גלינה, תדייקי. כל יעד שהוא לא החדר הפרטי הנעול המאוורר המחובר 24/7 לרשת. 

ציטוט כל כך נכון, קולע ומשעשע

 

אגב, זו לא ברלין!!!! בדקתי ושאלתי במפורש את הנערה: כל יעד אחר היה מוליד את אותה התוצאה. 

 

 

 

 

מיקוש, בהמשך להצעה שלך נזכרתי בציטוט מספרו המופלא של קורט וונגוט "עריסה לחתול". ובכן זה הולך ככה (בערך ובתרגום חופשי שלי):

הכרך ה-14 מכתביו של בוקון נקרא "האם אדם רציונלי, בהסתמך על ניסיון העבר בן מאות השנים, יכול לקוות שצפוי לאנושות עתיד טוב יותר?" לא ייקח לכם זמן רב לקרוא את הספר, שכן הוא כולל רק מילה אחת "לא". 

 

למה נזכרתי בזה? כי אני חותמת בשתי ידיים על מה שכתבה גלינה לעניין טיול עם מתבגרים. ובמילים אחרות "האם על סמך עשרות טיולי העבר יכולה אמא רציונלית לקוות שטיול עם מתבגר בברלין יהיה מוצלח? התשובה לכך קצרה. לא!" 

 

שיהיה לנו ולכולם יום שקט

 

אלונה 

ליליה ומיקה - תודה לכן!

 

קטונתי מלתת עיצות נבונות על טיול עם מתבגרים, שאפילו במשפחה הפרטית שלי הם שני עולמות שונים. אני לא יודעת מה אני אחשוב בעוד חצי שנה, אבל כרגע המחשבה היא, שאם המתבגר או המתבגרת מעדיף/ה להשאר בבית עם החברים והחברות שלו, אם כל מה שמעניין ומדליק בעיני הוא באופן אוטומטי משעמם בעיניו/ה, אם טיול משפחתי הוא בעיניו/עיניה טורח - אז פשוט לא חייבים... כי תמצית הטיול המשפחתי בעיני הוא לא היעד אלא הביחד. 

 

טל,

 

מאד נהניתי לקרוא את חוות הדעת המרעננת והקולחת שלך על ברלין. אוהבת את הדרך בה סידרת לנו את החוויות, לטוב ולרע.

 

אני מציעה שאת ואלונה תצאו במיזם משותף 'כיצד לטייל עם מתבגרים בברלין (ולהישאר בחיים)' - יש פה עוד כמה קוראים וקוראות שיוכלו להצטרף אליכם ובכלל קראנו דיי והותר כתבות בעיתונים על איך לטייל עם ילדים קטנים, הגיע כעת זמן המתבגרים....

טל גלינה - מאוד כיף לקרוא רשמים שלך ,

גרנו בפרידריכסחיין  -  אזור מרתק לגמרי (וממש בטוח יחד עם זה)

ברלין ללא ספק יעד כיפי למתבגרים ולהורים שלהם,

אשמח לחזור אליה,

 

 

לסיום כמה פינות:

 

בזאר הביזאר:

 

• להיות עסוקים בשאלה הרת הגורל: "היכן נטייל היום", כשהארץ רועשת ורוגשת. לחזור לדירה עם ה WI FI ולשמוע את האפליקציה שבנייד של הבן מודיעה על אזעקות ברחבי הארץ. מנסה להתנתק ובכל זאת שואלת: "איפה?"
•  
• לשמוח ולשיר "דויטשלאנד" ברחוב בברלין עם נצחון הגרמנים.
•  
• לטוס במחלקת תיירים יחד עם טייקון שעשה תספורת...

 

שגריר חדש לישראל בברלין

 

בנזוגי היקר ראה את עצמו כאיש הסברה של נקודת המבט הישראלית ב"צוק איתן" בכל הזדמנות שניתנה לו : מנהל הדירה, עוברים ושבים ליד איסט סייד גאלרי, במקום בו מצוייר מגן דויד על דגל גרמניה ומישהו הוסיף בכתב יד "לשחרר את פלסטין" ( יקירי הצליח ממש טוב במלאכה שלו, עד שהתברר שהקבוצה היא קבוצת יהודים מלונדון...), תמהונית מעדת הנוצרים אוהבי ישראל.

 

ואחרונה חביבה (אך לא חביבה בזמן אמת): נס גדול היה פה: 

 

בבוקר הראשון שלנו, מצלצל הטלפון הנייד שלי. מספר לא מזוהה. לא עניתי. מצלצל עוד פעם. אני עונה, ואיש מקסים מודיע לי שהוא מצא את הכלבה שלנו רצה לאורך כביש סואן!!!!!! מה? איך? היא הרי בפנסיון ביתי כל כך מומלץ???! דמעות של אושר, סידרת טלפונים והיא חזרה לפנסיון, אבל לנו לקח עוד קצת זמן להתאושש. 

 

זהו. הולכת לסיים עבודות. שיהיו לכולנו בשורות טובות ולחיי הנסיעות שבדרך.

בוקר טוב!

 

ציידת - מוזיאון הקאנביס הוא בעיקר אנקדוטה, אבל את חצי מהנוער שלנו, הלהיב עצם הרעיון לבקר במקום כזה.

 

האוכל שלנו בברלין – ארוחות בוקר לילדים סיפקה לנו הקונדיטוריה שמתחת לבית. שני דונטס... הפקרות מוחלטת. אני העדפתי את הטוסטים שהכנתי לעצמי בדירה. בד"כ אכלנו במסעדות אקראיות על הדרך, ובערב – במסעדות באיזור הדירה.

 

הגענו במיוחד לקפה איינשטיין. אני הכרתי את הדיעות החלוקות. הבעל שמע דברים טובים על השניצל הוינאי והשטרודל ורצה לנסות. זו הייתה הבקשה היחידה שלו לגבי הטיול בברלין, אז אחלוק עליה???! ברור שלא!

אבא שלי נולד בוינה. מידי יום שישי היינו באים לאכול אצל הסבא והסבתא. מידי יום שישי הוגש לנו שניצל נפלא, תפוחי אדמה סרי טעם וסלט מלפפונים טריים בחומץ. פחות מחודש בשנה ליקקנו את האצבעות מכופתאות משמש. תמיד אכלנו אצלם עם פה סגור ועם הקפדה שאין משיחין בשעת הסעודה. אז הגענו לקפה איינשטיין והזמנו שניצל וינאי, שהיה מצויין וסוף סוף הבנתי שתפוחי האדמה שסרבתי לאכול אצל סבתא, הם לא בגלל חוסר הכישרון שלה בבישול, אלא בגלל מורשת קולינרית.... את סלט המלפפונים טעמתי רק על מנת להצדיק את הסירוב שלי כילדה. סליחה, סבתא! זה לא את, זו המורשת... אבא, יקר. אם היית בעולמנו, הייתי שולחת אותך לקפה איינשטיין ללא היסוס. היית מתמוגג! לסיכום: שניצל טוב לא מצדיק 21.5 יורו!

 

המסעדה השנייה הייתה מסעדת ויפאנו הידועה, שליד פוצדאמר פלאץ. אני לא אוהבת את הקונספציה, שגורמת לכך, שלא אוכל את האוכל שלי כשהוא ממש חם. החבר'ה טענו לפלצנות יתר, לרבות בשירותים. כולם הסכימו שהספגטי קרבונרה, שאני הזמנתי היה ממש מצויין.

 

ושלישית: קומת הקפיטריה בקה.דה.וה..... היה כבר מישהו כאן בפורום שהשמיץ אותה. די בצדק לדעתי. מי שבכל זאת מתעקש לבדוק בעצמו – כדאי לדעת, שהאסטרטגיה הישראלית, של להעמיס כמה שאפשר על הצלחת, פועלת כאן לרעה, כי בסוף הדרך, בקופה, הצלחת נשקלת....

גרפיטי בברלין. לתת לתמונות לדבר בעד עצמן.

 

בגרפיטי של פרצוף הנערה שבשכונת פרידריכסהיין, נראה, שזה לא ציור קיר אלא הדבקה. הכצעקתה?

 

וזה כבר ממש מתבקש http://www.youtube.com/watch?v=4Oy8eI75t1I

 

טלגלינה, איזה יופי של טיול - ואיזו עיר מדהימה היא ברלין שכל אחד מוצא שם דברים שונים ומיוחדים. מוזיאון הקנאביס בוודאי נכנס לתכנון לנסיעה הבאה (אני מניחה שעד שאחזור לברלין ילדי כבר יהיו מתבגרים).

מחכה לקרוא את המשך הטיול.

Museum Otto Weidt’s Workshop for the Blind – ניתן כבר להבין, שאצל הנוער שלנו וגם אצל הבנזוג אין דבר כזה "ללכת לראות סביבה נחמדה, בניינים מעניינים וכיוב'". צריך סיבה "טובה" כדי לבקר במקום מסויים. המוזיאון הזה נמצא 6 דקות הליכה מהדאנג'ן, בחצר פנימית, שיוצאת מרחוב רוזנטלר  39 ונתן סיבה טובה לבקר בהקשה הופה. קודם הגענו לדאנג'ן, רק כדי לשמוע, שאין טעם לחכות בתור ולרכוש מראש כרטיסים לסיור באנגלית ב – 14:30. הציעו לנו שם לחזור בסביבות 14:15, תוך הבטחה שלא תהיה אז בעיית כרטיסים. כך הייתה לנו כשעה וחצי פנויה להסתובב באיזור. זו הייתה הנגיעה הראשונה שלנו בנושא השואה בטיול הזה. נגיעה קצרה ולא מעיקה, שיותר מכל הביאה אותנו לדבר על כך שמבחינת השלטונות וההמון באותן שנים, אותו אוטו היה יפה נפש עוכר האומה הגרמנית. איזה אומץ היה לו ועד כמה הוא סיכן את עצמו ואת משפחתו. ואם לרגע, היה קצת מעיק, ניתן להתרענן במבט דרך החלון לתוך החצר...

 

 

טבלת מבקרים קצרה:

 

הדאנג'ן – צחקנו, צעקנו בוז עם ההמון וקצת נבהלנו. נהננו. לא ענק.

 

מוזיאון הספקטרום ומוזיאון הטכנולוגיה – רק הבנים הגיעו לשם. על הספקטרום אמרו שמזכיר מוזיאונים למדע בארץ ושמתאים יותר לצעירים. את מוזיאון הטכנולוגיה אהבו יותר וסיפרו על צמרמורת באגף הרכבות.

 

אנדרטת השואה – עם מתבגרים, שמעוניינים בכך (אצלינו: הבן –כן, הבת – לא ולא), מאוד מעניין לבקר במרכז שמתחת לאנדרטה, אבל רק אם יש את הרצון להקשיב לסיור האודיו. אחרת – זה סתמי ואין טעם בכך.

 

איזור צ'ק פוינט צ'ארלי – בעיני מיותר לחלוטין. אצלינו לא נרשמה התלהבות גם מפאנורמת אסיסי, במיוחד במדד של עלות-הנאה. או כשאלת הבנזוג – כמה זמן אני מכריחה אותו "להנות" שם כדי להצדיק את 19.5 היורו ששילמנו (העלות לשלושה עם הנחת וולקאם כארד).

 

הקשה הופה – חביב, לא יותר. אולי פחות. הבן התרכז בשעון שלו ובשאלה האם ניתן כבר לחזור לדאנג'ן.

 

 

טל,

משמח לשמוע שהיתה לכם חוויה טובה ושבני הנוער חזרו מרוצים. מזדהה אתך לגמרי בעניין לינה בשכונות, ככל שזה נוגע לברלין. בערים אחרות זה לפעמים שונה. ולגבי הכדור הפורח - יש מצב שפתחתם כאן אופנה. ניסיתי לשכנע את נערתי אבל היא לא רצתה את הכדור והעדיפה את המסעדה המסתובבת במגדל הטלוויזיה. בעניינים האלה אני שואלת ומקבלת תשובות, כך שההמלצה בוודאי טובה להמון משפחות, כנראה לא לשלי.

שירלי, מרינה, לי - ברוכות המצטרפות.

 

מרינה - נראה לי שאי אפשר לעשות הכללות לגבי טיול עם מתבגרים ובכלל עם אנשים.... לא בטוחה שהטיול שלנו מהווה את המקור לתקווה שלך....

 

היי טל,

ברוכה השבה!

איזה כיף לקרוא תובנות והמלצות שלך מברלין. 

 

טל ואלנה,

אם אני אוותר על התכניות שלי ובמקום ארכוש כרטיסי טיסה לברלין, האשמה עליכן.

 

המוזיאון הזה לחפצים מוזרים כל כך מסקרן אותי, ממש בא לי לקפוץ לברלין לשמוע את ההסברים של ולאד ״שלכן״.

 

חוץ מזה, אתן נותנות לי תקווה שטיול עם מתבגר, יכול להיות די מוצלח.

 

שומרת את האשכול ושמה אותו למעלה במגירה.

טל גלינה ברוכה השווה!

 

איזה כייף

עוד טיול בברלין

תמונות נהדרות

תודה על השיתוף בחופשה שלכם

כדור פורח לא מפחיד? זה מתנדנד או די יציב? 

 

הנה תראי פה. ולאד אמר לנו שכשהוא ניסה לחפש דוגמן צילום מכוער הוא הבין שממילא לא ימצא פרצוף יותר מכוער משלו. יש בזה משהו... 

 

 

אלונה, חזרתי לתמונות ממוזיאון החפצים המוזרים, אבל חוץ מתמונת האיש הגאה, אף תמונה מאלה שצילמתי לא כוללת פנים גלויות..... מה זה אומר עליו? מה זה אומר עלי?

כולנו הסכמנו, שיש קשר הדוק בין התמונות לשאר המוצגים. הזרעים למוצגים נמצאים כבר בהן.

עוקבת בשקיקה

אלונה, יקרה: לא שמתי לב, שולד מככב בצילומים של עצמו. חוזרת מיד להסתכל עליהם מוגדלים על מסך המחשב.

 

ממשיכה עוד קצת לספר.

 

רובע ניקולאי – אנחנו הגענו אליו לא רק בגלל הסיבות שמפורטות בספרי התיירות, אלא גם (שלא לומר בעיקר) לצורך ביקור במוזיאון.... הקאנביס. הבת גילתה עניין במקום, ואני חשבתי על אותו שיעור בפסיכולוגיה חברתית, מלפני המון שנים, שדיבר על "חיסון חברתי". כלומר לחשוף את הילדים מגיל צעיר, במינון קטן ומבוקר, לכל מיני דברים שעלולים להתפתח לבעיות גדולות יותר וכך, אולי, לחסן אותם מפני הסכנה הגדולה. אז הלכנו לשם למרות שתיארנו לעצמינו, שהמקום יהיה קטן ולא ממש מרתק. ראינו חבלים מקאנביס, ובגדים מקאנביס, כמה שתילים עלובים ותצוגת באנגים... למי שמתעניין במדיניות הסמים הקלים בברלין: השימוש בהם אינו חוקי, אבל אם תופסים כמות שקטנה מ – 10 גר', לוקחים אותה ולא נוקטים בשום צעד נגד מי שהחזיק אותה.

כשחיפשנו את המקום, נעזרנו בגברת נכבדה שעובדת בבית אפרים (או איך שקוראים למקום). היא המליצה לנו ללכת לביקור קצר וחינמי בבית שמדגים איך חיו בברלין לפני 100-150 שנה. הבת חיכתה בחוץ בנימוק שזה משעמם תחת. בפנים אכן התברר לנו מה עשו באותם השנים עם הלחץ בתחת ולמה קוראים לשירותים בית כסא . אם נמצאים ברובע ניקולאי, שתכלס הוא מאוד  קטן, שווה לקפוץ לשם לביקור. בית ורוד, שכשעומדים עם הגב לבית אפרים הוא נמצא ממול וקצת שמאלה לבית אפרים.

 

תצפית על ברלין – נראה לי, שמתגבשת בפורום הסכמה, שברלין מכוערת להפליא. בעיני, אין שום הצדקה לתצפית מעבר לזו שמגג ומכיפת הרייכסטאג. אבל הבן רצה בכל זאת תצפית עם ההעדפה לזו מהכדור הפורח. אז פרחנו באוויר... והמסקנה שלי היא, אם חייבים תצפית – אז משם. הכדור הפורח נותן איזה ערך מוסף, לא גדול אומנם, ובכל זאת (לא יודעת כמה עולה עכשיו תצפית ממגדל הטלוויזיה, אבל אני זוכרת, שגם היא לא הייתה זולה), ובעיקר – אין תור ויש רוח נעימה וקרוב לצ'ק פוינט צ'ארלי המיותר לחלוטין.

 

גלינוש טלוש כמה נחת את עושה לי.

אני קצת ממשיכה את הטיול שלי דרככם. אין יום מאז שחזרתי שאני לא חושבת על העיר הזאת, נזכרת בה שוב ושוב, בונה תוכנית לטיול הבא. 

איזה כיף שפגשתם את הסוס המזמר שלנו ואת ד"ר פרנקנשטיין המופלא. שמת לב שהוא מככב בצילומים (המטרידים במקצת) של עצמו? ואני מלאת הערצה שידעת למה שימשו הכדורים 

האנדרטה הרוסית נכנסה לי לתוכנית הבאה כבר. 

תמשיכי יקירתי והמון תודה!

 

אלונה 

קצת על חלק מהמקומות שביקרנו בהם, לא לפי סדר העדפה:

 - מוזיאון לחפצים מוזריםDesignpanoptikum

 פתוח כל יום חוץ מראשון מ 11:00 – 18:00Torstrasse 201, 

      

תודה להתלהבות של אלונה מהמקום! ביום שתכננתי אותו, לא הספקנו להגיע אליו בגלל הרצון של יקירי לאכול שניצל ושטרודל בקפה איינשטיין... התעקשתי לבוא אליו במיוחד (כי אלונה אמרה....), וכמה שנהננו!!! גם אותנו ולד נעל, אחרי שגבה 7 יורו לאיש, ואח"כ זכינו למופע של איש אחד, מדהים, מבריק, יצירתי, כריזמטי, מצחיק ועוד סופרלטיבים ככל שתרצו. בעינינו האיש הוא זה שהופך את הביקור לחוויה כל כך מיוחדת, ולא המוצגים. להסתובב במקום ללא ההסברים שלו, זה לא אותו הדבר. אולי אפילו קצת משעמם. כמובן, שאני גאה בעצמי שידעתי מיד למה שימשו הכדורים שבתמונה.

        

צו – גן החיות במערב ברלין – בגדול אנחנו אוהבי חיות וגני חיות, וגם התלבטנו האם שני הדברים האלה ילכו יחדיו. בקטן, אחרי הביקור בגן החיות בברצלונה ובבורחר בהולנד, הייתה תחושה, שבגיל של ילדינו המתבגרים, זה קצת בזבוז זמן, יהיו הגנים יפים ככל שיהיו. אבל, על גן החיות בברלין שמעתי כל כך הרבה, שהחלטנו בכל זאת לבקר, ומאוד נהננו. במיוחד מומלצת צפייה בהאכלת ה sea lions. מדובר, למעשה, במופע משעשע של 15-20 דקות בשעה 15:15. יושבים במין אמפי קטן. כדאי להגיע לפחות רבע שעה לפני תחילת ההאכלה כדי לתפוס מקום ולתת מנוחה לרגליים. את הזמן אפשר להעביר עם נקניקיה בלחמניה או ארטיק מהמזנון שליד.

 

Treptower Park - 

הפארק הזה הוא פחות נגיש, ונדמה לי שפחות תיירים מישראל מגיעים אליו. מבחינתנו זה היה אתר חובה, בגלל ההתעניינות של הבן באסטרונומיה ובאסטרופיזיקה והמצאו של מצפה הכוכבים על שם ארכנהולד בטבורו של הפארק. במצפה כוכבים זה הציג לראשונה אלברט איינשטיין את תורת היחסות. המקום קרוי על שם האסטרונום היהודי פרידריך זימון ארכנהולד, שהקים אותו וכיהן כמנהלו עד 1931. כאן נמצא גם הטלסקופ הגדול בעולם. משונה בעיני, שכמעט כל ההסברים על המוצגים הם רק בגרמנית. מומלץ רק למשוגעים לדבר.

אחרי הביקור חצינו את הכביש, אל גן בירה גדול שנמצא על גדות הנהר (שיפרה קראנו לו  ). אכלנו המבורגר של קינג בורגר ובהינו בגרמנים שנהנים ממזג האוויר הנפלא ומכל מיני פעילויות שייט (ספינות פדלים, משוטים, קייקים, מנוע ...). השייט יכול להיות מאוד נחמד למשפחות עם ילדים קטנים, שרוצים קצת פחות עיר אבל בכל זאת בתוך העיר. 400 מטר משם נמצא אתר הזיכרון לחיילים הסובייטים שנפלו במלחמת העולם השנייה. הפארק עצמו הוא מאוד יפה (אולי אפילו יותר מהטירגרטן) והאנדרטה עצומה במימדיה. לא ברור לי האם על מנת להפגין את העוצמה הסובייטית או להקטין את האדם... לא מומלץ עם מתבגרים ועם מטיבי לסת, ששבתו שבת (פשוטו כמשמעו עוד לפני התצפית על האנדרטה... אפילו אני רחמתי עליהם ולא הרחקתי עד לביקור בתוכה ממש) .

לברלין מערכת תחבורה ציבורית מעולה ולוהטת – קנינו את כרטיס הוולקאם כארד וניצלנו אותו מצויין. באמצעות גוגל מפס וה WI FI בדירה + אפליקציית טריפאדוויזור אוף ליין – הנער תכנן לנו בהנאה רבה מאוד, איך מגיעים לכל מקום, היכן מחליפים קווים וכו'. לא התעצלנו לקחת טראם אפילו בשביל 2 תחנות .... . לא מבינה איך בכל זאת הלכנו כל כך הרבה ברגל... .

 

אבל, בימי קיץ כמו אלה שאנחנו היינו בהם, להיות בתחבורה הציבורית שם, בעיקר ברכבת התחתית ובעיקר בשעות אחה"צ/ערב מוקדם, זה מסוייט . אין מיזוג, בקושי יש חלונות. כולם מזיעים כמו בחמאם תורכי. לא מומלץ לאנשים עם בעיות לב ולנשים בהריון (לא בדיחה!!!!!). ואז – כשיוצאים מהרכבת התחתית, למזג אוויר של 28 מעלות בצל, נושמים לרווחה ואומרים: כמה נעים ואיזה כיף!!!! במיוחד כשמתברר שיש סוסים ששרים באנגלית (ד"ש מיוחדת לאלונה. לא יודעת האם זה אותו אחד או שזה זכיין... אנחנו פגשנו אותו ביציאה מהתחתית בווארשאוור שטרסה).

 

חשוב לנוסעים הקיץ לברלין:  The Stadtbahn is being closed for improvement works from 14 July to late August, in two stages. First between Zoologischer Garten and Friedrichstraße. This will affect lines S5, S7 and S75. However there will be a bus service (look for signs named "Schienenersatzverkehr"

 

or "SEV") replacing the S-Bahn during that time.

 

שכונת פרידריכסהיין – אחרי הסיפורים של אלונה, גלי וליליה, עשיתי הנמכת ציפיות. בביקור הקודם שלי גרתי במלון Leonardo Royal וכתבתי עליו בזמנו המלצה חמה עם הסתייגות קטנה מהאפרוריות של האיזור המיידי. לפני הנסיעה הזו, היה לי ברור שאני לא רוצה לגור במקום שהוא מאוד נגיש לאטרקציות ברובע מיטה, אבל בערב הוא שומם, ובעיקר – לא מאפשר להציץ לחייים האמיתיים בעיר.

אני מבינה לגמרי מה לא מעורר משיכה בשכונה הזו, אבל בעיני זה נכון יותר לגבי הרחובות הראשיים שמגדירים את תחומיה. בפנים, ברחובות הקטנים, התחושה לגמרי אחרת. אלה רחובות צרים, עם בתים בני 5-6 קומות, חלקם מלפני המלחמה (כמו הבנין בן ה – 100 שבו אנחנו גרנו ברחוב זימון דאך), הרבה עצים, המון המון מסעדות מכל המינים והתפוצות, חנויות שפתוחות 24/7 והרבה משפחות צעירות שגרות כאן ואנשים שהגיעו מכל מיני מקומות בעולם. זו זו ברלין. או כמו שהבנזוג אמר: כשהוא מגיע לעיר חדשה, פחות מעניינים אותו בניינים ומוזיאונים, ויותר בני האדם. השכונה הזו נתנה לנו בגדול את החוויה האנתרופולוגית הברלינאית. אנחנו מאוד אהבנו לגור כאן.

התחבורה הציבורית המעולה עושה את הנסיעה לאטרקציות מאוד פשוטה, אם כי זה כרוך בזמן של 20-30 דקות ולפעמים יותר (אבל, נדמה לי שזה נכון לכל מקום שגרים בו בברלין, בגלל הפיזור של מקומות עניין).  

גרנו בדירה הזאת http://berlinartistapartment.com/ שגם היא תמצית של ברלין: אפשר לחשוב שהיא מכוערת, אפשר לומר שהיא יפה, אבל אין מחלוקת, שיש לה אופי. היא ברחוב זימון דאך הסואן והשוקק, אבל בבניין אחורי ולכן גם שקטה. בניין בן מאה, תקרות גבוהות, רצפת עץ שמכריזה על כל צעד שעושים, חדר שינה ענק, סלון ומטבח נוחים ומאובזרים עד לרמת המגרדת לפרמזן, ועוד חצי חדר, ששימש את הבת, וכשהמיטה נפתחה למיטה כפולה, כל החדר היה מיטה... מאוד נוחה. אני מתקשה להמליץ עליה בלב שלם, בין השאר משום שלא טרחו לשכפל מפתח בעייתי לכניסה לבניין ולהחליף את המדיח, למרות שמנהל הדירה הודיע לנו כבר בבואינו שהם לא תקינים.