עודד - תתחיל לכתוב ספרי תיירות.

 

גונן ויוספה

תודה למגיבים. שמח שנהינתם. באמת היה סיור מיוחד ושונה.

נירית אענה לך בפרטי בקרוב.

חכיתי כבר לסיפור שלך והיה שווה לחכות. נראה שהצליח לכם בגדול. 

 

למרות שמכירה את העיר ואת האיזור - מתברר שיש עוד כל כך הרבה שלא ראיתי, שאצטרך (בשמחה) לחזור לשם. 

הי עודד,

נהניתי מאד לטייל אתך במדריד ובאזור. כיף לחזור למקומות הידועים ולהכיר חדשים.

שאלה לי= האם מתחם אומנות הרחוב הוא בשכונת lavapies ובמפעל הטבק הישן  ה Tabacalera?

אם הכוונה למשהו אחר-אשמח מאד לדעת וללמוד יותר פרטים.

תודה רבה על השיתוף ומאחלת לך ולזוגתך עוד הרבה טיולים אומנותיים כאלו-גם כדי שגם אנחנו נוכל להינות ממשהו קצת אחר.

המשך שבוע נפלא.

נהנתי יחד איתך מהתאורים הנפלאים ומחוויותיך במדריד וסביבתה. כדאי שתעביר את הכתוב לבלוג כדי שאפשר יהיה להגיע לדברים ביתר קלות. ממש ממש מעניין. תודה

 

אנחנו נוסעים לעוד מקום נסתר במדריד והפעם עוד מקום שהיה מפעל בלב העיר והפכו אותו למקום של תצוגות וידיאו על הקירות בליווי תמונות סטרייט ארט. לא רחוק אנחנו מתפזרים באופן עצמאי בשוק הפשפשים El Rastro שפועל רק בימי ראשון. שוק ענק עם זרועות לרחובות הצדדיים והמון דוכנים וחנויות. במוניות אנחנו נוסעים למרכז התרבות Matadero הנמצא מחוץ למרכז העיר ושבו יש תערוכות מתחלפות. לא כל האולמות היו בפעילות אבל היתה תערוכת מזון ועוד כמה תערוכות קטנות. במקום יש שוק אוכל שפועל יומיים בסוף כל חודש אז נשנשנו קצת מהמאכלים המקומיים. חוזרים למלון למנוחה קצרה ומי שרוצה יוצא עם אבי לסיור בגנים הבוטניים המלכותיים Royal Jardin הצמודים לפארק רטירו כולל תצוגת עצי הבונסאי היפה. נשאר קצת זמן ואנחנו נוסעים לאזור רחוב Gran Via המרכזי לשוטט קצת בין החנויות לפני שאנחנו חוזרים למלון להפרד מאבי ועוד מעט תחברי הקבוצה שנשארים במדריד עוד קצת ונוסעים עם כל היתר לשדה התעופה לקראת הטיסה לארץ. ההמראה מטרמינל 4 שגגותיו הם פרויקט הבמבוק הגדול ביותר בעולם. זהוא תם ונשלם. נקווה שנהינתם (לפחות מי שהחזיק מעמד עד פה:))

 

היום העשירי והאחרון - 31 במאי

אנחנו מפקידים את המזוודות בשמירת חפצים של המלון ונוסעים במוניות לביתו של הצייר הספרדי Sorolla. לא שמעתי עליו לפני הטיול הזה אבל זה היה מעניין מאוד. גם הבית עצמו וגם התמונות. אבי מסביר לנו שהצייר הנ"ל מתמקד באור. משמעות הדבר היא שהוא מצייר את מה שהעין רואה ללא ההשלמות שעושה המוח ולכן יש מקומות בציורים שלא מצוירים בפרטי פרטים אבל יש עליהם דגש של השלכות האור. לי לא לגמרי ברור איך הצייר יכול להבחין בין מה שהעיו באמת רואה לבין מה שהמח משלים אבל כנראה בגלל זה הוא Sorolla ואני זה אני. התוצאה בכל אופן מרהיבה. ציורים באמת יפים ובסגנון אחר משהכרתי. מומלץ מאוד לחובבי האומנות. פה לשם שינוי מותר לצלם.

בערב אנחנו יוצאים לארוחה ומופע פלמנקו במועדון וילה רוסה שליד כיכר סנטה אנה. ראינו בעבר מופע פלמנקו בברצלונה אבל המופע הזה עלה עליו בהרבה.

הפעילות הבאה היא שיעור פלמנקו בבי"ס לפלמנקו הנחשב ביותר בעולם שבו למדה גם סילביה דוראן. אנחנו מקבלים קודם כל הרצאה על תולדות הפלמנקו ומקורותיו שמסתבר הם גם יהודיים. המרצה אינו דובר אנגלית אז מראש הכינו לנו מתרגמת שהיא ישראלית שלומדת ריקוד במדריד וגם חברה בלהקת מיומנה. הוא מדבר ומדבר והיא מתמצתת לנו בשני משפטים כל פעם. לאחר מכן מגיע מדריך הריקוד ששמו הוא לא פחות ולא יותר אלמודובר אבל אין לו קשר לאלמודובר המפורסם. אנחנו מתחילים להתאמן על תנועות הרגליים בנפרד ואז תנועות ידיים בנפרד. את זה עוד עשינו איכשהו אבל ברגע שהיה צריך לשלב ולסנכרן בין השניים איבדנו את הידיים והרגליים. בקיצור יותר משיצאנו רקדני פלמנקו הבנו יותר את הקושי וגברה הערכתנו לרקדני הפלמנקו. האלמודובר לסיום נותן לנו מופע מדהים של ריקוד עם שליטה כמעט מוחלטת בתנועות הידיים והרגליים.

התמונות הן ממסדרונות ביה"ס בלבד כי כמובן תמונות מהשיעור הן אישיות.

 

אנחנו בדרכנו לפארק רטירו הריאה הירוקה הגדולה בליבה של מדריד. ביקרנו בארמון הקריסטל אם כי התערוכות שהיו בו באותו זמן לא היו מעניינות במיוחד והמשכנו לשוטט בפארק שמלא אנשים ולסיום קפה לגדות האגם המקסים.

היום התשיעי 30 במאי

בבוקר אנחנו הולכים למוזיאון ריינה סופיה שגם עליו אין צורך להרחיב את הדיבור וממילא לא נתנו גם שם לצלם. אותה שיטה כמו בפרדו. אבי מרצה לנו לפני הכניסה, מכווין למוצגים המעניינים ביותר ומחלק דפי הסבר ובפנים אנחנו מסתובבים חופשי כשהוא בסביבה לצורך הבהרות והסברים. כמובן בריינה סופיה היצירה הכי מפורסמת הגרניקה. לקראת צהריים אנחנו ממשיכים למרכז התרבות Caixa forum שגם הוא לא מרוחק מהמלון שלנו. האמת שאני כבר לא זוכר איזה תצוגות ראינו שם. פשוט נמחק לי מהזיכרון אבל המבנה המיוחד הוא סיפור בפני עצמו. שני אדריכלים שוויצרים בנו אותו על יסודות תחנת חשמל נטושה כאשר הם הרימו את המבנה הישן שהיה עשוי מלבני טרקוטה לגובה מסוים , השאירו חלל מתחתם ועיצבו אותו מודרני מבפנים.

 

עקב ביטול האושינריום יש קצת זמן ואנחנו נוסעים לאזור תחנת הרכבת אבל עוצרים קודם בתחנת הרכבת הישנה שעדיין פעילה ודי קרובה לתחנת הרכבת החדשה ממנה אנחנו אמורים לחזור למדריד. כמו יין כנראה שישן זה טוב והתחנה הישנה יפיפייה מבפנים ומבחוץ. איזה יופי ומומלץ מאוד לביקור.

מסע רגלי של רבע שעה דרך רחובות העיר ואנחנו בתחנה החדשה עולים על הרכבת חזרה למדריד.

אחרי 9 בערב אנחנו מגיעים לתחנת Atosha ויוצאים מיד לשוק סן אנטון שבשכונת Chueca הטרנדית לארוחת ערב במסעדה שבגג הבניין. נעלמה להם ההזמנה מראש אז נאלצנו להמתין אבל פוצינו כל אחד בכוס משקה על ההמתנה.

וכמובן אי אפשר לבקר בולנסיה ללא ביקור בעיר המדע והאומנויות שבנה האדריכל סנטיאגו קלטראווה. בנינים מדהימים שמרחוק ביחד נראים כמו שלד של דינוזאור לבן ענקי. יש שם מוזיאון למדע , מבנה פלנטריום שנראה כמו עיין אנושית הממוקמת בתוך בריכה, אושינריום, בנין אופרה ו- IMAX. אנחנו הסתובבנו וצפינו במבנים בעיקר מבחוץ. רצינו להכנס לאושינריום שהוא מהגדולים באירופה אבל הסתבר שבדיוק באותו יום סגרו אותו מוקדם. כל המתחם נמצא בערוץ הנהר ואפשר לטייל גם מחוצה לו.

היום השמיני - 29 במאי

אנחנו הולכים לתחנת הרכבת Atosha ועולים על הרכבת לולנסיה. הרכבת המהירה גומעת את בערך 400 הקילומטרים בין מדריד לולנסיה בקצת יותר משעה וחצי. ממוצע 250 קמ"ש.

אחרי נסיעה כזאת צריך להתחיל משוק ואנחנו מגיעים לשוק המקורה של ולנסיה ששמו Mercado central. שוק גדול מאוד בו עושים המקומיים את קניותיהם ואנחנו טועמים קצת. אחרי השוק מתחילים בסיור בכמה מאתרי העיר העתיקה של ולנסיה והראשון שבהם הוא בנין הבורסה והמסחר הניאו גותי ולה לונחה מהמאה ה-15. בנין יפפה ובו אולם החוזים עם עמודים מפותלים. אתרים נוספים הם כיכר העיר העתיקה והקתדרלה היפה. ממשיכים לשוק קולון ההיסטורי מהמאה ה-19. הוא דווקא נראה מאוד מודרני ואנחנו יושבים בו לקפה ומסתובבים בין הדוכנים השונים כולל שתיה של המשקה מקומי Horcheta בעל תבע לבן וטעם אגוזי דומה לקוקוס. הופתענו מכך שולנסיה התגלתה כעיר די יפה. אנחנו נוסעים במוניות לחוף הים של ולנסיה לארוחת צהריים במסעדת פאיה. חוף ים חולי ויפה.

 

אנחנו ממשיכים לסייר ומגיעים למתחם נוסף שמבחינתי היה שיא השיאים של מה שראיתי וחוויתי מבחינה אומנותית בסיור. אבי אמר על זה משהו בשיחה בארץ שבעקבותיה החלטתי להצטרף לסיור אבל המציאות עלתה על כל מה שיכולתי לדמיין. מקום שהיה אזור מגורים מוזנח במרכז העיר ניתן ע"י העיריה לאומני רחוב או חבורות רחוב שחלקן לפי אבי על הגבול בין הפריקיות לפשע להוציא שם את כל יצריהם האומנותיים כאוות נפשם בתנאי שהכניסה והצפייה תהיה חופשית לכל מי שירצה ומה שיצא זה מתחם מדהים ומקסים מעבר לכל דמיון. לא בטוח שאפילו רבים מתושבי מדריד מכירים אותו. לא ניתן לראות כלום מהרחוב וצריך לדעת פשוט לעבור דרך שער מסוים ולמצוא את עצמך בעולם אחר קסום ומנותק מהרחוב שלידו. יש שם להקות שמתאמנות בריקוד לכל תיפוף וכל מיני אנשים וחבורות פריקיות חלקם הזויים.. ככל שאתה נכנס פנימה זה כאילו נכנסת ללב המאפליה של הפירים של הרכבת התחתית בניו יורק. כל מיני מנהרות, כבלים עוברים חופשי על הקירות,פירים וכוכים וגם חצר גדולה והכל מלווה בציורי קיר מדהימים פשוט תאווה לעיניים. צילמתי המון ואני מקדיש למקום שני דפי פורום שזה רק קמצוץ ממה שיש שם.

אנחנו הולכים למנוחה קצרה במלון ובערב יוצאים ביחד לצ'וקולטריה San Gines שהיא הידועה ביותר במדריד ולא רחוקה מפלאזה מיור.

 

עכשיו אנחנו בדרכנו לרחוב בו הרבה גלריות בו אומנים מציגים דברים חדשים. לפעמים זה גלריות בהקמה ולפעמים רק מוצג אחד. לא תמיד ברור לנו מה הייתה כוונת האומן ןעל מה המהומה אז אבי עושה איתנו תרגילים איך למשל אפשר לנסות להכנס לראש של האומן ולנחש למה הוא התכוון. לא תמיד גם אחרי זה ברור לי על מה המהומה אבל בהחלט למדתי איך לחשוב אומנותית. ברחוב הזה אנו גם מתוודעים לראשונה לאומנות הרחוב במדריד ואיך העיריה מעודדת את זה. אבי טוען שזה בדיוק הסיבה למה הוא עושה סיורים כאלה במדריד ולא בברצלונה שם אין עידוד כזה. המפגש הראשון שלנו עם הנושא הוא מן חצר בשכונת מגורים וצמודה לרחוב בו אנו מסיירים שם ניתנה יד חופשית למקומיים לצייר ולעצב את החצר כאוות נפשם וזו חצר בה תושבי השכונה יכולים לשבת/לטייל או לעשות איזה פעילות חברתית שהם רוצים באוירה המיוחדת שיצירות הרחוב יוצרות. היה מאוד מרענן לראות את זה וליד זה יש בזה אחר זה ציורי קיר יפים נוספים.

 

ברגל אנחנו הולכים לכיכר קולון וצופים קצרות בפסל קולומבוס לפני שאנחנו פונים למרכז קניות סמוך ממש קרוב לכיכר בשכונת סלמנקה היוקרתית. מרכז הקניות מעוצב חבל על הזמן!!! מרהיב ומדהים לכל חובבי העיצוב. אנחנו מזמינים קצת טאפסים מהדוכנים שמסביב ומתענגים על המראה מסביב. ממול במה ענקית כמו בתיאטרון. מסתבר שבשעות מסוימות בערב מופיעים שם אומנים שונים ומזמרים/מנגנים להנאת קהל הסועדים.

שוב במוניות אנחנו לכיכר Espana לצפות בפסלי דון קישוט וסנשו פנשה. השניים נשארו באותה תנוחה בה זכרתי אותם בסיורי במקום לפני 14 שנים. השעה 7 בערב והציירים עייפים כי ישנו מעט בלילה אז היום מבחינת הסיור המאורגן נגמר מוקדם. זה היה יום light לעומת הימים הבאים שיהיו יותר אינטנסיביים וימשכו אל תוך הלילה. בכל אופן אנחנו לא טסנו בלילה אלא ישנו כמו תינוקות במלון ואנחנו לא עייפים אז אנחנו נפרדים מהקבוצה וממשיכים בסיור ערב עצמאי. ארמון המלך קרוב ואנחנו מסיירים מסביבו מבלי להכנס לתוכו. אח"כ לאיזור השוקק ה- Theatro Reale וכיכר האופרה ומשוטטים ברחובות ההומים לכיוון ה- Gran Via. מסיימים סמסעדה ולוקחים מונית למלון.

היום השביעי - 28 במאי

היום נפתח במוזיאון הפראדו עליו לא צריך להרחיב את הדיבור. מכיוון שהמוזיאון הזה וגם מוזיאונים אחרים במדריד אוסרים על מדריך להכנס עם קבוצה ולתת הסברים אנחנו מתכנסים לידו לפני הכניסה ואבי מחלק לנו דפים שהכין מראש עם הסברים על יצירות מרכזיות במוזיאון שהוא ממליץ להתמקד עליהן ונושא לנו הרצאה בעניינם. מצוידים בידע אנחנו נכנסים למוזיאון ומסתובבים כל אחד לעצמו כאשר אבי מסתובב ביננו וכל פעם ניגשים אליו 2,3,4 מאיתנו כדי לשאול שאלות ולקבל עוד הסברים על היצירות כך שלא תיווצר קבוצה גדולה מדי. זה מוזיאון ענק ואין סיכוי להתעכב על כל היצירות אז ההכוונה מראש מאוד עזרה לנו להתמקד בעיקר. גם במוזיאון הזה אסור לצלם כך שאין תמונות של התמונות. סיימנו עם המוזיאון ואנחנו במוניות לפעילות הבאה שהיא לא פחות ולא יותר סדנת בישול בת 3 שעות של אוכל ספרדי בבי"ס לבישול במדריד. השף המדריך מסתבר כאיש היי טק לשעבר שנמאס לו מהמקצוע ועשה הסבה אז היות והוא חלק איתי את תחום העיסוק רק שאני עוד לא עשיתי את ההסבה לשף, אנחנו שוקעים בסיום הסדנה בשיחה על המקצוע הקודם שלו. בכל אופן אנחנו נחלקים לזוגות וכל זוג אחראי לבישול אוכל אחר ואנחנו יודעים שכדאי מאוד שנעשה את זה טוב כי מה שנבשל זה ארוחת הצהריים שלנו להיום. השף מפזז ביננו ומחלק הוראות. אין לי מושג איך הוא הצליח לסנכרן תיזמוני בישולים של 6 זוגות. אנחנו לומדים גם איך מכינים את משקה הסנגריה ובסיום מקבלים תדפיס של המתכונים של מה שהכנו. עכשיו צריך לאכול אז אנחנו הופכים ממכיני האוכל לקליינטים ומאיישים שולחן אוכל ארוך בחדר אחר וממתינים להגשת האוכל שאנו הכנו. זה מגיע ואני לא מגזים מה שהכנו כולנו יצא טעים מכל מה שאכלנו במסעדות מדריד. צילום חלק מהמנה שלנו בשלב טרום סופי מצורף.

 

אנחנו שוב ברחוב Alcala מטיילים לכיוון כיכר Cibeles. בעצם מן חזרה על סיור הבוקר אבל הפעם עם הקבוצה. בסביבה אנחנו נכנסים למתחם של תערוכות מתחלפות שם אפשר גם להתרגע ולפוש. אח"כ אנחנו קונים כרטיסים ועולים לתצפית ממרומי בנין הדואר על העיר בכלל וכיכר Cibeles בפרט. מאוד יפה ומומלץ.

 

מגיעים פעם ראשונה לחלק האומנותי של הסיור בדמותה של תערוכת צילומים עכשווית של הצלם הספרדי הידוע חמה מאדוז אלא שלי הוא בכלל לא היה ידוע עד שהגעתי הלום וזה כנראה חלק מהיתרון של סיור מסוג זה. בהחלט היה שווה. שמתי כמה תמונות של הצילומים לשיפוטכם.

והנה הם הציירים מגיעים ב-12 בצהריים ובראשם המדריך אבי וינוגרד. חיבוקים, נשיקות עם מי שמכירים ולחיצות ידיים עם מי שלא מכירים ועוד נכיר בימים הקרובים. סה"כ אנחנו 12 איש פלוס המדריך. כך התחיל לו סיור אינטנסיבי ומקסים משותף במחוזותיה התרבותיים הגלויים והנסתרים של מדריד בניצוחו של אבי שנתגלה כבעל ידע רב בנושא. הציירים (ברובם) לא ישנו הרבה והם גם רעבים אז פעמינו ישירות לשוק המקורה סאן מיגל. אנחנו נוסעים במוניות משותפות וזו תהיה השיטה לקפץ בין מקומות מרוחקים בעיר לכל אורך ימי הסיור. יוצא 1.5-2 יורו לאדם לנסיעה ומאוד יעיל. שוק סאן מיגל נהדר וכל אחד קונה לעצמו מנות טאפאס כראות עיניו מהדוכנים השונים וסועד כאוות נפשו. אנחנו יוצאים לסיור רגלי באזור להיכרות ראשונית עם העיר כי לחלק מהקבוצה זה ביקור ראשון בעיר. השוק קרוב לכיכר מיור ואנחנו מבקרים בה שנית והפעם בשעות היום כשהיא שוקקת חיים. מבקרים גם בכיכר Plaza del Villa העתיקה. ונתקלים גם בפתח של בנין שהוא השריד האחרון מתקופת המודאחר באזור. גם המספרה הכי עתיקה במדריד באזור. ומסעדה שלא פחות ולא יותר מכריזה בשלט מאיר עיניים Hamingway never ate here!!!

ערב ואנחנו במלון במדריד לא הרחק מתחנת הרכבת Atosha. למלון הזה אמורה להגיע למחרת בבוקר קבוצת חוג הציור פלוס עוד נספחים שיהוו יחד את הקבוצה אתה נבלה את הימים הבאים. לאחר רחצה ומנוחה קלה אנחנו יוצאים לסיור לילי בעיר לאורך רחוב Atosha ועד לכיכרות המרכזיים Santa Ana ו- Santa Ana. Santa Ana סואנת וזוהרת ואילו ב- Plaza Mayor פחות אנשים ואוירה של הולכים לסגור את הערב אז אנחנו אוכלים משהו קרוב לכיכר Santa Ana וחוזרים לישון במלון.

היום השישי – 27 במאי

קמים למחרת בבוקר. קבוצת הציירים צריכה להגיע לפני הצהריים אז יש לנו קצת זמן לסיור בוקר בעיר ואנחנו בדרכנו לבית המחזאי והמשורר Lope de Vega שאמור להיות חינמי אלא שכשאנחנו מגיעים מתברר שהכניסה היא רק בהזמנה מראש אז אנחנו נאלצים לוותר וממשיכים לכיכר Plaza Puerta del sol שער השמש. מול הכיכר מגדל השעון Plaza del Correos ומולו בכיכר אבן האפס ממנה נמדדים כל המרחקים בספרד. בכיכר שלושה פסלים ואחד מהם דוב ועץ תות שהם סמל העיר. אנחנו מטיילים לאורך רחוב Alcala המרכזי ומגיעים לכיכר מרכזית נוספת Plaza del Cibeles שהיא כיכר יפה ועטורת פרחים ובמרכזה מזרקה ופסל אילת הפוריות. מול המזרקה בנין מרשים שהיה בנין הדואר ואח"כ היה בנין העריה וכיום מהווה משכן לתערוכות ארעיות חינמיות ומקום בו כל אזרח יכול להתרווח ולנוח. נחזור אליו בהמשך אבל עכשיו צריך לחזור למלון ולהמתין שקבוצת הציירים תגיע.

 

אנחנו יורדים דרומה למנזר המפורסם El Escorial. גם שם הייתי לפני 14 שנה אך לא זכרתי ממנו דבר. כנראה שהמראה והאווירה הקודרת שלו גרמה לו להמחק מזיכרוני אבל למרות זאת בפנים יש מה לראות רק ששוב אסור לצלם. במיוחד מרשים חדר הקבורה של המלכים ומשפחותיהם. חוזרים קצת צפונה לעמק הנופלים שגם בו ביקרתי לפני 14 שנה אבל אותו זכרתי היטב. זהו אתר הנצחה לקורבנות מלחמת האזרחים שנבנה בעבודת כפיה של אסירים פוליטיים. באתר נמצאת בזיליקה ענקית הבנויה לתוך סלע ענק ובה קבור פרנקו ועוד איזשהו מנהיג. גם בתוך הכנסיה אסור לצלם. מעל הסלע שלתוכו בנויה הכנסייה בנוי צלב ענק בגובה 150 מטר. אפשר להמשיך ברכב עוד למעלה ומגיעים למנזר מאחורי הצלב. קצת יותר הלאה יוצא שביל שממנו לכאורה אפשר להגיע עד בסיס הצלב אלא שממש לא רחוק מהצלב הדרך נחסמת ע"י גדר ולכן לא ממש אפשר להגיע למרגלותיו אלא רק קרוב כשהוא קצת מוסתר ע"י העצים אבל כן אפשר לצפות על עמק הנופלים. נשאר עוד קצת זמן אז אנחנו מחליטים לעבור בכפר Cercedilla שנכתב עליו שהוא יפה אבל אנחנו לא מוצאים בו ענין ומחליטים שזהו תם החלק הראשון של הטיול סובב מדריד והגיע הזמן לחזרה לעיר מדריד לקראת החלק השני של הטיול. פקקים באוטוסטרדות מסביב למדריד גורמים לנו לסיים את החזרת הרכב והגעה למלון במדריד רק ב- 8 בערב. הופתעתי מכמות המחלפים והגשרים מסביב למדריד. לא זכרתי את זה כך מביקורי הקודם.