תודה ג'ני!

אותי הפליאו מספר התגובות של האנשים כאן באשכול שמצאו גם הם את וינה קרירה...

בדיוק נזכרנו עכשיו בכל טיולי הכריסטמס שלנו, ונזכרנו שהראשון בהם היה בפריז, לפני עידן עידנים, איך אווירת החג היתה מורגשת שם בכל קרן פינה, איך בחנויות שרו והכריזו על מתנה אקראית מדי כמה דקות, לקונה אקראי, איך אנשים שרו ברחובות - לנו זה נראה משהו ספונטני, הרבה לפני שהמציאו את הפלאשמוב... איך בארוחת הבוקר במלון נתנו שוקולדים קטנים לקראת כריסטמס, ומקהלות שרו כמעט בכל פינה שירי חג.

מיותר לציין שלא מצאנו את כל זה בשנה שעברה בפריז....

המלון בברלין, מספר משה גלעד בהארץ הוא באזור מתחדש, עם קניון חדש ליד. שווה לנסות! וחברה שלי שהיא סוכנת נסיעות, סיפרה לי שהוא מאוד מבוקש אצלם!

הילדים, כן... אני נהנית להסתכל עליהם בכל מקום...

רבקה

היי רבקה

השלמתי את אשכולך עד עכשיו. 

מעניין לקרוא שמצאת את וינה מאופקת מבחינת קריסטמס. כי גם אני מוצאת את צרפת מאוד מאופקת לעומת שוויץ בענין החגיגות. אנסי כל כך צנועה ביחס למונטרה התוססת מבחינת הקישוטים, השווקים והמודעות. 

המלון שלך שיחוק!!!! כל כך מיוחד ויחודי. והכי תודה שגם בברלין יש לו אח.

ריגשת עם הסיפור של חמך. מאוד מתחברת לנושא חיפוש השורשים, בטוחה שלבעלך הייתה משמעות מיוחדת לגלות עוד ועוד פרטים על אביו.

לגבי הילדים זה עניין של חינוך. אני זוכרת שגם מילדי ברלין מאוד התרשמת. מסכימה איתך, הכל עניין של חינוך. גם בסנט פטרברוג בה טיילנו בקייץ בכל מקום בו ראינו ילדים, כולם התנהגו בסדר מופתי וגילו סקרנות רבה.

אוהבת לקרוא אותך אשמח אם תמשיכי 

תודה רבה למטייל המתמיד, תודה חבל על התוספות שלך.

לקחתי פסק זמן קצר. בינתיים קבלו קצת תמונות, ועוד אחזור.

רבקה

יוגנשטיל בוינה

נאש מארקט

קצת מרחובות וינה

רבקה

ערב טוב רבקה !

איזה שרשור מרתק התפתח פה !

כרגיל ,נהניתי מתמונותייך הנהדרות והסקירה המדוקדקת שלך שמעשירה מאד.

בוינה בקרנו לראשונה לפני כ 20 שנה ואז במשך כ 3.5 ימים גשם זלעפות שלא

פסק אפילו לרגע.

ובפעם השנייה בדצמבר 2012 ליום אחד מבודפשט עםרכב והדרכה.

גם עלינו העיק האיפוק וחוסר גילויי השמחה .

תודה על ההשקעה והשיתוף !

רבקה.

נכון, האנדרטה בכללותה הוקמה לזכר קורבנות הפשיזים.

אך הפריט הזה  הוא לזכר השפלת היהודים וכ"ו.

*    *   *

אין הסבר שזה לזכר הקורבנות היהודים.

נכון .

בדיוק  כמו שאין הסבר ליד אנדרטת "נעלים על הדנובה" בבודפשט שזה לזכר קורבנות יהודים.

תודה רובי. התחושה מוכרת. סיפרתי עליה כבר לפני שנים עת עמדתי במאוטהזון והסתכלתי על הנוף המרהיב.

חבל - האנדרטה הוקמה כדי לציין את מוראות הפאשיזם באופן כללי. במקום בו הוקמה היתה הפצצה אווירית בסוף המלחמה, והרבה מאוד אנשים נפגעו. כמו שסיפרתי, האוסטרים לא מכירים בחלקם במלחמה, הם רואים בעצמם קורבן. באף מקום לא תראה שלט שמכה על חטא. צילמתי את השלט ליד האנדרטה הזו, אני עוד צריכה לתרגם אותו, הנוסח הוא מאוד כללי. יש אומרים שהאיש המקרצף באנדרטה, דומה באופן תמוהה למארקס. אבל עצם העובדה שחלק מאבני האנדרטה נלקחו ממאוטהזן, אומרים בעיניי דרשני.

רבקה

רבקה,

רק עכשיו קראתי את הסיפור המרגש על חמך- תודה על השיתוף  

בשנת 2008 ביקרתי לראשונה באוסטריה, מה שקרה לי בה לא קרה לי באף מדינה באירופה שהייתי לפני וגם אחרי.... בכל מקום שהיו פסי רכבת הצטמררתי... אנשים מבוגרים עוררו בי זעם פנימי (״אתם הדור שניסה לחסל אותנו״) ובגדול ממש לא הצלחתי להנות... בדיוק כמו שקרה לכם באוסטריה בפעם הראשונה.

מה שמוזר שכשטיילנו באותם מקומות לא הייתי מודע לכך שבדיוק במקומות שהיינו (לדוגמא מלק וגמונדן) התחוללו זוועות..שכן הכל כל כך ציורי שם.. ובכל זאת הייתה לי תחושה קשה באותם המקומות. 

פחות משנתיים לאחר מכן קראתי את הספר ״ספל הדבש״ (ממליץ מאוד לקרוא) המתאר את סיפורו של נער צעיר, אליעזר איילון,יליד פולין שבמהלך המלחמה התגלגל למספר מחנות -בתחילה בפולין ולאחר מכן באוסטריה. בספר נחשפתי לכל הזוועות שהיו בדיוק במקומות היפים שהיינו כשנתיים קודם -מלק, גמונדן ועוד... 

מאז הייתי באוסטריה עוד פעמיים ונהניתי מאוד...

סיפור הטיול שלך חושף בפניי היסטוריה מרגשת ומרתקת, יצירה, תרבות וכמובן ותמונות נהדרות 

רובי 

נקודה יהודית נוספת:

ב"כיכר אלברטינה" יש פסל ברונזה

של יהודי מקרצף את הרחוב.

(בהודעה 54 של רבקה   יש תמונה )

השפלת היהודים על ידי הנאצים היתה חלק מהמדיניות.

מיד לאחר ה”אנשלוס” במארס 1938 .

נצטוו יהודי וינה - לקרצף את אבני המדרכה  בסמרטוטים ומברשות ללא ידיות .

או בחלקי לבוש משל עצמם או אף בידיהם החשופות.

כשההמון הוינאי צוהל, ופניו מביעות שמחה לאיד על ההצגה הגדולה, המועלה בחוצות עירם.

חינם אין כסף.

גם לי היתה תקופת קנדינסקי וגם לי שמורה עבורו פינה חמה גם היום. 

היתה לפני מספר שנים תערוכה מאוד מאוד נחמדה שלו בירושלים. 

לזיוה------ את צודקת. הרוסים, נוסף לקנדינסקי גם חיים סוטין וגם מרק שגאל ועוד אחרים שכרגע לא זוכר את שמם. אני לא משתגע על אף אחד אבל מאוד אוהב את האימפרסיוניסטים ולמזלי יש רבים. כשאני מגיע לעיר או כבר בשלב תכנון הטיול אני מחפש אם יש תערוכה של אימפרסיוניסטים.

הי חברים יקרים,

רחל - תודה על כל מה שאמרת. אם גם את לא היית כל כך הרבה שנים בוינה, את עשויה להתלהב ממנה. עם מחירי אוסטריין, שווה אולי לקפוץ לסופ"ש ארוך.

LBD - תודה על קנדינסקי. אני מבינה שמיטב יצירותיו נמצאות ברוסיה. אהבתי מאוד גם את תמונותיו של פרנץ מרק באותה תערוכה.

זיוה - אני מבטיחה להמשיך. את רק יודעת שהנחיתה היתה הפעם קשה. טוב מאוד שאת אגואיסטית!

רק בינתיים אספר לך שלמרות שתכננו את מוזיאון הסצסיון ליום אחר, קרה שטיילנו ככה ביום די גשום, עם גשם טורדני, ומרחוק ראיתי כדור זהב כזה מעניין ולא זכרתי למה אני מכירה אותו עד שהתקרבנו ממש לבניין... קורה. אז כבר נכנסנו וראינו הכל.

אני תיכף אקח את המחברת וארשום דברים.

רבקה

פעם היתה לי "תקופת קנדינסקי". ממש השתגעתי עליו. גם היום אני חושבת שביחד עם השלישייה הקטלונית ואמני צרפת - גם הרוסים נתנו פייט יפה להתפתחות האמנות המודרנית.

רבקה'לה,

את יודעת שכתבתי לך במקום אחר, ואני מוסיפה גם פה - כמה המסע האישי שלכם היה מרגש וחשוב הרבה יותר מכל הדברים שכתבתי כאן. אבל אני אגואיסטית וסקרנית 

היום יום הולדת של וסילי קנדינסקי ולפני 3 ימים היה 70 שנה למותו., אחד הציירים הגדולים של המאה ה-20.

2 תמונות שלו בתערוכה באלברטינה:

:

רבקה, זהו? חשבתי שיש המשך. מה עם הצסיון? איך התרשמת מהמבנה? מאוד מעניינת אותי התקופה האדריכלית הזאת מפני שהניסיון להיחלץ מהסגנון השמרני, המפואר, המגונדר והפומפוזי של העבר מאוד קשה ולא פשוט.

האם שמתם לב לבית לוס? נדמה לי שהוא איפשהו ממול למתחם הופבורג. עלתה בדעתי מחשבה שדווקא על רקע השמרנות האוסטרו-הונגרית ואח"כ זו של אוסטריה המכווצת שנותרה ממלחמת העולם הראשונה (שבוודאי ניסתה להתגונן ולהגן על ערכיה), התפתחו בווינה יציאות הזויות (ואמנם רעננות, אבל עדיין יש בהן מן הניתוק) כמו אלה של הונדרטוואסר. ואת יודעת מה? גם קלימט הוא קצת יציאה. אבל אני חושבת שלא ראיתי יצירות מקוריות שלו ואולי ארגיש אחרת אחרי שאראה. איך התרשמת מהתערוכות בבלוודרה (למרות הקושי שבתצוגה)?

רבקה ערב טוב וברוכה השבה!!!

נהנית מאד לקרוא על הטיול בוינה  כי זה מזכיר לי את הטיול הראשון שלי לחו"ל שהתחיל מעיר זו. בת 23 הולכת לכבוש את העולם עם חברה לספסל הלימודים.

היינו עניות מרודות אז לא חשבנו על שופינג, גם לא על מסעדות. אכלנו לחמניה אחת וקוטג' לכל היום כדי לא לבזבז כסף על זוטות. צעדנו ברגל את כל רחוב מריה הילפ שטראסה אם אני עוד זוכרת את השם הנכון. הגענו לפריס אחרי 5 ימי וינה +4 ימי טיול באוסטריה כמה ק"ג פחות.

• אין לי שורשים בוינה אבל נכבשתי בסיפור של חמך יפה התואר.
• גם בסין ראיתי ילדים מגיעים למוזיאון היהודי בשנחאי ומתנהלים בשקט מופתי.
• בארץ דווקא יצא לי לראות במוזיאון ת"א הרבה פעמים תלמידי בי"ס באיזו תדירות מבקרים - אין לי מושג אבל בעיית החינוך כאובה.

הנקודה היהודית שסיפרת עליה לא היתה ידועה לי שמחתי שהרחבת עליה את וכל מי שהוסיף כאן.

רחל  לבון

אמה, ג'ני, גלי ואיריס - תודה על התוספות!

אמה - איפה את מבלה.??

גלי אני עוד צריכה למיין את תמונות האוכל כדי להעלות אותן.

וקצת על אמנות רחוב בוינה:

גם זו מאוד קלאסית. את רוב המרב הציבורי תופסים פסלים מאוד בומבסטיים שמפארים את הממלכה האוסטרו-הונגרית לתקופותיה. חיפשתי קצת גרפיטי לנשמה, והיא כמעט ולא קיימת. כלומר, יש את המקומות המקושקשים האלה הלא נעימים (שבודאי נמחקים בין לילה) אבל לא האמנות דוגמת שורדיץ' של לונדון. כנראה שאין אווירה מתאימה לכך... כנראה שהצעירים שבעניין מחפשים ערים אירופאיות אחרות.

לא נותר אלא להתעמק בפסלים השונים ולראות שוינה, בניגוד ללונדון או פריז, מפארת את אומניה - השחקנים, המוזיקאים,הציירים והמדענים השונים ולא את הגנרלים.

רבקה

קראתי את הסיפור בבלוג ואהבתי מאד.  מאד מאד מרגש ונוגע.

איך לא התחלת מזה ?  נותן לדיווח וינה שלך ממד כל כך אנושי , מיוחד ואחר.

תודה

איריס

הי רבקל'ה ברוכה הבאה!

גם אני פה בוינה השקטה

בהחלט יש להם מה ללמוד מהפאבים של השכנים. אני מבינה שהאוכל שבחרת משובח. איזה שניצלים ענקיים יוצא להם.

ילדים ושקט אצלנו זה סטארטפ.

ממתינה להמשך...

רבקה,

אני קוראת אותך בעניין ומזדהה עם הרבה ממה שאת כותבת.

וינה היא ללא ספק בירה אירופאית קלאסית- אולי הכי קלאסית: מבנים מרשימים ושדרות רחבים, בית אופרה מהודר, ארמונות, מוזיאונים מעולים, כניסיות בראק, קונסרטים משובחים,  מדרחוב אלגנטי, בתי קפה עם השנדלירים, המראות, המלצרים המבוגרים והעיתונים, שניצל ושטרודל ובתקופה זו שגם אנו היינו בא לפני שנה שווקים צבעוניים. ואם כל זה, וינה היתה לי אפורה ומנוכרת, מענינת ועשירה תרבותית בהחלט אך לא מרגשת, לא נוגעת.

גם לי ה Monument Against War and Fascism שליד האלברטינה עם הכיתוב הכה ניטרלי והמנותק מההקשר הרחב היותר, שאינו מזכיר במילה את קורותיה של אוסטריה לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה גרם לתחושה קשה. דוגמה מטרידה ל  ל victim myth שהיה לחלק אינטגרלי מהזהות הפוליטית האוסטרית משך שנים ארוכות לאחר תום המלחמה.

כמוך אני הופתעתי וקצת התאכזבתי מהחזות הפשוטה של העולם המרכזי בבית האופרה. המדריכה שלנו (היבשה למדי) הסבירה שחלק זה של הבניין ספג פגיעה ישירה בהפצצה במהלך המלחמה ושופץ לאחר מכן, ואילו חלקים אחרים  כגון חדר ההסבה לא נפגעו  ולכן הם הרבה יותר מפוארים.

רבקה,קראתי בהמשכים,התחלתי רגע לפני העליה לטיסה.המשכתי עכשיו.ועברתי ל "בית אחד וגעגוע" הכתוב כול כך יפה.וינה בהחלט שונה.

אמה

טוב איריס, יש לך חלק בזה, הייתי חייבת לכתוב ממה כן נהניתי עד כדי התרגשות.

אז כאן כתבתי. בית אחד וגעגוע.

רבקה

הי איריס,

מהתחלה אמרתי שלא היה וואו.

מרגש - מאוד. זה היה עבורנו טיול נוסטלגי ברמה האישית.

נהננו - מאוד!

אבל לא היינו מגדירים את הטיול הזה כוואו.

היו לנו הרבה טיולים אחרים שרמת הריגוש מהמקומות אליהם הגענו היתה גדולה יותר, אין ספק.

רבקה

בוקר טוב רבקה

כבר כמה ימים קוראת לאט, כל פעם חתיכה.  מחכה להתרגשות ... לניצוץ והוא לא בא. 

אז וינה מעניינת ויפה ואת כתמיד כותבת טוב ומצלמת נפלא.. אבל אני מרגישה שלא ממש התרגשתם והתלהבתם הפעם , שמשהו חסר ותקני אותי אם אני טועה. 

מקווה שבכל זאת היתה חופשה נעימה עם קצת מנוחה ומרגוע לנשמה

לא כל טיול חייב להיות וואו

לחיי אלה שבדרך

איריס

אני רק מצטטת את הבחור החביב עם המבטא הסקוטי המשגע...

רבקה