באמת התמזל מזלכם להגיע בשלג.

התמונות מדהימות והחוויות הן עצומות.

 

שיהיה המשך טיול מוצלח. מחכים לכל הפרטים, כרגיל

אוף.

 

תהנו.אתה עושה חשק.....

 

והלבן הכזה כשכאן נמסים הוא כבר פשוט חוצפה

למרות יופיין של התמונות, אין מילים לתאר את הנסיעה בדרך הזו.
אנו מתנצלים על העוול שהתמונות עושות למקום...

 

התמזל מזלנו שזכינו להנות מהבונוס של הלבן הלבן הזה!

הטיול שלנו כולל נסיעות רבות. אחת מתוספות המרחק הגדולות היא נסיעה ממואב לרוק ספרינגס ואחכ לרד-לוודג' (דרך קודי) כדי להגיע למסלול ה-

Beartooth Pass ולהכנס לילוסטון מכניסת Silver Gate

בקיצור, השכמנו קום ברד-לודג', עיירה קטנה ונחמדה וממנה יצאנו לעבר שן הדוב. לאחר נסיעה של כשעה, שחייבים לציין שבחלקה לא יכולנו שלא להתאכזב, ו-"זה הכל?" גדול נפלט מפינו... ציפינו ליותר. לאחר כשעה (כמובן תוך התעלמות מהשלט המכריז  ששן הדוב סגור בגלל קרח...) הגענו לגבול מונטה, ולשער....הסגור. הרבה מכוניות בצד... כולם חסרי אונים. בחוץ רוח וקור מקפיא, שכבה של כשני ס"מ שלג מכסה את פני הקרקע והצמחים. מקסים, אבל רוצים לנסוע..אחת שהיתה "ותיקה" בהמתנה אמרה שמישהו אמר שיפתחו באחת עשרה (הגענו בתשע ורבע..) השקענו כל כך הרבה- מחכים. 

ועד שיפתחו, קצת על הדרך עד כה:

לאחר היציאה מהבסיס הכביש די משעמם, אך בהמשך מתחיל להיות יפה מאוד, מטפסים גבוה גבוה כל הזמן והכביש מתפתל מאוד. אני נהג מנוסה ובכל זאת קצת חששתי (קצת! מקצוען.) המראות מהכביש בגובה הזה יפים מאוד - ההרים, הכביש המתפתל, וחבורות האופנוענים שנוסעות בשיירות למטה. בדרך ישנן נקודות עצירה לתצפית. באחרונה שבהן יש הרבה תאי שירותים [עוד נחזור לזה] והמון סנאים (צ'יפמאנקס) אגריסיביים שרודפים אחרי אנשים כדי לקבל אוכל ואוכלים מהיד. חמוד. 

מכאן לשער המרחק כ 5 מייל. 

אחרי המתנה ארוכה מול השער, בהן אכלנו ושתינו משעמום, וגם האזנו באוטו להרצאה מס. 2 של יובל נוח-הררי על ההסטוריה של האנושות (מאוד מעניין!), הקור נותן את אותותיו והשלפוחית לוחצת. אי אפשר בשדה...קר ויש הרבה אנשים בסביבה... ואולי דובים...מחליטים לרדת לתחנה הקודמת. אני קצת חושש - העליות האימתניות מקודם עכשיו הן ירידות. אבל האלטרנטיבה לא נראית טוב. יורדים בזהירות  את 5 המיילים לשירותים, משתחררים, מאכילים סנאים, ועולים חזרה. הפעם מרגיש יותר נוח בנהיגה, אפשר להתפעל מהנוף. שווה כל רגע. ועדיין לא נכנסנו למעבר שן-הדוב.

מגיעים לגבול המדינות ולמראה הקסם - המקום ריק. השער נפתח ב 11 ואנחנו חופשים לנסוע. התחלנו. פירוט בפוסט הבא, אבל רמז:

היה שווה את המעקף בין מאות המיילים, את ההמתנה, את החשש בעליות והירידות. בהחלט הכביש הכי יפה באמריקה, כפי שהוא מוגדר כאן.

 

 

הי דורבן, 

 

כיף לשמוע מכם בלייב!

 

תבלו,

דנה

מזג האוויר משוגע, אומרים ש-"אל ניניו" חוזר במלוא עוצמתו.

תמשיכו להינות ! סעו בזהירות !