגו צפרדעים-סיפור טיול במדינות הדרום



  • כשהתחלתי לחפש חומר נתקלתי בכתבה המספרת על ספרו של יובל בן-עמי 'סוזנה, אל תבכי'. מעניין מאוד 'לראות' את המקומות מבעד לעיניו של ישראלי ועוד כזה שגר מס' שנים בחלק השבע, האריסטוקרטי והלבן של ארה"ב. http://www.allmag.co.il/page/7784

    האיזור הזה, היפה והעלוב בו זמנית, עם אנשים מסבירי פנים בעלי מבטא בלתי מובן, הרחוק כל כך מאמריקה המוכרת לנו מהסרטים, מסדרות הטלביזיה ומטיולים קודמים-נכנס לנו ללב. כאן בלטנו כזרים, גם בגלל המבטא וגם בגלל השפה שדברנו בינינו, אבל לרגע לא הרגשנו בלתי רצויים. בכל מקום שאלו מהיכן באנו והיו מופתעים לטובה כששמעו שהגענו מישראל. שמענו אינספור פעמים את המשפט 'הגעתם כל כך מרחוק דווקא אלינו?'

    מי שרוצה לקרוא (או לצפות) ספרים נוספים על האיזור- 'חלף עם הרוח', 'אחוות היה-יה', 'מגנוליות מפלדה', 'עגבניות ירוקות מטוגנות' (ויצירות נוספות של פאני פלאג), 'הנהג של מיס דייזי', 'חייהן הסודיים של הדבורים', 'זהו סיפורה האמיתי של שפחה אפרו-אמריקאית'- וזה על קצה המזלג.
    לילדים ונוער אפשר להציע את 'אוהל הדוד תום', 'תום סוייר', 'האקלברי פין', 'מרטין-סיפורו של מרטין לותר קינג'.

    נעזרתי גם בסיכומים ובתשובות שהועלו בפורום- מירי, ראובן, אושרה, עודד, רוי, DHZ, DAF, אורלי-תודה על השיתוף.


  • טנגו צפרדעים-סיפור טיול במדינות הדרום
    היה לי חוב מוסרי כלפי זאב עוד מהטיול הקודם, אז עשיתי כל שיכולתי כדי להתחמק ממסלולי הליכה. הפעם, היה ברור שהטיול הוא בעיקרו טיול טבע. ההחלטה נפלה על מדינות הדרום, מסלול שהשתלב עם קרוז מפורט לודרדייל.
    לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי למיין את שבילי ההליכה שיש לשננדואה-בלו רידג'-הרי הסמוקי להציע. הקריטריון הראשון (וכמעט היחיד...) היה אורך המסלול. כל שביל מעל לשני מייל נפסל מיד, יש גבול למה שאני מסוגלת לעשות כדי למרק את המצפון... Razz
    אח"כ השתדלתי להכניס מפלים ונחלים. כדי לא לקבל 'הרעלת טבע', נכנסו לרשימה גם ערים- אם כי לא בסדר גודל של ניו-יורק-בוסטון-ס.פ.....

    זו היתה הפעם הראשונה שיצאנו בהרכב לא מלא, הגדול נשאר בארץ למלא את חובתו. בבית נשאר גם הכלבלב החמוד, שרקול, שאימצנו מיד לאחר הטיול הקודם. הפעם, הגעגועים היו חלק בלתי נפרד מהטיול.


  • האם נקודת ה-G נמצאת בכלל בהית'רו?
    הוצאנו את הקטן עשרה ימים לפני תום ימיו בחטיבה, השארנו הוראות מפורטות לחייל שהגיע מפעם לפעם הביתה ויצאנו בטיסת בריטיש איירוייז מתל-אביב לוושינגטון, עם קונקשיין בהית'רו. מטוסים מרווחים מעל למצופה (במימדים שלנו, מקום לרגליים זו נקודת התורפה שלנו), מסכים אישיים,אוכל ושתיה בנדיבות. ובעיקר, מבטא בריטי מקסים ומעורר קנאה. המראה בעיכוב, נחיתה בזמן.

    מגיעים לאיזור הקונקשיין וגברת מבוגרת וחביבה שואלת לאן טסים ובודקת את כרטיסי העליה למטוס (שקבלנו עוד בנתבג). רושמת על אחד הכרטיסים את שער העליה, G-67, ומסבירה שנשאל איך להגיע אליו מיד בתום הבידוק הבטחוני. המון אנשים, אבל הכל מתנהל במהירות יחסית. מסתכלים על השילוט ורואים שאין כזה שער. נגשים לאחת מנשות הבטחון ושואלים היכן השער המבוקש והיא מפנה אותנו לקצה הקומה. מנסים להגיד לה (ולכל האחרים שפגשנו במירוץ) שבשילוט לא מופיע המספר הזה, והיא בשלה. כאן מתחיל המרדף אחרי נקודת ה-G....

    אחרי שפנינו לשתי עמדות מודיעין של בריטיש (אחת מהן מיועדת במיוחד לאנשים מוגבלים, לא נעים לחשוב כמה כאלה טורטרו לשוא), נסענו ברכבת המחברת בין הטרמינלים, שאלנו דייל וראינו איך שלוש שעות של קונקשיין מתכווצות ל-45 דקות- הצילה אותנו דיילת קרקע של בריטיש, אשר בדקה במחשב מהיכן אמורה לצאת הטיסה והבינה שהגברת החביבה פשוט הטעתה אותנו, אנחנו צריכים נקודת G אחרת לגמרי. כיוון שכבר היינו בטרמינל אחר וחזרה ברכבת היתה מחייבת אותנו בבדיקת בטחון חוזרת, נתנה לנו הדיילת טיפ-לחזור ברגל דרך מעבר החירום התת קרקעי. היא הסתכלה עלינו ואמרה שאנחנו נראים לה כשירים מספיק ללכת הליכה מהירה של כרבע שעה ושלא נדאג, אנחנו נספיק. וכך היה. השער הנכון היה ממש בסמוך למקום בו התחלנו את המירוץ יותר משעתיים קודם לכן.


  • טנגו צפרדעים-סיפור טיול במדינות הדרום
    הטיסה לוושינגטון (דולס) עברה מצויין ואפילו הגענו לפני הזמן. קצין ההגירה מתעניין לכמה זמן באנו והאם יש לנו קרובים כאן ובסופו של דבר מאפשר לנו לשהות בארה"ב עד תחילת דצמבר (הלוואי ויכולנו לממש זאת...).

    תחנות שכירת הרכב אינן נמצאות בשדה עצמו וצריך לצאת מחוץ לטרמינל אל נקודות השאטלים המובילים לחברות הרלוונטיות. בזמן הנסיעה בשאטל זאב מדליק את 'המקרקר' כדי שיתחמם ויעלה- הוא עוד יראה לנו מפעם לפעם סימני מרד ורצון לעצמאות Confused
    בנשיונל אנחנו מקבלים JEEP PATRIOT עם לוחית של ניו ג'רסי- למה זה חשוב? כי הלוחית הזו הפגישה אותנו עם מצבים משעשעים (פרטים בהמשך). שכרנו מהארץ דרך אופרן- לאחר לא מעט מו"מ עם חברות שונות הם נתנו את ההצעה המשתלמת ביותר, ביחוד שהפעם ההשכרה היתה חד כיוונית והיינו צריכים לשלם דמי החזר בפורט לודרדייל.

    יצאנו לכיוון המלון שהזמנו בסמוך לשדה התעופה באיזור נעים ובמחיר מגוחך, יחסית למלונות פשוטים אחרים בהם שהינו במחיר מופקע הרבה יותר. בסופי שבוע, המלונות באיזור (וגם בוושינגטון עצמה) זולים יותר ויש להם מבצעים שונים משום שפקידי הממשל הזוטרים/לוביסטים ושאר עובדים הקשורים להם חוזרים הביתה.
    http://www.comfortsuites.com/hotel-chantilly-virginia-VA319


  • טנגו צפרדעים-סיפור טיול במדינות הדרום
    שמח שתרמתי את הטיפה שלי. כעת את מבינה למה אנו כל פעם חוזרים לדרום.
    לטיול הקרוב שוב תכננתי 8 ימים (4 + 4) לבקר בניו אורליאנס ובסביבתה, לא נמאס.


  • פארק שננדואה
    הודות לג'ט לג מתחילים את היום מוקדם מאוד וכבר בשמונה וחצי אנחנו בעיירה פרונט רויאל, בשער הצפוני של פארק השננדואה. יום ראשון מוקדם בבוקר והעיירה ישנה, אף אחד לא מסתובב ברחוב ורק חתול מג'ונג'ן חוצה את הכביש בעצלתיים- למה זה חשוב? אנחנו נזכר בו בסוף היום....

    עוברים בעמדת התשלום ותמורת 15$ נכנסים ומקבלים גם את מפת הפארק וכבר אני מסמנת את הנקודות בהן נעצור במהלך היום.
    הפירוש של השם האינדיאני 'שננדואה' הוא 'נהר ההרים הגבוהים', סברה אחרת טוענת כי הפירוש הוא 'בת הכוכבים'. המקום הפך לפארק לאומי בשנת 1926. דרך הנוף המרכזית בו היא 'כביש הפסגה'-סקיי ליין דרייב. מהירות נסיעה מקסימלית 35 מייל לשעה. לרוב, נוסעים לאט יותר כדי לא לפספס את אבני הדרך/שלטים/בע"ח.
    http://www.nps.gov/shen/historyculture/skylinedrive.htm

    הדרך מקבילה, ברובה, לשביל האפלאצ'ים (השביל המסומן הארוך בעולם). לאורכה 75 נקודות תצפית.
    ממשיכים בנסיעה ועוצרים בנקודות התצפית הראשונות בצידי הדרך. ככל שהזמן עובר אנחנו מגלים שכמעט ואין מטיילים אחרים. מפתיע מאוד, בעיקר שזה סופ"ש.

    בקטע הצפוני של הדרך לא מצאתי מראש מסלולים שיענו על הדרישות שלי והחלטנו לשאול את הריינג'ר במרכז המבקרים הראשון, דיקסי רידג', מה כדאי שנעשה. אחרי שהוא מברר מה מצב הכושר שלנו, מה עוד תכננו והאם אנחנו מתכוונים לעבור את הסקיי ליין ביום אחד, הוא מציע לנו מסלול קצר ולא קשה המוביל לתצפית גבוה ויפה על העמק למטה. אין לו דפים מודפסים והוא משרטט ומסביר לנו. אני שואלת מה הסיכוי לראות דובים והוא שמח לספר שזה האיזור המאוכלס ביותר בעולם פר שטח ובכלל מדבר בשבחו של הפארק בכל הנוגע לבעלי החיים שבו. ביני לבין עצמי אני שמחה לשמוע שתהיה תמורה להקרבה שלי...
    אחרי שאנחנו מודים לו הוא לא מתאפק ושואל מאיפה אנחנו, מופתע מהתשובה (ראשון המופתעים אך לגמרי לא האחרון...) ואומר שלפי המבטא חשב שאנחנו משבדיה. טוב, שבדים אנחנו לא, אבל תמיד כיף לקבל מחמאה...
    בשטח אנחנו רואים שהמסלול הוא קטע קטן מתוך שביל ארוך מאוד. השרטוט של הריינג'ר מדויק להפליא. אני מחזיקה את הצעטאלע וצועקת לבנים, שכבר רצו קדימה, 'עכשיו יש עיקול ימינה'/'תיכף תראו סלע משונן' וגם לא מפספסת את ההזדמנות להצטלם ליד סימון דרך- זו הזדמנות להתגאות בכך שגם אני צעדתי בשביל האפלאצ'ים!.

    http://megalim.nethost.co.il/inner.asp?object_id=9672
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4083899,00.html
    http://www.cnyhiking.com/SkylineDriveHighlights.htm


    shenandoah (35).JPG shenandoah (36).JPG
    shenandoah (35).JPG(גודל:39.26KB)shenandoah (36).JPG(גודל:45.01KB)

    shenandoah (36).JPGshenandoah (35).JPG


  • פארק שננדואה

    shenandoah (25).JPG shenandoah (33).JPG
    shenandoah (25).JPG(גודל:33.89KB)shenandoah (33).JPG(גודל:34.35KB)

    shenandoah (25).JPGshenandoah (33).JPG


  • פארק שננדואה
    בהמשך הכביש, ליד נקודות תצפית או חניות קטנות, ישנם שלטים המציינים שבילי הליכה שונים. מפעם לפעם אנחנו עוצרים ובודקים האם השבילים המסומנים תואמים את יכולותי. בקטע הזה אין הרבה שבילי הליכה שאני נותנת להם אישור, דבר המוביל אותנו למערות לוראיי מוקדם משתכננו.
    מערות לוראיי נחשבות לגדולות במערות מזרח ארה"ב, התגלו בשנת 1878. בדרך לשם, אנחנו עוצרים לארוחת צהריים במסעדונת סינית משפחתית. נראה כאילו כל העיירה הגיעה לכאן, מי שלא מתיישב לוקח אוכל הביתה. כאן אנחנו גם מגלים כמה כיף לדבר עברית בלי שאף אחד מבין ובלי להיות 'פוליטקלי קורקט'...

    החלטנו לבדוק האם יש אפשרות לקבל את החדר שהזמנו בדייז אין המקומי. התשובה שאנחנו מקבלים היא שהמוטל מלא לחלוטין ולכן רק אחה"צ יתפנו חדרים. לא פלא, אם כן, ששילמנו מחיר מופקע, יחסית לתמורה. בכלל, לאורך הטיול, לא מעט פעמים היה יחס הפוך בין מחיר לתמורה ולא פעם היה פער שלילי בין חוות הדעת בטריפאדוייזר/ בוקינג/ הוטלסקום/ הוטלסקומביינד לבין המצב בפועל.

    http://www.luraycaverns.com/Default.aspx
    http://www.virginia.org/caverns/

    luray cavern (24).JPG luray cavern (37).JPG
    luray cavern (24).JPG(גודל:41.36KB)luray cavern (37).JPG(גודל:38.90KB)

    luray cavern (24).JPGluray cavern (37).JPG


  • פארק שננדואה
    החניה במערות היתה מלאה כמעט לחלוטין. כל המטיילים שלא ראינו בפארק התנקזו לכאן, כנראה. ע"פ האתר שלהם, סיורים יוצאים כל 20 דקות, בפועל הסיורים יצאו אחד אחרי השני, דבר שפגע בהנאה מהמקום, כל הזמן היינו צריכים להזדרז כדי לא ליצור 'פקק'.
    המערות עצמן גדולות ויפות-שתי נקודות מעניינות במיוחד: חדר הקתדרלה-עוגב המורכב מנטיפים, בזכות התהודה במערה נוצרים צלילים מיוחדים; מקווה מים קטן היוצר השתקפות של הנטיפים מלמעלה, אבל כיוון שאין תזוזה של המים ועקב החשיכה היחסית נוצר הרושם כי הזקיפים צומחים מלמטה. צריך להתקרב מאוד ולהתבונן בריכוז כדי לראות שאלה הם בעצם מים.

    בסיום הביקור במערות אנחנו נכנסים למוזיאון המכוניות העתיקות הקטן והחביב ואח"כ הולכים גם למוזיאון ההתיישבות המקומית, המספר על תחילת ההתיישבות באיזור בתחילת המאה ה-18 של מהגרים מגרמניה ואח"כ של אירים וסקוטים.
    כאן גם נתקלנו בשגעון האמריקאי לכרייה-מוכרים דליי/שקיות כותנה מלאי חול ופסולת כאשר בחוץ עומד מתקן המורכב ממשאבת מים ותעלה מוגבהת בה זורמים המים ומבוגרים וילדים עומדים ומסננים את הפסולת שקנו לפני רגע בחנות המזכרות. לאורך כל הדרך ראינו את המתקנים האלה, לפעמים באמצע שומקום. באיזור הזה, 'הבהלה למחצבים' בלטה יותר מאשר במערב.
    luray cavern (14).JPG luray cavern (15).JPG
    luray cavern (14).JPG(גודל:38.93KB)luray cavern (15).JPG(גודל:39.23KB)

    luray cavern (15).JPGluray cavern (14).JPG


  • פארק שננדואה

    luray cavern (69).JPG luray caverns (2).JPG
    luray cavern (69).JPG(גודל:36.18KB)luray caverns (2).JPG(גודל:33.86KB)

    luray cavern (69).JPGluray caverns (2).JPG


  • פארק שננדואה
    אחה"צ חזרנו למרכז המסחרי, כאן מחכות לנו שתי נקודות MUST STOP בכל טיול שלנו, וולמארט ו-DOLLAR TREE. מצטיידים במיכל קלקר, חטיפים, מארז של בקבוקי שתיה קטנים, פירות, משקה יוגורט סמיך שאותו שומרים במקפיא ולמחרת הוא מחזיק מעמד מצוין ומרגיש כמו 'ברד' וכמובן גם בקבוק של ליטר נוזל כביסה וחבילת דפי מייבש (שעולים 1$ כל אחד), שבסוף הטיול נהנית ממה שנשאר משפחה שנתקעה בלי.

    זוכרים את החתול הג'ינג'י?? איזה מזל שהוא חצה את הכביש, חוץ מהפרות שרעו באחו הצמוד למוטל, זה בעל החיים היחיד שראינו היום Laughing

    היום שהתחיל מוקדם מסתיים מאוד מוקדם וכבר לפני שמונה אין עם מי לדבר.


  • פארק שננדואה
    היום השני בפארק מתחיל גם הוא מוקדם. היום כבר מתוכננים מספר מסלולים שאת התוואי שלהם הדפסתי עוד בבית, חלקם מאתר הפארק וחלקם מאתר טיולים אחר. כדי להתמצא ולא לפספס את השבילים כדאי מאוד להעזר באבני הדרך המסמנות מייל אחרי מייל לאורך הכביש.

    LIMBERLOST TRAIL שביל סלול עם ספסלי ישיבה לאורכו, מעגלי, קל ונעים להליכה. 1.3 מייל באבן הדרך 43. כמעט בתחילתו אנחנו מגלים.... נחש, ששוכב מגולגל כמו סינבון ומתחמם בשמש. הקטן שואל לאן הבאנו אותו ואם אפשר כבר להמשיך אבל זאב ואני כ"כ שמחים לראות חיה כלשהי שאנחנו מתעכבים עוד קצת כדי לצלם. גם מקרוב, יחסית....בהמשך השביל מצליחים לזהות ארנבון, שמאפשר לנו שניים/שלושה צילומים לפני שנעלם בסבך וגם אייל שפתאום חוצה את השביל.

    shenandoah (38).JPG shenandoah (39).JPG
    shenandoah (38).JPG(גודל:46.96KB)shenandoah (39).JPG(גודל:47.24KB)

    shenandoah (39).JPGshenandoah (38).JPG


  • פארק שננדואה

    shenandoah (43).JPG shenandoah (44).JPG
    shenandoah (43).JPG(גודל:44.28KB)shenandoah (44).JPG(גודל:41.45KB)

    shenandoah (44).JPGshenandoah (43).JPG


  • פארק שננדואה
    DARK HOLLOW FALLS שביל קצר יחסית אך תלול המוביל למפל מרשים. מראות אלה הביאו את תומס ג'פרסון לבנות את אחוזת מונטיצ'לו בסמוך. 1.7 מייל באבן דרך 50.7.
    כשבחרתי דווקא את השביל הזה, זה לא היה בגלל ג'פרסון.... אלא בגלל ש-1.7 מייל נשמע לי קצר יותר מאשר 2.7 ק"מ... ובעיקר לא הפנמתי שאת מה שהולכים צריך גם לחזור.... Shocked

    יום וחצי מזג האויר האיר לנו פנים ואז בצהריים התחיל לרדת גשם, דווקא כשהגענו לבית קברות עתיק. השילוב של יער סבוך יחסית עם גשם וערפל היה תפאורה מושלמת לביקור כזה. חיכינו כרבע שעה בחניה, שוקלים אם כדאי לצאת בגשם. הקטן לא הסכים בשום אופן אפילו לשמוע על ביקור בבית הקברות ורק רצה להמשיך לנסוע. מה הוא אשם שיש לו אמא עם נטיות מורבידיות....

    shenandoah (49).JPG shenandoah (58).JPG
    shenandoah (49).JPG(גודל:43.99KB)shenandoah (58).JPG(גודל:44.79KB)

    shenandoah (58).JPGshenandoah (49).JPG


  • פארק שננדואה
    היום שלנו מסתיים בקצה הסקיי ליין דרייב ובתחילת הבלו רידג' פארקויי, בעיירה WAYNESBORO.
    שם אנחנו מבקרים לראשונה במה שיהפוך לבופט המשפחתי בטיול זה GOLDEN CORRAL. לבנים הכי חשוב שיש שם בשר והמון! ולי חשובים הקינוחים- מפל השוקולד הענק וההפתעה הגדולה, מבחינתי, 'שמבלולו' ורוד וגם כחול, ששנים כבר לא טעמתי. הבנים צחקו איך אני עומדת בתור עם כל הקטנים, אבל לי לא היה אכפת. איזה אושר!
    http://www.goldencorral.com/

    golden corral.JPG
    golden corral.JPG(גודל:37.49KB)

    golden corral.JPG


  • בלו רידג' פארקוויי
    'הרכס הכחול' הוא חלק מהרי האפלאצ'ים וקרוי כך על שום הגוון הכחול הנראה במבט מרחוק. הדרך המפותלת הזו, שממנה נראים נופים מרשימים, נסללה בידי פועלים מובטלים בתקופת המשבר הכלכלי העמוק שפקד את ארה"ב בשנות השלושים.
    נחשבת לאחת מדרכי הנוף הפופולריות ביותר, אורכה 468 מייל, עוברת בתחומן של וירג'יניה וצפון קרוליינה. מהירות נסיעה עד 45 מייל לשעה, בחלקים ניכרים-גם פחות מכך. אין דמי כניסה, למעשה זה אינו פארק מוגדר אלא דרך שנסללה, קודם כל, עבור המתיישבים באיזור. הקטע הבנוי האחרון הושלם רק לפני כשלושים שנה.

    אנחנו נכנסים מהכניסה הצפונית ונוסעים אל עבר מרכז המבקרים הראשון והנה הפתעה- המרכז סגור ונמצא בשיפוצים. אין אפילו אפשרות להסתובב בשביל הקצר שלידו, העובר בין מבני חווה מהמאה ה-19. בקיץ יש כאן הדגמות של היסטוריה חיה. עכשיו, לא רק שההיסטוריה לא קמה לתחיה למעננו, יורד גשם והכל ערפילי.

    ממשיכים לנסוע לנקודה הבאה GREENSTONE OVERLOOK . אנחנו מחכים קצת ברכב כדי שיפסיק הגשם ונוכל לצאת. מכאן יוצא שביל מעגלי באותו השם בו ניתן לראות סלעי ענק שנוצרו בהתפרצות געשית ויער אלונים. במקום ישנו שלט המסביר כי את סלעי הענק האלה נאלצו לגרור עבדים אפריקאיים, מהמטעים שבעמק, לצורך בניית חומות לעצירת חזירי בר מלהגיע אל נקודות ההתיישבות.

    כבר בתחילת הדרך אנחנו מתרשמים ממנה הרבה יותר מאשר מפארק השננדואה. משתדלים לא לנסוע מהר מידי, גם משום שיש תנועה יחסית ערה (בעיקר של אופניים!) וגם משום שבצידי הדרך צצים להם תרנגולי הודו, איילים. רק לא דובים... Sad



    blue ridge (4).JPG blue ridge (5).JPG
    blue ridge (4).JPG(גודל:35.23KB)blue ridge (5).JPG(גודל:23.35KB)

    blue ridge (5).JPGblue ridge (4).JPG


  • בלו רידג' פארקוויי

    blue ridge (1).JPG blue ridge (30).JPG
    blue ridge (1).JPG(גודל:23.04KB)blue ridge (30).JPG(גודל:46.23KB)

    blue ridge (30).JPGblue ridge (1).JPG


  • בלו רידג' פארקוויי

    blue ridge (6).JPG blue ridge.JPG
    blue ridge (6).JPG(גודל:25.58KB)blue ridge.JPG(גודל:27.27KB)

    blue ridge (6).JPGblue ridge.JPG


  • בלו רידג' פארקוויי
    WIGWAM FALLS שביל קל של 0.4 מייל באבן הדרך 34, החוצה מסילת רכבת ישנה, מוביל אל מפלים חביבים דו קומתיים. שם אנחנו רואים משפחה נוספת, סוף סוף אנחנו לא לבד. אני עוד לא מספיקה להסתכל מסביב ואפילו לא לעלות על גשרון העץ כשאני מרגישה כאב חד ביד, המתחילה להתנפח באופן מידי. מקום העקיצה נראה בבירור אבל לא ברור לי ממה נעקצתי. עוד לא הספקתי לגעת בכלום.
    אני טובלת את היד במים הקרים וזה מקהה את הכאב. הבנים נותנים עצות וזה רק מרגיז אותי עוד יותר, הנפיחות מתפשטת. מרכז המבקרים הקרוב נמצא כשלושים מייל דרומה, זו גם הנקודה הבאה שלנו. מחליטים לנסוע לשם ולדבר עם הריינג'ר, אולי יש לו עיצה.
    בינתיים, הקטן מודאג ושואל כל רגע אם אני בסדר-פתאום אני כבר לא האמא 'החופרת'/'די, תעזבי אותי'/''מה את רוצה'.... אני בעצמי לא יודעת מה בסדר ומה לא, מזכירה לזאב היכן הטופס של הביטוח ואיך מפעילים אותו. הקטן נלחץ עוד יותר, אז אני מחליטה לשתוק.
    אחרי כמה דקות המסקנה המתבקשת היא שאם זה היה משהו ארסי/אלרגי אז כבר הייתי במצב הוריזונטלי. מכיוון שאני נושמת ומדברת השד לא נורא כ"כ והבנים לא יפטרו ממני כ"כ מהר (מכירים את הפולניה החולה.. חולה.. חולה.. אלמנה.. Laughing )
    blue ridge (26).JPG blue ridge (7).JPG
    blue ridge (26).JPG(גודל:37.90KB)blue ridge (7).JPG(גודל:50.87KB)

    blue ridge (7).JPGblue ridge (26).JPG


  • בלו רידג' פארקוויי
    קצת לפני מרכז המבקרים ישנו אגם קטן OTTER LAKE וחומה היוצרת מפל. סביב האגם ישנו שביל הליכה לא קשה במיוחד, שהוא חלק משביל ארוך יותר. בדרך אנחנו נתקלים בשיח פטל, איזה טעם נהדר!

    מגיעים למרכז המבקרים JAMES RIVER שהוא בעצם חדרון קטן ובו יושב ריינג'ר עתיק מאוד. אנחנו שואלים על ההדגמה שאמורה להיות בסכר העתיק ובקושי מצליחים להבין שאין כזו היום (כנראה רק בחופש הגדול או בסופי שבוע). אני מוותרת על השאלה לגבי העקיצה, משום מה לא נראה לי שהוא יוכל לעזור.
    ממרכז המבקרים יוצאים שני שבילים, אחד מעגלי הנקרא 'שביל העצים' והשני מוביל לסכר ישן על הנהר, אשר היווה נתיב תחבורה מסחרי אל האוקיאנוס האטלנטי. בניתו של הסכר הושלמה ב-1851.
    המקום מקסים, ירוק ופורח. בדרך אנחנו פוגשים נקודות חן קטנות של הטבע.

    blue ridge (11).JPG blue ridge (9).JPG
    blue ridge (11).JPG(גודל:43.03KB)blue ridge (9).JPG(גודל:41.19KB)

    blue ridge (11).JPGblue ridge (9).JPG

נעול
 

בחזרה