בחזרה

טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - הטיסה



  • החלטתי השנה לטייל באיזור צפון מערב ארה"ב בו לא ביקרתי עדין. מדובר במדינות וושינגטון ואורגון וגם בצפון של מדינת קליפורניה.
    היציאה היתה ביום שישי ה- 24/8 משום שכרטיסי הטיסה לסיאטל באותו יום היו הזולים ביותר יחסית לימים הסמוכים. הטיסה הוזמנה רק כשבוע מראש, והמחיר היה קצת גבוה יותר ממה שניתן היה להשיג בהזמנתם זמן רב יותר מראש.
    הטיסה אותה לקחתי היתה עם חברת יוניטד אירליינס מתל אביב לסיאטל דרך ניוארק. המטוס היה מלא כמעט לגמרי (בואינג 777. קונפיגורציית כיסאות 3 3 3). במקרה שלי קיבלתי כסא ליד המעבר, כאשר הכסא מימיני היה ריק וליד החלון ישבה בחורה צעירה בת 17 שישנה רוב הדרך. במטוס מערכת בידור אישית עם וידאו VOD (סרטים, פרקים מסדרות טלויזיה וכו'). הם מחלקים אוזניות, אבל אני מעדיף את שלי, אבל צריך את האזניות שלהם כי יחד איתן מקבלים גם מתאם בין שתי הכניסה הכפולה שנמצאת במשענת כסא המטוס לבודדת של האזניות.
    הטיסה הגיעה מוקדם מעט לניוארק. ההגירה הלכה בצורה יעילה ומהירה. גם את המזוודה שמסרתי קיבלתי די מהר, והמשכתי למסור את המזוודה להמשך הדרך, למעבר בטחון וכניסה לאיזור השערים לטיסה היוצאת. היו לי כשעתיים לחכות לטיסה לסיאטל. גם בטיסה זו המטוס היה די מלא. זה היה מטוס בואינג 737, דחוס וצפוף יותר מה- 777 בו נסעתי לניוארק.
    במטוס יש מערכת בידור אישית, אבל הפעלתה עולה כסף.
    ישבתי ליד זוג שגר במדינת וושינגטון (במקור הם מבוסטון) ודיברתי עם הבעל. הוא עזר לי להגיע לאיזור השאטלים, שם חייגתי למלון (Hampton Inn Seatle-Airport) שישלחו את השאטל שלהם לנמל התעופה לאסוף אותי. הם עצמם לקחו גם הם שאטל לחניון לטווח ארוך, שם אספו את מכוניתם ויצאו לביתם.
    המלון נמצא לא רחוק משדה התעופה על International Boulevard (כביש 99). הוא די סטנדרטי בדומה לאחרים ברשת, אבל קצת פחות טוב. למשל, חדר האמבטיה היה קטן, ולכן היתה שם מקלחת ולא אמבטיה.
    לא הצלחתי לישון באותו לילה. נראה לי שהעיפות קצת עברה בזמן הטיסה לסיאטל, שם הייתי מת לישון ורציתי להחזיק מעמד עד למלון, ונראה לי שבכל זאת ישנתי מעט. בכל אופן, לא הייתי עיף למחרת ויכולתי להתחיל בטיול.


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - הטיסה
    תודה על הדיווח בזמן אמת.

    מקוה שתמשיך ליהנות, לעדכן ולדווח.


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 1
    לאחר ארוחת הבוקר, לקחתי את השאטל של המלון למרכז השכרת הרכב של נמל התעופה SeaTac(סיאטל - טקומה), שם לקחתי את הרכב מחברת ההשכרה Alamo. הרכב ב ובחרתי הפעם היה שברולט מאליבו (קצת קטן יותר מהאימפלה שבאותה קטגוריה). חזרתי למלון לאיסוף המטען ול- check out. חלטתי להתחיל את היום בסיור במפעל המטוסים של בואינג שנמצא ב- Everett מצפון לסיאטל. האתר נקרא "Future of Flight".
    היתה לי קצת מעל שעה להגיע לשם לסיור, מה שנראה לי סביר בהתחשב במרחק.
    את הדרך עשיתי על עורק התחבורה המרכזי של מטרופולין סיאטל, I-5, ונוכחתי עד כמה קשים חיי התושבים באיזור. חלק מהזמן, התנועה הזכירה לי את נתיבי איילון ב- 5 אחה"צ. הסגירה של חלק מהיציאות של סיאטל עקב עבודות לא סייעה. בסופו של דבר, הגעתי לסיור ברגע האחרון.
    הסיור מאד מענין. נוסעים באוטובוס ממרכז המבקרים למפעל היצור הענק, בו מייצרים את מטוסי הנוסעים הרחבים של בואינג (747, 767, 777 ו- 787). ה- 787 הוא יחודי משום שהוא רק מורכב במפעל מחלקים המגיעים ממקומות אחרים ברחבי העולם.
    לאחר הסיור, ועצירה לארוחת צהריים בדרך דרומה, החלטתי לנסוע למפלי Snoqualmie, אך לפני כן עצרתי בוולמארט והצטיידתי בטלפון סלולארי לשיחות בתוך ארה"ב. הטלפון זהה לזה שקניתי בשנה שעברה, אלא שהמחיר זול במעט, כ- $15, כולל $10 בזמן אויר.
    המפל עצמו אכן בעל זרימה חזקה, אבל סך הכל לא מרשים (אותי) במיוחד.

    לסיום נכנסתי לעיר סיאטל בפעם הראשונה והגעתי לאיזור ה- space needle. חניתי ברחוב ליד מדחן ותמורת 75 סנט קיבלתי חצי שעה, אותה ניצלתי לסיור קצר ב- Seattle Center.

    המלון בו אני ישנתי הוא בסט וסטרן בקנט.


  • תודה על הדיווח ONLINE
    לא אמרת אם הביקור במפעל שווה.
    המשך טיול מהנה !


  • תודה על הדיווח ONLINE
    ראובן, הביקור שווה לדעתי וגם מוזיאון התעופה הנמצא דרומית לעיר סיאטל שווה ביותר.
    dhz, תמשיך להנות !


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 2
    נסיון שני בכתיבה לאחר שהרשת התנתקה לי. אני חושש שאקצר קצת הפעם.

    התכנית הראשונה ליום השני כללה ביקור במוזיאון התעופה ולאחריו כניסה לעיר סיאטל. לאחר מחשבה שניה החלטתי לדחות את מוזיאון התעופה לימים שלפני החזרה לארץ ולהקדיש את כל היום לסיאטל עצמה.

    הכניסה לעיר היתה נוחה הרבה יותר ביום ראשון (לעומת שבת), I-5 בו התנועה נוראית בדרך כלל, היה יחסית ריק. החניה בכל המדרכות איננה בתשלום. הבוקר היה שימשי ומתאים לטיול בעיר.

    מצאתי חניה בשדרה הראשונה ליד רחוב Broad. המקום קרוב ל- Seattle Center, שם נמצאת ה- Space Needle. סך הכל, מרכז העיר איננו גדול והתניידותי בו היתה ברגל.

    סיאטל בנויה בשיפוע, כמו חיפה, למשל. לכן השימוש במונחים "לרדת" ו"לעלות".

    התחלתי בירידה עד לקו המים, שם נמצא הנמל של סיאטל וכן הנגרים המשמשים למטרות מסחריות, כמו בנמל תל אביב. ניתן ללכת לאורך הנמל, כאשר מול רחוב Pike נמצא האקוואריום של סיאטל וכן גלגל ענק.
    בין היתר לאורך הטילת הזו ישנו גם נמל הקרוזים. בעת שעברתי שם ראיתי קבוצה די גדולה של אנשים ממתיניםץ מסתבר שהם עולים על קרוז לאלסקה, שאונית הקרוז הענקית שלו המתינה בצמוד לרציף.

    משם הגעתי ל- Pike Place market. זהו מבנה עם אוסף גדול של חנויות ומסעדות וכן שוק הדומה לזה שבנמל תל אביב. השוק יוצא גם לרחוב הפתוח. המקום המה אנשים. בין היתר יש שם גם מידע תירים ולבקשתי הוא שלח אותי ל- Pioneer Square, מרחק של 7 בלוקים משם ל- Underground Tour. סיור זה יורד למנהרות הנמצאות מתחת לאיזור ההוא של העיר מתחת לבנינים ולרחובות. הסיור מספר את סיפורה של סיאטל וממנו מגיעים למדוע ואיך נוצרו אותן מנהרות תת קרקעיות. הסיור עצמו מפוצץ, כך שיצאו 4 קבוצות בו זמנית. המחיר הוא $16.

    לאחר הסיור חזרתי לשוק, שם גם אכלת צהרים קל, וחזרתי לכוון מכוניתי ומשם ל- Seattle Center. התחנה הראשונה שלי במתחם היא מוזיאון ה- EMP. זהו אחד המוזיאונים ה- cool-ים ביותר שראיתי. הוא מוקדש למוזיקה (בעיקר רוק), למדע בדיוני ולתרבות הפופ. למשל, יש תערוכה מתחלפת שם על נירוואנה (התברר לי שהם מהעיר Aberdeen בחצי האי אולימפיק). תערוכה על ג'ימי הנדריקס, יליד סיאטל, תערוכה על סרטי אימה, על סוגי המדע הבדיוני, על התפתחות הגיטרה החשמלית ועוד.
    ב- Sky Church מקרינים על מסך ענק תוכניות שונות. למשל, קאברים שבצעו להקות שונות בחלל ה- Sky Church לשירי נירוואנה.

    סיום הביקור בעיר היה בעליה לראש ה- Space Needle, משם למרות העננות יכולתי לראות את כל הסביבה של העיר.


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 3
    הנה יוצאים את סיאטל לכוון חצי האי אולימפיק. תחילת היום בביקור בסניף AAA. ראיתי שהיה משרד שלהם בעירה Kent, שם לנתי. פקידת הקבלה כוונה אותי לרחוב בו המשרד ונסעתי לשם. הסתבר שמדובר במשרד שעוסק בביטוח בלבד, מה שלא מתאים לי. לשמחתי, העובד שם כיוון אותי למשרד קרוב שלהם שעוסק בתירות, בעירה בעלת השם המוזר, Federal Way. הוראותיו היו מדויקות והצלחתי להגיע לשם. בקה קיבלה את פני ולאחר שהסברתי היכן בכוונתי לטייל, היא ציידה אותי במפות ובספרי תיור חדשים, כשחלק מהדברים שהיא נתנה לי היו מעבר לבקשתי המקורית.
    זו הפעם הראשונה שאני נכנס ל- AAA לאחר שינוי המדיניות בנוגע לחברי מועדוני מכוניות זרים ולשמחתי עדין קיבלתי חומר ללא תשלום.

    חזרתי ל- I-5 והמשכתי דרומה לאולימפיה. מטרת הביקור, הקפיטול של וושינגטון נמצא קרוב ליציאה. המתנתי שם 15 דקות לסיור אותו העבירה מתנדבת מבוגרת (כמו במקומות רבים בארה"ב). היא סיפרה על הקמת הטריטוריה של וושינגטון (שהופרדה מאורגון בגלל נהר הקולומביה החוצץ ביניהם), על קבלת המעמד של מדינה וכמובן כל הפרטים על השיש והארכיטקטורה וההקמה של הבנין והריהוט וכולי.

    משם המשכתי בדרך לפארק הלאומי אולימפיר על ידי כניסה לכביש 101 ואח"כ המשך על כביש 8 לכוון Aberdeen (נירוואנה, למי ששכח). הדרך עוברת באיזורים מלאי עצים ירוקים. העירה Aberdeen עצמה היא עירה תעשיתית משמימה. קצת לאחריה עוברים לכביש 101 העושה דרכו צפונה. ליד איזור החוף פניתי לבנין האינפורמציה של הגנים הלאומים וקיבלתי מהריינג'רית במקום מפה של הפארק ושל איזור יער הגשם Hoa אליו אני התכוונתי להגיע. המשכתי על פי הנחיותיה ובשעה 17:00 הגעתי למקום. מרכז המבקרים שם כבר היה סגור, אבל היות והצטיידתי מבעוד מועד במפות, יכולתי לצאת לשני מסלולי הליכה רגלית לא ארוכים ולא קשים. מרחק שניהם יחדיו הוא 2 מייל בלבד. המסלולים עברו באיזורים שונים של יער הגשם. המראה יפה. עצים ענקיים (Spruce), הרבה מאד צמחיה ירוקה למרגלות העצים וגם זקן סבא על העצים עצמם. על הקרקע ניתן לראות לא מעט חלזונות גדולים ללא בית (Slugs). ראיתי אחד בצבע חום. הרוב שחורים. גם חרקים מעופפים לא חסרים. במרוצת המסלול שמעתי אוושה בין השיחים וקלטתי שם תנועה של חיה. ככל הנראה אילה. אגב, גם שם שמעתי את השפה העברית. לא אתפלא אם מדובר במטיילים שהתיעצו בפורום שלהו על הטיול באיזור.

    בסוף המסלולים, בערך בשעה 18:00, התחלתי לנסוע ל- Forks ללינת הלילה. השהות במוטל Pacific Inn במרכז העירה. בדרך נתקלתי תחילה באילה שצבעה קרוב לאדום. עד שהוצאתי מצלמה היא כבר הסתלקה.
    אחר כך, ראיתי קבוצה קטנה של Raccoon. הם היו בצד הנוסע של הרכב, ושוב לא יכולתי לצלמם. לאחר המשך נסיעה ראיתי טנדר שנהגו מזיז את ידו השלוחה מהחלון מטה/מעלה. לא לגמרי הבנתתי במה המדובר, אבל החלטתי להיות יותר זהיר בהמשך הנסיעה, ואכן, לאחר זמן קצר נקלעתי לעדר פרות שהוצאו על מנת לאכול. זה היה די סוריאליסטי לנהוג במהירות של 5 קמ"ש כאחת הפרות. לשמחתי, לאחר מספר דקות נוצר "חור" דרכו יכולתי להשתחל למסלול השני ולעקוף את הפרות.


  • תודה על הדיווח ONLINE
    כמו כל דבר, ה"ערך" של הסיור תלוי במסייר. לי היה מענין לראות איך מרכיבים את המטוסים של בואינג בהם אנו טסים מידי פעם.


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 4
    אתחיל בהערה על ה- Pacific Inn Motel ב- Forks. Forks היא עירה קטנה, אם כי היא בירת האיזור בו היא יושבת. מבחר המלונות מצומצם, ויתכן ויחסית לאחרים, ה- Pacific Inn Motel הוא טוב. החדר היה בדר, אבל קרוב לכביש וכל מכונית שעברה (על ה- 101) נשמעה בחדר. המזל הוא שבלילה התנועה איננה ערה. המוטל איננו זול, ולמרות זאת לא נותן ארוחת בקר. שתיה חמה ישנה במשרד הקבלה.

    התחלתי את היום על פי התכנית, כאשר המקום הראשון אותו פקדתי הוא La Push, והחופים שלידו. מזג האויר היה קר ומעונן, אם כי לא ירד גשם. החוף הראשון שראיתי הוא דוקא החוף השלישי (Third Beach). בזמן הנהיגה ראיתי את השלט המצביע על המסלול אליו, חניתי והתחלתי את מסלול ההליכה. לתומי חשבתי שמדובר במסלול קל ולכן נשארתי עם נעלי הריצה (עבורי הליכה) שלבשתי. הלכתי עם מעיל מחמם (קר - נכון) ונשאתי את התרמיל שלי עם מים ומצלמה. המסלול התברר כלא כל כך קל. אינני מתכוון שהוא קשה, אבל קל הוא גם כן לא. ראשית, יש בו עליות וירידות לאורך כל הדרך. שנית, זה לא בדיוק מסלול סלול, כך שהייתי מחליף לנעלי הליכה לו הייתי יודע איך נראה המסלול. האדמה הרטובה והבוצית גם כן תומכת ברעיון נעלי ההליכה. בכל מקרה, הגעתי עד לחוף עם המסלול, אבל הגישה אליו היתה חסומה על ידי הרבה גזעי עצים נפולים, והחלטתי שלא להמשיך. ההחלטה הסתברה כנבונה שתי דקות אחרי שהתחלתי את הדרך חזרה, כאשר התחיל לרדת גשם קל.
    לאחר מכן, המשכתי עד ל- La Push עצמה, שם נמצא החוף הראשון. לטעמי, הוא היפה ביותר בין השלושה. הסתפקתי בצפיה בו מקצה הישוב ולא ירדתי ממש לחוף.
    התחלתי בדרכי חזרה ונעצרתי בחוף השני, שגם אליו יש צורך ללכת. הפעם כבר לבשתי את נעלי ההליכה. גם מסלול זה איננו קל, אם כי הוא קצר יותר מזה המוליך לחוף השלישי (כמדומני שהמרחק לחוף השלישי הוא 1.4 מייל, לשני פחות מ- 1). יש בו קטע של עליה (וירידה בדרך חזרה) על מעין מדרגות עפר מחוזק שהם הכינו, שהן די גבוהות. גם כאן היה בוץ, ובמיוחד בקטע מסוים בו הבוץ היה ממש ספוג מים. הפעם החלטתי לנסות ולהגיע לחוף עצמו. עברתי מספר גזעי עצים והמאמץ השתלם. החוף יפה.

    לאחר החזרה לכביש 101, פניתי ימינה חזרה ל- Forks על מנת להחזיר את הקלוריות שהוצאו. הסופר מרקט שלהם מציע מזון מוכן שאפשר לאכול במספר שולחנות הנמצאים במקום. לאחר הארוחה, התחלתי את דרכי הארוכה לכוון Port Townsand. העצירה הראשונה בדרך היתה ליד Crescent Lake, שם עשיתי מסלול הליכה קצר למפלי מרימר. הדרך קלה, כאשר בסוף יש קטע של עליה במדרגות לתצפיות על המפל. המסלול כדאי, לדעתי.

    העצירה השניה היתה קצרצרה. גם כן לצפיה במפל מים, Madison Falls. המסלול אליו (160 מטר) נמצא בתחילת הכביש לאיזור Elwha. משם המשכתי לכוון Hurricane Ridge אליו הגעתי באיזור השעה 16:00. השמים היו מעוננים. שאלתי במרכז המבקרים למטה מה המצב למעלה. מסתבר שיש Web Cam שמצלם את איזור מרכז המבקרים. המקום היה שרוי בערפל, כך שלא היה כל טעם לעלות. החלטתי להשאר באיזור יום נוסף, ולכן הייתי צריך בדחיפות לשנות את הזמנת המלון שלי ליום הבא. מאחר ואין לי אמצעי גלישה סלולרית, ועל פי המלצת הריינג'רית, פניתי לספריה הציבורית של פורט אנג'לס, שמסתבר שנמצאת לא רחוק ממרכז המבקרים. בספריה יש להם מספר מחשבים דרכם ניתן לגלוש תקופת זמן קצובה ללא תשלום כלשהו. התחברתי לרשת ושיניתי את ההזמנה.

    משם המשכתי ל- Port Townsand שם לנתי. Port Townsand היא עירה מהותיקות שבמדינת וושינגטון. רחוב Water מורכב בחלקו מבתים בני 130 שנים, שזה לא מעט עבור מדינה צעירה זו (ההתישבות החלה ב- 1853).
    המלון בו לנתי, Palace Hotel, נמצא באחד מהבתים הללו. החדר אותו לקחתי היה עם שירותים ואמבטיה משותפים, מה שהזכיר לי טיולים לאירופה לפני שנים. החדר היה גדול ונקי. המיטה נוחה (וגם זה לא דבר טריביאלי). הוא שכן בקומה השניה (בלי מעלית). ארוחת בקר לא מוגשת במלון. סך הכל, מקום נחמד מאד באוירה שונה מזו של המלונות והמוטלים בהם אני משתכן בדרך כלל. תוספת לאוירה היו צריחות השחפים, שמסתבר שרבים מהם תפסו להם קום על גג המלון והבתים לידו.
    אני ממליץ על ביקור בעירה זו גם למי שלא מתכוון ללון בה. מעירה זו יוצאת מעבורת לאי וידבי.


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 5
    כמו שכתבתי, Port Townsend היא עירה מהראשונות בוושינגטון, ושמעתי שהיתה מחשבה לעשות אותה הבירה של הטריטוריה. בסוף אולימפיה נבחרה.
    בכל אופן, היות ואני כבר הייתי שם, החלטתי להקדיש זמן מסוים בבוקר לטיול בעירה. העירה שוכנת, כמו חיפה (להבדיל) על שלוחה שיורדת למים. רחוב Water מכיל כמה בלוקים של בתים מסוף המאה ה- 19. ברחובות הגבוהים יותר נמצאים מספר מבנים מרשימים, כמו הדואר ובית המשפט של מחוז ג'פרסון. ברחוב Water טיילתי רגלית. לרחובות הגבוהים יותר הגעתי כבר עם הרכב. ליד בית המשפט נתקלתי ב- B&B. באותו זמן שקלתי אפשרות של השארות של לילה נוסף בעירה. המבנה של ה- B&B הכיל בעבר את הקונסוליה הגרמנית (קצת מוזר לי שהגרמנים פתחו קונסוליה בעירה קטנה זו, אבל אינני בקי בפרטים ובסיבות). בכל אופן, בעלת הבית הראתה לי את החדר הזול שלהם, שגם מחירו היה גבוה. החדר היה בקומה גבוהה, וכמובן שעל מעלית אין מה לדבר, כך שויתרתי על הרעיון. אגב, הבית יפה.
    משם, המשכתי ל- Hurricane Ridge, שעליו לא עליתי יום קודם. הגעתי לשם ב- 12:00 ובדקתי ב- Web Cam. במצב נראה טוב. הלכתי לאכול צהרים ואחר כך עליתי למעלה. לצערי, מזג האויר השתנה שם. בדרך ירד עלי גשם חלק מהזמן, ולמעלה היה מעונן, אם כי לא ערפילי. לאחר לקיחת מספר צילומים ירדתי למטה. את שארית היום ביליתי בנסיעה על כביש 112, ליד החוף הצםוני של חצי האי אולימפיק לכוון הנקודה הצפון מערבית שלו, Cape Flattery. הנסיעה ערכה זמן רב יותר מהמתוכנן משתי סיבות. ראשית, הכביש איטי בחלקים ממנו. שנית, נערכים תיקונים בדרך בחלקים שונים שלו (כמו גם של ה- 101), מה שאומר האטה במהירות וגם עצירות במקומות שונים בהם יש רק נתיב אחד בכביש דו סטרי. בסופו של דבר, הגעתי רק עד עירת המחוז של שמורת האינדיאנים של ה- Makah, שנקראת Neah Bay,ואז חזרתי חזרה, הפעם דרך כביש 113 ואח"כ 101.
    הלינה באותו לילה ב- Sequim, במלון Quality Inn. מלון שאני ממליץ עליו ביותר. גם צוות אדיב, גם חדר נקי ויפה. החדר שלי, שעל פי בקשתי היה מרוחק מכביש 101 היה שקט לגמרי.
    אגב, לא הזמנתי אותו מראש. עברתי שם בדרך ל- Hurricane Ridge, כאשר ידעתי שיש כנרה חדר פנוי ופשוט שאלתי על חדר לאותו לילה. המחיר שקיבלתי היה נמוך ב- 10% מזה שהייתי מקבל לו הייתי מזמין את החדר באינטרנט.





  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 5
    תמשיך להנות
    לנו בבואינג הסיור היה משעמם ומיותר

    מקוה לדווח בהמשך בהרחבה

    ליאורה


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 6
    לאחר שקמתי, בדקתי את מזג האויר ב- Web Cam של Hurricane Ridge. המצב נראה מצוין. שימשי ונוף גלוי. לאחר ארוחת הבקר פניתי לשם ועליתי שוב למעלה. אכן, מזג האויר היה מצוין. כמעט לא היו שם אנשים בשעה בה הגעתי (לפני 10 בבוקר) והנוף של כלל הרי אלימפיק היה גלוי למחצה (עננים כיסו חלק מההרים). מזג האויר הזה הזמין אותי לעשות גם סיבוב קצר בשני מסלולים קצרים וקלים שיוצאים ממגרש החניה.

    מה- Hurricane Ridge פניתי חזרה ל- Port Townsend, כאשר המטרה היא לחצות את המפרץ לאי וידבי. הגעתי למעבורת ב- 12:15 ועליתי על המעבורת של 12:30. החציה לוקחת קרוב לחצי שעה. מנקודת עגינת המעבורת יצאתי ל- Coupeville הקרויה על שם קפטיין Coupe. גם בעירה זו יש בתים ישנים באיזור המים. על פי עצת ה- visitor information יצאתי משם לפארק המדינה Fort casey הנמצא ליד מקום עגינת המעבורת. במקום הוקמו ביצורים והוצבו תותחים כדי להגן על הכניסה ל- Puget Sound. לאחר זמן לא רב, החליטו לפרק את המקום.

    המקום הינו פארק מדינה של וושינגטון. מחיר הכניסה הוא $10, ואלו מספיקים ליום שלם בו ניתן לבקר גם בפארקים אחרים של מדינת וושינגטון. החלטתי לקנות את הפס השנתי, שמחירו $30 בלבד. כיסוי הפס השנתי יהיה לאחר ביקר בעוד פארקי מדינה של וושינגטון בשני ימים שונים לפחות.

    המשכתי לכוון היציאה הצפונית מהאי וידבי ונכנסתי לפארק המדינה Deception Pass. זה נמצא בסמוך לגשר המחבר את האי וידבי עם האי הבא בתור וממנו ליבשת. ירדתי לחוף הצפוני וראיתי שם דייגים. התפלאי קצת לראות שהם דגים מהחוף. מסתבר שהם דגים סלמון ולא רחוק מהחוף יש העמקה של האדמה, כך שהמים שם אינם רדודים.

    הלינה הלילה ב- Candlewood Suites ב- Burlington, שהדבר הרע שאני יכול להגיד עליו הוא ששומעים את צפירות הרכבות שעוברות (ויש לא מעט כאלו). זו צרה במקומות לא מעטים במערב ארה"ב.


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 7
    החלטתי להשאר ב- Candlewood Suites לילה נוסף על מנת לשוט ל- Orcas Island, מאיי San Juan. התעוררתי מוקדם היום ויצאתי לדרך בשעה לא שגרתית על מנת להגיע לנמל המעבורת שיוצאת ב- 07:25.
    ביום הקודם עצרתי בלשכת המסחר (שתמיד יש בה גם visitor information) של Burlington על מנת לבקש הנחיות הגעה למלון. התחלנו לדבר וסיפרתי לאשה העובדת שם על תוכניתי. היות והיום הוא יום שישי שלפני סוף השבוע של ה- Labor Day, היא הזהירה אותי שהמעבורות יהיו מלאות וכדאי להקדים ולהגיע לנמל (ב- Anacortes). המעבורת של 7:25 לא היתה מלאה. הגעתי 10 דקות לפני הזמן ולא היתה לי בעיה לעלות. הנסיעה לא זולה (מדובר בכרטיס הלוך ושוב. למעשה, על האי לא בודקים כרטיסים. כל מי שנמצא שם כבר שילם על הנסיעה חזרה), כ- $48. אורכה כשעה. הדרך יפה. עוברים ליד איים שונים בגדלים שונים. חלקם רק סלעים עם עצים. על אחרים אפשר למצוא בתים ומעגן סירות.

    שירות המעבורות מגיע רק לאיים הגדולים יותר כמו האי Orcas. על האי גרים אנשים. חלקם עוסק בחקלאות, וכמובן שגם החלק של תעשיית התירות לא נפקד. חלק מהאי Orcas הוא פארק המדינה Moran, שההר הגבוה באי, הר Constitution נמצא עליו. ההר איננו מאד גבוה, רק כ- 800 מטר, אבל יחסית לאיזור הוא גבוה. מפסגתו יש מראות נהדרים של כל האיים באיזור. ביום בהיר היתן לראות די רחוק, כולל גם את האי ומקובר שהוא די קרוב. לצערי, למרות מזג האויר הבהיר, היו עננים שהסתירו את האי וונקובר וגם איים נוספים, ובכל זאת הנוף מרהיב. בפארק יש גם מספר אגמים ושבילי הליכה. רבים באים לשם לסוף השבוע הארוך ועושים שם קמפינג. מובן שחלק מהאנשים לנים באכסניות על האי.

    באיזור הקמפינג הקגשתי "אוירת יום העצמאות", כאשר התחילו להצית עצים על מנגל לקראת ה"נפנוף". הריח כמו בפארק הירקון ביום העצמאות.

    אני בחרתי לעשות מסלול הליכה שהוגדר קל, למפלי Cascades. סך הכל הלכתי לא מעט, וגם טיפסתי בעליה די משופעת, כך שהרגתי את הדופק הגבוה. המפלים נחמדים, אבל לא משהו שלא ראיתי קודם.

    חזרתי מהאי במעבורת של 14:20, שהתאחרה ויצאה רק כשעה אחר כך. ביציאה מהמעבורת ראיתי את הלחץ בנמל ב- Anacortes ובירכתי את החלטתי לצאת מוקדם לאי. אחרת, הייתי יכול להתקע ב- Anacortes שעות רבות.

    לאחר החזרה למלון - יום כביסה. המלון הזה (candlewood Suites) מציע כביסה בחינם (לא צריך להכניס מטבעות). רק קניתי מהם דטרגנט לשלוש כביסות ב- $1.50. ממש מציאה.


  • על Candlewood Suites
    מספר הערות על המלון:
    0) זה מלון חדש. אפילו לא מופיע בספר של AAA עדין.

    1) לא מנקים את החדר כל יום. הם עושים זאת פעם בשבוע. זה לא מפריע לי, אבל חשוב להזכיר זאת. ניתן לבקש החלפת מגבות בקבלה.

    2) המחיר לא יקר.

    3) כאשר הגעתי היה בלגן עם ההזמנה שלי. שלחו אותי לחדר מסוים. המפתחות לא התאימו. ירדתי חזרה וסדרו את המפתחות. אני נכנס לחדר ורואה שהוא תפוס (לשמחתי, לא היה אף אחד בחדר, אבל הדברים של אותו אדם היו שם). חזרתי שוב למטה ואז בירור שעשתה עובדת הקבלה במחשב ובנירות הבהיר שהיתה טעות ונשלחתי בסופו של דבר לחדר הנכון.

    4) כאשר חזרתי בסוף היום השני, שוב המפתחות לא עזרו. ירדתי לקבלה וביקשתי שהפקידה תודא שהכל בסדר. הסתבר שכאשר ביקשתי להאריך את החדר ביום נוסף, הם שמרו לי עוד חדר. מובן שאני לא צריך שני חדרים. הדבר תוקן, והיא סדרה לי את המפתחות.

    כל אלו לא פוגעים בהמלצתי על המלון. בנוגע לרעש הרכבת, שוה לנסות את החדרים הפונים לחזית ולא לעורף. יש סיכוי טוב שהם שקטים יותר. לי הרעש לא ממש הפריע מספיק כדי שאבקש החלפת חדר (מה גם שיצאתי בבקר מוקדם וללא זמן להתעסקות עם זה*, אבל ודאי שזה פרט שכדאי לזכור אם מגיעים לשם.


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 7
    שכרנו פעם בית לכמה ימים על החוף באורקס.......קיוינו לצאת לתצפית לוייתנים אבל אלו ברחו בעקבות תמרונים של הצי האמריקני....


    טיילנו בהר כנ"ל - אבל בגשם וסגריר....

    מצ"ב רישום שהשארתי בספר האורחים.


    orcas2003.jpg
    orcas2003.jpg(גודל:39.97KB)

    orcas2003.jpg


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 8
    היום הוקדש לאיזור ה- North cascades. היציאה מברלינגטון על כביש 20 לכוון מזרח, כביש שמלווה אותי כבר מספר ימים, החל מיציאתו מכביש 101 בחצי האי אולימפיק, דרך פורט טאונסנד, המעבורת לאי וידבי, חצייתו ךכוון צפון ואחר כך מזרחה לברלינגטון, וכעת חצית חלק ממדינת וושינגטון ממערב למזרח עד מקום הלינה בסוף היום.

    איזור ה- cascades הוא איזור עם נוף אלפיני. הרים גבוהים, אם גם לא כמו הרי הרוקיס, אשר בצורתם דוקא מזכירים את הרוקיס. החלק המערבי של רכס ההרים ירוק לאחר שהוא מקבל כמויות משקעים גבוהות ביותר. החלק המזרחי חצי מדברי. כמות המשקעים שם מצומצמת בשל אפקט צל הגשם.

    לאורך כביש 20 עוברים במספר אגמים מלאכותיים שנוצרו על ידי סכרים, כאשר המטרה היא תחנות כוח הידרו-אלקטריות. אלו מאירות את סיאטל.
    האגמים יפים ומשמשים כמובן גם לפעילויות פנאי. צבע המים באגם דיאבלו, המרכזי בין שלושת האגמים (Gorge, Diablo, Ross) הוא ירוקף בניגוד לצבע הכחול של המים באגמים האחרים.

    באיזור הרים אלו יש פארק לאומי North cascades וממזרח לו יער לאומי. בשניהם יש מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות ובאורכים שונים.

    לטעמי, אחד האיזורים היפים במדינת וושינגטון.

    היות והחל סוף השבוע של ה- Labor Day, האיזור היה מפוצץ במטיילים.

    לא עשיתי מסלולי הליכה רבים. לא היה לי זמן לכך. מסלול אחד שעשיתי, שהוא קל ואפילו מתאים לנכים הוא ל- Rainy lake. בתום הליכה של 1.5 ק"מ מגיעים לאגם מוקף הרים. שלווה.

    למלון הגעתי רק באיזור 8 בערב, כאשר חששתי להכנס לחשיכה. המלון הוא ה- Best Western Plus בעירה Omak, ממזרח ל- cascades. המלון יפה וחדש. האיזור בו Omak נמצאת הוא חקלאי בעיקרו. עירה זו גם גובלת בשמורת אינדיאנים גדולה.



  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 9
    יצאתי מ- Omak בבקר על כביש 97 דרום לכוון Chelan. העירה Chelan יושבת על יד נהר ועל קצהו של אגם בשם זה. האגם יפה, מוקף הרים ומשמש לפעילויות ימיות, כמו שיט. העירה מפוצצת ביום ראשון של סוף השבו הארוך, Labor Day. לאחר סיור קצר לאורך הנהר, חזרתי לרכב ויצאתי להמשך המסע מערבה. לפני הפרידה הסופית מהעירה, התחלתי לנסוע לכוון פארק המדינה אגם Chelan, אבל החלטתי לותר מחשש לחוסר זמן, והסתפקתי בתצלום האגם מאזור נוסף לאורך הדרך.
    מ- Chelan הגעתי ל- Wanetchee, היושבת על החיבור בין נהר בשם זה לנהר Columbia הגדול, שמערבה יותר משמש כגבול בין אורגון ווושינגטון. למעשה, נהר זה גרם לפיצול הטריטוריה המקורית של אורגון לשתי טריטוריות, אורגון ווושינגטון. ביקרתי בפארק מדינה היושב ליד השפך לנהר קולומביה. הפארק משמש בעיקר לחובבי שיט בסירות מנוע מהירות. כמובן שהוא משמש גם את חובבי הקמפינג האמריקאנים.

    ב- Wanetchee עברתי לכביש 2 מערב, החוצה גם הוא את רכס הרי הקסקיידס, מדרום לכביש 20 0(אותו עברתי יום קודם לכוון מזרח). התחנה הראשונה על כביש זה היא העירה leavenwoth, שנראה שהוקמה בידי יוצאי בווריה. במרכז העירה התים בסגנון בתים בווארים, עם האדניות של הפרחים, שמות רחובות בגרמנית, פנסיונים וכו'. גם כאן נתקלתי בהצפה של מבקרים שגרמה לפקקים בכניסה לעירה. למזלי הצלחתי למצוא חניה לפני הכניסה למרכז, אך לא רחוק ממנו. לכבוד ה- Labor Day התקים יריד במרכז העירה, וגם היו צמד נגנים, מתופף ואקורדיוניסט/זמר שהנעימו את הזמן בשירים בווארים. מובן שהם לבשו תלבושת דומה לאלו מבוואריה.

    מסעדות בעירה הציעו מאכלים מוכרים מבוואריה/אוסטריה כמו נקניקיות ושניצלים.

    לאחר היציאה מהעירה עליתי לפארק המדינה אגם Wanetchee, המשמש לשיט, דיג ושחיה, ואח"כ המשכתי בדרך הארוכה מערבה עד למלון בקנט (אותו בסט ווסטרן בו שהיתי בימים 2-3 של הטיול). בדרך, עברתי ב- Monroe, שם החלפתי נתיב מכביש 2 לכביש 167. בטעות פספסתי את הכניסה ונקלעתי לתורי מכוניות שזרמו ליריד (state fair) בעירה. הגעתי עד מגרש החניה, עשיתי U-Turn והצלחתי לחזור לכביש 167. בקיצור, חגים אמריקאניים הם לא הזמן לטיול בנחת, כמו החדים הישראלים בארץ. כל המקומות עמוסים, פקקים, בעיות חניה וכל השאר.



  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 10
    יום 10 הוקדש לפארק הלאומי הר Rainier. הר זה, החמישי בגובהו ב- 48 המדינות הרציפות (ההר הגבוה ביותר בארה"ב הוא הר מקינלי השוכן באלסקה), לאחר הר וויטני בקליפורניה (בשטח הפארקים הלאומיים סקוויה וקינגס קניון), ו- 3 מ- 14 הפסגות הגבוהות של קולורדו.

    ההר בולט לעומת סביבתו בצורה ניכרת וניתן לראותו מאיזור סיאטל.

    גם כאן מתחיל עומס תנועה כשמתקרבים לפארק, ולאחר הכניסה מקדם את פני שלט עם אורות מהבהבים שמציין שהחניה בעמק פרדייס אליו מועדות פני מלאה, ושהדרך פתוחה רק ל- Thru Traffic. מובן שהשלט לא מרתיע אותי ולא אחרים מלהגיע לשם בכל זאת. חניה מצאתי באיזור קצת מרוחק ממרכז המבקרים (מדובר בכמה דקות הליכה בלבד). עוד לפני הגעתי למרכז המבקרים עשיתי סיורים רגליים ללא תכנון מוקדם. המסלולים שם הם Paved, כלומר על אספלט ולא על אדמה.
    איזור עמק פרדייס יפה מאד בעונה זו, כאשר השדות מלאים בפריחה. מובן שההר מככב גם הוא מנקודות שונות. ניתן גם לראות שטף מים שיורד למטה מהמסת הקרחונים של ההר. במסגרת הסיורים הללו הגעתי גם למפלי Myrtle. סך הכל, מקום יפה ומומלץ לכל מי שמגיע למדינת וושינגטון.

    לאחר ארוחת צהרים בלודג' שבאיזור זה, המשכתי ליציאה מהפארק באיזור הדרום מזרחי. בדרך עברתי במפלי narada, וכן ב- Box Canyon, קניון מאד צר עם נחל שוצף בתחתיתו. הנוף של ההר מכוון זה נראה לי לבן יותר מאשר מהאיזור המערבי יותר בו הייתי קודם.

    ללינה הגעתי לעירונת Castle Rock, שיחודה שממנה מתחילה הדרך להר סיינט הלנס, הר געש שהתפרץ לאחרונה בצורה רצינית ב- 1980.
    הלינה במלון Mount Saint Helens Motel שהומלץ על ידי גולשי Trip Advisor. מוטל קצת מיושן, אבל נקי.


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 11
    על הפרק ליום זה הביקור ב- Mount Saint Helens, הר געש הנמצא מדרום להר רינייר בו ביקרתי יום קודם. המרחק למרכז המבקרים ב- Johnston Observatory הוא כ- 45 מייל. מזג האויר בהיר וחמים ומתאים ביותר לתכנית היום. לפני הנסיעה תדלוק הרכב. מחירי הדלק באיזור $4 לגלון. מדינת וושינגטון יקרה מהממוצע הכללי של ארצות הברית. כנ"ל גם אורגון (וכמובן שגם קליפורניה שיקרה משתיהן).

    הר סיינט הלנס היה שקט זמן רב, כשצורתו כשל הר געש קלאסי (למשל, הר פוג'י ביפן). הכל השתנה במאי 1980 כאשר ההר התפרץ. ההתפרצות גרמה גם למפולת קרקע ששינתה את צורתו של ההר וגילחה את אחד מצדדיו. בנוסף לכך, כל העצים וכמעט כל דבר חי במרחק מסוים מההר בכוון ההתפרצות הושמד. השטח הפך להיות חלק. הקרחונים על ההר הומסו או התאיידו, אבל מאז התחיל להווצר קרחון בלוע של ההר שגדל כל הזמן.

    בדרך למרכז המבקרים יש מספר נקודות תצפית על ההר והסביבה. התצפית הטובה ביותר על ההר היא ממרכז המבקרים בסוף הדרך.

    ממשלת ארה"ב השתלטה על השטח, שהיה בבעלות פרטית, לאחר ההתפרצות, ויצרה את המונומנט הוולקני הלאומי. המקום נמצא במחקר של מדענים על התפתחות החיים באיזור לאחר ההתפרצות.

    לאחר סיום הביקור, חזרתי את כל הדרך ל- Castle Rock והמשכתי דרומה ל- Woodland על I-5. משם המשכתי לחלקו הדרומי של הפארק. מפאת חוסר הזמן הגעתי רק עד Ape Cave. האיזור בניהול של ה- Forest Service. הריינג'רית השאילה לי פנס ונכנסתי למערה הנמוכה. זוהי מערה שנוצרה מזרימה של לבה. האדמה בזלתית והתקרה וקירות המערה חלקים.

    בתום הביקור המשכתי למקום הלינה הבא, מלון בסט ווסטרן ב- Vancouver. לא מדובר בעיר בשם זה בקנדה, אלא בדרומה של מדינת וושינגטון. בעצם זהו פרבר של פורטלנד, אם כי עיר זו כמה זמן רב לפני פורטלנד. ארוחת ערב במסעדה מונגולית, מרחק הליכה מהמלון.


  • טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 12
    כמו שציינתי, העיר וונקובר במדינת וושינגטון היא הישוב הראשון במדינה זו. ההתישבות הלבנה התחילה בשנות ה- 20 של המאה ה- 19, עוד לפני שארה"ב השתלטה על השטח. חברת Hudson Bay האנגלית פתחה שם תחנת מסחר עם האינדיאנים, כמו שהיא עשתה במקומות שונים בצפון אמריקה, בעיקר בקנדה, וכן במקומות אחרים בעולם.
    החברה בנתה שם מצודה וגם יבאה לשם עובדים שיבנו אותה, יתחזקו אותה וכמובן ינהלו את המסחר. האינדיאנים הביאו לחברה פרוות ובתמורה קיבלו שמיכות, נשק, ועוד.
    לאחר הגעת האמריקאנים, החברה הפסיקה את פעולתה במקום ועברה לויקטוריה, שנשארה בשליטה בריטית. אגב, החברה קיימת עד היום, אך השתנתה לחברה מסחרית שמפעילה בתי כולבו בקנדה.

    לאחר מכן, הצבא האמריקאני תפס את המצודה שהפכה להיות בסיס צבאי. באותו בסיס שירתו בין השאר הגנרל גרנט, שהפכך להיות נשיא אח"כ והגנרל מרשל (תוכנית מרשל, לאחר מלחמת העולם השניה). המקום נשאר כבסיס צבאי עד אחרי מלחמת העולם השניה. היום חלק מהמקום בבעלות שירות הפארקים הלאומיים וחלקו בבעלות העיר וונקובר.

    את הבוקר ביליתי בביקור במצודת וונקובר. במקום יש שיחזור של חלק מהבינינים מתקופת חברת מפרץ הדסון וגם אנשים המגלמים דמויות מאותה תקופה (נגרים, נפחים, מנהל החנות). כל אחד מהם שאל מניין הגעתי והתרשם מכך שהגעתי מישראל. הנפח גם יצר לי וו מברזל במתנה, בסגנון שיצרו אותו לפני כ- 200 שנים.

    לאחר סיום הביקור יצאתי לכוון מקום הלינה הבא, Bend במרכז מדינת אורגון, באיזור המדברי של המדינה.

    הלינה ב- Fairfield Inn, שלצערי לא כיבדו את בקשתי לחדר שקט. החדר פונה לכוון כביש 97, וכידוע, החדרים אינם אטומי קול.

נעול
 

בחזרה