בחזרה
בחזרה
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - הטיסה
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 13למרות הערתי מאתמול לגבי המלון, בפועל הרעש מכביש 97 די נעלם בלילה וזה לא הפריע לי לישון.
היום הוקדש כולו לסיבוב באיזור של העירה Sisters באורגון, שנקרא McKenzie Pass Scenic Byway. הסיבוב מורכב מנסיעה על כביש 126 לכוון מערב עד לפגישתו עם כביש 242 ולקיחתו לכוון מזרח. בפועל, כביש 126 עושה 3/4 של סיבוב שאותו משלים כביש 242.
חלק הנסיעה של כביש 126 הוא חלק. כביש זה משמש תנועה "רגילה" בדרכה ממזרח אורגון למערבה ומגיע במערב אורגון לעיר Eugene. יש לאורכו מספר נקודות עצירה. באחת מהן משקיפים על הר וושינגטון וניתן לראות את תוצאות שריפת היער הגדולה שהיתה באיזור. יש גישה לקמפינג ולאתרי נופש.
החלק היותר יחודי בלולאה הזו הוא כביש 242. זוהי דרך ישנה שהיא מתפתלת ואיטית. בדרך יש עצירות לקמפינג, לאתרי נופש. לאחד מהם נכנסתי. הוא שוכן ליד אגם. עצירה נוספת שעשיתי היתה באיזור בו הוקמה הדרך הראשונה שחיברה את מזרח אורגון למערבה. זו היתה דרך פרטית כי לא נמצא כסף ציבורי לסלילתה. בהמשך שירות היעור השתלט על המקום שהיה מטהו האיזורי. היום המקום משמש בעיקר לחינוך.
בנוסף יש לאורך הכביש גם מקומות יציאה למסלולים רגליים. אחד מהם, שהוא קל, עשיתי. המסלול מגיע לשני מפלים, Proxy Falls.
באמצע הדרך מגיעים ל- McKenzie Pass. המקום עצמו נמצא בשדה לבה בזלתית. מאותה אבן הוקם ה- Observatory עליו ניתן לעלות לצפיה בנוף. ניתן לראות ממנו שתיים מה"אחיות", הרים גבוהים יחסית ובולטים בסביבתם. השלישית מוסתרת על השתיים.
משם חזרה ל- sisters והמשך לנקודת הלינה הבאה ב- La Pine, משם אצא ל- Crater Lake.
הלינה במלון Best Western. מלון מעט מיושן, אבל שקט ונקי.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 14הלילה האחרון לא עבר כל כך טוב. בתעוררתי אחרי שעתיים עם כאב ראש, חזרתי לישון ואח"כ התעוררתי שוב עם כאב ראש, ונמנמתי עוד עד שקמתי. בסוף לקחתי אספירין. אני חושב שמזג האויר המדברי היבש (אך הלא חם) ב- la Pine הוא הגורם. הכר במלון אולי תרם לבעיה. הוא לא היה הכי נוח. פרט לזה, המלון היה בסדר גמור. חדר בקומה שניה בלי מעלית חייב העלאת הטרולי ביד וזה פחות נוח, אבל לא נורא. החדר היה שקט, האינטרנט עבד, המזרון היה נוח (אם כי שנתי לא היתה כזו טובה). ארוחת הבוקר היתה מעט יוצאת דופן כי את הדברים החמים קיבלתי מעובדת במקום ולא לקחתי בעצמי. כמובן שזה לא הפריע.
היעד לטיול היום הוא Crater Lake. הדרך לשם מתחילה בכביש 97 עליו שוכנת la Pine, וממשיכה לכביש 138 ממנו יש כביש גישה לפארק.
Crater Lake הוא מכתש שנוצר מהתפרצות וולקנית והתמוטטות הלוע של הר mazana לפני מספר אלפי שנים. המכתש התמלא במים ממשקעים ומהפשרת שלגים, כאשר למים לא היה נתיב יציאה וכך נוצר האגם. איזור האגם מתמלא בשלג בעומק של כ- 12 מטר בכל שנה (קשה להאמין שכמות כזו של שלג יורדת שם), כאשר צידו המערבי של האגם סופג את עיקר המשקעים וצידו המזרחי יחסית יבש. מי האגם כחולים כמו בציור. מראה יפהפה. באגם ישנו אי, שגם הוא תוצאת פעילות וולקנית, שנקרא Wizard Island. יש אפשרות לשיט באגם, שלוקח שעתיים,כאשר ריינג'ר מלווה את השיט. חלק מהשיוטים מורידים את המבקרים ב- Wizard Island ונוטשים אותם ל- 3 שעות, ואז אוספים אותם להמשך הסיור. מפאת קוצר הזמן וזמני השיוט ויתרתי על השיט.
עוד תופעת טבע וולקנית שראיתי בפרק היתה באתר שמכונה Pinacles. במקום יש עמודים של לבה מוקשית, בפורמט המזכיר לי מעט את פארק ברייס קניון, אם כי כמות העמודים וצפיפותם אינם דומים לאלו שבברייס, וכמובן שהווצרותם של העמודים בשני הפארקים היתה בנסיבות שונות לגמרי. ההשוואה היא רק כי יש דמיון מסוים בעיני.
לאחר סיום הסיור בפארק, יצאתי מצידו הדרומי לעבר המלון שלי בעיר Medford בדרום מערב אורגון. כביש 62 מוליך מהפארק לעיר זו. ברובו הוא עובר ביער ועוקב אחר מסלולו של הנהר Rogue. חלקו של הנהר עובר במעבר צר, ושירות היערות הקים נקודת תצפית על ה- Rogue river gorge. מדהים לראות את הזרימה החזקה של הנהר בחלק הצר הזה, עם מפלים ואשדות. אני לא מקנט במי שנופל למי הנהר לפני ה- gorge. לדעתי, סיכויי שרידותו נמוכים מאד.
הלינה במדפורד במלון Candlewood Suites. המלון הפעם מיושן יותר מזה שבברלינגטון. המלון הזה לא מגיש ארוחת בקר. זה בברלינגטון דוקא הגיש. המלון מנוצל לביצוע הכביסה השבועית.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 15הלילה עבר עלי במדפורד במלון Candlewood Suites. ניצלתי את הערב לכביסות ומאחר ואין ארוחת בקר במלון, קפצתי לסופרמרקט הקרוב, מרשת Food4Less וקניתי מספר דברים. אגב, רשת זו בה נתקלתי רק באורגון, שונה מסופרמרקט רגיל. ארגון המוצרים מזכיר יותר מחסן והמחירים טובים יותר מאלו שבסופרמרקטים רגילים. לא חיבים לקנות כמויות. ניתן גם לקנות פריטים בודדים.
אגב, באורגון אין sales tax על אוכל, לפחות (על לינות במלון דוקא יש). זה שינוי מרענן לשלם את המחיר המופיע מבלי לקבל "הפתעות" בקופה.
עוד הפתעה באורגון הוא שבתחנות הדלק יש שירות תדלוק מלא. בכולן. אין self service. מחיר הדלק דומה לזה שבמדינת וושינגטון (בתדלוק עצמי).
התכנית של היום היתה לבקר באיזור Shasta, אבל נראה לי שזה לא ימלא את היום והחלטתי לנסות למצוא משהו נוסף לבוקר. עקב טעות, הגעתי לכביש 66 היוצא מכביש I-5 ב- Ashland וממשיך מזרחה ל- klamath falls. הכביש בחלקו הררי וחוצה את רכס הרי ה- cascades באיזור זה. על פי שלט שמוצב במקום, זוהי דרך היסטורית. לאחר נסיעה מישורית של מספר מיילים, בה עוברים ליד שני אגמים, הדרך נהיית צרה ומתחילה לטפס במעלה ההר. הנסיעה איטית, אבל נינוחה. אין כמעט תנועה, אבל פוגשים רוכבי אופניים. לאחר העליה יש חלק מישורי, וסוף יש ירידה (כמובן) שמסתיימת בסוף ב- klamath Falls. משם החלתי להגיע לפארק Lava Beds national monument הנמצא בצפון מזרח קליפורניה, ודי קרוב ל- klamath Falls. מיקומו הוא די נידח, כך שאני מניח שרוב מי שמגיע לאיזור לא יפקוד את הפארק הזה. הגישה אליו נוחה יותר בהגעה מאורגון מאשר בהגעה מקליפורניה. האיזור בו הוא נמצא הוא חקלאי.
הפארק מכיל איזורים נרחבים בזלתיים, פשוט משטחים שחורים, אבל האטרקציה העיקרית בפארק היא אוסף מערות שנוצרו מאירועים וולקניים ושניתן לבקר בהן ללא הדרכה.
במרכז המבקרים חוקרים את המבקרים האם ביקרו במערות בחצי המזרחי של צפון אמריקה או באירופה מ- 2005. הסיבה לכך היא פטריה שגרמה למותם של מיליוני עטלפי חרקים. הם מנסים למנוע את התפשטותה לעטלפים במערות שבפארק. אגב, זה נכון גם לגבי מערות אחרות במדינות המערב של ארה"ב. ה"מזרח", אגב, נגמר מבחינתם במדינות מדקוטה הצפונית בצפון ועד טקסס בדרום. לידיעת המבקרים במערות.
במרכז המבקרים גם משאילים פנסים למי שמעונין לבקר במערות.
מפאת קוצר הזמן ביקרתי בשתי מערות בהן הביקור הוא קל. למשל, לא צריך לזחול בהן. המערה הראשונה, Valentine Cave, דומה למערה Ape cave בה ביקרתי במדינת וושינגטון, אלא שהיא לא קפואה כמו ה- Ape Cave. בשניה הביקור קצר יותר, והיא קרה בהרבה. במערה זו יש ריצפת קרח, שעליה לא מעונינים שהמבקרים ידרכו, ולכן המסלול יורד עד רצפת הקרח בלבד. בחלק אחר של הפארק יש פטרוגליפים על קירות מצוק.
משם עשיתי את דרכי הארוכה למלון ב- Redding. הנסיעה החלה בכביש 161 שעובר בקליפורניה ממש על הגבול בין אורגון וקליפורניה. הוא מסתים בכביש US 97 שיורד דרומה ל- I-5. ב- I-5 ממשיכים דרומה עד ל- Redding. קצת לאחר התחלת הנסיעה בכביש I-5 ירדה החשיכה. הנהיגה בקטע זה של I-5 - אינני ממליץ לעשותה בחשיכה למי שאיננו מכיר את הכביש. הוא איננו דומה לסטנדרט ה- Interstate שאני מכיר ממקומות אחרים. זה כביש מתפתל הררי, עאשר אין בהכרח median בים שני כווני הנסיעה (ולכן יש סנוור של הנוסעים בכוון השני), בחלקים מסוימים אין שוליים משמאל. בעיקר בעיקולים. הוסיפו לזה גם תנועה ותיקוני כביש ותקבלו חווית נהיגה מרגשת.
הלינה במלון Best Western Plus Twin View Inn ב- Redding. זה מלון קצת מיושן של הרשת, אבל נראה בסדר.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 16היום מוקדש לפארק הלאומי Lassen. על פי המלצת מדריך התירות המסלול לפארק מוארך על מנת לעבור בכביש הנופי 89 המתחיל בהר שאסטה במקום בדרך הקצרה, כביש 44 היוצא מ- Redding. על מנת להגיע להר שאסטה, עלי לחזור באור יום על קטע הדרך אותו עשיתי בחושך על I-5. זו הזדמנות לראות את הנוף בו עובר הכביש, נוף הררי ברובו, וכן את מצבו העובר תיקונים. מובן שהנסיעה באור היום יותר נעימה ונינוחה מאשר בלילה.
כביש 89 עובר ברובו בתוך יערות באיזורים הרריים, אבל הוא לא כל כך מתפתל. יש בו חלקים רבים ישרים (עם עליות וירידות, אבל דוך). עצירה לתצפית ולצילום של הר שאסטה. לאחר מכן, אני רואה איל עומד על שפת הכביש ומסתכל על האוטו. למזלי הטוב, הוא המשיך לעמוד ולהסתכל ולא ירד לכביש. אחרת, יתכן ומצבי היה שונה.
פארק Lassen הוא פארק וולקני הבנוי סביב Lassen Peak, שהתפרץ במאי 1915. זו היתה התפרצות הר הגעש הראשונה שראתה ארה"ב (התפרצות מפורסמת נוספת עליה כבר דיברתי היא של הר סיינט הלנס בוושינגטון שארעה ב- 1980). בפארק יש מסלול הליכה קצר המדבר ומדגים את תוצאות ההתפרצות הזו. כמו כן יש בו מספר אגמים. יש בו מסלולי הליכה באורכים ששונים וברמות מאמץ שונות. אחד הארוכים שבהם עולה לפסגת Lassen Peak. מדובר על פי הערכתם בכ- 5 שעות הליכה לעליה ולירידה.
המסלול אותו עשיתי, ואני ממליץ עליו בחום הוא ל- Bumpass Hell. בפארק זה יש תופעות גאותרמיות הדומות לאלו של ילוסטון. סדר הגודל הוא קטן הרבה יותר, וכך גם מספר המבקרים. ובכל זאת, ניתן לראות שם Mud Pots מבעבעים, עשן שיוצא מהאדמה בריח ביצים סרוחות, מים זורמים בצבע אפור כזה, אגמי מים תכולים חמים וכו'. המסלול לאיזור זה איננו קשה במיוחד וכנראה שהוא הפופולארי ביותר בפארק.
תופעות גיאותרמיות ניתן גם לראות קרוב מאד לכביש באיזור ה- Sulphor Works הנמצא קרוב לכניסה הדרומית לפארק (מבחינתי, קרוב ליציאה ממנו), אם כי במספר קטן הרבה יותר. מצד שני, שם ראיתי Mud Pot מבעבע.
החזרה ל- Redding הפעם מהיציאה הדרומית. כביש 36 שנפגש עם I-5 בעירה red Bluff. משם I-5 לכוון צפון.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 17היום נפרדים מ- Redding הלוהטת (טמפרטורת מקסימום מעל 30 מעלות) ועוברים לחוף הצונן של האוקיאנוס השקט. לפני הפרידה, עדין יש מספר מקומות השווים ביקור באיזור redding עצמה. הראשון הוא גשר המיתרים, Sundial Bridge הנמצא באיזור מרכז העיר מעל נהר סקרמנטו. הוא מחבר בין שני איזורים של מרכז מוזיאונים/תרבות של העיר. מראה הנהר מהגשר בהחלט יפה. מהגשר עצמו לא התלהבתי. אני מכיר כבר זמן רב גשר "דומה", אם כי לא מעל נהר אלא מעל כביש. גשר הולכי הרגל מעל דרך ז'בוטינסקי בפתח תקווה, ליד בית החולים בילינסון. אפילו הרצפה, מין פלסטיק חצי שקוף כזה דומה בשניהם. כמובן שאין שום מקום להשוואה של הנוף שרואים מהגשר.
משם אני ממהר לסכר שאסטה. סכר זה מיצר את אגם שאסטה ועוצר את מימיו של נהר סקרמנטו. עד בנייתו היו הצפות נרחבות ממי הסקרמנטו תופעה נפוצה בתקופה של גשמים מרובים והמסת שלגים. לאחר תום בניתו המלאה, ההצפות פסו מהעולם. הסכר משמש גם ליצור חשמל, כאשר הטענה היא שבתפוקה מלאה (5 יחידות יצור) החשמל המיוצר יכול לשמש את סן פרנסיסקו כולה. הגעתי למרכז המבקרים של הסכר לקרת השעה 11:00 על מנת להשתתף בסיור המודרך. להפתעתי, הייתי המסייר היחיד, כלומר קיבלתי סיור פרטי. הסיור איננו עולה כסף. יש אבטחה של הסכר, כך שיש מגבלות על מה שלוקחים לסיור (אפשר להרגע. מצלמות וטלפונים סלולריים מותר לקחת. את התיק של המצלמה נאלצתי להשאיר ברכב). עוברים בטחון בדומה לזה שבשדה התעופה (או אצלינו במקומות רבים נוספים) והסיור מתחיל בירידה לתחתית הסכר, ירידה של כ- 200 מטר, אם אינני טועה.עוברים מנהרה ארוכה, שם המדריך מציע לי לצלם את המנהרה וגם מצלם אותי בה. בהמשך הוא יציע לצלם אותי במקומות שונים בסיור. ההמשך הוא לתחנת הכח. אח"כ הסברים על בניית הסכר בהקשר ההיסטורי וכן כניסה למנהרה ששימשה בתחית העבודה למעבר רכבות שנסעו חומרי בניה. הסכר נבנה במשך 6 ומשהו שנים, החל מ- 1938. המאמץ לא הפסיק בזמן מלחמת העולם השניה בגלל חשיבותו.
הסכר הוא בבעלות ממשלת ארה"ב, סוכנות ה- Reclamations המטפלת בנושאי מים שהיא חלק ממשרד הפנים.
מהסכר, לאחר הפסקת צהריים קצרה, עליתי על כביש 299 המוביל לאיזור החוף. הנהיגה בכביש זה איננה פשוטה. זהו כביש עם פיתולים רבים בתוספת, ניחשתם נכון, עבודות בכביש. די בתחילת הכביש עצירה קצרה בעירונת Shasta, שהיתה עירת כורי זהב משגשגת באמצע המאה ה- 19. בשל חשיבותה, בניני עסק נבנו בה מלבנים ולא מעץ, כך שהם שרדו שריפות שפרצו בה. הם לא שרדו טוב את פגעי הזמן והיום רובם נראים כשרידים ארכיאולוגיים ישנים הרבה יותר ממה שהם. הכל סגור היום, כל שאני מסתפק בסיור קצר ליד הבנינים.
כביש 299 מתחבר לכביש 101 בעירה Arcata. אני נאלץ למלא שם דלק. המחיר גבוה בהרבה מזה שבאיזור Redding. משם אני ממשיך צפונה על כביש 101 ישירות ל- Crescent City ללינה ב- Lighthouse Inn שהומלץ גם על ידי גולשים בפורום וגם ב- Trip Advisor. החדר גדול, המיקום טוב.
עצירה קצרצרה בדרך ליד Elk Meadows. קבוצה של נקבות Elk מלחכות עשב ממש ליד הכביש. קבוצת אנשים כבר עמדה ליד. חניתי בשולי הדרך (קצת חסמתי כניסה ל- Driveway של בית שם, אבל לא לזמן רב) וצילמתי מספר תמונות של ה- Elk. עד כה ראיתי בטיול chipmunks (שזה ממש לא בעיה), איילות רבות, Elk, דביבונים, וגם דוב שחור אחד בהר ריינייר (הוא היה רחוק. ניתן היה לראות אותו רק עם המשקפת של הריינג'רית שעמדה בסביבה). כמובן שגם מספר לא קטן של ציפורים ולצערי גם של חרקים, אבל על אלו לא אתעקב.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 18ישנתי טוב ב- Lighthouse Inn שב- crescent City. למרות שהידר פנה לעבר הרחוב (כביש 101), הרעש העיקרי שנשמע היה קריאותיהן של פרות הים (או אריות הים. לא בטוח מי זה מי). המלון היה די מלא, כאשר חלק לא קטן מהאורחים השתייכו לטיול מאורגן. הן בזמן בואי והן בבוקר ראיתי את עובדות המלון מחישות את המזוודות של אורחים אלו למלון או מהמלון לאוטובוס.
המלון קיבל ציון גבוה ב- Trip Advisor וגם המלצה מה- "נוסע המתמיד". בעיקרון הייתי מרוצה מהמלון פרט למספר דברים:
1) השירות בקבלה לא היה משהו. בעיקר העובד שהיה בערב בו הגעתי.
2) ארוחת הבוקר בסיסית ללא דברים חמים. התרגלתי טוב עד עכשיו. כל איזור ארוחת הבוקר צפוף. לשמחתי הם פתחו חדר נוסף ליד, כנראה לטובת הקבוצה המאורגנת, כך שניתן היה למצוא מקום לאכול.
3) ה- WiFi כל הזמן התנתק למרות שחוזק הסיגנל היה גבוה.
כלומר, שום דבר מהותי לא היה בעייתי.
לאחר היציאה מהמלון החלטתי לבדוק את פרות הים, אותן שמעתי בלילה. שוב, בהסתמכות על סיפורו של ה "נוסע המתמיד" חיפשתי אותן באיזורי הנמל השונים, עד שמצאתי אותן בנמל הדרומי ביותר. שני רציפי עץ, שאחד מהם מחובר ליבשה, והשני זה סתם עץ שנמצא בים מלאים בפרות ים שמשתזפים בשמש ונוערים.
היעד הבא הוא המגדלור של העיר. הוא נמצא על אי בקצה המערבי של רחוב A, הרחוב בקצה של העיר, אם ממשיכים ישר בכוון שכביש 101 נכנס לעיר (כביש 101 אחר כך פונה ימינה. ההמשך נקרא רחוב Front). בשעת הגעתי בבוקר היתה שיא הגאות ואי אפשר היה להגיע למגדלור.
בשלב זה יצאתי לבקר בפארק הלאומי Redwood, ונסעתי דרומה עד לעירה Orick, מרחק של כ- 40 מייל מ- Crescent City. מעט אחרי העירה נמצא מרכז המבקרים הדרומי, שם הצטיידתי בברושורה של הפארק עם המפה וכן בהצעה לביקור הקצר שלי בפארק. התחלתי את מסעי צפונה, תוך חזרה על הדרך שעשיתי יום קודם למלון, אך הפעם עם הכוונה לבקר בפארק.
העצירה הראשונה היא ב- Lady Bird Johnson Grove. זה איזור בפארק שמוקדש לגברת הראשונה, אישתו של הנשיא לינדון ג'ונסון, שפעלה להקמת הפארק על מנת לשמר את עצי ה- Redwood הגבוהים ביותר שבקליפורניה. מסלול הליכה של כ-1 מייל, עם נקודות עצירה המוסברות בברושורה של המסלול. זו ניתנת ללקיחה בהשאלה בתחילת המסלול. המסלול עובר בין היתר ליד עץ Redwood שנפגע בשריפה, אך ממשיך לחיות, ליד עץ שנפגע מהרוח ומת, ועוד.
משם, ולאחר אכילת צהריים, המשכתי לכביש נופי שעובר במקבל לכביש 101. עצירה בו לביקור של ה- Big Tree. גובהו מעל 90 מטרים ומעריכים שהוא בן 1,500 שנים. בשלב זה, המשכתי צפונה עד ל- Crescent city. הגעתי שוב למגדלור, והפעם ניתן היה להגיע אליו ברגל כאשר היתה שעת השפל.
ההמשך הוא עם כביש 101 צפונה לאורגון. בדרך, מספר עצירות לתצפית על החופים הנפלאים, עד למלון ב- Bandon, אליו הגעתי כבר לקראת החשיכה. המלון, ה- Bandon Inn נראה נחמד מאד. לחדרי יש תצפית לכוון האוקיאנוס מחלון רחב למרפסת (לא בטוח שניתן לצאת אליה). למרות שהמוטל קצת מיושן, הוא נקי והחדר גדול. המחיר יחסית יקר, אבל זה אופיני לאיזור. אגב, גם מלון זה הומלץ על ידי ה "נוסע המתמיד" וכמובן שהוא גם קיבל ביקורות טובות ב- Trip Advisor.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 19ארוחת הבקר ב- bandon Inn היתה בסיסית ביותר וללא ביצים או דברים חמים אחרים. אין חדר ארוחת בקר, אלא מספר כסאות ושני שולחנות שלא מיועדים לסעודה בלובי. את הבייגל ביקשתי מעובדת הקבלה לחמם בטוסטר.
לאחר ארוחת הבקר הצנועה התקפלתי מהמלון, כאשר היעד ללינה הבאה הוא Lincoln City, קצת מעל 100 מייל מ- Bandon.
תחילה היו לי "חובות" מהיום הקודם, כך שיצאתי דרומה לכוון Port Orford, מרחק כ- 40 מייל מדרום ל- Bandon. ב- Port Orford יצאתי ראשית לביקור ב- Cape Blanco בו פועל עדין מגדלור. פס America The Beautiful חסך לי דמי סיור צנועים של $2. המגדלור פעל בתחילה על שומן חזיר. לאחר מכן הם עברו לדלק (Kerosene) וכמובן שבסוף לחשמל.
בפארק בו שוכן המגדלור נמצא גם בית משפחת יוז שחיה שם מ- 1898, עליו פסחתי. לעומת זאת, הצצתי בבית הקברות בו יש 6 מצבות. כולן של יוצאי אירלנד שהיגרו לארה"ב ממחוזות שונים של אירלנד: County Cork, County Tyrone, County Monaghan. הופתעתי לראות שרובם הגיעו לשיבה טובה, יחסית למאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20, מעל 70 שנים, ואפילו מעל 80 שנים.
לאחר מכן ביקרתי גם בפארק המדינה Port Orford Heads, שם יש מוזיאון (שהיה סגור) ומוצגים שמוקדשים לתחנת ההצלה הימית שפעלה במקום. כמו כן, יש שם מסלולים רגליים, שאחד מהם עשיתי לנקודת תצפית על חופי הסביבה.
נטשתי את Port Orford בדרכי צפונה. בדרך, ניכנסתי לכביש צדדע לכוון Sunset Bay ו- Cape Arago. קצת לפני Cape Arago, יש איזור נוסף בו על מספר סלעים יש מושבות גדולות של אריות ים ושל כלבי ים. הם די רחוקים, כך שרק עם משקפות ניתן ממש לראות אותם (ולא סתם נקודות). במקום עמד מתנדב עם טלסקופ שאיפשר צפיה בהם.
השעה כבר נהייתה די מאוחרת והמשך הנסיעה נעשה ללא הרבה עצירות. כך למשל באיזור Heceta בה עצרתי בנקודת תצפית וצילמתי את המגדלור הידוע, שנמצא כנראה בשיפוצים. על מערות אריות הים ויתרתי, מה גם שהיה מאוחר ואינני בטוח שהם היו עדין פתוחים. ניצלתי את ההזדמנות לעצירה לצורך צילום הסביבה.
למלון ב- Lincoln City הגעתי באיזור 19:30, כאשר את השקיעה (שמש נוגעת במים) ראיתי עוד בדרך. לשימחתי הגעתי לפני החשיכה למלון.
המלון, Best Western הוא קצת מיושן. החדרים עם מרפסות, אבל אלו צופות על כביש 101, מה שאיננו ממש מהנה. רעש המכוניות נשמע בחדר, אבל בלילה שקט. ארוחת הבוקר די ברדק. הקפה בחדר אחד, האוכל בחדר אחר, הישיבה בכל מיני מקומות. האוכל לא היה שונה בהרבה ממקומות אחרים, אבל על הביצים המקושקשות שלהן, שלא נראו לי, ויתרתי.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 20השלמה לאתמול ששכחתי לכתוב עליה: ביקרתי גם במיגדלור ליד Bandon, שחי תקופה די מוגבלת, וזאת כי Bandon נשרפה ודי ננטשה ואז לא היה טעם בפעולת המגדלור.
את היום התחלתי בנסיעה דרומה ל- Newport להשלמות מהיום הקודם. מעט לפני Newport שוכנת Depoe Bay ויש חניה לפני החוף על הרחוב הראשי. ניצלתי את ההזדמנות לצילום האיזור. גם הבתים מצידו השני של הרחוב נראים לי עתיקים. יש בהן חנויות שונות, שחלקן נראה לי לתיירים.
לידי יש מספר אנשים המנסים לצפות בליויתנים. הליויתנים האפורים מגיעים לקרבת החוף (לא ממש קרוב, כמובן) וניתן לצפות בהם עם משקפות וטלסקופים. יש אנשים המנסים לעשות זאת.
המשכתי דרומה עד לקצה הדרומי של Newport וביקרתי ב- Yaquina Bay Lighthouse הנמצא בפארק מדינה. מיקומו ממש ליד מגרש החניה. המגדלור יוצא דופן לעומת האחרים שראיתי, והוא היחיד מסוגו ששרד באורגון. מדובר במגדלור יחסית נמוך הנמצא בחלקו העליון של הבית בו גרה משפחת אחראי המגדלור. המגדלור היה יחסית נמוך וראו אותו ממרחק של 8-10 מילים בלבד. לאחר מכן הוקם המגדלור יותר צפונה, Yaquina Head Lighthouse, ואז ננטש מגדלור זה. ברבות הימים, לקראת סוף שנות ה- 40 רצו להרוס אותו, אולם תנועת אזרחים קמה ומחתה נגד הכוונה ובסוף הוא שוקם ופתוח למבקרים.
לאחר ביקור זה המשכתי צפונה לבקר ב- yaquina Head, קצת מצפון ל- Newport. זהו פארק באחריות ה- Bureau of Land Management או BLM. זהו גוף שדומה במידת מה למנהל מקרקעי ישראל. באחריותו שטחים בבעלות פדרלית והוא מנהלם. מסתבר שהוא מחזיק ומנהל יותר שטח מרשות הפארקים הלאומיים או מרשות היערות. הוא פועל תחת משרד הפנים, כמו שירות הפארקים הלאומיים. מדוע פארקים מסוימים הם בניהולו ואחרים בניהול שירות הפארקים הלאומיים נבצר מבינתי, אבל במקרה הזה התיפקוד דומה. גם כאן נדרשים דמי כניסה שהפס America The Beautiful מכסה.
ביקרתי במיגדלור, שהוא עדין פעיל (אבל היום אין משגיחים למגדלורים. הם פועלים אוטומטית ובאמצעות חשמל). ירדתי גם לחוף, בו ניתן בשעת השפל לראות Tide Pools. ולבסוף נסעתי לחלק אחר בפארק קטן זה בו ניתן לראות כלבי ים, במקרה זה רובצים על הסלעים בשמש.
לקראת הביקור במגדלור פגשתי שוב אמריקאני מפורטלנד אותו ראיתי לפני שבוע ב- Fort Vancouver. מסתבר שהוא וחבריו עשו מסלול די דומה לשלי (אם כי לפארק lassen הם לא הגיעו). דנו באפשרויות להשמך הטיול שלי.
לאחר הביקור במגדלור, השעה כבר די מאוחרת, והמשכתי בדרכי צפונה לכוון Tillamook שם הזמנתי לינה במלון. עצרתי במקומות ספורים בדרך לצילום, והמשכתי למסלול שלושת הכפים שסוטה מכביש 101 לטובת כבישים מערביים יותר. הראשון בו ביקרתי הוא Cape Kiwanda, שם יש חוף ים מלא. לא התעקבתי שם זמן רב והמשכתי במסלול. העצירה הבאה ב- Cape Lookout, שהוא פארק מדינה. עליתי לאיזור התצפית וראיתי זוג שהסתכל על ליויתן. הם השאילו לי את משקפתם ויכולתי לראות את סילון המים היוצא ממנו.
לאחר מכן החלטתי להמשיך ישר למלון, כאשר שארית מסלול שלושת הכפים תבוצע ביום הבא.
המלון ללילה הוא Ashley Inn & Suites בקצה הצפוני של Tillamook. כנראה שהוא היה פעם Best Western. הריהוט מיושן, ועוד יש לי חדר למוגבלים (השירותים מוגבהים, מה שפחות נוח לי, וכמובן יש מקלחת עם סידור לנכים, וגם זה קצת פחות נוח למי שאיננו מוגבל), אבל פרט לזה הוא נראה בסדר.
ארוחת ערב במסעדת Rodeo. אוכל אמריקאני. המקום משמש את המקומיים, ולאו דוקא תירים ונמצא במרכז העירה.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 21על המלון בטילאמוק אינני ממליץ. ארוחת הבקר לא היתה משהו, החדר היה רק סביר (וכמו שציינתי, חדר אמבטיה לאנשים מוגבלים איננו כל כך נוח לאנשים בריאים), הם מכרו את USA Today, כאשר מלונות במחיר דומה ואף נמוך יותר מחלקים אותו, ועוד. לטובתם אומר שאתר הבניה הסמוך לא נשמע בחדר שלי. החדר היה שקט. כמו כן, הייתי ממש מול חדר ארוחת הבקר, מה שהוא די נוח.
קמתי בבוקר ליום ערפילי וקריר. מדברים ששמעתי אחר כך התברר לי שאם חם בפורטלנד ובמרכז אורגון, זה גורם להווצרות הערפילים לאורך החוף.
מה שזה אומר הוא שאפשרות ראיית הנוף די נמוכה. הערפל לא הפריע לראות הנהיגה, לשמחתי.
כהרגלי, חזרתי קצת דרומה לסיום מסלול שלושת הכפים אותו התחלתי יום קודם. הגעתי ראשית ל- Cape Maers וראיתי ערפל באיזור מגרש החניה. המגדלור נפתח שעה לאחר בואי, כך שלא היה מה ללכת אליו. הלכתי במסלול קצר ל- Octopus Tree, מן חבירה של מספר עצים שהגזע של כל אחד צומח לכוון אחר.
המשכתי דרומה עד ל- Cape Lookout בו בקרתי כבר. בדרך, מים עם עופות מים (שלא נראו מאוחר יותר ביום), חוף Oceanside, כאשר בתי העירה ממוקמים על צלע הגבעה היורדת לחוף. בחוף סמוך אני פוגש זוג אמריקאנים מבוגרים, שלאחר ששמעו מישראל סיפרו שביקרו בארץ ומאד נהנו. חזרתי למגדלור שכבר נפתח לביקורים. המגדלור לא פעיל יותר. העדשה שלו נפגעה לפני מספר שנים מוונדליזם (כולל יריות עליה). הפגעים ניכרים בה. שמעתי שהוונדלים הוענשו.
מכאן,נסיעה לכוון פורטלנד בה אשן שני לילות. הנוף הערפילי מקטין את מספר העצירות בדרך. אני נוסע צפונה עד אסטוריה, כאשר בכוונתי לראות את שפל נהר קולומביה לאוקיאנוס. ניתן לראות זאת מעמת התצפית הטובה שבמרומי הגבעה, שם חנמצא ה- Astoria Column. במרכז המבקרים אני שואל אם יש טעם בעליה לשם וענו לי שכן. זו היתה תשובה לא נכונה. כאשר עליתי לשםראיתי שהגבעה מכוסה בערפל ולא ניתן לראות דבר. עשיתי אחורה פנה בלי לצאת מהאוטו. אני רוצה להמשיך על כביש 30 ויורד למקום מזרחי יותר מזה ממנו עליתי, והדרך לא ברורה לי. מצאתי מקום חניה והסתובבתי קצת באיזור על מנת להבין איפה אני ממשיך, ויצאתי את העיר. הנסיעה על פי Google Maps על כביש 30 מזרחה, אחר כך מעבר הקולומביה ל- Longview במדינת ושינגטון, המשך לכביש I-5 וירידה לפורטלנד. בדרך אני רואה גשם במדינת וושינגטון, החל מ- Longview וגם כ- 20 מייל צפונית לפורטלנד. לא גשם חזק, אבל היחיד שראיתי מזה כשבועיים. בפורטלנד, אגב, לא ירד גשם והמשיך להיות יבש.
המלון בו אני שוהה הוזמן לאחר הוועצות עם חבר שאני פוגש בפרטלנד, ואשר גר ב- Beaverton, פרבר ממערב לפורטלנד. המלון די קרוב לביתו. זהו ה- Embassy Suites ממשפחת הילטון הנמצא ב- Washington Square Mall ב- Tigard הסמוכה ל- Beaverton.
זהו מלון סוויטות. אני מקבל "דירה" של שני חדרים (חדר שינה וסלון) . בכל חדר מקלט טלויזיה. המלון גדול, בן 9 קומות, ויש בו גם אולמות לכנסים ואירועים בקומת הכניסה. החניה במגרש החניה של המלון בעייתית. הגעתי למלון מאוחר ונאלצתי לחנות מאחור, ליד דלת כניסת מרכז הכנסים של המלון. פחות נוח לקחת את המזוודות משם לחדר.
לארוחת הערב הלכתי ברגל לקניון הסמוך, קניון סגור גדול מאד עם חנויות עוגן של Sears, Macy's, Nordstrum ו- J.C.Penny. אני רואה מסעדת Cheesecake Factory ונכנס. יש תור גדול לשולחן, כך שהוצע לי לשבת על הבר. השירות טוב והאוכל טעים ובכמות גדולה.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 22מלון Embassy Suites הזה (ולא לנתי באחרים מאז 1999, ואינני זוכר איך ההוא נראה) הזכיר לי את מלון Hyatt הותיק בסן פרנסיסקו. כניסות החדרים מופנות כלפי מרכז המלון, כאשר בקומת הקרקע נמצא בחלל זה איזור ארוחת הבוקר. יש 3 מעליות חיצוניות שנמצאות כלפי החלל הפנימי עם גב שקוף.
ארוחת הבוקר יוצאת דופן כי יש שני טבחים מהם ניתן להזמין אומלט. לטבח נותנים קערית אותה ממלאים עם מה שרוצים לשים באומלט (למשל, חתיכות פלפל, פטריות, בצל וכו') והוא יכול גם להוסיף גבינה לעסק ויוצא אומלט. בנוסף היו ביצים מקושקשות, בייקון ונקניקיות בחלק החם. מעבר לכך היה החלק הקר עם הדברים הסטנדרטיים אותם לוקחים לבד. עובדות המסעדה פינו מהשולחנות כלים ומגשים ש"סיימו את תפקידם".
קבעתי עם ידידי מפורטלנד להפגש במלון ב- 9:30. כאשר הוא הגיע, נסענו ברכבו מרחק קצר לחניון של המול הסמוך והשתמשנו לביקור בפורטלנד בתחבורה הציבורית. מהמול היה אוטובוס למרכז פורטלנד. בפורטלנד יש אוטובוסים, חשמליות ורכבת קל. מגוון רחב של כלי תחבורה. כרטיס יומי עולה $5. ניצלנו במהלך הביקור את כל אמצעי התחבורה.
ידידי איננו אדם בריא כל כך, ולכן הגבלנו את זמן הביקור בפורטלנד ואת כמות ההליכה ברגל. התחלנו בנסיעה למרכז פורטלנד, ה- Pioneer Square. הוא עובד עבור מדינת אורגון ומשרדו נמצא בבנין ממש שם. בככר היו הכנות לאירוע לכבוד יום העצמאות של מקסיקו. משם נסענו ליריד השבת של פורטלנד הנמצא על גדותיו של נהר ווילמט. זה יריד של אומנים ושל דברים שונים, לא של אוכל. היה די מלא אנשים ביום שימשי ויפה זה. בפורטלנד יש לא מעט גשרים מעל נהר Willamette ושניים מעל הקולומביה (I-5 ו- I-205). ממקום היריד ניתן לראות 3 או 4 גשרים. החלק המזרחי של פורטלנד, ממזרח לנהר ווילמט איננו מענין לתיור. הוא יותר תעשייתי. החלק היותר מענין הוא המערבי. גם הקולוסיאום, אולמם של הפורטלנד טריילבלייזרס נראה משם על הגדה המזרחית וגם מרכז כנסים.
באותו שבת היתה המולה בשל משחק כדורגל (מה שאנחנו קוראים כדורגל, לא הפוטבול האמריקאני) בין פורטלנד וסיאטל, שמסתבר שהן יריבות מושבעות. בשלב מסוים עברנו עם הרכבת הקלה ליד האיצטדיון שנמצא די קרוב למרכז העיר, והוא פתוח לרחוב (כלומר, ניתן לראות את האנשים היושבים ביציעים). קצת הפתיע אותי שמשחק כדורגל מתחיל ב- 12:30 בצהריים.
לארוחת צהריים נלקחתי לחנות שמוכרת המבורגרים קטנים, אך טעימים ובמחיר די זול. הקדמנו להגיע לפני שהתחיל העומס.
מקום נוסף בו ביקרנו הוא גן הורדים בפארק וושינגטון, שכונה יוקרתית על גבעה המשקיפה על מרכז העיר. מגיעים עם הרכבת הקלה לגן החיות. התחנה הזו היא היחידה הנמצאת מתחת לאדמה בתוך מנהרה שאורכה 2.5 מייל. עולים במעלית למעלה ושם לוקחים קו אוטובוס פנימי שעושה סיבוב בפארק וושינגטון. אגב, כמו עם חלק מחברות האוטובוסים בארץ, ניתן להרים טלפון לחברת האוטובוסים, להקיש את מספר התחנה ולקבל את זמן ההגעה של האוטובוס. במקרה של החשמליות והרכבת הקלה, בתחנה יש שלט שמציין את זמן ההגעה.
מגן הורדים הלכנו לאנדרטת הזיכרון לשואה שנמצאת קרוב. האנדרטה הוקמה על ידי קרובי הניספים שחיים בפורטלנד.
לאחר הביקור חזרנו ל- Beaverton ומשם לקניון. את אחר הצהריים ניצלתי לקפיצה למרכז חנויות ה- outlet ב- Woodburn, יציאה 271 מכביש I-5, בדרך מפורטלנד ל- Salem. זהו מרכז גדול עם מגוון רחב של חנויות. יש לזכור שבאורגון אין sales tax על בגדים (או על אוכל), מה שהופך את הקניה שם ליותר אטרקטיבית, למשל לעומת מדינת וושינגטון או קליפורניה.
לאחר סיום הקניות הדי מועטות שערכתי הייתי די עייף. בכל זאת קפצתי לקניון ליד המלון וקניתי כרטיס זכרון חדש למצלמה בחנות Sears. משם, ארוחת ערב במסעדת Red Robin שנמצאת אף היא בשטח הקניון.
היום מסתיים בכביסה השבועית והאחרונה לטיול זה. הפעם הכביסה בתשלום. העסק נמשך זמן רב, כשבסיומו הלכתי לישון.
חדר הכביסה קטן עם שני סטים בלבד של מכונת כביסה/מייבש כביסה. קצת מפתיע עבור מלון סוויטות גדול כזה.
אגב, החיבור לאינטרנט משום מה איננו בחינם במלון זה, והחלטתי לדלג על יומיים של חיבור. עוד פלטה מסוימת של הסוויטה היא שאין בה מטבחון, אלא רק מיקרו ופריז'ידר קטן. קצת שונה ממלונות הסוויטות האחרים בהם לנתי.
מחיר החדר במלון היה אטרקטיבי לעומת מלונות אחרים בהם השתכנתי. הוא עלה פחות מחלק מהמלונות בהם לנתי. מחיר סביר ולא שונה מאלטרנטיבות שיכולתי למצוא מבין רשתות בתי המלון בהם אני נוהג להשתכן.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 23לאחר ארוחת הבוקר אני נפרד מפורטלנד ויוצא מזרחה למסע לאורך נהר הקולומביה. אני עולה על I-84 לכוון מזרח ויורד ממנו ביציאה 17, שם אני עובר לכביש 30 הישן. מאיזור זה מזרחה נהר הקולומביה נמצא בין הרים משני צדדיו. I-84 ממשיך למרגלות ההרים בצד של אורגון, כביש 14 של וושינגטון עובר בצד הצפוני של הנהר וכביש 30 הישן מטפס על ההר ועובר למעלה. בדרך יש עצירות לתצפית על הנהר, למשל ב- Vista House, הנמצא מספר מיילים מזרחה מהעירה Corbette (יציאה 22 מ- I-84). לפני ה- Vista House ניתן לעלות להר Larch, נסיעה בת 14 מיילים לכל כוון, שם יש תצפית על הסביבה, אך לא על נהר הקולומביה. גם במצב ראות לא טוב ששרר שם באותו יום, היה ניתן להבחין בהר Hood, הגבוה בהרי אורגון.
לאחר ה- Vista House, כביש 30 הישן סגור לרגל עבודות. הפתרון הוא לרדת מ- Corbette ל- I-84, להמשיך עד ליציאה 31, ולחזור אחורה. כך אני עושה וזוכה לראות סדרה של מפלי מים. בחלק הראשון אין מבקרים רבים, אבל לאחר שמגיעים למפלים הגבוהים באורגון, מפלי מולטנה (או משהו דומה), המצב משתנה. המקום ממש גן חיות הומה אנשים, וגם קשה למצוא חניה. אני מזהה מישהו שהולך לצאת, נותן לו לצאת ונכנס. אחר כך מספר אנשים "מברכים" אותי על שגנבתי להם את החניה. האמת היא שלא ראיתי שהם חיכו לחניה. בקיצור, כמו בתל אביב. חששתי שמה הם "ינקמו" באוטו, אבל לשמחתי לא קרה דבר. על פי עצה שקיבלתי, אני לוקח את התרמיל איתי היות וכנראה שיש באיזור החניה הזה פריצות לרכבים ולא כדאי לתת רושם שיש משהו לגנוב (אפילו אם אין).
ליד המפלים יש לודג' ומסעדה וגם מסעדת אקספרס שם אני קונה ארוחת צהריים קלה. גם בהמשך יש עומס בחניה, אבל לא כמו שם. כל זה עד ליציאה חזרה לכביש I-84. אני ממשיך מזרחה לאורך נהר הקולומביה, כאשר ה- "gorge" נעלם יחד עם ההרים, עובר דרך The Dales, עיר תעשייתית לאורך הנהר ותחנה חשובה במסע המהגרים במאה ה- 19 לאורגון, מגיע למדבר הגבוה של אורגון לעירה Pendleton.
לינה במלון Holiday Inn Express. חדר נקי, נוח ושקט. חיבור קוי לאינטרנט. ארוחת בוקר סטנדרטית.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 24לאחר שנזכרתי שהטיסה חזרה לארץ היא ביום חמישי ולא שישי, החלטתי לחזור לאיזור סיאטל ביום שלישי בערב. את יום רביעי אני מתכנן לבלות בתחילתו במוזיאון התעופה, שלא הגעתי אליו בתחילת הטיול.
לכן, החלטתי להשאר במלון הולידיי אין יום נוסף. המלון, הלא מלא, שמח על כך.
יצאתי לטיול בצפון מזרח אורגון, האיזור של Hells Canyon על גבול אידהו. בטיול זה ראיתי את הנהר סנייק שהוא ליבו של האיזור, וגם לא באיזור הקניון שלו, וזאת מחוסר זמן. מי שיש לו זמן רב יותר צריך ללון באיזור ולקחת סיור בסירה בנהר הסנייק על מנת לחזות בקניון העמוק מבפנים. אפשרות נוספת היא להמשיך צפונה מ- Oxbow שבאידהו לסכר שנמצא בתחילת איזור הקניון. אפשרות שלישית למי שיש לו רכב שיכול לנוע בדרכי עפר שאין לי מושג על מצבן היא להמשיך ביער לנקודות תצפית קרובות יותר לקניון. אולי משם ניתן לראות אותו.
בכל אופן, הנסיעה היא די ארוכה, סיבוב של יום שלם. ראשית, אני נוסע עם I-84 עד ליציאה לכביש 86 ב- Baker City. איתו אני ממשיך במדבר של מזרח אורגון עד לאיזור Oxbow על גבול אידהו (oxbow היא כבר באידהו). מעט לאחר Baker City נמצא מוזיאון המוקדש להגירה למערב ב- Oregon Trail. מוזיאון מושקע ומענין המספר על ההכנות ועל התלאות בדרך. 10% מהמהגרים לא הגיעו ליעדם ומתו בדרך.
מעט לפני oxbow עולה כביש 36 בתוך היער למרומי ההר ולתצפית על האיזור. הדרך איטית, הכביש במצב גרוע וגם צר וגם מתפתל. בדרך יש גם פרות שרועות בצידי הכביש וגם יורדות אליו. לאחר התצפית, אני ממשיך עם הכביש עוד זמן לא קצר עד למפגש עם כביש 82. היות והגעתי כבר לשעות אחה"צ המאוחרות, לדרך הלא קלה נוסף אלמנט הסנוור בזמן שהדרך נוטה למערב. שילוב של סנוור עם צל עצים הוא בעיתי במיוחד.
כביש 36 חוצה את רכס הרי Wallowa. זהו רכס ירוק ושונה מהסביבה שהיא מדברית, קרי עם שיחי sage brush וללא עצים.
כאשר מגיעים לעירה Joseph, כמה עשרות מילים לאחר התחלת הנסיעה בכביש 36, עוברים לכביש 82, שהוא כביש הרבה יותר טוב. הכביש יוצא מההרים לעמק והנסיעה קלה הרבה יותר. עם כביש זה אני ממשיך עד לעיר la Grande (על שם העמק, La Grande Ronde), שם אני עולה על I-84 לכוון מערב. בשלב זה כבר ירד הלילה, אבל הכביש איננו בעיתי לנסיעה בחושך (שלא כמו I-5 איתו ירדתי ל- Redding בחשיכה). התנועה איננה צפופה וכמות הסיבובים לא גדולה יחסית למרחק (50 מייל).
הסיבוב, אגב, נלקח מספר התיור של Oregon של ה- AAA.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 25לאחר ארוחת הבוקר, אני נפרד מהמלון ומ- Pendleton ועולה על I-84 מערבה. לאחר מספר מיילים אני עובר לכביש I-82 הניכנס למדינת וושינגטון עד לפגישה עם I-90. אני נפרד ממנו קצת קודם, בעירה Yakima (על שם שבט האינדיאנים המקומי ושם הנהר העובר שם).
היעד היום הוא חלקו המזרחי של הר ריינייר, שבחלקו הדרומי ביקרתי לפני כשבועיים. מיאקימה אני לוקח את כביש 12 לכוון ההר. בדרך אני רואה שליד שלט המציין שבתדר 1610 AM יש עדכוני תנועה, הפנסים מאותתים. כלומר, יש עידכונים. העידכונים מדברים על עיקובים בתנועה בכביש 12 בשל פעולות כנגד אש בסביבה, וכן על סגירת כביש 123. אני עוצר בצד לאחר פיצול בכביש ופניה להמשך כביש 12 ולאחר התבוננות במפה אני מבין שאין לי מה לחפש בהמשך הדרך איתו.
סיבוב פרסה ופניה שמאלה מציב אותי על כביש 410 שמוביל להר, ומגיע לאיזור הכניסה לפארק הלאומי הר ריינייר ממזרח. את החלק ממנו דרומה ועד כביש 12 לא אוכל לעשות הפעם.
הדרך יפה, בתחתית עמק צר וליד נחל. משני הצדדים הרים ירוקים. הדרך מטפסת למעלה עד למעבר Chinook, שנמצא מעט לפני הכביש המוליך לפארק הלאומי. הנוף מהפס מכסה את כל הרי הסביבה וגם את העמק למטה.
הביקור בחלק המזרחי של פארק הר ריינייר קצר מפאת השעה. השמש במערב בצירוף haze משריפות היער הופכות את ההר על קרחונין הלבנים לכמעט בלתי נראה. במרכז המבקרים Sunrise בסוף הכביש אין מכוניות רבות. הלודג' כבר נסגר באמצע ספטמבר. איזור השבילים שם איננו יפה כמו בעמק פרדייז בחלק הדרומי של ההר. אין שם את הפריחה ועושר הצמחיה שבפרדייז. גם איזור פרדייז קרוב יותר להר והשבילים מוליכים לכוונו.
המשך הדרך על כביש 410 לכוון מערב איננה קשה. הכביש ממשיך בירידה מהפס למטה ומגיע לעירה Enumclaw. שם אני לוקח את כביש 164 לנסיעה לא ארוכה למלון ב- Auburn בו הזמנתי חדר.
מלון La Quinta נמצא ליד כביש 18, שהוא די סואן. החדר שלי, לצערי, פונה לכוון כביש זה ורעש המכוניות מגיע לחדר, ולא היה להם חדר פנוי אחר לתת לי. זו אחת הבעיות של כלל המוטלים בארה"ב. די קשה למצוא מלונות שלא נמצאים ליד דרך ראשית. בידוד הרעש שלהם רחוק מלהיות מושלם.
מחר יום הטיול האחרון.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 26יום הטיול האחרון. עזבתי בבוקר את המלון ב- Auburn. סך הכל, הרעש מכביש 18 לא הפריע לי להרדם. המזרון היה נוח והכרים רכים, בניגוד לרוב המלונות. וובכל זאת, לא ישנתי הרבה. התעוררתי באמצע הלילה והתקשיתי להרדם שוב. לא בגלל רעש.
היעד העיקרי להיום הוא מוזיאון התעופה (של בואינג) הנמצא באתר שדה התעופה הבינלאומי של בואינג, מעט צפונה מ- SeaTac. הוא משרת טיסות פרטיות, בעיקר מארה"ב ומקנדה. המוזיאון שונה מזה בו ביקרתי בשנה שעברה ב- Tucson. כמעט כל המוצגים הם בתוך הבנין. יש פירוט רב על מלחמת העולם הראשונה והשניה, על טייסים מפורסמים, וכן הלאה, כמו גם תצוגה של סוגי מטוסים שהשתתפו במערכות. אגב, מטוס הקרב הראשון היה איטלקי.
מצידו השני של הכביש יש תצוגה של 6 מטוסים מיוחדים, גדולים:
1) Air Force One ששירת את איזנהאור ואת קנדי, שהיה על בסיס בואינג 707.
2) הקונקורד שטס את טיסת הסיום של סוג מטוס זה בשירות British Airways
3) מטוס בואינג 737 הראשון שיוצר. אחד המטוסים המוצלחים מבחינתה של בואינג, והוא משמש עד היום.
4) מטוס בואינג 727, שגם הוא היה מוצלח יותר מהתחזית.
5) מטוס הג'מבו הראשון שיוצר.
6) מטוס קונסטליישן, שהוא עם פרופלורים ושימש להטסת נוסעים טרום עידן הסילון.
על שני המטוסים הראשונים אפשר לעלות. על האחרים לא.
הביקור ערך זמן רב, וגם ככה עברתי במהירות על חלק לא קטן מהמוצגים וויתרתי על חלק מהתצוגות.
לאחר מכן החלטתי לבקר בחברה השניה המרכזית באיזור סיאטל, היא Microsoft שהמטה שלה שוכן ב- Redmond, מצידו המזרחי של אגם וושינגטון. ההחלטה לא היתה כל כך מוצלחת. ראשית, למרות שהיתה לי כתובת, לא ידעתי בדיוק היכן זה. הגעתי לקמפוס המזרחי, ומרכז המבקרים הוא במערבי. התרשמתי מגודל הקמפוס של מיקרוסופט וגם מהמיקום המוצלח, עד כדי הצורך להתנייד בתנועה של המטרופולין של סיאטל. סך הכל, התצוגה במרכז המבקרים היתה מאכזבת וכמובן שהיא שיר הלל לחברה, מוצריה ועובדיה הראשונים.
הסיבה העיקרית לכך שההחלטה לא היתה מוצלחת היא הפקקים המזוויעים על הכבישים הראשיים בכל האיזור, שגרמו להתארכות הנסיעה, בעיקר למלון.
ארוחת הערב במסעדה בשם Rams במרכז קנט. האוכל היה טוב. המחיר סביר. לאחריו תידלוק אחרון של הרכב. הנסיעה מכאן לשדה התעופה איננה ארוכה.
לסיום היום, אריזה מחדש של המזוודה והטרולי. עבודה לא נחמדה, אבל הכרחית. מה לעשות שצריך להפרד מהאוטו שהיה הבית שלי כמעט 4 שבועות.
זהו. מחר בבוקר לשדה התעופה, להחזיר את הרכב ולהתחיל במסע המייגע לארץ.
-
טיסה מהנה ובטוחה ארצה !נהנתי "לטייל" איתך, במיוחד כשזה היה יעד הטיול המקורי בו רציתי השנה ולא הספקתי להתארגן לו. אני מקווה לממש זאת בשנה הבאה, תוך הפקת לקחים מהטיול שלך.
במיוחד חשוב לי לדעת היכולת לאלתר מקומות לינה במקום לעומת הצורך בהזמנה מראש. אם תוכל לשפוך אור על הנושא מתוך התנסותך, אודה לך.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 26תודה רבה על התאור הברור והמפורט כתמיד.
נסיעה טובה הביתה, חתימה טובה וחג סוכות שמח.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 27זהו. חוזרים הביתה. המזוודות כבר ארוזות כמעט לגמרי מאתמול. לאחר ארוחת הבוקר אני מסיים את האריזה, ומתנהל לכוון המכונית עם עגלת המטען עליה המזוודות שלי. הנסיעה מקנט להחזרת הרכב, על פי המלצת הקבלה במלון היא על כביש 99 (לא על I-5, שיכול להיות מאד פקוק). לאחר 15-20 דקות אני כבר ללא הרכב שליווה אותי כמעט 4 שבועות.
השאטל של כלל חברות ההשכרה לוקח אותי ועוד רבים אחרים לשדה, אך מוריד אותנו ב- Arrivals. משם, מעלית למעלה לאיזור ה- ticketing, שם גם עושים check in. אני מוסר מזוודה אחת, לאחר שאת ה- check in אני עושה לבד מול העמדה הממוחשבת. המזוודה נלקחת ואני עובר לביטחון, ומשם לשער.
הדיילת שבודקת את כרטיסי העליה למטוס מחליטה שהטרולי שלי מנופח מדי (לא ברור לי למה), ומצמידה אליו תג של checked bagage, אני מעביר דברים מהטרולי לתיק גב, נועל את הטרולי ומעבירו לאיש חברת התעופה שעומד ליד הכניסה למטוס עצמו (בסוף השרוול). הוא מוריד אותו למטה על מן מסוע כזה. את הטיסות אני עושה בלעדיו. מובן ששכחתי לקחת דברים מסוימים לטיסות (כמו האוזניות שלי) בגלל הלחץ, אבל יצא בסדר. מצד שני, נהניתי מכך שאני לא צריך להחזיק את הטרולי איתי כל הזמן ולסחוב אותו לתא למעלה. אגב, לא חויבתי על זה.
לטיסה אני גם לוקח את האוכל והחטיפים שנשארו לי, שכן בטיסות הפנים הם לא נותנים ארוחות (אם כי הם מוכרים אוכל למי שרוצה).
הגענו לניוארק בזמן, ולשמחתי במקום קרוב מאד לשער של הטיסה לארץ. מעבר להליכה לשירותים אין לי זמן יותר מדי ואני ניגש לשער של הטיסה לארץ, שכרגיל הוא מבודד מהאחרים וגם נצריך בדיקה בטחונית מסוימת נוספת. לא מדובר בבדיקה כמו בכניסה לאיזור השערים אלא רק חיפוש על הגוף ופתיחת התיק העולה למטוס. משם, עוברים לדילת בעמדה של השער לבדיקת הדרכון והוצאת נספח ה- I-94. באותה הזדמנות התברר לי שהמקום שלי הוא לא במעבר אלא ליד החלון. לא ברור לי למה, היות והמקומות נקבעו על ידי סוכן הנסיעות בארץ, והוא מכיר את העדפותי. לשמחתי, הדילת במקום יכלה לשנות לי את המקום למעבר.
הטיסה עברה ללא אירועים מיוחדים, וכך גם הכניסה לארץ. לשמחתי, שני התיקים שלי הגיעו מהר. חששתי קצת לטרולי. זהו. עד הפעם הבאה שתהיה חהיכן שתהיה.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 27קראתי בהנאה. עם טיול על מפה מפורטלנד מזרחה ועד סיאטל. איפה טיילת בקטע המזרחי ביותר לא כל כך הבנתי. רק נסעת?
הזכרת לי מסלול שתכננתי (פעם יחידה שנעזרתי גם בספר) אבל לא ביצענו. בסופו של דבר טיילנו שבועיים בפרקים של קנדה ושבוע בסביבות פורטלנד. החוף מקסים, חבל שנפלת על מזג אויר כל-כך ערפילי ובשמורת מאונט הוד יש פינות חמד גם בלי לעלות להר ( יצאנו מביורטון ליום בילוי וטיול ליד אגם טריליום ופיקניק ליד נהר סלמון-אבל לדעתי צריך להעזר במקומיים כדי להבין איך להגיע).
למפל מזרחית לפורטלנד קוראים Maltnomah .
ולמי שעוד לא טייל ומעוניין בטיול רגלי יפה - כק"מ לפניו יש את Wahkeena Creek והחבר שלנו הסביר לנו ששם יש בד"כ סיכוי למצוא חניה. אם מתחילים לעלות בהר במקום זה אפשר לסיים בירידה במלטנומה. טיפוס בהר לסרוגין לא קל מאוד (התקדמתי בקטעים אלה בקצב צב (בעזרת מקלות הליכה כמובן- צעירים וקלי רגליים כמובן מהירים ממני בהרבה) התגברתי ונהניתי מאוד, המסלול בהר מוביל ממפל אחד לשני בדרך מאוד יפה. טיילנו שם מעל ארבע שעות. בהמשך הדרך מזרחה עוד מפל קטן יותר אבל מרשים- מפל זנב הסוס.
מקוה שכשתתפנה נראה גם קצת צילומים.
חג שמח
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 27בחלק המזרחי אפשר לומר שרק נסעתי. מדובר בצפון מזרח מדינת אורגון על הגחבול עם אידהו ומעט דרומה לגבול עם וושינגטון, איזור Hells Canyon, שהוא קניון עמוק (ככל הנראה. לא ראיתי אותו בפועל) של נהר ה- Snake שמהווה את הגבול בין אידהו לאורגון.
המסלול מתחיל מבייקר סיטי על כביש 86 מזרחה. משם עוברים לכביש מקומי 36 לכוון צפון שחוצה את ההרים והסיום הוא על כביש 82 לכוון מערב עד La Grande. המסלול מופיע ב- Tour Book של ה- AAA.
כביש 86 עובר באיזור מדברי גבעתי ובעמק. כביש 36 חוצה רכס הרים ירוק, קרי עם הרבה עצים. כביש 82 כבר יוצא ממנו חזרה לעמק.
בתחילת כביש 86 יש מוזיאון המוקדש ל- Oregon Trail שעבר באותה נקודה.
לגבי המפלים, דוקא על מפל Wahkeena ויתרתי בגלל חוסר מקום חניה. נסעתי על כביש 30 הישן ולא היה מקום שם לעשות סיבוב או לחכות שיתפנה מקום (מה שעשיתי קודם לכן במפלי Bride Veil), ולכן המשכתי עד למפלי Multnomah, שם הצלחתי למצוא חניה. יש שביל למפלי Wahkeena, אבל מה שזכור לי שאורכו גדול בהרבה מקילומטר. לא עשיתי אותו. אני רק עליתי לגשר מול אמצע מפלי Multnomah.
לגבי התמונות, מדובר בתהליך ארוך, כי צילמתי באיזור 1000 תמונות. אני עדין בתמונות של היום הרביעי לטיול.
-
טיול ל- pacific northwest של ארצות הברית - יום 27הבנתי. הנסיעה היתה שווה? נראה לא מעט ק"מ.
באשר לתמונות. כשהטיול ארוך גם תהליך המיון ארוך. מוכר ויש סבלנות.
