כתוב נהדר! לא יכולתי להפסיק לקרוא (באמצע יום עבודה...). משום מה, יש לי חולשה לסיפורים עם ניחוח סובייטי (אולי זה המגורים בקולחוז שהשפיעו עלי...), ע"ע הסיפור של אלונה או הספר המצוין "מזוודה על השלג". 

 

קטי,

 

כבר הגעתי לאית'קה וויש לציין שאני מאד אוהבת את המוד הספציפי הזה!!! (גם אני רוצה סבא וסבתא באית'קה...).

 

מאידך אהבתי גם את הסיפור בז'אנר מתח וזיכרונות שסיפקת לנו במוסקבה. העיקר שהמזוודה חזרה אליך בסוף....

תודה תמי. תודה מיקה 

 

מיקה, יהיה תיעוד של קורותינו המרגשות בארה"ב, אפילו עלה כבר הפוסט הראשון. אם כי צריך להבין שבימים הקרובים, עד הסופ"ש במנהטן, זה במוד קצת אחר מהרגיל... 

 

תודה קטי,

 

אני אוהדת מושבעת של הבלוג שלך, עוקבת קבוע אחרי הטיולים. מקווה שיהיה גם תיעוד יומיומי של ארה"ב .

איזה ממתק קריאה נפלא. תודה!

תודה אלונה. את נהדרת...

קטרין כבר אמרתי לך ואני חוזרת ואומרת, תענוג. 

הייתי מוותרת על סאגה של המזוודה אבל מוסקבה שלך היא תענוג גדול.

השילוב המטורף הזה של בירוקרטיה נוראית ושרידי הנוקשות סובייטית, הצבע השחור ששולט במטרו עם היופי האינסופי של העיר הזאת, העושר התרבותי שלה, הפאר שלה - מרתק ומהפנט כמעט. והתבלין של ההקשר המשפחתי מעלה את הסיפור לדרגה של מעדן נדיר. 

אני חוזרת לתמונות שלך למילים שלך ומבינה שהגיע הזמן לבקר שוב בעיר האדירה הזאת. 

 

המון המון תודה!