באמת שם יפה. בסיפורים הקודמים שלי אפשר גם לראות אותה.

 

כבר יש לי טלפון תחליפי במגירה. אם באמת הייתי מאבד אותו זה לא היה נורא כל כך. כבר פעמיים הספדנו אותו. סיפרתי עליו פה בשביל להראות שיש איטלקים נורמאליים ונחמדים.

 

חג שמח!

אלעד - תודה !

נהניתי מאוד !

 

ואחרי התקף הלב עם הבת (שם יפה :עדי ...) אני יכולה להבין למה התת מודע שלך רצה לשכוח את הטלפון ...

 

האמת , אתה כל כך צודק - העיקר שהיא שלמה ובריאה . הכסף - כפרה .

 

חג שמח !

עדי

זה הסוף!

 

Arrivederci Roma

 

בסוף הגענו שוב לכיכר ונציה ומשם לקחנו קו 60 לצימר של סטפנו. עשינו סיבוב קניות מהיר ליד פיאצה בולוניה ואז חיכה לנו השאטל שסטפנו הזמין לנו מראש לשדה התעופה.

 

בדרך פתחתי בשיחה עם הנהג והתברר לנו שהוא יודע קצת עברית. הוא גר כמה שנים בארץ בשנות התשעים. הוא בן של פועל זר מרומניה. אבא שלו חשמלאי.

עברנו ליד הפרלמנט האיטלקי. ליד הפרלמנט יש את מיטב הגלידריות של רומא.

בגלידה ג'וליטי Giolitti היה תור ארוך וויתרנו.
אכלנו גלידה טובה בסניף של גרום Grom ליד.

 

אחרי כמה זמן היינו צריכים לשרותים. עברנו שוב ליד פיאצה נבונה. בסימטא ליד מלצר הזמין אותנו להיכנס למסעדה שלו.

 

- יש לכם coffee ?

- ???

- קפה?

- סי! סי!

- טירמסו?

- סי! סי! טירמסו דל קאזה.

- שרותים?

- סי! סי!

 

הוספנו להזמנה גם צ'יפס וסלט.

 

בסוף שילמנו והוספנו טיפ ונפרדנו.

הלכנו לדרכנו לקמפו דה פיורי. אחרי כמה דקות רציתי להציץ במפה לבדוק את הדרך ושמנו לב שאין לנו את המפה. כנראה ששכחנו אותה במסעדה. לא נורא, זה הסוף של הטיול ונסתדר מעכשיו בלי מפה. נשאל אנשים את הדרך.

 

 

אחרי כמה דקות שמנו לב שגם אין לי טלפון. גם אותו שכחנו במסעדה. לא שהוא שווה משהו. המכשיר כבר אחרי טראומה של נפילה וגם הסים שלו כבר ריק.

בכל אופן חזרנו לפיאצה נבונה.

בכיכר חלף על פנינו המלצר. הוא יצא להפסקת צהריים. הוא זיהה אותנו ואמר לנו:

- Il tuo telefono

- Si, si

 

המסעדה כבר היתה סגורה להפסקת צהריים אבל בפנים עוד ישב הבעלים ושמח להחזיר לי את הטלפון והמפה האבודים.

בדרך אנחנו עוברים שוב במדרגות הספרדיות. כדי לבדוק את הנזקים שעשו פה ההולנדים וגם כדי לקנות ערמונים.

 

לא הבחנו בנזק מיוחד לכיכר או למזרקה.

 

מעל המדרגות הספרדיות יש מקבץ ציירים. הגירסא הרומאית לכיכר טרטר הפריזאית.

מפיאצה דל פופולו יוצאים שלושה רחובות.

השאלה הקשה היא דרך איזה רחוב נמשיך מכאן?

 

השאלה לא קשה בכלל. אנחנו ממשיכים לעשות קניות בויה דל קורסו. הרחוב הימני.

אחרי שנחנו קצת מהדרך ומהטיפוס על הגבעה. לקחנו מונית לכיכר דל פופולו Piazza del Popolo.

יצאנו מהצד השני של הכיכר. הלכנו לאורך חומות הותיקן. התפתלנו בסימטאות ליד כל מיני מנזרים.

ושני בתי חולים.

 

ובסוף הגענו לגבעה שממנה יש תצפית על העיר. (התמונה מהרשת)

סטפנו המליץ לנו לעלות לנקודת תצפית על רומא מגבעה בשם ג'אנקולו Giancolo.

הגבעה שוכנת מדרום לותיקן. לצורך העניין לקחת מטרו עד לתחנה ליד הותיקן ושם בסך הכל התכוונו לחצות את הכיכר ולהמשיך לכיוון הגבעה.

בדרך לא הפסיקו להטריד אותנו אנשים:

 

- סיור באנגלית? צרפתית? ספרדית?

- למוזיאון צריך ללכת לשם.

- סיור באיטלקית?

- התור למוזיאון הוא משם.

- סלפי?

 

- אני בסך הכל רוצה לעזור לך.

- נפלא, איפה הדרך לג'יאנקולו?

- לא יודע.

 

- אדוני, התור הוא משם!

 

 

עד שהצלחנו לחצות את התור הארוךך ולהכנס למרכז הכיכר של הותיקן. זה בחינם ובלי תור. ושם יש שקט.

והתשובה היא שזה לכבוד פקידי השומה, או גובי המס!

המפקדה שלהם נמצאת מעבר לכביש.

יום שני בבוקר:

היום האחרון של הטיול שלנו. לפי תוכנית הריצה שלי, היום אני צריך לרוץ שלושה קילומטרים שזה סיבוב קטן אחד בוילה טורלוניה. היום מזג האוויר היה ממש טוב, אפילו לא הייתי צריך ללבוש שרוולים ארוכים. סטפנו אמר לי שהם מקווים שזה היום הראשון של האביב.

 

אחרי ארוחת בוקר אחרונה אצל סטפנו, שוב אנחנו הולכים לפיאצה בולוניה ובדרך אנחנו עוברים ליד המונומנט ששאלתי אתכם עליו בהודעה 64.

סטפנו העלה לדף הפייסבוק שלו תמונות ישנות מפיאצה בולוניה והנה המונומנט מאותן השנים:

הפינלה של הסיפור שלנו:

 

בעקבות עלילות ביתנו בארץ הקודש, נפלה רוחנו. ומה הכי טוב לעודד את הרוח?

 

שופינג!

 

את שארית הערב בילינו בביקור בחנויות ברחוב ויה דל קורסו ולאחריו בויה נציונלה, Via Nazionale.

עד שהגיע הטלפון המעודד שהמכונית נוסעת והילדה בבית.

איריס - כשחזרנו, עדי שאלה אם אנחנו כועסים? אמרנו שלא כי האמת שחששנו מתאונה עם פגיעות גוף. כל עוד הנזק הסתכם בהקפצה של גיסנו ותדלוק כפול לחינם, דיינו.

 

ומי שדאג מאי נעימות מציון, לחינם דאג. ביום הששי שבוע אחרי שחזרנו לארץ, המכונית של אלונה נתקעה שעה לפני שבת. (פיצוץ בצינור של השמן גיר). אז ביום ראשון יצאנו ידי חובת הגרירה השנתית וביקור משובב נפש וארנק במוסך של ציון.

לך תסמוך על הנוער ...

איזה סיפור . באמת הייתי חוטפת התקף לב...

 

יום שקט

איריס

אחרי שלוש שעות, גיסנו רוקן את המכונית מכל הדלק, עשה עוד כמה קסמים. דחף את המכונית בחזרה לתחנה. תידלק אותה בסולר. ועדי חזרה איתה בנסיעה לבית שלנו.

 

למחרת גיסנו רצה ללכת  עם עדי לברר את העינינים בתחנת דלק. ואז התברר לנו שגם לא היה מתדלק. הסיפור היה ככה:

היא נסעה עם מישהו ונכנסה לתדלק. היא הלכה לשלם בקופה ובינתיים הנוסע שלה תדלק את המכונית. כשהיא חזרה מהקופה, הוא אמר לה תיסעי, תידלקתי כבר.

אחרי חמישים מטרים הם נתקעו. כשהיא שאלה אותו מה הוא עשה? הוא האשים את המתדלק. כשהסיפור התחיל להסתבך הוא שינה את הגירסא ל"המתדלק המליץ" כשבכל זאת רצינו לחזור לתחנת הדלק, הוא הודה שלא היה בכלל מתדלק. הכל הוא עשה לבד.

עדי שלחה אותו שיחזור ברגל לבית שלו ושלא יהיה לידה בזמן הברדק הזה.

עכשיו התחלנו בסדרה של טלפונים לארץ:

 

עדי שאלה אותי איך גוררים את המכונית?

לא גוררים את המכונית. את חוזרת לתחנת הדלק והם ייקחו אחריות על הנזק. תיכף אנחנו שולחים לך עורך דין (אח של אלונה) שיידבר איתם.

 

מתקשרים לגיסנו ומסבירים לו את הברוך ומבקשים עזרה.

 

מתקשרים לאח של אלונה שיבוא גם לעזור.

 

עדי מתקשרת אלינו ומסבירה שזה לא בדיוק ככה: זה לא שהמתדלק תידלק, הוא רק המליץ. אנחנו מסבירים לה שגם על ההמלצה הוא צריך לקחת אחריות ולא לדאוג, תיכף יגיע גיסנו ויטפל במה ובמי שצריך.

 

תפסנו את גיסנו במצב קצת עייף. הוא לא רצה ללכת למקום אלא שנפעיל את ביטוח הגרירה שלנו ונשלח את המכונית אליו לנתניה.

 

אין לנו ביטוח גרירה.

שאלנו את עדי איפה החשבונית על התדלוק? אין חשבונית.

אם זה המצב אז פניתי לתוכנית שתיים. אני מתקשר לציון מהמוסך ומסביר לו את הברוך. ציון אומר שאני לא אדאג. הוא ישלח את הגורר שלו לעדי וייתקן את המכונית מחר במוסך.

 

גיסנו שמע שהוצאנו אותו מהתמונה ועירבנו את המוסך. דרש שנבטל הכל, נודיע לגרר שלא יבוא, הוא ידאג להכל ושאנחנו נפסיק לעשות בלאגן מרומא. שנחזור לטייל וזהו.

 

טלפנו לבטל את הגרר.

טלפנו לציון וביקשנו סליחה והסברנו שגיסנו יטפל במצב.

 

בין לבין התקשרנו לאמא של אלונה לתת עדכונים.

 

בינתיים חבילת השיחות בסים שלי עמדה להיגמר ובסוף כל שיחה הוא ציפצף שנשארו פחות מעשרים שקלים בחשבון.

 

לפי הזמן של התמונה הזאת, של העמוד של מרקוס אורליוס, כל השיחות האלה לקחו ארבעים דקות.

עוז - נשארת בלי מילים?

 

עדי -

כשאני חושב על זה. גם אנחנו עברנו בדלת הזאת לבד. נפרדנו מהמדריכה שלנו, מריה, בתוך הקפלה והיא הראתה לנו מאיזו דלת להמשיך.

למי שקורא את הסיפורים שלי, מומלץ לפני כן לעבור בדיקה ארגומטרית.

 

ג'ני -

א. אז את בטח יכולה לנחש איך העינינים הסתדרו.

ב. חשבת לעצמך שאם בקיץ, בספרד, לא קרה כלום, אז בטח בהשלמות בחורף יקרה משהו לרכב?

 

רובי - הלכתי להצביע

אלעד  

 

איך השארת אותנו ככה??? 

 

   

 

רובי

אין

אני ידעתי שיהיה משהו עם רכב. 

חייב להיות

 

 

אלעד - מה ?

אתה באמת עושה לי התקפת לב !

 

ולגבי דלת המעבר הסודית לבזיליקה ... היא ממש לא לקבוצות בלבד !

המאעכרים בכניסה אמנם מאוד אוהבים להציג אותה ככזאת - פשוט כדי לשכנע לרכוש את הסיור המודרך (העולה יותר מאשר כניסה עצמאית) אבל בפועל גם למבקר העצמאי אין שום מניעה לעבור בה אל הבזיליקה .

רוב המבקרים שאכן אינם בסיור מודרך ברובם,  לא יודעים זאת והולכים שמאלה עם כל השאר ... אז כל מה שצריך זה להיות מודע לאפשרות הזאת שממש לא שמורה לקבוצות בלבד (ווידאתי עם אחי כמה פעמים) ופשוט ללכת ימינה אל הדלת הזאת במקום שמאלה החוצה.

 

חוץ מזה , אחי שולח המלצה למסעדת פיצות ופסטות מהירה במרכז בשם MONTECARLO

 

אלעד - מחכה להמשך (אני בסטרס) 

 

עדי

 

 

 

 

וווואו!

אנחנו משוטטים בנחת בין הכיכרות של רומא. החיים מתוקים. la dolce vita.

 

הטלפון שלי מצלצל, עדי (הבת הגדולה שלנו) על הקו:

- אבא, איפה אתה?

- ברומא ?!

- אבא. מתדלק מטומטם ........ נסענו והמכונית נעצרה וחשבתי שהמצבר נגמר ומישהו בא לבדוק את המכונית והוא אמר שזה בגלל שתידלקנו את המכונית בבנזין במקום בסולר.... מה אני עושה עכשיו?

 

מה אנחנו עושים עכשיו?

עברנו שוב ליד הפנתיאון ואליו לא נכנסנו.

 

הפעם, ברחבה שלו היה מייצג של אוקראינים.

 

משם הלכנו לפיאצה קולונה לראות את מרקוס אאורליוס. הקיסר הטוב.