יש חולי צליאק בהודו. יש אגודת צליאק הודית ויש גם אגודות מקומיות. יש די הרבה מידע באינטרנט. באתר של האגודה הרג'סטאנית יש כרטיס (להורדה) בהינדי ובאנגלית שמסביר על המחלה ועל המגבלות התזונתיות. כמו שציינו כאן יש המון מאכלים שלא מכילים קמחים בכלל והרבה שעשויים מקמח חומוס, עדשים או אורז.
לא בכל מקום הייתי סומכת שיבינו את הדרישות התזונתיות שלך או שיתנו לך תשובה אמינה אבל אני מאמינה שבמקומות רבים יעשו מאמץ - מבין מיליארד+ הודים יש גם כמה שרואים מעבר לגרוש.
את יכולה גם לבקש שישלחו לך מזון מהארץ.
אם תקחי על עצמך את האתגר, מאחלת לך טיול מהנה ומלא חוויות קולינריות!

• אגודת צליאק רג'סטן

שלום רב
אם אתם בונים על זה שההודים יגידו לכם את הרכב המזון עם פתק או בלי פתק תשכחו מזה מה אכפת להם ממה שהאוכל עשוי כל זמן שתשלמו השאר לא מעניין אותם ואם חס וחלילה קרה משהו את מי תאשימו? את ההודים?
הצחקתם אותם.

רעיון הפתק היה כדי להבהיר. יודעת חולת הצליאק שגם במזונות שלא מורכבים מחיטה או משעורה, לפעמים משתמשים בקמח להסמכת התבשיל, לפעמים (בעיקר בארץ) תבלינים מהולים בקמח ואפילו רוב רטבי הסויה מכילים גלוטן.
בארצנו גם במסעדות מהודרות, עם מנות יקרות מאוד, השף מתבל באבקת מרק המכילה גלוטן...
בגלל הדקויות הללו, באמת חשוב לדעת מה רמת הרגישות שלה. האם צריך לבקש לראות אם ברכיבי תערובת התבלינים יש גם קמח?

אם לא מדובר במצב מסכן חיים, ובסך הכל בהודו אפשר להסתדר יחסית בקלות בלי קמח-חיטה (זאת אומרת, אם את מקבלת את הרושם שלא מבינים מה את רוצה, יהיו מספיק מנות של אורז וקטניות כלשהן שתוכלי לאכול, שלא לדבר על מסעדות תיירים שמגישות צ'יפס וחביתה ודברים בסגנון), נראה לי שאין סיבה לוותר.
השאלה החשובה היא מה יקרה אם בטעות (שלך או של מוכר האוכל) כן תאכלי משהו שמכיל קמח. אם התוצאה היא כאב בטן זה דבר אחד, ואם התוצאה עלולה להיות פינוי לבית חולים זה משהו אחר לגמרי...

נכון מאוד.
מה שכתבתי היה ללא שום קשר במוצאו של "מוכר האוכל".
מאחר והבעיה כאן היא בריאותית ולא סתם עניין של נוחות, לא נראה לי שכדאי לקחת את הסיכון.

בשנה שעברה עבדתי כמלצר במסעדה בירושלים.
יום אחד באה משפחה, והגישה לי פתק שבו רשום שהילדה אלרגית לאגוזים והיא יכולה למות אם תאכל.

בכל מקרה הייתי מוודא שלא יהיו שום אגוזים.
אבל, נראה לי שכל אדם שמוכר אוכל יתייחס לדבר כזה.

בסין אנשים הפסיקו לעשן לידי כי הסברתי להם בסינית שאני אלרגי לעשן.


תמיד יכול להיות שמישהו לא יתייחס ברצינות, אבל אני חושב שבאותה מידה הוא יכול להיות גם ישראלי. לא רק הודי.

מאחר ומדובר בבעיה בריאותית - לא לוקחים סיכון.

אני לא חושב שרעיון הפתק הוא רעיון טוב.
כנ"ל לגבי שינון המשפט בהינדי.

בעיניי, לא בהכרח שיקבל התייחסות רצינית...

היי נטע,

האוכל ההודי לא רק מבוסס על חיטה, אלא כמו שכתבו על הרבה דברים אחרים.

רעיון הפתק הוא הכי טוב (וגם ללמוד להגיד את זה בהינדי, מה שיוסיף התייחסות רצינית עם חיוך אלייך).
אפשר גם לכתוב שזו מסיבה דתית. בהודו נראה לי שזה יתקבל טוב.


דרך אגב, ניסית את האוכל ההודי של בית מרווה כמו שהמלצתי לך?

זה יהיה ממש ממש קל... הם אוכלים בעיקר אורז.
אם את רוצה להשקיע, תוכלי ללמוד מראש על המנות ההודיות, כי יש קרקרים ולחמים שעשויים מקמח עדשים ומקמח תירס שמהם כן תוכלי להנות. תוכלי לחפש מתכונים למנות פופולריות כדי לוודא שאין בהם גלוטן.
תוכלי להכין לעצמך פתק, באנגלית, בהינדי ובנפאלי (או לאן שתלכי) שאומר:
איני אוכלת קמח חיטה ושעורה מסיבה רפואית.
או משהו בסגנון.

הודו (והרבה מדינות במזרח אסיה) יכולה להיות גן עדן לחולי צליאק ולצמחונים.

היי
בהודו אוכלים המון קיטניות,אורז ושלל ירקות
את יכולה בהלט להצליח לשמור על עצמך פשוט ללא אכילת מוצרים על גלוטן כמו לחם, קוואקר,גרנולה ועוד שלל של הצעות גלוטניות שיש בהודו