קודם כל אנחנו כובשים, הרצון לראות מקומות חדשים ולחוות דברים חדשים

פועל אצל כולם לדעתי.

 

אבל תמיד כיף למקום מוכר ואהוב כמו לחזור ממלון טוב למיטה הכרית והשמיכה שלנו בבית,

הייתי עם אשתי בהולנד וחזרתי עם הילדים, היינו באלזס ונחזור לשם הקיץ,

גם בחזרה לנוסטלגיה ניתן לכבוש מקומות חדשים, בלונדון הייתי שלוש פעמים

שהפעם הראשונה ב 89 , שנייה 2001 ושלישית 2011 כל ביקור זה קודם לחזור

למוכר והטוב  ואז מתפנים גם לכבוש.

 

 

לא חשובה כאן כל כך דעתי האישית. רק רוצה להצביע כאן על תופעת 'תיירות הנוסטלגיה' באתר המיוחד 'תאילנד', כאן באתר.

יש בו כמה משתתפים שנוסעים לתאילנד שנה אחר שנה אחר שנה. אותי זה מפליא.

או שיש בתאילנד דברים שאיני יודע עליהם.

או שממשלת תאילנד מצליחה בדרכים נסתרות להפנט תיירים על מנת שישובו ויחזרו לשם

או שיש אנשים שהם כל כך 'מרובעים' שאינם מנסים כלל להסתכל מעבר לאופק.

פעם זו היתה פריווילגיה של עשירים להיות נוסטלגיים - כי יציאה מהארץ לחו"ל היתה כל כך יקרה. היום, עם הלואו-קוסט, הרבה יותר קל להתמסר לנוסטלגיה ולחזור שוב ושוב לאותם מקומות, שדרך אגב - תמיד ייראו אחרת בעונות שונות של השנה, עם אנשים אחרים וכו'.

 

אני אוהבת "להרגיש בבית" במקומות שבהם כבר טיילתי.

אני גם אוהבת לגלות פינות חדשות על הגלובוס.

 

אורה

וואו לי,אני נכסתי לאשכול הישן..2006 וכן אנשים מוכרים ..

אני מכירה כאלה שחוזרים לאותה המדינה ואפילו חלק לאותם המקומות שנה אחר שנה.משנים משהו,מתחילים משם מסיימים כאן...יש לויק חברה שכבר ביקרה בפראג.....פעמים והשנה שוב.הבחורה מאוהבת בעיר.

יש מקומות שבהחלט יכולה להגיד בכייף חוזרת אליהם,אך הפועל זה אחרת.איך אומרת אחותי,"הגלובוס מספיק גדול ויש מקומות לגלות" חזרתי פעמיים לאלזס בחורף,מוכנה לחזור לשם גם באביב וגם לחורף נוסף...בודפשט,כבר מתוכננת לא פעם איך עוד לא חזרנו אליה...עיניין של זמן,וסטודנטים בבית.

אמה

ארז נושא מעניין לדיון פתחת כאן.

 

בדיון שהתקיים ב-2006 עדיין לא הצטרפתי למועדון "למטייל", אבל רואה שחלק מהמשתתפים בדיון ההוא כבר לא מבקרים כאן וחבל.

 

אצלי זה קורה גם וגם. לגרינדלוולד אהובתי חזרתי שלוש פעמיים מהן שתיים אפילו לנו באותו הצימר והיה נחמד לראות איך בעלת הצימר היתה כה חביבה בפעם השנייה.

בפעם השלישית כעבור שנים רבות בקושי הכרתי את גרינדלוולד כל כך השתנתה.

 

לנורבגיה חזרתי פעם שניה לאחר 32 שנים והאיים הלופוטים חוברו בינתיים במערכת גשרים והיה הרבה יותר נוח לבקר בהם. שטנו לאותו אי ציפורים רק שהפעם הפאפינים היו רק בים. הגענו לקרחון סברטיסן אבל הפעם במסגרת שייט בהורטיגרוטן  סיור חוף שבמסגרתו הגענו עם סירה קטנה מהים שונה לגמרי מהפעם הראשונה.

זה כיף ונעים לחזור למקומות ישנים שביקרנו בעבר והפעם לגלות בהם דברים קצת שונים ולראות איך השתנו עם השנים.

 

יחד עם זאת מאחר והחיים קצרים אני משתדלת להגשים את כל החלומות שלי ולכבוש יעדים חדשים ורצוי שיהיו אקזוטיים. כך ביקרנו במרוקו, איסלנד, גיאורגיה וארמניה, וסין רק לפני חודש חזרתי מטיול של 23 יום. וברשימת החלומות שלי עוד כמה מקומות אקזוטיים לשנים הבאות, שרק נהיה בריאים ונממש אותם.

 

כמו שאורי כתב באשכול ההוא סעו כל עוד אתם צעירים למקומות הכי רחוקים כי ככל שמתבגרים זה נעשה קשה יותר. הבעיה שמבחינה כלכלית ק כשהילדים יוצאים מהבית הנטל הכלכלי הרובץ על ההורים קצת יותר קל.

 

המסקנה: סעו לאן שטוב לכם ומתאים ליכולתכם הכלכלית.

 

רחל  לבון

 

.

אוי, איזו נוסטלגיה האשכול ההוא. וכמה קשקשתי שם, אלוהים ישמור.

 

ארז, בלב אני עם אשתך. בפועל, נוסעת בכל פעם ליעד חדש.

 

ובעצם, אני חושבת שלא הרבה אנשים נוסעים באביב לריביירה הצרפתית ובסתיו לפרובנס, ולא המון אנשים נוסעים שוב ושוב, בפרק זמן של שנתיים, לאיטליה. אני לא נוסעת ממש לאותם מקומות אבל למחוז קרוב ולאווירה דומה.

 

מאז הטיול של אפריל אני חושבת שאם אחזור לניס לעוד כמה ימים ארגיש שם נורא בבית ויהיה לי מה זה כיף. אבל אין לי עדיין אומץ. תקציב הטיולים המוגבל מקשה עלי.

תודה לי שצירפת את האשכול הישן הזה, נהניתי ביותר לפגוש חברים ישנים שמזמן לא כאן.

 

ולענייננו - גם אם אחזור כמה פעמים לאותו מקום, זה לא באמת אותו מקום (אלא אם כן זה שנה אחרי שנה...) אם אני חוזרת כעבור 20 שנה - גם המקום השתנה וגם אני השתניתי...

 

אבל - שנה אחרי שנה (או בהפרש זמן קצר...) - בודאי שאני חוזרת, ותמיד עם מחשבה שאני חוזרת "להשלמות" ובעצם, אני חוזרת למקומות אהובים... 

 

ובקיצור, כמו שנאמר באשכול ההוא, גם וגם...

 

רבקה

 

באופיי הכללי אני הרבה יותר נוסטלגית מאשר כובשת... אבל בטיולים לחו"ל, מכיוון ש"נכנסנו לעסק" (טיולי המשפחות עם הילדים, לא כזוג) רק ב-2008, ומאז אנחנו מטיילים בקצב של טיול אחד לשנתיים בשל מגבלות תקציב, ויש המון מקומות שנורא בא לי שנבקר בהם כמשפחה מהר-מהר לפני שהילדים יברחו לי מהבית (הגדולה כבר סיימה כתה י"א) - אנחנו כובשים...

 

כל-כך הרבה מקומות שאני רוצה לטייל בהם שעוד לא היינו כמשפחה (ארה"ב, צרפת, אנגליה, ספרד) או בכלל (אוסטריה, תאילנד, סקנדינביה) והזמן כל-כך קצר - חייבים לכבוש.

 

בחורף האחרון יצא לי לסוע פעמיים לסופ"ש בבודפשט, בהפרש של חודש, פעם עם בעלי ופעם עם אמי, ובשתיהן טסנו בוויז ושהינו במלון הילטון בודפשט. היה מדהים, ובהזדמנות זו אכן גיליתי את קסמו ואת יתרונותיו של הביקור החוזר הנוסטלגי...

 

כך שאם פתאום אזכה במשהו... או חשבון הבנק שלי יתמלא באורח-פלא - אשמח מאוד, למשל, להיות נוסטלגית באלפים הברניים....   

מטבעי אני נוסטלגית, אבל לפעמים אני נוסטלגית למקומות שביקרתי בהם רק בספרים או בסרטים, וככה אני מגיעה לפעמים למקומות חדשים.  

אגב, השאלה של לחזור או לכבוש מתחדדת כשמטיילים עם ילדיםהאם לחזור למקום מוכר שנוח להתנייד בו או לנסות מקומות חדשים. כמו כן, ככל שהילדים מתבגרים, ואפשר לשתף אותם בחוויות ובזכרונות שלנו בעבר. עכשיו למשל אני מתלבטת בין טיול לכרתים בו אני ובעלי ביקרנו לפני עידן הילדים לבין טיול ביוון היבשתית, שתהיה חדשה לנו. כנראה שהפור ייפול לכיוון יוון (אני מחכה שיפרסמו טיסות של איגיאן לפסח שנה הבאה), אבל אני צריכה להחזיק את עצמי חזק כדי שלא לחזור לכרתים...

 

 

גם וגם

יש יתרונות לחזור למקום שאהבנו, להשלמות, ודברים שרצינו ולא הספקנו,

טיול יותר נינוח בלי אתרי חובה לביקור ראשון 

 

מצד שני יש עוד המון יעדים שלא ראינו..  

 

 

אשכול שהועלה כאן:  חוזרים לאותו יעד - או משנים?