הדיון פה הוא סביב מושג שמדריכי שטח קוראים לו "נקודת האל-חזור". לא תאמינו כמה מקום המושג הזה תופס בסדרות שטח מתקדמות בנושאים של חיפוש וחילוץ, פינוי, השרדות בתנאים קשים וכדומה. הרציונל פה הוא שאחרי אותה נקודה יש התדרדרות מהירה וקיצונית של המצב שקשה מאוד לעצור. באירוע שאנחנו מדברים עליו כאן נקודת האל-חזור הייתה לפני הפאס, כנראה איפשהו באמצע הדרך מהלודג' כשהשלג התחיל להחמיר והראות נפגעה. הבעיה, כמו שכולם מסכימים, היא שצריך הרבה ניסיון והרבה חוזק נפשי להגיד לעצמך "טוב, די, לא איכפת לי מה יחשבו עלי - זה נראה לי מסוכן ואני חוזר אחורה". כשמסתכלים על האירועים האלו מנקודה חיצונית וביקורתית קל מאוד להגיד 'איך הם לא אמרו לעצמם דבר כזה' אבל במציאות בשטח מדובר באמירה שקשה מאוד להגיד לעצמך - קל וחומר בנסיבות כאלו. 

ומרגע שהיו על הפסגה, ובמיוחד בתנאי קיצון כאלו שהגוף קורס ובעקבותיו גם הראש, בלתי אפשרי להאשים מישהו בקבלת החלטות שגויה יותר או פחות. בשלב הזה המטייל נמצא עמוק בתחום הבעייתי עם יכולת מוגבלת לקבל החלטות מושכלות.

בסאם,

לדעתי ההערכה שלך לגבי המסוגלות המנטאלית של אנשים במצבים האלו היא לגמרי מופרזת ופשוט לא מציאותית. אני לא יודע כמה פעמים יצא לך לראות אנשים במצבים קיצוניים באמת של חוסר שינה, היפותרמיה מתקדמת, עייפות מצטברת וכיוצ"ב סימנים פיסיים ומנטאלים - אבל אנשים יכולים להגיע למצב קטטוני שהם בקושי מסוגלים לענות לשאלות הכי בסיסיות, מאבדים אוריינטציה לחלוטין ומייצרים אפס מחשבה. בסיטואציה כזאת מה שיציל להם את החיים, בדר"כ, זו היכולת לבצע פעולות מסוימות כמו רפלקס. הצבא משקיע מאמצים אדירים כדי לאמן את הלוחמים שלו בדיוק לזה - כדי שהם יוכלו לפעול בלי לחשוב כשהמוח יפסיק לעבוד.

קל להגיד "לחזור אחורה". איך אתה יכול לחזור אם אתה לא רואה את הדרך, כי השלג לא מפסיק לרדת, הדרך מכוסה בשלג עמוק, ואני מניח שיש גם רוחות חזקות, כי זה מה שמאפיין את הפס ההוא גם בימים רגילים? אני שמעתי שמצאו אנשים שכבר עברו את הפס, אבל חצו אותו במקום הלא נכון ואיבדו את הדרך. הדרך מהפס חזרה להיי קמפ לוקחת 3-4 שעות ביום רגיל, ואם תוסיף לזה סופת שלגים ושלג עמוק, לא חושב שהיה להם הרבה סיכויים לחזור

אנשים נתקעו למעלה במזג אויר סוער.

מבחינת הגיון מיידי, נראה לי טבעי לנסות לרדת בגובה, כדי להתחמק מהשלג- בעקרון שיותר נמוך= פחות שלג. הרי אם אני נמצא באיזור סכנה, אנסה לצאת ממנו.

אם כבר התפתח פה דיון של מי אחראי, ואחריות אישית, לחץ לכאורה של מקומי בבית תה, לא בסה"כ חיזק אינסטינקט של המטיילים?

אם הם היו מנסים לחזור חזרה למקום נמוך יותר, במקום לרדת הלאה, התוצאות לא היו אותן תוצאות?

יש כן בקורת על קבלת החלטות שאחרים לא בהכרח היו מחליטים אחרת. 

בסה"כ אמרתי שאנשים צריכים לסמוך על החושים שלהם ולנסות להבין את הסיטואציה בכוחות עצמם, ולדעת למה הם מסוגלים ולמה לא, לא להסתמך על אנשים אחרים מומחים ומנוסים ככל שיהיו

אבל יש נקודות שמתחילות להתבהר. נראה לי שהחשובה שבהם נוגעת לעובדה שכל מטייל שהתראיין הביע חשש מתנאי מזג האויר. אילו היו המדריכים הנפאלים שלפני היציאה ליום של הפס הרגיעו אנשים בנימוק שאין שום בעיות ושהכל יהיה בסדר, ועל הפס עצמו עודדו אנשים להמשיך למוקטינת בתנאים של הסופה במקום לחפש מחסה. אני בטוח שהנפאלים על ההר סייעו ככל יכולתם למטיילים לשרוד את הירידה ולהגיע בשלום, אבל נראה בדיעבד כאילו ההחלטה להמשיך היא זאת שהתבררה כקטלנית.

 אני אישית חושב שגם מטיילים לא מנוסים יכולים לחוש בסכנה ויכולים לנהוג באחריות במקרה של מצוקה. לי עצמי זה קרה כשהייתי בן 19 בטרק הראשון שלי בנפאל כשרק התחלתי לטייל, הסתובבתי ושבתי אחורה על עקבותיי כשהבנתי שאין לי את היכולות להמשיך. האכזבה היתה עצומה אבל כמובן שבדיעבד האינסטינקטים שלי היו נכונים ומזל שלא היה לידי פורטר או מדריך שהיהמעודד אותי להמשיך קדימה ואולי מסבך אותי בצרה יותר גדולה.

אבל גם אם נאמץ את ההנחה שבשעת מצוקה אנשים קופאים ולא מסוגלים יותר לתפקד, מה היה קורה? אני מאמין שהמטרה הראשונית של מטייל במצב כזה היתה למצוא מחסה, הווה אומר להישאר על הפס או אפילו לרדת בחזרה לכיוון הבייס קמפ. אני בספק רב אם אנשים בפניקה היו ממשיכים הלאה לעבר הליכה שיכולה להוביל למוות. איכשהו נראה לי שאנשים שעומדים בכוחות עצמם היו מגללים הבנה יותר גדולה ליכולת שלהם לצאת מהסיטואציה ועל כן נוהגים בהתאם. 

אל תרוץ להאשים אחרים.

בלי קשר לעדויות שהבאת, כל האנשים שהגיעו לאותו האזור ערב לפני היו לחוצים לחצות (אגב, גם אנשים שהגיעו אחרי הסופה היו לחוצים לחצות, גם אחרי שנודע שאנשים נהרגו שם ואי אפשר לעבור בגלל שלג, בין היתר כי האופציה השניה היא ללכת 3 ימים אחורה).

בנוסף לחוסר מזל טראגי, היה פה שיקול דעת מוטעה (אם בכלל), שמבוסס על “יהיה בסדר” ו”אין זמן”.

אני לא הייתי יוצא באותו הבוקר לפס גם אם היו משלמים לי. חלק עזבו בשעה 4 בבוקר, שגם בלי קשר לשלג זה מטורף כי חושך מצרים עד 5:30.

בקיצור, אני לא מגן על הנפאלים, אבל האחריות היא קודם כל של כל אדם לעצמו, והיו הרבה סימנים מזהירים לפני שקרה האסון

תשמעו יש הרבה גורמים וסיבות לכל מה שקרה,

וגם מהחדשות, הסרטונים פה ומה שידידידידה כתב עדיין למי שלא היה שם קשה להבין קצת מה בדיוק קרה איפה (דווקא בסרטון זה נראה הרבה פחות נוראי ממה שנכתב בעיתון לא? שאנשים הלכו בחשיכה מוחלטת, נקברו בשלג וכו'...)

אני חושב שיותר מהכול היה פה גם חוסר מזל נוראי.

בסאם,

דעתך במקום, ואני אפילו מסכים עם רוב מה שכתבת, אבל אני מאמין שזה לא נכון להוריד לחלוטין כל אחריות מהמטיילים ולהאשים רק את המקומיים. 

שמת כאן קישור לסרטון שצולם באותו יום. בתחילת הטיפוס, ליד הלודג', מזג-האויר עוד נראה טוב - אבל זה 700 מ' מתחת לפאס, בשעות הבוקר. כאן בשרשור יש לך עדות של מטייל שהיה שם וכתב ששלג התחיל לרדת כבר בערב הקודם. אבל בסדר, בשלב זה כפי שנראה בסרטון סביר להניח שאף מטייל בריא לא היה מסתובב אחורה. אבל תראה איך נראה המשך הסרטון כשהמטיילים מתקרבים לפאס ומגיעים אליו. ערמות שלג, אפס ראות ורוחות מאוד חזקות. עם הציוד שיש למטיייל הממוצע בטרק הזה ועם הניסיון שיש למטייל הממוצע בטרק הזה - זה מצב סכנה קלאסי. תזכור שאנחנו מדברים על 5400 מ' ועל חבורה של אנשים שרובם המוחלט - אם לא כולם - מעולם לא דרכו מעל 4000 מ' לפני הטרק הזה. הם ללא ספק לא מוכנים למצב כזה.

אבל,

כשאתה ב-5400 מ' והגוף שלך נמצא בשלבים מתקדמים של טראומה, ואתה אחרי לא מעט הליכה שאולי נראית לך כמו ההליכה הקשה של חייך, וכשמזג-האויר נראה מטורף וכשמסביבך עשרות אנשים שלא יודעים מה לעשות - בנקודה הזאת המוח של המטייל הממוצע וחסר הניסיון (בלי להעליב, חלילה) עובד על ניוטרל. הוא לא מפעיל שיקול דעת אמיתי ולכן הוא בטח שלא יכול לקבל החלטות שהן מעבר לניסיון שלו. הוא קופא במקום, תרתי משמע, ומקווה שהכל יהיה בסדר. אז במובן הזה קשה מאוד להאשים את אותם מטיילים בכל אספקט של קבלת החלטות ברגע שכבר היו שם על הפאס.

מתנצל מראש אם דעתי כאן נתפסת כקיצונית מדי. אין לי כל כוונה לזלזל באנשים שהיו שם, קל וחומר באלו מהם שהובילו אחרים לביטחה, אבל צריך להשאר בעיניים פקוחות.

אילו לא היו המטיילים ש'אשמים' במותם אלא המדריכים הנפאלים.

המטיילים הישראלים נספו בירידה מת'ורונג לה למוקטינאת. כשהם הגיעו לראש הפס, הנפאלי שמפעיל את בית התה סירב לאפשר להם לתפוס מחסה בבקתה שם, ובמקום זה הציע להדריך אותם בירידה למוקטינת תמורת תשלום לכל אדם. הטיעון שלו היה שמדובר בירידה פשוטה שלא לוקחת הרבה זמן ולצאת לדרך הרבה יותר בטוח מלהישאר על ראש הפס. כל כך עצוב שבעבור כסף הוא הוליך אנשים אל מותם, עצוב במיוחד בהתחשב בעובדה שמי שנשאר על הפס שרד 

עדות מהירידה למוקטינת

והנה ניצול בריטי מספר על האופן שבו מדריכים נפאלים ניסו להרגיע אותו ולהסביר לו שאין בעיה עם מזג האויר. לדבריו המדריכים עודדו אנשים להמשיך קדימה, עצה שהובילה אנשים אל מותם

ניצול בריטי מתראיין

וככה הסופה נראתה. האם מזג האויר בתחילת הטיפוס מהמחנה הגבוה (4700 מטר, מעל ת'ורונג פדי) נראה לכם בעייתי?

סרטון שמראה כיצד מזג האויר משתנה

ממשלת נפאל באה והטילה את האחריות על המטיילים עצמם בכך שלא לקחו מדריכים והעדיפו לטייל בזול. מעבר לזלזול הכל-כך מכוער שלו באנשים שרק חוו טרגדיה, האבסורד הגדול הוא שמי שמטייל עצמאי יש לו הרבה יותר סיכויים להנצל בסיטואציה שכזאת. מטייל כזה בד"כ יידע להקשיב לחושים ולאינסטינקטים שלו ולזהות סכנה מראש. הוא לא יהיה מחוייב ללוח זמנים ויידע מתי להמתין עוד יום מתי שצריך. בד"כ הוא יעשה עבודת הכנה מדוקדקת יותר לפני היציאה לטרק, אני זוכר איך אני אישית ישבתי בית חב"ד שעות לקרוא חוויות של אנשים מהטרק (כולל כאילו שהלכו לאיבוד בירידה מהפס והפורטר שלהם נעלם) ואילו מי שיצא איתי לטרק פחות דאג להתכונן מתוך הידיעה שיש לו מדריך מנוסה שיילך איתו. ואולי הנקודה הכי קריטית - בשעת צרה אתה פחות מקשיב לחושים שלך אלא יותר למדריך שאיתך שמבטיח לך ש"הכל בסדר והוא כבר היה במזג אויר כזה ועשה את הדרך מלא פעמים בלי בעיות". הרבה יותר קל לעשות אחורה פנה כשאתה בכוחות עצמך. 

הפורטרים של סוויסה הם אנשים מעולים ומקצועיים ואני בטוח שלרגע הם לא מזלזלים בבטחון של הלקוחות שלהם. אבל במקרה הזה ייתכן שדווקא המקצועיות הזאת היא שהובילה לאסון, וחבל.

טוב שאתה משתף את הסיפור שלך! וטוב יותר שהיה לך את חוש האחריות להסתובב אחורה כשהרגשת לא טוב, וביום למחרת לא לצאת לדרך כשמזג-האויר היה בעייתי. 

אני לא מכיר את כל העובדות, וכמובן שלא הייתי שם על ההר, אבל אינטואיבית הנחתי שתוצאות האסון הן בחלקן גם 'באשמת' המטיילים (אחרי שהובהר שמדובר בסופה ולא במפולת שלג). זה אולי משהו שלא נעים להגיד בשלב זה - אבל כל מטייל מנוסה יודע שזו האמת ברוב המקרים האלו. כמובן שבכל זאת מדובר בסופה חריגה בעוצמתה שתפסה את כולם בהפתעה. 

והגעתי אפילו לבית התה הראשון (כשעתיים מההיי-קמפ שמעל טורונג פדי), אבל נאלצתי לחזור בגלל מחלת גבהים שתקפה אותי פתאום. אני יודע שאלה שיצאו איתי הגיעו בבטחה לצד השני. באותו היום בערב התחיל לרדת שלג. ראיתי בטורונג פדי את אגם, שנהרג, ואת המשפחה שבויינט רואים בסרטון אבא ובת. למחרת בבוקר המקום היה ריק מאנשים, כולם עזבו למעלה לכיוון הפס, למרות שכבר היו כמה עשרות סנטים של שלג, שלא הפסיק לרדת עד הערב של אותו היום. אני זוכר שעברה לי מחשבה בראש שהאנשים שיצאו לדרך במזג אויר כזה מטורפים, כי כבר בטורונג פדי הראות הייתה לא משהו, אפשר רק לתאר את מה שהיה למעלה. זה היה חוסר אחריות חמור מצידם לצאת לדרך בתנאים כאלה.

ידהידהידהידהידה

חשבתי על זה, ששאלת אם חיוני להרשם לפני יציאה לטרק,

לצערי עכשיו זה ברור.....

ידהידה,

נשמע שהיה לך מזל ענק הפעם! רק לחשוב מה היה קורה אם היית יוצא לטרק יום קודם. מקווה ששלומך טוב ושהאירוע לא יימנע ממך להמשיך לטייל - הפעם ובכלל.

לא הצלחתי להבין מדיווחי החדשות בדיוק איפה נהרגו המטיילים. אני מניח שזה היה במקטע שבין הלודג' הבודד מעל טורונג-פאדי לבין הפאס עצמו - שהוא אזור חשוף שבו הדרך לא ברורה כשהשבילים מכוסים בשלג. בחדשות ציינו כל פעם "בית תה" כלשהו ואני מניח ששוב הכוונה הייתה לאותו לודג' בודד. תקן אותי אם אני טועה.

ב-2011 גם אני פספסתי במזל מה שהיה יכול להיות מיני-אסון. בכפר יאק-קראקה, שם העברתי לילה, שוחחתי עם מדריך נפאלי על הא ועל דא. צחקנו על כמה שנינו מעדיפים את אזור הקומבו (טרק ה-EBC) לעומת אזור האנאפורנה. הוא המליץ לי בחום לחצות את הפאס כבר ביום למחרת כי הייתי מאוקלם לגובה וזה נראה לו מיותר למשוך את הטרק יום נוסף. זה אומר לעלות בערך מגובה 4000 מ' לפאס בגובה 5400 מ' ולרדת למוקטינאט בגובה 3800 מ' - שזה, ואני מדבר מניסיון, חתיכת הליכה. אבל הוא לחץ ונשבע שזה אפשרי - אז שמעתי בעצתו. יצאתי מוקדם בבוקר והגעתי לטורונג-פאדי בסביבות 9:00 שם עצרתי לשתות תה. העליה ללודג' לקחה בערך חצי שעה, ושם עצרתי שוב לארוחת בוקר מאוחרת אצל בעל הלודג' החביב שגם איתו הייתה לי שיחה ארוכה. מומלץ לצאת מוקדם לכיוון הפאס כדי לא לחצות אותו אחרי הצהריים, וכששאלתי אם הוא חושב שאספיק (השעה הייתה כבר 10:45) הוא עשה סימן של ככה-ככה אבל אמר שכדאי לי לנסות. יצאתי, חציתי את הפאס בלי בעיה, והגעתי למוקטינאט בשעות האור - ובדיוק התחיל גשם. מסתבר שבאותו ערב התחילה סופה קטנה וכל היממה הבאה ירד שלג באזור הפאס. מטיילים שעברו את הפאס יום אחרי סיפרו לי מאוחר יותר שהם הלכו בחצי מטר של שלג בנקודות מסוימות, שהיה קור כלבים ושבכלל אם היו יודעים שכך זה ייראה היו מחכים יום נוסף. אותה סופה, למיטב ידיעתי, לא פגעה באף מטייל - אבל הפוטנציאל היה שם, אני בטוח. 

מחכים לשובך...

יופי תאי, תודה על העידכון. שמח לשמוע!
שבוע טוב.

 

גם אתה זכית להיות מפונה? אותי פינו מטורונג פדי. הייתי שם מאז שהבלגן התחיל, וראיתי חלק מהאנשים שמופיעים עכשיו בחדשות, כולל אחד ההרוגים...

אהלן לכולכם,

סיימתי אתמול את הטרק.  

לכל חברי הקבוצה ולי שלום.  יצאנו (לשמחתי) לטרק באזור אחר,  לאזור האגמים הקפואים. הסופה שעברה על נפאל, תפסה גם אותנו (שלג והרבה גשם), היו חוויות מעניינות...

אחזור בעוד יומיים.

תודה לכל הדואגים.

להת' בשמחות.

דיברו היום שחילצו עוד כמה עשרות ישראלים בחיים מאזור הטראק מקווה שכולם יחזרו בשלום

אבל הוא נוסע עם קבוצה, לא? היינו יודעים אם חלילה היה קורה משהו לקבוצה שלמה..

מקפיץ לקבלת התיחסות.