הי יקיריי

רק רציתי להגיד המון תודה שאתם עדיין מקפיצים, שאתם עדיין קוראים.

היי אלונה,

לא הגבתי כאן כשהכל סער, חיכיתי שיירגע קצת, אבל קראתי והתרגשתי.

אין לי מה לחדש. כל מה שאמרו לפני, ויותר. לפחות מקפיץ, שלא ישקע כל כך מהר.

אחלה אמא קיבל הנסיך שלך...

https://www.youtube.com/watch?v=ZVE_rdab4ts

יובל

מרגש. לא שוכחת לך את הסיפור על הסבים שלך שגרם לי לבכות איך שראיתי את התמונה שלהם...

אני משתתפת בצערך וגרמת לי להרהר ביחס המורכב שלי לאמא הפולניה שלי, ואיך שלמרות הכל אנחנו כבר מתכננות את הטיול הבא שלנו לחו"ל יחד, איך שהקטן קצת יגדל, כי אמא שלי היא הכי כיפית בחו"ל.

אמן.

רק בשמחות זה כל כך נכון . והייתי בטוחה שזה משפט שלי ... (בטח גם אורן פולני...)

ואלונה - זה לא שקע - אני מוצאת עצמי עדיין מהרהרת בזה כל יום.

לאלונה 

שמחות = שוקלת להעביר את כל הסיפורים שלי לבלוג 

לא משנה באיזו פלטפורמה תבחרי  

רק בקשה קטנה :צרפי לנו קישור בפורום 

תודה טובה (ואני בטוחה שאני אחת מ...)

בוקר אור יקיריי

קראתי את המילים ובכיתי על הציטוטים מ"ימי שלישי עם מורי" ועל המילים של יוסי בנאי, ולא הגבתי כי האשכול התחיל לשקוע וזו דרכו של הפורום ושל העולם בעצם, מי אני שאתנגד למהלך הטבעי. ובכל זאת שבת שקטה עכשיו ואתמול ירד גשם בגבעה, והקפה רותח על הבוקר אז רציתי להגיד שוב המון המון תודה, על שהחזקתם, תמכתם, בכיתם, חיבקתם ועודדתם אותי כל הזמן הזה. 

עוד מילה לרחל יקירתי, אני שוקלת להעביר את כל הסיפורים שלי לבלוג, לא בטוחה שזה יהיה על הפלטפורמה של למטייל אבל נראה. קיץ ארוך לפנינו. 

מה אתם אומרים על תפילת בוקר אחרונה? 

אז שהקפה יהיה רותח והנסיעה תהיה טובה לכל מי שנוסע והנחיתה תהיה רכה לכל מי שחוזר. שלא נפסיק לחלום לבקש ולהגשים. וכמו שאומר יקיר המערכת אורן - רק בשמחות. בבקשה, רק בשמחות. כל כך התגעגעתי לשמחות. 

אלונה 

לאלונה היקרה

את ניחומי שלחתי לך באופן אישי לפני נסיעתי לחו"ל.

אך  השמועה שכתבת אשכול מדהים לזכר אימך הגיעה אלי עד סין הרחוקה.

שבתי אתמול מחו"ל ודבר ראשון כשנכנסתי היום ל"למטייל" היה לחפש את הכתבה.

הצלחת גם בי לשטות ולמרות שידעתי על מצבה של אימך ועל מותה, בסתר ליבי

קיוויתי שאולי, אולי הצלחת להגשים גם חלום לשוב ולטייל עם אימך.

גם אצלי   כמו לכולם כאן  הדמעות זלגו מאליהן - את כותבת עם נשמה.

 אין ספק שיכולת הכתיבה שלך משובחת והכתבה הזו שלך היא מסמך נדיר של פרידה.

יש לי רק בקשה קטנה אליך, כדי שהזכרון הזה לא ירד לתהומות כמו כל דבר הנכתב

בפורום, אנא העלי זאת בבלוג שלך למרות שאינך נוהגת לכתוב בבלוג.

מבטיחה לך את כל העזרה שבעולם שתצטרכי לצורך זה.

שולחת לך חיבוק גדול ואהבה

רחל  לבון

אתמול הוזמנו ע"י חברים ירושלמים לסיור בסביבות השוק .

לארוחת צהריים התישבנו ב"עזורה "  וכשפתחתי את התפריט :

במסעדה אצל עזורה ... /יוסי בנאי

בשוק הקטן ,שמאחורי השוק הגדול ,ראיתי במטבח בתוך סירים ,על גבי פתיליות

געגועים רבים שחיפשו קצת חום על אש קטנה 

וכל ריחות תפוחי האדמה ,האורז וקציצות התרד שחדרו לנחירי 

החזירו לי לרגע את אמי

שממנה אני בא ואליה לא מפסיק ללכת

טובה

אלונה,

התחלתי לקרוא כי אני אוהבת את הסיפורים שלך,

התפלאתי שאת נפרדת מבולגריה האהובה שלך,

שמחתי לקרוא שאת מטיילת עם אימא שלך. 

בכיתי כשהגעתי לסוף.

זוכרת את אימך מהטיול המרגש שעשיתן בקייב ומהטיול לבולגריה לפני מספר שנים.

הדרך שבחרת להיפרד ממנה, לספר עליה ולשתף  מדהימה בעיניי.

עכשיו בולגריה וסופיה יהיו תמיד של אלונה ושרה, אימא של אלונה.

יהיה זכרה ברוך.

"מישהו שאל אותי שאלה מעניינת אתמול", אמר מורי.

מה הייתה השאלה? שאלתי.

"האם אני חושש שמא ישכחו אותי לאחר שאמות."

ובכן? האם אתה חושש?

"אני חושב שזה לא יטריד אותי. ישנם כל כך הרבה אנשים שהיו מעורבים יחד איתי בדרכים קרובות ואינטימיות, ואהבה היא הדבר שבזכותו אתה נשאר בחיים,

גם לאחר שאתה מת."

זה נשמע כמו מילים של שיר- "אתה נשאר בחיים באמצעות האהבה." 

מורי גיחך. "ייתכן, אבל מיץ', כל הדיבורים האלה שלנו? האם אתה שומע לפעמים את קולי כשאתה בבית? כשאתה לבדך? אולי במטוס? אולי במכונית?"

כן, הודיתי.

"אז אתה לא תשכח אותי כשאמות. חשוב על קולי ואני אהיה שם."

חשוב על קולי.

"ואם אתה רוצה לבכות קצת, זה בסדר."

                                          מתוך "ימיי שלישי עם מורי"של  מיץ' אלבום.

באהבה, כרמית.

אני בעד, חשבתי על זה היום בלי קשר...

זה מסוג הסיפורים שגורם לאנשים להתחבר לצד הטוב של עצמם, אפילו אם לזמן קצר...

או כמו שאמר ג'ון קולטריין ...

אל תפסיקי לרצות... אל תפסיקי לנסות. כל יום אני חוזר לאשכול הזה... לא רוצה שייגמר.

בוקר אור יקיריי

הנה הקפה רותח וגם הסיגריות מוכנות ועוד רגע יתחיל יום עבודה ואחר כך הנסיך יחזור מבית הספר, ארוחת צהריים ושאלות יומיות "היו ציונים? לא. משהו מעניין? לא. בא לך לעשות סיבוב עם הכלב? לא. אתה יוצא בערב? כן". ולפני שאספיק למצמץ עוד יום יעבור ואיכשהו הם עוברים כל כך מהר עכשיו. ובמהלך היום אני מדי פעם תופסת את עצמי מושיטה יד לטלפון כדי לחייג לאמא ולעדכן אותה מה קורה או לספר לה מה קראתי בעיתון. מין תנועה אוטומטית כזאת של לקחת טלפון ביד לחייג כמה ספרות ראשונות ואז אוטומטית לנתק, להניח את הטלפון ולהמשיך בעיסוקים הרגילים. מתי זה יעבור? האם זה יעבור? לא יודעת, לא הייתי רוצה שזה יעבור. 

הנה אני שוב מקשקשת והקפה שלכם מתקרר ואתם כבר צריכים לצאת לעבודה אז רק להגיד שכל ערב אני קוראת שוב ושוב את התגובות שלכם ומוצאת את עצמי עם הטלפון ביד מתחילה לחייג את המספר המוכר. כי איך אפשר לא לספר לה שאניגמתי מלכתי אהבה את השמפניה במלון שלי בלונדון, איך אפשר לא להקריא לה את השיר של א"א או לעדכן אותה ששמוליק שוב חופר ביהדות :-). היא הכירה את כולכם מהסיפורים שלי, תמיד קראה בהנאה את הסיפור ובגאווה גדולה את התגובות שלכם. תודה, תודה, תודה לכם. על הכול. 

שיהיה יום נפלא

אלונה

אלונה יקרה,

כרגיל...הגעתי באיחור...אבל כמו ספר טוב קראתי פעמיים.

וואו...

אשריה של אמא שרה שזכתה לבת כמוך...

וכמו אצל כולם זה התחבר לי בנימים העדינים ביותר.

מאחלת לך, ולכולנו, הרבה טיולים שמחים.

לימור

אלונה יקרה,

שולח לך את השיר האהוב עליי מכל, זה שמזכיר לי את אבי שנטע בי את הכמיהה הבלתי פוסקת לטיולים.

מאחל לך אושר גדול

באהבה רבה

מוטי.

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת

שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים

קצת שמח קצת עצוב

שוב נופלים העלים זה הזמן השקט, מה צפוי לנו מחר, לא נדע

ככה שלחת אותי ללונדון בראיה מקברית משהו.

"קיבלתי הוראה", תרצתי את כוס שמפניה ששתיתי באיטיות באותו בוקר שימשי בסימטה הלבנה ההיא בלונדון, צופה לגינה הירוקה מבעד לערימות סלומון ונקטר פסיפלורה. ושוב תודה.

פורום משפחות זה המקום בו למדתי שלנסוע בחמישה, עם המלכה האם והחמות, ולחזור אפילו יותר מגובשים, זה אחד הדברים הכי נורמלים שיש.

הסיפורים על התחתונים עד הברכיים מפלנל שניקנו במציאה בשוק בבולגריה, שרצתה לקצר או להפוך למיטה לחתול, הכסף שדחפה לך בקופה של סוורובסקי, זה שהלכתם לאיבוד אז ביער האוסטרי......

אני מאמינה שהאהובים עלינו נימצאים כאן איתנו, לא מורגשים אבל משמעותיים ואמיתיים.

שולחת לך את כל המילים העוטפות והמחזקות.....והולכת להרים (הפעם כוס קפה), לחיינו ולחיי הרגעים היפים שבדרך. ושוב תודה שאת את.

תסתכל עלינו ותראה, קצת שמח קצת עצוב

פפפפפ הייתי חייבת לאחר ככה? כמה ימים אני לא פה והנה..

לא ידעתי מכלום על אמא שלך ומצבה לכן לאורך כל הטיול לא הבנתי למה הכותרת היא פרידה, למה את מבקשת לא להגיב עד הסוף ,משהו הריח לי חשוד ,אבל לא ידעתי להניח עליו את האצבע..

לי הסוף היה שוק  והעצב נורא וכואב.

אז אמנם קצת מאוחר אבל לא מדי  לשלוח לך חיבוק ונחמה מרחוק.

אני בטוחה שטיילת עם אימך כי ברוחה  הסתובבה איתך ,אין מצב שלא.

מקווה שתזכי להמון טיולים שמחים ,אין לי ספק שזה מה שיקרה ,את הרי מומחית לכך.

מחזקת את ידייך ומעריצה אותך על האומץ לנסוע לבד לטיול כזה.

הדרך שבחרת חזקה ומיוחדת בדיוק כמוך.

אני מתחברת להוריי ז"ל בכל מיני נסיבות, ודברים שונים ומשונים מזכירים לי אותם - שיר שמתנגן, ריחות, סיטואציות - בשבילי מצבת האבן אינה הכרחית כדי להתחבר.

כמעט אין יום שאני לא חושבת על אמא שאיננה כבר שבע וחצי שנים, ועל אבא שנפטר לפני יותר מארבע שנים.

יקירינו שנפטרו נמצאים תמיד בלב....

עוד חיבוק לאלונה.

מירה

אלונה,

בהתחלה - אזהרת חפירה יהודית...

מי שלא ממש מתאים לו - מוזמן בכייף לדלג להודעה הבאה ...

יעקב אבינו הוא שהציב את המצבה ׳היהודית׳ הראשונה - 

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא.  יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.  יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו...

 וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי.  יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה:  אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.  וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה;

...

המצבה באה בהמשך לחלום סולם יעקב המוצב ומחבר בין שמים לארץ. המשמעות הסמלית המרכזית לחלום הזה דנה בחיבורים הנכונים בין שמיים לארץ, בין הלב לראש, בין חיי הרוח לחיי המעשה. 

אגב - ערך המשפחה וההורות נחשב לאחד מעקרונות היסוד בהגשמת החיבורים הנכונים האלה. 

מכל מקום, הסולם מוצב, אלוהים ניצב עליו ומכאן באה ׳המצבה׳ המחברת בין שמים לארץ - והיא כדברי יעקב - השער לשמיים. 

לכן - כשעמדת לפני המצבה, שמעת את אמך, התחברת אליה וגם צחקת  - חיברת גם את בדרך הטובה ביותר שיש בין שמיים לארץ, בין הלב הרוח והנשמה  לשכל,  בעומדך בשער הזה שמוביל הרבה פעמים בדיוק לסוג כזה של קשר, לתחושות כאלה של חיבור. 

שמוליק

בוקר אור יקיריי

מה לספר לכם? אתמול היה שלושים וגילוי מצבה. והיה משהו כמו 40+ והיה רב להשכיר זייפן (לא יוזמה שלי כמו שאתם יכולים לנחש). שמלמל וזימר ומלמל וזימר ואנחנו עומדים בחום המטורף הזה מעל אבן וזה לא מרגש, זה לא מעציב, זה בעיקר מעיק. ואז הרב מגיע לחלק שבו קוראים את פרקי תהילים לפי אותיות של השם הפרטי. ש.ר.ה. והנה הוא שוב פותח ביללה אינסופית ואני חושבת לעצמי מה אמא הייתה אומרת? ואני שומעת אותה לוחשת לי "תגידי תודה שלא קראו לי אלכסנדרה. אחרת היית נתקעת פה לעוד שעתיים לפחות". ואני מתחילה לצחוק כמו מטורפת. כי זאת האמא שלי, זאת שאצלי בראש, זאת עם חוש ההומור והציניות הנצחית. לא זאת של האבן. 

סיפרתי לכם שבאחת הכנסיות בסופיה הצטערתי לרגע שאין לנו תמונות או איקונות או פסלים של אלוהינו. כי ככה הרבה יותר קל. גם המצבות בעיניי שייכות לאותו הז'אנר - הן נבנות למען הנשארים ולא למען ההולכים. והבנתי שאני לא צריכה לא איקונות כדי לדבר עם האל ולא אבנים כדי לצחוק עם אמא. 

היה יום טוב אתמול. יום של הקלה, יום של הבנה צלולה ששום דבר לא נגמר. שכל עוד אני פה, גם היא פה. וזה גם מה שרציתי להגיד ללונו. ולכולם. ואם יורשה לי אז גם לחבק את כולם. כן, ממש על הבוקר.

שיהיה יום טוב, יקיריי

אלונה 

אני קוראת כבר פעם שלישית ורוצה להגיב ולא יודעת מאיפה להתחיל, מזה שאבי נפטר שבוע לפני אימך? מזה שאחותי אחי ואני עמדנו מעל הקבר ואמרנו קדיש יחד , כי כך רצינו ואף אחד לא הפריע לנו? אולי מזה שבכל המראה אני אוחזת בחוזקה את היד שלידי כי אני שונאת המראות? ואלי מזה שאחותי ואני החלטנו ביום גילוי המצבה שאנחנו זקוקות לקחת מרחק מהכול ולנסוע שתינו יחד לטיול קצר וסופיה הייתה אחת משתי האופציות , וכך התחלתי לקרוא את הסיפור שלך? אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל, אני רק יודעת שכל שורה נגעה אצלי עמוק עמוק בפנים !

אני תמיד אוהבת לקרוא את סיפורי הטיול שלך והפעם יותר מתמיד, תודה!

קראתי (בבת אחת)

התרגשתי (מאוד)

מחבקת מרחוק (זה אף פעם לא עוזר מספיק, אבל אולי קצת...)

יולי

אלונה

קראתי את הפוסט הראשון והבנתי מה יהיה הפוסט האחרון.....

ולדעתי, אין דרך טובה מזו לפרדה. עוד תתגעגעי (אחרים ואני יודעים) ולעולם תזכרי פרדה זו בדרכך שלך המיוחדת.

אלונה !

בחרת בפרידה  ,נוגעת,מלטפת ומרגשת .

אין מילים 

שלא תדעי יותר צער !