אלו שינחתו בדר א סלאם (טיסה ישירה מאיסטנבול) יוכלו להמשיך בטיסה פנימית עם החברות שנזכרו לעיל (פרט לפאסט-ג'ט) ובתוספת לחברת טרופיקל. אפשר גם להזמין טיסת שכר פרטית. משך הטיסה יהיה 12 דקות. הבעייה היחידה היא שהמטוס התורכי נוחת ב3 לפנות והטיסה הראשונה לזנזי יוצאת בשבע וחצי. אפשרות חלופית תהייה לנסוע במונית לנמל המעבורות בעיר ולהמשיך לזנזי במעבורת. מחיר החצייה במעבורת הוא כ50 דולר לנפש וזמן השייט יהיה כשעתיים וחצי עד שלוש וחצי שעות, תלויי במצב הים. את הדרך חזרה עושים בדיוק אותו דבר, או שחוזרים בטיסה פנימית לדר ויוצאים בטיסת לילה לטורקיה ולארץ.

אמרתי בפתיחה שיש גם דברים מכוערים וכדאי שאזכיר

העיר הלא עתיקה, היא מכוערת ומלוכלכת. בעיר ולאורך החופים מסתובבים כל מיני 'טפילים' שינסו בדרכים מעצבנות 'למכור' לכם מכל הבא ליד כולל 'שירותים' שונים. פשוט צריך להתעלם מהם ולהמשיך ללכת. לא מומלץ להכנס אתם לשיחה אחרת לעולם לא תפטרו מהם. מומלץ בחום לא ללכת בשעות החשכה לבד ובמקומות שנראים נטושים. האי ידוע בעובדה שהשוטרים מושחתים ולוקחי שוחד. 'חומר טוב' (אמרו לי שבאמת טוב) מצויי בשפע בעיר ולאורך החופים. כמו כן גם איידס היא מחלה נפוצה מאוד באי.

ובנימה זו אסיים פוסט זה.

שתהנו

כפי שהזכרתי, כמעט ואין טיסות ישירות לזנזיבר. מאז שמחבלים ניסו להפיל בטילי כתף את מטוס ארקיע שהמריא ממומבסה שבקניה, חדלה ארקיע לטוס למזרח אפריקה בטיסות ישירות. (אל על כבר חדלה לטוס לקניה בדרך לדרום אפריקה כבר לפני עשור) אבל..... פעמיים בשנה, בפסח ובתקופת החגים, בכל זאת יוצאת טיסת ארקיע ישירה לזנזיבר. אלו הן טיסות שכר שנרכשות על ידי מפעילים ישראלים וימכרו בדרך כלל מקומות לאלו שירכשו מהם גם שרותי קרקע, אבל לא רק. עם מעט מזל, אפשר יהיה לאוס טיסה משפחתית ישירה מבלי לרכוש חבילת טיול. צריך להיות עם אצבע על ההדק, לעקוב כל הזמן, להיות בקשר ולהיות אופטימיים. אפשר גם אחרת. בטיסה לא ישירה. האפשרות הראשונה היא לצאת מהארץ עם אתיופיאן לאדיס-אבבה. משך הטיסה כחמש שעות. משם ממשיכים עם אותה חברה ליעד בטנזניה (שאינו זנזיבר) נוחתים בו לנחיתת ביניים ולאחר שלושת רבעי השעה ממשיכים לזנזי. משך ההמתנה באדיס היא כארבע שעות ולאחר מכן, טיסה ונחיתת ביניים, עוד כארבע שעות. היעד הסופי הוא זנזיבר והדרך חזרה היא בדיוק באותו הסדר (רק הפוך) אפשרות שניה בחברה בי"ל תהיה עם טורקיש. טורקיש אינה טסה לזנזיבר אבל נוחתת בשני יעדים אחרים בטנזניה. בשדה התעופה הבי"ל קילימנג'ארו (עם נחיתת בינים בניירובי) ובשדה התעופה בדר א סלאם.אם נחתתם בצפון, אפשר להמשיך עם טיסה פנימית לזנזיבר. יש מספר חברות תעופה שפועלות בקו זה. PRECISION AIR, COASTAL, ZANAIR, FAST-JRT.

פאסט-ג'ט, היא חברת בת של ......איזיג'ט שרובכם מכירים כחברת לאו-קוסט.

עוד מלון שלא הזכרתי מכוון שאינו 'נופל' בהגדרות של 'מזרח או מערב' האי הוא מלון רזידנס שנמצא בדרומו של האי.

אגב: המקומיים מכנים את האי שאנו מכירים בתור 'זנזיבר' כ'אונגודג'ה'ץ זהו השם הרשמי של האי בשפת המקומיים.

בדרומו של האי, לא רחוק מהכפר קיזימקאזי שממנו יוצאים המשטים בעקבות הדולפינים, תמצאו את המלון המוזכר למעלה. לציין רק שהוא שייך לרשת בעלת אותו שם וכי מלונות אחרים ששיכים לאותה רשת אפשר למצוא במאוריציוס וגם בתוניס!

זהו אחד המלונות שאני אישית אוהב מאוד. את הקונספט: וילות פזורות בתוך חורשת דקלי קוקוס. אופניים לכל אורח. בריכת שחיה פרטית לכל וילה. מקלחות פנימיות וחיצוניות! (אהבה גדולה שלי)

במלון יש בריכת שחייה מרכזית עם דפנות זכוכית. (מגניב) שהיא גם בריכת אינפיניטי נהדרת.

במלון גם ספא מצויין עם מעסות מאוד מוכשרות.

גם באיזור זה של זמזיבר השפל מאוד משפיע על הרחצה בים שאינה אפשרית בכל זמן, ולכן הבריכות (עשרות) שנמצאות ליד כל וילה.

מנות המזון יוצאות דופן באיכותן לפי כל אמת מידה. 

 

הפוסט האחרון יהיה: כיצד מגיעים לזנזי

 

המלונות בחוף המערבי התברכו בחוף שהשפל והגאות אינם משפיעים עליהם כמו בחוף המזרחי. הים יכול לסגת למרחק של 50 מטרים אבל הוא נגיש. החוף הוא חולי ונעים. ספורט מים קיים ברוב הריסורטים ומכוון שאתר הצלילה הראשי של זנזי נמצא לא רחוק (האטול שסביב האי מנמבה), הרי שבאזור תמצאו 'בתי ספר' רבים לצלילה ומפעילים רבים. על החוף ימצאו בכל רגע נתון כמה וכמה נודניקים שינסו בכל דרך אפשרית להדבק אליכם (משוטטי החוף) ולמכור לכם משהו. יהיה זה ציור, חולצת טי, או שרות שיט או שנורקל. אישית, אני מתעלם מתחינותיהם והם מתיאשים והולכים.

מהם המלונות המובילים בחוף המערבי (אגב, כולם מתרכזים בפינה הצפון מערהית של האי בשני אתרים עקריים: סלעי-קנדווה והעיירה נונגווי.

המלון (המוצלח יותר בעיני) 'לה גמא דל אסטה', הוא מלון ותיק יחסית בעל רמת שרות יוצאת מגדר הרגיל ובלתי מתפשרת (בכל אמת מידה בין לאומית). המלון מופעל בשיטת 'הכל כלול' ויש בו נוסף לחנות מזכרות וספא מוצלח (שניהם יקרים להחריד) גם בריכה מעולה עם פעילות ענפה לילדים מגיל הגן. יש במקום 5 מסעדות (אחת בתשלום) וגם 3 בארים (הכל חפשי). קיים במלון גם מרכז ספורט ימי קטן שכולל סירות קיאק וקטמרן וגם ג'ים קטן ומאובזר.

מלון 'הסוד של נונגווי' הוא המלון החדש ביותר בזנזיבר ומנוהל על ידי איטלקים. המתקנים במלון הם חדשים וחדישים כולל סיפריה קטנה, אולם ספורט עם מכונות כושר, גן ילדים, מרכז צלילה פעיל מאוד, בריכה מרכזית, ספא מוצלח, חנות לקניות חרום ובגדי קיץ וחוף. במלון בריכת שחייה מרכזית ועוד אחת 'פרטית' . תמצאו גם שלוש מסעדות (שתיים בתשלום) ובר חופשי.

קיים בחוף זה גם מלון 'קנדווה-רוקס'. המלון הוא די זול ודי נחמד אבל לא התגוררתי בו. פעמיים בחודש הוא מארח על החוף 'מסיבת-ירח' ומסיבת 'חצי-ירח' (כמו בקופנגאן תאילנד) אבל לבעלי נוער מתבגר שבינכם, שימו לב! 'ג'וינטים' במקום זה הוא דבר מקובל והמשטרה אינה עושה פשיטות.

עלי להזכיר כאן גם את מלון דבאל-טריי (עץ כפול) שנופל תחת השם 'הילטון' שהרבה ישראלים 'נמשכים' אליו. התנאים בתוך המלון הם מוצלחים מאוד כולל הבריכה. את המיקום שלו איני אוהב מכוון שהוא ממוקם ממש בתוך כפר הדיגים (נונגווי) והים נוטה בו לשפל גדול (הזדמנויות נהדרות לצילום) אולם עליכם לדעת גם על המנהג המקומי, לצאת לפני הזריחה ולחרבן על החוף. כשהמים גואים, הם לוקחים אתם את כל 'התוצרת'. אני לא אוהב את זה וזה כולל עדרי עיזים ופרות שרובצים על החוף ממול למלון ממש.

המלונות שלאורך החופים מתחלקים באופן כללי למלונות שבחופים המזרחיים ולמלונות שבחופים המערבים בנוסף לחלוקה לפי רמת השרות ורמת המלון כמובן.

בעיית הבעיות בזנזיבר היא רמת השפל והגאות באוקיאנוס. בצידו המזרחי של האי משתרע ריף לכל אורך החוף. רחבו מגיע במקומות מסויימים עד לכדי חצי קילומטר. במידה והשפל מתחיל, כל הרצועה הזו הופכת למשטח ענק של שלוליות ומיכשולי מים בדמות סלעים ואלמוגים חדים. בנוסף, רוב השטח הסלעי מכוסה ב'גנים' של קיפודי ים. באופן מעשי לא ניתן להגיע אל מקום שבו ניתן להתרחץ ולשחות באוקיאנוס. בגלל השפל, לא ניתן לעשות זאת גם בעזרת סירות, מכוון שהן כולן מקורקעות. לעומת זאת, ניתן לטייל ברגל בשיטחי השפל, לראות הרבה מאוד יצורי ים מעניינים ולהסתכל על הנשים שמגדלות ואוספות אצות ים 'מהמטעים והמשתלות' שהן הקימו בים. השפל נמשך כשש שעות וכשהאוקיאנוס 'חוזר', הכל שב לקדמותו ואפשר לשחות ולהשתכשך בו שוב. מועדי השפל משתנים יום יום לפי עונות השנה. לפעמים בבוקר, לפעמים בצהרים ולפעמים אחה"צ.

המלונות למדו שגם משפל אפשר 'לעשות כסף' והם מציעים לאורחים לצאת לאחד מהסיורים (שכבר הזכרתי) באי. בכל מלון שמכבד את עצמו תמצאו את פינת\שולחן\סניף\משרד\נציג לעניני סיורים וביקורים.

כלל ראשון: בחרתם מלון בחוף המזרחי, תוודאו שיש בו בריכת שחייה!

רשימת כמה מבתי המלון בחוף המזרחי:

'בלו-באיי' (המפרץ הכחול) טובל בירק ומה שאני זוכר ממנו הכי טוב, הוא המקלחות הכפולות בחדרים.

לידו: 'אושיין-פרדייז'. היה מקובל מאוד על ישראלים וזכור לי הבר המשוקע בתוך הבריכה.

'מלון קראפו'. בהנהלה איטלקית עם מטבח איטלקי משובח.

זנזיבר ספארי קלאב שהביתנים שלו פזורים בחורשת עצי קוקוס נהדרת אבל השרות שלו לא מוצלח במיוחד.

מלון בריזס, שהספא שלו הוא יוצא מגדר הרגיל ויש בו מסעדה זוגית מיוחדת על קו המים.

'מפנזי' שהוא ברמת 3 כוכבים ופועל בשיטת 'הכל כלול'.

מלון נפטון. החדש ביותר בחוף המזרחי (בערך 4 שנים) עם רמת שרות מאוד גבוהה.

מטמוואה וילאס עם החול הכי לבן והכי רך שתראו אי פעם בעולם.

 

המשך יבוא: ריסורטים בחוף המערבי

איזה יופי של סקירה! ממש לגזור ולשמור (לשמחתי, לא להרבה זמן )...

 

תודה,

יובל

בתי מלון בעיר-האבן.

בעיר קיים מגוון די נרחב של בתי מלון, בתי הארחה ואכסניות. מהצנועות יותר כמו מלון 'שנגני' (ברחוב בעל אותו שם) ועד מלון 'סרנה' שהוא המפואר ביותר בסטון-טאון. שניים מהמלונות ('סרנה' ו'טמבו') נמצאים ממש על חוף הים ובשניהם בריכת שחיה מתקבלת על הדעת. וכל האחרים 'שתולים' בין הסמטאות. חוף הים העירוני נושק לנמל והוא 'אינו נקי' בלשון המעטה ואישית לא הייתי מתרחץ באוקיאנוס מול העיר. מלון נוסף ששווה שיוזכר כאן הוא מלון מארו-מארו שמגגו (שמשמש גם כחדר אוכל) אפשר להשקיף על כל עיר האבן מלמעלה. מלון נוסף בעיר שאוכל להמליץ עליו הוא מלון דוא-פלאס  שחצרו וחדריו מעוצבים בסגנון ערבי-סווהילי מימים עברו. עוש מלון אחד שכדאי להזכיר, נמצא בחוף המערבי, לא רחוק מהעיר, לא יקר ויש בו מסעדת סושי (היחידה בכל זנזיבר) הוא מלון מטוני-מרין. נקודת יציאה לא רעה לסיור בעיר וחזרה לשדה התעופה.

אמשיך מאוחר יותר עם מלונות וריסורטים לאורך החופים

 

היכן נתגורר בזנזיבר?

זנזיבר מציעה מגוון ומבחר אין סופי של אפשרויות לינה. עלי לציין קודם כל שהמטיילים מהארץ מחשיבים את זנזי כדובדבן שעל הקצפת ובכתובים (באתר למטייל) מתייחסים אליה כ'קינוח בזנזיבר'. וכל זאת למה?

מכוון שבכדי להגיע לזנזי, יש לטוס לפחות שש שעות בטיסה ישירה (שכמעט ואין) או לפחות 11 שעות ויותר עם חברות סדירות (כל ההסברים אחר כך) ואם כבר טסים כל כך 'רחוק' (זה 'כלום', כבר טסתי שעות רבות יותר) ומשלמים כל כך הרבה עבור הטיסה, הרי 'מנצלים' את המצב לזמן ספארי בטנזניה 'ומקנחים בזנזיבר'.

אז מה יש לנו? אפשרויות הלינה בזנזיבר מבחינה גיאוגרפית, מתחלקות לשניים. לינה בעיר או לינה לאורך החופים. מכוון שהעיר וסביבתה היא די מענינת, הרי מומלץ ללון בעיר לפחות לילה אחד. אני הייתי קובע את הלילה האחרון בזנזיבר כלילה שבו אשן בעיר ולא גם מהסיבה שאני כבר קרוב לשדה התעופה (או לנמל) ואוכל להמשיך משם לטיסה ארצה רק כשעתיים לפני יציאת הטיסה ולא להפסיד חצי יום מזמן הבילויי לאורך החופים.

שהיתי בכל המלונות שאני עומד להזכיר כאן ואפשר יהיה (באם יתעורר הצורך) לשאול אותי על מלון מסויים.

איזה יופי!

 

100 גוונים של כחול וטורקיז, עשרות גוונים של אדום ושקיעה והירוק ירוק מאוד. כבר הרבה זמן זנזיבר נמצאת באגף החלומות שלי. עכשיו אני מבינה למה  .

 

תמשיך לספר במילים ובתמונות. ההנאה גדולה!

 

טל

ברבים מהמלונות מציעים הרבה סוגים של בפורט ימי: סירות מפרש, קיאקי ים לחתירה, מצנחי רחיפה (גם לזוגות) מצנחי סרפינג, אופניים לרכיבה לאורך החופים וגם לוחות חתירה (חסקה ליחיד)

מבחינת חיי לילה אפשר למצוא ברבים מהמלונות תזמורת-חיה (לריקודים) אפשר למצוא מקומות עם 'מסיבות-ליל ירח וחצי-ירח. ספא, אפשר למצוא בריסורטים רבים וגם בעיר. מסאג' זוגי, מקובל מאוד.

כאשר הים בשפל (בצד המזרחי שח האי) ניתן לשוטט במי האפסיים ולראות את בעלי החיים הרבים על הריף כולל כוכבי ים וסרטנים שונים ומשונים. (זהירות, יש גם קיפודי ים רבים על סלעי הקורל)

תנו לנוער לחפש את 'אגוזי המזל' לאורך החופים. אותם זרעים מסתוריים המגיעים עם גלי האוקיאנוס מחופים רחוקים והאגדה אומרת שמי שמוצא אותם זוכה באוצר גדול....

עוד דבר בסיסי מאוד שלא הזכרתי: לשרוץ סביב הבריכה, לשתות מיץ טבעי כל היום, להזמין ולזלול צ'יפס (משום מה, הצ'יפס הכי טעים בעולם) או כמובן, לשבת ליד החוף עם גביע יין ולהסתכל בשקיעה מטורפת. (לצערי, רק בחוף המערבי)

 

בפעם הבאה: היכן נשהה בזנזי

ניתן לבקר במסגרת משפחתית בחוות-הפרפרים ששם ניתן להסתובב באיזור המרושת ששם מעופפים מאות פרפרים שמידי פעם נוחתים על אחד המבקרים, אבל בדרך כלל, עסוקים באכילת צוף פרחים. הילדים לדעתי יהנו שם מאוד. שאר ההסברים על בקיעת הפרפרים ואורח חייהם יהיו גם הם מעניינים.

אפשר כמובן לצאת לשייט שבו אפשר לצפות בדולפינים פראיים ואפשר גם כמובן לקפוץ למים ולשחות אתם מעט, לצלם ולהשתעשע אתם (במידה והם אינם רעבים ורודפים אחר להקות דגים)

אפשר גם במסגרת המשפחה לבקר באחת משני המקומות ששם אפשר להאכיל צבי ים. שני המקומות פועלים כאגודה התנדבותית. הם מקבלים מדייגים צבי ים שנתפסו במקרה ברשתות. בעלי הברכות, דואגים לבריאותם של הצבים ומטפלים בטפילים או פציעות. פעמיים בשנה (ואני מאחל לכם לבקר ביום שכזה) הצבים נלקחים הימה ומשוחררים חזרה לאוקיאנוס. הילדים יכולים להאכיל את הצבים באצות ים ואפילו לשחות אתם.

אחת הסיבות העקריות לביקור בזנזיבר, הן אפשרויות הצלילה באתרים רבים. באי קיימים בתי ספר רבים לצלילה וצוללים מנוסים יכולים לשכור ציוד ולצאת לצלילות. שאר בני המשפחה יכולים לצאת עם הצוללנים להשתכשך במי האוקיאנוס הצלולים ולשנקרל.

יש באי אין סוף אפשרויות לצאת להפלגה מכל מין וסוג. הרבה 'נערי-חוף' מסתובבים באיזורים התיירותיים ומציעים שייט מכל מין וסוג. 'שייט של בין הערביים' (עם שמפנייה לפעמים) שייט לאחד האיים, שיט למארות שנורקלינג 'וסתם' שייט בסירת דייגים צרה לשם השעשוע.

'לאמיצים' מביניכם, הייתי ממליץ למדוד בבית את הפתח הראשי (או לפחות את מידות המשקוף) ולנסות לקבל הצעת מחיר לדלת זנזיברית מעוטרת (לצערי, יתאים יותר לבעלי בתים פרטיים מאשר למתגוררים בבתי קומות) מאחד מהנגרים הרבים שאותם תוכלו למצוא במקומות רבים בעיר.

בהחלט תוכלו לקנות לעצמכם פירות טרופיים מאחד הרוכלים באחד הצמתים. תוכלו גם לשתות אחד מהמשקאות המיוחדים לאי. 'משקה סוכר' שהרוכל סוחט עבורכם (ובנוכחותכם) מקני סוכר טריים. המשקה השני נקרא 'איקוואג'ו'. (בעבר, בארץ הוא נקרא 'צוף') זהו משקה זהוב-אדמדם שעשוי מפרי עץ התמרינד. לא נתן למצוא אותו בכל מקום ואפשר לשאול בבית המלון או במסעדה.

ניתן לצאת לביקור בשמורת הטבע 'יער-ג'וזאני' שבו אפשר לצפות (ממרחק נגיעה) בקופים שהם אנדמיים רק לזנזיבר. אלו קופים חברתיים מאוד בעלי 4 אצבעות בלבד. אני בטוח שילדים בכל גיל יתלהבו. אפשר לבקר במסגרת משפחתית ביער מנגרוב וללמוד מעט על ארבעת סוגי עצי המנגרוב הגדלים בזנזיבר.

מהעיר: (ולעניין הזה מכל בית מלון באי) ניתן לצאת ל'סיור תבלינים' באי.  סיורים אלו אורכים כחצי יום והמבקרים מבלים את רובו בחוות תבלינים או שתיים שבה יסבירו למבקרים על סוגי התבלינים הגדלים באי (ציפורן, וניל, קרדמון וכו') ויתנו לילדים להתרוצץ (לא להרוס) בין (את) הערוגות. יתנו להריח ולטעום וגם לקנות 'מתוצרת הבית'.

מה אפשר למצוא בחנויות (במיוחד חנויות לתיירים) בזנזי?

חנויות לתיירים תמצאו בחלקים רבים של העיר העתיקה סטון-טאון, בייחוד לאורך נתיבי הטיולים בעיר (למשל: הטיול 'בעקבות העבדות'. בחנויות תמצאו אוסף עצום של מזכרות אפריקאיות אוספים של פסלי עץ, חיצים וחניתות ומסכות אפריקאיות. תמצאו הרבה מאוד חבילות של תבלינים מתבלינים רבים, סבונים ונרות בעבודת יד, הרבה מאוד חולצות טי מודפסות עם מוטיבים אפריקאים, הרבה שמלות חוף ובדים מצויירים, מודפסים ומעוטרים (רובם מהודו). המוצר היוצר דופן ביותר, יהיו ארגזי עץ חרוטים בחריטה וגילוף ידני בתוספת מסמרי וקישוטי פליז. ארגז שכזה, מהווה בבית קישוט יוצא דופן בהחלט. אפשר גם למצוא (גם לאורך החופים) חנויות המתמחות במכירת ציורי שמן אפריקאים. הם נקראים גם 'ציורי-אופניים' מכוון שהצבע הוא למעשה צבע שמן שמשמש בדרך כלל לצביעת אופניים והצבעים מאוד בהירים.

בעיר קיים מבצר אחד שאפשר לבקר בו. בארמון הסולטן יש מוזיאון נחמד שגם הוא שווה ביקור. הארמון נהרס בחלקו בעת 'המלחמה הקצרה ביותר בעולם' (שארכה רק כמה דקות, מאש תותחי הצי הבריטי.) אולם הוא שוקם ועומד על תילו.

לידו יש גם את המוזיאון הכללי של זנזיבר. שני תותחי ברונזה בכניסה, שתי קומות עם מגוון מצומצם של מוצגים.

בערב ניתן לבקר בשוק האוכל (בעיקר (אבל לא רק) מאכלי ים על האש) שזו חוויה קולינארית נפלאה.

ניתן ללכת בעיר לסיור 'בעקבות העבדות' . לא מרתק במיוחד עם עזרים ומוצגים די עלובים. הסיור מוצלח מבחינת המידע ולא מבחינת המוצגים!

כל האתרים שציינתי נמצאים כמעט על קו המים. ממול, עוגנות סירות רבות ומשיטים רבים מציעים סיור ל'אי האסירים' שנמצא ממול לעיר. סביב אי זה ישנם חופים יוצאים מהכלל המתאימים לשנורקל ולטבילה. על האי ניתן לזלול ארוחות 'סווהיליות' ולראות את צבי אלדברה הענקיים שהובאו מסיישל. שייט שכזה אורך כעשרים דקות בערך לכל כוון וכל הבילויי כולו אורך כחצי יום.

 

ובכל זאת, מה אפשר (ומה לא) במסגרת משפחתית בזנזיבר.

ראשית: סטון-טאון העיר הראשה בזנזי. העיר העתיקה כמו כל עיר ערבית היא ערב רב של סמטאות צרות ומבוכים מפותלים.  אני מניח שחמור נושא משא, היה אמת המידה המינמלית. (לא צריך להסחף, זו לא הקסבה של חברון) לאורכן של סימטאות מפותלות אלו, תמצאו את הכניסות המרכזיות לבתים הפרטיים. ליד כל פתח שכזה שבדרך כלל ניסגר בלילה בדלת עץ כבדה ומסוגננת, ימצאו 'ספסלי' ישיבה יצוקים אבן ובטון. בעגה המקומית הם נקראים 'באראזה' (שפרושו: 'מרפסת') הם אינם כמובן מרפסות, אבל כמעט בכל שעה משעות היום ימצאו מי שישבו או ישכבו עליהם או ילדים שישחקו עליהם.

בגלל התרחבותו של ענף התיירות, רבות מקומות הקרקע, הפכו במשך השנים 'לחנויות מזכרות' לתיירים. חלקן הפכו עם השנים לבתי מלאכה קטנים ובינהם תמצאו מדי פעם חנות מקומית שבה ימכרו לצרכן כמה ירקות וגם שמן וקמח שימדדו במשקל פרימיטיבי וכד'.

מעבר לעניין של 'הסתובבות' בסמטאות המפותלות ובמשעולים הצרים הללו וכניסה לחנויות המזכרות המענינות, צריך לקחת בחשבון שהרבה סבלים נושאי עגלות עמוסות סחורה עוברים בהם הלוך ושוב וכמו כן הרבה רוכבי קטנועים. זהירות עם הילדים! אל תאבדו ריכוז!

מרתק (!!) והתמונות נהדרות. 

 

תודה רבה.

בעבר, רוב אוכלוסיית האי התפרנסה מחקלאות (ובעבר הרחוק יותר, מעבדות) והגידולים העקריים היו קוקוס וציפורן. וכן היו שדות הדייג העשירים מקור הכנסה 'בטוח'. היום החקלאות מהווה רק חלק משני בכלכלה המקומית ואותה החליפה התיירות. מאות אלפי תיירים מבקרים הכל חודש באי ותורמים לכלכלה.

האי (שלא כמו מאוריציוס למשל) נפגע מסופות טייפון רק לעיתים נדירות מאוד (הפעם האחרונה הייתה בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. המבנים הם ברובם קלים וטייפון מקרי, 'יישטח' את רוב המבנים באי.

עוד אספר איך להגיע לשם, היכן לשהות ומה יש לעשות באי לכל המשפחה

ההיסטוריה של האי היא כל כך מעניינת, שאפשר לקרוא עליה ימים שלמים מבלי להשתעמם. אזכיר כאן רק שתי עובדות בנוגע להסטוריה.

הידעתם למשל שייריות הפתיחה של מלחמת העולם הראשונה נורו כאן בזנזיבר (כן ממש כאן) ולא באירופה ששם 'פרצה' המלחמה? הידעתם גם שזנזיבר הייתה במשך מאות שנים שטח שהיה שיך לסולטנות של עומן וכי הסולטן העומני התגורר באי בארמון ומכאן שלט על עומן? טוב, תודו שלא ידעתם ועכשיו אתם כבר יודעים.

העיר הראשה של זנזי היא 'סטון טאון' (עיר האבן) הבנוייה מאבן כיר מקומית. את האי מאכלסים בעיקר תושבים אפריקאים. רובה המכריע של האוכלוסיה המקומית היא מוסלמית. עליה נוספים מעט הודים שגם הם מוסלמים בני כת הבוהורה, מעט (תושבי שני כפרים) שעדיין מאמינים בדת הזראתוסטרא (דת פרסית עתיקה אותה הביאו פרסים לאי במאה בשביעית) מיעוט מבוטל של נוצרים ובשמונה השנים האחרונות, אפילו יהודי אחד. (לא אני)

לכל המעיין בגוגל בערך 'זנזיבר' תתגלינה במלואן כל העובדות ההיסטוריות\הגאופוליטיות\הגאוגרפ יות\הגאומורפילוגיות\האקלימיות ובכלל, כל עובדה אחרת שתרצו ללמוד על אי (למעשה קבוצת איים) זה.

מכוון שהתבקשתי (יפה) לכתוב מעט על זנזיבר, הרי אני מעלה כאן מהמעט שלמדתי (בעצמי) ומשתף כאן (מניסיוני) מטיילים פוטנציאליים מהפורום.

אשתדל להעלות כאן כמה שיותר תמונות (שצולמו לא כרצף) על מנת שתוכלו להתרשם בעצמכם מהטוב, מהרע ומהמכוער.

נתחיל מהעובדה שזנזיבר (שלטובת הקיצור אקרא לה מעתה זנזי) נמצאת באוקיאנוס ההודי מול יבשת אפריקה על קו הרוחב 7 דרום. כך שהאי הוא טרופי לחלוטין. על כך יעידו מטעי הקוקוס הרבים המכסים עדיין חלקים נרחבים באי.

זנזי הוא אי שארכו כ100 ק"מ ורחבו הוא בערך 25 ק"מ.

אפשר פרטים?

איך טסים? מלונות מומלצים? מה עושים באי?

 

תודה רבה, ליטל

וואו וואו וואו

לא נכון, לא רק ליהנות מהתמונות. גם לאכול את הלב