נסעתי לסרי לנקרה לבד, אני היתי בראש הכי פתוח , אבל חברות התעופה התחילו להקציב לי זמן וליצור מגבלות, אז יצא חודש ושבוע, 

פחדתי ? כן , אבל משום מה הכול נישאר כאן , השם, רק חייך  אלי,

ראשית הם חיכניים ומלאי חן עדינות וקסם, לא אני לא משוררת, הם באמת כאלו,  קצת היה גדול עלי ליקרוא את לונלי פלנט, ניסיתי , והבנתי במהירות שזה שם, כן כל מה שאני רוצה נימצא שם.

הפילים הקופים החופים המרוחקים הלויתנים הענקיים, היה חסר רק טרזן שיקפוץ שם מחבל לחבל, ומה עוד הסתבר לי שאת הסרטים על ויטנאם צילמו בסרי לנקה, רעיון ניפלא , כי הכול שם באופן קסום פשוט מצתלם ניפלא, האוכל? לא רציתי אוכל, יש עלי עוד 10 קג מיותרים , הזדמנות ענק לברוח מעצמי אל העצמי הדמיוני בדיוני הכי שיש

וזה נכון, לוקח שבוע לתת לחן שלהם לעשות את העבודה, ואני רגילה לתל אביב, אחרי שבוע הבנתי שזה אמיתי , שיש עולם כזה,מקדשים עתיקים שנשמרו אלפי שנים וטקסים עם מנהגים קדומים , והזכירו לי את סיפורי התנך, וביכלל היתה לי לפעמים הרגשה שאני במסע בזמן, ניראה לי שאפשר ליראות את בני ישראל ושלמה המלך או הכוהנים שלנו

לבנתיים תוכלו ליראות את הקטעים מסרט חויה שיצרתי בעקבות המסע הזה, השם שלו the sight of the great being  אם יש לכם שאלות אשמח לענות אפשר לשלוח לי הודעות גם , אל תהססו פשוט תסעו לשם, והמקום והאנשים ששם כבר יובילו אתכם לאן שתרצו , תנו להם לשאול אותכם , ותגיעו לאן שתבקשו, הם מעולים