חזרנו!
-
נחתנו בחזרה בארץ החודש ביום שישי לפני שבוע ויומיים. אם להשתמש בביטוי אמריקאי, we hit the ground running. עברנו מניוטרל של טיול להילוך חמישי בפול גז בלי הרבה שלבים באמצע. השבוע הראשון שלי בארץ היה שבוע של כמעט 80 שעות עבודה... לא פלא שעוד לא גמרנו אפילו לפרוק את המזוודות.
העבודה התחילה לאותת כבר כשהיינו שם, ומשום כך עדכוני הבלוג נפסקו בשלב מסויים (זמן המחשב המוגבל הוקדש לעבודה). אני מאד מאד מקווה לסכם בפורמט יומי בבלוג, לאט לאט, את כל הטיול.
בגדול -
הטיול הזה היה פחות "טיולי" מהקודם. אמנם היינו במקומות חדשים, בעיקר במזרח, אבל חלקים גדולים מהטיול כללו חזרה למקומות שהיינו בהם וגם "ישיבה" במקום ומנוחה. מונטנה היתה לנו לבית במשך חודש פלוס במהלכם שלושה שבועות ממש גרנו באותה נקודה.
בכלל, אני מרגישה שבטיול הזה, ביחד עם הקודם, למדנו להכיר את ארה"ב הרבה יותר לעומק. בין היתר, הכרות עם המורכבות של הארץ הזו והתובנה שאכן מדובר בחמישים מדינות שונות ולא באחת. ביקרנו ב-42 מדינות שונות, ולמדנו על הזהות הנפרדת של כל אחת מהן, בכל כך הרבה מישורים. השתדלנו מאד לשוחח עם מקומיים והיו לנו המון המון מפגשים, חלקם יזומים. שיחות מעניינות ונוף אנושי שהיה לנו לא פחות מעניין (ולפעמים אפילו אקזוטי).
קצת יותר פרטים, ועדיין בראייה מלמעלה -
הטיול התחיל קצת "ברגל שמאל" משלל סיבות.
קודם כל אנחנו משפחה שמעדיפה טבע על פני עירוני. התחלה בניו יורק סיטי (אחרי שבוע בלונדון), היתה לנו קצת משופעת מדי באורבניות. אפילו סנטרל פארק לא הצליח לטשטש את העובדה שמדובר בהחלט בעיר... האווירה במזרח בכלל ובעיקר בניו יורק סיטי הרבה יותר אגרסיבית ולוחצת ולא נעמה לנו.
אחר כך, שכירת הרכב בניוארק היתה גם היא הרבה פחות נעימה בהשוואה לחוייה בסן פרנסיסקו לפני שנתיים. בעיות בניירת עיכבו אותנו במקום במשך ארבע שעות (הכל הסתדר, אבל העיכוב היה) והרכב שקיבלנו היה רחוק מאד מהרכב המפונפן והחדש של הטיול הקודם. הכבישים הראשונים שפגשנו, במדינת ניו ג'רסי, היו אפורים, גשומים ומתועשים מאד. איכסה. עשר דקות אחרי שעלינו על הכביש התחיל החשק לפנות שמאלה ולנסוע מערבה ויפה שעה אחת קודם. התאפקנו והמשכנו בתוואי המתוכנן, אבל החשק עלה שוב ושוב במהלך השבועות שאחר כך.
חוסר המזל המשיך גם בתחום הבריאותי. הילד הקיא בטיסה והרגיש מאד לא טוב. אני לעומת זאת טסתי עם דלקת אוזניים ובמשך השבוע הראשון הייתי עם סחרחורות מטורפות שלא אפשרו לי לנהוג. מה שאומר שהייתי צריכה לנווט. לא אידיאלי...
עד שעברה לי דלקת האוזניים, חווינו חוויה אמריקאית מיוחדת - צחי ודן זכו להכיר מקרוב מדי פויזן אייבי. יומיים של גירודים וצריבות עד בכי, ושתיית בנדריל עד טשטוש חושים ושינה באמצע היום. לא מומלץ.
בשלב הזה, אחרי ניו יורק ווושינגטון די.סי. יצאנו אל "הטבע". כאן נתקלנו במה שהזהיר אותנו מפניו מוני. הוא הציע לנו למחוק מהראש את המערב לפני שבאים לראות את הטבע של המזרח. מה לעשות שהמערב הוא בלתי מחיק... והרי האפאלצ'ים מחווירים לעומת הרוקיז. בנוסף, היה חם ולח במזרח בסוף יוני, גם בהרים, או לפחות מאד לח עד כדי גשום מאד. שוב מתחשק נורא לפנות מערבה והשאלה "מה אנחנו בכלל עושים פה?" עולה... אבל המשכנו.
בפנסילבניה נהננו דווקא. מזג האוויר השתפר קצת. הבריאות השתפרה גם היא והתארחנו אצל משפחה מאחת מכתות האנאבפטיסטים (איימיש לייט), מה שהיה חוויה תרבותית מרתקת. גם גטיסברג ריתקה את כולם אצלנו ויום ביקור בפארק היה לנו קצר מדי.
תיכף נמשיך -
-
חזרנו!ממשיכה...
אחרי סופ"ש חביב בקונטיקט לפסטיבל פנטזיה מקסים ומהנה, מסצ'וסטס היתה העוגן הבא שלנו. שלושה ימים בילינו בדרום מסצ'וטסטס, בגל חום מעיק ודביק שגרם לנו להשאר יום אחד במלון עם יציאה לקולנוע בלבד. ביום אחר נסענו לקייפ קוד ובאחר לניו בדפורד ועיירות באיזור. המתנו בסבלנות שהחום ישכוך קצת ורק אז הגענו לבוסטון, שם יום אחד של סיור בפרידום טרייל + ג'וניור ריינג'ר בוסטון בספינה שהספקתי לשכוח את שמה היו לנו נחמדים וחוויתיים. עלינו בחוף עד מיין, כשבדרך עצרנו בניו המפשייר לשיט לוויתנים (ארוך, מבחיל ובקושי ראינו לוויתן וחצי, אבל הילדים היו מרוצים) ולפגישות עם חברים.
מיין הפתיעה אותנו גם היא בטמפרטורות. חשבנו שיהיה קריר במיין, ובמקום זה מצאנו מדינה חמה ולחה גם היא. פארק אכאדיה היה קצת אנטי-קליימקס. היו לנו תקוות לקצת טבע ברמה, אבל בעיקר נתקלנו שם בצפיפות כמוה לא ראינו באף פארק לאומי, באף עונה בשנה. הנופים עצמם נאים, אבל לא נפלנו מהרגליים.בשלב הזה נשברנו. החוף המזרחי הזה, עם החום והלחות, נתן בנו את אותותיו. החלטנו פה אחד לוותר על המשכו הקנדי, כי גם שם יהיה חם וגשם, ועוד בצרפתית. הלכנו אחרי הלב וסוף סוף פנינו מערבה.
הנסיעה מערבה היתה ארוכה מאד אבל זה הקסם שבמסעות בארה"ב ואני אישית מאד אוהבת אותו. את רוב הנסיעה עשינו בקנדה, כדי להגיע למפגש קרובים בטורונטו. אחרי יומיים בטורונטו, נסענו למפלי הניאגרה. דווקא כאן, במקום הממוסחר הזה, די התלהבנו מעוצמת המפלים. סוף סוף טבע שנותן פייט למערב בעוצמות, גם אם עטוף בהרבה שכבות של מסחריות. משם, דרך קנדה, חצינו בחזרה לארה"ב דרך מישיגן.
מישיגן תזכר אצלנו כסטייט עם הפשפשים. כן, כן, אחרי הפויזן אייבי, הגיע תורם של הבד באגס. דן שלנו עכשיו מומחה ויכול להגיד שבד באגס זה נורא ואיום, אבל פויזן אייבי יותר כואב.
ברחנו ממוטל הפשפשים בשתיים לפנות בוקר ונסענו דוך עד צפון-מערב ויסקונסין, כשאנחנו נצמדים לתוואי נסיעה צפוני ככל האפשר, מטעמי מזג אוויר ורצון בטבע. אחרי הפוגת התאוששות מהטראומה, המשכנו אל מינסוטה שהפתיעה לטובה באווירה הסימפטית. אנשים מאד מאד נחמדים במינסוטה, לא סתם יש ביטוי כזה Minnesota Nice. התעמקנו באגמים הגדולים ובפרט בלייק סופריור בביקורנו בעיר דולות' ומשם עוד צפונה אל עבר פארק לאומי וייאג'רס, הצפוני בפארקים האמריקאים (מחוץ לאלאסקה). בוויאג'רס יש קצת היסטוריה ובעיקר אגמים. לא ברור אם אילו אגמים או שבעצם יש איים באגם אחד גדול. איפה שיש אגמים, בקיץ יש גם יתושים, אז לא התעכבנו הרבה זמן. ג'וניור ריינג'ר וסיור קצר בריצה (כדי לברוח מהיתושים שבשביל) והמשכנו עוד מערבה.
המשך יבוא -
חזרנו!במערב מינסוטה חצינו סוף סוף את המיסיסיפי, מה שאומר שעברנו באופן רשמי למערב. ההתרגשות היתה רבה ועצרנו לצלם את המיסיסיפי, שבחלק הזה הוא ברוחב של מטר עד שניים. זהו, האווירה השתנתה ובאופן סמלי הופיעו לנו על הדרך שני עיטים אמריקאיים גאים.
צפון-דקוטה היתה מדהימה בריק העצום והיפהפה שלה. אני נמסתי מהנהיגה במרחבים הריקים שאין להם סוף, אבל יש להם דרמה של בתרונות ותוואי שטח מעניין. כמו לנסוע באוקיינוס עם גלי ענק. אין בתים ואין ערים במשך שעות, רק כביש מהיר שחוצה את הסטייט. פארק לאומי רוזוולט היה מדהים ביופיו ביולי ושופע בעלי חיים, כולל סוסי בר, ביזונים, תנים ונחשי ראטלסנייק. הכל בלי הרבה אנשים, מה שממש מאפשר להנות מהטבע הזה בכיף.
המשכנו בנסיעה אל תוך מונטנה, עוד אי אלו שעות רבות של נהיגה קסומה. היעד שלנו היה עיירה בשם ביג סקיי שהזמנתי בה (מהדרך) קונדו נופש כזה. הדרך שלנו היתה מדהימה, דרך צפון ילוסטון בעונה הכי יפה, כולל עצירה בקוק סיטי ללילה. אין לתאר את התחושות שצפו מול העוצמות של המקומות שאנחנו כל כך אוהבים.בביג סקיי תקענו יתד למשך שלושה שבועות, בדירות נופש ששכרנו (לשבוע ואז לשבועיים). התירוץ היה המתנה לחבר שקבענו איתו בקאליספל. במשך שלושה שבועות נחנו וגם טיילנו טיולים "מקומיים" שכללו כמה גיחות לילוסטון הסמוך.
אחרי העצירה, חזרנו לדרכים, אספנו את החבר מישראל בקאליספל ונסענו לגליישר, הפארק האהוב. גליישר הוא גליישר. עוצמות של קרחונים, הרים ודובי גריזלי. במשך שבוע בילינו בפארק הזה, ראינו מוסים למכביר וגם דובי גריזלי, נשמנו אוויר פסגות ובירכנו כל יום על הזכות המופלאה הזו להיות בגג העולם.
מגליישר, התחלנו את המסע שלנו "בחזרה". הוא עבר דרך איידהו וסולט לייק סיטי, שתי נקודות שחסרו לנו בטיול הקודם. איידהו היתה מעניינת אם כי הותירה רושם מעט ביזארי. בין קרייטרס אוף דה מון, שריפות הענק ברקע, פאו וואו אינדיאני שכמעט השתתפנו בו בלי כוונה והכור הגרעיני בארקו, איידהו יצאה סטייט מוזרה קצת. סולט לייק סיטי אף היא מעניינת, אבל כשמה כן היא, סיטי.
ויתרנו על הפארקים של דרום יוטה מפאת החום (ארבעים מעלות זה יותר מדי בשבילנו) ושמנו פעימנו אל הרוקיז של קולורדו. כינוס איברים וויתור על דרום-יוטה אפשרו לנו לשכור שוב דירת נופש לשבוע בערך, הפעם ליד פריסקו, קולורדו, בגובה של כמעט 9000 רגל מעל פני הים. לטייל הרבה ברגל היה קשה בגלל הגובה, אבל לפני שעלינו הספקנו לבקר במארון בלס (עוד סגירת חוב מהטיול הקודם!)
משם, דרך בולדר (יומיים לפני השטפונות!) ודנבר, אחרי פגישות עם חברים, המשכנו מזרחה.
-
חזרנו!אם הנסיעה במרחבי צפון-דקוטה היתה דומה לשיט באוקיינוס גבה גלי, אז חציית קנזס דמתה להפלגה באוקיינוס שקט לגמרי. הנוף שטוח כל כך שנדמה שאפשר לראות את קימור כדור הארץ באופק. השקיעה בערב היתה מדהימה, ממש כמו בים. קנזס סיטי היתה חביבה למדי, עם כמה אטרקציות מקומיות. במיזורי עצרנו בסיינט לואיס, שם הילדים חגגו (שוב) בסיטי מיוזיאום המדהים. משם, עם עצירה בקנטאקי לביקור חברים, המשכנו עד מדינת ניו יורק, והפעם לחלק הצפוני שלה. מדהים עד כמה החלק הצפוני ריק באיזורים מסויימים, באותה מדינה שיש בה את ניו יורק סיטי הצפופה. עברנו באיזור אגמי האצבעות, וסימנו וי על מוזיאון הזכוכית (חביב מאד!) ווטקינס גלן (חביב מאד גם הוא) ואית'קה (רק חביבה, לא מאד). אחרי יומיים באיזור, נסענו צפונה לאדירונקס שם התחלנו לראות צבעי סתיו "מלבלבים" על העצים...
החלטנו לתת לאדירונדקס עוד כמה ימים לתפוס צבע, ובינתיים נסענו להרים הלבנים בניו המפשייר. איזור מהיפים שראינו במזרח. בכלל, הסתיו במזרח סיפק סוג של "חוויה מתקנת". סוף סוף כבר לא היה חם ולח, והטבע סיפק מופע יפה של צבעים, שהשתפר בורמונט והגיע לשיאו בביקור החוזר באדירונדקס, שבוע מאוחר יותר. צבעים מדהימים ויום טיול של "וואו" בכל סיבוב של הכביש.
זהו, משם הדרמנו בחזרה לאיזור ניו יורק. סגרנו קצוות, ביקרנו עוד קצת חברים ובעיקר התעמקנו בשופינג ואריזות.
הטיסה היתה קלה והנחיתה והג'ט לג ממש קלילים. לקחנו מלטונין קטן בלילה הראשון ואולי זה מה שעזר.
אשתדל להכנס כאן לעקוב אחרי השירשור, אבל אני מתנצלת מראש על ההעדרות מהפורום. זמן... משאב יקר מאד בימים אלו. אני גם לא מקבל הודעות אימייל על הודעות בתיבה כאן, אז אם מישהו צריך אותי למשהו ממש דחוף, מוני יודע איך להשיג אותי, או שתשאירו תגובה בבלוג (זה כן שולח לי אימייל).
תודה על ההאזנה ובעיקר על הסיוע הרב, לפני וגם תוך כדי! אין כמו הפורום הזה! -
חזרנו!ברוכים השבים
עקבתי אחריכם עד כמה שאפשר בבלוג, ואני מקווה שתשלימי את החסר...
התאקלמות קלה!
-
חזרנו!ברוכים השבים !!!
-
חזרנו!ברוכים הבאים
אוהבת את הסיכומונצ'יק על אין סוף קילומטר שחוויתם
תודה על השיתוף
-
את ממש אושייה!איזה יופי של סיכום.
אשמח לשמוע יותר על הביקור אצל המשפחה של האנאבפטיסטים.
איך הגעתם לזה? איך היה הביקור?
נשמע טיול מקסים.
-
את ממש אושייה!ברוכה הבאה
אפילו התקציר של התקציר שלך פה, מסופר מעניין מאוד.
עקבתי גם אחרי הבלוג שלך.
להשכלה שלי, מה זה פויזן אייבי?
אלעד
-
את ממש אושייה!יפה !! יפה !!
חשבתי שנשארתם שם !
poison ivy צמח מטפס ביערות שנגיעה בו גורמת לפריחה וגירוד קצת כמו סרפד.
-
את ממש אושייה!ברוכים השבים!!!
רבקה
-
חזרנו!welcome back (-:
-
ברוכים החוזרים -
את ממש אושייה!תודה לכולם!
תשובות לשאלות -לגבי המשפחה האנאבפטיסטית (ספציפית brethren) - לפני שנתיים התארחנו דרך קאוץ' סרפינג אצל הבת שלהם שקצת חזרה בשאלה, עברה לבגדים רגילים ועברה לגור מחוץ לקהילה, בג'קסון, וויומינג. היא סיפרה לנו את הסיפור שלה וכשנסענו הפעם לפנסילבניה שאלתי אותה אם אולי יש מצב לבקר את המשפחה שלה. לשמחתי, המשפחה הסכימה ובהחלט היה ביקור מאד מעניין ומבט מקרוב אל אורח חיים וצורת חשיבה שונה.
לגבי poison ivy - חשוב להכיר לכל מי שנוסע לארה"ב. צמח נפוץ למדי ונמצא גם בחוף המערבי, גם בחוף המזרחי וגם באמצע... אם זה לא מדבר, יכול להיות שם פויזן אייבי. הילדים האמריקאים לומדים בגיל צעיר - leaves of three, breware of me, כי סימן ההיכר של הצמח הוא עלים שצומחים בקבוצות של שלושה. מודה שגם אחרי הרבה שיעורים, אני חלשה בזיהוי ולכן ברגע שרואה צמחיה סבוכה ליד שביל, משתדלת לא לגעת.
לא כל האנשים מגיבים לפויזן אייבי. אני והבן הבכור שלי חסינים כנראה, כי לא קרה לנו כלום. בנזוגי והבן הצעיר כן רגישים. התגובה מתפתחת תוך כמה שעות וכולל צריבה, עד כדי שלפוחיות בעור. הרבה הרבה יותר משמעותי מסרפד. יש מקרים שמגיעים איתם לבית חולים.
מה שחשוב בפויזן אייבי זה להבין שהחומר שנוגעים בו ממשיך לגרום נזק בכל מקום שהוא נוגע. אם לא שמים לב וממשיכים לגעת עם הידיים בכל מיני מקומות בגוף, התגובה תופיע גם שם. אם אוכלים עם ידיים נגועות, התגובה יכולה להופיע גם בגרון. אם משפשפים את העין בטעות, התגובה תהיה בעין (וגם זה קרה לנו אצל צחי ומאד מאד לא סימפטי). אם נוגעים בפויזן אייבי צריך להכנס מיד לנוהל חל"כ, להפטר מבגדים נגועים ולכבס אותם בנפרד מבגדים אחרים, לשטוף היטב ולהתנקות מהחומר. בכל בית מרקחת אמריקאי מוכרים מטליות מיוחדות נגד זיהום בפויזן אייבי שאפשר להשתמש בהן בשטח לניקוי האיזורים הנגועים.עד כאן 60 שניות על פויזן אייבי...
-
ברוכים השבים גם ממני. התאקלמות מהירה וקלה -
תשמעי - את ממש עושה חשק...באמת תהיתי איך הגעת אליהם כי אם הם ממש בסגנון האיימיש אז בודאי הם לא מכניסים מחשב הביתה.
האם יש להם מכונית, טלפון, מחשב?
טוב, אולי כדאי שאבדוק בבלוג שלך לפני שאני שואלת על מה שכבר אולי כתבת.
וחוץ מזה - ברוכים השבים.
-
תשמעי - את ממש עושה חשק...ברוכים השבים
-
היי ענת וצחי,
טוב לשמוע מכם, שמחים שהיה מוצלח ומהנה, ושהספקתם גם לעבוד, גם לטייל וגם לנוח.
מקווים שהנחיתה תהיה רכה עד לפעם הבאה...
אנחנו כרגע נמצאים ביוטה, מתחילים את סיבוב הפארקים. אין לך מושג, ענת, עד כמה הבלוג שלך עוזר לנו, גם במציאת אתרים, גם באטרקציות וגם בהתנהלות בכבישים הנופיים ובכלל.
נשמח להיות בקשר,
נשתמע,
הדר וחגי חורש -
היי ענת וצחי,וואו !
במשך כמה זמן טיילתם
-
ברוכים השבים !!!
