רחל היקרה,

 

המון תודה.

היה לי כייף לפגוש לפתע שוב את בלגיה....

 

ואם כבר חזרנו לרגע, הרי מבזקון קצרצר בענייני Brussels Airlines.

 

בפרקים הקודמים, כזכור (או שמא לא), המעופפים מבריסל הבטיחו לחזור אלינו עם תשובה בתוך חמישה שבועות.

 

35 ימים תמימים חלפו להם, ולא תשובה ולא וופל בלגי.

 

אבל!!

ביום השלושים ושישה - פעמיים כי ח"י - נחתה לה הודעת דוא"ל בתיבתי המתגעגעת...

 

(ואם תשאלו על מה ולמה היו הבלגים המוטסים חייבים לפגר ביום אחד, אשיב - יען כי רוצים הם להדגיש את אי גרמניותם, בכל מחיר...).

 

בכל מקרה, אתם וודאי כוססים ציפורניים אז לא אמתח אותכם עוד -

לאחר שלל התנצלויות והסברים על הנסיבות המצערות שהביאו לביטול הטיסה, הוצע לי אחר כבוד לשלוח קבלות אודות ההוצאות הנוספות בהן נאלצנו לשאת, והובטח לי לשקול בחיוב לשפות אותנו בגינן.

 

זו כמובן בשורה משמחת, ותגובתי לא אחרה לבוא בליווי אי אילו בקשות סבירות באדיבותה הרבה של ג'ני שהרחיבה את השכלתי בתחום ועל כך שלוחים לה שוב שלמי תודה.

 

אני מניח שמכאן וודאי תתחיל שוב הספירה לאחור......

 

אז בנסיבות שמחות אלה - שבוע טוב ומבורך לכולם!!

 

 

שמוליק 

 

לשמוליק ערב טוב!!!

 

השארתי לי את האשכול שלך לעונג שבת. רק שכל שבת לא הסתייע בידי

עם כל ההכנות לטיול הבא שלי, ומאידך גיסא ראיתי שעוד עמוד התווסף

לאשכול והבנתי שזו חייבת להיות קריאה רק של סופ"ש

ובכן הפור נפל על סופ"ש זה.

אמנם היו לי הפרעות ורעשים כי נכדתי הקטנה הגיעה לבייביסיטר

והיא תבעה את מלוא תשומת הלב שלי אבל מידי פעם התקדמתי בקריאה.

 

מה אומר שטרם נאמר על כתיבתך המשובחת?

מצד שני אף אחד עוד לא מת מקצת מילות של נחת

צחקתי עד דמעות משיחתך עם המוקדן של חברת התעופה

אהבתי את הפסלים מחול

התעצבתי שלקחו את התשורה מהנפח לבתך

היה נעים להזכר במערת אן סור לס והצטערתי לשמוע שאין יותר שייט בתוכה,

כי אם תשאל אותי היום במבט לאחור (בבלגיה ביקרתי ב-1989 כשהבנות היו קטנות 5 ו-7) אז רק את השייט והירייה אני זוכרת.

שמחתי שביקרתם בברוג' ובג'נט כי ביקור בבלגיה אינו שלם ללא ביקור בשתי היפיפיות האלה. אתה יכול להודות שעשו לך טובה שהטיול הוארך גם אם לא תקבל את התמורה חזרה.

בקיצור  פשוט התענגתי על אשכול משובח, על תמונות מזמינות, על הכל.

מקווה שתסעו לעוד טיולים מהנים כאלה כדי שגם אנו נזכה לסיפורים משובחים.

 

שבוע טוב ומבורך

 

רחל  לבון

רונית,

 

אלפי תודות. 

 

אז עכשיו אני יכול להגיד בפה מלא גם - תשאלו את רונית..... 

 

 

שמוליק

 

 

שמוליק ללא ספק סיפור טיול נפלא ומלא כישרון כתיבה והשקעה.

נהניתי לטייל איתכם וירטואלית ולהיזכר בחוויותינו.

שוב חוזרת ומודה על ההמלצה לטייל בבלגיה, על הייעוץ לפני ותוך כדי.

בלגיה שלנו הייתה נפלאה בזכותך!

לתחושתי, היית מאוהב בבלגיה עוד טרם הנסיעה, אבל אני מצטרפת להמלצותייך למדינה נפלאה זו ועוד במיוחד שמבחינתנו בלגיה הוותה עבורנו חופשה ברירת המחדל - עלייה הסכמנו שתי המשפחות.

מחכה לסיפורי הטיול הבאים שלך. 

רונית

מירב - 

 

חן חן. גם אני מחכה בקוצר רוח לטיול הבא ....

 

אורנה - 

 

לא יהיה שמח ממני ל'קרוא על פיק חדש שלך בבלגיה... 

 

מרינה - 

 

גם את כבר ביקרת בבלגיה?

בכל מקרה - מאחל לך מקרב לב טיול מוצלח לפריז וממתין לקרוא על חוויותיך (מה שלום האוהדים של פ.ס.ז?)

 

שנת לימודים פורייה לכולם!

 

 

שמוליק

שמוליק,

מאוד מאוד מאוד נהניתי לקרוא את האשכול שלך ולטייל יחד עם משפחתך בבלגיה הענווה.

 

אומרת לך תודה גדולה על איך שהצלחת לפורום כולו לרצות לבקר בבלגיה (גם לאלה שכבר היו).

 

אני בהחלט אומרת כן לבלגיה המלכה.

 

שמוליק,

 

הנה אמרתי כן...

 

אני אזכור את השרשור הזה ללא ספק בפעם הבאה שבה אחפש יעד לטיול.

 

תודה רבה 

 

אורנה

 

שמוליק

באתי להגיד תודה אחרונה. אחלה סיפור, נהנתי מאוד מהכתיבה ומהתיאורים המשעשעים שלך.

מחכה לטיול הבא שלך

מירב

חברות וחברים יקרים,

 

נאמר כבר כל שיש להאמר.

סופר כבר כל שיש לספר.

 

תחילה רציתי רק לומר שלום, אבל לאחר שצעדתי לי בעצמי בשבילי האשכול המפותל הזה, וחשבתי על דבריכם הנכוחים, החלטתי להוסיף עוד הגיג קטן.

 

רבות דובר כאן על הצבעים השמחים בהם צבעתי אני את בלגיה.

הכל מתחיל בלב - כך ציינתם בצדק - במגוון של ניסוחים מצויינים.

 

ואני חושש ככה לפתע, שמא באתי לברך - אך משימתי לא לגמרי צלחה - שכן נותרה תהייה אחת תלוייה ועומדת בחלל האויר -  

 

האם זו היא אכן בלגיה האמיתית הנושבת מדפי הסיפור שסיפרתי, הקמה ועולה מהמילים והתמונות, או שאולי זו בלגיה שבלב של אוהב, בלגיה הצבועה בצבעים ורודים מידי.  

 

לצערי, אם ארצה להיות כן עם עצמי, אהיה חייב להודות שאיני אובייקטיבי די הצורך כדי לפסוק בדבר.

 

אבל - אומר לכם עכשיו, בסופו של אשכול, בצורה חדה, בהירה וחפה מכל התייפיפות מילולית או אחרת -

 

בלגיה היא ארץ טובה ונהדרת המציעה שפע של אפשרויות למשפחה המטיילת ואנחנו ממליצים בכל פה לטייל בה. 

 

ואם אתם לא מאמינים -

תשאלו את יונית ;

תשאלו את זיוה;

תשאלו את (הבן של) אלונה;

תשאלו את מיקה;

תשאלו את יעל;

תשאלו את ענת קמה ואת ענת 'מהבית של ענת';

תשאלו את אנשים טובים;

תשאלו את אלעד;

תשאלו את מנדי;

תשאלו את רחל;

תשאלו את אחוה;

 

ואחרי כל זה - תשאלו את עצמכם - ועשו לעצמכם טובה ענקית - 

 

הגידו לבלגיה כן.

 

אז זה שיר פרידה - ובואו רק אימרו שלום.

 

נעמתם לי מאוד מאוד ואין מילים בפי להודות לכם, לכל אחת ואחד מכם, על שאיפשרתם לי להמשיך ולטייל, פיניתם לי מזמנכם ועטפתם אותי באהבה.

 

 

שמוליק

 

  

 

 

זיוה - 

 

תודה, תודה ושוב תודה.

הן על שהיית לנו השראה - לפני,

הן על שהמלצותייך וכל שכתבת היו לנו לעזר רב תוך כדי,

והן - בכלל - על נועם ההליכות וריבוי האיכויות המלווה אותך בכל אשר תלכי כאן בפורום.

 

אילו לא הייתי פטפטן בלתי נלאה, הרי שבמקום לסכם בעצמי, הייתי יכול בפשטות לאמץ את כל שכתבת כאן על בלגיה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר ולכן עוד מעט אוסיף עוד מעט.

 

אורנה -

 

עם הרומנים של הרסגור אני לא מתכוון להסתבך ולכן לא אומר אפילו מילה בעניינם...

 

כמובן גם שלא הפכתי לאיזה 'מומחה בגרוש לבלגיה' רק בזכות העובדה שטיילתי במדינה זו במשך כשבועיים וקראתי קצת אודותיה....

 

ותחת הסייגים האלה אומר שבכל זאת, במדינה זו - יותר מכל האחרות בהן ביקרתי - חשתי באותה ענווה שדיברתי בה, והרגשתי שהיות והיא פחות 'מלאה מעצמה' - נותר בה די מקום  לאותה תחושה משכרת של היותך 'אזרח העולם' - בעת שאתה צועד בשביליה. 

 

נדמה לי גם שאותו רצון המפעפע בקרב רבים מתושביה הוואלונים, להיפרד מאחיהם לרגע הפלנדריים, ולהיפך - תורם גם הוא לכך שהמעטפת הבלגית העכשווית אינה מובילה לרמות הפטריוטיות המקובלות אצל מדינות אחרות. לי - כישראלי בעת הזו במיוחד - הדבר נעם במיוחד.

 

אז תודה גם לך שהוספת עבורי נקודות של 'פיק' כאן באשכול....

 

דבורה - 

 

צרור תודות על המילים החמות ועל שצלחת אשכול מפוטפט זה. לכבוד הוא לי שליווית אותי לאורך כל הדרך.

 

טל - 

 

המון תודה גם לך על המילים החמות ואני זוכר גם זוכר את הודעתך הקודמת.

אני באמת חושב עצמי לבר מזל על שניתנה לי ההזדמנות לספר לקהל מפרגן כל כך, מגוון כל כך ואיכותי כל כך אודות הטיול שלנו. כפי שכתבת - ועזוב אותי לרגע בצד - יש כאן קבוצה משובחת במיוחד ומדוע שלא תרד מהיציע ותצטרף לשחקנים במגרש?

אני משוכנע לחלוטין שתשתלב נהדר. 

 

רובי - 

 

אני אהיה מאושר לגלות ביום מהימים דיווח שמח, משפחתי כל כך, עשיר ומקסים - מסוג הדיווחים שלך שאני כה אוהב - על בלגיה. יש בהחלט למה לחכות! 

 

אז עכשיו - סיכום קצרצר לסיום....

שמוליק, 

 

בלגיה שלך מלכה ואתה מלך 

 

תיאורים נפלאים, כתיבה משובחת  

 

אהבתי את בלגיה שלך מאוד מאוד  עשית לי חשק עז להגיע אליה  וכמו שכבר אמרתי לך אפילו חיפשתי מחירים.... 

מכלן וגנט מבחינתי הפתעת הטיול  

 

 

תודה רבה 

מחכה כבר לסיפור הבא שלך....

 

רובי

 

 

שמוליק,

 

לפני כשנה כתבתי לך באופן אישי

שאני חושב שאתה שחקן חיזוק לא מבוטל בפורום

ולפחות שתדע שיש לך אוהד אחד .

נראה לי שהימרתי על הקבוצה הנכונה

ומעכשיו יש לך קבוצת אוהדים ...

 

היה מהנה , כתיבה שנונה, ושובת לב

נתראה בטיול הבא

טל.

 

שמוליק היקר,

 אכן עונג שבת עשית לנו כאן.

 כל הסופרלטיבים כבר נאמרו על ידי ועל ידי האחרים.

 כולם נכונים+.

  מסכימה עם הנאמר לעיל שתהיה ראש החץ שלנו לכל המקומות היפים שאותם אתה מלביש במחלצות של הידור וצבע.

  שבוע מעולה שיהיה,

דבורה

שמוליק, קראתי שוב את "ההרהור על הערעור" שלך, וחייבת לספר לך משהו.

 

ממש לא מזמן שמעתי מאדם מכובד מאד, ששמע פעם ששאלו את פרופ' הרסגור המנוח אם יש עוד עם בהיסטוריה שרואה עצמו כעם הנבחר, עם סגולה וכיוצא באלה מליצות. פרופ' הרסגור השיב בחדות: אין אפילו עם אחד שחושב אחרת!! אפילו הרומנים!....

 

לאומנות ופטריוטיות אינם נפקדים כנראה משום עם. במקרים מסויימים זה נורא. במקרים אחרים - משעשע. האנגלים למשל, משעשעים אותי מאד, ואני מעריצה את חיבתם למסורת ואת ביטחונם העצמי.

 

אולי בגלל שהבלגים זכו לעצמאות מהולנד לפני לא כל כך הרבה שנים, ואין להם טקסט כל כך עתיק כמו שלנו שקושר אותם לארצם, הם לא מנפנפים באוצרות שלהם בצורה נמרצת מדי...

 

בכל אופן, בלגיה שלך נפלאה והצלחת למקם אותה ברשימת החלומות שלי...  

 

תודה 

 

 

שמוליק, להתראות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סתם...

 

מה אתה חושב שככה ניפרד, ולו רק באופן זמני?

 

תשמע, בכל פעם שחשבתי: "נו, מה עוד יש לשמוליק לומר", התעלית על עצמך מחדש. קורותיכם בשדה התעופה בבריסל הם גרוטסקה מצחיקה בטירוף. אהבתי את ביטוייך הרענננים כמו "אופנה מטוסית" והגיגיך על נטייתן של מזוודות לגדול ולקטון (נניח, ככה בערך). רציתי לבכות עם הנסיכה הקסומה אבל במקום זה יצאו לי פרצי צחוק מוזרים. אז תמסור לה את בקשתי למחילה ממנה.

 

בלגיה דרך הפילטרים שלך צבעונית ומופלאה. מבטיחה לבקר בגנט, ולא רק בה.

 

ולכל מי שעדיין אינו מאמין, הרי ברור שבלגיה אפורה רק בגלל מזג האוויר (נילי, אהבתי). ובאמת, היא ארץ נהדרת (בדיוק כמו שלנו, הא?). ערי פלנדריה מרשימות ומדהימות. וחבל הארדנים - אין כמותו לנופש וגם ליופי.

 

כן ירבו השמחות.

חברים יקרים – אתם וודאי מבחינים בכך שאני עושה כמיטב יכולתי על מנת לדחות את הקץ, אבל הזמן מסרב לעמוד מלכת כידוע ואנו כבר במטוס שיוצא באיזה איחור אופנתי.

 

בטיסה בחזרה, מחזות של בלבול קל בענייני מזון קלוקל שנחזו ביום הראשון לטיול, הפכו כעת לדימנציה של ממש...

 

הדיילות הבלגיות המסכנות, בתוספת דייל בלגי עליז במיוחד ובלתי נשכח שעינטז לו בעוז על המסלול הבין מושבי ללא הרף, לא הצליחו בשום פנים להתמודד עם מגוון המזון התיאורטי שמוצע לנוסעי החברה קודם שהם מתיישבים בכסאותיהם....

 

אז לילדים לא היו מנות ילדים;

למנת הצמחונים התלווה עוף מפואר;

הנוסעים בירכתיים לא זכו לקבל אוכל כלל;

ועוד כהנה וכהנה, בוקה ומבולקה והשמחה רבה .....

 

לבסוף, הונחה על מגשי איזו עיסה סוסית מגורענת שנטענה להיות צמחונית.

בפרץ בלתי מוסבר של אומץ, שהתגלה כמובן כעוד סוג של טיפשות, טעמתי את התקרובת, ומפאת כבוד המקום וקדושת השבת אמנע מתיאורים פלסטיים הנוגעים לתחושות שאחזו בי. בשתי מילים – גועל צרוף.

 

רק מכיוון שאיני רוצה לסיים כך את הפרק הצילומי של האשכול, אמנע מלצרף תמונה של הזוועה הקולינרית, ואומר רק זאת – Brussels Airlines אינה המקום המתאים לרעבים.

 

אז כמובן נזכרנו בכריכים שבת הזוג הכינה לנו מבעוד מועד, למודי ניסיון שכמונו, ולאחר הביס הבלתי נגיס, היו אלה מעדן מלכים.

 

הטיסה הסתייימה לה.

 

נחתנו ללחות שאין לה שיעור ונפגשנו פגישה מרגשת עם ביתנו - מבצרנו האהוב, שקלט אותנו לחיקו החם ללא מחאה ומבלי לומר מילה.

 

 

העצב מחלחל אך האמת חייבת להאמר וההצהרה חייבת להינתן –

 

בזאת הגיע טיולנו המקסים לסיומו.

 

 

אשוב אליכם עוד היום כך אני מקווה עם מספר מילות סיכום ועד אז ומאז –

 

אל נא תאמרו לי שלום, אימרו רק להתראות... 

וכאן – זוכרים את הנפח שאת הפח ניפח, הנפח המקסים והמרשים מהודעה מספר מאה וחמישים ? (ברור!!!) – נכונה לנסיכתנו הקסומה התרגשות אחרת מזו שחוותה אז, ושמא נקרא לילד המעצבן בשמו – אכזבה גדולה.

 

טיפש שכמוני – השארתי את התשורה המבורזלת מפסטיבל ימי הביניים, שנתן לה הנפח, עטופה בתיק הגב שלי.

 

אנשי הבטחון הבלגיים החליטו משום מה דווקא בשלב זה להתנער מהנמנמת, ומייד – בפנים חמורות סבר – נקראתי לאיזו פינה לספק הסברים מה לי ולאביזר המתכת החד שבתיקי.

 

משהתחלתי כבר לקוות שמא בזכות תעלול מטופש זה נזכה שלא לטוס גם היום לארץ המובטחת, הופתעתי לגלות שהבלגים דווקא השתכנעו מסיפור הפסטיבל והנפח, שלא היה מפיל בפח כה מהר אנשי בטחון מסוקסים ישראלים (ואז מה אם הוא נכון...).

 

הם אמרו לי שאיני חשוד עוד בניסיון לבטל את הטיסה או לפחות את הטייס, אבל – כך הסבירו לי – הברזל הבלגי הנאה יישאר לגור בבלגיה (בדירה מעט עמוסה בזבל יש להגיד)...

 

נו טוב, כל מאמצי השכנוע לא עזרו, הצעות חלופיות נדחו ודמעות רבות של ביתי נשפכו בעת שנאלצה היא להפרד ממתנת הנפח.

 

איוולת זו שלי שהעציבה אותי מאוד עלתה לי באי אילו מעות עת נרכשה מזכרת חלופית במחיר מופקע באיזה מחנויות הדיוטי, בו סיירנו והצטיידנו בשלל שוקולדים נוספים, שהרי כבר נאמר – בארץ השוקולד התנהג כשקולדי....

 

 

בזמן שהאוויר הבלגי השמח החל אט אט לפנות מקום מריאותינו לנוכח ההמתנה הצפוייה לנו כעת, קלטו עינינו הרגישות המחכות לכל אות של הצלה נפנופי ידיים המסמנים לנו על מה שנחזה להיות עמדות בידוק חפות מכל חסיד.

 

נשרכנו במהירות הרבה ביותר האפשרית (תוך שאנו משחקים במשחק הידוע הנוסף – חבוט במזוודתך ובעגלתך כפי יכולתך ברגלו של הפוסע לפניך) לאותן עמדות פנויות, ואז הבנו שהושלכנו באחת אל המאה ה – 21.

 

את מקום הגברות הלאות משהו שנראות תמיד כאילו הן מחזיקות באיזה סודות מדינה וגורלך נתון בידיהן, החליפו עמדות אלקטרוניות למהדרין בצירוף אקדח סורק.

 

שלפתי את המכשיר הסלולארי שבלע לקרבו את הכרטיסים שנשלחו לנו בהליך הצ'ק אין המוקדם שביצענו אתמול (והוא השער לקדמה הלזו), ולאחר אי אילו נסיונות משעשעים (לא רבים יש לציין) הבנו את השיטה.

 

האקדח שולח את קרנו למכשיר הסלולארי, סורק ומזהה (לשמחת הילדים המפעילים אותו), ואז על הצג מופיעות הוראות הפעלה המורות כיצד לחבר למזוודה את הקוקיה הנדרשת המודפסת ויוצאת לאוויר העולם הטרמינלי.

 

כאן גילינו אומנם שמלאכת ההדבקה אינה כה פשוטה, אבל גם לא כה מסובכת מהצד השני, והשתלטנו גם על פרוייקט מורכב זה.

 

בשלב הבא העמסנו כתמיד מזוודה אחר מזוודה על המסוע, היא נשקלה לעינינו הבוחנות כשהנשימה נעצרת (איכשהו, תמיד מפעפעת בנו איזו תחושה מוזרה שלמזוודות חיים משלהן והן יצטמקו או ישמינו כרצונן גם אם חלפו אך רגעים ספורים מעת ששקלנו אותן) – ולאחר שהתקבלו לערוץ האופנה המטוסי, ואנו אישרנו זאת, הוסעו הן לכנס המזוודות הגדול המסתיים באותם הליכים נשגבים האמורים לאחד אותנו עימן בסופו של מסע.

 

שמחנו על ששפר עלינו גורלנו ונענו לכיוון אותם מחסומים בירוקרטיים אחרונים בינינו לבין איזה סיור דיוטי קטן.

 

אומנם, ביניכם לביני, המשחק שוחק כמעט 'לשמו' בלבד, שכן הפרס שהיה צפוי למנצחים לא הצדיק את הטרחה, אבל אנו הרי שליחים של מע"מ טוב לבני פורום מוצלח זה ולא יכלנו ככה סתם להתנער מאחריות.

 

למי מכם שנוהג אף הוא לשחק במשחק זה, אתן עצה – תורו אחר ריכוז מעניין של בני המזרח הרחוק ובני המזרח הקרוב אשר בצוותא חדא ממשמשים ברוכסני מזוודותיהם -  ודעו כי הגעתם אל היעד.

 

מכיוון שעצה טובה זו נשתכחה ממני בזמן אמת, נאלצנו להעזר באי אילו פקידים בלגיים והגענו אל חדרי המכס שמשום מה נראים אותו הדבר בדיוק, בכל מקום.

 

אז ביקרנו, פתחנו, הוצאנו, הראנו, מילאנו (טפסים), החתמנו, החזרנו, ארזנו, נעלנו – וסוף סוף התפוגגנו לדרכנו משם – לעמדת החזרת הכסף הלא רחוקה, על מנת שהבנקאי המוטרף משהו ישאל אותנו האם באמת כל זה היה כדאי... בשביל אותן מעות שנטלנו.

השבנו שלא והמשכנו לדרכנו.

 

אודה באמת, וודאי הדבר לא יבוא לכם בהפתעה גמורה –

 

בדרך חזור, הטרמינל – באשר יהיה – מאבד מזוהרו, וגם זאת בלשון המעטה של המעטה.

 

אני עומד ותוהה מה לי ולמקום הומה זה, ששינה את פניו באחת, הפנה לי את גבו וכל רצונו כעת הוא לשגרני בחזרה אל המקום ממנו באתי?

 

נו טוב, אישתי העירה אותי משרעפי היות שצד את עינה איזה משקל גדול ממדים המוצב בשדה עוד לפני עמדות הבידוק, לרווחת הנוסעים הישראלים – בכלל, ויתר העוברים במקום שבשל נסיבה לא ידועה וודאי התערבב גן יהודי בדמם והוביל גם אותם לשוות שלל צורות גיאומטריות למזוודותיהם, שבמקור יועדו להיות מלבניות או מרובעות (תוך בחינה מאתגרת של גמישות הריפוד)...

 

אז השקענו מעט מעות על מנת לגלות שמן הראוי לנקוט בנוהל 'חילופי משלחות' בין איזה מהמזוודות שלנו (וגם על מנת לגלות מאוחר יותר שסתם טרחנו, וליתר דיוק, טרחתי, ועוד ליתר דיוק - גבי מבקש לציין שהוא שנשא בעיקר העול. אז ציינתי).

 

בסך הכל משקלנו היה משביע רצון תעופתי, וכעת הבטנו אנה ואנה על מנת לאתר את הנחיל הנחשי המאפיין תור ישראלי גם כשזה נאלץ להתנחשל לו בחו"ל.

 

לא נאלצנו לאמץ את עינינו יתר על המידה.... שכן התור הלזה כמעט נחבט בפרצופנו....

 

בשלב זה החלטנו לדחות מעט את הפגישה עם שאר הצדיקים העושים דרכם לארץ הקודש, ובמקום זאת פצחנו בעוד משחק שדה תעופה מוכר – מצא את עמדת החזר המע"מ. 

אורנה - 

 

איזה כייף זה שבלגיה ואנגליה אינן כה רחוקות כך שאת יכולה לקפוץ ולבקר אותי כאן (וחשוב עוד יותר - אני יכול לעשות את אותו הדבר בנופים הקסומים שלך).

 

מסכים איתך לגמרי שהכל מתחיל בלב, אבל גם ממש ממש לא נגמר שם... אפטפט אודות כך עוד מעט ובשאיפה - עוד היום...

 

מוטי - 

 

שקלתי בדבר ואני מוצא את הצעתך טובה ומועילה. לא יודע אם לכל החברים כאן, אבל אני וודאי אמצא דרך להנות ממנה....

סומך לחלוטין על בחירת היעדים שלך.

 

שבת נהדרת,

 

שמוליק 

מקסים.

צריך לראות איך מתגייסים לשלוח אותך לחו״ל מידי פעם ולו רק בשביל שתכתוב.

( בחירת היעדים עליי )

תודה ושבת שלום

מוטי.

 

שמוליק, שמרתי לי את הקריאה הזו כממתק מיוחד לסוף השבוע, ומה אני רואה, הוא הולך להיגמר...?

 

רבות הרהרתי במה שכתבתם אתה ואלונה. נזכרתי גם בתחושה שהיתה לי בבאזל, של "עיר לזקנות שאוהבות לאכול עוגות בבית קפה" (ולא חלילה שיש לי משהו נגד עוגות. נהפוך הוא). וחשבתי אם זה דומה...

 

אבל ברוז' כל כך כל כך יפה, והשילוב בין ורוד לירוק בהודעה 50 כל כך מקסים... שלא לדבר על כל השוקולד...

 

והנה, עד שהתפעלתי מאופניי הרכבת של ליאור בצרפת ופתאום אני מגלה אותם גם בבלגיה. 

 

צירוף המלים "יציבות מעודנת" נראה לי משקף במדויק את ההרגשה הכללית מהטיול. הוא גם זה שמשאיר את הצביטה הקטנה הזו, של למה אצלנו זה לא ככה.

 

והכתיבה שלך, ללא ספק, היא זו שנוסכת חיים בכל העניין כולו. 

 

הכל מתחיל בלב...

 

מחכה ליום האחרון.

 

זהו זה... לפעמים החגיגה נגמרת ....

 

הגיעה העת לנסיעת פרידה מגב' זפירה.

 

הדרך עברה בקלות ובמהירות רבה מידי, האכלנו את גב' זפירה ארוחה משובחת והפקדנו אותה למשמרת נאמנה, כך אנו מקווים, למען תוביל היא בבטחה את כל מי שיזכה לסייר בארץ טובה זו.

 

גב' זפירה הבטיחה לשמור על קשר ולא למכור בקלות רבה מידי את סוד הורדת ההנדברקס על מנת שתוכל היא עוד קצת להרהר בנו, כפי שאנו נחשוב עוד עליה רבות וטובות.

 

מכאן – נפלטנו לתוך הטרמינל והדמעה השקופה, ועל כך יסופר מחר, עת ינעל לו אשכול זה ובמחר של המחר, נתחיל מבראשית...

 

לילה טוב בנתיים ושבת שלום

 

שמוליק