חחח אף אחד לא חסין, ב2005 הגעתי להודו פעם שנייה אחרי הפסקה של 23 שנה עם חבר ושתי בנותינו טיול בת מצווה, גם החבר היה בהודו ו בעבר ,חיפשנו את המשרד על יד המיין בזאר שמוכר כרטיסים לג'יפור, כמובן לקח אותנו משהוא לטייל  בטוקטוק לדוד שלו כי המשרד  האמור נשרף וכו... אחרי עשר דקות שנינו פורצים בצחוק, האסימון ירד. קצת צעקות וחזרה למשרד שהספיק כבר לעבור שיפוץ וצבע 

למה שצביה סיפרה:

אני חושבת שיש כאן מעטים מנוסים כמוני בהודו (יותר מעשרים פעמים - מזמן הפסקתי לספור, במשך 14 השנים האחרונות). חשבתי שאני מכירה את כל הטריקים והרמאויות, ובכל זאת - בפעם האחרונה (או אולי בזו שלפניה), כמעט ועבדו עלי עם הקאונטר לתיירים. וזו אזהרה שאני עצמי תמיד כתבתי אותה והזהרתי.

הסיפור הוא שהאיש שאמר שהאולם למכירת כרטיסים לתיירים נסגר לא רצה ממני כלום ולא אמר לי ללכת אחריו לשום מקום. הוא סתם עמד שם ואמר שהמקום נסגר כי משפצים בגלל המטרו. הוא גם לא שלח אותי לשום מקום. זה היה מוזר, עמדתי רגע וחשבתי ואז התעשתי ועליתי למעלה, כמובן היה פתוח......

מה, זה עדיין עובד הטריק הזה?!

ועוד 13 אלף רופי על נסיעה לרישיקש... זה עושה לי חלוש'ס...

אמנם חצי נחמה,

אבל הנה סיפור המזימה שלי,

אמנם ממזמן, ונגמר ב-800 רופי,

אבל השאיר עליי חותם עצום בכל זאת.

ויש את הרמאות הקבועה בתחנת הרכבת הסמוכה למיין בזאר כאשר מחפשים את המשרד למכירת כרטיסים לתיירים (זה שבקומה השנייה) נצמדים אליכם כמה שמובילים אתכם לצדי הבניין כדי להראות לכם שהמשרד הרוס ומנסים לשכנע אתכם לבוא איתם למשרד אחר לגמרי שבו כאילו מוכרים כרטיסים לתיירים. אם מנפנפים אותם הם עוברים ראשית לטון מתחנן ואחר כך לטונים גבוהים. מילים כגון :אנחנו הולכים לקרוא למשטרה , צ'לו יכולות לעזור לכם.

כמעט קרה לי מה שתיארת בתאילנד. לא זוכר לאיזה מקום הלכתי אז בבנגקוק. התחיל ללכת לידי מישהו, וכדרך אגב התחיל לדבר איתי. אמר לי שהמקום סגור (וזה היה כ50 מטר מהכניסה, לא תגיד בקאוואסאן) והציע לי לבוא איתו. התחלתי ללכת אחריו, ואחרי כמה מטרים של הליכה נזכרתי בפתאום במה שכתוב בלונלי פלאנט (מזהירים בדיוק מזה). הסתובבתי בחזרה. המקום כמובן היה פתוח.

גולני, כשהכנתי את הטיול שלי קראתי עוד דוגמא לתרגיל כזה. לוקחים אותך, באמתלת "סגור", לסוכנות נסיעות ושם עובדים עליך בטריקים שונים ובמהימנות רבה.

ידהידהידה - אין לזה חיסון, גם אם אתה סופר מודע. (כמה מודעות ונסיון צריך אחרי חצי שנה הודו ועוד זמן כזה בד.מ. אסיה?!!).

עוד דוגמא - הלכנו מהקוואסאן לארמון המלך. יום ראשון. לא היה בדרכנו איש, ומעבר לפנה, כאילו הולך לתומו, בא לקראתנו לבוש יפה ואומר שהארמון סגור ביום ראשון (הגיוני, לא) ושבמקום נלך לרציף זה וזה לטיול נהר. ואף עוצר לנו טוקטוק. וקובעים עם זה מחיר מאד סביר, ואפילו נמוך.

רק על הטוקטוק נפל האסימון - ועצרנו.

הארמון היה כמובן פתוח.

טוב, לא עלה 215$. אבל הכאב בעובדה שעבדו עליך שווה ערך. לא?

איך מהמיין באזאר סגור מגיעים לרישיקש זה עוד לא הבנתי כולם כמעט אוכלים ניסיונות כאלו אבל צריך להפעיל גם קצת שכל ישר.

נכון. השיטה הזו היא לא full proof, וגם אין אף שיטה כזו. אני די מתפלא שאנשים עדיין נופלים בפח, כפי שתואר כאן, לאור העובדה שמקרים כאלה תוארו רבות בכל הפורומים האפשריים, ואפילו בלונלי פלאנט מזהירים בדיוק מהם.

לא יודע.

דווקא אחד כזה לקח אותנו בפונדישרי (!! לא תגידו דלהי) לגסטאהוס שביקשנו והתעקש שזה סגור מזמן ויש  מלון אחר יותר טוב וכל הבלה בלה.

כשהתעקשתי, לא סירב, ונונשאלנטיות הביא אותנו לפתח המלון והראה לנו את הכניסה.

לומר שאין חוקיות לנסיונות והרמאות באה בכל מקום וצורה.

The oldest trick in the book. אחת הדרכים להמנע ממקרים דומים היא לא ללכת עם נהגי ריקשה שמתנפלים עליך, אלא ללכת קצת הצידה ולבחור את הנהג הכי שקט, זה שנראה כאילו הוא הכי שם זין על כולם. אלה בד“כ הכי הגונים (במונחים של הודו,כן?)

טוב שאתה מיידע אחרים. אל תיתן לתקרית הזו להעכיר את הטיול שלך. תראה את זה כשיעור שלמדת. על שיעורים משלמים כסף, כידוע. לא נורא.

כמה תובנות

א. שיעור חשוב , לברך שזה נגמר ב-200 דולר ( לא מעט במונחים של הודו , ממש לא ) ויחד עם זה היו סיפורי עוקץ שנגמרו גרוע יותר

ב. אם אתה זוכר את שמו של משרד הנסיעות ( שמכר לך את הסיפור )  בדלהי

ג.  היה מצב שירדתי מאוטובוס תיירים בלילה  ( פעם שלישית בדלהי ) , נהג הריקשה ביקש בהתחלה 500 רופי , אחרי שסובבתי לו את הגב , סיכמנו על 50 ( למיטב זכרוני ) .

ד. הכי חשוב. הגעת לרישיקש - תעשה חיים .  מקום מדהים , ולא לתת לקופים לגנוב לך אוכל מהיד ...  

מצער לשמוע.

ניתן למנוע את המקרים הללו על ידי תכנון נכון  - הזמנה ממלון מראש, להתקשר אליו או לבקש איסוף (או לציין בפני הנהג מונית שם של מלון מוכר- למשל VIVEK ואת העובדה שיש הזמנה ודיברת איתם כרגע).

עוד ניתן להשתמש בGPS תוך כדי הנסיעה כדי לראות להיכן נוסעים (מרתיע את הנהגים). יש אפליקציות עם ניווט אופליין כמו OSMAND.

לעלות רק על מוניות PRE-PAID בתוך שדה התעופה ולשמור את הטופס שמקבלים (שזה בעצם התשלום לנהג) עד שיורדים במיין באזאר.

בכל מקרה להרים גבה כל פעם שרוצים להגיע למקום מסויים ונתקלים בתשובה של - הוא נסגר,נשרף, עבר רעידת אדמה וכו'

זו תזכורת טובה לכל מי שיוצא לטייל (בעיקר בפעם הראשונה אבל לא רק) במזרח.

זה קורה בהודו, בתאילנד, פחות בוייטנאם ובקמבודיה ולאוס. לא זכור לי שקרה בבורמה (עדיין).

היו נחושים. כל אמירה של "סגור" , "עבר", "בתיקונים" וכד' שמונעת ממך להגיע לאן שאתה רוצה - צריכה להתקבל בחשדנות.

התשובה צריכה להיות - "לא חשוב שסגור. תביא אותי לשם". לא לקבל "לא" כתשובה, ולרדת. בכל מצב, אם לא מבאים  אותך לאן שאתה רוצה.

זה קרה לי אין ספור פעמים במדינות הנ"ל (לא בסין). אחרי נפילה או שתיים למדתי.