הזמן מפורר דברים-שרשור של אמצע שבוע.
-
עיירה צרפתיתממש לא רחוקה מCDG
נקראת Goussainville-Vieux
כלומר הישנה
כי הוקמה לצידה חדשה.
ולמה הישנה ננטשה? סיפור עצוב על מסלולי שדה תעופה שהחלו להיות ארוכים יותר ורועשים יותר ובתחילת שנות ה-70 בעת מפגן תעופה התרסק מטוס (סובייטי?) לתוך העיירה כמה נהרגו כמו גם הצוות. המטוס הרס מספר בתים וגם את בית הספר (הריק) רבים עזבו ועם השנים גם יתרת התושבים עזבו, רשות שדה התעופה חויבה לפצות את התושבים.
-
הזמן מפורר דברים-שרשור של אמצע שבוע.בית הכנסת בסגישוארה, לא מתפורר ואפילו משופץ, אבל מזמן נטוש...
היהודים עזבו, ספסלי התפילה מזמן נעקרו וספרי התורה הועברו לבית הכנסת הגדול בטירגו מוראש השכנה.
בתמונה האחרונה אפשר לראון משמאל לארון ספרי התורה, אורגן. בית הכנסת משמש כאולם מופעים וקונצרטים (לא של תכנים יהודיים).
-
הכפר הנטוש בקפריסין-אולי Androlikouנירית תודה, ממש הכפר הזה, שוטטנו בו והיינו די המומים.
-
לא רק בחו"לגם בתל אביב
-
הזמן מפורר דברים-שרשור של אמצע שבוע.מסוג האשכולות שאנצור עוד להרבה זמן.
זיוה הזכרת לי את שתי התמונות שצילמתי בזכותך - למטה. קשה להסביר את ה"יופי" שיש במבנים נטושים. ברור שהסיפור מאחוריהם כואב.
רק השבוע דיברנו בעבודה על דטרויט, שהפכה לעיר רפאים, אחרי שתעשיית הרכב של ארה"ב גוועה, ואיך הפכה לזירה לצלמים. אפשר לראות דרך תמונות הנפלאות בקישור איך החיים נעצרו באחת.
ונזכרתי באתר הנפלא הזה, שהצלם שרון רז עשה עבודת קודש בהנצחת בתי הקולנוע הנעלמים.
אלונה - אני בטוחה שראיתי את התמונה, בטוחה ששאלתי את הצלמת אם התמונה טרייה, והיא אישרה שאפילו ראתה אמנים יוצרים במקום. כמו שנאמר - מפי השמועה.
רבקה
-
עיירה צרפתיתגם אני נעצבת כשאני רואה מבנים נטושים, מעדיפה אלפי מונים את אלו ששופצו, שוחזרו או הפכו למשהו אחר.
אבל השרשור הזה נפלא בעיני.
מה שזיוה כתבה פתאום הזכיר לי שמזמן מזמן חקרתי קצת את התחום וכתבתי עליו שתי כתבות - האחת מוקדשת לבתי הבראה שהיו ואינם והשנייה לבתי קולנוע.
לגבי בית ההבראה מבטחים בזכרון יעקב שמוזכר בכתבה - הלוא שאוטוטו, כך כותבים, הוא ייפתח מחדש.
ובנימה אופטימית אספר על שני מקומות נטושים ששופצו והפכו לתוססים ומלאי חיים:
איזור הרציפים בליברפול (אלברט דוק) שנסגר ב1972, אך בסוף שנות השמונים לאחר שיפוץ מאסיבי נפתח מחדש והפך לאחד המתחמים הכי אינים בעיר, עם מסעדות, בתי קפה, שלל מוזיאונים, בית מלון
וטיילת ו-le viaduc des arts מבנה תחנת רכבת שעמד שומם קרוב לעשרים שנה, שופץ בסוף שנות השמונים והפך למתחם יפהפה של סדנאות וחנויות של מעצבים ואומנים.
-
עיירה צרפתיתמיקה, אני רואה שכתבנו יחד, ונזכרנו בצילומי בתי הקלנוע הנטושים. תיכף אקרא את הכתבות שלך, אבל על הדרך, נזכרתי בשדה התעופה טמפלהוף בברלין, שכשנבנה ועוד שנים רבות אחרי נחשב לגדול ביותר, ננטש לפני שנים אחדות, והיום, אולם הנוסעים משמש כאולם לירידי אמנות נוסח צבע טרי שלנו, ומסלולי הריצה של המטוסים הפכו למסלולים נהדרים לגולשים, וכל השטח מסביבם לפארק ענק. בפתח הפארק משכירים רולרבלייד.
רבקה
-
עיירה צרפתיתאני נזכרת בסיפור העצוב שסיפרתי בזמנו על הכפרים הנטושים שניתן להבחין בהם כשנוסעים מאינסה לטורלה בפירנאים הספרדיים.
בתקופת פרנקו התושבים אולצו לעזוב כנגד רצונם בשל תכנית גרנדיוזית לבניית סכר שיביא להצפת הכפרים שבעמק, ובתיהם פוצצו בידי השלטונות לבל ינסו לשוב, אך בסוף התכנית לא יצאה לפועל וכיום שרידי הכפרים הם כל שנותר מאותן קהילות שפעם התקיימו בהם.
-
היינו ונשכחנו
-
היינו ונשכחנוכשטיילתי בבולגריה הגעתי לוידין. עיר גדולה בצפון מערב בולגריה על גדות הדנובה.
בעיר היתה קהילה יהודית מפוארת שעלתה כולה לארץ והשאירה מאחור בית כנסת מפואר.
המבנה עומד ומתפורר לאיטו כשהצמחיה הטבעית משתלטת.
-
כפרים נטושים ועיירות רפאים בספרדג'ני,
העלית נושא באמת כאוב ועצוב.
בספרד יש המוני כפרים נטושים בכל רחבי המדינה הענקית, כפי שאפשר לראות במפה. הסיבות לנטישה רבות. לפעמים המכרה או המפעל שעליו פרנסת הכפר נסגרים, לפעמים הכביש "זז" ועוד.
אחד מהזמרים והמשוררים הספרדיים האהובים עלי הוא joan manuel serrat (שר עם אחינועם ניני וגם עם דיויד ברוזה שבצע רבים משיריו). הוא כתב שיר העוסק בנטישת כפר לבן, העוזבים ברי המזל והמסכנים שנאלצים להשאר בו.
גם באלפים הצרפתיים נתקלנו בלא מעט כפרים נטושים. בחלקם יש בשנים הארחונות מאמץ לשקם את הבתים ולמשוך תיירים ומטיילים.
-
למיקהמיקה וניריתלשאלתכן -
התמונות צולמו בטבריה בבתים שננטשו ועומדים בעזבונם...
מצרפת עוד שני צילומים משם.
אורה
-
אורההזכרתי קודם את טבריה, מכיוון שזו עיר שאני מגיעה אליה לפחות פעם בשבוע אם לא יותר, אני רואה את הבתים העזובים מבחוץ, מעולם לא עלה על דעתי להכנס אליהם, או לצלם אותם, היכן המקומות אותם צילמת??
-
roהאמת היא שאין לי נ.צ. מדוייקים.
חברה מקומית "סחבה" אותי איתה ליום צילומים שכזה....
דישדשנו בשיחים, קפצנו מעל גדרות, פרצנו מנעולים חלודים, והברחנו שממיות.
כך שיהיה לי קשה לכוון אותך....
אורה
-
roאורה... ואני חשבתי כל הזמן שהצילומים היפייפים האלה הם מחיפה.
הם רק משתבחים כך.
רבקה
-
זה מזכיר לישלפני אי אלו שנים, הגעתי עם הגרעין שלי לסוג של היאחזות בקיבוץ כרם שלום. הקיבוץ התפרק בשנת 1995 ורב חבריו נטשו אותו. נותרו בו אנשים ספורים ואנחנו היינו למעשה הראשונים שנכנסו לשם מאז. כשפתחנו את המטבח, גני הילדים והמפעל נדהמנו לגלות שהזמן כאילו עצר מלכת - הציוד נותר על כנו, בסירים במטבח עוד היה שמן לטיגון, פסי הייצור עוד היו מלאים ובגנים היו משחקים. ממש קיבוץ רפאים...
וקצת "ליד" הרעיון של השרשור, מצרפת תמונות של שריד מבית חורי שנמצא במסלול שביל המעיין בגני הנדיב. הבית היה בית חווה שנבנה ב1880. בהמשך האדמות נקנו ע"י הברון והתיישבו במקום חלוצים שנטשו אותו בשל התנאים הקשים. יש שם עדיין שרידים כמו תנור לבנים מפוייח. ובכלל המסלול מוצלח - קצר, קל, מעגלי, נוף יפה וגם שרידים ארכיאולוגיים מאוד יפים, כמו בית המרחץ והנקבה.
-
עיירה צרפתיתרבקה,
המבנה בתמונה מימין לא נטוש. הוא משמש כספרייה. אבל כמה מוזנח... כואב הלב. ייתכן שנמצא כעת תקציב לשיפוץ.
מיקה,
את לא יודעת מה עשית לי. לסבא וסבתא שלי היה בית הבראה בטבעון. אמנם לא הזכרת בכתבה אבל בטבעון היו כמה בתי הבראה, וההיכרות שלי עם הנושא היתה מביקורים אצל סבא וסבתא. המקום היה שלהם. הם עבדו קשה מאוד כדי להפעיל אותו. ההסתדרות וקופת החולים שלחו אליהם נופשים. כשהחגיגה נגמרה סבא וסבתא גם הזדקנו והתעייפו. הם עברו לגור בדירה אחרת, ואת בית ההבראה השכירו למישהו שהפך את המקום לבית אבות. זה התהליך שעברו כל בתי ההבראה בטבעון.
המון חוויות יש לי מביקורים במקום הזה, מהחצר הגדולה והעצים שהיינו מטפסים עליהם, מהמחסן הקטן עם המאוורר שסבא וסבתא עברו לגור בו בתקופת הקיץ כשבית ההבראה היה מלא, מחדר האוכל והמטבח של בית ההבראה, שהיה בו גם חדר שינה אחד ובו הם גרו בתקופות השקטות יותר. סבתא שלי עבדה בעצמה במטבח, וסבא היה מטפל בהכול. אך... אלו ימים.
היום אין זכר למבנה החדרים הגדול וגם לא למבנה חדר האוכל והמטבח. בשטח נבנו בתים חדשים.
-
עזובה בספרי בית הכנסת בעיר ONI בגיאורגיהראשית ליונית שאפו על בחירת הנושא
שנית התרשמתי מאד מהנושאים והתמונות שהבאתם כאן
גם אני אינני אוהבת עזובה והתפוררות,
לכן מאד נגע ללבי כשראיתי את הספרים המתפוררים בבית הכנסת באוני.
הספר שצילמתי החיל בכתב יד בחלק הכחול רשימת אירועים בחיי הקהילה היהודית,
הולדת ילדים , בר מצווה ועוד.
מחד בית הכנסת משופץ מאד יפה אך מאידך גיסא הספרים מונחים כאבן שאין לה
הופכין כי רק 3 יהודים מבוגרים מאד עדיין היו בחיים בעת שטיילנו שם לפני כמה שנים.
רחל לבון
-
לא רק בחו"לערב טוב
הנדל"ן החם של תל אביב, באזור כיכר דיזנגוף, חובק בתוכו מבנים היסטוריים נטושים.
בהם: בית צעירות מזרחי השוכן בין הרחובות פרוג ודוב הוז. שימש בעבר כפנימייה וכבית ספר מקצועי.הנה מה שיש לישראל גודוביץ להגיד בעניין
בית האוהל שהיה תיאטרון עברי בתקופת הישוב ובשנות המדינה הראשונות בחסות ההסתדרות..ויקיפדיה
קולנוע תל אביב שפעל ברחוב פינסקר תל אביב מ 1957 עד 2000 . עד שנת 2010 עמד המבנה בשיממונו וחסרי בית פלשו אליו. ב 2006 נרכש בידי יזמי נדלן לצורך הקמת מגדל מגורים ורק באוקטובר 2010 הוחל בהריסת בית הקולנוע למטרה זו.
גדלתי ליד מבנים אלו שהיו שוקקי חיים בשנות החמישים והשישים. בכל פעם שאני עוברת
ליד המבנים הנטושים הללו נצבט ליבי.
נורית
בית צעירות מזרחי רחוב דב הוז
תאטרון אוהל מאחורי ככר דיזנגוף
קולנוע תל אביב עמד בשיממונו מספר שנים, נהרס עכשיו והוחל בבניית מגדל מגורים במקומו.
-
לא רק בחו"ללגבי בית צעירות מזרחי, למרות דעתו של גודוביץ, מתוכנן לקום במקום 3 כיתות גן+ מתנ"ס...
