תאריכי בגרויות 2015
-
קראתי בעניין רב את הדיון שהתפתח פהנירית,
אפשר גם ללמוד ידיעת הארץ בלי לטייל בה.
אפשר ללמוד על מוסיקה בלי לעשות אותה.
אפשר ללמוד על ציור בלי לגעת במכחול.
אפשר לעשות עבודת שורשים על בני המשפחה ואפשר לסוע לטיול שורשים.
אפשר ללמוד ברמה התיאורטית המון. לא רק שאפשר - אפילו צריך. שום דבר לא צריך לבוא במקום, ועדיין - לטעמי - יש ערך מוסף משמעותי בלהיות במקום.
זה נכון במיוחד לגבי בני נוער מכיוון שהם תמיד יאהבו פחות את הלימודים בתוך המסגרת כי אלה נכפים עליהם.
בתוך עמך ישראל שאת מדברת עליו - יש לא מעטים שלא ילמדו את הלימוד התיאורטי שאת ממליצה עליו. לא כמבוגרים וגם לא בעת שהם בגילאי התיכון.
לתחושתי - לכן - גם עבורם יש במסע הזה ערך מוסף.
ובכל מקרה - אני מסכים לחלוטין שעיסוק ציבורי בתכנים של המסע הזה הוא חשוב מאוד.
שמוליק
-
קראתי בעניין רב את הדיון שהתפתח פהמסכימה עם שמוליק, וזו היתה גם החוויה שלנו (בתי הבכורה נסעה למסע בפולין במרץ האחרון, בכתה יא'). ברור לי שלא כל הילדים עוברים את החוויה כפי שהיא וחבריה עברו אותה, אבל במקרה שלה זה היה אירוע חשוב שסגר לה גם כל מיני מעגלים בהיסטוריה האישית של משפחתנו, ואני חושבת שתרם רובד חשוב בקשר של שורשיה המשפחתיים-אישיים למורשת עמה.
לגבי הסיוע לניצולי שואה: מחשבות דומות לאלו שהועלו כאן ע"י טל עלו בי כשראיתי את משלחת הכנסת שיצאה אף היא השנה לאושוויץ. אבל זה סיפור שונה בתכלית.
-
ליונה וקשת - כרטיסים לתאילנדרונית, תודה על הטיפ החשוב.
מתי יצאו בשנה שעברה הכרטיסים של אייר אוזבקיסטן? ואיך אני יכולה למצוא אותם? (לא ראיתי בכל מנועי החיפוש וההשוואה של טיסות לתאילנד).
תודה!
-
ליונה וקשת - כרטיסים לתאילנדברור שלא התכוונתי שכדי להתגבש צריכים לנסוע לפולין. הכוונה היתה שילדים שחוזרים ממסע הם כן יותר מגובשים כקבוצה, יותר מבוגרים, הם חוזרים קצת שונים.
אצלנו החניכים לומדים על השואה יותר לעומק, נפגשים עם ניצולי השואה, מגיעים לגבעת חביבה בזמן ההכנות. בזמן המסע יש יותר דיונים, פעילויות, הסברים על מקומות.
ועוד משהו, יש לנו (לכל תנועות נוער) פרויקט פרח לניצול. כבר לא מעט שנים. אני פחות מודעת מי עוסק בפרויקט ואיך זה מתבצע. הדבר יחידי שאני כן יודעת, שכל המשלחת לפולין חייבת להשתתף בפרויקט הזה.
ולעניין שתייה, כמובן ששמעתי וקראתי. אצלנו דבר כזה לא יכול לקרות. ההורים חותמים לנו שאם יש מקרה כזה, הילד מוטס הביתה באותו רגע על חשבון ההורים. החניכים מודעים היטב שזה מה שיכול לקרות להם, כי גם במהלך ההכנות כל הזמן חוזרים על הכללי התנהגות. והם גם לא מנסים.
האמת, גם אני השנה הייתי מופתעת לטובה (ידעתי, אבל אין כמו לראות במו עיניי), וגם המאבתח שלנו היה מאוד מופתע (כי הוא רגיל לנסוע עם בתי ספר) לסדר ולמשמעת.
אני פחות נכנסת אם צריך או לא צריך לעבור את המסע לפולין. אנחנו כתנועה עושים את המסעות כבר 20 שנה ומקבלים פידבקים מאוד חיוביים מחניכים והוריהם שהצטרפו.
לפני שנה גם ההורים ביקשו להצטרף ובמקביל למסע של חניכים היה מסע של הוריהם.
-
ליונה וקשת - כרטיסים לתאילנדהיי,
רק רציתי לאחל המון המון טוב במהלך השנה הקרובה !! וגם לספר ש:
שאלתי את בן ה16.5 האם ירצה לנסוע וביקשתי ממנו, שלשם קבלת ההחלטה, יקרא את השירשור. הוא אמר שאין לו צורך בשירשור כי הוא בטוח רוצה!! והוסיף "שלא לנסוע זה לא לחלוק חוויה מאד גדולה עם החברים ושזה תמיד יפריע לו אם לא יסע" אז זהו, על אף שהבן שלי אינדיבידואליסט מאד גדול (באמת!! הוא עשה ועושה המון המון דברים "אחרת") ישנו סוג של ביחד שהתהווה במשך השנים שמהווה כוח מאד חזק שהילדים לא רוצים בדרך כלל להפר…
הבן היותר צעיר שלי,15, דווקא נכנס לשירשור ואמר שטיעוני הנגד מקובלים עליו ביותר אבל גם לו נראה שלא ירצה להחמיץ את החוויה החברתית .
נראה שהמסעות הללו הפכו לסוג של הוויה חברתית .
מסקנתי - כפי הנראה, ילדיי יסעו ואנחנו לא נעמוד בדרכם. כולי תקווה שההדרכה טרם הנסיעה עצמה, וכן החוויה במקום תעשנה ברמה גבוהה וברצינות הראויה שכן אחרת יכול להיות נזק בגלל זילות שתהיה לגמרי לא במקום בסיטואציה כזו, ואז המטרה לא רק שלא תושג אלא תגרום להתיחסות רדודה שתידרדר עוד ועוד, עד שלא תהיה כלל(וזהו הטיעון שלי נגד..) למזלי, בניי לומדים בבית ספר טוב ואני מאד מאד מקווה שה"טוב" יהיה גם בכל מה שקשור לנסיעה.שוב המון תודה ואיזה כיף שיש כאן כל כך הרבה אנשים אינטיליגנטיים שמוכנים לכתוב את דברם.
ו- 
לחיי הרבה 
וגם 
במקומות מדהימים שנותנים טעם אינסופי להכל. -
קראתי בעניין רב את הדיון שהתפתח פהדיון מאוד מרשים התפתח כאן, בנושא מאוד רגיש וטעון. אין הרבה פורומים שבהם זה יכול לקרות. אין לי המון מה לחדש - הבת הבכורה שלי התחילה י"א אז אנחנו עדיין לפני המסע ולא אחריו. אני בפירוש מתכוון לשתף אותה במחשבות בעד ונגד, אבל ההחלטה תהיה שלה. די ברור לי שהיא תיסע למרות השגותיי.
בכל זאת רציתי לצרף את קולי למחנה שסבור שהמשקל הכללי שניתן לשואה במערכת החינוך, ובכלל זה המסע לפולין, הוא מעל ומעבר לכל פרופורציה. ברור שחשוב ללמוד היטב את הפרק הזה מכל ההיבטים, וגם להסיק ממנו לעתיד. עדיין, כשרואים את כל המשאבים והמאמץ שמופנים לנושא אחד, חשוב ככל שיהיה, קשה לי להשתחרר מהתחושה שעושים לילדינו "צריבה תודעתית" שהיא הרבה מעבר לזה. לא סביר לגבש זהות והשקפת עולם שמבוססים על טראומת עבר. ככה לא בונים מדינה שרוצה להסתכל קדימה. אני למשל חושב שהרבה יותר משמעותי ללמוד לעומק ומכל הכיוונים את מה שקרה כאן ממלחמת ששת הימים ואילך, אבל זה תפוח אדמה חם שכנראה לא ימצא את דרכו לכיתות באופן רציני. נושאים שהם עמוק בקונצנזוס, כמו השואה, הרבה פחות מסוכנים.
שתהיה שנה טובה!
יובל
-
קראתי בעניין רב את הדיון שהתפתח פהאז ברוח החג, הבה נאחל לעצמנו שנה שתוביל אותנו ואת שכננו לשביל שבקצהו, לא נצטרך עוד לזכור כל כך טוב את טראומת העבר העצומה הזאת בעת שאנו צועדים קדימה.
שמוליק
-
קראתי בעניין רב את הדיון שהתפתח פהמצטרפת עם כל הלב לאיחולים!
טל
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהוואלה קיפודה, את יודעת מה? זה פשוט מזעזע מה שאמרת עכשיו, אבל בעצם זה כל כך מובן מאליו שזה מפחיד. בגיל הזה החברים זה יותר חשוב מהכל ואם יש הזדמנות לטיול עם החברים, בלי ההורים, זה נהדר. אם היינו שואלים אותם "היער השחור עם כל החברים או פולין עם כל החברים" הרי ברור שהם לא היו בוחרים בפולין ופתאום כל העמדת הפנים הזאת שחשוב להם להכיר את ההיסטוריה מקרוב היתה מתמוססת.
אז הלוואי שכל בני הנוער שיסעו יחגגו וישתכרו (קצת) ערב ערב, ואולי זה יחסן אותם נגד שטיפת המוח ועיצוב האישיות של המסע הזה. כי אם המטרה היא לבלות עם החבר'ה אז לא חייבים בהקשבה להרצאות.
אח"כ הם יחזרו ואולי יגבשו את האישיות שלהם על בסיס קצת יותר רחב ורלוונטי להוויה שלנו.
ומה זה קשור שמוליק לשכנים שלנו פה? (וזה בעניין האיחול שלך, וגם דברים שכתבת קודם). אי אפשר לנתח את המצב שלנו מול שכנינו בלי לחשוב דווקא על השואה? אולי זה יהיה ניתוח קצת יותר בריא, קצת יותר הגיוני, ואולי גם יביא פתרון כלשהו?
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהענתנת,
אני כנראה מסביר את עצמי רע מאוד. צר לי על זה.
צר לי לא פחות על הראייה המוקצנת הזאת, המונחים הדרמטיים (מזעזע, מפחיד, העמדת פנים, שטיפת מוח), התמונה בשחור ולבן שאת מציגה.
בני נוער מעוניינים לחוות חוויות עם חבריהם. אין בזה שום דבר מוזר או רע.
המסע הזה הוא לא טיול פארקים, הוא לא טיול קניות והוא לא קרוז. הוא מסע לא קל עם המון לימוד שכרוך גם בהכנה לא פשוטה והוא חלק מתוכנית הלימודים. לכן - העובדה שהוא היה עשוי להיות פחות פופלארי ממסעות תענוגות לא ממש מדהימה אותי.
הרבה יותר מדהים אותי הזלזול התהומי בבני הנוער וההתנשאות והפטנרליזם לגביהם.
איש לא ׳שוטף להם את המוח׳ (על בסיס מה בדיוק את טוענת אחרת? על בסיס איזה עובדות?) והם הרבה יותר חכמים ממה שאת מציגה אותם. קחי אותך כדוגמא - את חושבת שאם היית נוסעת לפולין בגיל 17 מוחך היה נשטף באופן מזעזע שרק שכרות היתה עוצרת וכל אישיותך היתה משתנה???
תעשי לי טובה ...
הבת שלי, חבריה וחברותיה אינם בובות רפות שכל על חוט כפי שזה מוצג כאן (וזה בכלל לא קשור לציונים או לתעודה).
כל זה מעבר לעובדה שאיש לא מכריח אותם לסוע. כנראה שיש כמה הורים שלא חושבים כמוך וכאן יש ביטוי נוסף להתנשאות במה שאת כותבת.
דבר אחד לגיטימי לגמרי זה להתנגד למסע.
דבר שני ושונה בתכלית הוא להציג את הדברים כאיזו שטיפת מוח מזעזעת שרק יחידי סגולה ערים לה וזועקים בחשכה.
אז כן. מלמדים אותם על אסון נורא ואיום שקרה לעם שלנו לא לפני 2000 שנה. לפני כ 70 שנה. לא הובילו את המסע אוכלי אדם ברברים אלא עמים תרבותיים לא מעטים.
מראים להם את הדברים כחלק מהלימוד הזה.
נחמד מאוד שאת רוצה לחיות לך באוטופיה אבל המדינה הזו לא באמת קמה, עדיין, ועצימת עיניים בראי ההיסטוריה שאני מכיר עוד לא קידמה שום תהליך חיובי.
באשר לשכנים שלנו - ומעבר לעובדה שהוצאת את ׳האיחול׳ שלי מהקונטקסט שלו - תגובה ליובל - אבל מילא, אשמח אם תראי לי היכן הצעתי לעצב את היחסים שלנו עם שכנינו כאשר חושבים ׳דווקא על השואה׳.
את מבינה שזה התרגום שלך - בשחור לבן - לתמונה עם הגוונים שאני הצגתי?
אני ממש לא הצעתי ואיני מציע לחשוב דווקא על השואה. אני בהחלט מציע - בניגוד אלייך - לא לשכוח אותה כל כך מהר ושגם היא, ביחד עם תרבות יהודית מפוארת מאין כמותה (היא מוכרת לך?) שהוחרבה על ידי שוחרי תרבות - תובא בחשבון מגוון של שיקולים. בעיני - למדינה הזאת יש גם אחריות היסטורית.
כל זה - בדיוק כפי שצריך להסתכל למציאות בעיניים בדרך ישרה ואמיתית ולא מתוך חלום על מה שאנו כל כך רוצים שיהיה.
וזה בדיוק היה האיחול שלי - שהשכנים שלנו, שבלי קשר אלינו, חלקם טובחים זה בזה תוך שימוש בחומרים כימיים, חלקם אונסים נשים בהפגנות, רובם רומסים זכויות אדם בדרכים איומות, חלקם עוסקים בעריפת ראשים וחלקם - שפחות נשמע - מעוניינים בחיים נורמאליים - יאפשרו לנו להמעיט עוד ועוד במשקל שאנו מייחסים לטראומה הזאת שהעם הזה עבר.
ולבסוף, תנוח דעתך, אני מניח שאנו לא כל כך רחוקים פוליטית כמו שאולי נדמה לך. אני רק מציע להפסיק את הדרמות וגם את האשליות ולהיות מציאותיים, לא יזיק גם בעיני להיות מעט יותר יהודים (וזה לא קשור לדת) ולא לפחד כל כך לזכור.
אסור בשום פנים - וכאן אני לגמרי מסכים - לתת לזכרונות לנהל אותנו. זה לא אומר שצריך לשכוח.
צריך כמו תמיד למצוא את האיזונים.
שמוליק
-
ועוד בעניין המסעות לפוליןלא מעוניינת להוסיף שמן למדורה, שיפגע באווירת החג.
אז ראשית אני מאחלת לכולם שנה טובה ושקטה מקודמתה.
מוסיפה נקודות מניסיוני כמחנכת וכמורה להיסטוריה ולאזרחות שיצאה 3 פעמים למסעות לפולין (הפעם האחרונה הייתה במרץ האחרון).
בתיכון שלנו אנחנו מקצים זמן בהכנה ובמסע להיכרות עם התרבות האדירה של יהודי פולין טרום השואה.
במסע האחרון ראינו הצגת יחיד בפולנית בתיאטרון בלובלין, המספרת סיפור של באשביס זינגר. התלמידים ישבו בדממה, צחקו במקומות המתאימים, והודו לשחקן הפולני במחיאות כפים סוערות. זו תופעה מיוחדת במינה, שיכולה לקרות רק במהלך מסע משמעותי, שכולל הכנה רגשית, משמעתית והיסטורית.
אנחנו מקפידים מאוד בענייני המשמעת ומנפים תלמידים, שאינם מתאימים בעיננו המחנכים. ההכנה הזו בעלת ערך רב, ועד היום הוכיחה את עצמה. אנחנו לא מוציאים תלמידים בעייתיים מבחינת משמעת או כאלו שלא יוכלו להתמודד עם המסע.
אני סרבתי בתוקף להוציא תלמיד שלא יכול היה בעת לימוד השואה בכיתה בשיעור היסטוריה לצפות בתמונות או בסרטים דקומנטרים . ניהלתי ויכוח ארוך בעניין עם הוריו, כאשר בסופו של דבר לאחר שיחה גלויה עם הבן , ההורים הבינו שהם אלו שרוצים שהבן ייצא, אבל הוא אומר שהוא רוצה לצאת, רק כדי לא לאכזבם.
לעומת זאת אנחנו מגייסים מלגות למען אלו שהוריהם לא יכולים לשלם את העלויות. מעולם לא השארתי תלמיד בכיתת החינוך שלי שהוריו לא יכלו לממן את המסע.היה לי בעבר תלמיד שיצא עימי לפולין ושילם רק 100 דולר, כי זה מה שידו השיגה.
ההכנה והניפוי חשובים ביותר, גם מן הסיבה הפרקטית, כי להתנייד ברחבי פולין על פי לוח מדוייק, שבו לא יתכן איחור של חצי שעה בהגעה למקום, במשך 7 ימים רצופים עם 300 תלמידים, אוטובוס נוסף של הורים ולווי ביטחוני זה מבצע מסובך ביותר. אניתמיד נפעמת מחדש כיצד אנחנו צולחים את המסע בכבוד.
בקשר לשתית אלכוהול- אנחנו מקפידים ביותר שלא תהייה כזו, ומבהירים לתלמידים כי מי שלא יעמוד בכך יסולק ויוטס הבייתה על חשבון הוריו.
לא נתקלנו באף מקרה של שתייה במהלך המסע.
לגבי קניות בדיוטי או במקומות אחרים: אנחנו במפורש אומרים לתלמידים שאין צורך בכך, וממליצים להורים לצייד את הילדים בסכום כסף מינימלי, אך אין לנו שליטה על הורה ששולח את הבן/ת שלו עם רשימת קניות לדיוטי.
לגבי הערכים שהמסע מקנה- כבר ניהלתי עם ענת שיחה על כך. אצלנו יש דגש על הערכים האוניברסלים (כך גם בשיעורי ההיסטוריה והאזרחות), אך אם תלמיד מוצא לנכון להתחבר לדגל המדינה , לא אפסול זאת.
לגבי לימוד השואה באמצעות מוזיאוני שואה וניצולי שואה- זה חשוב ביותר! אולם באמצעות המסע המאפשר את ההסברים בשטח החיבור הוא שונה לחלוטין. מה גם שניצולי השואה הולכים ונעלמים.
ועוד סיפור קטן- בתי האמצעית החלה את ההכנה למסע, והחליטה שהמסע לא בשבילה.
כיבדתי את רצונה. לפני 3 שנים, בהיותה בת 27 היא ביקשה להצטרף אלי, וכך היה. משמע: לא לכול אחד בגיל 17 זה מתאים. לבתי הבכורה ולבני הצעיר זה היה תמיד ברור שהם רוצים לצאת במסגרת התיכון וכך היה.
המשך חג שמח
נילי
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהענתנת בוקר טוב,
שנה טובה !
כמעט נעלבתי ממך בהתיחסותך להבדל בין נסיעה לפולין עם החברים או ליער השחור עם החברים.אבל רגע לפני שהספקתי קראתי את דברי שמוליק ונחה עלי דעתי כי תשובתו כתשובתי (רק ששלו עם יכולת ניסוח טובה ומדויקת יותר). לכן לא אתייחס להשוואה הזו שערכת.
אוסיף ואומר שהנסיעה לפולין היא לא רק נסיעה לפולין שמבודדת מדברים נוספים. היא נסיעה עם בית הספר ,המורים והחברים לפולין. כלומר יש את פולין+בית הספר+החברים באותו הזמן. להזכירך, גם בבית הספר לומדים עם מורים וחברים וזה לא אומר שהבן שלי היה מפיק את אותם הדברים מהלימודים אם עכשיו היה עובר לבית ספר אחר עם מורים וילדים אחרים. וזה לגמרי לא אומר שהחברים הם אלו שמחזיקים אותו בבית ספרו הנוכחי. זה הכל ביחד. סומכת מאד על הבן שלי שאם יזהה רדידות וזילות במהלך ההכנה למשלחת יפרוש ממנה.
מקווה שלצד דעתך הכה נחרצת נגד המשלחת, יוכל ילדך לגבש את דעתו שלו.
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהקראתי שוב את מה שכתבתי אתמול ואני מבקש להבהיר עוד משהו.
כשאני מדבר על זכרון השואה גם בימים אלה והבאתה בחשבון מגוון השיקולים שעומדים על הפרק אני מתכוון לא רק למה שברור מאליו אלא גם ללקחים דוגמת אלה -
האסון שממיט משטר פשיסטי המקדש רעיון לפיו המדינה עומדת מעל לכל;
הערך המוסרי יהודי העליון של חמלה, של אנושיות, של קבלת הזר והשונה;
האסון שממיטה גזענות והעיוות האיום של הנפש שמוליד קיפוח של מיעוטים, בידודם והתעמרות בהם;
הצורך להיות איש במקום שאין אנשים, הצורך לקום, לזעוק ולא לשתוק לנוכח עוולות מוסריות.
כל זה - בד בבד עם הצורך בקיומה של מדינה לעם החבוט והחבול שלנו שתשמש מקלט, שתהיה ערש תרבות, שתדע להנחיל את כל אותם ערכים, וגם הצורך לשמור על המדינה הכה צעירה הזו בשביל כל אלה.
כאן בדיוק התחברתי לדבריה של נילי בדבר הצורך לעסוק בתכנים של המסע (לטעמי - להבדיל מעצם קיומו) וכאן יש המון מקום לעשייה - אם כי - בדיוק כפי שכתבו חלק מקודמיי - הופתעתי מאוד לטובה למצוא את המסרים האלה מושמעים בקול וברמה במסע בו ביתי השתתפה.
אני עדיין מחזיק בדעה (ומכבד באמת כל מי שחושב אחרת) שיש ערך מוסף גדול מאוד בביקור מרוכז במקום שמוקדש לכל אלה והוא יכול להניב כל כך הרבה יותר מלימוד תיאורטי בישראל, שלמרבית הצער ספק אם ייעשה - וגם אם כן - ספק גדול בהרבה איזו תשומת לב תינתן לו.
שנה טובה לכולם,
שמוליק
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהשמוליק, דווקא בגלל חשיבות התכנים שכתבת, מוסיפה עוד נקודה למחשבה.
בשנת 2007 הוגש לכנסת מסמך העוסק במסעות האלו. על פי הנתונים המופיעים בו -אז נסעו כ16% מכלל תלמידי ישראל, רובם מבתי ספר עם אוכלוסיות מבוססות. קשה לי להניח שהיום נועים יותר מ20%. בבית הספר שלי חלקם של הנוסעים ירד עקב המצב הכלכלי הלא פשוט...
מעציב מאד אם רק מיעוט כזה יעסוק בערכים ובדילמות שהבאת.
אני חושבת שאפשר גם אפשר ואפילו חייבים להתעסק בזה גם כאן , בלי ההוויה החברתית שמלווה את המסעות ובלי הרגשות העזים שהיחשפות לאתרים הפיזיים עצמם מעוררת.
שמחתי לקרוא על ההכנות המעמיקות בבתי הספר שהוזכרו כאן. גם אצלנו ההכנה מעמיקה מעבר למה שמשרד החינוך דורש. גם אצלנו ממפים תלמידים שלא מתאימים רגשית/חברתית או משמעתית (לא מספיק לטעמי) ובכל זאת חלק מהתלמידים מתייחס למסע כאל טיול שנתי לחו"ל. נכון, יש כאלה החוזרים עם תובנות חשובות ומשמעותיות ונדמה לי שתלמידים אלה יגיעו גם כאן לתובנות האלה . אני חושבת שניתן גם בארץ לעשות פעילויות חינוכיות חוויתיות ומשמעותיות, כמו ה"מסע הישראלי" שאולי אתם מכירים. זה יאפשר להרבה יותר תלמידים להיחשף לערכים החשובים.
המסע לא מהווה בדיוק שטיפת מוח במלוא מובן המילה, אבל כן מתקיים בשלב קריטי בהתפתחות הנערים והנערות ובסיטואציה המקלה על ההשפעות החברתיות-הביחד, האינטנסיביות, הבכי בטקסים וההתפרקות אחריהם-.
מאמינה שאף אחד לא שינה את דעתו בעקבות הדיון ובטוחה שכל משפחה תעשה את השיקולים שלה, רק מקווה שתקדישו לזה עוד רגע מחשבה ועוד שיחה לפני ובייחוד אחרי המסע.
מצרפת עוד קטע למתעניינים.
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהנירית,
מסכים לחלוטין שצריך לעסוק בערכים האלה גם כאן. חד משמעית.
לא רק לימוד נושא השואה מתרחש בשלב קריטי להתפתחות הילדים, אלא הלימוד כולו, על תכניו השונים והמגוונים.
אני כשלעצמי חושב שיש נטייה עזה להפרזה בהשפעה שיש כאלה שמייחסים אותה למערכת החינוך הממלכתית על עיצוב אישיות הילדים.
לטעמי, החינוך ועיצוב האישיות נעשים בראש ובראשונה בבית אבל זה כבר עניין לדיון אחר.
זו ההגדרה של שטיפת מוח בויקיפדיה. אני יכול להפנות גם לכמה אחרות.
אני מציע להפסיק את השימוש במינוח המעוות הזה. לא מתקיימת שטיפת מוח במסעות לפולין וגם לא שום דבר שקרוב לזה.
(ובלי קשר לזה, מעניין גם לקרוא עד כמה מועטת השפעה של שטיפת מוח - גם כשהיא נעשית - לאחר שהיא מופסקת).
בכל מקרה, זהו מינוח אלים ולא ראוי בהקשר הזה - שבעיני לא תורם מאומה לדיון ענייני.
שמוליק
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהקראתי בעיון את כל השירשור ואני מצטרפת לשמוליק בהתנגדות העזה לשימוש בשטיפת מוח בכל הנוגע למסע. לא חושבת שחשיפה עמוקה לנושא זה או אחר מהווה שטיפת מוח.
בנוגע למחיר היקר , אכן יקר מאד להוציא קבוצות של תלמידים והלוואי שמשרד החינוך/המדינה היה מוצא את המימון לכך מאידך מאד שמחתי לקחת חלק באופן הפעיל בו לקחו כל בנותי באיסוף כסף לתלמידים הנזקקים, באפיית עוגות, בארגון ירידים של מכירת מוצרים חדשים ויד שנייה, ובמכירת כרטיסים להופעות של המגמות האומנותיות של בית ספרן, פעולה חשובה שאיננה נוגעת רק לנושא המסע אלא לעזרה לזולת גם המצבים אחרים.
לגבי הנושא, האם ניתן ללמוד הכל בארץ, אולי אפשר ללמוד אולם קשה מאד לחוש.
אתן דוגמה מהשבוע האחרון, ביקרתי לסוף שבוע עם אחת מבנותיי בבודפשט, במהלך הביקור ביקרנו (בין היתר)באנדרטת הנעליים, בככר החרות , בבית הכנסת הגדול ובגטו היהודי. אין ספק שגם היא וגם אני למדנו בבית הספר על שואת יהודי הונגריה, אבל לקבל את התחושה של הנעלים העזובות על גדת הדנובה משאיר חותם הרבה יותר משמעותי בהבנה.
שתהיה לכולנו שנה טובה ורגועה
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהנראה שהנושא הזה מוציא הרבה אמוציות. אני חושבת שהרבה מאד כבר נאמר ואני מעדיפה לא להוסיף. אני אסיים את חלקי רק בתקווה שמערכת החינוך וכולנו נשקיע משאבים (כלכליים אבל בעיקר רגשיים) כמו שמושקעים בנושא הזה גם בנושאים אחרים שחשובים לעתידנו.
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהאני שמחה שהופניתי לשרשור המעניין הזה, שכן הכותרת שלו, או הנושא בו התחיל לא היה מוליך אותי פנימה.
היה מרתק לקרוא את הדעות והנימוקים השונים, זו לא פעם ראשונה שאנחנו דנים כאן בנושא הזה, וארצה להוסיףכמה דברים:
1. אני לא הרשיתי לילדים שלי לנסוע. לא העליתי על דעתי לתת להם לבחור בנושא הזה. אבא שלי שהיה שריד של אחד המחנות הקשים ביותר לא היה רוצה לראות את נכדיו מטיילים בשרידי המחנות לא עם דגל ולא בלעדיו. מבחינתו הנצחון היה עצם הקמת המדינה, והקמת משפחה למרות הכל, לא הטיול על השרידים. אני אמרתי לילדים שלי, שאת ההורים שלי שלחו לשם בכוח ואני לא אשלח אותם לשם מרצון.
2. אני למדתי בבית הספר בתקופה שחומת הברזל היתה גבוהה ולא היתה אפשרות פיזית לבקר במחנות. קראנו ספרים, ביקרנו ביד ושם, ראינו סרטים תיעודיים, למדנו בבית הספר - אני חושבת שבהחלט למדנו לעומק את הנושא.
3. לעצם העניין - "חוויה" חזקה ככל שתהיה, אני חושבת שהנורא מכל במחנות היה המשטר שהונהג שם, התנאים הפיזיים הקשים ולא קירות הצריפים או המשרפות, לכן, אי אפשר "להראות" לנוער מה היה שם. כן אפשר להביא אותם לידי דמיון מודרך ובאמצעים מניפולטיביים כמו שכתבה נירית. לא מעט סרטים וספרים נכתבו על כך.
4. ערכתי טיול שורשים אחד, אני עומדת כנראה לערוך שני, לקראת הקודם ולקראת הבא אני לומדת המון חומר שמעולם לא למדתי ולא קראתי בספרי ההסטוריה הרשמיים. לא באמת מלמדים אותנו כאן את ההסטוריה כפי שהיתה, אלא כפי שהכתיבו לנו. אין אני אומרת חלילה שמשכתבים את ההסטוריה, אלא שדולים בכפית פרקים מסויימים ורק אותם מלמדים. כנראה שזה נוח למישהו, וגם על כך רמזה נירית ואני מסכימה איתה בהחלט. מביקור אחד במוזיאון יהדות ברלין אפשר ללמוד הרבה יותר על חיי היהודים בגרמניה, שכן היתה להם הסטוריה ענפה של חיים משותפים תרבותיים ומעניינים, הנאצים היו בשלטון 13 שנים ארורות ואילו היהודים חיו באירופה הרבה מאות שנים שאני ממש לא בטוחה שהנוער שלנו יודע עליהם משהו. וברחבי אירופה יש כל כך הרבה שרידים לחיי היהודים ולשם לא יוצאות "משלחות".
5. אני באמת ובתמים חושבת שילדים יכולים להתרם הרבה יותר בהבנת השואה על ידי טיול עם הוריהם. גם שמוליק הזכיר את זה.
6. שמוליק - הלוואי! הלוואי והנוער היה חוזר עם התובנות של "הצורך להיות איש במקום שאין אנשים, הצורך לקום, לזעוק ולא לשתוק לנוכח עוולות מוסריות" הלוואי והיו לומדים על "חמלה, של אנושיות, של קבלת הזר והשונה" - כי אז הייתי תומכת במסעות האלה, כי אז בוודאי היינו נראים אחרת והיה טוב לחיות במדינה הזו.
רבקה
-
אז זה מה שזה, טיול עם החבר'ה, מי יוותר על זהרבקה, דבריך ריגשו אותי. ההתלהמות ברשתות החברתיות בקייץ האחרון היא ההוכחה למה שכתבת בסעיף האחרון, למי שצריך הוכחות.
בעוד כמה חודשים בני יצטרך לקבל את ההחלטה לגבי המסע לפולין. למרות שבסיכומו של דבר, נותרתי מתנגדת למסעות האלה במתכונתם הנוכחית, אני מותירה את ההחלטה רק לו. לכל היותר הדיסוננס הקוגנטיבי יעשה את שלו....
טל
-
ליונה וקשת - כרטיסים לתאילנדאין לפחות כרגע אפשרות להזמין את הכרטיסים של אוזבקיסטן איירליינס באינטרנט.
אנחנו הזמנו דרך רפופורט תעופה שזו הנציגות שלהם בארץ.
הכל בוצע טלפונית 03-5171719 דיברנו שם עם בחורה בשם יוליה שהיתה מאד אדיבה ושירותית.
לא יודעת מתי הם מתחילים לשווק טיסות לקיץ, אנחנו הזמנו בסביבות ינואר.
מציעה לך להתקשר ולשאול אותם.
