ללכת או להסתובב בגובה כזה- לפעמים הגוף לא הסתגל וזה מסוכן. חברה טובה שלי היתה בנפאל לא מזמן בגבהים האלה- והיא חישבה את קיצה לאחור מרוב שהיה לה נורא ואיום.

גלשתי בדוז אלפ במסלולים ב3600מ'.לא הרגשתי בשום דבר מיוחד האמת...

תודה רבה

אכן כפי שנכתב קודם, אחד הסמפטומים הוא "כאילו אתה לא בכושר" ו/או רגליים כבדות.

אבל בסקי, שאתה גולש די מהר מטה, זה נעלם.

 

כדורים, בטרק, לקחנו כל יום. יש להתחיל לקחת 24 שעות לפני הגעה לגובה.

הכדורים UROMAX חבילה עם מרשם קופת חולים עולה כ-35 ש"ח לא פותרים את המחלה אלא מקלים על הסמפטומים.

 

לא הייתי ממליץ בחופשת סקי.

תודה רבה לכל המשיבים. 

בצרמט גם אני הרגשתי את הקושי לאחר שירדתי בגונדולה האחרונה וצעדתי במנהרה. כמו אצל כולם, לאחר מסלול אחד זה די עבר ולא הרגשתי את זה יותר.

 

דווקא ב A BASIN הרגשנו אני ושותפי לסקי את הגובה (3300) , כבר בחניה כשיצאנו מהאוטו ודידינו לאיטנו לקופות, בהתחלה אתה סתם חושב שאתה לא בכושר ואבל אחר כך אתה מבין שזה בגלל הגובה. בכל מקרה זה עבר די מהר.

בו הרגשתי את הגבהים בחופשת סקי וחשתי שלא בטוב הוא התחנה בפסגת המאטרהורן.

כל הכבוד על הדיווח המפורט, ובעיקר על הביצוע של הטרק. נשמע מדהים, ונראה מדהים. 

תודה רבה לכם על התשובות.

rozmar האם ב- Basin לא נתקלת בכל בעיה או קושי ? טיילתי בנאפל בגובה של 5500 מטר, וסבלתי מסימפטומים של מחלת הגבהים, ובגלישה באתר Crans Montana, בכל פעם שהגעתי לשיא הגובה (רק 3000 מטרים), חשתי בכאב ראש, שחלף עם הגלישה מטה. האם ידוע לכם על המלצות כלשהן לשימוש בכדורים או מדבקות למניעת הסימפטומים ?

הקישור לדווח על הטרק

יש בגוף הדווח לקראת הסוף קישור לסרטון בן 23 דקות.

האמת היא שכבר התחלתי את שינת קיץ שלי ואני פחות נכנס לפורום סקי (א מסתדר לי עם השמש והחום בחוץ).

בכל זאת ראיתי את שאלתך לגבי בעיות גובה.

אכן כפי שלאה כתבה, בכל הפעמים שגלשתי, רק בצרמאט "הרגשתי" את הנוזא הזה, ורק במנהרה דרכה יוצאים מהרכבל כ-300 מטר ואז מתחילים לרדת וזה די נעלם. למה שלאה כתבה (קשה לגרור את המגלשיים) אני אוסיף כי פעם ברכבל הזה למטההורן, בתוך הרכבל, משהי התעלפה.

זו אכן היא אחת מתופעות שמופיעה עם הגובה.

כמו כן, אני אוסיף כי בסוף המנהרה, לפני היציאה אני מתיישב ע"מ לנעול את הנעליים ותכופף. בתנועה זו גם קשה לנשום יותר. גם אופייני למחלת הגובה.

באותה המנהרה, באמצע י מעלית שמביאה אותך לתצפית יפה וחובה. חלק מן העליה לתצפית היא רגלית ואכן שם גם מרגישים את הקושי בטיפוס, גם סימפטום אופייני לגובה.

אך, פרט לדברים השוליים האלה, אין ממש סכנות של ממש כאשר אנחנו מדברים על סקי.

כהשלמה לשאלה שלך, אוסיף ואומר כי לפני שבועיים חזרנו אני ומשפחתי מטרק הואי ואש שבפרו. הטרק הזה (הליכה שלנו הייתה 10 ימים) מתנהל כולו בגובה של בין 4200 מטר ועד ל-5150 מטר בפאס הגבוה יותר.

כאן נושא הגובה הוא משמעותי ביותר, יש לתת לו את מלוא משקל ולהתייחס אליו ברצינות כי זה לא שהיה של כמה דקות אלא שהיה של 10 ימים ובגובה הזה, ביצוע מאמץ פיזי של הליכה.

לפני שהתחלנו את הטרק בן ה-10 ימים עשינו 4 ימים של טיולי התאקלמות יומיים, בהם הרעיון הוא כי הגוף ייצר כדוריות אדומות רבות ממה שיש בגוף בדרך כלל ע"מ לשנע את אותה כמות של חמצן לראות כאשר אתה נמצא בסביבה דלילת חמצן.

מחלת הגובה, או יותר נכון: הסימפטומים והרגישות לגובה מתחילים בגבהים שמעל 3500 מטר (כמובן, הנושא מאד אישי וכל אחד מגיב לזה אחרת).

בפוסט הבא אני אצרף את הדווח המלא של הטרק (לא קשור לסקי אבל יש קשר למחלת הגבהים, יש הרים מושלגים וסרטונים יפים)

המאטרהורן. כשהגעתי ל- 4000 מ', היה לי קשה לסחוב את המגלשיים (יש שם קטע של כמה דקות הליכה. ממש גררתי את עצמי). פרט לזה- לא הרגשתי בכלל את הגובה.