הי טיילנו עם מדריך פרטי בטרסות האורז בעלייה ארוכה עם מקלות הליכה למקומות בהם הטרסות מוצפות עם מראות מדהימים.המדריך אמר שהטיולים המאורגנים לא מגיעים לשם

חברה שליי.... כפי שעזרת לי להכין את הטיול לפיליפינים סיכום הטיול שלך והטיפים אני בטוח שיעזרו כאן להמון אנשים להכין את הטיול הבא שלהם לסין.... בקיצור א ל ו פ ה

היי אדוה,אני מסכימה איתך שסין מהממת ושווה לחזור לשם שוב.

אני הייתי בגרין פורסט גוולין בתאריך 29/4 ונסעתי לטראסות האורז ,חבל שלא אמרו לי שיבש שם ואין מה ליראות. כי ממש ביזבזתי יום וכסף.

family- 

בד"כ גם אני בעד תכנון מסלול יבשתי ככל האפשר, אבל, אם אני זוכר דיברת על טיול של 3-4 שבועות, ובדקתי רכבות (חנג'ואו-גווילין), והיא לוקחת כ8 שעות, שלעצמו זה זמן רכבת סביר, אבל זאת רכבת יום (וככה בעצם יום טיול "נשרף"), ותעשי שיקול באיזו נקודת זמן בנסיעה המשפחה תגיד שזה יותר מדי....

אבל זה כבר לתכנון מסלול ממוקד יותר, ויש עוד קצת זמן בשביל זה

איזו הפתעה, איזה כיף. אני מחכה כבר הרבה זמן לסיפור דרך עסיסי על סין... והנה, אני בביג'ינג עכשיו, במלון אחרי יום של עבודה (כן, כן, לא טיול, רואים רק את הבפנוכו של משרדים משעממים)... פוחת את הפורום - ו...סיפור דרך מרתק.

מתכננת להביא את המשפחה לכאן לטיול בספטמבר, מתלבטת בין אותם המקומות, מגלה המון דברים חדשים בסיפור. למשל, הרעיון של רכבת מחאנג'ו לגווילין - ואני חשבתי רק על האפשרות לטוס משיאן לגווילין. ייתכן שאהפוך את כל המסלול כדי להימנע מטיסה - שונאת לטוס!

יאנגשו - כל כך הרבה מידע. גוולין - בקיצור, בדיוק בזמן. תודה! מחכה בקוצר רוח להמשך!!

תענוג לקרוא ולראות תמונות ועוד יותר תענוג להיזכר....ממתין להמשך

תודה על התגובות.

חזנרו ליאנגשואו - שתינו, יחד עם יוני הסיני, רון הסיני (חייל משוחרר. שירת בצבא סין חמש שנים ומאז השחרור לפני כחמישה חודשים הוא רק מטייל) ושתי הבנות מבייג'ינג.

בדרך אנחנו משמיעות ליוני ורון שירים בעברית. זו הפעם הראשונה שהם שומעים שירים בעברית והם מאוד מתלהבים. ביאנגשואו נפרדים מרון. הוא לא נשאר איתנו שם. יוני מלווה אותנו לגסטהאוס החדש שלנו (wada. יופי של מקום) ומחפש לעצמו חדר בדורמס. הבנות נוסעות לגסטהאוס שלהן.

למחרת נסענו לטיול אופניים. הסתובבנו במשך כמה שעות בין כפרים. צילמנו, הצטלמנו וחזרנו ליאנגשואו. היה יפה. כמובן שהיה יפה. בערב זה ערב יום העצמאות. רחוב ה west street נראה מתאים למאורע. לייזרים, צעצועים עם אורות עפים בשמיים, מוסיקה חזקה ומלא בלאגן. כל ערב שם הוא כמו ביום העצמאות. יצאנו לאכול בעוד אחת מהמסעדות עם המחירים המופקעים שיש ביאנגשואו.

בבוקר יוני לקח אותי לראות את פארק יאנגשואו. תיירים לא מסתובבים שם. בפארק יש גבעה שמשקיפה על העיר. הטיפוס לוקח רבע שעה. מעבר לכך האטרקציה שם זה לראות את החיים של התושבים. אנשים עושים טאי צ'י, זקנים יושבים עם כלי נגינה עתיקים ומנגנים ושרים. ילדים משחקים. כשנכנסים יותר פנימה יש בצידי המדרכה מבוגרים שעושים כוסות רוח ומוכרים צמחי מרפא סיניים. יפה לראות את זה. 

אחה"צ הלכנו לקורס בישול. היה סביר מינוס. מכלול של הגבלות הביא את התפריט לשני מוקפצים ודאמפלינגס. זמן בישול - בקושי שעה וחצי. לסיבוב בשוק הגענו מוכנות וביקשנו התראה לפני הכניסה לאזור הבשר. חיכינו בחוץ. שני האוסטרים שעשו איתנו את הקורס אישרו שעשינו בשכל. זה היה היום האחרון שלנו ביאנגשואו. 

למחרת בבוקר המשכנו לבייג'ינג.

ואו איזו כתיבה יפה ותמונות מדהימות

גילי תודה

מדהים!

קודם כל תודה לכם על התגובות.

תומר, בעצתך אפתח גם בלוג. בטח יקח לי קצת יותר זמן. 

טיפים התחלתי לרשום אבל בינתיים עבר שבוע והם לא פורסמו, וחבל שמישהו שאולי נוסע בקרוב יפספס. 

בכל אופן, לגבי המסלול..

הגענו ליאנגשואו והיו לנו שמונה לילות שיכולנו לחלק בין יאנגשואו לשינגפינג. החלטנו לעשות שני לילות ביאגנשואו, לעבור משם לשינגפינג לשלושה לילות, ואז לחזור ליאנגשואו לשאר הזמן.

המרחק בין שני המקומות הוא נסיעת אוטובוס של 45 דקות. הנסיעה עולה 7 יואן לאדם. יש אוטובוסים כל הזמן. הם יוצאים מתחנת האוטובוס הדרומית של יאנגשואו. 

את היום הראשון ביאנגשואו העברנו אצל אילן, הבעלים של הגסטהאוס מ"מכאן". הוא נמצא על גבעה עם נוף יפה, בריזה נעימה. חברה שלי רצתה אוכל של בית וכשהגענו כבר היו פנקייקים מוכנים. יצאנו למסלול רגלי שהוא המליץ לנו. אחרי שעתיים הבנו שקצת הלכנו לאיבוד. חזרנו על עקבותינו ואילן הגיע עם השותפה שלו לאסוף אותנו איפה שהוא בדרך. בערב הסתובבנו ב west street. כמויות אדירות של אנשים. משהו לא נורמלי. והכי גרוע מבחינתי - מוכרים פונים אלינו בעברית, מתמקחים איתנו בעברית, שלטים בעברית במסעדות שמכינות שקשוקה. not my cup of tea. 

אבל יאנגשואו יפה. מאוד.

למחרת חברה שלי רצתה קצת לנוח, אז שכרתי אופניים ונסעתי לבד לגבעת הירח. הכניסה עולה 15 יואן ומי שממש לא רוצה להשקיע את העשרה שקלים מתפלח פנימה מכניסה צדדית. משם המשכתי על האופניים להסתובב בכל מני שבילים וכפרים. בחלק מהזמן הייתי ממש לבד על הכביש. היה יפה ונעים. אויר טוב, מזג אויר מצוין, שקט, מרחבים, והנופים היפים של הרי אזור יאנגשואו.

ביום השלישי נסענו לשינגפינג. שינגפינג מבחינתי היא אחד השיאים בטיול. מדובר בכפר מדהים. כל הנופים היפים של יאנגשואו הם בכלל משינגפינג. נקודת ה-20 יואן, גבעת שיאנגונג, גבעת לאודזאי... הגענו לשם אחה"צ ועוד בדרך הרגשתי את ההתאהבות . הזמנו מראש מקום בגסטהאוס שנקרא This Old Place. מקום מקסים! נקי, מתוחזק, צוות נהדר, חדרים עם מרפסת (לפחות חלקם), אוכל מצוין (יש להם מסעדה כמה דקות מהגסטהאוס). 

עשינו צ'ק אין ויצאנו רגלית לנקודת העשרים יואן. רבע שעה הליכה מהגסטהאוס. חוצים גשר, פונים שמאלה ומנסים לעכל את הנופים שרואים. 

למחרת בבוקר עמדתי בקבלה של הגסטהאוס וניסיתי להבין מהמפה שנתנו לי איזה מסלול כדאי לעשות. בחור סיני נחמד ניגש אלי ושאל מה התכניות שלנו. אמרתי לו שאני לא ממש יודעת. הוא פתח מפה והראה לי את המסלול שהוא מתכנן לו ולעוד שלושה סינים. המסלול לא משורטט, אבל הוא אמר "גבעת שיאנגונג". הגבעה עם הנוף המטריף שראיתי בתמונות. שאל אם נרצה להצטרף. ברור שנרצה. כמה זמן המסלול? הוא אמר שחוזרים תוך 6 שעות. אחלה. קנינו אוכל, מים, לקחנו מעיל גשם (אמרו שירד קצת גשם) ויצאנו לדרך.

לא גשם ולא עננים. שמש קופחת. חם בטירוף ובמסלול אין טיפת צל. המים נגמרו כמה פעמים בדרך ובכל פעם חיפשנו איפה קונים עוד. הולכים והולכים. מגיעים לנהר. חוצים עם סירה (דקה, 10 יואן). ממשיכים ללכת. הנופים מטריפים אבל חם, חם, חם. ואין צל. הכובע לא מספיק. מתחילים להוריד שכבות. ואז הגענו לנקודה שמתחילים לטפס. יוני (הסיני שהזמין אותנו להצטרף. בהמשך הוא ביקש שם ישראלי, אז קראנו לו יוני) אומר שזה טיפוס של 40 דקות. כעבור שעה וחצי הגענו לכניסה לאתר. משם זה טיפוס תלול יותר על ההר. הכניסה עולה 20 יואן. לאחרונה התחילו לבקש 50 אבל אחרי מיקוח, סיכמנו על 30. הטיפוס לא לוקח הרבה זמן. משהו כמו 20 דקות. ואז מגיעים לפסגה ומבינים שהיה שווה את המאמץ. מדובר בתצפית הכי יפה שראינו בטיול, וכנראה אחת היפות שראיתי בחיי. 

את הדרך חזרה עושים יותר בקלות. יש הרבה צל, בחוץ כבר פחות חם, וכל הדרך בירידה. הולכים בטרסות וליד ערוצי מים. אז כבר מחליטים לסטות טיפה מהמסלול ולהיכנס למנזר ישן. בדרך חזרה מהמנזר הולכים בערוץ נחל יבש (למחרת כבר היו בו מים ושטנו בו בסירת במבוק), מצלמים את השקיעה, מצטלמים, חוצים את הנהר ומסכמים טיול של 10 שעות (!) ביום שלא היה מבייש את הקיץ הישראלי.

כמה דברים לגבי גבעת שיאנגונג.

1) ביאנגשואו יגידו לכם שאין איך להגיע לשם משינגפינג.

2) ביאנגשואו יגידו לכם שצריך לשכור מונית כדי להגיע. המונית עולה 200 יואן.

מי מכם שאוהב ללכת ברגל יכול לעשות את המסלול כמונו (אפשר גם באופני שטח) אבל תעשו לעצמכם טובה, תוודאו לפני כן שמזג אויר מתאים כי מאוד לא מומלץ להסתובב שם בשמש. קחו הרבה מים ואוכל.

אגב, אפשר גם לעשות את המסלול ביום אחד עם אופניים מיאנגשואו, אבל למה לכם? סעו לשינגפינג. היא יותר יפה.

למחרת הלכנו עם שניים מתוך ארבעת הסינים לכפר דייגים. שעתיים הליכה. מזג האויר היה טוב. המסלול מאוד יפה, עוברים בעוד נקודת תצפית נחמדה. הכפר עצמו לא משהו מיוחד. את החזור אפשר וכדאי לעשות בסירת במבוק ששוכרים מהתושבים. שילמנו 120 יואן על סירה. זה עובר בערוץ לא עמוס בתיירים. שייט של 20 דקות בערך. יפה ונחמד והרבה יותר זול מהשייט התיירותי שעולה בסביבות ה 300 יואן לאדם. בערב טיפסתי עם החברים הסינים שלנו על גבעת לאודזאי לראות את השקיעה. היא נמצאת מול הגסטהאוס. הכניסה חינם. לוקח עד 30 דקות לטפס (בסוף קצת תלול ויש סולם). לקחנו פנסים. נוף מדהים. 

שינגפינג פשוט אדירה. יש שם כל כך הרבה יופי. סוג המטיילים שם שונה. יותר חובבי טבע, צלמים, חובבי ספורט. לדעתי להגיע עד יאנגשואו ולא לנסוע לשינגפינג לאיזה שניים שלושה לילות זה פספוס.

יכולנו בכיף להשאר שם עוד כמה ימים - הרי יש כל כך הרבה מה לעשות שם, אבל חזרנו ליאנגשואו והמשכנו לטייל שם עם החברים הסינים.

אני מעלה קצת תמונות משינגפינג ותמונה אחת מהרחוב המערבי ביאנגשואו. את החלק השני של יאנגשואו אכתוב בהמשך.

תעשי בלוג ותוסיפי גם לטיפים

יופי של סיכום, איזה כייף לקרא! 

חאנגז'ואו היא עיר מאוד מערבית. הגענו לשם בשעות הצהרים ונסענו לגסטהאוס נחמד בשם Wushanyi. המיקום שלו מעולה והמקום עצמו מאוד נחמד ויפה. האינטרנט זוועה. הוא נמצא במדרחוב נחמד וההגעה ל west lake לא מסובכת. רבע שעה בהליכה רגועה. 

התמקמנו ויצאנו להסתובב. מצאנו באזור מסעדה מוסלמית די טובה. בלילה טיילנו בשוק הלילה.

למחרת היה יום ראשון. העיר מפוצצת. מי שהיה בסין מבין על איזה כמויות אנשים מדובר. אי אפשר לזוז. פגשנו בגסטהאוס סיני חביב שהצטרף אלינו. זו היתה טעות. בגלל שהיה יום ראשון, הוא הציע להתרחק מהווסטלייק והמליץ על איזה מקום מרוחק יותר ממרכז העיר. מה שהוא שכח לקחת בחשבון זה שלהגיע לשם בתחבורה ציבורית ביום ראשון זה לא רעיון טוב. וכך חווינו את יום ראשון במלוא עוצמתו. מצד אחד, היה קשה. מצד שני, חוויה. חזרנו אחה"צ להוסטל והחלטנו שלמחרת נטייל לבד. 

ביום השני היקפנו את הווסטלייק. כמה אנשים יש שם! לא יאמן. האגם יפה. אפשר ברגל ואפשר באופניים (אנחנו עשינו את זה ברגל). היה קצת גשם אז לא יצאנו לטבע שיש שם מסביב. 

חאנגז'ואו מאוד מערבית ונוחה. עם זאת לא נראה לי שהייתי נשארת שם מעל יומיים מלאים. 

מחאנגז'ואו לקחנו רכבת לגווילין. רכבת מהירה. שמונה שעות. היה נהדר. התלבטתי פה איתכם מה עדיף. רכבת או טיסה. ואז עלו המחירים של הטיסות ובחרנו ברכבת. 

הנסיעה עברה מהר. לא הותשנו. יש ברכבות האלה כל מה שצריך. שירותים מערביים, כיורים, מתקני מים, נקודות חשמל. המושבים נוחים, לא צפוף ומגיעים ישר לתוך העיר. הנוף כמובן יפה. 

לגווילין הגענו אחה"צ. היה חם ולח. יצאנו מהתחנה וישר קפצו עלינו אנשים שהציעו להסיע אותנו ליאנגשואו. בגלל שתכננו לנסוע לטרסות, החלטנו להישאר לילה בגווילין. מי שמגיע ורוצה ישר להמשיך ליאנגשואו, שיצא מתחנת הרכבת, יפנה שמאלה, וילך ישר כמה דקות עד שיראה את תחנת האוטובוס מצד שמאל. יש משם אוטובוסים ליאנגשואו כל הזמן, לדעתי עד משהו כמו חמש/שש בערב. בגווילין ישנו בגרין פורסט. לא משהו. בהוסטל התברר שהטרסות יבשות. טרם הוצפו למרות שזה היה הזמן שהן אמורות להיות מלאות במים. אמרו לנו שלא ממש יפה שם. אולי לא היינו צריכות להקשיב אבל בסופו של דבר החלטנו לוותר ולהשאר יום בגווילין במקום. למחרת טיילנו בעיר. העיר לא היתה נעימה. תחושה של לכלוך. האויר לא היה נעים ולא מצאנו שם אטרקציות מיוחדות. 

שמחתי לברוח משם ליאנגשואו כעבור יום.

איזה כיף לפתוח את היום עם שיתוף כזה. תודה!
פפקין אתה נראה קצת סיני בתמונה הזו.. אהבתי

 

איזה כיף לקרוא על סין,אני כלכך מתגעגע למדינה מקווה לחזור לטייל בה מתישהו בקרוב

הגענו לוויואן אחה"צ. וויואן זה אזור של הרבה כפרים קטנים ועתיקים, שמפורסם בגלל הפרחים הצהובים שפורחים בו לתקופה קצרה של שבועיים שלושה. עם זאת, האזור עדיין מאוד יפה גם בלי הפרחים, ולכן הייתי ממליצה לבקר בו גם במהלך חודש אפריל לאחר שמסתיימת הפריחה. החלטנו להתמקם בכפר שנקרא ליקנג הקטנה. כבר בדרך אפשר היה לראות שאת הפרחים הצהובים המפורסמים פספסנו (פורחים בדרך כלל מאמצע מרץ עד תחילת השבוע השני של אפריל). הכל היה ירוק. לינדה, מנהלת הגסטהאוס בו ישנו (Brook Hotelׂׂ) הגיעה לכניסה לכפר לפגוש אותנו. לינדה היא בחורה מקסימה שמבינה אנגלית אבל מדברת מאוד לא ברור. כשמזמינים מקום עדיף להתכתב איתה כדי להבין אותה יותר טוב. הכניסה לכפרים אפשרית באחת משתי דרכים. או שמשלמים בכניסה לכל כפר 60 יואן, או שקונים מראש פס לכ-14 כפרים. הפס תקף לחמישה ימים ועולה בערך 200 יואן. לסטודנטים יש הנחה. אנחנו קנינו את הפס.

האזור עצמו מתחלק מבחינת טיולים לשני אזורים עיקריים. הכפרים המזרחיים והכפרים הצפוניים. לכפרים המזרחיים ניתן להגיע על ידי השכרת אופנוע ונהג (שני אנשים יכולים להיות עם נהג על אופנוע אחד). העלות, על פי לינדה, היא כ-160 יואן לאופנוע ליום. הכפרים הצפוניים רחוקים ולכן צריך לשכור רכב עם נהג בעלות של בערך 300 יואן ליום. אני מניחה שאם מגיעים לא בעונה אפשר להוזיל עלויות. בנוסף, מי שבכושר, יכול לשכור אופניים ולהגיע עצמאית לכפרים המזרחיים בטיול של יום שלם. מדובר בסיבוב של משהו כמו 40-50 ק"מ (הלוך חזור).  

ברוק הוטל מקום מאוד נחמד. היינו בחדר הכי פחות טוב שם (זה שנמצא בכניסה) אבל היה בסדר. השירותים שם הם שירותים סיניים בכל החדרים. המשפחה שמנהלת את המקום מקסימה, הם גרים שם (החדר של לינדה ובעלה היה צמוד לשלנו), מה שנותן במידה מסוימת תחושה שמתארחים אצל משפחה סינית בבית. 

ליקנג הקטנה מקום מאוד יפה ומומלץ להתמקם שם כנקודת מוצא. הרחוב המרכזי בנוי לאורך ערוץ מים וגשרים חוצים מצד לצד. 

ביום הראשון (למחרת יום ההגעה) שכרנו אופניים ויצאנו לטייל. התכנית היתה להגיע לארבעה כפרים - 20 ק"מ לכל כיוון בערך. בפועל כל כך נהנינו מהנוף והאווירה של האזור, שעצרנו בדרך לצלם, להסתובב בשדות אורז, לדבר עם אנשים שפגשנו בדרך ובעצם הגענו רק לכפר אחד, העברנו בו משהו כמו שעה וחצי שעתיים וחזרנו. באחד המקומות שעצרנו לצלם פגשנו שלושה חיילים סינים ש"פתחו שולחן". הם כמובן ישר הזמינו אותנו להצטרף. דיברנו איתם וכשאמרתי להם שאנחנו מישראל, הם מאוד התלהבו, סיפרו לי שהם חיילים והראו לי את התעודות שלהם. בכלל, הסינים מאוד אוהבים אותנו. הופתעתי גם מכמות הידע שלהם על ישראל ועל היהודים וגם מעוצמת החיבה שלהם כלפנו. במיוחד מצד החיילים שפגשנו במקומות שונים. 

ביום השני לינדה "שידכה" לנו שני סינים, אבא ובת, שרצו לשכור רכב כדי לנסוע לכפרים הצפוניים. שכרנו את הרכב יחד ונסענו. איכשהו במהלך היום הזה מצאנו את עצמנו פתאום מטיילים במערה עם קבוצה של סינים בטיול מאורגן. 

ביום השלישי לינדה שידכה לנו שוב שני סטודנטים זרים שלומדים סינית בבייג'ין, שכרנו איתם רכב ונסענו לכפרים המזרחיים אליהם לא הספקנו להגיע ביום הראשון.

בוויואן אפשר להעביר שלושה ימים. יש שם אזור שלא הגענו אליו בכלל שאפשר לטייל בו רגלית, עם מפלים וכו'. חוץ מזה האוירה שם מאוד נעימה, הקצב רגוע, האנשים מקסימים והנופים יפים. הכפרים העתיקים ברובם מרשימים ומאוד נחמד לטייל בסמטאות או סתם לשבת לשתות תה באחד המקומות ברחוב ולשלם מחיר מופקע. יש שם יין אורז מעולה. באמת מעולה. אפשר לקנות שם גם תה ויצירות עץ. מי שלא יכול בלי קפה, שיקח איתו לשם. אין שם. בשום מקום. 

מוויואן המשכנו לחאנגז'ואו. נסיעה של בערך ארבע שעות באוטובוס. הדרך מאוד יפה. אמשיך בפוסט נפרד. בינתיים, מצרפת תמונות מוויואן.