תודה על המסקנות החשובות!

נהניתי לטייל איתכם!

היה כיף להיזכר בטיול הטרי שלנו לאלפים הצרפתים.
שמח  שהיה לכם  מזג אוויר פחות חם משלנו.
השאלה מה עדיף - למות מחום או ללהתקרר בגשם על אף  שלפעמים זה מבטל טיול.
מבחינתנו עדיף להתקרר בגשם. גם חום קיצוני גרם לנו לשנות תוכניות.
את המפל הספונטני שלכם גם ראיתי בדרך משוויץ לשאמוני. ראינו הרבה מאד מכוניות  וטיילים עם מקלות הליכה והבנו שיש מסלול שווה באיזור. לא ניסנו. טוב לדעת!!

תודה

איזה כייף לראות שנהניתם כל כך. ההתחלה הדאיגה אותי מאד!

נהניתי מאד לקרוא. תודה על הסיפור והפירוט. ד"ש לאישה

ממש נראה טיול קסום עם נופים מדהימים! אנחנו גם חושבים על האלפים הצרפתיים ...לקיץ הבא כמובן ועשית לי חשק עוד יותר (חוץ מהגשם...)

ורק רציתי  להוסיף  על העניין של - "הילדים לא זוכרים" משהו שאני שומעת הרבה...- אם הילדים לא זוכרים אז למה לטרוח בכלל לעשות איתם משהו?? וחוץ מזה- גם אני לא זוכרת- לפני 12 שנים טיילנו, אני ובעלי,  בדרום אמריקה... אם לא היו לי תמונות ויומן מסע לא הייתי זוכרת את רוב המקומות שהיינו בהם. מה שכן- החוויה בטוח תפסה חלק עמוק ומשמעותי בעיצוב האישיות שלי. אז מי שאומר לי כאלה דברים אני עונה לא שאני לא חיה בשביל לזכור...

גם לך יש עכשיו שריטה של כלבי סן ברנרד .

יופי שנהנתם ביום שנסעתם לבקר את הכלבים. הם מיוחדים...

נשמע שבכלל עשיתם כיף. אני גם צריך לנסות פעם טיול כזה כמו שלכם.

תודה על הסיפור 

תודה על הסיפור המקסים. נהניתי לקרוא.

הטיול היה מוצלח מאד. יש קשיים מובנים בטיול עם ילדים אבל אם מודעים להם ומתכוננים למה שבשליטתנו ויודעים לחיות עם מה שלא בשליטתנו אז אפשר גם להנות

היום הראשון והאחרון קשים בגלל הנסיעה והטיסה. לכן טיול כוכב אחד הוא מומלץ. חובה להיות מצויידים באוכל ושתיה זמינים בכל ימי הטיול ובמיוחד בימי הטיסה. חובה שיהיה לכל ילד איזה ספר או חוברת צביעה או משחק להעביר את הזמן. 

מבחינת יעדים - אני הכנתי בנק מטרות שכללו גם plan B לימי גשם וכו' וכיסו אזורים נרחבים ורחוקים כמו אנסי או עמק אאוסטה - בפועל לא צריך את זה. 

ילדים קטנים לא אוהבים לנסוע הרבה באוטו - ויש באיזור המון דברים יפים שאפשר לעשות. הטיול למפל היתה דוגמא טובה כי זה לא נמצא ברשימת האטרקציות שחובה לעשות בשאמוני ומסתבר שזה היה מוצלח ביותר. 

כמו כן אפשר לחזור למשהו פעם שניה מאד נהנינו בפעם השניה בשעשועי השלג. 

דבר נוסף הוא הקצב - אי אפשר עם ילדים קטנים לצאת מהדירה בשמונה בבוקר ולחזור בעשר בלילה. הקצב שונה לגמרי. ביום טוב יצאנו בעשר והיו ימים שרק ב- 11 יצאנו. בשש וחצי כבר כולם עייפים ורעבים ורוצים לחזור לאכול ולראות סרט. 

 

הרבה שואלים - אבל ממילא הילדים לא זוכרים כלום אז למה לנסוע איתם. 

התשובה שלי זה שקודם כל הילדים כן זוכרים. הילדים שלנו זכרו דברים מהנסיעה הקודמת לפני 3 שנים. 

שנית - מי אמר שנוסעים בשביל הילדים? החופשה היא בשביל ההורים!! ומכיוון שמה לעשות ויש ילדים קטנים שצריך לטפל בהם ואי אפשר להשאיר אותם אצל סבא וסבתא לכל כך הרבה זמן אז הם באים איתנו לטיול. אחרי שהם באים אז אנחנו נעשה מאמצים שהם ייהנו והטיול יתאים להם, אבל זה לא שהמטרה העיקרית היא שיהיו חוויות לילדים. ממש לא.

מבחינתי זה שיכולתי לקום בבוקר ולראות את המון בלאן, לצאת החוצה ולשאוף אויר טוב ולא להזיע בחוץ זה כיף גדול. זה שאפשר להיות עם הילדים כל היום מה שלא מתאפשר במהלך השנה זה כיף גדול (לא שהם לא רבו ). זה שאפשר להתנתק מהעבודה לשבוע וחצי זה כיף גדול. 

אז אלו הם סיבות מספיק טובות לנסוע. 

אז תודה לכל נותני הטיפים למיניהם!!

ולהתראות בנסיעה הבאה

הטיסה היתה אמורה לצאת ב- 11 מג'נבה. תכננו לצאת בשש וחצי בבוקר - בפועל יצאנו ב- 7. לא מספיק זמן! הדרך לקחה זמן. לא פשוט להגיע לצד הצרפתי בפעם הראשונה! אני עוד חשבתי שאצליח להגיע ללא אוטוסטראדות שוייצריות ולחסוך את ה- 40 פרנק (לא היתה מדבקה באוטו) אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד. את הווייז אפשר לקנפג או עם כבישי אגרה או בלי. אני הייתי צריך משהו שאומר בצרפת סע בכביש אגרה אבל אל תיכנס לשוויץ.

עכ"פ כשהשעון מתקתק זה לא הזמן להרפתקאות אז נפרדנו מ- 40 פרנק במעבר הגבול לאחר שזיהו שאין לנו מדבקה (בהלוך זה היה בלילה והמעבר היה שומם מאדם!). 

ההגעה עצמה לשדה לא מאד מסובכת. למעשה הדבר היחידי שצריך לשים לב זה לא לצאת ביציאה הראשית הראשונה לשדה וזה כתוב בכל ההוראות. אבל כשנוסעים בפעם הראשונה והזמן דוחק זה מלחיץ

החזרנו את הרכב ב 8:40. הדרך לצ'ק אין מסובכת! עם 2 עגלות של מזוודות, עגלת תינוק, תיקי יד וארבעה ילדים זה לא קל בנוסף במקום אחד אין מעליות וצריך לרדת במדרגות רגילות או נעות ...

הורדנו ידנית את כל התיקים ואני ירדתי עם כל הישראלים האחרים במדרגות הנעות עם העגלות הכבדות של המזוודות כשכל המקומיים מסתכלים עלינו בחמלה... 

 

לאחר עוד טעות במעלית שיצאנו בקומה D במקום ב E - הגענו לצ'ק אין סוף סוף ב 9:15, להפתעתי הם אמרו שעד 45 דקות לפני הטיסה מקבלים בצ'ק אין נוסעים ואכן היו הרבה ישראלים שעמדו בתור

לאחר הצ'ק אין יש עוד דרך ארוכה עד הגייט כולל תור ארוך לבקורת דרכונים ממש לפני הגייט משום מה ולא במקום מרכזי לאחר הבטחון.

 

דבר מעניין - מותר להכניס מים! רק צריך לשים בצד את הבקבוקים הנוזלים והם מאשרים אותם. עברנו עם בקבוק חלב וכמה בקבוקי מים את הבטחון. 

 

הטיסה עצמה היתה בסדר גמור ואל על מתייחסים יפה מאד לילדים. מומלץ להזמין מנות ילדים באוכל. 

 

היה עומס גדול בשדה כשנחתנו ולא נשארו שרוולים אז נסענו בשאטל ישר לבקורת דרכונים. 

 

וזהו - הגענו לארץ. קשה להאמין שבמרחק 4 שעות טיסה יש עולם אחר עם מזג אויר כל כך שונה - אבל זה המצב. 

dinz - תודה. ראי גם במסקנות בהמשך.

 

טיול מקסים! אלו תמונות מהממות!

הסיפור שלך מצוין, הוא מפרט איך נראה טיול עם ילדים עם כל מה שמשתמע מכך, גם אנחנו מטיילים עם ילדים קטנים והיה לי מאד מעיל לקרוא מה שכתבת, במיוחד ששנה הבאה האלפים הצרפתים או הדולומיטים על הפרק, ואני אוספת כל פרור מידע שיכול להועיל על שני האיזורים האלו.

תודה!!

 

החלטנו לחזור ל- grand montets לאחר השלמת ציוד חורף. קנינו כפפות לילדים בשוק הפתוח של ארג'נטייר בכיכר הראשית. מחירים טובים יחסית. 

שוב האשה נשארה עם התינוק למטה (כמובן שהצעתי להתחלף אבל זה לא שכנע אותה ) ואני עולה עם הילדים שוב ברכבל עד למעלה. 

עדיין מעונן מאד, ולמרבה השמחה - ירד שלג טרי בלילה הקודם!!

יש הרבה שלג בתולי !!

כאמור לעיל - אין במתחם שוב אמצעי עזר לגלישה, לא אבובים או משהו כזה - אז מה עושים הישראלים? מוציאים שקית של רמי לוי

 

וקדימה להחליק 

 

אגב - בתמונה הראשונה רואים כמות מדרגות לא מבוטלת בגובה של 3300 מטר אני מסיים את הטיפוס חזרה בהתנשמות כבדה

 

כל הילדים היו רטובים לגמרי כי מה עוזרות כפפות כשיושבים על השלג במכנסי טריינינג??

אנחנו חוזרים לצימר לאמבטיה חמה וארוחה. ואח"כ מתחילים לארוז 

אז אחרי שביום הקודם בחזרה ממרטיני כבר היו עייפים ולא רצו לבוא איתי לראות את המפל אני מחליט לחזור ולבחון אותו על הבוקר. נוסעים שוב בעמק עוברים את ארג'נטייר ו col de balme וקצת לפני vallorcine יש מקום קטן בשם le beut. יש שם מלון ולידו חניה ליד תחנת רכבת. אפשר לקרוא על המסלול כאן.

המסלול יוצא מהכביש - יש כמה מסלולים למפל גם ממקומות אחרים. מהכביש שציינתי זה 15 דקות וככה כתוב על השלט - כמובן שעם ילדים זה לוקח 45 דקות

המסלול קל מאד ועולה בעליה דרך היער למפל מים מרשים ביותר!! זו היתה אחת מנקודות השיא של הטיול מבחינת נוף. ממש מפל מרשים במיוחד בהפתעה שבו. לא ציפינו לכזה מפל חזק וגם תוך כדי ההליכה לא היתה הרגשה שיהיה כזה מפל מרשים. 

אפשר להגיע עם גשר תלוי ממש עד מתחת למפל ואפשר גם לעלות מעל למפל - יש שם מסעדה ושירותים (בול פגיעה... )

 

בשביל העולה למפל

 

בגשר התלוי

 

המסעדה

 

 

משם המשכנו עוד טיפה לכניסה לכפר vallorcine. שם מעט לפני תחנת הרכבת מצד ימין יש מקום קטן עם מתנפחים ומתקנים ורכיבה על סוסי פוני (6 יורו ל- 10 דקות)

היה נחמד מאד.

אחכ אכלנו צהריים בנקודת פיקניק בדרך והמשכנו לפארק חבלים קטן מאד אבל חמוד בין ארג'נטייר לשאמוני. יש שם מסלול נמוך שמתאים לקטנים ולמתחילים ויש גם מסלול גבוה שמתאים למי שלא מפחד ומסתדר בלי אבא לידו

בסוף יש גם אומגה לא רעה בכלל. 

העלות נמוכה - 7 יורו לילד. 

לינק למקום כאן

 

סיימנו את היום המוצלח הזה בביקור באגם בקצה שאמוני  lac des gaillands. אגם קטן אך חביב. הילדים יכולים לשכשך רגליים במים. יש שם דייגים שמנסים את מזלם וגם אפשר לראות מטפסי הרים מתלמדים או את קרחון הבוסון החביב שלנו שצילמנו אותו מכל זוית אפשרית

 

 

 

אז הזמנו מראש את הסיור המדובר. בזמנו העליתי שאלה לדיון אולי להסתפק בסיור מקומי בשאמוני עם כלבי האסקי. אחכ ראיתי שיש גם אחד בלה זוש שיש לו כלבי סן ברנרד אמיתיים לינק - אבל אנחנו כבר הזמנו ונסענו למרטיני.

אז הנסיעה עצמה לוקחת כשעה והיא אכן יפה ביותר. אבל זה רק למבוגרים שיודעים להנות ולהעריך נסיעה נופית. לילדים זה יכול להיות קצת קשה כי יש סיבובים ופיתולים בדרך. לכן כדאי לחפש דברים לעשות בדרך. 

אופציה אחת היא טיול למפל מים שאנחנו עשינו ביום למחרת cascade du berard ונספר עליה ביום הבא. יש גם ב valcorine מקום עם מתנפחים וסוסי פוני. גם על זה בהמשך. 

ליד מרטיני יש פארק שעשועים שנראה נחמד ביותר לינק אבל אנחנו לא נכנסנו כי הכל היה רטוב ונראה די ריק. 

אז הלכנו למוזיאון של פייר גיאנדה במרטיני לינק שנמצא ממש קרוב לכניסה למוזיאון הסן ברנרד. זה מוזיאון של אמנות ויש בו גם תערוכה של מכוניות עתיקות. 

משם המשכנו לסיור הכלבים. זו בהחלט היתה חוויה נחמדה ביותר. 

כל משפחה מקבלת כלב. הסיור עלה לנו 50 פרנק ל- 45 דקות. הילדים החליפו בתורנות וכל אחד רצה להמשיך ולהחזיק בכלב (במקרה שלנו כלבה) הענק הזה כולל הבת שלי שפחדה מאד מכלבים ואיכשהו פה היא נרגעה (לאחר 5 דקות ראשונות של פחד... ).

הולכים בשדה וביער עם הכלב. לצערינו המדריכה לא דיברה מילה באנגלית, ובאופן מוזר גם לא ידעה עברית יש שם הרבה ישראלים במוזיאון. פגשנו שם כמה משפחות - ממליץ להם ללמוד קצת עברית

אחרי הסיור ביקרנו במוזיאון עצמו - יש שם סרט נחמד לילדים על איש שהלך לאיבוד בשלג והכלב מצא אותו. 

רק הסיור כלבים מצריך הזמנה מראש - המוזיאון פתוח לקהל הרחב ואפשר גם לראות כלבים.

הסיור במרטיני הוא רק בשבתות וימי ראשון.

 

יש גם אופציה לסיור במעבר סן ברנרד הגדול (בין שוויץ לאיטליה - לא להתבלבל עם מעבר סן ברנרד הקטן בין צרפת לאיטליה) שם יש סיור יומי - אבל גיל מינימלי הוא 6 בגלל הגובה של הפאס וכנראה שהמסלול שעושים עם הכלבים שם הוא יותר קשה כי הולכים בעליה של ההר. אז לנו זה לא התאים. 

 

בקיצור - בשורה התחתונה גם המבוגרים וגם הילדים אצלינו נהנו מאד ביום הזה ולא הרגשנו שנסענו סתם שעה עד מרטיני.

 

נוף בדרך למרטיני 

 

תצפית על מרטיני 

 

אחרי החזרת הכלב לחדר שלו והוא מאחורי זכוכית הילדים מעיזים לשים לו יד על הפה

בשבת היה ממש גשום. כל התוכניות לצאת עם הילדים לטיול רגלי בעיירה נגנזו. בסוגריים נציין שבשבת אסור להוציא החוצה מהבית שום חפץ שאיננו על הגוף כחלק מהביגוד (איסור טלטול) ושבארץ פחות מכירים אותו כי כמעט בכל מקום יש עירוב של הרבנות שפותר את הבעיה. בחו"ל ברוב המקומות אין "פטנט" כזה ולכן די קשה לצאת החוצה עם ילדים קטנים כי אי אפשר לקחת כלום בידים. סגור סוגריים.

לפנות ערב כבר היינו חייבים לשאוף אויר צח. יצאתי עם הילדים במעילים החוצה, הם כל כך שמחו מהשלוליות הרבות שפשוט התחילו לקפץ ולהשפריץ מים בשלוליות עד שהמקומיים עצרו להביט בתדהמה בתופעה המוזרה של ילדים שמקפצים בשלולית כאילו לא ראו גשם בחיים שלהם

 

 

היום כבר מעונן. בחזית אומרים שיתכן גשם מפעם לפעם. אנחנו נוסעים לפארק האיילים ליד לה זוש, merlet. (למעשה הפארק ממש מעל שאמוני. יש מסלול הליכה של כשעה עד הפארק אבל זה למיטיבי לכת )

לפארק יש 4 חניות. p1, p2, p3, p4. ככל שהחניה קרובה יותר לכניסה יש בה פחות מקומות חניה ויותר מקומות שמורים לנכים. כשאנחנו באנו p4 היה ריק ו p3 היה חצי מלא אז חנינו שם והתחלנו ללכת ברגל. לא חשבתי שזה יהיה קשה, אבל בדיעבד אני חושב שזו היתה טעות. מדובר ב 1200 מטר הליכה בעליה די תלולה (מזכיר שאנחנו עם 4 ילדים קטנים...). אשתי דווקא אהבה את הטיול ביער אבל אני חשבתי שפשוט הייתי צריך להביא אותם כמעט עד הכניסה (אי אפשר להגיע עם רכב עד הכניסה) ואז להסתובב ולחזור - שלא לדבר על זה שכשהגענו למעלה ראיתי שיש מקומות פנויים ב p1  - מסקנה, לא רע לחפש אופציות טובות יותר מהראשונה שמוצאים...

 

בפארק עצמו היתה לי קצת אכזבה. בגלל מזג האויר בקושי ראינו חיות. התחיל לרדת גשם שוטף ונאלצנו לתפוס מחסה בכניסה. את רוב החיות המעניינות פספסנו אבל כן ראינו 2 לאמות גדולות שלא פחדו מהאנשים ובאו להסתובב ליד הילדים. כמובן שמבחינת הילדים זה היה פנטסטי. לכן האכזבה היתה שלי בלבד. לילדים זה לא ממש משנה שהרבה חיות לא יצאו החוצה. בסוף המסלול המעגלי (לכן זה גם בהתחלה) יש ארגז חול וכלים לילדים לשחק. 

סה"כ זה מומלץ לדעתי אבל בתנאי שיש מזג אויר יפה. יש גם נוף מרהיב שניתן לראות אם יש ראות טובה כי מגיעים ממש מול קרחון הבוסון בגובה של 1500 מטר. 

 

התצפית על הקרחון 

מה?נגמר כבר??

תמונות יפות וכייך להיזכר.

ביוני,זרימת המיים הייתה די חזקה..

אמה

היום עדיין מזג אויר טוב ואנחנו מגיעים לתחנת הרכבל העולה לפלאן פראז ומשם ל brevent. כאן הפתעה! לא מרשים לעלות עם תינוק אפילו לתחנה הראשונה. לטענתם הרכבל עולה מהר מאד ואין זמן לגוף להתרגל לגובה, בניגוד לרכבת העולה למר דה גלאס שהיא איטית. באסה  אשתי נשארת איתו למטה ואנחנו עולים לרכבל. 

היא רואה רק רכבלים עולים 

ואנחנו למעלה רואים נוף מדהים! 

חיפשנו מאיפה יוצאים מצנחי הרחיפה אבל לא מצאנו 

עולים למעלה לתחנה העליונה

 

מלמעלה רואים את כל העמק 

היה מאד נחמד אבל מיהרנו לחזור למטה שאשתי לא תחכה לנו יותר מדי

בשדה ליד תחנת הרכבל אכלנו צהריים בפיקניק שטח ומשם השאלה היתה לאן להמשיך.

אני הייתי בקטע של למצות את המולטי פאס ולהמשיך לעוד רכבל, או ל fleger או אולי ללה זוש ולנסות לעלות ברכבת הטראם ויי אבל אשתי חשבה שהילדים מיצו כבר את נושא הרכבלים וזה לא משנה להם יותר לאן נעלה. אז ויתרנו וחזרנו חזרה לקניון הדיאוסאז. נסיעה של כ- 10 דקות משאמוני. 

זהו קניון נחל עם שביל שהולך ביער, בחלקו הוא תלוי ויש גם כמה גשרים. אני לא הכי התרשמתי, ראיתי כבר קניונים פראיים יותר. אבל הילדים והאשה נהנו וזה מה שחשוב . כל הזמן יש שלטי אזהרה שחייבים לשמור על הילדים והזרימה יכולה להיות חזקה בפתאומיות. לדעתי אנחנו ראינו את הנחל בשיא הזרימה אלא אם אני טועה ואם כך לא יודע למה יש כל כך הרבה אזהרות מפחידות. אני יכול להבין שיש איסור לרדת מהשביל אבל התחושה היתה שצריך להחזיק לילדים את היד חזק חזק כי יכול לבוא פתאום שיטפון גדול וזה כאמור לא כל כך תאם את המצב בשטח. 

אולי בעלי הנסיון יגידו אם יש זרימה חזקה יותר. 

 

בחוץ ליד הכניסה יש חצר עם אבני חצץ וכלים שהילדים יכולים לשחק. זה מאד מאד חשוב והילדים ממש אוהבים את זה. 

 

יש עוד זמן לכלבים אני בין לבין בהכנות לשבת כותב את הסיכום. תיכף יגיע היום של הכלבים

איך היה עם הכלבים? עם איזה כלבים טיילתם בסוף?

הטיול שלכם נשמע חלום, ממש מעורר קנאה.

שבת שלום

ככה נראה הנוף בהליכה מהחניה עד תחנת הרכבת - איזה כיף!

 

מכיוון שהתחזית למחר גם היתה טובה החלטתי לעשות כרטיס מולטי פאס ליומיים. להבא לא בטוח שאעשה את זה כי אז נכנסים ללחץ שחייבים לנצל את הכרטיס...

באנו יחסית מוקדם אז לא היה הרבה תור. הילדים נהנו להיכנס לקטר בכניסה לתחנה. הנסיעה ברכבת יפה מאד ואז מגיעים למונטנוור ולתצפית לקרחון 

משם יורדים ברכבל 

 

ואז יש כ- 400 מדרגות עד למערת הקרח. (נכון ל 2015). שימו לב שהקרחון יורד כל שנה. זה מ 1990 

 

ואלו המדרגות

 

המערה עצמה יפה אך די קצרה. אם בחוץ יום יפה מספיק לקחת לילדים רק מעיל או פליז אחד. הילדים מאד נהנו. נגעו בקרח והתלהבו מכל דבר במערה.

הילדים גם אוהבים לספור! אז אין בעיה להעסיק אותם בירידה ובעליה של המדרגות  

במר דה גלאס פוגשים יחסית הרבה ישראלים בגלל שזו האטרקציה אולי השניה בשאמוני אחרי האיגווי דו מידי.

 

 

משם המשכנו לכיוון ארג'נטייר לעלות ל grand montents. לרכבל יש שתי תחנות. לונגן תחנה ראשונה בגובה 1972 מטר. בתחנה העליונה 3300 מטר יש שעשועי שלג לילדים גם באוגוסט.

שימו לב שהטיפוס בחזרה למעלה במדרגות קשה קצת בגלל הגובה הרב וחוסר החמצן 

הנוף מלמעלה מדהים. איזה פסגות גבוהות! 

 

אשתי חיכתה עם התינוק בתחנה הראשונה. וזאת בגלל שעשינו את המולטי פאס ולא עברנו בקופה. חזרנו לשם לקראת סוף הטיול ואז הקופאית לא הסכימה למכור לנו כרטיסים בגלל התינוק!! לטענתה הרכבל עולה מהר מאד ואסור לתינוק לעלות אפילו לתחנה הראשונה שהיא מתחת ל- 2000.

אגב, אותו דבר בפלאן פראז שזו התחנה הראשונה לפני הברוונט, לא הרשו לאשתי לעלות ורק אני והילדים הגדולים עלו. 

שימו לב לכך בתכנון הטיול. למעשה בפעם הראשונה שעלינו לתומינו לא היתה לתינוק שום בעיה לשהות בתחנה הראשונה. אני מזכיר גם דיון קודם שרופא הילדים שלנו לא שמע על בעיה כזו. וגם באוסטריה לא אמרו לנו שאסור לילדים לעלות אבל בשאמוני מאד מקפידים על זה. 

 

במתחם שעשועי השלג עצמו אין מתקנים או אבובים. אז צריך ורצוי להביא מהבית כפפות לכל הילדים וכמה שקיות או משהו אחר שיאפשר להם לגלוש עליו או לאסוף איתו שלג. 

 

אני קם מוקדם בבוקר ופותח את הוילון בסלון - איזה נוף מדהים!! היה שווה הכל. למזלינו הגענו ביום שמש וראיתי את ההר במלוא הדרו. 

 

 

הלכתי לסופר שנפתח בשמונה בבוקר, super U במרכז העיירה. יש חניה מאחורה. צריך לקחת כרטיס ולהחתים אותו בקופה אחרי הקניה. יש עגלות בחניון עם תשלום של יורו כמו בארץ. רק מה? הכניסה לסופר עם מתקן מסתובב שלא מאפשר לי להיכנס עם העגלה אחרי כמה דחיפות של עובד מהחנות של המתקן הצלחתי להיכנס ואז ראיתי שאפשר גם לקחת עגלה בתוך הסופר ביציאה הדלת רחבה ואין בעיה. 

אגב אוכל - אנחנו דתיים והבאנו מהארץ שניצלים וקציצות מוכנים בתוך צידנית עם קרחומים. בצרפת יחסית קל להסתדר כי אפשר לקנות באגט רגיל בסופר. (באוסטריה או באיטליה כל הלחמים בסופר לא כשרים )

אחרי הצטיידות בכל מה שצריך וארוחת בוקר החלטנו לעשות יום רגוע להתאושש מהדרך. נסענו לפארק השעשועים של שאמוני ליד המר דה גלאס. 

החניה בעיר לא קלה!! יש כמה חניונים בתשלום, וחניון או שניים ציבוריים ללא תשלום אבל כמובן שקשה למצוא שם חניה. כמו כן, יש פקק בכיכרות הראשיים של העיר בגלל כל המבקרים באיגווי דו מידי ובמר דה גלאס. הכביש נסגר כל פעם שהרכבת עוברת וזה מאט את הקצב. 

 

בפארק השעשועים היה נחמד מאד. הילדים שלנו עוד קטנים ולא רצו לעשות מגלשות הרים אז הסתפקנו בטובאגאן הגדול, בטרמפולינות, במכוניות המתנגשות ובשאר המתקנים. 

זה הטובאגאן - מחליקים עם מחצלת במהירות גבוהה עד למטה

 

וזאת עוד אטרקציה לילדים קטנים, וגם לאבות שלהם  להזיז עם 4 מוטות את הדחפור 

 

 

היינו שם כמה שעות. היה מאד חם. אחכ נסענו לדיוסאז אבל לא קראתי טוב את מצב העייפות של הילדים והחלטנו לחזור לשם ביום אחר.

חזרנו לדירה לארוחת ערב וסיימנו במשחק במתקנים בחצר האחורית אחת הבקתות במתחם. איזה כיף לצלם את הבוסון בכל זוית ובכל שעה!

 

הטיסה מתוכננת לארבע חמישים. יצאנו באחת מהבית. היה הרבה זמן בשדה וזה היה טוב כי הילדים הוציאו אנרגיות והשתוללו במשחקיה. זה היה ממש במקום. הטיסה עצמה עברה בסדר גמור. לילדים הזמנו ארוחות ילדים שהיו מצויינות. אל על מחלקים חוברות וצעצועים לילדים בטיסה וזה גם נחמד. אגב, לפחות משחק קלפים אחד שיקבלנו והיה מאד מאד מוצלח הומצא ע"י חברת הפורום אחוה! אז אם את קוראת את זה, תדעי שהילדים שלנו מאד מאד נהנו ממשחק הקלפים של ערים בעולם שאסור להישאר עם הקלף של הטיול בוטל

המטוס היה ישן וקטן, 2 שורות של 3 ו- 3, ולא היה אופציה לעריסה מה שחייב אותנו להחזיק את התינוק עלינו בכל הטיסה. היו לנו 3 מושבים בשורה אחת ו- 2 בשורה המקבילה בצד השני. בטעות ומחוסר תשומת לב נתתי ל- 3 הילדים לשבת ביחד ואני ואשתי ביחד. לא לעשות את זה!! אח"כ הילדים לא מוכנים לעבור וזה רק ענין של זמן עד שיתחילו המריבות. חייבים מבוגר אחראי שיושב בין הילדים

 

על הנחיתה בג'נבה סיפרתי קודם. לא לשכוח לבוא עם מטבעות של כסף קטן לעגלות!! למזלינו, מישהו במודיעין שם נתן לי צ'יפים עגולים במקום מטבעות. 

 

לוקח קצת זמן עד שמגיעים עם כל הילדים והתיקים לחברות ההשכרה בצד הצרפתי. נוסף לזה, כשהשעה מאוחרת והילדים עייפים יש כבר בכי ומריבות שמצריכות attnetion של ההורים .

התארגנו ברכב עם התיקים והצ'ימיגג ויצאנו לדרך. השעה כבר עשר וחצי והילדים נרדמו מיד - מה שלא מנע מחלק מהם להתעורר בבכי באמצע הדרך ....

הרכב היה ללא מדבקה של שוויץ. למזלי הווייז התחיל לעבוד. ניסיתי לראות איך מגיעים ללא מעבר באוטוסטראדה בשוויץ, אבל זה לא הלך לנו. למזלינו המעבר היה שומם ללא נפש חיה ולכן לא העירו לנו. 

בתוך צרפת הנסיעה די פשוטה. יש אגרה של כמה יורואים בודדים. בתוך שאמוני הווייז הביא אותנו פחות או יותר עד למיתחם, אבל הי, איפה פה הבקתה שלנו? חיפשתי לפי הכתובת ולקח לי זמן עד שמצאתי כי היה שם די חשוך. בסוף מצאנו והחניתי את הרכב ליד הבקתה. 

בגלל השעה המאוחרת לא היה אף אחד שחיכה לנו שם. הם שלחו לנו את קוד הכניסה לבקתה במייל ואמרו שבפנים יש דף הוראות. השאירו טלפון למקרה שנצטרך עזרה וזהו. 

אני מנסה את הקוד וזה לא עובד - מדובר במנעול מכני עם קוד. מנסה שוב ושוב ולא הולך. התקשרתי למספר שהשאירו לנו ואין תשובה.... המממ... מפלס הלחץ עולה. רק אחרי כמה וכמה נסיונות הצלחתי לפתוח, כנראה שהיה צריך להפעיל קצת כוח בסיבוב של המנעול אחרי הקוד. אנחת רווחה נשמעה ונכנסנו לדירה. פריקה מהירה של כל הילדים והציוד. 

אמבטיה חמה וארוכה להתאושש מהדרך והופה לישון.