המסלול הבסיסי לא מסוכן. אבל צריך להיזהר עם עניין הגובה. עולים בגובה די מהר, בשני לילות ישנים בכ- 4000 מ', וחוצים שני פאסים בסביבות 4300 מ'. צריך להכיר טוב את הסימפטומים של מחלת גבהים, ואם הם מופיעים אצל מי מכם לנהוג בהתאם ולא להסתכן. אם אתם יודעים על רגישות לגובה, או שאתם רוצים להיות על הצד הבטוח, אפשר להוסיף יום להסתגלות. החלק הגבוה הוא היפה ביותר בטרק (הצמחיה מדהימה ממש!), וחבל להרגיש שם רע.

אם אתם מתכננים לעלות לאחת הפסגות הגבוהות (אנחנו וויתרנו) זה כבר סיפור אחר. כתלות בפיסגה הספציפית יש מצוקים, קרחונים וכדומה, ובהתאם רמת הסיכון גבוהה יותר, צריך ציוד מתאים, מדריכים טובים, והתחשבות במזג האוויר.

לקלואל - משך המסלול הבסיסי הוא שישה ימים, והוא מעגלי.

תודה לכם על העיצות, זו עזרה נהדרת. לא ראיתי הרצאה בדיזנגוף סנטר בלוח ההרצאות... אבל נכחתי פעם בהרצאה בחיפה והמרצה לא היתה בטרק הנ"ל. כבר אמרנו שז טרק לא פופולרי. אגב, האם הוא מסוכן ממש? סכנת חיים?

תקנו אותי אם אני טועה (הייתי בקססה אך לא עשיתי את הטרק), אך אם אני זוכרת נכון הוא טרק לא קצר בכלל (ולכן גם לא זול) והינו הלוך ושוב באותו מסלול. זה יכול להסביר את ה"רתיעה" היחסית של אנשים ממנו.  אגב, האיזור כולו מקסים (גם מחוץ לשמורה וטיולי יום באיזור קססה גם כן מומלצים מאודדד. הרבה גוספל ויערות גשם שם בהרים.

כמו שאמרו קודמיי, תיעדוף זה עניין אישי. ממפלי מרצ'ינסון ממש התרשמתי, ובכלל מהשמורה: למרות שהיא ידועה בדבר המפלים (שוב, המרשימים), יש שם לא מעט חיות!

אגב, תהיה הרצאה בסניף דיזינגוף ב 24.2 על אוגנדה וטנזניה. אם רלוונטי, מוזמנים!

אנחנו הלכנו עם RMS. בסך הכל קיבלנו מהם שירות מצוין - המדריך היה מעולה (והציל אותנו לא פעם ולא פעמיים מטבילה בביצות...), האוכל טוב, אנשי הצוות נחמדים מאוד, והבקתות מסודרות ונוחות (וגם ממוקמות במקומות נהדרים).  בהתחשב בקשיי התחזוקה השבילים במצב טוב, כולל קטעים מוגבהים ארוכים בביצות הגדולות. הם גם התגמשו איתנו מאוד במחיר (את המיקוח עשינו במשרד שלהם בקססה). הבעיה היחידה איתם היתה מחסן הציוד שלהם שהיה דל.

שים לב ששתי החברות הולכות במסלולים שונים לגמרי, למעט החלק שסמוך לפסגות הגבוהות. המסלול של RMS מעגלי ועובר ממש ליד ובין הפסגות הגבוהות, למיטב זכרוני זה של RTS עולה מהצד (מדרום) ויורד פחות או יותר באותה הדרך - לדעתי על פניו זה חסרון משמעותי.

לא יודע עד כמה זה חשוב לכם אבל RMS הם סוג של קואופרטיב מקומי, הבעלים הם כאלף אנשים מאזור הרוונזורי. עד כמה שהבנתי RTS הם בבעלות זרה (הם מפעילים גם כמה הוסטלים באוגנדה, כולל Backpackers hostel בקמפלה) והרבה יותר טובים בשיווק.

תודה!

ועוד שאלה קטנה... יש שתי חברות שמארגנות טרק בהרי רוונזורי: 

rwenzori mountaineering services - RMS

rwenzori trekking service - RTS

הבנתי שהראשונה זולה יותר והשניה טובה יותר. יש המלצות? או שזה ממש לא משנה? 

לא חושב שזה הקושי. נראה לי שחלק מהישראלים מעדיפים לכבוש את הקילימנג'רו, מסיבות שונות, חלקן משכנעות (מזג אוויר יותר יציב, קירבה לשמורות הספארי הכי "שוות") וחלקן לא (הכי גבוה...). אחרים נרתעים מהעלות.

הטרק לרוונזורי אכן נראה מדהים. מוזר שאין יותר טיפים ומידע על הטרק. למה הוא לא זוכה ליותר מבקרים (ישראלים לפחות)? זה הקושי שמרתיע?

יוצא ללא חשש, בהחלט, זה אחד הטרקים המדהימים. אבל כאמור צריך לבוא מוכנים פיסית ובעיקר נפשית להרבה גשם. מקסימום תופתעו לטובה.

הכל שווה ביקור, השאלה כמה זמן יש לכם, ומה אתם אוהבים. מבין שלושת המקומות שהזכרת הייתי רק בקווין אליזבת, השייט על התעלה נחמד. אבל העדפתי בהרבה את היום שעשינו עם השימפנזים בפארק קיבאלה.

לגבי מז"א בספטמבר, יש באמת הרבה גשם. מצד שני, הוא בד"כ מגיע בסערה ונעלם בסערה דיי מהר. לנו בספטמבר האחרון היי דיי הרבה דשם. אבל פרט ליומיים גשומים לגמרי, בכל יום גם הייתה לנו שמש, והרבה.

לגבי המפלים, לא יודע להעיד על מורצ'יסון, אבל סיפי בהחלט שווה ביקור, גם בשביל המפלים אבל לא רק. האזור מדהים, האנשים נחמדים, ואני יכול לומר שזה המקום שהכי נהננו בו בכל אוגנדה.

תודה! זה מרגיע. אז אני מבין שאתה היית יוצא לשם ללא חשש...

אגב, שאלה נוספת: האם מפלי מורצ'יסון שווים ביקור? או מפלי סיפי? שמורת קווין אליזבת?

העונה הרטובה - גשם, והרבה. אבל ברוונזורי יורד הרבה גשם גם בעונות שנחשבות יבשות... חלק לא קטן מההליכה היא בביצות. קחו מעיל ומכנסי גשם טובים, שקיות אטומות לציוד, קנו מגפי פלסטיק גבוהים בקססה, אל תצפו להישאר יבשים, ואתם מסודרים. אנחנו עשינו את הטרק המדהים הזה בנובמבר, שנחשב "רטוב", ודווקא היה מעט מאוד גשם. עניין של מזל.