מסלול אגמי הרילה הוא מקסים נקודה! לא צריך להשוות אותו לכלום. הוא פשוט מקסים וזהו.

זה לא מעלה ולא מוריד ממסלולי אגמים אחרים כמו איגווס טורטס. כל אחד יפה במקום בו הוא נמצא ואין תחרות מי יפה יותר כי זה לא לענין.

רנצי

אלונה, ברור שלא חשבתי שאת מתכוונת אלי אישית (לא שיש לי התנגדות עקרונית למלון 5 כוכבים מדי פעם- ביחוד אם מישהו אחר משלם).

מזל שהבריטים שהתנפלו על הנדל"ן בבוגלגריה ועכשיו הרוסים מעדיפים את החוף ואתרי הסקי ומשאירים לך את המקומות הנדחים  אם כי כשתקני את הבית ברודופי נראה לי שחצי פורום יעלה (ויעלה, ויעלה בכישבי האזור) אליך לרגל, אז האזור כבר יהפוך פחות נידח.

 

יעל, שמחתי לראות גם אותך כאן. שורשים בפלובדיב הם באמת סיבה מצוינת לבקר בעיר היפה הזו. אנחנו הקדשנו לה רק חצי יום בלי להיכנס למוזיאונים, כניסיות וכו- אני בטוחה שבטיול מתבגרים חסרי סבלנות היא מתאימה לשהות יותר ארוכה.

 

נילי, תודה שקפצת לביקור משרשור סלובניה שלך.  אני ממש לא הייתי רוצה להניע משיהו מלבצע את טרק שבעת האגמים, רק שהם יחשבו אם זה מתאים לרמת הכושר שלהם (קשה/קל זה מאוד אינדיבידואלי) ויקחו בחשבון צפיפות באוגוסט.

 

אלעד, נחמד שקראת את הסוף. יש דמיון בין שני המקומות, אבל נדמה לי שאגיס טורטס יותר ירוקה ועם יותר עצים לפחות באגמים הנמוכים  (אבל אל תשכח שכמוך אני ניזונה רק מתמונות של שבעת האגמים אז קשה לי להשוות).

ג'ני

קראתי את הסיפור שלך עד סופו ונהנתי מכל הימים שתיארת.

כשרובי תיאר וצילם את מסלול שבעת האגמים, גם לי הוא הזכיר את איגואסטורטס.

אלעד

היי ג'ני,

תודה עבור הסיפור האמיתי והכן עם העליות והירדות שחוויתם ושלל המידע שבו.

 

אנחנו יצאנו לטיול ב-2010 עם אפס ציפיות.

קודם הזמנו את כרטיסי הטיסה, ואחר כך נולד המסלול כאילוץ מאחר ולא ניתן היה להגיע עם רכב מסופיה לקוסובו ולמונטנגרו.

באותו זמן לא עמד לרשותי המידע הרב שיש היום בלמטייל. כמובן שחלק מן האתרים שביקרת בהם, כלל לא הכרתי.

בכול זאת חזרנו מוקסמים!

אפילו בבן זוגי שאוהב נוחות, ולא אהב את גיאורגיה, זוכר את בולגריה כמדינה שווה ביותר!

 

לגבי הטרק הקצרצר לשבעת האגמים:

צעדתי במסלולים רבים מאז 2010, אבל זה היה אחד המובחרים ביותר!

נכון שהעלייה מתחנת הרכבל לכיוון האגם הראשון היא קשה בשל הגובה במקום, והתנשפנו ועצרנו חליפות, אבל לבסוף המסלול הופך למישורי.

העלייה לאגם השישי והשביעי היא באמת מאתגרת.

נאלצתי להפעיל על בן זוגי טריקים ילדותיים כדי שיטפס עימי.

הוא שונא לטפס, למרות שבפועל הוא חזק ממני, וסתם מתעצל...

אנחנו זכינו לראות את האגמים האחרונים קפואים וזוהרים בשמש. זה היה מראה מדהים, שלא ימוש מזיכרוני.

אז אולי אין חובה לטפס לאגמים האחרונים, אבל הטיפוס וההליכה לחמשת האגמים הראשונים אינם כה קשים.

אנחנו שגינו, ומן התיאור של רובי, אני מסיקה שהוא צעד במסלול שאנחנו חזרנו בו, מסלול ביצתי למדיי. בדיעבד מאוד הצטערנו שלא חזרנו בדרך בה עלינו.

ושוב תודה

נילי

 

הי ג׳ני

נהניתי מאד לקרוא את תיאורייך הכנים והחדים וטוב עשית שכך הבאת את הדברים, כפי שהם. קשה להתעלם מקשיים כמו עישון פסיבי מאסיבי... רעש בלתי נסבל ועוד תקלות מעין אלה. יחד עם זאת התמונות שלך משקפות בולגריה צבעונית, חמה, לא מלוטשת וזה כנראה חלק מקסמה. אני מקווה שעוד אגלה אותה בעצמי פעם. אחד מהסבים שלי הגיע מפלובדיב, ממש בלעתי כל פריים שלך משם ואני שמחה שאהבת אותה. טיול עם מתבגרים בכל מקום הוא אתגר לא פשוט - קבלי את מלוא הערכתי לכך שעמדתם בו בכבוד! 

יעל

ג'ני היקרה

אני מקווה שאת יודעת שהערה שלי לעניין בטן גב חמישה כוכבים לא כוונה אליך חלילה. התכוונתי להלך רוח כללי של טייל ממוצע. ואת כל כך רחוקה מלהיות הממוצע הזה. 

אני אהבתי את הטבע הבולגרי הרבה יותר מהאוסטרי אגב, שהוא מדהים כשלעצמו. אהבתי את הדשא הלא מכוסח, את ההרים נטולי רכבים אדומים, את זה שהכול "לא מסורק", "לא מסודר" שם. חכי, כשתהיה לי אזרחות בולגרית ואקנה סוף סוף בית בהרי רודופי, את תקפצי לבקר ותראי על מה אני מדברת. 

 

קראתי עכשיו את התגובות הנוספות ואני מרגישה קצת שלא הובנתי כראוי. היו בהחלט מקומות שאהבנו: המנזרים הקטנים ומנזר רילה המרשים, פלובדיב היפה, בנסקו הסימפטית, עמק מלניק היחודית. אני גם ממש לא מחפשת חמישה כוכבים וחוף פרטי, אבל מה שאותי מרחיב את הנשימה זה קודם כל נוף וטבע מרהיב-כזה שאי אפשר להעתיק ממנו את העיניים.

את זה, בניגוד לרובי, אני לא מצאתי בבולגריה ומכאן, עבורי לפחות, התחושה של טיול מינורי- לא בגלל שבולגריה לא מספיק "פנסית" או בגלל חוסר האופציה לכוכב. בכל מקרה, הטיול הבא שלי מתוכנן למערב אירופה "הטחונה" כהגדרתו של רנצ'י.

 

 ענת, סעי ותהיני ומאוד יכול להיות שכמו רובי תחזור מופתעת לטובה. גם לבן של אמה, נאחל נסיעה טובה ולרובי שיחזור במהרה להשלמות. ואורלי, שמחתי מאוד לראות אותך בין הקוראים. את מוזמנת לבקר בפורום לעתים יותר קרובות.

 

אלונה- אזרחות של כבוד זה המינימום שבמינימים שממשלת בולגריה צריכה לסדר לך..

 

שבת שלום לכולם ותודה שוב על הליווי.

קראתי לאט ועד הסוף. גם את הטיול שלך ג'ני וגם את הטיול של רובי. .כל  אחד ונקודת המבט שלו.

גם מהדיווחים של שניכם עולה כי התום הבולגרי בגדול עדין חי ונושם וכשזזים קצת הצידה מהמסלול הטחון עד דק הוא צץ ועולה.

הבנתי שבארבנאסי מתקים הפסוק וישמן ישורון ןיבעט.חבל כי זה היה מקום קסום שהכסף שהחל להגיע כנראה קלקל.

עם הזמן בולגריה תכנס לזכרון כמשהו שונה לחלוטין משגרת מערב אירופה הטחונה עד דק.

תודה על עוד מבט על בולגריה

רנצי

 

היי ג׳ני,

 

למרות שנראה שלא התלהבת מבולגריה, עדיין היה כיף לראות חלק מהטיול שלנו בזווית שונה וכן לראות חלקים נוספים שאנחנו עדיין לא הגענו אליהם... 

תודה

 

 

ענת,

 

למה לזרוק לפח???? בולגריה אכן לא wow בהיבט הנופים (למרות שאני עדיין סבור שטרק שבעת האגמים הוא מיוחד ועליו בהחלט אפשר לומר wow) אך עדיין המסלולים בה יפיפיים - הנהר הלבן יפה ביותר!!!! הפארק הלאומי פירין ובנוסף יש בה קסם שאנחנו עדיין לא חווינו בשום מקום אחר שהיינו... אני יודע שכעת את סקפטית כיוון שגם אני חשבתי בדיוק כמוך לפני שנסעתי כשאלונה אמרה לי ״אתה עוד תחזור לבולגריה...״

אז עכשיו את חייבת לטוס בכדי שנדע מה את חושבת על בולגריה???

 

רובי

ג׳ני יקרה 

תודה רבה על סיפור הטיול המרתק

למרות שאני כמעט לא מגיעה לפורום וממעטת לכתוב, חיכיתי לשמוע מכם ועקבתי בשקט בשקט בנשימה עצורה.

נהניתי לחזור יחד אתכם למקומות אהובים. כאבתי לשמוע שהזמן לא עשה להם כל כך טוב ושמחתי כשבכל זאת מצאתם את הרגעים שלכם ואת החוויות המשפחתיות הטובות.

תודה רבה על סיפור הטיול הנפלא

והמון תודה על כך שזכרת (זה ממש חשוב לי!)

מאחלת לכם ולכולנו המון המון טיולים מוצלחים והרבה חוויות טובות

אורלי

 

חוסר ההתלהבות של ג'ני זעק מכל הודעה. אני מודה שהסיפור שלך ג'ני גורם לי לשקול לזרוק בפח 940 שח ששמתי על שני כרטיסים לבולגריה.

אבל - יש לזה יתרון גדול.

לפני הנסיעה לרומניה שמעתי אינסוף סופרלטיבים על רומניה. באתי בציפיות גבוהות. דעתי עליה ידועה לקוראי הפורום הקבועים.. לא ואו ולא נעליים. התלהבתי מזה שאפשר לטייל שם בזול בעיקר (וזה לא משהו לזלזל בו - זה כייף גדול לא לחשוב על כל הוצאה, לאכול כמו מלכה, לעשות מה שמתחשק בערך. אבל זה לא הופך מדינה ל"ואו").

אז אם בכל זאת ניסע לבולגריה, הסיפור שלך עוזר לי לבנות ציפיות ריאליות. מכאן ניתן רק לעלות, אני בטוחה.

 

תודה ששיתפת, תודה על הפירוט. אני עוד אשוב לאשכול הזה כשאתחיל באמת ללמוד על בולגריה ולחשוב על מה אני רוצה לראות.

 

 

נ.ב. התגובה של אמה לגבי שופינג שלחה אותי לבדוק. יש דקטלון בבולגריה. אז מקסימום נבלה 10 ימים בדקטלון. אנחנו מסודרים. אין מצב שנבטל 

 טיילנו בבולגריה לפני האלזס,הדרך הרומנטית,האלפים הצרפתיים.מקומות שבהחלט אני יכולה לחזור שוב ושוב...

היה טיול כי קראנו דווקא בפורום סיכומי טיול נחמדים,נראו קלים וכך היה- טיול נוח.

נכון שהבנת השפה היתה ליתרון,למרות שבחלק ממקומות שנאו רוסים.אז מייד סיפרנו שאנו ישראליים

חוץ ממקומות סקי,בולגריה פחות משתדלת להיות פנסית.אולי גם לא מנצלת לטובה או לא יכולה(כלכלית) את כול מה שיש לה להציעה.קשה לטייל בה בטיול כוכב,טיולים שלרוב עדיפים במסגרת משפחתית.היא שונה.ועדיין שווה לטייל בה.כן לתאם ציפיות במיוחד עם חבר'ה צעירים או בלייני לילה...

חברים של הבן הזמינו לדצמבר דיל ממש זול,לסופיה.מעניין איך היא בתקות כריסמס??

אמה

הי ג'ני

אני לא צריכה מעון רשמי, לא רכב וגם לא נהג צמוד. מספיק לי אזרחות בולגרית 

מיותר לציין שעקבתי וקראתי כל אות. לפעמים אפילו פעמיים. 

אני לגמרי מסכימה איתך שבולגריה זה לא WOW. וכל וואו שנפלט במהלך הטיול הוא רק בונוס. בולגריה זה טיול מנוחה. בעיקר לנפש. בשבילי לפחות. אני משתדלת להגיע אליה פעם בשנתיים שלוש. כי היא נותנת לי כוחות ואיזה שהיא תקווה ואמונה באדם ובטוב שבו. אני יודעת שזה נשמע פלצני, יודעת שלא כולם צריכים את זה, יודעת גם שלא כולם יתחברו לסוג כזה של טיול. כי אם אין WOW אז צריך שיהיה לפחות חמישה כוכבים וחוף פרטי. אז גם זה לא. אז בשביל מה לנסוע? בשביל הנשמה שלפעמים זקוקה לפסק זמן. אני סתם מקשקשת כי כל כך טוב לי פה באשכול שלך והנה זה תכף נגמר. 

 

המון המון תודה, ג'ני, תודה על התודות, תודה על התובנות, תודה על סיפור משעשע ואמיתי. 

 

אלונה  

 

אז מה היה לנו?

טיול בהחלט מהנה, אין סוף ירוק בעיניים, מים בשפע, תרבות שונה, אנשים נחמדים, עלויות נמוכות, הרבה ביחד משפחתי וחוויות שנצברו. יחד עם זאת וכפי שכבר כתבתי זה היה בפירוש טיול מינורי, וגם אם אמרתי לעצמי לפניכן שאין לצפות לוואוו, באיזהשהו מקום הוא היה לי חסר. היו מקומות שציפיתי שירשימו יותר.

 

אז בעיני בולגריה כן יעד מומלץ- היא קרובה וזמינה ונגישה גם למי שלא דובר שפה סלבית, אבל חשוב לתאם ציפיות ולהחליט אם מה שיש לה להציע עונה על מה שאתם מחפשים בטיול.

 

תודות

ראשית כל לשגרירת בולגריה בארץ (שרק טעות מצערת של ממשלת בולגריה מונעת ממנה את המעון הרשמי ורכב השרד): אלונה היקרה שיצאה מגדרה לעזור גם כאן וגם בפרטי. המידע והעצות שלה היו שווים זהב , ואם בסופו של טיול לא הגעתי לאותן תובנות כמוהה לגבי בוגלריה- האחריות, כמו שנהוגים לאמר, היא של כותבת שורות אלה בלבד.

 

תודות גם לאמה, נילי, רנצ'י, רחל, מיכל ואורלי על הדיווחים הסיפורים על בוגלריה והתשובות לשאלות הרבות שלי, ללי האחת והיחידה שאמנם לא נמנית עם צוות בולגריה אבל כמובן מחזיקה במאגר מלא של קיושרים מעולים למדינה, ואם קיפחתי מישהו – סליחה.

וכמובן שכל מי שקרא והגיב ובכך הופך את הכתיבה ואת ההשתתפות לפורום למתגמלים ומהנים כל כך. להתראות בטיולים הבאים.

 

 

המרחקים

המרחקים בבולגריה נמדדים לא בקילומטרים "יבשים" אם כי בתוואי ותנאי הכביש, והם לרוב ארוכים ממה שהם נראים. המסלול שתואר כאן כלל כמה וכמה נסיעות ממושכות. לנו- ולנהג בפרט- לא היתה בעיה עם זה, אבל למי שמתאים טיול יותר נינוח, כדאי למצמם מרחקים ולהוריד אתרים.

 

ניווט

כפי שהבנתם, זהו אתגר רב תחומי המשלב בתוכו שכל ישר, תושיה, יצירתיות ומזל. בכל מקרה מומלץ לא לוותר על מפה טובה בה שמות הישובים רשומים הן באותיות לטיניות והן בקירילית, דוגמת מפת 1:400,000 של Freytag & Berndt

 

אינטרנט

בעיתי. אף שכל המלונות שהוזמנו הבטיחו וי פי חינם הם לא תמיד קיימו. באחד האינטרנט עבד רק במרפסת ולא בחדר, בשני רק מחוץ לחדר, ובכולם הוא איים לקרוס בכל רגע, כפי שאכן קרה לא פעם אחת. וכשהאינטרנט שובק חיים, איתו גם הקשר של המלון עם מסוף האשראי, וכך קרה שבמלון שעקרונית מקבל כרטיס אשראי נדרשנו בסוף לשלם במזומן (לאחר שהצעקות הרמות שבעל המלון בטלפון לספק האינטרנט שלו " אינטרנט נירובוטה" לא הועילו). אותו דבר קרה לנו גם במסעדה- כדאי להיות ערוך תמיד עם מספיק מזומנים.

 

 

בערב אנו יוצאים לאכול במסעדת Pri Yafata המומלצת שנמצאת שתי דקות מן המלון. אף שכאשר עברנו יותר מוקדם המלצרית המליצה לנו לעשות הזמנה היא התבררה כמיותרת לגמרי שכן בערב המסעדה ריקה כמעט לחלוטין (מלבד קבוצה גדולה של ישראלים שבדיוק מסיימת כשאנחנו מגיעים). האוכל טעים אבל לבן הצעיר ממש אין תאבון, הוא מודיע שלא מרגיש טוב ואיך שאנחנו חוזרים למלון הוא מקיא את נשמתו. לא הדרך הכי סימפטי לסיים את הטיול.

 

יום 11

 

בבוקר הצעיר קצת מתאושש אבל גם אחיו מצטרף ל"חגיגה" ואפילו בצורה יותר קשה. לכן אין אצלנו הרבה ביקוש לארוחת הבוקר הבסיסית למדי שמוגשת במלון (בדרך כלל רק משעה8.30 אבל לבקשתינו ושל אורחים נוספים הקדימו בשעה) שמנוצלת בעיקר להכנת סנוודיצים בתקווה שאולי תהיה להם דרישה בהמשך.

 

בול ב8.00 פקיד הקבלה הנחמד מגיע ומזמין לבקשתינו (או יותר נכון לבקשת בן הזוג שכבר לחוץ לקראת הטיסה של 10.50) מונית גדולה לשדה התעופה. עשר דקות והמונית מגיעה וכעבור עוד רבע שעה ותמורת 12 לבה אנו כבר בשדה.

 

הצ'יק אין והבידוק מהירים ורגועים וחוץ מישראלים השדה נראה נטוש למדי, כך ששוב יש לנו עודף זמן עד לעליה למטוס, זמן שהחולה "מבלה" שרוי על שלושה כיסאות באזור ההמתנה. לא שזה בעצם משנה, כי לא היה טעם להשתהות במלון, אבל אבקש שירשם לפרוטוקול שגם בחזור צדקתי בכך שאין צורך להקדים להגיע לשדה!

 

הטיסה ממריאה בזמן ועוברת חלק עד שבסוף עיכוב בנחיתה תוך כדי סיבובים באוויר- כנראה בשל צמצום הנתיב האווירי נוכח איום הטילים- מחבר אותנו שוב בחדות למציאות של הקיץ הזה. למחרת בבוקר עוד נתעורר מוקדם מן המתוכנן לקול אזעקה אחרונה.

חזרנו.

 

אורנה, איריס - אני מקווה מאוד שאכן סופיה תעיר לכן פנים. אני בטוחה שיש עוד הרבה מה לראות בה מעבר לחצי היום שהקדשנו לה, אבל מה לעשות שהבנים הם ממש לא "עכברי העיר" ויש גבול לכמה שאפשר למתוח את הסבלנות שלהם.

 

אמה, שצילמתי את הבית (הנמצא בערך מול הכניסה לבית הכנסת אגב), בכלל לא שמתי לב לחנות הנעלים. גם לא שהעליתי את התמונה! רק בזכותך עכשיו הטיפ הזה מצטרף למידע בשרושר.

 

שירלי יקרה, איזה כיף לראות גם אותך כאן. מילא אני הייתי חולה איזה 24 שעות בטיול,כאשר בסך הכל, כמו שציינת  בזכות זה נחסו ממני עוד הרבה ירידות. לא בטוחה בדיעבד שהייתי שורדת את שבעת האגמים גם ב"כושר" הרגיל והמאוד בינוני שלי. אבל את,  שעשית את בודפשט פצועה וצולעת את הגיבורה האמיתית! מקווה שכל הפרק הלא נעים של הפציעה כבר לגמרי מאחוריך ואת יכולה להתכונן בשקט לטיול הבא- לאן שהוא לא יהיה ורק שמשרד החינוך ישתף פעולה!

 

הרגת אותי לגמרי עם המשפט "חייבת לומר שאני קצת מבחינה בסאבטקסט"

את, שהסאבטקסט שלך הפך לשם דבר בפורום, לחווית קריאה שאנשים פה ממש ממתינים לה (וגם כן ממש לא משנה מה היעד) "קצת מבחינה"...

Understatement of the year!

 

וכמובן שאת צודקת במה שרשמת ותכף אגיע לסיום ומסקנות- הרי כפי שאיריס הזכירה, תכף צריך להתרגל חזרה למציאות של שבוע עבודה מלא של חמישה ימים ,ובאמת הגיע הזמן לסיים את הדיווח. אז גם אוכל להתפנות לקרוא כמה סיפורים מן הקיץ ששמרתי לי בצד, וסיפור צרפת שלך כמובן בניהם.

 

שבת מהנה שתהיה לכולם.

 

תודה אמה על הטיפים . נעליים נראות נהדר

היי ,ג'ני,סיבה מצויינת לבקר בסופיה...

שעתים טיסה,מחיר סביר פלוס,מחייה גם וחנות של ריארקר בתמונה שלך..

אתר

וליד עוד חנות עם כיתוב בולגריה"נעליים"

רק להבנה...היום,סוף עונה כבר ממש סוף נתניה...סנדלי ריארקר רק 470 שקל! אותו סנדל ביוני ,תחילת עונה בקרקוב בלי טובות 210 שקל!!!

וחוצפנים וויז אייר ביטלו טיסות לדצמבר שהיו ב19.9

חשבתי להתחדש בנעליים ,מגפיים ....

והמוכר בחנות, לא הבין ?מה רע בהוזלה,,,הם בדרך כלל לא יורדים במחיר.נכון.כאן לא יורדים!!!

ובנות,מתוך סתם טיול בגוגל,אוטלט סופיה

אמה

 

ג'ני יקרה,

 

כמו תמיד, אני אוהבת לקרוא את סיפורייך, לא חשוב מאיזו מדינה

ואוהבת את הבנים הקופירייטרים שלך ("הכומר שוטים" - גדולללל!!!)

ואת זה שהם יורדים על אמא שלא יכולה ללכת בטיולים קשים (מוכר, מוכר...).

אני עוד שומרת להם חסד נעורים מהחור השחור בבוסניה.... 

ובכלל - מה את חולה בטיול? שתהיי בריאה!

 

חייבת לומר שאני קצת מבחינה בסאבטקסט שלך - לא יוצאת מגדרך מבולגריה. או שאולי לא ?! מחכה למסקנות ולתובנות בסוף.

בכל אופן, הכי אהבתי את המנזר ברילה ואת סיפורי השטן... נראה מקום באמת קסום ומיוחד.

 

החברות החמודות מההודעות למעלה הפעילו עלי לחץ מתון עד חזק שאבוא איתם לסופיה - אבל משרד החינוך אינו מאפשר לי...

אז אולי יום אחד זה יקרה בשלוף, ואני אשמור את הדיווח הזה שלך 

 

ובינתיים - נהנית כתמיד מכושר הסיפור שלך, מהציניות המלווה בחיוך ומהדיוק בפרטים.

 

תודה,

שירלי 

 

ג'ני

 

תודה שאת ממשיכה לספר.  גם אני מתחילה לחבב את סופיה ומקווה שנחבב אותה גם על אמת.

 

שבת טובה שתהיה ( אוף , נגמרים החגים... )

 

איריס

ג'ני,

 

הנה הגעתם לסופיה, כל שכן למרקייה. 

מטיילת איתכם.

 

אורנה

 

מקבץ פסלים

 

 

לאחר מנוחה במלון אנחנו יוצאים שוב לעוד סיבוב, הפעם רק בן זוגי ואני. אחר הצהרים של יום ראשון בקיץ ועונת החתונות בשיא. בכניסיית סבטא סופיה הסמוכה למלון הן מתקיימות בסרט נע: בתוך הכניסיה הכומר מניח בחגיגיוות כתרים מוזהבים/אדומים על ראש זוג צעיר  תוך כדי מזמורים, בחוץ כבר ממתינה הקבוצה הבאה - חתן, כלה, האורחים שהם dressed to kill, מסתובבים, מדברים, מעשנים (כן גם במעמד הזה), הולכים לקנות שתיה (ראיתי אורח אחד נכנס לכניסיה עם בקבוק קולה חצי גמור ביד). גם שהקבוצה הקודמת יוצאת החוצה הניגוד בין המכובדות של הטקס לבין חוסר הפורמליות של ההתקהלות בחוץ מורגש. יש אמנם צלם אבל הוא לא ממש מנהל את העיניינים ורק כעבור זמן ולאחר צילומים של החתן וכלה עם החברים הצעירים מישהו סוף סוף נזכר להזמין את ההורים הגאים, שעד כה עמדו בצד והמתינו בסבלנות, להצטרף ולהצטלם - סדר עדיפויות שאף אמא יהודיה לא היתה עוברת עליו בשתיקה! 

 

לאחר שכבר הספקנו "לחתן" כמה וכמה זוגות אנו ממשיכים להסתובב. אולי זה מזג האוויר היותר נעים, האור הרך של שעות אחר הצהרים, המקומיים ששמטיילים עם כלבים, יושבים בפארקים או בבתי קפה , אבל סופיה כבר מתחילה להתחבב עלי יותר. נכון היא פרובינציאלית ביחס לבירות מערב אירופה, אבל יש בה גם משהו נינוח ונעים, והפסלים הרבים הפזורים בעיר מוסיפים לה חן ועניין .

 

והנה-בעוד אנו יושבים לשתות קפה (בערך) בפארק קטן שוב מגיעה אחת מקבוצות החתונה שראינו קודם לצילומים "אמנותיים".