אני חייבת להודות  כי השנה היה לי קשה להתחבר לארועי יום השואה. הנאומים וחלק מן הטקסטים ה"רשמיים" נראו לי רדודים ושבלוניים, בלי מסר או מחשבה אמיתים, ומנותקים כל כך ממציאות חייהם של רבים מדי מהניצולים בשאר 364 ימי השנה, כשהזרקונים מופנים למקום אחר.

 

רק עכשיו מצאתי את הפנאי (בעיקר הנפשי) לקרוא את השרשור המרתק הזה ומצאתי בו דברים כל כך כנים וכואבים וחשובים. תודה לכל אחד ואחת שתרם לו.

 

ואוסיף משהו שקראתי כעת, שמאוד מדבר אלי . הלוואי שגם יתגשם.

 

"בתום כנס בינלאומי על "מורשת ניצולי השואה - ההיבט הערכי והמוסרי" שנערך ביד ושם, פירסמו ניצולי השואה מנשר וכך הוא מסתיים: "אף על פי שזיכרון השואה טעון וספוג ברוע ובאובדן צלם אנוש המאיימים על כל ערך אנושי, אנו הניצולים, שצעדנו בגיא צלמוות וראינו כיצד משפחותינו, קהילותינו ועמנו מושמדים, לא שקענו אל תהומות הייאוש ולא איבדנו את האמונה באדם ובצלם אלוהים. אנו מבקשים לחלץ מן הזוועה שחרצה בבשרנו מסר חיובי לעמנו ולעולם - מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות. "השואה שייכת למורשת האוניברסלית של כל בני תרבות. היא שקבעה את אמות המידה לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות ולסבלנות ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות."

אורי, נותרתי פעורת פה מהסיפור המזעזע שלך... מאחלת לך בריאות טובה.

 

אני חושבת שפולין מוקצית מכמה סיבות, כפי שאמרו כאן - בית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי, שיתוף הפעולה והאכזריות של חלק מהפולנים, אבל לצידם היו גם אנשים שסייעו ליהודים, חלקם תמורת כסף או שווה-כסף, מה שהעניק עוד קצת חיים, חלקם מתוך גילוי אנושיות.

 

מירה

 מרגש בצורה יוצאת דופן. 

סיום הולם ליום הזה שלא יסתיים לעולם. 

מצרפת את השיר שלא יוצא לי מן הראש- מכתבו של מנחם מנדל.

חלק מן העצב העמוק שלי הוא על הסבים, הסבתות והמשפחות הענפות שלי, שלעולם לא אכיר, ועל תרבות ועולם שהיה ואיננו, ורק מקצתו נחשף לעיננו.

מכתבו של מנחם מנדל 
מילים : נתן אלתרמן
לחן : שלמה ארצי




שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה, 
בין עבים הלבנה נוגהת. 
שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה, 
בראשי החולם את נוגעת. 

בקפוטה שלי רוח ליל ממרט 
ושמוט כובעי עלי עורף ממצח, 
כך הלכתי חיים כך שוכב אני מת. 
כי דמותי, כך אומרים, היא בת נצח. 

שיינה שיינדל שלי, יורד שלג לבן, 
אין אדם, כולם תמו, הביני. 
טוביה מת, ומת מוטל בן פייסי החזן, 
מת האיש היקר, הדוד פיני. 

וגם טופ'לה נח, טו טו ריטו התם 
נח פעוט ומחייך עד מוות, 
נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם, 
כי טופ'לה הוא בן אלמוות. 

והלילה היה משריפות חכלילי 
ואני צוואה לך ניסחתי, 
על איגרת קטנה, שיינה שיינדל שלי, 
וברור כי עיקר שכחתי. 

העיקר לך רציתי תודה להגיד, 
שהיית לי בת זוג סבלנית ומכפרת, 
שיינה שיינדל, שיחקנו קומדיה נצחית, 
אך גמרנו אחרת, אחרת. 

שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה, 
בראשי ההרוג את נוגעת. 
שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה 
בין עבים הלבנה נוגהת. 

 

נילי

תום - בדיוק כשקראתי את ההודעה שלך - השמיעו את השיר הזה בגלי צה״ל בתוכנית מעניינת של קובי לוריא על מוסיקה בגטו וילנה ובסביבה. 

 

נילי - לא קראתי. תודה על ההמלצה. 

למרות שאני מרבה לקרוא, משנה לשנה אני מבינה יותר ויותר שלעולם לא אוכל להבין את החור האפל הזה.

השבוע סיימתי לקרוא את "האבודים" של דניאל מנדלסון. ספר מרתק עמוס בפרטי התחקיר שערך דניאל מנדלסון היהודי ממנהטן לאחר משפחתו של אחי סבו מבולחוב, משפחה שאבדה בשואה.

שמוליק- אם לא קראת, אתה חייב. יש שם הקבלה בין מסעות הגילוי לפרשיות מספר בראשית, שלראשונה הבנתי אותן באופן שונה.

 

בחרתי לצרף תמונות שצילמתי לפני מספר שבועות בקיר המצבות שבקזימיש דולני.

הגרמנים ציוו על יהודי המקום לסלול דרך מאבני המצבות של בית העלמין של העיר, והם הניחו את המצבות עם הכיתוב כלפי פנים.

מתכנן אנדרטת המצבות בחר להשתמש באותן המצבות שנשתמרו לבנית הקיר, אשר שבר שלא יאוחה לעולם  חוצה אותו.

נילי

תנסו לקרא את "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל. 

ספר שנוי במחלוקת המספר את הסיפור של השואה מנקודת מבט של קצין אס אס.

כשקוראים אותו מתחילים להתקרב להבנה של הבנאליות של הרשע.

 

 

אימי הינה אחת מהיתומים שנאספו בשלהי המלחמה ע"י מתנדבים שאספו ילדים יהודים מהכפרים באזור פולין.

אספו אותה כשהייתה בת שנתיים מבית כפריים ששמרו עליה ואין לה זכרון של אמא, אבא, אחים, בית...

מעולם לא הצלחנו לגלות מי הציל אותה ומאיזה כפר בדיוק ואפילו את שמה האמיתי לא ידעו

האם טוב היה שלא חוותה זוועות וזכרונות רעים

או אולי חבל שלא זכרה משהו

לעיתים אני מדמיין אותה עומדת מול במה שמקריאים שמות במסגרת מפעל " לכל איש יש שם"

עומדת ולא אומרת...

 

זיוה - באשר לבולגריה - כתבתי את מה שכתבתי אודותיה רק מכיוון שהיא הוזכרה קודם אגבית עם ספרד כמדינות הבודדות שניתן יהיה לסוע אליהן אם נפסול מדינות שהיו  ׳מעורבות׳ בשואת עמנו - מתוך כוונה להגיד את מה שכבר נכתב כאן - פסילה כזאת - אם היתה נעשית - לא היתה משאירה הרבה...

 

באשר להצלת יהדות בולגריה - הזכרון המעומעם שלי נותן את הקרדיט לזה לכנסיה ולעוד כמה גורמים פוליטיים אבל לא היה זכור לי המלך בהקשר הזה. אולי אני טועה. 

 

ובעניין פולין -

הזכרת לי עוד סיפור של אבי - 

ממש בתום המלחמה - הוא וסבי וסבתי עם עוד מספר בני משפחה ששרדו (הרוב נרצחו) חזרו לסאנוק שבגליציה על מנת לתור אחר בני משפחה ניצולים נוספים. 

הם עשו דרך ארוכה וקשה לשם עם יהודים אחרים. 

עם ירידתם מהרכבת - הם נרגמו באבנים - בלוקים - שהרגו ופצעו חלק מהניצולים האומללים ששרדו עד אז. 

הם נמלטו מהמקום שרק בגדיהם לגופם והתגלגלו לבסוף למחנה מעבר ליד מינכן משם עלו ארצה. 

לשמיעת השיר:

http://youtu.be/5tHT8p2uXLk

 

"מוכר הסיגריות" ובמקור "Papirosn " מתורגם מיידיש

בלילה קר גשום וזר
ניצב לו יחידי
בפינת רחוב שכוח
ילד יהודי
איש אינו רוצה לגשת
לבדו עומד בגשם
מבטו בכל עובר ושב
כבר אין לו כוח לשוטט
לאורך הרחוב
הרעב בתוך עיניו ושערו רטוב
ונראה ממש כאילו
מתחנן אותי הצילו
מבקש מכל עובר ושב
הו קנו רק קנו סיגריות ממני
מלבדכם אין איש שיעזרני
קנו נא בפרוטה או שתיים
אל נא תעצמו עיניים
והצילו ילד מרעב
הו קנו נא קנו סיגריות ממני
מלבדכם אין איש שיעזרני
בידכם נתון הנני
קנו נא משהו ממני
ואותי תצילו מרעב
לא לא אשכח את אחותי תינוקת קטנטנה
ברחובות איתה חייתי יחד כשנה
היה לי קל יותר לרעוב איתה ביחד ברחוב
כשעיניה מביטות עלי
ויום אחד חלתה מאוד
אחזתי בה קרוב
ובתוך ידיי היא מתה על ספסל ברחוב
ומאז שנעלמה לה גם אני רוצה למעלה
שיבוא המוות גם עלי
הו קנו רק קנו סיגריות ממני
מלבדכם אין איש שיעזרני
קנו נא בפרוטה או שתיים
אל נא תעצמו עיניים
והצילו ילד מרעב
הו קנו נא קנו סיגריות ממני
מלבדכם אין איש שיעזרני
בידכם נתון הנני
קנו נא משהו ממני
ואותי תצילו מרעב

 

פפירוסן

 

לפני שנתיים נסענו אחיותיי ואבי למסע אישי בעקבות המשפחה בפולין וגרמניה.

חיפשתי תמונות להעלות לאשכול הזה, התלבטתי אם להעלות תמונות מאושוויץ, גטו וורשה, קרקוב או ממקומות שפחות מגיעים אלייהם כמו חלמנו, לודג',טרבלינקה

אבל בסוף בחרתי להעלות תמונה שצולמה מחדר האוכל במכוון של מלון ומהחלון רואים את כיכר 3 הצלבים בוורשה.

הכיכר הזאת מוכרת מהספר "מוכרי הסיגריות מכיכר 3 הצלבים".

ובנוסף אני מצרפת את מילות השיר ואת השיר שנכתב עליהם.

"מוכרי הסיגריות, פפירוסן"

 

 

 

יש בויקיפדיה מספרים מדויקים על סך כל החללים והקרבנות במלחמת העולם השנייה עם פירוט על כמות היהודים שנרצחו בכל מדינה. בערך - "חללים במלחמת העולם השנייה". המספרים מצמררים. זיוה, אני מצטרף לשאלתך ו, מוסיף ושואל... למה אוסטריה לא הוחרמה? האם האנשלוס נכפה עליה? האוסטרים שיתפו פעולה וגם הם מעולם לא נטלו אחריות ולא התנצלו.

פולין נחשבה לחצר האחורית של אירופה (בלשון המעטה ובעדינות). גם בחלק הסודי של הסכם ריבנטרופ מולוטוב חילקו אותה הרוסים והגרמנים כאלו הייתה עוגה כקינוח בסיום ארוחה. לא סתם קבעו הגרמנים את פולין כבסיס למחנות ההרג וההשמדה. באנו לגרמניה, לפולין, להונגריה ולעוד מדינות שהשתתפו באופן פעיל בשיתוף פעולה מלא עם המשטר הנאצי, לא כי סלחנו או שכחנו ולעולם אין לנו הזכות לסלוח או למחול. גם כסף, ציוד צבאי חדיש וצוללות מודרניות לא יכסו את דמם של הקרבנות, אך בהחלט יתרמו לכך שתהיה למדינתנו היכולת לגרום לכך ששואה לא תחזור על עמנו.

אורי, סיפורך מרגש מאוד. תתגמדנה המילים ואולי בכלל אין בשום שפה מילים שיכולות לתאר את שעברתם בתקופה הקשה. תודה שחלקת עמנו. מאחל לך שתזכה לעוד שנים רבות. תודה.

התמונה של הגשר עם הנעליים מופיעה בעמוד הראשי ב-ynet ברגעים אלה

אורי,

תודה רבה על השיתוף. קשה לקרוא את הסיפור שלך, ובטח קשה גם להוציא אותו החוצה.

 

שמוליק, תודה על ההסבר. דרוג הרשע בעייתי מבחינתי. חלק גדול ממשפחתו של אבי נרצח בבור ליד ריגה על ידי הלטבים. רבים (ורעים) לא התנצלו מעולם. נדמה לי שלגרמניה לא היתה בררה, ובצדק, אלא להתמודד. אולי המספר האדיר והבלתי נתפס של הנרצחים בפולין ושל האזרחים שלא התקבלו בברכה בביתם עם שובם מהמלחמה, הוא שמכריע כאן.

 

ולגבי בולגריה - אין דומה הרשע הבולגרי להונגרי. זה נכון שהיו בציר הרשע, אבל רק הדמיון בשם כורך אותם ביחד עם ההונגרים, שעל התנהגותם אין כפרה. הבולגרים אכן הקריבו קהילה אחת בגלל שיקולים פוליטיים משלהם והצילו אחרת. עד כמה שידוע לי ומה שזכור לי (ואולי אני כבר עושה סלט שלם) מלך בולגריה קיפח את חייו על מעשה ההצלה הזה. כלומר, עד היום לא ידוע בבירור מדוע מת ברכבת בדרכו חזרה מפגישה עם היטלר. נראה שהורעל.

 

רבקה, אדבר אתך.

ואוו. איזה סיפור. 

תודה ששיתפת. 

אורי: המשפט שלך פשוט מצמרר חזק עצוב כאחד.

 

בנוגע לשאלה למה גרמניה ולא פולין?

תשימו לב שכל מחנות ההשמדה נמצאים מחוץ לגרמניה(למעט מחנות ריכוז).

כאשר מדברים על המחנות מדברים על פולין.

מעדויות שהיו התברר שהפולנים ואם אינני טועה האוקראינים עלו באכזריותם

על הגרמנים.

הגרמנים מנסים שנים על גבי שנים להתנצל ולעזור לישראל בהרבה דרכים

ובהרבה מקרים עומדים לצידנו - שהדבר יהיה מובן אין מחילה על המעשים שהיו

בעבר!!!

הפולנים לעומת זאת כי שאומרים - יוק!

בזמן שהוצאתי דרכון גרמני (סבי ברח ב 33) לי ולילדים ,אשתי טענה שזו טעות והיא לא מבינה אותי, אבל אני חושב ההפך .

 

נדמה לי שביד ושם ראיתי את הקיר ובו מספרי היהודים שנרצחו לפי ארצות מוצאם (תקנו אותי אם אני טועה וראיתי זאת במקום אחר) - אין מקום לספק כמעט כל אירופה השתתפה.

 

רבקה

ספרד של פרנקו אומנם שמרה על נייטרליות כלפי חוץ אך סייעה לנאצים בדרכים שונות, וודאי לפני 1943 (בין היתר, בייצור מדים וציוד צבאי). 

 

באשר לבולגריה - ב - 1941 היא הצטרפה רשמית למדינות הציר וחוקקה חוקי נירנברג משלה. היא אפשרה לוורמאכט לצעוד לתוך שטחה.

ב - 1943 בולגריה והאנטישמים שעמדו בראשה גירשו את כל יהדות מקדוניה לטרבלינקה וכולם נרצחו למעט מעטים שבמעטים.

נכון שבזכות כמה גורמים יהדות בולגריה עצמה ניצלה. לראשי הכנסייה שם היה חלק בזה. 

אורי - 

קראתי המום למדי את מה שכתבת. 

המילים מתגמדות.

אני חושב שהאדם הוא בו זמנית הרבה יותר חזק (ולעיתים - גם הרבה יותר חלש) ממה שנהוג לחשוב. 

 

זיוה - 

שאלת פולין שלך הטרידה גם אותי לא אחת.

אבי ז"ל - יליד פולין וניצול המלחמה - נכנע ללחצים כבדים שהופעלו עליו במשך שנים ממקום עבודתו והסכים לבסוף לדרוך על אדמת גרמניה.

אגב, בטקס קבלת פנים מרשים בעיריית פרנקפורט, המתינו בחוץ קבוצת נאצים גלוחי ראש ומקועקעים עם ברזלים שקראו קריאות נאציות לעבר המשלחת הישראלית. אבי - שלא היה איש גדול ממדים כלל ועיקר, עזב את המשלחת, וצעד לבדו לעבר הקבוצה הזאת, השיב לה בגרמנית והתכוון בכל מאודו להכות את מנהיג הקבוצה שהיה בהלם מכל המתרחש. שוטרים הפרידו והרחיקו את הנאצים והמארחים לא חדלו להתנצל...).

לעומת זאת - לפולין אבי לא הסכים בשום פנים ואופן לחזור.

השערתי בנוגע לאבחנה הזאת שנראית מעט משונה -

בפולין היה הריכוז הגדול ביותר של היהודים. 1.5 מיליון איש נרצחו בפולין עצמה.

מספר היהודים בגרמניה היה קטן בהרבה.

לכן - אדמת פולין היא האדמה המקוללת, פולין היא הבית שבגד והפנה עורף והיא הסמל לכל הזוועות.

כך נדמה לי.  

איזה משפט נורא ומצמרר.......בפוסט הקודם....... מסכן הילד הקטנצ'יק.... . .

לגבי השאלה של טיולים בגרמניה ובאירופה בכלל. אם נתחיל לבדוק אילו מדינות שיתפו פעולה עם הגרמנים, לדעתי לא נוכל לטייל באירופה כלל. מי לא שיתף פעולה? ספרד בולגריה וחלק ממדינות סקנדינביה?.....וגם ארה"ב הגדולה לא הייתה ממש ממש בסדר....

אצלי שואה זה הרבה כאבי בטן .

בצד המשפחה של אבי,אני אחרון בעולם. יתכן שמצאנו לפני חודש אישה אחת באמריקה שאחד מעשרת אחי הסבא שלה, נקרא כמו הסבא שלי -סבא אפריים. גם השם של סבתי נמצא אצלה בכתובים וגם אצלה  איש לא שרד .אמה ואביה הסתלקו בזמן לארצות הברית  ולא סיפרו דבר על מה שנשאר שם בקזימיש שבפולין.

אולי אבדוק איתה קירבת משפחה בDNA.

השואה שלי, קרתה כאן בארץ, בתל אביב, בהפצצה של איטלקים ב1940 ונמשכה שנים רבות בחיפושי קרובים..אפילו על הורי איני יודע הרבה.בת דודה אחת של אמי שרדה  את השואה כי  היתה בארץ.,היא  המקור העיקריי שהיה לי.

בת הדוד הזו הצליחה למצוא אותי ,פעוט, מרוסק בבית החולים.

מפיה  שמענו אני ואישתי את המשפט המזעזע שקיבלה שם ממני.

"דודה אסתר-כולם מתו. אין לי מיטה,אין דובי,איין אבא ואמא וגם אלוהים מת"

אני מנסה להתמודד עם השואה הזו שבאה ביחד עם שואה של עם שלם ולא ממש מצליח  אבל אפילו בני הדור השני לא תמיד מצליחים.

זיוה - אומר רק זאת: אני שמחה ביני לביני שהיה בי הכוח להעלות על כתב את מה שאני חושבת. מרגשות אותי מאוד התגובות שקיבלתי. כל התגובות מכל הסוגים. כל עוד מתקיים דיון - מצבנו טוב!

 

ולגבי שאלתך השניה - יש לי דעה נחרצת גם בקשר אליה. אני לא בטוחה שאני יכולה לתת לה פומבי.

 

רבקה

 

 

וזה הנצחון!

בשבת,בילינו במסיבת ברית בכרמל,חיפה.החודש התברכנו בתוספת נהדרת של 4 בריתות ובריתה בדרך

כמעט כל השבט היה.הסתכלתי על הדודים בני 87-92 גם אם לא כולם היו נוכחים פיזית,יכולתי לראות את כולם יחד,כהמשך הדור שהקימו. אמרתי לעצמי,כנראה גנים חזקים,לעבור את מה שעברו, גם לאחר המלחמה,את המלחמה הקרה,שנאת יהודים ברוסיה הקומוניסטית, הנחישות לעלות ארצה,אחד אחד עם משפחתו המורחבת.

זה הנצחון.

ו.. רק לפני כשנתיים שמעתי לראשונה בחיי,את סיפור  אגם בלטון של דודי,שלחם בצבא האדום על אדמת הונגריה והגייע עד ברלין.את ברלין שלו שמעתי,את הונגריה-לא.

הם סיפרו כל כך מעט....והיום כבר אין סיכוי  שנשמע על זה...

עצרתי הכול וישבתי לקרוא את כל מה שנכתב פה ואת הדברים הכל כך אישיים וגם חריפים שכתבת את, רבקה, ב"סלונה".

 

רבקה, קשה להגיב על נקודת הראייה הכל כך חדה שלך, על ניסיון החיים המיוחד שלך ועל המקום הכל כך אישי שממנו את כותבת. אולי היה כדאי להשאיר את הדברים כפי שהם. ובכל זאת קשה לי שלא להתייחס: נדמה לי שברור שמערכת החינוך חייבת להתמודד באופן כלשהו עם הפרק הזה בהיסטוריה. המסעות לפולין אכן מורכבים. אמרה לי ידידה טובה שהיא גם מדריכה במסעות לפולין, שבדרך כלל המסעות האלה מחזקים אצל כל אחד את המקום שלו: מי שבא מבית שבו שולטת תפיסת עולם בדלנית ולאומנית - ייקח את חוויות המסע לטובת התפיסה הזאת, ומי שבא מבית הנוטה להסתכל על השואה מנקודת המבט ההומניסטית האוניברסלית - גם הוא מתחזק בעמדותיו במסע הזה. מקווה שהצלחתי לנסח את זה קרוב למה שהיא אמרה. אני מוסיפה שיש כאלה שכלום לא נכנס להם ללב כי הם יוצאים באופן אוטומטי ביחד עם העדר. ובכלל, זה ממש לא הגיל המתאים, ועם זאת עזרתי לבת הפרטית שלי לעבור גם את החוויה הזאת כי זה מה שהיא בחרה. אבל אני לא מרגישה בעלת זכות לשפוט ובכלל לא בטוחה בבחירות האישיות שלי.

 

ויש משהו שטרם הצלחתי להבין, ובאמת אולי מישהו יסביר לי:

מדוע גרמניה הוכשרה כל כך בקלות לטיולי תיירות (שלא לדבר על אוסטריה) ואילו פולין היתה עד לאחרונה טאבו. מדוע בודפשט, עיר הבירה של העם ההונגרי, שהשתתף בהשמדה באופן פעיל ונמרץ, ראויה ביותר לטיולי תיירות, אבל פולין היא כתם גדול ושחור ובלתי נסלח. אולי אני מפספסת משהו בהבנה?

 

שמוליק, אני אתך ועם התובנות שלך. וחייבת לומר שזה כל כך קשה. לפעמים מאוד קשה להשמיע קול, גם בסיטואציות הרבה פחות מאיימות מאשר בתקופת השואה. גם את זה כבר אמרת, אבל אני מנסה לבדוק את עצמי בכנות, ומרגישה צורך לחזק את סימן השאלה האנושי הגדול כל כך הזה.

 

ולתובנות של נירית הייתי מוסיפה עוד שלל תכונות וחולשות אנוש, אבל יש גם קודים תרבותיים מאוד חזקים, שגרמו לעמים להשתתף באופן פעיל בהשמדה או להשתתף באופן שיטתי בהצלה. הדוגמה הפחות ידועה בהיסטוריה של העם האלבני, פותחת בעיני גם את השאלה סביב הצופן הבלתי מפוענח הזה.