אמה, פשוט מדהים איך אנחנו, דור שלישי והלאה לניצולי השואה, עדיין חווים את הנושא כל כך חזק... בכל נסיעה לאירופה יש איזו שהיא מחשבה פה ושם, תזכורת לעבר הנורא הזה... גם עכשיו, בפראג עם הסבא והמעבר בין בתי הכנסת, השמות של הנספים על הקיר, הזעזוע מכמה מקום תופסים 77 אלף שמות (כל קירות בית הכנסת...), הציורים של הילדים מטרריזנשטאדט, הידיעה שהקהילה נחרבה ובתי הכנסת משמשים היום כמצבה למה שהיה ולעולם לא יהיה עוד...

 היי נירית ותודה על הכתבה המצורפת.

ניסיתי להיכנס לכתבה על חופשה בבודפשט,"הלך לי האוקטגון" כי רשמת שהיא מצחיקה כתמיד,אך אין אפשרות.רק דרך מנוי...האוקטגון משכה את תשומת ליבי ,שבנו לפני שבוע ממנה בדיוק.

לצערי פחות אהבתי את הפתיח.נכון יותר את ההשוואה בין הערים,אבל זה באמת שולי.

כל אחד והתרשמות שלו/שלה.

אם כבר מספרים על הרובע היהודי בבודפשט,רוצה לספר על חוויה מוזרה שחויתי עכשיו.

ביקרנו ביום ראשון ברובע  בנסיון להיכנס לבית הכנסת כמובן. היינו בבודפשט בטיול קודם וביקרנו בבית הכנסת תוך סיור מודרך כולל המוזיאון,הקברים,הערבה הבוכיה..

הפעם היה גשם ותור גדול,החלטנו לותר ובמקום זה לטייל באזור.

נכנסנו לפסג' gozsdu udvar ,היה בדיוק שוק קטן של עבודות יד וכמה דוכנים מאוד מעניינים.

רכשנו מתנה מיוחדת והמשכנו פנימה לסוג של חדר ענק מחולק ובו שולחנות למכירת מוצרי יד שניה/עודפים.

בדרך כלל אנו אוהבים שווקי עתיקות ויד שניה ,כאן המחזה היה שונה.

אולי בגלל המקום הסגור ולא חינני או בגלל הבאלאגן מסביב,למרות שניסו לשמור על גבולות השולחנות והקולבים.

לאחר דקות בודדות הרגשתי מחנק,וסחרחורת כול הבגדים מסביב,התיקים,האנשים,ותליה על מה שיש איך שיוצא...הזכירו את סרטי גטו,את מיון הבגדים את כל אותפ הסרטים הרבים שראיתי,על התמודדות ומכירת כל פריט שניתן עבור קצת אוכל.נעשה לי ממש רע,הרגשתי שאם לא יוצאת עכשיו אני מתעלפת והלך על החופשה.

כשבקרתי בבודפשט הסותובבתי שם בעת השיפוצים.אפשר היה לראות בו זמנית את החורבן ואת מה שיהיה בסופם של השפוצים.

בית הכנסת רומבך היה רק מעטפת כשכל הפנים פיגומים ומשטחי עבודה.

בקושי יש יהודים היום בהונגריה. עדין רק  הם אשמים בכל צרות המדינה.

רנצי

 

 

תודה פמילי ולי על ההתייחסות ולי-תודה מיוחדת על התוספות.

מודה שבודפשט לא במגירת החלומות שלי עדיין, אבל אולי פעם..

גם נרי לבנה כתבה השבוע על טיול בבודפשט-מצחיקה כתמיד, לא בטוחה שחובבי העיר יסכימו איתה, אבל אני התחברתי.

 

 

נירית, מאוד מעניין 

תודה על הבאת הקישורים

 

אני חושבת שבודפשט התחבבה על המטייל הישראלי

בין השאר, גם בשל הזיקה הרבה ליהדות

וההיסטוריה הציונית הנוגעת בכמה מקומות ברחבי העיר:

 

 

פארק חנה סנש, שצנחה בהונגריה במלה"ע ה2

 

בית הכנסת הגדול

ומוזאון יהדות הונגריה הצמוד, ביתו של הרצל ועלה לתורה בביהכנ"ס.

אנדרטה לזכר ראול ולנברג

התיכון הפרוטסטנטי בו למד הרצל

 

מרכז הרצל ומרכז תרבות ישראל

 

שרידי הגטו ברחוב קיראלי 15

 

מוזאון השואה

 

בית הזכוכית -  קרל לוץ ועליית הנוער

בשנות ה-30 מפעל לייצור זכוכית לבנייה, נסגר בזמן מלחמת העולם השנייה והפך למוקד הצלה עבור יהודי הונגריה.  כיום משמש כמוזיאון הנצחה.

 

אנדרטה לזכרו של קרל לוץ, חסיד אומות העולם

 

מצבת הנעליים על שפת הדנובה  ליד הפרלמנט, מול מצודת הדייגים

 

מצבה לזכר אפרים קישון בסמוך למועדון המולאן רוז' 

 

בבודה ובאובודה - יש שרידים מהעבר היהודי

 

בעיירה סנטאנדרה - הגענו לבית כנסת עם היסטוריה מעניינת

 

ועוד...

 

 

 

 

נירית,

מרתק! אעבור יותר לעומק על הכתבה בערב בבית.

בפעם הראשונה בה בקרנו בבודפשט לפני שנים, שכרנו דירה ומסתבר, שהייתה ממוקמת בגטו היהודי ההיסטורי. אני מבינה מהכתבה, שהדירה הייתה כנראה ממוקמת באחד מהבתים של "הכוכב הצהוב"... המבנה של הדירה ההיא מזכיר מאוד את בתי הדירות המצולמות בכתבה. 

באותה נסיעה, התחוור לנו ככל שטיילנו, מה הייתה ההיסטוריה של הגטו, וניסינו אכן להבין היכן היו גבולות הגטו, בתי הכנסת, מה נשאר מאז, מה פעיל עוד היום וכו'. האזור היה אז בתנופת שיפוצים אדירה, וכשחזרתי לבודפשט באוגוסט האחרון עם הבן, המקום אכן נראה מאוד שונה, הרבה יותר מטופח ומושקע - חצרות גודג'ו וכו'.

בזמנו, הביקור בבודפשט נפל על ראש השנה ולאחר ביקור בבית הכנסת ברחוב דואני וסיור מודרך במקום, חזרנו בערב ראש השנה לבית הכנסת, לתפילה. היה מאוד מרגש וחגיגי.

תודה על הבאת הכתבה לפורום...