תמונות מקסימות!

שמוליק

כל סיום הוא הבטחה למשהו חדש ואולי יותר מרתק ויותר טוב ?!

רחל

כבר בקרת בחצי עולם. הגיע הזמן להגיע לאפריקה ! לא רחוקה יותר ממקומות שבהם כבר בקרת! (רק יותר מעניינת..... חה חה חה)

והסולטיס של אוסטרליה, מסוכנים יותר מקרוקודילים מכוון שהם חיים גם באוקיאנוס. פרטים שונים נצפו שוחים בין אינדונזיה לאוסטרליה !!!

אהלן צפריר

כרגיל נהנית לקרוא על הטיולים שלך.

נהנית לראות את התמונות המדהימות עם כל הספארי שלך.

מקווה שיבוא יום ואגיע גם אני לאיזור .

בינתיים הקרוקודיל היחיד שאני זוכרת הוא קרוקודיל דנדיי.

צפריר,

היה סופר מעניין והתמונות נפלאות. חבל שכבר נגמר....

שמוליק

אז הנה הפוסט האחרון

ברור לי מעבר לכל ספק שאיש מכם לא ייצא כמונו (אנו ובני המשפחה מהארץ) לספור תנינים. זהו ארוע שאינו קורה בתדירות גבוהה ואינו מתפרסם בשום עתונות תיירותית כארוע אליו יכולים להצטרף תיירים מזדמנים. צריך להיות 'במקום' שזה קורה, כשנערך הארוע או בזמן שנערכים אליו. אבל,,,, קיים כאן אלמנט נוסף שבודדים ממש לקחו בו חלק והוא ספארי בסירה.

ספארי שכזה קיים בהרבה ארצות באפריקה אבל מטיילים לא כל כך מודעים אליו.

בדרום אפריקה: ספארי לאיי כלבי הים והכרישים הלבנים ליד קפטאון. ספארי לוויתנים ליד הרמאנוס. ספארי כרישים לבנים ליד גאנס-ביי וספארי דולפינים סביב הנמל של דרבן.

בזימבבואה ובזמביה: ספארי בסירה על הזמבזי ששם רואים לפעמים פילים שוחים בנהר.

בזנזיבר: ספארי-בלו להכרת חיי האוקיאנוס. לפעמים פוגשים מאנטות וצבי ים.

בטנזניה: ספארי סירה על נהר הרופיג'י. באזור ארושה: ספארי בקייקים בשמורת ארושה.

בקניה: ספארי סירה באגם נייואשה. היפופוטמים וציפורי מים.

לכן אני ממליץ כאן בכל פה: כשתגיעו יום אחד לספארי אפריקאי (לא ברמת-גן) בקשו לצאת לספארי 'רטוב'. (לא נרטבים שם). בספארי שכזה תוכלו להתקרב לחיות רבות ממרחק אפסי ממש ולהנות משהייה 'במחיצתם' (ממש ממש בקרבתם).

אנו ספרנו עוד תנינים רבים עד כמר המפקד. ארוחת צהריים אכלנו בשטח לא רחוק מהמים תחת עץ רחב צמרת ועם בריזה נעימה מהאגם.

הטיסה חזרה הייתה מעט מטלטלת, אבל הפעם הראות הייתה מצויינת וחלפנו מעל משטחים ירוקים שאפילו אירלנד יכולה להתקנא בהם.

להתראות בטיול הבא!

השארתם אותי 'לבדי', איתנין מול תנין במרכזו של אגם גדול ושורץ תנינים רבים. אז לאן מכאן?

למחנה כמובן! שוב נסיעה למחנה בשעת הדימדומים. חיות רבות מתחילות בתנועה לכוון המים וחיות אחרות 'נכנסות לכוננות' טרף. הפעם לא ראינו אף 'מחזה' של טרף אפילו שמחזות כאלו הן די נפוצים בבוש. הגענו חזרה למחנה לקראת השקיעה ממש ולפני ארוחת הערב המשותפת (כל הסופרים והסופרות) נתנה לנו שהות מספיקה להתקלח. הפעם שכחתי (מהתרגשות כמובן ואתכם הסליחה) לצלם את הפסיליטיס הנפלאים שהמחנה העניק לנו.

כבר כתבתי: "תחת כיפת השמים" אז זה נכון בהחלט: תחת חשוף תחת כיפת השמים. משטח עץ מוגבה מהרצפה שעליו עומדים ומעל, ראש ענקי למקלחת. יותר למעלה, רק צמרות עצים ושמים שהלכו והתעננו ממש למול העיניים. במחנה קיים דוד שמש לכל אוהל, כך שמים חמים היו בשפע!

לאחר גמר המקלחת, מתלבשים בנחת וקוראים לשומר שמצוייד בפרוג'קטור ונשק, שילווה אותנו לחדר האוכל. הוא מאיר בחופזה לכל עבר. אולי תצצנה אלינו לפתע עיניים צהובות מתוך הסבך?!

כוונת המארחים הייתה שנאכל בחוץ, כמעט על שפת האגם כשמספר מסאים יאבטחו את הארוע וכמה מדורות תבערנה מסביב אולם לפתע החלה במרחק לא רב סופת ברקים ורעמים אדירה והמארחים החליטו להעביר את הארוחה חזרה אל סוכת חדר האוכל. לאחר שהסופה הגיעה, הטיחה בנו המון גשם, רעמים וברקים, היא גוועה לה בשקט ונעלמה כלא הייתה. כל קבוצה החלה לפי תור להראות את הסיכומים שלה והתברר שבאותו יום נצפו באיזור מעל חמש מאות תניני יאור, חלקם אפילו במרחק של מאה מטרים מהמים!

ארוחת ערב בבוש כללה: מרק דלורית מעולה עם קינמון, ירקות מוקפצים עם סטייק בפלפלת, מעדן ביניים (מעין 'קרטיב') 'לניקוי הלוע' לפני שהגיע המנה המסכמת שהייתה עוגת בראונינג מצויינת עם המון קפה.

שוב ליוו אותנו שומרים אל האהלים. עד פתח האהל ממש! הם נפרדו מאיתנו בברכה מסורתית 'והבטיחו' לבוא מוקדם בבוקר להשכמה.

נרדמתי עם הספר ביד והתעוררתי השכם בבוקר לקול ציוץ אלפי ציפורי היער. 'המשכים' עדיין לא בא והיה בידי זמן לשבת בשקט על מרפסת האוהל ולהקשיב לקולות הג'ונגל המתעורר.

בארוחת הבוקר פגשנו את שאר בני המשפחה מהארץ. "ישנתם טוב?"

"מי ישן, כל הלילה היו רעשים מפחידים סביב האוהל ופחדנו להרדם!"

ןאכן, מסביב לאהלים הבחנתי בכמה וכמה בורות אותם חפרו בלילה חזירי הבר....

אני בטוח שתתעוררנה שאלות לגבי התמונה הראשונה ואתם מוזמנים לשאול.

נירית: את וודאי זוכרת את הפוסט שלי 'לפעמים יש הפתעות בחיים' כאן בפורום מה06.11.2014 כולכם מוזמנים לחזור ולקרוא.

שמוליק: מה אגיד לך? יש סיכונים, אסור להגיד שאין סיכונים! לראייה: מדי פעם כאן או שם נפצע או נהרג מטייל לא זהיר. אבל..... (אבל מודגש מאוד) יש לקחת הכל בפרופורציה! (כמו בביטוח, לברר סטטיסטית את גודל הסיכון)

מספר הנפגעים הוא זניח! אחד מכמה מאות אלפים!

בואו נראה את הכותרות מהשבוע שעבר

"הציע לה נישואין באיביזה (מקום נפלא) היא קפצה משמחה ונפלה אל מותה"

"שמונים ושבעה מבקרים מדבקו בחצבת בפארק דיסני בארה"ב"

"ילדים נתקעו על מתקן הפארק שעשועים למשך 3 שעות עם הראש למטה עד שחולצו"

"קרון ניתק ממגלשת הרים. שני ילדים נפצעו"

לפני כמה חדשים, יצא ידיד ישראלי מכאן לג'נבה לפסטיבל ג'אז וחזר עם תומך לעמוד השדרה לאחר תאונה קשה......

אז אין שום צורך להמשיך במסכת זו שלעולם לא נגמרת

כל אחד שוקל את מידת הסיכון שהוא לוקח על משפחתו ועל עצמו. אישית (וזה לאחר יותר מאלף לינות 'בג'ונגל') אני אומר שרמת הסיכון היא אפסית!

בוקר טוב צפריר,

תודה על השיתוף בסיור המרתק וב"טיול" השונה הזה.

מקווה שגם הדורות הבאים יוכלו לטייל בטבע הפראי ולהתקרב לחיות הבר...

המשך שבת נעימה!

לגמרי מרתק. 

כל כך משמח גם לשמוע על הפינות האלה בהן הטבע האמיתי ממשיך לחיות בעוז. 

ובאשר לבני האנוש - תגיד - ברצינות - זה לא מסוכן קצת יותר מידי?

נטשתי אתכם (ואתם אותנו) בסירת אלומיניום קלה בעלת תחתית שטוחה נהוגה בידי שייט שאינו יודע קרוא ובקושי מדבר אנגלית, (אבל לעומת זאת יודע היטב 'לקרוא' את התנהגותן של החיות השונות במים.) כבר פעמיים הוא נאלץ לשנות את נתיב הסירה בכדי להתקרב ככל שיוכל לגדה שעליה רבצו הרבה תנינים ובמים שסביבתה שחו עוד רבים. גם בתוכו של עדר ההיפופוטמים יכלנו להבחין בכמה ראשים וגופות של תנינים.

תוך העזרות במשקפת, ערכנו חישוב מהיר של מספר התנינים שלאורך הגדה וניסינו לאמוד את ארכם. לאחר שערכנו את הסיכומים, סימנתי לשייט להמשיך לשוט לאורך הגדה. להפתעתי, הוא פנה חזרה לכוון מרכז האגם תוך שהוא מצביע על שובל של בועות שהתקדם לעברנו תחת המים.

 "היפו ענק אדוני! נקבה מסוכנת מאוד"!!!  KIBOKO KUBWA SANA MZEE!  NAMANKE! KALI SANA!!!

איך הוא ידע, לא הבנתי, אבל עם סכנה לא מתווכים! שובל הבועות התקדם לעברנו במהירות ולפתע התרומם מתוך המים במרחק לא רב מהסירה, ראש ענקי! רק הספקתי להבחין שצבע העור סביב העיניים היה אדמדם! מיד לאחר שעלה ושאף אוויר, נעלם שוב הראש הענק במים ושוב ראינו את שובל הבועות ש'עקב' אחר הסירה. כיצד הוא הבחין בו כבר בתחילת הארוע, נבצר מבינתי, אבל שמחתי שהשייט לא ידע לכתוב, אחרת היה אולי מתרכז בכתיבה ולא בהיפופוטמים!

עידו, מנהל 'פורום אפריקה' פרסם ביום שמונה עשר בינואר כאן ב'אתר אפריקה', תחת הכותרת: 'מדהים-היפופוטמוס' קטע וידאו שצולם על ידי תיירים במלאווי ופורסם בוואלה באותו תאריך. אני מנסה לצרף אותו כאן, רק בשביל 'האוירה'.

צפו ברגע המפחיד בו היפופוטם הסתער על תיירים

http://forum.lametayel.co.il/forum_rview/th-1254370/rid-0

לאחר ארוע זה, המשכנו לסרוק את הגדות בתחום הגזרה שלנו וכך המשכנו עד שעות אחה"צ המאוחרות. ספרנו כשישים קרוקודילים. לפחות ארבעה מהם היו בגודל של חמישה מטרים. הם היו בכל מקום. בין ההיפופוטמים, על הגדות החוליות, בתוך סבך השיחים שלאורך הגדות או על 'האיים' שנוצרו בתוך האגם בגלל ההצפות וגם ראינו תנינים גדולים במיוחד שוחים בבדידות מזהירה בלב האגם.

בכל אותו זמן ראינו גם המון חיות יבשתיות 'משתעשעות' בקרבת המים. קבוצות של בבנונים היו עסוקות בעניניהן ולא הטריד אותן עצם נוכחותינו בקרבתם המיידית. המון ראשי-ג'ירפים בלטו מעל ראשי העצים והשיחים שלאורך הגדה ומידי פעם ראינו ממש ממרחק אפס גם פילים ופילונים. המון ציפורים יכלנו לראות על השיחים שלאורך הגדות, במים ועל העצים שמסביב.

כוונת המשפטים האחרונים היא להדגיש שיש גם 'דרך-שונה' לעשות ספארי, 'ספארי שייט' ומתקיימים כאלו במדינות שונות באפריקה.

צרפתי למעלה 'סדרה' של חמישה תנינים אתם נהלתי 'דו שיח' (או שהם ניסו לומר לי משהו או שאני אמרתי להם משהו (שאולי הבינו))

חברות וחברים זכרו שמעבר לנושא הישיר של 'ספירת תנינים' , קיים גם האלמנט של ספארי. לא רק בסירה, אלה גם 'אל' ו'מ'הסירה למחנה. בדרך אפשר לראות אין סוף בעלי כנף וחיות בר שונות. הוזהרנו ממש בחריפות, שאחרי רדת החשכה, אסור לנו בתכלית האיסור לצאת מהאהל ללר ליויי חמוש! היפופוטמים רועים בלילות במחנה ואם הם מרגישים איום או חשים שמישהו עומד בינם ובין המים, הם יכולים להסתער ללא אזהרה. אריות משוטטים יכולים לפתע להסתער מתוך הבוש ללא אזהרה וכך גם ליאופארדים. פילים, כבר ראינו בבוקר מלקטים בתוך המחנה פירות מעצי הדום. חזירי בר נוברים באדמה (ראינו סימני חפירה רבים) והם יכולים להסתער על אדם וללא מאמץ לשבור לו רגל רק מהתנגשות עם הניבים הבולטים שלו. בכל אוהל יש משרוקית ובמידה ויש 'מצב חרום' יש לשרוק. מעולם לא שמעתי מישהו שאי פעם שרק בבוש. סטייק תנינים? כבר טעמתי לא פעם (מזכיר טעמה של תרנגולת) בשר רב נמצא בזנבו של התנין ובדרך כלל במסעדות המתמחות במאכלים אלו, מגישים חלקים מזנבו של התנין.

אז עכשיו, שפחות או יותר (פחות מיותר) ברור לנו כיצד מתנהגים בקרבת התנינים (שנמצאים בקרבת ההיפופוטמים), שמפזרים בשפע זבל ירקרק, שמושך אליהם יצורי מים שונים ובייחוד את דגי הטייגר שהם מסוכנים (מתברר) לא פחות מדגי פיראנה. (יכולים לקרוע בשיניהם חוטי דייג עשויים כבלי מתכת). חלקו אותנו לקבוצות (במקרה שלנו קבוצה משפחתית) והקבוצה שלנו נועדה לצאת 'לספארי רטוב' כלומר נסיעה בסירת מנוע לאורך הגדות שנקבעו לנו 'כגיזרה' ליום הראשון.

מזג האויר היה לא מהמשובחים. הרבה לחות באויר ומעט שמש. השייט התגלה כאדם פיקח ומנוסה מאוד. הוא הבין היטב את המשימה, (אמנם הוא לא ידע קרוא וכתוב ולא ידע לספור כמו שצריך, אבל הבין היטב את התנהגותם של ההיפופוטמים). הוא גם ידע היכן לצפות להתקפה של היפופוטמית עצבנית ששמרה על הגור שלה. ידע להבחין בתוך המולת העדר בזכר היחיד 'ששלט' על רצועת החוף שאליה הפלגנו (סביב עיני הזכרים, צבע העור הוא שחור שלא כמו אצל הנקבות שאצלהן צבעהעור סביב העין הוא אדמדם.)הוא ידע להצביע על תנינים ששחו ביחידות באמצע האגם וידע לעקוב אחר נתיב הבועות שהשאירו כשצללו ובכלל היה 'חברה'מן'.

יצאנו ברכב ספארי לכוון המעגן שבו המתינה לנו הסירה. הסירה עשויה אלומיניום (בשביל הכובד ונגד נשיכות) ויש לה תחתית שטוחה שנוכל להתקרב ממש לחוף ולרדת אם יש צורך. עם התקרבנו למעגן, החלו האחיות צועקות "תנין! תנין!" והצביעו לעבר תנועה חשודה בעשב שגדל ליד המים. נדרכנו והסתכלנו היטב לאיזור שעליו הצביעו, כי באמת חשבנו שהנה הנה יתגלה לנו התנין הראשון. ואכן, מהעשב יצא יצור גדול בעל זנב ארוך וצבעי הסוואה. משהו כאן "לא התאים" לי. לאחר התבוננות נוספת, החלטתי שזוהי לטאת מוניטור גדולה (מה גדולה? ענקית!!) ועדיין לא 'ספרנו' את התנין הראשון!

עלינו לסירה והתמקמנו תוך חלוקת שיווי המשקל. השייט היחף דחף את הסירה לעומק האגם וזינק עליה ברגלים רטובות עד הברכיים. תנין מזדמן היה יכל להנות מאוד מארוחה טובה. השייטים נזהרים לא להשאיר אחריהם שאריות מזון על החוף ולא משליכים שום שאריות למים על מנת שלא 'להרגיל' תנינים רעבים לעקוב ולהתקרב לסירות. ממרחק לא רב ראינו היפופוטמית שזנקה מתוך המים, השליכה את גופה חזרה למי האגם החומים והעלתה נד מים גדול. "היא שומרת על גור!" אמר לנו השייט ושינה מעט את נתיב ההפלגה. ראינו מרחוק את הגדה שהייתה 'מנוקדת' בראשים רבים של היפופוטמים. צריכים 'בעדינות' לחלוף על פניהם ולהתקרב לגדה שעליה רבצו תנינים ושעליה שמר בקנאות זכר  ההיפו היחיד (ביץ'-מאסטר) שלא נתן לאף ייצור אחר 'להשתלט' על חלקת אלוהים הקטנה שלו.

לפתע השייט פנה אלי בסווהילית: "אנגלייה מאזה! הוקו! הוקו! ממאמבה קובווה"!

ANGALIA MZEE! HUKO HUKO! MAMBA KUBWA!

(הסתכל אדוני! לשם! לשם! הנה תנין גדול!) ואכן, במרכז האגם, ראינו את התנין הראשון שלנו. הוא שחה ביחידות ולפי גודל הראש, הערכתי שארכו הוא לפחות חמישה מטרים! מפלצת ממש! לא הספנו לרשום, ומעל ראשנו חלף במעוף מלכותי, 'נשר-הדגים האפריקאי' שנשא בטפריו דג מבריק ומפרפר. הוא התרחק באטיות ולפתע החלו לקפץ סביבינו הרבה דגים. "ממבה האפו צ'יני!" MAMBA HAPO CHINI!

(יש כאן תנין למטה!) אמר השייט ושינה שוב את נתיב הסירה.

צפריר,

איך הרסת לנו את המיתוס על היפו היפי....

מוטי,

חלב עיזים וסטייק תנין תקבל לאחר שתסיים את סיפור קובה...

ככה לזנוח אותנו ליותר מחודש???

נילי

צפריר,

אין על רחצה בחלב עיזים לעור הפנים , בעיקר אחרי החלקה על בוץ וסטייק תנין בסגנון עדות המקומיים זה אחד הטובים....

הייתי מוכן לסבול במקומך

מוטי

חברים, חברים ! בבקשה לא לריב על מקומות !!!

'מקומות' תמיד יש, אמה מה?!

"אני טסה לכל יעד, מאכסימום 3 שעות!"

"במקום שאין בו מגלשות הרים, לא תמצא אותי!"

"כל יום בחמש בדיוק, אני צריכה לעשות 'אמבטיית חלב'!"

"אני יוצא רק למקום שיש בו מסעדה עם מזלגות מישלין!"

אז חברה:

מרחק הטיסה לספירת תנינים יהיה ארוך משלוש שעות. וצריך לטוס גם כמו בתמונה המצורפת.

הרים? יהיו! מגלשות? לא! (אבל! זוכרים את 'הספסל של יובל' מהרי האוסמברה?)

"אמבטיית חלב"? כן, אבל רק מחלב עיזים ולא מחלב בקר שמגיע משקיות פלסטיק.

"יש! גם מסעדה עם מזלגות מישלין. (לא שעשתה עלי רושם יוצא מהכלל) אבל אם לאחר יום ספירה של תנינים לא 'תטרפו' את המנות שתוגשנה לכם, הרי משהו לא 'מסודר' אצלכם במערכת!

צפריר - למה לא קראת לי לעזרה? הייתי מצטרף בשמחה. אני יודע לספור... תנינים, כבשים, מה שצריך...

ונמשיך

כבר נחתנו (פעמיים) על מסלולים בוציים ואפילו המראנו פעם אחת ממסלול כזה. מלמעלה יכלנו לראות את הגדות המוצפים משני צידי הנהר (תחשבו שהנהר כל כך גדול ורחב, שבמלחמת העולם הראשונה, נמלט לתוכו קפטן גרמני עם אניית מלחמה גדולה בעלת שלוש ארובות והצליח להסתתר מהבריטים במשך קרוב לשנתיים עד שהם הצליחו להטביע אותו במרחק של ארבעים קילומטרים מהאוקיאנוס. (ואגב: ספינה זו ירתה את הפגזים הראשונים בהחלט במלחמה זו, אלפי קילומטרים מאירופה)) עכשיו, כשהגענו אחר טלטלות רבות, בוץ עמוק ושקיעות אל המחנה שלנו, עלינו להתחיל לספור תנינים???!!!

בלי לראות מיטה (היכן שנלון בלילות), איני יוצא לספירת תנינים! הראו לנו מיטה ! בעצם מיטה כפולה ! (שנראתה נוחה מאוד ואפילו די מפנקת. מתברר שהמיטה הגיע למקום במשאית בזמן העונה היבשה בזמן שכל הדרכים היו עבירות. הסתכלו נא בתמונה וראו באיזה 'מבנה פאר' ניצבה המיטה. כמובן שהמקלחת נמצאת תחת כיפת השמיים....

ההרצאה בנושא 'תניננות' המשיכה. מתברר שהתנינים אוהבים להימצא בקרבתם של היפופוטמים, מסיבות מגעילות במיוחד. ההיפופוטמים אוהבים לחרבן במים שבהם הם טובלים ולפזר את הזבל בעזרת הזנב. המעשה הזה מושך אליו כבחבלי קסם יצורי מים רבים(כמו שרימפסים למשל) שניזונים (היטב) מהזבל הזה! תופעת המצאות השרימפסים ליד ההיפואים מושכת אליה דגים אוכלי שרימפס, שמצידם מושכים ממש למקום הזה, הרבה תניני יאור שנזונים מהדגים הרבים שמתרכזים במקום. לעומת זאת, ההיפופוטמים לנים במשך שעות היום במים (בגלל נזקי השמש לעורם) והם שוקעים מדי פעם לקרקעית. עצם המצאות תנינים בקרבתם המיידית עוזרת להם ב'התעוררות' ברגעים שעליהם לצוף ולשאוף אוויר טרי לראותיהם. והיפופוטמים? אלו מהמסוכנים בחיות האפריקאיות. לשם הדגמה, אני מצרף תמונה של גולגולת ההיפו שהראו לנו במחנה. כשרואים את הניבים הענקיים, מבינים (ללא מילים) את הסכנה מיצורים אלו.

אז צריך להתקרב לעדרי היפופוטמים בכדי לראות תנינים ולהעריך את אורכם! בנוסף, במידה ובלב האגם נמצאות כמה נקבות היפו וגורים (הן מתרחקות בתקופה זו מהעדר) הן תוקפניות מאוד, יכולות לרדוף אחר סירות, להפוך אותן ולהרוג את השייטים! וזה בדיוק המקום שבו בדרך כלל משייטים תנינים ענקיים באורך של שישה מטרים! זה הולך להיות מעניין.... בעונה זו של הצפות, המים נעשים עכורים מאוד והתנינים אינם יכולים לאתר דגים בקלות. מסיבה זו הם תוקפים יצורים קרקעיים. רק אמש, היו שתי התקפות על איכרים שחזרו הביתה בסירות עץ ממש ביציאה מהפארק.

צפריר,

חשבתי שלהיות עמוק עמוק מתחת לאדמה ולחפש יהלומים זה שיא הפחד... אבל לחפש תנינים אבודים נראה לי הרבההההה יותר מפחיד  

מצטרף ובטוח שיהיה כאן מעניין     

רובי

צפריר

כל פעם אתה מאתגר אותנו. מחכה להמשך

מקווה שהאשכול לא יהיה קצר 

שמוליק, אל תדאג

זה יהיה אשכול קצר

הוא יסתיים ברגע שהתנין הגדול טרף אותי ולא יכולתי להמשיך ולכתוב.

צפריר,

ברכות חמות על עוד אשכול שונה ומסקרן במיוחד.

אל תשאיר אותנו זמן רב מידי במתח...

שמוליק

בוקר טוב צפריר,

אחלה סיפור!

תנינים עוד לא היו לנו כאן.

אבל את הקרקודיל רוק אנחנו אוהבים!

נילי

אז מה היה לנו?

טיסה לא ארוכה ליעד לא רחוק. הרצאה מרתקת על אורח החיים של התנינים. ( NILE CROCODILE)

מה שבייחוד למדנו הוא שהפרטים הגדולים, (מעל ארבעה מטרים) בדרך כלל לא ירתעו ולא יחליקו למים ברגע שיראו מישהו מתקדם לעברם. שהגדולים במיוחד (שישה מטרים) עלולים להתנפל על מי שעובר בקרבתם או מתוך המים או מתוך הסבך, להתקיף במהירות ולנסות לגרור את הקרבן לתוך המים בכדי להטביע אותו. הוסבר גם שהתנינות שומרות בקנאות על הקינים בהן הטילו ביצים (בדרך כלל לאחר שהמים נסוגו לגבולות 'הטבעיים' של הנהר). המשתתפים חולקו לכמה קבוצות ועל כל קבוצה היה לסרוק ברכב או בסירה, קטע אחר של איזורי ההצפה. לאתר תנינים, לספור אותם אם ניתן ולהעריך את גדלם.

לאחר שנחתנו על משטח הבוץ הראשון, פגשנו כמה סיירים שהודיעו שכמה דרכים באיזור הפכו לבלתי עבירות וכי כדאי לנחות במנחת 'הבוץ' השני שקרוב יותר לאחד מאיזורי ההצפה וכי משם אפשר יהיה לנוע ברכב וגם בסירה. קבוצות אחדות של סיירים ערכו מפקד רגלי בסביבות הכפרים שהושפעו מההצפות. עכשיו צריך להמריא במטוס עמוס ממשטח הבוץ הראשון. הטייס פרק ציוד ומסר אותו לסיירים על מנת להקל על ההמראה. הוא אמר להם שישוב לאסוף אותו מאוחר יותר. יצאנו למנחת הבוץ השני. המטוס קרטע לא מעט בבוץ אבל המריא לקראת סוף המסלול.

נוף הנהר והאגמים סביבו היה מהמם (הראות לא הייתה משובחת) ולאחר כמה דקות באויר, התגלה לעין המנחת השני. הוא נראה יבש יותר והנחיתה היתה חלקה. נפרדנו לשלום מהטייס והמתנו לרכב שיבוא לאסוף אותנו למחנה. הוא הבטיח שיביא עוד ציוד מאוחר יותר.

הדרך למחנה עברה תוך לא מעט טילטולים, אבל הייתה מלאה 'בהפתעות' כמו עדר של פילים והרבה חזירי בר. במחנה היה עלינו להתחלק לקבוצות לקבל ציוד ולהתודע אל גבולות החיפוש של כל קבוצה.