בחזרה
בחזרה
חוזרים לאותו יעד- או משנים?
-
לזיווה שחוזרת לאותן ארצותבוקר טוב
מרבית הכותבים כאן חוזרים לאותה ארץ ויש כאן יצוג מכובד ל''מועדון המטיילים לאט''.אבל יש גם צד שני למטבע (שהזכרתי למעלה)המריץ בני אדם לעוד ועוד.החידוש,הסקרנות למשהו מאוד אחר,שונה שעדיין לא ראיתי.נוף אחר,צבע האדמה,צבע האנשים המוזיקה שמתנגנת בכל מקום,מראה האנשים,האוכל השווקים.ההרפתקה,הציפיה המתוחה לקראת הלא נודע וההפתעות כל יום.במקום שכבר הייתי יש מעט הפתעות,שם אני כבר יודע למה לצפות.
קבלי ארכיטקטורה,כנסיתית מסורתית,של בניה בעץ מרומניה.
-
מועדון המטיילים לאטאני לא בטוחה אורי שאי אפשר להיות חבר של המועדון וכל פעם לגלות מדינה אחרת, חבל ארץ אחר.
''המטייל לאט'' לדעתי הצנועה הוא סגנון טיול (הניגוד לפריז -בלגיה -הולנד בשבעה ימים) אבל זה לא בהכרח מטייל החוזר לאותו היעד שוב ושוב.
אני חושבת שאני שייכת למועדון המטייל לאיטו(יש כרטיסי חבר? הנחות?) וכל נסיעה מנסה למצות את חבל הארץ אליו אני טסה (למשל רק מערב טירול)אבל לא ממש חוזרת לאותם יעדים,בוודאי לא לאותו צימר (אוהבת לגלות חדשים) ובד''כ משתדלת לגוון גם בתרבויות השונות.
אז אני חברה במועדון המטייל לאט?
-
מועדון המטיילים לאט:Reלמרות שהשאלה לא מופנית אלי, כמי שמחשיבה את עצמה כחברה במועדון הנ''ל, אנסה לנסח חוק חשוב למצטרפים:
עצם הידיעה, שאת מה שלא ''הספקת'' בטיול הנוכחי תוכלי להשלים בטיול הבא, הופך אותך למטיילת לאט, כי הידיעה ההפוכה גורמת לך לרוץ ולנסות להספיק כמה שיותר.
רבקה
-
מועדון המטיילים לאט:Reרק עכשיו ראיתי את כל השרשור המקסים הזה.
גם אני שייכת לאלה שגילו את הכיף הגדול של הנסיעות לחו''ל.
אנחנו נוסעים תמיד עם הילדים ופעם בשנה.
בין הנסיעות שנסענו פעמיים, היה ללונדון, וכעת אני חושבת שמיצינו. בקיץ האחרון נסענו לשוויץ וזה היה טיול מדהים, אני כבר מתכננת את הטיול הבא בעזרת השם לאוסטריה ודרום גרמניה, זה פשוט כבר נהיה חלק ממני, התכנון, הכיף, להגיע לבד לבד לכל מיני אתרים ולהצליח ולראות עולם!!!
וכמו שהציע יהודה מ. - גם אני בעד לנסוע 4 פעמים בשנה לחו``ל... כל פעם ל-3 חודשים.... - אם רק היינו יכולים!!!!!!!!
-
לחזור או לא לחזור:Reכל אחד והקצב שלו. הקצב בו הוא קולט ומטמיע את המראות הקולות הריחות והטעמים שמקום חדש מזמן. יש מקומות שזו אהבה ממבט ראשון וכל המרבה הרי זה משובח ומנגד את אותם המקומות שפשוט לא מדברים אליך ואין לזה שום קשר לרייטינג העולמי שלהם. את ירושלים ואיסטנבול כנראה לא אשבע לעולם ולא חשוב כמה פעמים כבר הייתי ואהיה בן ואת מנהטן אין שום סכוי שאוהב ושוב למרות כל הפעמים שהייתי וכנראה גם אהיה בה.המוטו שלי הוא לראות כל פעם משהו חדש כי החיים קצרים והמשאבים מוגבלים ובמרבית הפעמים התקציב מכתיב לאן ולכמה זמן.אבל הנסיון מלמד שגם במקום מוכר עדיין יש מה להשלים. בברכת טיולים בהנאה וכל המרבה הרי זה משובח
-
ליונית ולמועדון המטייליםבוקר טוב,וגשם נפלא.
וגם לכל המשתתפים בדיון המרתק.אני מסכים עם כל מילה של יונית,אבל גם עם יהודה. רק תנו לי לטייל כל השנה ע`ח הברון ואני אספיק לטייל לאט וגם לעשות V בהמון מקומות חדשים ואקזוטים.שתי הבעיות שלי במקרה דנן היא מה לעשות עם הכלבה והעובדה שהחיים קצרים.בינתיים אני מתפשר כפי שכתבתי עם כל הדעות ועם חשבון הבנק.פעם בשנה נוסעים לעולם אחר,קצת עושים V וקצת לאט. בשאר הפעמים (אביב וסתיו בד`כ)חוזרים למקומות שהיינו ובעיקר לארופה.רק שארופה כבר לא הרפתקה.אני מציע שתעבירו את הדיון לראש העמוד שיתקלו בו אנשים חדשים.ואם תנוח עלי הרוח,אני אוסיף כמה שקיעות אקזותיות ממקומות שיש לשמש תחת חדש.
אורי
-
אני בהחלט שייכת למועדון הזהלדוגמא, לנתי שבוע שלם בבולוניה. מתוכו הקדשתי לה כמעט 4 ימים מלאים ויש עוד לפחות 3 מוזיאונים שלא ביקרתי בהם ועוד טיולים מחוץ למרכז העיר שהייתי רוצה לערוך. כלומר, בקלות הייתי יכולה לבלות בבולוניה עצמה עוד יומיים שלמים. אבל העדפתי להקציב ימים גם לביקורים בפרארה, במנטובה אהבתי, בראוונה ובמודנה, מתוך ידיעה שלבולוניה אחזור שוב באחד הימים ושאני רוצה לעזוב בתחושה של עוד ולא להכביד על עצמי. וזה בדיוק מה שקרה.
לפני כמה חודשים הייתי בצרפת לתקופה של 8 ימים ובאותו טיול החלפתי 4 מקומות לינה, אחד מהם מתוך אילוץ. זה היה יותר מדי בשבילי ואני לא הולכת לעשות דבר כזה שוב.
-
תודה, זיוה, על הודעתך היפהקצת הגזמתי בתיאוריי את העדפותיי, אני אכן חושבת שאיטליה וצרפת הן היעדים המועדפים עלי בהרבה עכשיו, אבל למשל את בלגיה אני אוהבת מאוד, גם מסיבות אישיות, (בריסל, אנטוורפן) ועכשיו, אחרי שראיתי באיטליה כל כך הרבה אמנות של רובנס, אני חייבת לחזור לאנטוורפן ופעם אחת לראות את כל העושר של האמנות שלו ושל הפלמים האחרים. ואת זה אעשה בלי ההמונים המציפים כל מוזיאון ברומא.
יש לי גם סנטימנטים כבדים להולנד מכל מיני סיבות.
אבל כרגע אני חוזרת לאותן מדינות כי יש לי צורך נפשי עמוק לחזור שוב ושוב לרומא, אני לא יכולה להתנתק מהעיר הזאת. אז אני שומעת לאינטואיציה ויודעת שכשיגיע הזמן לבקר את מוצרט, שוברט והיידן, אמצא את דרכי לווינה. ולשוודיה אני מתה לחזור - שטוקהולם ואופסלה הן שתי ערים מיוחדות מאוד מאוד ובכלל שוודיה זו חוויה אחרת לגמרי ומרוממת נפש.
אה, ועדיין מהדהדת בעיני איזו אמירה של מישהו באינטרנט שצרפת הולכת אחורה. אז לידיעת המעוניינות והמעוניינים (והלוקסמבורגים שבינינו), החל מתחילת יוני 2007 נחנך הקו המהיר לגרמניה וזה אומר שננסי, מס, סטראסבור (שטרסבורג) ולוקסמבורג יהיו במרחק שעתיים נסיעה או פחות מפריז. סיבה לחגיגה.
-
ליונית ולמועדון המטיילים:Reלתפישתי, השאלה המהותית אינה האם לחזור שוב לאותו יעד אלא מה דוחף אותך לסוע ליעד כלשהו. אני בד''כ ''נדחף'' להגיע למקום מסויים ע''י איזה אימג`- ספר שקראתי, סרט, תמונה בודדת שראיתי או אפילו תמונה שכולה פרי דמיוני הפרטי. האימג` הזה יכול להגיע גם מדיפדוף בדפי חוברת טיולים, אבל גם לחילופין מטיול שבמהלכו אני נחשף לאיזה אספקט שונה של המקום שברור לי שלא הצלחתי למצות באותו טיול.
בטיולי הראשון בסקוטלנד (שנעשה כולו ברכבות) יצא לי ללכת איזה קילומטר לאורך מסלול בשם WEST HIGHLANDS WAY שאותו לא היכרתי, הליכה קצרה זו היא שדחפה אותי לחזור לשם לאחר מספר שנים להשלים את שאר 120 הקילומטרים של המסלול. בטיולי הראשון בקרואטיה שהיתי לילה אחד באתר קמפינג קטנטן צמוד למזח בכפר דייגים מדהים, שההיה זו דחפה אותי כמה שנים אח''כ לחזור לקרואטיה לשבוע נוסף של שהיה על שפת המזח בכפר דייגים אחר. יש עוד דלת כניסה לבית אחד ברומא שלבטח תחזיר אותי פעם לעיר על מנת לתהות על קנקנה, רשימת מבנים מהתקופה המודרניסטית בוינה שיתנו רושם שונה לגמרה מהעיר, ביאנלה בוונציה ועוד ועוד.
לסיכום- אם יש דחף למקום מסויים, נוסעים לשם, ולא משנה אם זאת הפעם הראשונה או הפעם העשרים, ומי שיש לו את היכולת להתבונן מסביבו יגלה ש''עקומת ההנאה'' מהביקור במקום הולכת ועולה ככל שמבקרים במקום יותר ולא הולכת ויורדת. הרי בשביל זה אנחנו מטיילים, סיפוק דחפים, לא?
-
לאורי! לדעתי אין צורך להעבילהעביר את זה להתחלה. אתם קצת מגזימים. תנו לדברים ללכת בדרך המקובלת. מי שרצה כבר קרא, ולא צריך ללעוס יותר מידי, רוצים גם דברים חדשים, ולתת הזדמנות לאחרים להיות לפחות קצת בתחילת העמוד.עד השרשורים הארוכים הבאים שבוע טוב
-
תודה, זיוה, על הודעתך היפה:Reלאן בגרמניה? פרנקפורט?
את יכולה להביא מידע או קישור?
תודה.
-
לקרן, ומה עם אמנות מודרנית?את לא צריכה להתנצל על ההעדפות שלך.
אני רואה שאת אוהבת מאד אמנות עתיקה. ומה עם המודרנית? כי צרפת באמת אינה מדינה מובילה היום בתחום. הסצנה נמצאת למיטב ידיעתי בברלין (אם נתיחס לאירופה בלבד). בשנות השמונים האיטלקים היו מאד חזקים. אני לא כל כך יודעת מה היום.
-
אפשר יהיה להגיע לאלזס בשעתימפריס ?
-
רכבת מפריז לגרמניה:Reגם היום יש רכבת מלוקסמבורג סיטי לפריז, וממנה ליעדים בגרמניה. מה ההבדל? המהירות?
לפני איזה שבועיים היה אפילו פרסום לתאונה לא סימפטית של הרכבת בדרך מלוקסמבורג למץ ולננסי. לא רק אצלנו זה קורה.
-
מבורכים....כיף לראות כיצד אתם נהנים מכתיבה על חו''ל.
לא קריטי אם חוזרים לאותו מקום (אני עושה זאת לפעמיים).
חשוב החיידק המדבק הזה שנקרא חו''ל.
הוא ממריץ נותן מצב רוח ואנחנו כמשפחה לא מותרים עליו
לפחות פעם בשנה...
שלכם בכיף
מוטי.
-
ליונית ולמועדון המטיילים:Reל-yyy,
אהבתי את התאור שלך כיצד אתה בוחר יעדים. בעקבות ספר שקראתי אני מחכה להזדמנות לבקר בפינלנד, על אף שידוע לי שהפיורדים בנורבגיה מדהימים פי כמה. גם קרבתה למזרח אירופה מעניינת.
-
כן, הנה הקישור
-
לא מתה על זה. וככל שהזמןעובר אני עוד פחות מתעניינת באמנות מודרנית. בפרארה היתה תערוכה של אנדרה דרן, Derain. אני די בטוחה שהוא לא נחשב מודרני היום, ומהרוב לא נפלתי למרות שמדובר באמן מצויין שלא הכרתי עד היום. אני לא אוהבת את העירוב בין אמנות רנסנס ובארוק לבין מודרנית, זה לא מסתדר לי בראש (הכוונה לא לאמנות שלו עצמה, אלא בעובדה שהפעם ראיתי באיטליה כמעט רק אמנות רנסנס ובארוק).
אבל החדר האחרון, עם ציורים שהוא עשה בשנות חייו האחרונות היה יוצא מן הכלל, ובאמת שם היתה הרגשה של על-זמניות ונצחיות, אמנות שאין לה שום גבולות של זמן ומקום (רובם מוצגים דרך קבע בטרואה שבצרפת, שהיא עיר שאני ממילא רוצה לבקר בה, לא מאוד רחוקה מפריז, Troyes). מאוד שמחתי שבכל זאת החלטתי לבקר בתערוכה. וגם חלל התצוגה היה נפלא (גם אם ההסברים היו רק באיטלקית). אם את באיטליה עד ינואר וזה מעניין אותך, הקישור של הדיאמנטי הוא כאן:
פלאצו די דיאמנטי בפרארה היפהפיה
-
לסטראסבור בקצת יותר משעתייםשעתיים ועשרים, אבל בהתחשב ב-4 שעות של היום, זהו שיפור משמעותי. ולננסי בשעה וחצי - איזה אושר. אני תוהה מתי יהיה אפשר להגיע לשם כבר משדה התעופה, ללא הצורך להיכנס לפריז.
-
לטייל בעקבות ריבת אוכמניותאיך קובעים את היעד בעצם?
כתבת-בצדק רב, שהמשיכה שלנו ליעד מסויים היא לעיתים קרובות תולדה של ספר,מאמר,תמונה או תמונה דמיונית שיצרנו שמושכת אותנו לשם.
טיול יכול להיות גם בעקבות טעמי אוכל-
זוכרת את הטיול הראשון שלי לשוויץ ,כשכל תשוקתי חוץ מלפגוש את סבא של היידי ,הייתה לאכול פונדו גבינה אמיתי מגבינת אמנטל ולא מהגושים הצמיגיים שמכרו בסופרמקט השכונתי. לשבת בפונדק שוויצרי בין דנדוני פעמוני הפרות ומפות שולחן משובצות באדום לבן, לתקוע את המזלגות ארוכי השיניים בפיסת לחם לבן ולטבול היטב בעיסת הגבינה.
וכל הטיול שלי שם, רק חיפשתי את הפונדו האמיתי.
כשאני חושבת על זה- הכרתי נורווגית חמודה(בלונדינית כמובן) שנשארנו בקשר בערך 30 שנה, והיא הייתה מבקרת בארץ כל פעם, ומביאה איתה ריבת פירות יער,אוכמניות,פטל או מתוקים אחרים.
תמיד אמרתי שעוד אגיע יום אחד לטייל במחוזות של פירות היער הסקנדינביים.
לפני כמה שנים נסעתי לדנמרק, טיול די מקיף של שלשה שבועות,ברכבות ואוטובוסים ולא מצאתי פרי יער אחד לרפואה-
אז החלטתי שאני חייבת להשלים את החוויה
ולטייל בעקבות יו�ר�ב��ר ס�יל�ט�ט�ה- או ריבת אוכמניות בעברית�.
