כרגיל אצלך, כל הכבוד להשקעה ולפירוט.

חזרנו יום אחריך,עם קונקשנים ארוכים שמצד אחד עייפו,אבל אפשרו כמה תיקונים לגבי טיסות ההמשך.

מוני

תודה רבה.

 

אגב, שני לקחים מהנסיון שלי:

1. אם מעורבת טיסת פנים, להשתדל שיהיה פרק זמן לא קטן עד הטיסה הבאה.  למשל, 2.5 - 3 שעות ואפילו קצת יותר.  טיסות פנים רבות מתעקבות ואפילו מתבטלות.  כנגד הביטולים קשה לעשות משהו, אבל לפחות כדאי לנסות ולהתכונן לעיקובים.
2. תמיד להחזיק בגדים נקיים ליום אחד או שניים בתיק העליה למטוס, גם כאשר נוסעים הביתה.

ועל זה "כוורת" היו שרים: "בכל זאת הגענו למרות הכל".

 

התאוששות קלה !

לסיכום - טיול בין 30 יום שהתמקד במרכז וצפון איזור הזמן mountain.

הנקודה הצפונית ביותר - Many Glacier בפארק הלאומי Glacier.

הנקודה הדרומית ביותר - Cortez בקולוראדו והפארק הלאומי Mesa Verde.

הנקודה המזרחית ביותר - Bismarck, בירת דקוטה הצפונית, שבאיזור הזמן central.

הנקודה המערבית ביותר - הפארק הלאומי Canyonlands ביוטה.

 

הטיול התמקד בטבע הפתוח, ועבר בעיר הגדולה דנבר, ולא באף עיר גדולה אחרת.  גם בדנבר הביקור היה קצר.  פיספסתי ביקור במטבעה בדנבר (הייתי צריך להזמין תור לביקור זמן רב יותר מראש), הביקור שרציתי לעשות בעיר, כך שלא ממש טיילתי בעיר.

 

הרכב - פורד פיוז'ן.  הקבלה מאלאמו היתה לא נכונה מבחינת מיילז', אבל להערכתי בחודש הימים הזה נהגתי מעל 7,000 מיילים.  זה די קונסיסטנטי עם טיולים קצרים יותר שעשיתי באיזור זה.  הרכב היה נוח עם מקום מספיק בתא המטען למזוודה גדולה, טרולי ועוד מקום למגש בקבוקי מים ולציוד מסוים ששמרתי מחוץ למזוודות בתא המטען.  אני חושב שניתן היה להכניס אליו עוד טרולי, בודאות ואולי גם עוד מזוודה, כאשר האכסון היה בשכבות.

 

בתי המלון - ישנתי במספר רשתות בתי מלון.  בנוסף היתה גם לינה ב- Greybull Motel שאיננו חלק מרשת ובמלון Many Glacier המנוהל על ידי Xanterra.

3 לילות (2 בהולידיי אין ו-1  בבסט ווסטרן) היו על חשבון נקודות מועדון הלן המתמיד.  3 לילות נוספים על חשבון תלושי שי של Orbitz שהיו לי (נשאר לי גם קצת עודף בתלוש האחרון).

עיקר הלינות היו ברשתות IHG (הולידיי אין) והילטון (בעיקר מלונות Hampton Inn).

נוסף על כך 3 לילות במלונות Mariott, שני לילות במלונות קבוצת Wyndham, כולל הרמדה בניוארק ולילה אחד בבסט ווסטרן.

 

הביקור התמקד בשטחים בניהול רשויות פדרליות.  לכן, הכרטיס America The Beautiful היה השקעה מצוינת שחסכה לי עשרות דולארים.  הביקור עבר בארבעת  הפארקים המרכזיים של הרי הרוקיס האמריקאניים:

Rocky Mountain National Park

Glacier National Park

Yellowstone National Park

Grand Teton National Park

 

בפארקים הלאומיים באיזור מואב: Arches ו- Canyonlands

כמו כן ב-

Mount Evans (בניהול רשות היערות)

Maroon Bells (בניהול רשות היערות)

Mesa Verde National Park

Colorado National Monument

Dinosaur National Monument

Theodor Roosevelt National Park

 

עברתי במדינות: קולוראדו, ויומינג, מונטנה, דקוטה הצפונית ויוטה.  ביקרתי בבירות של שלוש מדינות: קולוראדו, דקוטה הצפונית ומונטנה.

 

עשיתי טיולים רגליים ברוב ימי הטיול.

 

חיות שראיתי  בטבע (לא כולל ציפורים):

דוב שחור אחד

red fox

Pronghorns

Moose (נקבות וצאצאים)

Elk

Bison

Mule Deer

Mountain Goats

Bighorn Sheep

Desert Bighorn Sheep

Cottontail Rabbit

Prairie Dogs

דורבן אחד

סנאים

Chipmunks

 

 

קמתע בבוקר בשעה לא מאוחרת.  בערך ב- 8:30 ירדתי לארוחת בוקר במלון.  ארוחה זו היא בתשלום של $14.30, שתמורתם מקבלים מזנון הדומה לזה שישנו ברוב בתי המלון בהם לנתי.  ביצים, בשר כלשהו, לחמים שונים וכו'.  כמובן שיש גם מיץ (תפוזים, תפוחים) ותה/קפה.

שילמתי להם ב- 2 שוברים של יונייטד בצרוף 30 סנט.

 

יצאתי לשדה עם השאטל של המלון ב- 11:30, וזכיתי לבדיקת בטחון מהירה כי לא היו כמעט אנשים.  לו הייתי מאחר בשעה,  הסיפור היה ארוך יותר.

ארוחת צהריים בשדה במחיר מפולפל.  כריך בשר עם כוס שתיה עלה במסעדה עם הגשה קרוב ל- $20.  עם הטיפ $22.50, כאשר התשלום היה בשני שוברים של יונייטד ($14) + השלמה בכרטיס האשראי שלי.

 

הטיסה הביתה יצאה ונחתה בזמן.  ישבתי בין שני זוג יהודיים מקונטיקט (היא מעדיפה חלון, הוא את המעבר, ואני ביניהם).  הם חשבו תחילה שיהיה ביניהם כסא ריק.  גם אני חשבתי שבשעת הטיסה כבר אהיה בבית.  שוחחתי איתם חלק מהטיסה, וגם הספקתי לצפות בשלושה סרטים.

 

המזוודה שלי היתה בין הראשונות שיצאו.  למרבה הפתעתי, היתה מזוודה אחרת מאותו סוג וצבע כמו שלי, ובתחילה הורדתי אותה.  מיד שמתי לב שזו לא מדובר במזוודה שלי, והחזרתי אותה.  לאחר 2-3 דקות, הופיעה המזוודה שלי, כך שבסך הכל יצאתי מהשדה במהירות.  מציאת המזוודה היתה מעין נס קטן לאחר שינויי הטיסות שעברתי יום קודם.  לפחות זה עבד טוב.

קמתי מוקדם על מנת לסיים את האריזה לקראת הנסיעה הביתה.  לאחר ארוחת הבוקר, יצאתי את המלון והחזרתי את הרכב השכור.  משם השאטל לקח אותי לטרמינל ועשיתי check in בחברת יונייטד אירליינס.

 

הטיסה הראשונה היא לוושינגטון.  בעודי עולה למטוס והולך בשרוול, נציגת יונייטד קוראת לי ולאחרים לצאת החוצה.  במטוס יש תקלה.  הטיסה נדחית.  אותה נציגה קראה למי שיש לו קונקשיין לחוץ לפנות לשירות הלקוחות של יונייטד. היות ולי היתה כשעה בלבד בוושינגטון לפני הטיסה לבריסל, פניתי לשירות הלקוחות.  הנציגה שם שינתה את הטיסות שלי, כך שאטוס מדנבר לניוארק ומניוארק לארץ.

 

אכלתי צהריים והלכתי לשבת בשער של הטיסה לניוארק.  והנה, גם טיסה זו נדחית.  הלכתי שוב לשירות הלקוחות כאשר הבנתי שכנראה לא אוכל לעלות על הטיסה לארץ בשל האיחור.  הנציגה שם רשמה אותי לטיסה של יום שישי אחה"צ לניוארק.

האיחור בטיסה לניוארק גדל וגדל ובמקום לצאת ב- 15:43 היא היתה כבר אמורה לצאת ב- 18:50.  יונייטד הביאו מטוס חלופי ובסוף הטיסה יצאה ב- 17:15.

 

עוד פשלה של יונייטד.  גם לי וגם לאדם אחר היה כרטיס לאותו מושב.  כמו שנאמר, החזקה היא 90% מהחוק.  אני עליתי אח"כ ונאלצתי לשבת במקום אחר.

ביציאה מהמטוס, נאמר לי שהטיסה לארץ טרם יצאה וחשתי לשער, אלא ששם נאמר לי שדלת המטוס נסגרה ושלחו אותי לשירות הלקוחות של יונייטד, די רחוק מהשער.

 

בשירות הלקוחות נתנו לי שובר למלון רמדה של שדה התעופה, שוברים לאוכל וכרטיס עליה למטוס לטיסה של שישי ב- 16:45.  היות ולא יכולתי לקבל את המזוודה ששלחתי אלי מפאת השעה המאוחרת, הם נתנו לי גם שקית עם פריטי טואלטיקה כמו סכין וקצף גילוח, ומברשת ומשחת שיניים.

 

לקחתי את השאטל למלון, שם ביליתי את הלילה.  המלון, אגב, מיושן.  הכריות לא היו נוחות וגם היה רעש קבוע, אם כי מונוטוני.  הצלחתי לישון, אבל קמתי לאחר 3 שעות עם כאב ראש.  אחר כך, הצלחתי להרדם שוב לעוד מספר שעות.

גם אני נהנתי לקרוא. היו לנו המון נקודות משותפות בטיול, ממש בהפרש של כמה ימים. בקרוב (מקווה שבסופ"ש) אכתוב סיכום קצר על הטיול שלי.

 

טיסה נעימה!

הי,

 

נהנתי לעקוב אחר הטיול שלך, שבחלקו מהווה חלום מתויק אצלי.

מחכה לתמונות.

 

טיסה נעימה ובטוחה הביתה והתאוששות קלה לאחר מכן !

יום הטיול האחרון.  נפרדתי מהמשפחה בשעת בוקר מוקדמת בשל תכניותיהם הקודמות.  התחלתי בסיור עצמאי באספן עם המצלמה.  לאחר מכן, חזרתי לרכב והחזרתי את היתר החניה למשפחה.  משם נסעתי ל- Maroon Belles.

זהו איזור בתוך ה- White River National Forest הנמצא קרוב לאספן.  הכניסה לאספן היא במעגל תנועה, כאשר אחת מהיציאות שלו מביאה ל- Maroon Belles.  האיזור מנוהל על ידי רשות היערות, והם גובים $10 דמי כניסה.  כבעל פס America The Beautiful לא הייתי חייב בתשלום זה.

האיזור הוא למעשה Wilderness, וממה שהסבירה לי הריינג'רית שם, משתדלים להמעיא בשילוט.  טענתי שלפחות במסלולים הקלים יותר המצוינים בעלון שלהם כדאי לשפר את השילוט.  כמובן שדיברתי איתה לאחר תום הביקור שלי במקום.

 

עיקר המבקרים נוסעים עד לסוף הדרך, שם ישנו החניות ל- Day Usage.  משם מוביל שביל קצר עד לאגם Maroon, שמלפניו נמצאים הרי ה- Maroon Belles.

אני עשיתי מסלול הליכה בשם scenic loop שמוביל ל- cascades על ה- maroon creek.  בשלב מסוים לא היה ברור לי איך ממשיך המסלול, אז חזרתי על עקבותי.

 

לאחר הביקור ב- Maroon Belles, חזרתי לאספן והמשכתי עם כביש 82 לכוון מזרח.  גם כאן הכביש מוביל ל- White River national Forest.  לא היה לי פנאי למסלולי הליכה ולמעט מספר עצירות לצילום מהיר, המשכתי עם הכביש עד לשיא הגובה שלו ב- Independence Pass.  הדרך איטית ומתפתלת.  הגבלות מהירות נמוכות.  מהפס ניתן לצפות במספר הרים, הגבוה ביניהם, La Plata, הוא מקבוצת ה- 14,000 (גובהו מעל 14000 רגל).   ההמשך צגיע לעירונת בשם Twin Lakes, לחוף אגם גדול, ואחר כך דרך בעמק עד לעיר Leadville.  אכלתי שם צהריים והמשכתי לכוון I-70 ודנבר.  משם פניתי למרכז ה- outlet שב- Castle Rock, מדרום לדנבר וקניתי מספר דברים.  משם למלון, שהוא ה- Fairfield Inn שליד שדה התעופה של דנבר כהכנה למסע הביתה מחר בבוקר.

למרות שהחדר במלון סבל קצת מרעש מכוניות ב- I-70 (משאיות, יותר נכון), הצלחתי לישון טוב.  התכנית להיום היא פגישה משפחתית עם קרוב משפחה שגר באספן ויארח אותי עד למחרת.  טעות שלי, כאשר שכחתי חפץ שיקר עבורי במלון גרמה לפגיעה בתכנית, אבל לא לביטולה.

היות וקבענו להפגש בצהריים, יצאתי מהמלון בשעה מאוחרת יחסית.  הנסיעה מ- Eagle ל- Aspen מורכבת משני קטעים:

1. נסיעה מ- Eagle עד ל- Glenwood Springs על I-70.  תחילת הנסיעה מהיר.  כאשר מגיעים ל- Glenwood Canyon, קצב הנסיעה מועט הפעם משמעותית בשל עבודות בכביש לאורך כ- 10 מיילים.
2. מעבר ב- Glenwood Springs לכביש 82, שלאחר יציאתו מהעירה עובר לאורך העמק בו שוכנת Aspen עד שמגיעים אליה.  אורך חלק זה 40 - 50 מיילים.
    

הגעתי לקרוב המשפחה בשעת צהריים.  הבית שלו נמצא במרכז העירה.  לאור כללי החניה שם, הוא פגש אותי מחוץ לבית.  חנינו רגע מאחורי ביתו כדי להוריד את התיק, ואז הוא נתן לי היתר חניה ששמים על הראי הקדמי שהיה טוב לאיזור המרוחק כשני בלוקים מביתו.  המשכתי איתו עד למציאת חניה טובה פנויה והחניתי שם את הרכב.

 

לאחר מכן הוא סייר איתי בעירה ואכלנו צהריים במלון Jerome, המלון הראשון באספן.  הוא ממוקם ברחוב main.  אחר כך, סיירנו במכוניתו בשכונות השונות של אספן, וחזרנו הביתה.  כאשר שמתי לב אז שפריט מסוים חסר, צלצלתי למלון ושמחתי לשמוע שהוא בידיהם.  החלטתי לנסוע לשם ולקחת אותו.  זה קצת פגע בבילוי הזמן עם המשפחה.

 

הנסיעה למלון עברה באיטיות בגלל שיצאתי בשעת הלחץ של התנועה של העובדים באספן החוזרים לבתיהם שמחוץ לעירה.  לחץ התנועה לא היה מבייש ערים גדולות יותר.  בגלל תנועת העובדים, יש רשות תחבורה של כלל העמק, RFTA, המפעילה אוטובוסים מערי העמק לאספן וכנראה שגם בתוך העירה.  בכביש 82 מוגדר נתיב HOV (נתיב נסיעה לרכבים בהם נוסעים מספר אנשים), בדומה לקיים באיזור סיאטל, למשל.

הדרך חזרה היתה בעיתית יותר שכן החושך ירד וגם התחיל גשם.  קשה לראות את הסימונים על הכביש, מה שכמובן מקשה על הנהיגה.  לכן הדרך למלון וחזרה לקחה זמן ארוך בהרבה ממה שחזיתי.

 

לינה - אצל קרוב משפחה במרכז אספן.

קמתי ב- Montrose למזג אויר רטוב.  לכן גם לא הזדרזתי לצאת.  עשיתי את דרכי משם לגדה הדרומית של הקניון השחור של הגאניסון.   זו הגדה המפותחת יותר.  בטיול שלי ב- 2005 ביקרתי בגדה הצפונית, שם אין מרכז מבקרים, אלא רק ריינג'ר תורן.  לא זכרתי זאת מאז, אבל הדרך לגדה הצפונית וגם בה היא דרך עפר לא סלולה.  בגדה הדרומית יש כביש סלול.

 

לאורך הגדה הדרומיתת יש די הרבה נקודות תצפית, שרובן שוות את ההליכה של 100 - 500 מטר מהחניה ועד אליהן.  יש גם כאלו שהעצירה בהן מיותרת.  העצירות המוצלחות  ביותר לדעתי הן ה- Gunisson Point ליד מרכז המבקרים וה- Painted Wall וגם ה- Chasm.

הקניון השחור דומה לגרנד קניון, לדעתי, בכך שהוא משרה יראת כבוד (לטבע, לאלוהים - כל אחד יבחר מה שמתאים לו).  הקניון עמוק, ומגיע לעומק של כ- 700 מטר בנקודה הגבוהה ביותר, והוא צר.  הקירות בחלק המקומות ממש זקופים.

הסיור התחיל בגשם קל, אבל בצהריים קצת התבהר.  בסוף הדרך יש מסלול הליכה של כ- 2.5 ק"מ (הלוך ושוב).  כאשר סיימתי את ההלוך והתחלתי לחזור, החל גשם, שליווה אותי גם רוב הנסיעה עד למלון ב- Eagle.

 

גם היום חזרתי על הטעות של אתמול, ובחרתי לנסוע בדרכים נופיות, כאשר את חלקן עברתי בחושך.  למלון הגעתי רק ב- 22:00 אחרי 4.5 שעות נהיגה.  לא מומלץ.  לו הייתי לוקח את הדרך הפשוטה, אני מעריך שהייתי נוהג חצי מהזמן הזה.

 

לינה ב- Best Western Plus ב- Eagle.

לאחר היציאה בבוקר מהמלון, הצטידתי בסנדביץ' מ- Subway עבור ארוחת הצהריים וגם קניתי משהו בסופרמרקט Safeway שהיה ליד המלון.  אגב, עשיתי לפני מספפר שנים כרטיס מועדון של Safeway, מה שחוסך לי כסף בחלק מהקניות.  עשיית הכרטיס לא עולה כסף.

 

במרכז המבקרים בפארק הציעו לבקר באיזור Weatherhill Mesa שהוא פחות מתוייר, וזאת כמי שכבר ביקר בפארק בעבר ולקח את הסיורים המאורגנים לבתים השונים.  התחלתי במסלול הרגיל וגם נסעתי לאורך ה- Mesa Loop.  במהלך הנסיעה נראה לי שאכן הייתי במקומות אלו אז (ב- 2005).  כממו כן ביקרתי במוזיאון, שם ניתן לראות שחזורים של חיי המתיישבים האינדיאנים שהיו שם בהיסטוריה.

 

הנסיעה ל- Weatherhill Mesa היות ומהירות הנסיעה נמוכה.  הגעתי לשם בשעה מאוחרת יחסית, ויצאתי לטיול רגלי לאורך מסלול ה- tram (שאיננו יותר בשימוש ומשמש רק הלכים ורוכבי אופניים).  בדרך ראיתי שני אתרים ארכיאולוגיים מתקופות שונות של המתישבים במקום, וגם הגעתי לתצפית על ה- Long house.  לתצפית על ה- Kodak House לא הגעתי מפאת קוצר זמן.

 

גם כך נשארתי בפארק יותר מדי זמן.  את רוב הדרך ל- Montrose, שעשיתי לאורך הדרך ההררית והנופית, כביש 145, נאלצתי לעשות בחשיכה.  כביש נופי טוב לנהיגת יום, לא לנהיגת חושך. כבונוס, כדאי לציין שאוכלוסיית ה-- Mule Deer באיזור זה של קולוראדו איננה קטנה והם אוהבים לרעות בדמדומים ובחושך ליד הכבישים.  לסיום, ירד גשם חלק מהדרך.   בסופו של דבר הגעתי למלון ב- Montrose, ההולידיי אין אקספרס.

לאחר יציאה מהמלון בבוקר פניתי דרומה ממואב לכוון פארק Canyonlands - איזור Needles.  זהו האיזור הדרומי של פארק קניונלנדס, המחולק לשלושה איזורים.  ב- Island In The Sky ביקרתי בימים הקודמים.  בחלק השלישי, The Maze, אינני יכול לבקר.  הוא פתוח בפני רכבי שטח בלבד.

העצירה הראשונה ב Wilson Arch.  זוהי קשת שממוקמת ליד כביש 191.  יש חניה לידה.  יש מי שמטפסים אליה.

לאחר מרחק נוסף הגעתי לכביש המוביל לנקודת תצפית על פארק קניונלנדס.  הכביש עובר על אדמה בניהול ה- BLM (שמחזיקים בהרבה אדמה ציבורית באיזור מערב קולוראדו/מזרח יוטה), שפיתחה לאורכו מספר איזורים עם שבילי הליכה ואיזורי קמפינג.  בשלב מסוים הכביש מתפצל, כאשר יש חלק שמוביל לקמפינג ולנקודת תצפית כלשהי שהוא דרך עפר ויש כביש סלול המוביל לנקודת התצפית Needles Overlook.  למרות השם, ניתן לראות ממספר נקודות תצפית באותו מתחם את כל איזורי הפארק.  הנסיעה לנקודת התצפית היא די ארוכה, כ- 30 מיילים.

לאחר החזרה מהתצפית, המשכתי לנסוע למונטיצ'לו, שם גם אכלתי צהריים.  מונטיצ'לו היא די חור, כאשר יש בה מספר מוטלים ולא הרבה מעבר לכך.

לאחר מכן, חזרתי צפונה על כביש 191 ופניתי לכוון פארק קניונלנדס.  שוב יש שם שטח בדרך בניהול ה- BLM עם קמפינג ושבילי הליכה וכו'.  בדרך עצירה ב- Newspaper Rock, סלע עליו יש פטרוגליפים.  המרחק מכביש 191 ועד הכניסה לקניונלנדס הוא גם כן כ- 30 מיילים.

זהו ביקורי השני בפארק לאחר 10 שנים.  זמני היה מוגבל, והקדשתי לפארק 3 שעות.  זה לא איפשר לי לעשות קטעי הליכה רבים.  עשיתי רק אחד לא גדול והתחלתי לעשות שני, ממנו עשיתי רק חלק קטן.  חלק מקטעי ההליכה היו זכורים לי מהביקור הקודם והחלטתי לדלג עליהם.  אם ב- Island In The Sky משקיפים על כל הקניונים והנוף מלמעלה, הרי שב- Needles נמצאים למטה.  התצפיות הן בגובה העיניים ולא ממעוף ציפור.

עם תום הביקור חזרתי לכביש 191 ולמונטיצ'לו ומשם פניתי לכוון Cortez בקולוראדו, שם אני לן במלון המפטון אין.

 

לאחר ארוחת הבוקר יצאתי מהמלון (לצערי, לא יכולתי להזמין חדר ליומיים ונאלצתי לעבור מלון) ופניתי לפארק Arches.  נתקלתי בתור ארוך של  מכוניות בכניסה.  תופעה שלא ראיתי כדוגמתה לא ב- Arches ולא בפארקים האחרים בהם ביקרתי (אפילו לא בילוסטון).  הגעתי לריינג'רית בכניסה לאחר 15 - 20 דקות.

היות ומדובר בביקורי השלישי בפארק (שני הראשונים היו ב- 2005 וב- 2007).  התחלתי בהשלמת חוב מהביקורים הקודמים - טיפוס ל- Delicate Arch.  על אף שהטיפוס הזה איננו קל, המוני אנשים יוצאים אליו.  מגרש החניה שבתחילת המסלול הורחב (לא יודע בדיוק מתי) עם תוספת לא סלולה על מנת לקלוט את הביקוש הגדול למסלול ההליכה הזה.

הסמלול איננו ארוך, 3 מיילים לשם וחזרה, אבל הוא כולל טיפוס שחלקו על סלע.  קצת קשה, אבל בהחלט לא נורא.  הטיול לשם וחזרה לקח לי שעתיים.  לאחר מכן ביקרתי שוב ב- Devil's Garden והלכתי עד Landscape Arch.  התחלתי ללכת את המסלול שאחריו, המכונה בפי ה- NPS בתואר primitive trail, שמוליך עד ל- double-o arch.  המסלול כולל טיפוס על קטעי סלע, ולאחר מרחק קצר החלטתי לותר עליו מתוך חשש מסוים לפציעה, ומתוך אי רצון להשקיע את הזמן.

במשך היום היתה רוח חזקה.  באיזור devil's garden היא התבטאה גם בתוספת של חול שעף באויר.

בדרך ליציאה צילמתי את ה- fiery furnace.  איזור בפארק שמותר לטייל בו רק עם היתר או בליווי ריינג'ר.  הביקוש גדול, ככל הנראה לסיורים עם הריינג'ר ויש להזמין מקום זמן רב מראש.  אני הסתפקתי בצילום מה- overview.

בהמשך גם חניתי באיזור Windows וטיילתי לחלון הצפוני והדרומי.

 

אגב, Arches מוצף בתיירים.  הסינים הם הבולטים ביותר.  מלבדם שמעתי גם גרמנית, צרפתית, הונגרית, רוסית, ספרדית (אנשים מספרד.  לא היספנים אמריקאנים) ואני חושב שעוד שפה מזרח אירופאית.

 

לאחר היציאה מ- Arches, חזרתי ל- Island In The Sky להשלמת הביקור.  הגעתי אליו רק לקראת 17:30, כך שנותר לי זמן די קצר.  ביקרתי פעם נוספת ב- Green River Overlook ואחר כך ב- Grand View Overlook ובעוד מקום.  עזבתי בערך ב- 18:50, לקראת השקיעה.  למלון הגעתי רק לקראת 20:00.

 

המלון הלילה הוא ה- Comfort Suites במואב.בינתיים עושה רושם טוב.

 

ימי הטיול חולפים ואני נכנס לשבוע האחרון.  במכונית שלי היתה בעיה קטנה עם פלסטיק שהתנתק ממקומו בתחתית הרכב וריחף לו כ- 10 ס"מ מעל לכביש.  התעלמתי מזה זמן רב, כאשר אנשים דאגו לדווח לי על הפלסטיק הזה.  היות וב- Grand Junction יש סוכנות אלאמו, פניתי אליהם עם הענין ושאלתי אם הם יחליפו לי את הרכב.  מדובר בסניף קטן ולא היו לסוכנת רכבים פנויים.  היא שלחה אותי למוסך Firestone שהם עובדים איתו.  למרבה האירוניה, המוסך היה אולי 200 מטרים מהמלון בו לנתי.  העובד שקיבל את הרכב שלח אותי לאכול צהריים.  חזרתי לאחר כחצי שעה והרכב היה מוכן.

את הנסיעה למואב התחלתי על I-70 לכוון מערב.  אחר כך עברתי לכביש 128 ואיתו הגעתי למואב.  כביש 128 די משעמם בתחילתו, ביציאה מ- I-70.  לאחר מרחק מסוים הוא חובר לנהר הקולוראדו ומתנהל לאורכו.  הנתיב לאורך הקולוראדו עבר שידרוג מזמן ביקורי האחרון (2007).  הוסף לאורכו נתיב אופניים, שבחלקו נמצא על גשרים שהוקמו לצד הכביש כהרחבה שלו.  האיזור הומה אדם בתקופה זו.  ראיתי אנשים שחותרים על הקולוראדו.  ה- BLM, שהוא המנהל של השטחים הללו מציע מספר אתרי קמפינג, ואתרי פיקניק, ומקומות להורדת סירות למים וכו'.

הגעתי למואב קצת אחרי 16:00 ועשיתי check in במלון Holiday Inn Express הנמצא בצפונה של מואב, ובעצם בשולי העירה.  משם נסעתי ל- Canyonlands - Island In The Sky, חלקו הצפוני של הפארק.  הגעתי ממש בזמן שסגרו את מרכז המבקרים, אבל עוד הספקתי לקבל מפה ועיתון.  ביקרתי בחלק מאתרי הפארק, כמו Mesa Arch המפורסמת, אבל היות ושקיעת החמה התקרבה, נאלצתי לצאת חזרה למלון במואב.

 

במלון נתנו לי כרטיס המבטיח 10% הנחה במסעדת Broken Oar.  החלטתי לנסות אותם, אבל היות וכנראה כל המלונות נותנים כרטיסים כאלו, המארח ציין כי יהיה צורך לחכות 45 דקות לשולחן.  החלטתי לנטוש והגעתי למסעדה אותה פקדתי בביקורי הקודמים: Edi McStiff הנמצאת ליד מרכז המבקרים של מואב, במרכז העיר.  לאכזבתי, אין למסעדה יותר מבשלת בירה.  האוכל, בכל אופן, היה טוב והמחיר לא יקר במיוחד.

החדר במלון TownePlace Suites היה קטן יותר נזה שב- SpringHills Suites, וגם מסודר בצורה סטנדרטית יותר.  בגלל הרצון לחסוך מקום, הכניסו את ארון הבגדים (היכן שניתן לתלות את המעיל, למשל) לאמבטיה.  פעם ראשונה שאני רואה את זה. גם הכניסה לחדר היתה דרך המטבחון.  השהות היתה בכל זאת נוחה.  ארוחת הבוקר היתה סבירה.  ויתרתי על הדברים החמים והסתפקתי בביגל.

 

לאחר היציאה מהמלון, עשיתי את דרכי לכוון ה- Colorado National Monument.  זהו פארק שטרם ביקרתי בו.  בטיול שלי לקולוראדו ב- 2005 עברתי לידו בדרך מדנבר למואב (וגם בחזרה לדנבר), אבל לא נכנסתי.

 

הדרך מתחילה כמו אתמול.  נסיעה לכוון פארק Dinosaur National Monument.  בעירה Dinosaur בקולוראדו, פניה לכביש 64 המוביל ל- Rangley.  הוא מסומן כנופי, אבל לא מרשים במיוחד. ב- Rangley ממשיכים עם הכביש עד למפגש עם כביש 139 לכוון דרום, המגיע עד I-70, מערבית לעירה Fruita.

זהו כביש נופי, שרובו עובר באדמות ממשלתיות (בניהול ה- BLM).  יש שם אפשרויות למסלולי הליכה, איזורי חניה קטנים (לא ברמת ה- Rest Areas המוכרים, אבל יש שירותים כמו בפארק לאומי - אם כי ברמת תחזוקה ירודה יותר.  מנסיון).

הדרך עוברת בקניון בין ההרים, ובשלב מסוים יש עליה לכוון פס וירידה חזרה למטה.  אח"כ יש ירידה בצורת cascade (ירידה, כביש ישר, עוד ירידה, וכו'.  הירידות הן ישרות.  לא סיבוב מסביב להר).  בסוף נשפכים לעמק הנהר קולוראדו.

ב- I-70 פניתי מזרחה לכוון Fruita, ועל פי השילוט, ירדתי מ- I-70 לכביש שהוביל ל- Colorado National Monument.

עיקר הביקור בפארק היא בנסיעה על דרך שצידה האחד ליד Fruita והשני ליד Grand Junction.  הדרך מטפסת למעלה ומספקת תצפית לקניונים, כאשר באחד מהם ניתן למצוא תצורות של Monuments המזכירים את Monument Valley שעל גבול יוטה ואריזונה.

מרכז המבקרים נמצא לאחר העליה הראשונה. צפיתי בו בסרט המדבר על הגאולוגיה של האיזור.  לידו עשיתי שני מסלולי הליכה לא ארוכים שאחד מהם מוביל לתצפיות על המונומנטים.  המשך הדרך עובר בצדדים שונים של הקניון ומספק תצפיות קרובות יותר על חלק מהמונומנטים.  אגב, עדיף כוון הנסיעה שבו בחרתי (ממערב למזרח) כי כך עליה ב"איכות" התצפית על המונומנטים ככל שמתקדמים בדרך.  מה שקודם היה רחוק, הופך לקרוב.  בהמשך עוברים לקניונים האחרים והירידה בקרבת Grand Junction.

ראיתי מספר חיות במהלך הביקור.  אין ספק שגולת הכותרת היו ה- Desert Big Horns (לא מדובר באותה חיה שראיתי בגליישר, ה- Bighorn Sheep), סנאים, ארנבות (כמו בפארק דינוזאור).

לסיכום, הופתעתי לטובה מהפארק.  לדעתי, מי שעובר באיזור כדאי שישקול להקדיש מספר שעות לפארק זה.

 

הלינה בהולידיי אין ב- Grand Junction.

 

תחילה תוספת קטנה לגבי הנהיגה אתמול.  ביציאה מג'קסון, כביש 191 (יחד עם כבישים אחרים המתפצלים ממנו אחר כך) הוא בתוואי הררי.  אחר כך מדובר בתואי די שטוח המזכיר גם את מה שראיתי ברוב שטחי מונטנה.  כל זה עד I-80.  החל משם, יש לחצות מספר הרים בדרך לעמק ביוטה.  איזור זה נקרא Flaming Gorge.  הוא מכיל מספר אגמים ובנסיבות המתאימות יפה לטיול.  כאשר נמצאים בשעות אחה"צ המאוחרות ואין זמן לעצור - לא כל כך.

 

אחזור לתאור השוטף.  ב- SpringHill Suites היתה לי סויטה ללא מטבחון (רק מקרר ומיקרו) עם 2 מיטות Queen.  החדר היה מרווח.  המבנה היה קצת יוצא דופן.  היה חדר שרותים עם כיור קטן וחדר אמבטיה עם מקלחת בשטח של אמבטיה ובנוסף לכך כיור.  רעש מכוניות מהכביש (כביש 40) הגיע לחדר, אבל התנועה בלילה היתה מועטה ולא היתה לי בעיה להרדם.

התוכנית להיום היא ביקור ב- Dinosaur National Monument.  זהו פארק המשתרע על שטח שחלקו ביוטה וחלקו בקולוראדו.  התחלתי בחלק שביוטה ונסעתי למרכז המבקרים שנמצא 7 מייל מג'נסן.  על פי האתר של הפארק, ב- 9:30 אמורה היתה לצאת שיירת מכוניות בליווי ריינג'ר לתצוגת המאובנים.  כאשר הגעתי נמסר לי שניתן לנהוג לשם עצמאית, מה שאכן עשיתי.  החלק האחורי של המבנה הוא סלע אמיתי שהמבנה נבנה סביבו, המשובץ בעצמות של דינוזאורים שהיו באותו איזור.  מלבד אותו סלע, יש תצוגות נוספות.  חלקם מאובנים וחלקם יציקת גבס שנעשתה מהמאובנים.

ב- 10:00 היה סיור עם ריינג'רית באיזור בו נעשו גילויי המאובנים.  המסלול שאורכו כ- 2 מייל יורד לקניון מתחת למרכז התצוגה.  קיבלנו הסברים על הגאולוגיה של האיזור ועל הממצאים.  חלקם ימיים (גם איזור זה היה בעבר תחת מים) וחלקם דינוזאורים.  האיזור יבש ומקבל משקעים מועטים.  כנראה מדבר צל הגשם.

בתום הביקור באיזור, המשכתי בנהיגה לא ארוכה ב- Auto Route שיצא ליד מרכז המבקרים.  מלבד תצפית על ה- Green River ומקום עם פטרוגליפים מלפני כ- 1000 שנים לא היה משהו מיוחד.

כאשר יצאתי משם, נהגתי לכוון מזרח (לקולוראדו).  הגעתי למרכז המבקרים של הפארק בקולוראדו, הנמצא 2 מייל מזרחית לעירונת בשם Dinosaur.  המרכז היה ממש נטוש וחשבתי שהוא סגור.  התאורה היתה כבויה שם.  כאשר פתחתי את הדלת, התאורה נדלקה ונשמע פעמון, ואז יצאה ריינג'רית לחדר.  היא נתנה לי מדריך קצר למסלול הנהיגה בחלק זה, שאורכו 31 מייל.  לפני כן, יצאתי לעשות מסלול קצר המדגים את הצמחיה של המדבר הגבוה, שחלק זה של הפארק נמצא בתחומו. השביל במצב גרוע.  הצמחיה השתלטה על חלק ממנו.  חלק ממנו צר וחייבים להשתפשף בצמחיה הקוצנית.  כאשר חזרתי, מילאתי טופס משוב על השביל.  מקווה שישפרו אותו לטובת המבקרים הבאים.

מסלול הנהיגה הארוך כולל מספר נקודות תצפית על האיזור, על הקניון של ה- Green River, על הרי Uinta, החלק המערבי של הרוקיס וכו'. בסופו יש מסלול הליכה של 1 מייל הלוך (ויש לחזור בו, כך שסך הכל 2 מייל) אותו רציתי לעשות, אלא שהשעה התאחרה והחלטתי לותר עליו.  מספר המבקרים בחלק של יוטה היה גדול בהרבה מאשר בחלק של קולוראדו.  ראיתי שם מבקרים בודדים בלבד לאורך הכביש.  בדרך חזרה (השעה היתה אחרי 18:00) ראיתי מספר קבוצות של Mule Deer, שאגב שמם ניתן להם על פי צורת אוזניהם, לאורך הכביש.  חלקם הסתכל עליו וחששתי שהם יחצו אותו.  לשמחתי הנסיעה נגמרה ללא תקלות.  חיה נוספת שהיתקלתי בה היא הארנבת Cottontail Rabbit השכיחה באיזור.  אני חושב שראיתי גם Pronghorns.

בלינה היא ב- Vernal שוב, אלא שהחלפתי מלון ל- TownePlace Suites.  גם מותג של מאריוט, כאשר מלון זה שכן של המלון בו שהיתי אתמול.  שתי סיבות להחלפה.  לא הייתי מרוצה מכך שהחדר אתמול קיבל רעשים מהכביש.  והסיבה השניה היא המחיר.  ללילה זה, דוקא ה- TownePlace Suites זול יותר.

 

ביום הקודם קמתי לגשם. היום קמתי לשמש.  מזג אויר ממש אידאלי.  לאחר ארוחת הבוקר, נטשתי את המלון ופניתי שוב לפארק גרנד טטון.  ניסיתי שוב את מזלי בדרך וילסון בתקווה לצפות במוס.  התקווה התממשה, ונקבת מוס היתה באיזור.  לאחר מספר צילומים, פניתי לכוון הפארק עצמו, לראש מסלול אגם Taggard.  יצאתי למסלול taggard Lake and Beaver Creek.  המסלול עולה לאגם, ממשיך לכוון איזור ה"פסולת" שהקרחון דחף בזמן גלישתו (לפני הרבה מאד שנים) ואחר כך, ירידה חזרה למטה, כשצד ניתן לראות את Beaver Creek חלק מהזמן.  המסלול היה של כ- 4 מייל (6.4 ק"מ) ולקח כשעתיים.  משם פניתי לדרום אגם ג'ני, ואז ראיתי ששירות הסירות פסק.

יצאתי מהפארק לנהיגה ארוכה לכוון Vernal שביוטה.  המטרה היא לבקר בפארק Dinosaur שמשותף ליוטה ולקולוראדו.  הדרך די ארוכה וחלקה בנסיעה איטית.  רצוי לצאת אליה בשעה מוקדמת מזו שבה יצאתי (14:30) על מנת לודא שלא נוסעים בחושך בכבישים הרריים.  הדרך, אגב, פשוטה.  נסיעה מג'קסון דרומה על כביש 191 עד Vernal.

הלינה במלון SpringHill Suites מבית מאריוט.

 

קמתי בבוקר ליום מעונן וגשום.  עד שיצאתי מהמלון, הגשם נפסק, אבל מזג האויר השפיע על תכנון היום.  את הביקור התחלתי במרכז המבקרים של ג'קסון.  שם ניתנה לי מפה של האיזור וגם כוונתי לשני כבישים שבצידיהם יש איזורים עם איילי מוס.

התחלתי את הטיול בנסיעה לאחד הכבישים האלו, הכניסה אליו היא הפניה הראשונה ימינה לאחר ג'קסון בדרך לפארק.  נסעתי לאורכו ללא כל הצלחה, וגם נכנסתי לאתר הקמפינג.

המשכתי לכוון הפארק ונכנסתי למרכז המבקרים.  שם בדקתי לגבי מזג האויר וקיבלתי תשובות לא מעודדות.  הם טענו שגם ביום המחרת אמור להיות יום דומה (אבל בכך הם טעו ובגדול).  לקחתי מהם ברושורה של טיולי הליכה יומיים (Day Hikes) והמשכתי בנסיעה בפארק.  מעבר לעצירות לצילום במקומות שונים לאורך הכביש, נכנסתי לדרום אגם ג'ני.  במקום הופעלו סירות שאטל, שהובילו אנשים לתחילת מסלול ה- hidden falls.  זה היה יום הפעולה האחרון של השירות הזה (לא ידעתי זאת אז).  המקום היה מפוצץ ממבקרים.  אגב, הסירות פעלו עד השעה 16:00 כל 10-15 דקות.

בביקורי הראשון בגרנד טטון (1999), לא זכור לי שהיתה אפשרות לקחת שאטל כזה.  התחלתי אז את מסלול הקפת אגם ג'ני ואני חושב שהמשכתי ל- Hidden Falls, אבל אני לא בטוח בכך.  אחר כך, לא השלמתי את מסלול הקפת האגם וחזרתי על עקבי לנקודת ההתחלה.  חשבתי לחזור שוב אל מסלול ה- Hidden Falls.

בינתיים הגיע שעת הצהריים, כך שהחלטתי לבדוק את המסעדה בצפון אגם ג'ני (בלודג' שם).  התפריט לא נראה לי, והמשכתי בנסיעה בדרך שהובילה ללודג', והיא עשתה סיבוב והגיע לשפת הגם (מצפון).  במקום היתה קבוצת מטיילים, שבאו בסיור צילום למקום.  לאחר צילום מספר תמונות, המשכתי בדרך ויצאתי צפונה לעבר הלודג' של אגם ג'קסון.  הגעתי לשם ואכלתי שם צהריים במסעדת הגריל.  לאחר מכן, פניתי שוב דרומה מתוך כוונה להגיע לאגם ג'ני, אלא שהחל גשם ושיניתי דעתי.

דוקא הדרך צפונה נראתה יבשה יותר.  היום התברר לי שילוסטון היה עם מזג אויר יפה באותו יום.  נסעתי עד לצפון הפארק ואף המשכתי לדרך המקשרת בין שני הפארקים.  ב- Flagg Ranch עצרתי ועשיתי מסלול בליכה לא ארוך המוביל לנהר Snake ולקטע קניוני שלו.  לאחר מכן חזרתי דרומה, ועליתי לפסגת Signal Mountain עם האוטו.  מדובר בכביש די צר ומסתובב  הנסיעה איטית (מקסימום 20 מייל לשעה).  יש שתי עצירות בפסגת ההר.  הראשונה מאפשרת מבט טוב של הרי הטטון.  זו שממש בפסגה נמצאת ליד מתקן אנטנות סלולריות והיא דוקא מתמקדת בתצפית לכוון השני.

השעה נהייתה כבר מאוחרת והחלטתי לנסות את הכביש השני שמוסים נמצאים לידו.  הגעתי בדימדומים לאיזור חניה בסוף החלק הסלול של הדרך (נקראת דרך Wilson).  במקום היו עוד אנשים, אבל מוס לא היה.  נאמר לי שקודם לכן היה, ופנה למקום אחר.  משם חזרתי למלון.  הפעם קניתי משהו בסופרמרקט בג'קסון וניצלתי את המטבח של הסוויטה (רק לחימום).

דורון

רשום לי בתצוגה השטוחה את מספר התגובה ואת השם וארשום כותרת על פי ההנחיות.

מוני

דרום קרולינה

יום נוסף בילוסטון.  הפארק הזה כל כך גדול ואפשר לבלות בו שבוע בלי כל בעיה.

הפעם אני מתכונן לביקור בחלק הדרומי יותר של הפארק.  הלינה עוברת לג'קסון.

בדרך לפארק אני רואה שוב את ה- Pronghorns רועים.  לחר מכן, אני נכנס לפארק, ועוצר לא רחוק מהכניסה בשביל המוליך למסלול לאורך נהר gardner.  המסלול מוביל לכוון איזור בו מים חמים נשפכים לנהר.  אנשים הולכים לשם כדי לטבול במים.  אני לא באתי מצויד והסתפקתי בצילום.

משם המשכתי לכוון Norris בדרך העוקפת עבודות בכביש (כלומר נסיעה לכוון Canyon ומשם מערבה ל- Norris).  הזמן עובר מהר בפארק.  בדרך לכוון Old Faithful עצרתי באתרים וולקניים שונים בפארק. לארוחת צהריים נסעתי ל- West Yellowstone.  זה היה הביקור השני שלי בעיירה.  הראשון היה ב- 1999.  היא לא נראתה כמו שזכרתי (לא זכרתי הרבה) וגם הדרך שאז הורכבה מעצים שרופים השתנתה. לאחר האוכל חזרתי לפארק והמשכתי לכוון Old Faithful תוך עצירות ונסיעות בכבישי צד.

הגעתי ל- Old Faithful אחרי 17:00 וידעתי שפיספסתי את ההתפרצות לאור שיירת המכוניות שעזבה את המקום.  ניחמתי את עצמי בגלידה מהלודג' ואחר כך פניתי לנסוע דרומה לג'קסון.  בדרך צילמתי את מפלי לואיס הקרובים לכביש.  כאשר הגעתי לפארק גרנד טטון, כבר השיעה השקיעה, כך שצילמתי אותה שם.  הגעת למלון בעזרת Waze בשעות החושך.  מיד לאחר ההגעה למלון יצאתי לאכול ארוחת ערב.  האפשרויות היו מצומצמות בגלל השעה.

המלון הוא Homewood Suites מבית הילטון, ושם אני לן יומיים.  המלון היקר ביותר עד כה בטיול.  יש לי סוויטה עם מיטת King.

פתיחת הבוקר בארוחת הבוקר במלון.  קונטיננטלית עם ביצים ונקניקיות.  אלא שהטוסטר מושבת, מה שלא ממש מאפשר לאכול לחם.  לדעתי, ברמת המחירים של המלון מגיע לאורחים ארוחת בוקר טובה יותר.

נכנסתי לפארק לכוון mammoth hot springs, והמשכתי לכוון הטרסות העליונות, שם הצטרפתי לסיור בהדרכת ריינג'רית.  היא הסבירה על התהליכים הגאולוגיים ועל ההשתנות שיש בפארק לאורך הזמן.  אני יכול להעיד שהבחנתי בשינויים לעומת הביקור ב- 2007 (אז לא ממש ביקרתי באיזור הזה) ולעומת הביקור ב- 1999.  מקומות שהיו פעילים התיבשו ואחרים נולדו.  לאחר הסיור התפתחה שיחה לגבי בעלי החיים בפארק.  מהון להון עבר יותר זמן ממה שציפיתי.  המשכתי לנסוע דרומה הצד המערבי עליו פסחתי ב- 2007, עד שהגעתי לשלט של עבודות בכביש, ואז סבתי לאחור.

חזרתי לארוחת צהריים במסעדה ב- Mammoth (ליד הלודג') ואחר כך פניתי שוב לכוון Tower.  עצרתי במפלי Undine שנראים מנקודת התצפית ליד הכביש.  עצירה מאוחרת יותר ב- Wraith Falls, שם יש קטע הליכה קצר (פחות מקילומטר) למפל.  בחלק מהשביל יש boardwalk (לוחות עץ מורמים), ולידו נח לו עדר ביזונים, אלא שאחד מהם בחר לעמוד על ה- boardwalk.  צעקתי לו לזוז, והוא נעתר, והמשכתי בדרכי.  הגעתי למפלים ובינתיים הגיעו עוד שני צעירים אמריקאנים לשם.  בדרך חזרה, אחד הביזונים (כנראה הזכר), בחר להיות צמוד למסלול ה- boardwalk תוך השתפשפות בעץ.  צעקות שיזוז לא עזרו.  נאלצנו ללכת בתוך השדה מימין לשביל על מנת לא להתקרב מדי לביזון.

הערת צד:  עיקר הנפגעים מתקיפות בעלי חיים בפארק היו מביזונים.  הם חיב די עצלה ואפאתית לכאורה, עד שהם מתעצבנים והמסה שלהם + הקרניים יכולים לעשות נזק רציני.  המדריכה מהבוקר דיברה על 5 תקיפות ביזונים בפארק בעונה זו, כאשר 3 מהם היו כאשר אנשים ניסו לצלם סלפי שלהם עם הביזון והוא לא כל כך הסכים.

המשכתי לנהוג לכוון Canyon, ושם שאלתי במרכז המבקרים לגבי מחילה שראיתי בדרך למפלי Wraith.  ענו לי שכנראה מדובר במחילה של Badger.

לאחר מכן פניתי מערבה לכוון Norris, שם יש אגן גייזרים.  ביקרתי באיזור ב- 2007 בהדרכת ריינג'ר, כך שפסחתי עליו הפעם.  בדרך נכנסתי כביש צדדי חד סטרי שהוכיל למפלים.

כאשר הגעתי לנוריס, פניתי צפונה לחזור לכוון mammoth.  נכנסתי לאיזור תיקוני הכביש, שכלל שני קטעים של מסלול אחד (עם עצירה עד שאפשר לעבור).  הדרך בחלקה לא היתה סלולה, אבל במצב טוב.

מ- Mammoth חזרתי למלון.  בכניסה לגארדינר עצרתי לצילום של Pronghorns (סוג של איילות) הרועים שם.

 

מקבל את עצתך לגבי הפוסטים העתידיים.  אין מה לעשות לגבי הישנים.