...עושה ירח הפוגה ומתקפל
-
היא: 'איזה חולצה מכופתרת לארוז לך? את השחורה או הלבנה?...
אני: 'מה פתאום חולצה מכופתרת?...
היא:'כי עם השחורה והלבנה אתה הכי חתיך עם המכנס השחור המחוייט....'
אני: 'מה פתאום מכנס שחור מחוייט?.... אולי גם ז'קט ועניבה?....'
היא: 'חשבתי על זה, סתם יתקמט במזוודה...'
אני: 'תשכחי מזה. לא חולצה מכופתרת, ולא מכנס שחור מחוייט...'
היא: 'תכנס ליו-טיוב ותראה איך אנשים מגיעים לשם לארוחת ערב....'
אני: 'זה אירופאים...'
היא: 'אתה לא תביך אותנו ותלך לארוחת ערב עם ג'ינס...'
אני: 'ג'ינס? מי לוקח ג'ינס?... אני לוקח בגד-ים ומכנס קצר נוסף וזהו...'
היא: טוב, אני אארוז לך כבר את שתי החולצות ונחליט כבר באונייה....'
לפשוטים שבינכם שלא הבינו את הכותרת המתוחכמת
-
ים? אבל ים יש לנו גם בארץ...איך הכל התחיל
באיזור תחילת החורף כשהתחלנו לדון בטיול הקיץ הועלו מספר טענות מהצד הנשי של המשפחה:
* בשנים האחרונות טיילנו הרבה ביעדים גשומים כמו אוסטריה, שוויץ וגרמניה. נמאס לה. היא רוצה יעד שמשי, קיצי, עם גופיות ושמלות קייציות מתנפנפות ולא מעילי גשם וגופיות תרמיות.
* חברה טובה מהעבודה עשתה קרוז ממש ממש עכשיו עם בעלה והפעוט שלהם עם חברת MSC. היה להם מדהים!!! נכון שנכבנו בעבר עם קרוז איום ונורא של מנו ספנות אבל זה משהו אחר! פה זה קרוז אירופאי...
* תמיד בסוף אני בוחר את היעד והיא זורמת איתי....
* היא דיברה עם זוג חברים שלנו שחיים עכשיו באיטליה - והם מתים להצטרף ולעשות את זה איתנו....
אז ישבתי לעצמי וחשבתי ואמרתי לעצמי 'yalla whats the hek נזרום עם הגברת...'
ועוד באותו ערב הוזמנו כרטיסים לשבוע קרוז עם חברת MSC לשבוע האחרון של אוגוסט.
ה-'תנאים' שלי לעניין היו -
א. שהקרוז יתחיל מנמל שאני יכול לחבר לו לפני או אחרי טיול שישלף ממגרת עשר השנים הקרובות
ב. שנקודות העגינה תהיינה אטרקטיבות מצד אחד (אבל לא אטרקטיביות מדי חלילה - כי הרי ידוע שבנקודת עגינה אפשר לדגום לכמה שעות ולא ממש לטייל אז למה לשבור לעצמי את הלב?...)
ג. ושלא יהיו 'ימי ים' - כלומר נקודת עצירה בכל יום מימי הקרוז בלי יום מלא על הספינה בלי עגינות
תאריכים תואמו עם זוג החברים (שבסופו של דבר הבריזו ואנחנו שטנו וטיילנו לבד), ונבחר קרוז שיוצא מלה-ספציה (כך שאפשר יהיה לטייל לפני בצ'נקווה טרה וברביירה האיטלקית) ועוגן בפלמה דה מיורקה, מרסיי, איביזה, סרדיניה, ומפרץ אמלפי.
לא שיניתי את דעתי - יהיה בלוג!!
-
כמה נתונים טכניים שלא מעניינים כלב מתמסתבר שהתכנון הלוגיסטי של הטיול, או יותר נכון הדבקת החלק ה-'טיולי' שלפני הקרוז לקרוז עצמו לא כל-כך פשוט...
הקרוז עצמו משבת עד שבת. ביום ראשון - יום לאחר סיום הקרוז, כבר הייתי חייב להיות במקום העבודה במצב תפקודי סביר פחות או יותר.
באיזור צ'נקווה טרה והריביירה - אין לנו שום צורך ברכב. בקרוז כמובן שלא. לעומת זאת להגיע ממלפנסה לאיזור ולחזור בחזרה מהקרוז שמסתיים בלה-ספציה חזרה למלפנסה צריך רכב - בדקתי את האופציה של תחבורה ציבורית - זה המון שעות, מצריך רכבת ממלפנסה למילאנו וממילאנו לגנואה וגנואה לצ'נקווה טרה - כמעט יום שלם (!!!)
השכרת הרכב התבררה כתיק מסובך: חלק מהחברות לא מוכנות להשכיר ליום אחד. לחלק מהן אין נקודת השכרה בלה-ספציה ובסוף שכרנו דרך איסתא עם חברה בשם maggiore ליום השכרה בהלוך וליום השכרה בחזור.
המחיר - בשמיים!!! 100 יורו לכל יום (השכרה חד כיוונית כמובן). לא עזרו דני מהרץ וגם לא אורן מרום, שנרתמו לנסות לעזור (טוב נו... יותר אורן מרום שבאמת ניסה ופחות דני מהרץ
.אחרי שהבנו שבמהלך הטיול לא נהיה עם רכב אז הוחלט לגור באחד מהכפרים של צ'נקווה טרה. אם כבר אז כבר...
אז לקחנו טיסת אחהצ, נחתנו במלפנסה ב-22:30, לקחנו מלון בשדה (moxi milan airport)
ולמחרת לקחנו את הרכב והתחלנו בנסיעה של 3 שעות למונטרוסו..
כל הסיפור הזה היה מאד מסורבל ולא נוח:
* בחרנו את המלון כי הוא ממש בטרמינל... מה שפספסתי זה שהוא בטרמינל 2, איפה שנוחתים עם איזי-ג'ט... אנחנו נחתנו בטרמינל 1 עם אל-על. נכון יש שאטל וזה לא נורא ובכל זאת, ב-23:00 עם פעוט ישן לעלות על שאטל עם כל הציוד ואחכ את כל ההליך בחזרה בבוקר כדי לחזור להשכרת הרכב שבטרמינל 1 - לא תענוג גדול
* בכפרים בצ'נקווה טרה אין חנייה. גם אין ממש כתובות ברורות למצוא את המלון.
נכון שלא טיילנו עם רכב אבל להגיע לכפר עם הרכב צריך, לחפש את המלון צריך, להעביר ציוד צריך?...
אז החננו את הרכב במגרש מחוץ לכפר והתחלתי לחפש את המלון, ולחפש... ולחפש... ולחפש.... וכשמצאתי וחזרתי לאסוף את משפחתי וחפצי מצאתי משפחה כעוסה ועצבנית שלא מבינה למה השארתי אותם כל-כך הרבה זמן בשמש....
* אחרי שהתמקמנו עם הציוד בדירה הייתי צריך לנסוע ללה-ספציה להחזיר את הרכב ואז לחזור ברכבת למונטרוסו.
שוב - לא מטרד גדול מידי אבל גם לא תענוג. זו עוד שעה נהיגה, פלוס חצי שעה הליכה לרכבת פלוס רכבת חזרה... בקיצור סיפור של עוד שעתיים שלוש מהיום הראשון של הטיול (או בעצם השני כי נחתנו יום קודם)
* המטרד הכי גדול היה להגיע בסוף הטיול בריביירה ממונטרוסו ללה-ספציה. תחנות הרכבת באיזור אינן נגישות.
רישמית הן כן אבל בפועל המעליות אף פעם אינן עובדות ותמיד צריך לחפש איזשהו מפעיל שיואיל בטובו לחפש את הבוס שלו שרק לו יש מפתח...
בקיצור - מחייב המון סחיבות של כל הציוד, כולל פעוט ועגלה - שנינו הגענו לשייט עם כאבי גב...
לכל מי שקיבל את הרושם שסבלנו בטיול הזה אז הנה השורה התחתונה:
צ'ינקווה טרה הוא איזור מדהים, מקסים, מהיפים והמיוחדים שראיתי. זה היה טיול מהמם וכל אחד חייב לעצמו פעם בחיים ביקור נינוח באיזור הכל-כל מיוחד הזה
-
אם יש משהו שלא צריך באיזור זה תיאור כרונולוגיובכל זאת...
היינו 4 ימים מלאים + חצי יום בהתחלה + חצי יום בחזרה.
שני חצאי הימים, בהתחלה ובסוף, נוצלו לחוף הים (המשגע!!!!!!) של מונטרוסו.
זה כמובן לא אומר שבשאר ארבעת הימים לא בילינו בחוף שעות רבות נוספות.
את 4 הימים האחרים חילקנו כך:
יומיים הוקדשו לצ'נקווה טרה:
ביום הראשון טיילנו בנחת בשני הכפרים ה-'רחוקים' מאיתנו - ריומג'ורה ומנרולה.
ביום השני טיילנו בשני הכפרים ה-'קרובים' - ורנצה וקורנליה.
הכפר החמישי הוא כמובן מונטרוסו 'שלנו'...
יומיים נוספים עצמם הוקדשו לריביירה עצמה:
יום אחד הוקדש ל-'מפרץ המשוררים' ולעיירה המהממת פורטו-ונרה
יום נוסף הוקדש למפרץ פורטופינו ולעיירות שלו: פורטופינו, סנטה מרגריטה, קמולי וחוף סן פרוטסו המרהיב.
-
קצת על הכפרים בצ'ינקווה טרהכולם מקסימים, מיוחדים, מלאי קסם, יופי, וחן.
בטריפאדוויזור קראנו הרבה מאד אזהרות להתרחק מהאיזור באוגוסט. קראנו על נחילי אדם, על צפיפות בלתי נסבלת עד שאי אפשר להסתובב בעיירות מבלי להתחכך באנשים אחרים...
התיאורים וההפחדות היו מוגזמים. עומס הורגש מעט בתורים לרכבת אבל הרכבות גדולות ובאות לעיתים קרובות כך שאף פעם לא נאלצנו לחכות לרכבת נוספת תמיד מצאנו מקום ובישיבה...
גם בהפלגות, לפורטו ונרה ובין העיירות במפרץ פורטופינו היה עומס בתורים לאונייה אבל לא היתה באמת בעייה של מקום.
חופי הים ה-'מסודרים' עמוסים אבל לא בצורה שגורמת לאי נוחות.
בין הכפרים של צ'ינקווה טרה הסתובבנו ברכבת שעוברת בין הכפרים. רכשנו בשני המקרים כרטיס יומי שמאפשר עליה וירידה חופשית בינהם. אנחנו ביקרנו, כאמור, בשני כפרים בכל יום ואחהצ כבר היינו ב-'חוף שלנו' במונטרוסו...
בכלל - קשה לי להבין איך מצליחים 'לדחוף' את 5 או 4 כפרים ביום אחד של ביקור באיזור. הכפרים קטנים אבל כדי להנות מהם צריך לשוטט בהם בנחת, להכנס לסמטאות, לעצור לקפה, או כוס יין, להזרק בשמש על סלע צמוד לים, לשחות...
ריומג'ורה - הראשונה שלנו. לדעתי הם גם הגדולה שבהן. היא מקסימה!!! טיילנו בסמטאות שמטפסות עד למעלה הכפר ואז דרך מדרגות שיורדות בין הבתים העתיקים מגיעים חזרה לנמל. שם תפסנו לנו סלע בשמש וקפצנו לשחייה מרעננת. בריומג'ורה אין חוף רישמי. אנשים פשוט תופסים להם סלע פנוי ונשכבים עליו.
יש מדרגות שיורדות למים.
מקסים!
מנורלה -
לדעתי הכי קטנה בעיירות. יש כביש אחד שעולה מהנמל למטה עד לכנסייה למעלה. למעלה מהכנסייה נוף מרהיב של העיירה.
למטה, בנמל, אין חוף רישמי אלא מין 'פיורד' קטנצי'ק מוקף סלעים שאנשים קופצים מהם למים.
ממנורלה מתחיל שביל האוהבים המפורסם.
רק באיטליה:
אחד המסלולים הפופולריים בעולם נסגר לטיולים לפני 4 שנים עקב שטפונות ומפולות בוץ וסלעים והמסלול עדיין סגור בעיקר בגלל מאבקים בין רשויות שונות באיטליה סביב השאלה מי צריך לממן את השיפוצים...
בכול אופן חלקו הראשון מאד מאד של המסלול (או ליתר דיוק ה-150 מטרים הראשונים שלו) פתוח להליכה... אז הלכנו!
-
קצת על הכפרים בצ'ינקווה טרהביום הנוסף בצ'ינקווה טרה התחלנו עם קורנליה...
קורנליה היא המקופחת מהעיירות - היא היחידה שלא נמצאת על חוף הים אלא על צוק מעליו.
האמת שמכל החמש אל קורנליה התחברנו הכי פחות, אולי כי אין איפה לשחות ואולי כי האווירה בה פחות ים תיכונית ותוססת...
הכפר עצמו מאד יפה אבל בעצם כל החמישה מאד יפים.
כאמור - הכפר נמצא על צוק ותחנת הרכבת מורידה אותנו למטה צמוד לים. באינטרנט כתוב שיש אוטובוס שמעלה את המטיילים לכפר למעלה ושהוא מתוזמן להגיע ישר איך שהרכבת מגיעה לכפר...
באינטרנט כתוב? אז כתוב...
פה זה איטליה, לא גרמניה ולא אוסטריה ובטח שלא שווייץ. לוחות הזמנים שמופיעים באתרים הרישמיים הם שמועה בלבד במציאות.
אני שם את המפלצת על הכתפיים ומתחילים לטפס במדרגות שמטפסות עד לכפר למעלה...
הטיפוס מרהיב ביופיו ומאפשר תצפית מהממת על מנרולה השכנה ועל הים הכחול. הפחידו אותנו עם הטיפוס הזה אבל כולה 10 דקות של מדרגות.
במדרגות חזרה, בזמן שהמפלצת שלנו שועטת בריצה את כל הדרך למטה ואני מנסה לדדות אחריו אנחנו שומעים פעם ראשונה עברית מקבוצה מאורגנת שבחרה להגיע דוקא לקורנליה נטולת הים (!!!)
-
אחרונה חביבה - ורנצהטוב נו. אם יעמידו אותי עם הגב לקיר, ויכוונו אלי רופא שיניים עם מקדחה אז אהיה מוכן לרמוז שאם יש לכם זמן לעיירה אחת מתוך החמש לכו על ורנצה.
קסם, קסם, קסם של מקום.
היינו בה כמה שעות, טיילנו בסמטאות, שחינו בים, אכלנו גלידה, בהינו באיטלקים אמיצים שמטפסים לצוק גבוה וקופצים למים.
כל-כך רציתי גם ולא העזתי (לא הקפיצה עצמה הפחידה אותי כמו המבטים מזרי האימה שקיבלתי כשהעלתי את הרעיון בבדיחות הדעת)
ואז - משום מקום, השמיים התעננו, והתחיל מבול. עלינו לרכבת חזרה למונטרוסו, ולאחר נסיעה של 7 דקות יצאנו במונטרוסו לשמיים בהירים בלי אף ענן כאילו דמיינו את המבול הטרופי הזה...
-
קצת על מונטרוסוזו היתה אהבה ממבט ראשון.
חוף הים שלה מרהיב! יש בו חופים פרטיים, בתשלום.
תמורת תשלום לא ממש סימלי מקבלים מיטה, שמשייה, גישה נוחה למים, שירותים ומקלחות מסודרות.
בין החופים הרישמיים יש גם חופים ציבוריים שזה אותו הדבר בלי המיטה, השימשייה, השירותים והמקלחות המסודרות. וגם בלי התשלום...
בילנו המון שעות בחוף שלה, שחינו, נחנו ונהננו מהחיים.
העיירה עצמה מקסימה. המון בתי קפה, סמטאות צרות מאבן, חנויות, מסעדות -
הכיף האמיתי זה בשעות הערב כשה-'תיירים' עוזבים ונשארים רק ה-'מקומיים' (כמונו - כלומר כאלו שישנים בעיירה...) הכל מואר, ססגוני, מלא חיים, עם הופעות מוסיקה ברחוב. כיף גדול גדול גדול ושווה את הטירחה היחסית של להגיע ועיירה בתחילת השבוע.
אנחנו ישנו פה
המקום מקבל ציון מעולה של 9.2 בבוקינג וכל שנותר לי לתהות זה אם המקום הזה מקבל ציון כל-כך גבוה איך נראים מקומות שמקבלים ציון יותר נמוך?...
המיקום אכן מדהים. בלב הסמטאות של העיר העתיקה, מלא קסם ואווירה וקרוב לים (בעצם כל הדירות בעיירה קרובות לים. ככה זה כשהעיירה נמצאת על הים...)
מעבר לזה הדירה, בלשון המעטה, לא להיט.
הדלת של המקלחת היתה שבורה, המיטה מזעזעת. המיטה הנוספת של הפעוט בלתי נוחה. קיבלנו דירה לא ממש נקייה.
חנייה שהובטחה באתר 'במרחק 150' לא היתה קיימת, וארוחת הבוקר התבררה כקפה וקוראסון יבש עם ריבה.
את בעלי הדירה שמנהלים גם מסעדה סמוכה קשה לאתר וכשביקשנו מהם לבוא להראות לנו איך פותחים את הספה הנפתחת הם עשו לנו פרצופים ורטנו ש-'its very easy everyone can do it by himself'
המזגן בדירה בקושי עובד. לנו זה לא היה קריטי כי היה לנו די נעים בלילה אבל בכל זאת..
הדירה בלי חלונות או פתחים לרחוב אלא למין חצר פנימית. מה שיש כן זה חלון פתוח לתקרה שהיה פתוח כשהגענו...
את החלון הזה גילינו בלילה השני כשהתעוררנו למבול זלעפות שיצר שלולית באמצע הדירה באמצע הלילה.
בדירה היה כפתור שסוגר את החלון הזה רק שאף אחד לא טרח להראות לנו אותו ועד שגילינו אותו לבד, באמצע הלילה, כבר היינו עם אגמון קטן בדירה.
חשוב לציין שוב - מקריאה בטריפ-אדוויזור הבנתי בלינה בצ'ינקווה טרה משלמים הרבה מאד ומקבלים מיקום ואווירה ומלונות/דירות לא מאוד מוצלחים. עבור התענוג הזה שילמנו 130 יורו ללילה. סביר (!!!) במחירי אוגוסט המופרכים באיזור.
על אף החסרונות הרבים של הדירה, הלינה בכפר היתה חוויה ואנחנו בהחלט ממליצים מאד ללון באחד הכפרים על פני להגיח להם ליום או יומיים טיול.
-
עד שישוב הגיל מהפוגתונוחתת (לבד תודה לאל) בשורה הראשונה.
הים מזהיב ברקע הסלעים, ממש זהבים על הצואר וזה זורק.
פותחת את מגירת עשר השנים הקרובות וביד שמאל משנה סדר של תוכניות.
מרותקת, מצפה.
-
עד שישוב הגיל מהפוגתובאתי למחוא כפיים פעמיים:
א. שאתה מספר כאן.
ב. על ההנאה שנקראית בהנאה.
רבקה
-
עד שישוב הגיל מהפוגתוהו מאסטרו אתה יודע להפיק מהמקלדת שלך צלילים לא פחות נפלאים ממה שיוצא לך על הפסנתר. אני מתענגת על כל משפט. התמונות של אדיס והמפלצת נפלאות. טוב, אדיס היא מלכה, זה לא חדש לנו. אפילו איטליה נראית לא רע הפעם.
מחכה להמשך בבקשה והרבה.
אלונה
-
עד שישוב הגיל מהפוגתומצטרפת לקוראים הנהנים
נקרא נהדר. נראה מרהיב. מחכה להמשך
-
עד שישוב הגיל מהפוגתוגם אני מצטרפת. הים נראה מדהים, התמונות נפלאות, על היופי של הכפרים איטלקיים אין ויכוח בכלל.
מחכה להמשך (כולל שייט עצמו)
-
אניגמה, ריקי, אלונה, רבקה, מרינה -תודה רבה על הסבלנות לקרוא את הגיגיי
-
נספח קצר לענייני צילום ומז'אמז'א - איך אפשר בלי..
כמה ימים לפני הטיול, נכנסתי, בשביל הצחו-קים לאתרי מז"א לראות מה נהיה.
וחשכו עיני:
גשם!!!
הייתכן? גשם באמצע אוגוסט בריביירה איטלקית???
האם מזלנו הרע הנודע לשמצה לענייני גשמים רודף אחרנו עד צ'נקווה טרה?...
בפועל ימי הטיול בריביירה ובכפרים התאפיינו במז"א מהאגדות: שמיים בהירים, שמש נעימה של 27-28 מעלות...
אממה? דפוס קבוע בכל הימים האלו: לקראת אחה"צ מתעננן, מטפטף לעשר דקות, ומתבהר שוב.
פעם אחת קיבלנו מבול קצר בלילה (ובבוקר התעוררנו לשמיים בהירים), פעם אחת מבול של 5 דקות בורנצה, ועוד מבולון אחד במארסיי - בקרוז, אבל זה בהמשך.
במהלך הימים האחרונים של הקרוז מז"א התהפך ונהיה חם. על גבול הבלתי אפשרי לעשות שום דבר חוץ מלהיות במים. ביום האחרון לקרוז, ירדנו בלה-ספציה לטמפרטורה של 39 מעלות.
ועדיין - אנחנו זוג לבנטינים שתמיד יעדיף חום על קור וקיץ ושמש על חורף וגשם.
צילום -
אחות קטנה רטנה (מזנזיבר...) בווטצאפ המשפחתי למה כל התמונות שאני מעלה נראות שחורות ואפלוליות...
האמת היא ששנינו לא חובבי צילום.
אנחנו גם כמעט ולא מצלמים נוף, או רחוב יפה... תמיד יש לי הרגשה שלא משנה מה, תמיד אותה תמונה כבר מופיעה בגוגל-פיקצ'רס מאות פעמים ובאיכות הרבה יותר טובה משלי...
אנחנו מצלמים עם סמרטפונים ישנים (אייפון 4 וגלקסי 3) ואייפד 4 -
רוב התמונות - מהשעות היותר מעוננות בצ'ינקווה טרה.
רוב הזמן האור באיזור מאד מאד חזק והתמונות יוצאות נורא, בייחוד בת הזוג שלי שקשה מאד לצלם אותה בתאורה חזקה (לא. זו לא בדיחה גזענית. זה באמת).
בקיצור - ככל שמתקדם הטיול יש פחות תמונות - מי שמעוניין בהחלט מוזמן לפנות לגוגל.
-
ריביירהאחרי יומיים מלאים ומקסימים אנחנו מקדישים את היומיים הבאים לריביירה.
יום אחד הוקדש למפרץ פורטופינו. המפרץ כולל את העיירות ה-'נחשבות' היוקרתיות והמפורסמות של הריביירה: רפאלו, סנטה מרגריטה, וכמובן פורטופינו.
במפרץ הבא שוכנת קמולי.
אנחנו לקחנו רכבת ממונטרוסו לסנטה מרגריטה, משם הפלגה קצרה לפורטופינו, משם הפלגה נוספת לסן פרוטסו, משם הפלגה נוספת לקמולי - ומשם רכבת חזרה למונטה-רוסו.
העיירות מקסימות כולן, לכל אחת החן והקסם שלה, והייחודיות שלה.
לדעתי, עם רכב אין שום סיכוי שהיינו מספיקים כל-כך הרבה - באורח פרדוקסלי אפשר לראות כל-כך הרבה רק בתחבורה ציבורית. ההפלגות הקצרות והכיפיות מעיירה לעיירה חוסכות את זמן הפקקים והחנייה ובעיקר מהנות בפני עצמן.
בדיעבד, אם היה לנו עוד ימים הייתי מחלק את היום הזה לשניים: יום אחד למפרץ פורטופינו (פורטופינו, סנטה מרגריטה, ורפאלו) ויום אחד למפרץ קמולי (קמולי וסן פרוטסו) -
איכשהו חזרנו מהיום הזה ב-20:00 בערב והרגשנו שקצת שברנו את שגרת הנינוחות של הטיול עד עכשיו עם יום קצת עמוס...
סנטה-מרגריטה
העיירה עצמה מקסימה, אלגנטית, נותנת תחושת 'ריביירה' - נמל יאכטות, מכוניות ספורט עם גג פתוח שמשייטות ברחוב...
יש לה חופים מעולים לשחייה ורביצה על החוף.
טיילנו קצת בנמל וברחנו למים - היה חם באותו בוקר בצורה בלתי נסבלת בשביל ממש לטייל.
פורטופינו
קלישאתית, ממוחסרת ועדיין - יפיפייה!!
העיירה בנוייה בעצם מסביב לנמל הציורי שלה, חוף ים לא מצאנו (סביר שיש) - הסתפקנו בלנצל את תנומת הצהריים של המפלצת לחיסול בקבוק יין במסעדה במדרחוב.
סן-פרוטסו -
מדובר במפרץ חבוי שמגיעים אליו בהפלגה - ואחד החופים המרהיבים שראיתי בחיי!
המפרץ קטנטן, הגבעות המיוערות יורדות כמעט עד המים ונותנות להם צבע תורקיז ירקרק בלתי אפשרי.
התענגנו שם שעה בזמן שהשמיים התעננו להם והתחיל לטפטף.
רוב התמונות שלי משם מצונזרות מטעמי ביקיני ובכל זאת - אין לי לב שלא תראו את סן פרוטסו אז הנה גוגל ידידנו
קמולי -
זה נשמע קלישאה אבל קמולי מהממת! יש לה את חוף הים הכי מוצלח באיזור (בעצם ביחד עם פורטופינו) והעיר עצמה מקסימה ומיוחדת.
בקמולי הסתפקנו בשחייה זריזה וסיבוב קצר, כבר היינו די מותשים והרגשנו שקצת לא נתנו לה את הזמן המגיע לה...
אירוע טראומתי נרשם כשבשעה 19:30 תחנות הרכבת כבר לא מאויישות על-ידי בני אדם וסחבק נאלץ לקנות כרטיסים חזרה לרכבת האחרונה למונטרוסו במכונות האוטומטיות כשתור ארוך של איטלקים נרגנים עומד מאחוריו...
-
ריביירהליום הבא שלנו תוכנן 'מפרץ המשוררים'
אם צ'ינקווה טרה, מבחינתנו, היא מרכז העולם, אז אתמול נסענו לצד אחד (פורטופינו) והיום לוקחים ממונטרוסו הפלגה לצד השני - למפרץ המשוררים.
במרכזו - לה ספציה, מצד אחד שלה לריצ'י ומצד השני שלה פורטו-ונרה אליה פנינו.
ההפלגה מהממת ביופיה! הזדמנות לראות מהים את כל הכפרים, כולל קורנליה, ולהתפעל מעצמנו איך טיפסנו את כל זה עד למעלה
במקור תכננתי להגיע לפורטו-ונרה ואולי ממנה להפליג ליעדים נוספים במפרץ המשוררים - לריצ'י וכפרי הדייגים שסביבה, או לקחת טיול שייט לאיים מול פורטו-ונרה.
בפועל אחרי היום הקודם החלטנו שאנחנו רוצים יום באיזי.
מכל עיירות הריביירה הכי אהבנו את פורטו-ונרה!! היא ריביירה עם תחושת ים תיכון, ואחרי האוירה האלגנטית של פורטופינו מאתמול חזרנו לעיירה ים תיכונית תוססת ושמחה.
בפורטו-ונרה אין חוף ים רישמי וחולי. אבל יש המון מקומות לשחות ואנחנו תפסנו לנו ספסל על הטיילת וירדנו לשחות, טיילנו בנמל המקסים, ובסמטאות שם העיר.
בנוהל הרגיל - אחה"צ התענן וטפטף ואנחנו לקחנו את האונייה חזרה למונטרוסו לבלות את אחה"צ בנעימים בחוף שלנו במונטרוסו -
מחר צפוי לנו בוקר אחרון במונטרוסו ואז מסע מפרך (של 40 דקות ברכבת...) ללה-ספציה לקרוז.
-
עיירות נוספות שהיינוהספקנו לבקר בעוד שתי עיירות.
לבנטו -
הסמוכה לצ'ינקווה טרה - הגענו אליה בטעות ביום הראשון כשהתבלבלנו ברציף ולקחנו רכבת לכיוון הלא נכון...
אדיס הציעה ש-'אם כבר אנחנו פה בו נעשה סיבוב...' וגילינו עיר עתיקה מקסימה ויפיפייה ועל הדרך אכלנו גלידה בטעם וודקה (!!!)
לריצ'י -
כשסיימנו את הקרוז היה לנו יום להעביר. הקרוז הסתיים בעשר בבוקר והטיסה היתה ב-22:30 בערב. היה לנו כמעט יום שלם ברוטו והיינו עם רכב.
אז הוחלט לנסוע ללריצ'י שאותה 'פספסנו' ביום של פורטו-ונרה...
איך לומר בעדינות?...
חבל שנסענו לשם...
פתאום הצפיפות והעומס של הריביירה הכו בנו. הגענו לעיר והמתנו קרוב לשעה עד שהתפנתה חנייה במגרש החנייה של העיר.
היה חום אימים, 38 מעלות, לא היה לנו שום חשק וכוח להסתובב בעיר או לטייל, רק לברוח למים...
החוף היה נחמד - לא שראינו פיסת חול ממנו מרוב עומס - והים?... צ'ינקווה טרה, והחופים של הקרוז (איביזה, סרדיניה, פלמה...) הציבו רף כל-כך גבוה שמבחינתנו העצירה הזו היתה מיותרת.....
-
סיכומון קצרצר ותודותרוב סיפורי המטיילים שאני קורא מלאים דברי תשבוחות של המספר לאיזור בו הוא טייל...
גם אני נוהג כך...
בריביירה האיטלקית ובצ'ינקווה טרה בפרט באמת התאהבנו.
נכון. לטיול באיטליה, בייחוד עם פעוט, יש חסרונות:
חוסר נגישות לטיולונים/עגלות/גלגלים שלעיתים גובל בזלזול מעצבן, לוחות זמנים מאד אקראים בכל הקשור לתחבורה ציבורית, חוסר סדר כללי שמזכיר לפעמים את ישראל ובכל זאת - התאהבנו.
העיין מתקשה להפנים את כמות היופי של האיזור, ורוצים עוד ועוד.
השילוב הזה - של היופי הטבעי, הארכיטקטורי ובעיקר החוש האסתטי הזה של האיטלקים בכל דבר גורמים לנו לחזור לשם שוב ושוב...
ואני לא מדבר על האספרסו, והקפוצ'ינו, והיין, והפסטה, והבונג'ורנו.
עשו לעצמכם טובה - קדמו את צי'נקווה טרה במעלה מגירת החלומות. היא שווה את זה ובגדול.
ועשו לעצמכם טובה - כשאתם מבקרים בה, אל תעשו את זה בגיחת יום מטוסקנה... תנו לה את הזמן שלה, תנשמו את האויר עם המלח לריאות, תטיילנ בנחת מהפיאצה שיורדת עם המדרגות לנמל הישן - זה מגיע לה, ולא תצטערו על זה...
טוב התחלתי להשתפך קלות...
כנראה שזה זמן טוב לעבור לקרוז
-
סיכומון קצרצר ותודותגיל,
טיול מקסים!! כמה כיף.... כמה יופי בעיירות של צינקווה טרה
הקטנציק נידב כמה חיוכים הפעם, והוא ממש מתוקקקק
ולמה אתה מוציא לעז על התמונות???
יפהפיות! ועושות כל כך הרבה חשק.
