כדורים רק עוזרים לסימפטומים. הפתרון הוא רק עליה הדרגתית בגובה. שום טריק לא עוזר.
אם הכוונה לעשות את הואי ווש מיד אחרי שמגיעים מלימה, אז אני מציע:
ביום הראשון לטייל באיזור הקרוב - למשל בוילקאויין, שנמצא טיפה מעל וראז.
אחרי עוד יום ללכת לקרחון הפוסטורורי - אמנם גבוה, אבל עם מעט מאמץ פיסי (ומאד יפה).
עוד יום ללכת ללגונה 69 - יום קשה וגבוה.
אחרי יום מנוחה, ללכת לואי ווש.
נשמע כמו בזבוז זמן, אבל הכי חשוב זה להתרגל לאט ולישון בגובה נמוך יותר מזה שהיית בו במהלך היום עצמו.

כדי ללמוד קצת על הסכנות ועל מידת ההנאה מהואיווש אם לא עושים את הדברים כמו שצריך, ממליץ לקרוא את הסיפור של אסף אוזן שזכה בתחרות הסיפורים האחרונה (מצ''ב כלינק).
סיפורו הנוגע ללב של אסף אוזן

ענבל, חשוב מאוד שתביני שהכדורים רק מקילים על הסמפטומים ולא ''פותרים'' את בעיית אספקת החמצן.
היו כבר מקרים רבים של אנשים שלקחו את הכדורים, לא הרגישו שיש להם מחלת גבהים ונפגעו, ואף מתו (מכיר מקרה ספציפי של בנאדם שמת ככה).

מה שאת (וכל טרקיסט אחר) צריכה לעשות, זה לקחת את זה באיטיות, לתת לגוף להעשיר את הדם בהמוגלובין ורק אז לטפס לגבהים , כשהגוף שלך מוכן להתמודד עם זה.
למשל, בהוארז אל תרוצי ישר יום אחרי שאת מגיעה ללגונה 69, אני אומר לך מנסיון כי חטפתי מחלת גבהים שם.
וכמובן, אם את חוטפת מחלת גבהים (בעיקר כאבי ראש וחולשה) אל תלכי לישון , רדי למטה ואז תנוחי.

זה לא משנה. מה שחשוב בג`אגלינג זה לא הגובה אליו זורקים את הכדור, אלא כמה כדורים זורקים...

אין צורך ממשי בכדורים אבל זה יכול לשפר את ההרגשה (כמו אקמול נגד כאב ראש), מינון הוא כדור כל כמה שעות לפי ההרגשה. צריך להזהר עם מיסוך של ההרגשה- מרגישים רע, לוקחים כדור ויורדים בגובה. ההרגשה משתפרת וחושבים שהכל בסדר ואפשר לעלות חזרה- לאו דוקא! יכול להיות שההשפעה של הכדור עדיין מספיק חזקה והגוף עוד לא התאושש.
אלקנה