כמה "הם" מכירים את ישראל?
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?ובאותו עניין
שנה שעברה היינו בבודפשט.באזור בודה ליד תחנת האוטובוס היה דוכן של משקאות צוננים עם ברד אותו הפעילו זוג צעירים בשנות העשרים לחייהם.הם לא הראו התלהבות מהיותנו ישראלים למרות שהמטרה של הדוכן הייתה לחסוך כסף בשביל ביקור בישראל בנצרת,חיפה,עכו וירושלים.כששאלתי ומה עם תל אביב,אילת שאלו אותי איפה זה?ואם זה רחוק?די הייתי המומה מהשאלה.
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?אנסה לתרום גם סיפור קצר ומשעשע
לפני 13 שנה , בטיול הגדול לאחר הצבא טיילתי באוסטרליה, ניו זילנד ופיג'י.היו לי שני מקרים מצחיקים:
הראשון בניו זילנד, לקח אותי טרמפ בחור מאורי (הילידים) מקסים ובדרך לעיירה אליה הייתי צריך להגיע הוא עצר בכפר כדי לקחת את השני הילדים שלו. הוא הסביר להם באוטו כי אני מישראל שזו מדינה מאוד מאוד גדולה. ניסיתי להסביר לו שישראל יותר קטנה מהאי הדרומי של ניו זילנד אבל לא ממש שכנעתי אותו.
המקרה השני היה בפיג'י.שם צריך להבין ישראל נתפסת באהדה גדולה מטעמי דת בעיקר. בחור מקומי לקח אותי טרמפ מאיזה כפר בחזרה לעיר. כששמע מהיכן אני שאל מה אני עושה בפיג'י וממש סרב להאמין שאני סתם מטייל ולא שייך למוסד הישראלי.הוא היה משוכנע שכל ישראלי קשור למוסד
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?דווקא האחרונה גילתה בקיאות מרשימה, לדעתי.
באיטליה ובגרמניה נתקלנו בהרבה אנשים שהכירו את ישראל, וחלקם אף ביקרו בה וחזרו עם חוויות חיוביות (או ככה לפחות אמרו לנו). השיחה הפוליטית היחידה שאי פעם ניהלתי הייתה עם תיירים מאוסטרליה שלנו באותה דירה איתנו ליד ונציה, שאמרו לנו כמה עצוב להם לשמוע על המצב הבטחוני הקשה בישראל.
בכל מקרה, יצא לנו להתקל גם בכאלה שלא היה להם מושג איפה אנחנו נמצאים על הגלובוס, וזה תמיד שיעשע אותי וגם הכניס אותי לפרופורציות. אנחנו לא מרכז היקום
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?מוסיפה עוד סיפור משעשע שחווינו באחת העיירות בחבל בווריה. בעל הצימר ביקש דרכונים ובקש שנכתוב כתובת מדויקת.... שם הרחוב בו גרנו היה משה דיין, כשקרא זאת שאל בהתלהבות משה דיין ?? והצביע על העין הסגורה. כן אמנם אנחנו לא משפחה של משה דיין אך עצם העובדה שגרנו ברחוב על שמו הוסיפה לנו עוד נקודות -:)
ובהתיחס לשאר התגובות נכון היום כבר לא מלמדים גאוגרפיה של הארץ והנוער לא יודע מה בין קרית שמונה לאילת... היום גם לא מלמדים על ארצות העולם . אני זוכרת שמבמסגרת השיעורים למדנו על סין ,יפן ,הודו אוסטארליה ועוד.....
היום????.. לצערי לא ורמת הידע הכללי הולכת ופוחתת
-
"הם" לא מכירים כמו ש"אנו" לא מכירים אותםיונית- אהבתי מאד את הרעיון לשרשור! בהחלט משעשע ומעניין.
קצת קשה לי עם המשפט האחרון שרשמת בהודעתך "בקיצור-- חוסר הבנה והיכרות גיאוגרפית או פוליטית די בסיסית", כי הוא יוצא (גם אם לא זאת היתה כוונתך) קצת מתנשא, כאילו אנחנו מרכז היקום (אני בכוונה מקצין) ולא יכול להיות שהאדם הממוצע לא ידע היכן ממוקמת ישראל.
אין שום סיבה הגיונית שהאדם הפשוט במדינה X שמעביר את חייו בעבודה ובגידול המשפחה יכיר אפילו ברמה הבסיסית את מיקומנו הגיאוגרפי ו/א את מצבנו הפוליטי. גם אם הוא רואה פעם בשנה איזה דיווח של 2 דקות בחדשות על עימותים בישראל, זה לא ברמה שהוא יזכור מזה משהו כעבור 10 דקות...וזה טבעי.
אנחנו מדינה קטנטנה...
אני מבטיח לך שאם תשאלי בצורה אקראית בישראל שאלות דומות על מדינות בסדרי גודל כמו שלנו בעולם, רוב האנשים לא ידעו שום דבר על המיקום הגאוגרפי ועל המצב הפוליטי במדינות האלו.
לדוג'- האדם הסטנדרטי בישראל, אין לו מושג לגבי הזעזועים הפנימיים במדינות אפריקה ועל מקור הסכסוכים שם, הן ברמה השבטית והן ברמה הפוליטית . וזה הגיוני לחלוטין...
-
"הם" לא מכירים כמו ש"אנו" לא מכירים אותםאז למה לישראלים יש תמיד את ההרגשה שכולםםםםם נגדנו, שכולםםםם אנטישמיים, שכולםםםם מכירים את המצב הבטחוני פה בארץ ותומכים בצד השני??
היה לי מאוד נחמד לקרוא את התגובות כאן ולראות שאנחנו באמת לא במרכז העולם ושלא כל העולם נגדנו כפי שאנו חשים, שדווקא יש חיבה ואפילו הערצה לישראלים, וגם מאוד משעשע לקרוא את התגובות של האנשים שלא מכירים את ישראל וחושבים עליה דברים שונים ומוזרים.
שרשור מאוד מוצלח ומעניין...
-
למה?זה קצת כמו בשיר של כוורת (מדינה קטנה): אנחנו באמת מרוכזים מאוד בעצמנו, בטוחים שכולם נגדנו, והממשלה גם מאוד מפמפמת את זה כדי לגרום לנו להתכנס בתוך עצמנו. בצוק איתן הייתי בשהייה של כמה חודשים בחו"ל, ונורא הצחיק אותי לקרוא שאלות של מטיילים מודאגים של "לא ממש מסוכן עכשיו בלונדון? יש לנו כרטיס לרומא, ואנחנו מפחדים מהמצב שם" - קיבינימט, יורים עליכם טילים, שזה דבר שלא קרה בלונדון מאז מלחמת העולם השנייה, אבל בתקשורת ובממשלה גורמים לכם לחשוב שבארצות שקטות ומנותקות הרבה יותר מסוכן מזה? יש לנו סוג של חשיבה מתגוננת ותמיד במוד של הישרדות - כולם אנטישמים, באירופה יש מלא מוסלמים (כי בישראל, כידוע, אין בכלל...), פה הכי בטוח וזה מצדיק את המחירים היקרים, הפערים החברתיים וכו', ואין טעם להילחם בזה.
אבל בסופו של דבר, רוב האנשים לא מתעניינים בישראל ולא ממש מכירים. בטנזניה, מדינה של 40% מוסלמים התפלאו לשמוע שהיהודים בישראל לא מאמינים בישו, ולא ידעו כמעט כלום עלינו חוץ מזה שיש את "ירושלים" (לעומת זאת המדריך בספארי הסביר שהשם שלו הוא "בריקי" שזה כמו "אהוד ברק"...). גם בין אלו שהם בעלי דעות פוליטיות יש דעות לכאן ולכאן. ובאופן כללי, אנשים אינטליגנטים ולא קיצוניים תמיד אוהבים לדבר ולהקשיב, גם אם דעתכם שונה מהם, והשיחות מעניינות. גם בצוק איתן באירופה כששאלו מאיפה אני עניתי (טיילתי לבד ואין לי מבטא, אז לא מזהים אותי כישראלית), ומקסימום היתה שיחה על המצב, תמיד מנומסת, גם אם המשוחחים נטו יותר להזדהות עם הצד השני.
-
למה?סבא שלי,יליד צרפת, במסגרת עבודתו טס כל הזמן על הקו של ישראל-צרפת.
הוא סיכם את זה בצורה מדהימה:
"כל הזמן אומרים שהצרפתים אנטישמים ומוטים לטובת הפלשתינים. האמת היא ש99% מהצרפתים לא מעניין אותם הסכסוך במזרח התיכון, הם אדישים לחלוטין. רק ב1% שכן מתעניינים, אכן הם מוטים לטובת הפלשתינאים. ובישראל מציגים את זה שהצרפתים לא אוהבים את ישראל..."
-
ואם מחפשים סיפור רלוונטי ממקום נידח במיוחד...לפני כמה שנים נסעתי לאי הפסחא - אי בגודל הכנרת במצבה המיובש שתקוע באמצע כלום של האוקיינוס השקט. יותר מ-3500 ק"מ טיסה לשדה התעופה הקרוב...
האי כולו מוכרז כפארק לאומי וכשבאנו להירשם הפקח מאוד התרגש לראות שאנחנו מישראל - גם כי היינו הישראלים הראשונים שם מזה שנתיים, וגם כי מסתבר שהאמא של אשתו לשעבר היתה יהודיה מירושלים, ניצולת שואה. כשהוא אמר את שם המשפחה שלה צחקנו שזה אותו שם כמו שלנו, והוא התרגש עד דמעות שאולי הוא מצא קרובים אבודים... הסברנו שלא, ההורים שלנו עברתו את השם ואין קשר משפחתי, אבל הוא ענה "כל ישראל אחים"... הוא סירב לקחת מאיתנו כסף על כניסה לפארק, ובסוף אחרי התעקשות של אחי ושלי (הכסף מתחזק את הפארק ולמרות היותנו תרמילאים דלי תקציב הרגשנו שצריך לתרום משהו) הוא הסכים לקחת כסף לכרטיס אחד. ביום אחר נפגשנו שוב ברחוב, ואז הוא כבר ערך לנו היכרות עם כל בני המשפחה.
הקטע המצחיק הוא שבסוף הסתבר שלא היינו הישראלים היחידים שם. אחד מבני האי המקוריים נסע לפני שנים רבות לישראל והתחתן כאן, והבן שלו הגיע מישראל לטיול שורשים, אז יצא במקרה שגרנו חדר ליד חדר...
-
סיפור על כשרות
יונית, הסיפור שלך הזכיר לי -
כשגרנו בסקוטלנד הבן שלי עבר ניתוח קטן והוחזר למחלקה להתאוששות. כשחילקו את האוכל לכל הילדים אמרו לנו שהם מתנצלים על העיכוב, אבל האוכל שלו תיכף מגיע. לא הבנו למה, חיכינו קצת ובסוף - הוא כבר גווע מרעב אחרי הצום הקודם לניתוח - ניגשתי לעגלת האוכל וסידרתי לו מנה. הבשר בארוחה היה חזיר (אנחנו לא מקפידים על כשרות).
ובדיוק אז הופיעה תהלוכה: השף הראשי של בית החולים, העוזרים שלו ושתי אחיות, כולם הגיעו עם חיוך ענק של גאווה, והביאו לו מגש עם מכסה כסף (טוב, נירוסטה, אבל הכסף התאים למעמד המלכותי). כל הילדים וההורים במחלקה הפסיקו לאכול והביטו עלינו בתדהמה. חסרה היתה רק התזמורת!
ומה הביאו לו לאכול? אוכל כשר למהדרין שכנראה טרחו והביאו ממעדניה כשרה בשכונה היהודית של גלזגו..... ואני נתפסתי עם החזיר ביד
מאז, בכל פעם שהגענו לבית חולים ומילאנו טופס קבלה, הקפדנו להשאיר את המשבצת של "דת" ריקה....
נעה
-
סיפור על כשרותנזכרתי
גם!נו טוב כבר לא בת 20 ....
אני נוסעת להודו כמעט כל שנה - בכל נסיעה נוסעת לסיקים לאותו מלון בגנגטוק הבירה לא מוותרת גם השנה!
בן המשפחה נישא לבחורה ממערב סיקים שלה הום סטיי מדהים.
אחרי גנגטוק התארחתי אצלם לפני טרק הדזונגרי.
כל יום קיבלתי עוף מבושל אחרת בין יתר האוכל המקומי המדהים.
אחרי מספר ימים הופיע בשר אחר על השולחן להם . הבנתי שזה בשר חזיר שקודם מבושל ואחר כך צלוי- הדרך בה רבים מבשלים בשר חזיר שם.
לי הגיעה מנה עוף.
למה מה שאלתי?
ענה לי הבחור , שמכיר אותי שנים : אמרו לי שאת אוכלת רק עוף!
לאאאאא !
יש מודעות במקום הרחוק והמדהים הזה שקוראים לו סיקים.
הייתי רק צריכה להסביר, למישהו אחר, מדוע בחור שומר כשרות צריך לבשל בסירים שלו ולא של בעלת הבית שמבשלת מדהים ! גם זה קרה - אבל כמו להרבה דברים בסיקים יש לאנשים הבנה וסובלנות לאחר.
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?שנה שעברה בעת שהיינו בפלטוויצה עלינו על האוטובוס בשמורה עם קבוצה מאוד גדולה של יפנים.ברגע ששמעו שאנחנו מישראל פצחו בשירה... והופתענו לגלות את זה
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?נכון שאנחנו לא צריכים להחמיא לעצמנו כל כך ובאמת אין סיבה כל כך שיכירו מדינה בסדר גודל של מחוז או חבל ארץ במדינות מסוימות בעולם. ונכון שהרבה לא מכירים אותנו היטב בצד הפוליטי או הגאוגרפי. אבל לצערי הרבה מכירים אותנו בצד התרבותי... בטיולים שלנו למיקונוס בעבר הרחוק ובפרובאנס לאחרונה הרבה מוכרים או בעלי מלון התפלאו איך אנחנו מישראל ואנחנו כל כך נחמדים... כנראה שאת החוסר נחמדות או מה שנקרא הישראלי הלא כל כך יפה מכירים לנו בעולם
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?אני אישית הייתי שמח ומעדיף שלא נהיה כל כך מוכרים.
ארץ כל כך קטנה שעושה כל כך הרבה רעש.
במזרח אנחנו נחשבים לאימפריה
בטורקיה אנחנו "קמצנים" אבל רוצים שנבזבז
ביער השחור שמחים לקבל אותנו רק שנעשה פחות רעש.
יש ארצות שישראל היא סוג של מטרד בשלווה העולמית.
ולסיום:
בטירת הוט-קוניסברג
תפסה אותי עובדת במקום, "שראתה" שאנחנו מישראל וסיפרה שהיא יהודיה משטרסבורג ששוקלת לעשות עלייה
ןשם משפחתה גנץ.
צרוף המקרים הוא שגנץ הוא שם המשפחה של אשתי.
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?יופי של רעיון יונית בשרשור הזה.
עכשיו צריך לעשות סטטיסטיקה מהן המדינות שקיבלו אותנו בהכי הרבה אהדה כששמעו שאנו מישראל.
אתחיל בטיול האחרון בסלובקיה - כשהיינו במקום שנקרא בית לחם היתה שם עובדת המקום ששאלה מהיכן אנחנו, כששמעה שאנו מישראל אורו עיניה. היא סיפרה שבישוב מתארגנת קבוצת נזירים ונזירות ובקרוב מאד הם טסים לישראל.
גם כשאנו ביקרנו בקרואטיה כמו חיים בצימר במקרסקה כשהבעלים של המקום שמע על כך שאנו מישראל הוא טפל לנו על השכם, שאנו כמותם מדינה קטנה שנלחמת מול האויבים ושורדת. אמר שיש לנו הרבה מן המשותף. לאות הערכה הביא לנו בקבוק יין מהיקב של אביו.
כשהיינו בטיול האחרון בהונגריה באשטרגום פגשנו קבוצה יפנית עם מדריכתם. כשהתחלנו לדבר עם המדריכה שידעה אנגלית וסיפרתי לה שבתי שהתה ביפן חצי שנה, היא הפתיעה אותי שביקרה בישראל כבר 3 פעמים וציינה אפילו את המקומות שביקרה:נצרת, טבריה וירושלים. הרגשנו המון חום ממנה ורצון לשתף אותנו מי היא הקבוצה שאיתה. וגאווה גדולה שביקרה בישראל.
כשהיינו לפני שנים רבות בשוויץ באחת העיירות - אפנזל הבעלים של הצימר ידע על פרס ועל הפוליטיקה בארצנו שזו היתה ההפתעה הכי גדולה. עכשיו נצטרך לחזור לאפנזל ולאמר לו שפרס עדיין חי רק הוא לא בטוח שהוא בין החיים.
רחל לבון
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?אפרופו פרס.....
אוגוסט 2000 טיול שהדרכתי בבלגיה, בעיר ברוז'- ישבתי בבית קפה עם מדריך מקבוצה אחרת .
לידינו ישבה אימא עם ציוד(ילקוטים נורא יפים) שקנתה לילדים לקראת שנת הלימודים (איזה פרטים נשארים לי בזיכרון
) ואימה .נהלנו שיחת חולין על הילקוטים וכו...
היא שאלה מאיפה אנחנו- וענינו מישראל
היא אמרה "אה...יש לכם נשיא חדש KASAV"
ושנינו בבטחון מלא אמרנו לה שהיא טועה, והוא רק היה מועמד לנשיאות אבל פרס הוא זה שבטח יהיה הנשיא.
טוב- בערב במלון (טרום העידן הסלולרי אפילו )הבנו שהסבתא הבלגית צדקה ואנחנו בשחצנות ישראלית טיפוסית- שגינו.
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?יונית - כנראה שמה שרואים משם לא רואים מפה.
רחל לבון
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?
אחלה שירשור,
ג'מייקה 2009 - חוף נידח, בגסטהאוס עוד יותר נידח (בשלבי הקמה).
הבעלים, איש מבוגר, שואל אותי "מאיפה אתה אדוני?"
אני עונה בחיוך "לא אדוני.. רק גיל מירושלים, ישראל"
הוא עונה "אוהההה ג'רוזלם! ג'יזס! אוההה ג'יזס"
בכמה דקות של שיחה הוא מראה בקיאות רבה בכל מה שקשור לישראל, כולל מצב עדכני בפוליטיקה וכו'. בהחלט הפתיע אותי.אגב, בג'מייקה המצב דומה למה שתיאר אורי בפיג'י, רק מהצד של ישו.
(אני לא יודע מי נחשב שם יותר אליל, ישו או בוב מארלי..)
כל פעם שהזכרתי שאני גר 10 דקות נסיעה מהקבר של ישו, כולם הביעו קנאה/הערכה..
אחת מהן אף ניסתה לשכנע אותי שישו היה שחור...
כמובן שהזמנתי חצי ג'מייקה אליי לביקור, בינתיים אף אחד לא בא.לגבי כמות המטיילים הישראלים בעולם, גם אני מופתע כל פעם מחדש,
לכן הגיוני מאוד שהמון אנשים חושבים שישראל ענקית.
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?שרשור מקסים...
לפעמים הבורות עובדת לטובתנו. לפני שבוע, דירה באיים האזוריים, סוף העולם שמאלה. קשקשנו במטבח עם בעלי הבית, זוג פורטגזי מקסים שראה עולם, חי כמה שנים באפריקה ובסוף השתקע באזוריים.
הבעל היה מלא התלהבות - בדיוק ראה בטלוויזיה תכנית על ישראל, מאותן תכניות שמפארות את אומת הסטרט-אפ ומספרות איך תרמנו לאנושות את הטפטפות, הדיסק-און-קי וכו׳. השיא היה משהו כמו ״אצלכם בישראל הכל מתפקד, הכל יעיל. נכון, יש לכם צרות עם השכנים, אבל פנימה, ביניכם, זה גן עדן. אצלנו? אל תשאלו, בלגן מוחלט, תנסו להזמין טכנאי למכונת הכביסה ותדעו. והפוליטיקה, אל תשאלו. אצלכם יודעים לנהל מדינה!״
ולשמוע את זה מתושב גן עדן... לא ממש ניסינו לתקן את הרושם. כנראה שדברים שרואים משם לא רואים מכאן.
-
כמה "הם" מכירים את ישראל?כשטיילתי בברזיל, לפני שנים רבות, החלטנו שאנחנו רוצים לראות שבטים נידחים, שכרנו מדריך מקומי שייקח אותנו למעמקי יערות האמזונס. שלושה ימים שטנו בקאנו, שלושה ימים הלכנו בג'ונגל, עד שפגשנו נער קטן, ערום כמעט מלבד באזור החלציים, דובר אך ורק ניב מקומי שגם המדריך לא הכיר. הנער היה מופתע ומעט מבוהל.
אנחנו היינו מבסוטים מעצמינו, הרגשנו שפגשנו מישהו ש"לא ראה אדם לבן מימיו".
ניגשנו אליו, הצבענו על עצמינו ואמרנו את שמנו, גם הנער אמר את שמו. שוב הצבענו על עצמינו ואמרנו "ישראל".
עיניו של הנער אורו "אה.... אלי אוחנה!!!" צהל....
