יום נוסף בסקאי - הלילה עבר בצורה משופרת (עברנו חדר, יש יתרונות ב-4 חדר שינה) והיום יוצאים לחלק המערבי של האי. 

את הבוקר אנחנו מתחילים בנסיעה לכוון neist point  הנקודה המערבית ביותר על האי. הדרך לשם לא פשוטה, חלק לא קטן ממנה על כביש חד מסלולי (לפחות נראה שתיקנו אותו לאחרונה שכן בחוות דעת שקראנו בטריפאדוויזור היה כתוב שמדובר על דרך שרובה בורות..). מגיעים למקום, עוקפים את אתר הבניה שמשום מה חוסם את הירידה מסתכלים מסביב - נופים מדהימים. מסתכלים למטה - הרבה מאד מדרגות... לא נורא יוצאים לדרך, לעליה נדאג כבר אחר כך. מסביב נוף של צוקים היורדים בתלילות לים, הכבשים נמצאות גם על קצה המצוקים ואנחנו מתחילים בהליכה. המסלול מגיע עד למגדלור (שבו יש גם חדרים להשכרה...) ואינו ארוך במיוחד. אבל בעוד הדרך לשם רובה בירידה, הדרך חזרה בעליה משמעותית, הילדים מתקדמים בלי לעצור ואנחנו עוצרים מידי פעם "לראות את הנוף" (= לנשום). הנקודה הבאה היא טירת Dunvegan - פיצוי לנסיכה על המבצר מאתמול שלא הצלחנו להגיע אליו. מגיעים לטירה ולמרבה ההפתעה מתברר שההפלגות בסירה לכלבי הים עדיין מתקיימות (אם כי לפי האתר שלהם באינטרנט היו כבר אמורות להפסיק לפעול). קונים כרטיסים לטירה ולגנים ויורדים לחוף על מנת לקנות כרטיסים לסירה לכלבי הים. מדובר בסירות מנוע קטנות, אנחנו מקבלים סירה לעצמנו (עוד אחד מהיתרונות של נסיעה מחוץ לעונה) ויוצאים לדרך. המשיטה מסבירה קצת על כלבי הים, ומרחוק אנחנו רואים כמה איים קטנים. כאשר מתקרבים היא מכבה את המנוע, ואכן רואים עשרות כלבי ים בתנוחות שונות נחים בשמש, מדי פעם אחד מהם קופץ למים לארוחה קלה וחוזר. שיט קצר של כחצי שעה - מומלץ ביותר. לאחר החזרה חלקנו מחליטים לסייר בגנים, והמפונק מחליט להסתפק בטירה. הגנים מאד יפים ולקח לנו מעל לשעה לסייר בכולם. לאחר מכן נכנסנו לטירה - קומפקטית יחסית - נחמד אבל לא Must. 

יצאנו מהטירה בשעה די מאוחרת והשמים התחילו להתענן. בתכנית להיום היה גם ביקור ב Fairy Pools - והחלטנו שממשיכים לשם בכל מקרה. הגענו למקום בסביבות ארבע אחר הצהרים, היו מכוניות בודדות במגרש החניה והתחיל לטפטף. החלטנו שהגשם לא יעצור בעדינו והתחלנו במסלול. מדובר במסלול לא מאד פשוט (לי לפחות) שכולל חציה של מספר פלגים, עליה לאורך הנחל היוצר בריכות בסלע. לא הספקו להגיע עד סוף המסלול שכן לא רצינו להיכנס לחושך, אך בהחלט מדובר במסלול יפה. הבנים שבחבורה החליטו שהיום הם רוצים מסעדה, וכיוון שהאפשרויות באזור הדירה שלנו לא היו רבות החלטנו ליסוע ל Portree - העיירה המרכזית בעיר. בינתיים הטפטוף הפך לגשם, הכבישים צרים וחשוכים, לא חוויה מומלצת, המסעדה שמצאנו במרכז העיירה שהיתה מלאה במקומיים היתה נחמדה - אבל לא משהו ששווה נסיעה של חצי שעה.

עייפים ושבעים חזרנו לדירה

קמנו לבוקר שמשי באי סקאי אחרי לילה לא ממש נוח (המיטה בחדר שלנו יועדה כנראה לגמדים, הדחת מים בשירותים גרמה לקולות כאילו מפלצת נוהמת יושבת מתחת ליסודות הבית מה שגרם לנסיכה לנדוד לחדרו של הצלם שוויתר באבירות על חדר פרטי למען שלום בית ושפיות). אבל הנוף מהחלון בסלון וחדר האוכל... לאחר ארוחת בוקר טובה יצאנו לסיבוב המתוכנן להיום - החלק הצפון מזרחי של סקאי. נסיעה צפונה לאורך החוף, עצירה קצרה בחניה של ה Old Man of Storr והסתכלות על השביל התלול למעלה וויתרנו על התענוג למרות שהנוף למעלה אמור להיות מדהים. המשכנו לאורך החוף, עצרנו בחניה עם כמה רכבים ליד הצוקים למסלולון קצר לתצפית על הים. עוד קצת צפונה ומגיעים למפלי Mealt - מפל היורד אנכית מהצוק לכוון הים, עצירה קצרה לצילומים והתפעלות מהנוף, וממשיכים הלאה לשפיץ הצפוני של האי מתוך כוונה להגיע ל  Duntlum Castle - מבצר הרוס על צוק. משום מה אנחנו רואים אותו מרחוק אך לא מצליחים למצוא דרך להגיע אליו - כל הדרכים חסומות בשערים של חוות פרטיות. הנסיכה שהובטח לה היום מבצר קצת מתאכזבת, וממשיכים הלאה לכוון עמק הפיות. מזל שהיו הוראות מפורטות כאן בפורום אחרת לא היה שום סיכוי שנמצא את המקום - שום שילוט. נוסעים בדרך צרה ומפותלת עד לאגמון, לא בטוחים שזה המקום שכן אין שם נפש חיה או שלט וממשיכים קצת הלאה וחוזרים וחונים לא רחוק מהאגמון ליד רכב נוסף שהופיע. מהכביש המראה קצת מאכזב, עד שנכנסים קצת פנימה ורואים את הגבעות החרוטיות הירוקות, מעגלי הפיות מאבנים, פלג קטן ואפילו ארנבת. אכן מקום קסום. הנסיכה מדלגת מגבעה לגבעה ומטפסת למרות צעקות האזהרה של אחיה. אנחנו מוצאים את עצמנו לבד בין הגבעות והצלם קצת בלחץ , באמת הרגשה של ארץ אגדות.. לאחר כשעה וחצי של שוטטות במקום אנחנו חוזרים לרכב ונוסעים עייפים אך מרוצים לדירה. 

מיקה, כבר שכרת דירה? יפה לך (ואני הפולניה דאגתי לך....)

 

 

נעה

תודה על התיאור, אכן גלן קו מבחנתי האזור היפה יותר בסקוטלד שהייתי חוץ אולי מהאי סקאי. לטעמי הדירה שהיינו ליד לגן קו מדהימה ומנצחת.

מצטרפת לאלון שהטיול הרגלי היפה ביותר באזור הוא stells falls, והטיול שעשיתם היכן שיש את מקום האכלה לסנאים לא מדהים בכלל יחסית אליו, הוא סיור קצר ונחמד לא הרבה יותר מזה. למזלנו בחזור צפינו בסנאים בהתחלה כשהגענו הם לא היו שם.

הנסיעה לאובן היא מדהימה ויפה מאוד. 

לא נורא תחזרו אולי שוב.

לגבי דירות באי גם בדירה שלנו היינו צריכים למצוא לבד את המפתח זה ממש לא נחמד.

 

 

היי יעל,

 

תודה על התשובות.

 

באמת נתמקם בגלנקו.

 

ממשיכה לעקוב אחר הטיול המיוחד שלכם.

היי  נועה.

גם לי היה מוזר שנודע לי שהסרט לב אמיץ צולם באירלנד כי אני זוכר בהכנות לטיול קראתי היכן שהוא שהסרט צולם בסקוטלנד.
בטיול האחרון שלנו באגמים נכנסנו לחנות קטנה בעיירה האקסווד בלב איזור האגמים ודיברנו עם המוכר החביב על הסופרת הארי פוטר (שהתגוררה ליד העיירה ) ועל כך שראינו את הסרט "מיס פוטר" לפני הנסיעה ושאהבנו את הנוף ואז הוא אמר לנו שבכלל הסרט צולם באירלנד מאחר והעיירה מאד קטנה ותיירותית  והיה פחד שסגירת העיירה בעת הצילומים תפגע בפרנסה של העיירה. ואז הוא גם אמר שהסרט לב אמיץ צולם באירלנד.
אז עכשיו אני מבין שהוא צדק חלקית.

מסתבר שגם וגם...

 

http://www.movie-locations.com/movies/b/Braveheart.html#.VFP guRawGUk

 

נעה

יעל, אני כאן רק בשביל לומר שאני קוראת ונהנית

 

אלון, לא יודעת לגבי אירלנד, אבל את לב אמיץ - או לפחות חלקים נכבדים ממנו - צילמו באזור גלן קו / Balachulish / Duror. אני יודעת בודאות כי בתקופה ההיא גרתי בסקוטלנד וחברים טובים שלנו גרו בשכנות לאתר ההסרטה ואף זכו לראות את השחקנים. גם בעיתון המקומי (המקומי מאד, חייבת לציין ) סיפרו על האירוע בליווי צילומים מהסט והצוות.
אז בכל זאת ה"מיתוס" קיים ואמיתי...

 

נעה

אכן נראה שהיה יותר סוער בתקופה שלכם. גם בספטמבר 2012 נחתנו באדינבורו יום אחרי סערה גדולה שהעיפה עצים על כבישים. לשמחתנו היינו  אחריי אומנם נשאר גשום רוב השבוע אבל רגוע מבחינת רוחות.
אבל כן, הנה לך סיבה לחזור לסקוטלנד.

 

הערה ללט איט: איזור גלן קו היה אתר הצילומים של הסרט הארי פוטר. בדרום העיירה גלן קו מוקמה הבקתה של איגריד (ליד מסעדה מעולה דרך אגב).
גם בגלן נביס ובגלנפינן היו אתרי צילום של הסרט.
ולאחרונה (כשטיילנו באיזור האגמים הקיץ) נודע לנו שהסרט "לב אמיץ" צולם דווקא באירלנד. גם הסרט על הסופרת האנגליה המפורסמת פוטר ("מיס פוטר") צולם באירלנד ולא באיזור האגמים.
שברו לי מיתוס.

הי אלון,

בוודאי שקראתי את המסלול שלך מ 2012, והמסלול בגלן נביס היה ב to do list באזור. הבעיה שבאותו יום הגשם ממש לא היה זרזיפי, הכביש נראה במצב רע ומכוסה באדמה וגם לא היה לי ברור מה דרגת הקושי של המסלול - לקפץ בין סלעים עם מטרייה נראה לי קצת אתגרי. לא נורא - בפעם הבאה.

היי יעל,

גם אני בעוקבים...

מסכימה איתכם שטיול בסקוטלנד הוא לא כמו הטיולים הארופיים. יש בה קסם אחר.

 

בקשר לגשם: אנחנו טיילנו באוגוסט 2009 וירד גשם ברוב הימים. ובאי סקיי היתה רוח מטורפת.

אני חושבת (תקנו אותי אם אני טועה) שבגלן קו צילמו את הסרט "לב אמיץ". גלן קו הוא אחד המקומות שאהבנו בסקוטלנד!

 

 

היי יעל.

ממשיך לעקוב ולהנות מהטיול המקסים  שלכם ומהכתיבה שלך..

הצטערתי לשמוע שכבר הגעתם לגלן נביס ולא המשכתם עד הסוף. אם  היית קוראת את סיפור הטיול שלנו משנת 2012 , אני ממש תידרכתי כיצד להגיע לאחד ממסלולי הטיול הכי יפים שעשינו בסקוטלנד. מסלול טבע מדהים למפלי סטילס. ממש בסוף הכביש של עמק נביס.
טוב שלפחות שמעתם בכל הבת. גם אנחנו לא נרתענו מהגשם ועשינו את כל המסלולים. בסה"כ הגשם הוא זרזיפי ולא נורא.

מצרף מס' תמונות של המסלול שכמעט הגעתם אליו..

מתעוררים לעוד בוקר שמשי, צריך לארוז ולפנות את הבקתה על 10, ולהספיק להגיע לגשר הרכבת של הארי פוטר עד 10:30 כדי לראות את רכבת הקיטור.

בצער עוזבים את הבקתה היפה ונוסעים מערבה לכוון העיירה GLENFINNAN, לידה מצוי גשר הרכבת המצולמת בסרטי הארי פוטר. בשעה 10:45 אמורה לעבור רכבת קיטור ואנחנו מטפסים לכוון נקודת התצפית בעקבות עדר יפנים. השמש גורמת לבעיות קשות לצלם במציאת זוית מתאימה לצילום, ולבסוף הרכבת מופיעה תוך צפירה באיחור אופנתי של כמה דקות.

משם אנחנו עוברים לצד השני של הכביש לראות את האגם ואת המונומנט. משם היינו מתוכננים להגיע  ל Mallaig למעבורת שעוברת לאי סקאי היוצאת ב 12:20. השארנו את חובבי המזכרות בחנות המזכרות והצלם ואני הלכנו לכוון הרכב, הדלקתי את ה GPS ופתאום אני שמה לב שאוטוטו אנחנו מאחרים למעבורת. שולחת סמס שמסתבר שמגיע ליעדו אחרי חצי שעה ולבסוף חובבי המזכרות מגיעים, ונהגנו שגם כך חובב נהיגה מהירה שם גז. מגיעים ל Mallaig ב 12:15 (ההמלצה היא להיות לפחות 10 דקות לפני יציאת המעבורת...) ולמזלנו מוצאים את המקום בקלות, מתמקמים אחרונים ורצים לקנות כרטיסים. הספקנו. המעבורת מגעה ל Armadale  שבאי סקאי (נסיעה של כ 30 דקות) ואנחנו נוסעים דרומה לעבר נקודת תצפית מומלצת aird of sleat. הכביש מאד צר ומפותל - לא מומלץ לבעלי לב חלש, אבל הנופים יפים.

משם ממשיכים לכוון Broadford - העיירה השניה בגודלה באי שהקוטג' אותו שכרנו נמצא לא רחוק ממנה, תוך שהתכנון הוא לאכול צהרים, ולעשות קניות לפני ההגעה לקוטג. ובכן, מסתבר שעונת התיירות בסקאי לא ממש כוללת את אוקטובר - רוב המסעדות סגורות או ריקות לחלוטין, אווירה של עיר קטנה במערב הפרוע (או כמו שאומרת הנסיכה: אני אוהבת מאד עיירות קטנות, אבל זאת יותר מדי קטנה..) בסופו של דבר מאתרים מזנון מקומי, מזמינים Fish & Chips וסנדביץ גבינה לצמחונית. מחליטים סופית ש Fish & Chips הוא לא בשבילנו ונכנסים לעשות קנייה בסניף ה Coop המקומי שדווקא די גדול יחסית  מגיעים לביקתה שממוקמת 3 מייל צפונית לברודפורד בקלות (מסומנת ב Waze) - מחפשים את הכספונת שמותקנת ליד הדלת על מנת להוציא את המפתח, פותחים, נכנסים למעין חדרון חיצוני שממנו עוד דלת לתוך הבקתה, ואני שומעת מאחרי "אוי ואבוי אכלנו אותה". הקוטג' נראה בדיוק כמו בפרסום באינטרנט, הבעיה שאת הריח הכבד של מקום סגור עם עובש לא הצליחו להעביר באינטרנט, כמו גם את עדר העכבישים שמעטר את הקירות במקומות אסטרטגיים. המקום קפוא וההוראות הברורות בכניסה מסבירות שצריך לכבות את החימום ואיך, אבל בשום מקום לא מוסבר איפה פנל הפעלת החימום והדוד נמצא. כיוון שכבר שלמנו עבור 3 לילות (300 פאונד) החלטנו לאוורר את הבית, הצלם יצא בהנחיית אחותו לציד עכבישים, ואנחנו התקשרנו לבעלי הבית לברר איך מדליקים את החימום. בסוף הצלחנו להבין שפנל ההפעלה נמצא בתוך מין ארון מלא במגבות מתחת למדף והחימום התחיל לעבוד

מדובר בקוטג' גדול עם ארבעה חדרי שינה, 3 חדרי שירותים, משקיף לנוף ים מדהים, שאם היה מתוחזק כמו שצריך היה יכול להיות מעולה. המטבח מצוייד בכל מה שצריך ולא צריך (ספרי בישול מהמאה הקודמת), כולל מדיח, מקפיא גדול, כל סוגי הכלים, מכונת כביסה ומייבש (כולל אבקת כביסה).  נראה כמו הבית של הסבתא של הבעלים שהשאירה לו אותו בירושה בתנאי שלא ישנה בו כלום. אמנם נקי מלמעלה (אם לא בודקים בפינות), אבל לא היה מזיק שדרוג ריהוט (אם כי מתאים לחובבי זאנר הרטרו). מה שממש מעצבן, שלקוטג' אין חוות דעת באתרים מוכרים, אלא 16 חוות דעת באתר מקומי שבו הוא קיבל 4.8 מתוך 5 עם הרבה שבחים, ובעקבות זה, האתר המושקע והתגובות המהירות של הבעלים בחרתי בו. לאחר שחזרנו נשלח לי מייל מהאתר למלא חוות דעת. מילאתי את חוות הדעת (לטוב ולרע) ולמרבה הפלא עד היום היא לא פורסמה באתר...

יתרונות: גדול - מתאים ל 8-10 אנשים, נוף מדהים, מיקום מצויין, מאובזר לחלוטין

חסרונות: לא מתוחזק, חלק מהמיטות לא נוחות.

אתר האינטרנט של הקוטג'

בערב מסתכלים באתר מזג האוויר החביב עלינו מאז שהוכיח עצמו בנורבגיה (Weather Underground) ומגלים לשמחתנו שהימים הבאים צפויים להיות יפים.

ואכן למחרת בבוקר קמים לשמים כחולים, רואים את ההרים מרחוק, ויוצאים לדרך לכוון מסלול הסנאים האדומים שליד הכפר INCHREE. מצויידים בטיפים מהפורום אנחנו מחפשים את מסתור הסנאים ופינות ההאכלה שליד החניה, ומציצים דרך חורי ההצצה. לאכזבתנו אף סנאי לא נראה, ורק כמה ציפורים אוכלות משפופרות האוכל התלויות מהעצים. מתחילים את המסלול, החלק הראשון קצת משעמם ולקראת אמצע המסלול מגיעים לחלק היפה יותר עם מפלי מים ותצפיות נוף. ממשיכים לחפש סנאים - אין. חוזרים לחניה בודקים אם הגיעו לאכול - אפילו לא זנב של סנאי. בקיצור - מסלול חביב אך לא יותר אם אתם באזור, אבל אל תסמכו על הסנאים...

מחליטים לנצל את מזג האויר היפה ולעלות ברכבל ל ben nevis. מתחילים ליסוע ורואים ענן שחרחר מכסה לו את ההר. מחליטים להמשיך בכל מקרה ומגיעים ל nevisrange. המפונק מחליט שבכל מקרה הוא מוותר על הרכבל ונשאר ברכב לנמנם ולשמוע מוסיקה. אני הולכת לקופה לשאול מה מצב הראות למעלה על ההר. הפקידה האדיבה נכנסת לאיזה חדר צדדי, וחוזרת אלי אם הבשורה שאין ראות טובה למעלה. התייעצות קצרה עם הילדים ומחליטים שבכל מקרה עולים - גם לראות עננים מלמעלה זה יפה... למעלה בירידה מהקרונית מסתבר שהעננים בכלל מעלינו, ויש ראות טובה לעמק שלמטה אמנם פה ושם רואים ענן לבן מלמעלה אבל הנוף יפהפה. ביציאה מהרכבל החלטנו לקחת את שביל ההליכה השמאלי (אין לי הסבר למה) החלטה מוצלחת. מדובר במסלול של כשעה (עם הרבה עצירות נוף ונשימה). מומלץ ביותר. 

את היום אנחנו מחליטים לסיים בבית קפה שהומלץ ב Glencoe (לאחר שבימים הקודמים נרשמו אכזבות בתחום הגסטרונומי ומרק תפוחי אדמה וכרישה נמאס על כולם). מגיעים לבית הקפה שאמנם פתוח עד חמש אבל בארבע מפסיקים להגיש אוכל, במזל הגענו כמה דקות לפני ארבע. מתעניינים איזה מרקים יש - ובכן... גם כאן רק מרק תפוחי אדמה וכרישה... בקיצור - לא נרשמה התפעלות, למעט מהסקונס עם השמנת והריבה שהיו מעולים.

סיימנו את הסיור במוזיאון הקריסטלים והגשם עדיין בשיאו. החלטנו לצאת לטיול ברכב דרומה לכוון אובן. מפה לשם אנחנו נתקעים אחרי משאית ענק שנוסעת בקצב של צב, לעקוב כמובן אי אפשר לאור הכבישים הצרים והמפותלים, ובהחלטה של רגע במקום להמשיך דרומה לאובן אנחנו לוקחים פניה לכוון Glen Nevis. הנופים מדהימים אך הגשם ממשיך לרדת. לפני שהכביש הופך להיות לספק כביש ספק דרך עפר חד מסלולית, אנחנו מחליטים להיכנס לחניון בצד הדרך ולהסתובב חזרה. זה השלב בו הנסיכה מודיעה שלא מעניין אותה, היא יוצאת לטיול רגלי באזור ואנחנו יכולים להשאר ברכב. כמובן שלא ניתן לנסיכה להסתובב לבד ביער. לובשים סווטשרטים, מעילים, לוקחים מטריות ויוצאים החוצה לכוון מסלול הליכה מסומן המלווה את הנהר. מגלים שהשד אינו נורא כל כך, ואפשר גם לטייל ברגל בגשם. המסלול ליד הנהר השוצף, מסביב עצים ושרכים אדומים חומים, יפהפה. 

בדרך חזרה השמים פתאום מתבהרים ואנחנו עוצרים בדרך לבקתה ב"מדרגות נפטון" - (neptun Staircase) תחילתה של התעלה הקַלֶדוֹנית החוצה את סקוטלנד ומאפשרת לכלי שיט להגיע מהחוף המערבי לאינברנס. יש מסלול רגלי לאורך התעלה עם מדרגות בצמוד ללוקים המשמשים לכלי שיט המתקדמים תוך הפרש גבהים.

הי מיקה,

 

סוף סוף הגיע סוף שבוע ואני מקווה שיהיה לי זמן להמשיך.

בקשר לשאלות:

1. אזור פורט ויליאם הוא מיקום מצויין למספר ימים. המקום בו אנחנו שהינו הוא קצת פחות אידיאלי מבחינת המיקום - נסיעה של כ-20 דקות צפונה מפורט ויליאם על כביש מאד צר (אבל המקום מקסים). אם חשוב נוחות נסיעה ומיקום מרכזי - ממליצה על פורט ויליאם או אפילו קצת דרומה באזור Glencoe

2. מיקום בעיר העתיקה באדינבורו הוא כמובן לא הכרחי, אפשר להגיע לשם בקלות בתחבורה ציבורית כזו או אחרת. מצד שני האזור קסום, ואין כמו לצאת ישר מהמלון לסמטאות העיר העתיקה (בעיקר אם יש זמן קצר באדינבורו). כמובן שבסוף זה גם פונקציה של מחיר - המלונות והדירות בעיר העתיקה יקרים יותר

 

יעל,

גם אני פה, שמחה שהתחלת לספר, צמאה לכל מידע....וגם נהנית על הדרך...

מתחילה לאסוף שאלות, והנה אני כבר לא מתאפקת ומעלה שתיים מהן -

1. האם המיקום ליד פורט ויליאם התגלה כבחירה טובה?

2. עד כמה חשוב להתמקם בעיר העתיקה באדינבורו?

 

מחכה להמשך הסיפור שלכם!

למחרת מתעוררים לבוקר גשום, אתרי מזג האויר מוסיפים משולש צהוב עם סימן קריאה שלא מסמל טובות ונבירה קצרה מעלה שמדובר בהתראת רוח באזור, בנוסף לתחזית ליום גשום. מחליטים להתחיל במוזיאון הקריסטלים הזעיר Treasures Of Earth נמצא בכפר Corpach  מערבית לפורט ויליאם  http://www.treasuresoftheearth.co.uk/. מדובר במוזיאון פרטי המכיל אוסף קריסטלים, מינרלים ומאובנים מכל העולם. מעניין - העברנו בו למעלה משעה, פתרון מצויין לשעות גשומות.

ממש לא הספקנו למצות את אדינבורו, מצד שני לפחות מבחינתנו היא לא היתה "וואו" ואם היה לנו יום נוסף לטיול בספק אם הייתי מקדישה אותו לאדינבורו.

החלטנו לצאת יחסית מוקדם בבוקר צפון מערבה ל Highlands, לאזור פורט ויליאם שם חיכתה לנו ביקתה לשלושה לילות. מזג האויר היה סגרירי, עם טפטופים פה ושם.

יצאנו דרך M9 ומשם בכביש הנופי A84 לעיירה קלנדר (Callander) אחר כך לכביש הצר A821, המוביל לאזור הטרוזאכס (Trossachs) הייחודי בנופיו. משמאל נראים האגמים הקטנים  לוך ונאכאר (Loch Venachar)  ולוך אכראי (Loch Achray) . הדרך מקסימה ועצרנו מדי פעם ליד האגמים. עשינו עיקוף לכוון ללוך קטרין (Loch Katrine), . זהו אגם מקסים אך לצערנו מיד כשחנינו במגרש החניה התחיל לטפטף גשם שהלך והתגבר. ליד האגם אפשרות לשכור אופניים - נראה מקום נחמד לטיול אופניים. אנחנו הלכנו קצת ברגל וחזרנו לרכב. ניתן לשוט על ספינת קיטור עתיקה Steamship Sir Walter Scott - אנחנו לא התכוונו בגלל קוצר הזמן. משם המשכנו דרך אברפויל  ו Balloch במסלול לאורך לוך למונד, עם עצירה בעיירה הקטנה Luss. בשל העצלנות לא חנינו במגרש החניה הגדול אלא הסתובבנו ברכב בין הבתים הקטנים והציוריים של העיירה - בהחלט סטייה מומלצת מהמסלול. המשך נסיעה על A82, עד הגעה ל Glen Coe - מבחינתי אחד המקומות עם הנופים המדהימים שראיתי. מזג האויר הסגרירי משתלב היטב בהרים הקודרים עם הצבעים החומים אדומים, פה ושם אגמונים קטנים, התיאורים והתמונות לא יכולים לבטא את היופי. הגענו לפורט ויליאם כבר לקראת חמש וכיוון שידענו שיש לנו עוד כעשרים דקות להגעה לביקתה שהזמנו, ואנחנו צריכים להצטייד בסופר ורוצים להגיע לפני החושך, התחלנו להיות בלחץ של זמן. את הסופר הגדול של מוריסון לא הצלחנו למצוא (למחרת התברר שהיה בדיוק מעבר לפינה) ובסוף מצאנו סניף קטן של טסקו בתחילת המדרחוב. קניה זריזה של מוצרים לארוחת ערב ובוקר, ויצאנו לדרך. הבקתה שהזמנו נמצאת בתוך חווה במרחק עשרים דקות נסיעה מפורט ויליאם, על כביש צר חד מסלולי. בדרך פוגשים כבשים שחורות ראש, סוס לבוש במעיל כחול, פר שחור ענק שמבהיל אותנו מעבר לסיבוב, חוצים כמה נחלים ובסוף העולם פונים ימינה ל lochaber lodges - קבוצה של כעשר בקתות עץ באמצע שום מקום, משקיפות לתעלה הקלדונית ולנוף של בן נביס והרים נוספים, אתר אינטרנט -  http://www.lochaberlodges.com. את פנינו מקבל מלקולם בעל המקום שחיכה לנו במיוחד, ומראה לנו את הבקתה בגאווה תוך הנחיות איך לתפעל כל מכשיר. הבקתה מקסימה, הנוף נהדר, כנראה שלא הקשבנו טוב בחלק של איך מתפעלים את התנור שמסתבר שפועל על גז אבל בסוף מפצחים את החידה שורפים את הפיצה והולכים לישון.

 

היי יעל,

 

באתי בגלל החתול הג׳ינג׳י החמוד בתמונה הראשונה, נשארתי בגלל הסיפור...  גם אנחנו שוקלים את סקוטלנד לקיץ הבא, אם כי מתחילים כבר הרהורי חרטה. ממשיך לעקוב...

 

תודה,

יובל

סיימנו את הסיור הקצר בשוק האיכרים, הסתכלנו למעלה על הטירה הממוקמת על גבעה, עוד למעלה על השמים המעוננים והגשם, והחלטנו לקחת מונית, החלטה שהתגלתה כמועילה ביותר וחסכה לנו עליה לא פשוטה והירטבות בגשם.

לא קנינו כרטיסים מראש והיינו מוכנים לתורים - אבל סך הכל הגענו די מוקדם והתור היה קצר. נכנסנו לטירה תוך פיצול כוחות (הנסיכה לבד - אל תבלבלו לי את המח ותנו לי ללכת בקצב שלי ולאן שמעניין אותי) ושלושתנו יחדיו. אני באופן אישי לא התלהבתי במיוחד מהטירה - הטירות שראינו בהמשך היו נחמדות יותר. 

הכניסה לחדר בו שמורים תכשיטי הכתר הסקוטי ואבן ההכתרה התגלתה כסיוט - עמוס באנשים, ברגע שנכנסת צריך לעבור את כל המסלול המלא בבובות של השושלות הסקוטיות לדורותיהם, ובסוף תכשיטי הכתר הלא כל כך מרשימים, נשמנו לרווחה כשיצאנו. לאחר כשעה וחצי אפילו הנסיכה מיצתה את הטירה, ויצאנו החוצה. סוף סוף הפסיק הגשם והתחלנו לרדת לאורך הרויאל מייל. החלטנו להשאיר את הביקור בקמרה אובסקורה לסוף היום שכן אמור להיות פתוח עד 19:00 בניגוד לאתרים אחרים הנסגרים ב 17:00, וחבל שכך שכן אחר כך כבר לא היה לנו כח לחזור. הגענו אל ככר הפרלמנט ונכנסנו לקתדרלת סנט ג'יילס. בקתדרלה התקיימה בדיוק חזרה של המקהלה - והתיישבנו קצת לשמוע מוסיקת כנסיה ואת המנצח מפסיק אותם מדי פעם ונוזף בהם. השוטטות לאורך הרחובות נעימה, מדי פעם נגני רחוב, נכנסו לחנות פאדג' שוקולד להזרקת אנרגיה והמשכנו עד ל  Holirood park שם ראינו מקומיים רבים מטפסים עם כלביהם לכוון "כסאו של ארתור" - נקודת תצפית שאמורה להיות מרשימה על העיר, ואילו אנחנו המשכנו למוזיאון Dynamic Earth המציג את התהוות העולם מהמפץ הגדול עם דגש על התפרצויות וולקניות. היה תור גדול בקופות, הרבה ילדים (היה יום שבת) והתלבטנו האם להיכנס והאם מיועד רק לילדים קטנים. המפונק החליט להישאר בחוץ ולדגום את בית הקפה, ואנחנו לאחר התלבטויות החלטנו להכנס - החלטה נכונה. המוזיאון מאד מרשים ואנחנו נהנינו. סימנו שם קרוב לחמש די חסרי כוחות והחזרנו לחזור למלון. בערב יצאנו לשוטט במדרחוב מאחורי המלון ולבקשת הצלם אכלנו Fish & Chips (הצמחונית הסתפקה בציפס עם גבינה) - לא נרשמה הצלחה, אבל הכישלון יוחס לעובדה שהדוכן היה בבעלות תורכית...

חזרנו.

עוד התנצלות - התמונות מפוזרות בין 3 טלפונים + מצלמה ועדיין לא אוחדו, מויינו וסווגו, כך שתיאלצו להסתפק בתמונות מהטלפון שלי שהן לא פאר היצירה. בכל מקרה - התמונות (וטובות כמה שתהיינה) לא מעבירות את הנוף האמיתי - אז מומלץ ליסוע ולא להסתפק בתמונות.

למחרת קמנו לבוקר אפרורי וגשום. בדיקה באתר מזג האוויר החביב עלינו Weather Underground  (שאכן התגלה כאמין ליומיים שלושה קדימה בהמשך) מגלה שבצהרים יש לנו סיכוי להתבהרות חלקית, אך עד אז גשם.

לאחר ארוחת בוקר אנגלית למהדרין, יצאנו חמושים במעילים ומטריות לשוק האיכרים המתקיים כל שבת בבוקר ברחוב Castle Terrace. מדובר בשוק קטן עם דוכנים מצוחצחים המציגים מגוון פירות, ירקות, גבינות, בשרים ומבחר שרצים. לא משהו שצריך להגיע אליו במיוחד, אבל אם נמצאים בסביבה ובעיקר אם לא אכלתם ארוחת בוקר יש שם דברים שנראים שווים טעימה. הנסיכה ששווקי אוכל לא מדברים אליה עשתה בינתיים סיור בבית קברות סמוך.

וואו  סיפור טיול על סקוטלנד. ברור שאני כאן.
יעל איזה כיף.

גם אנחנו טיילנו לפני שנתיים בתקופה זו. בהחלט צבעי השלכת מאפיינים תקופה זו. אנחנו חווינו ימים סגריריים שלפי המארח שלנו לא אופיינים לחודש ספטמבר שיחסית לאוגוסט הוא בממוצע פחות גשום.

מחכה להמשך (ויעל תקשטי לנו את הטיול עם קצת תמונות סקוטיות בבקשה...)

מתנצלת מראש נועה - עכשיו מתחילים להכין את ארוחת הערב, אז סבלנות להמשך...