תודה רבה

איסטנבול לאחרונה = ראש השנה.  כללי: איסטנבול כן או לא, הינה שאלה אידאולוגית שלא קשורה כלל לביטחון אישי. המחרימים אותה לא עושים זאת מפחד ואלו שמבקרים בה, לא נוהגים בחוסר אחריות, איש באמונתו יחיה.

העיר עמוסה לעייפה בתיירים מכל מדינות העולם, מכל הדתות, צבעים ומינים. עבור התורכי הממוצע, ישראל, ונצואלה או פקיסטן זה הינו הך. עיברית, סינית או נורבגית אותו כנ"ל. זה אולי לא נעים לאגו של אנשים שבאים ממדינה שתופסת כותרות בתקשורת הבינלאומית על בסיס יומי, אבל זו המציאות. ההרגשה בארץ שמאחורי כל עץ מסתתר תורכי עם סכין וממתין לישראלי, אפילו לא בדיחה. בבקורת הדרכונים לדוגמא, בעל דרכון ישראלי עובר בדיוק באותה מהירות כמו ביציאה \ חזרה בנתב"ג. אדם לבוש גלביה ו\או כפייה יבדק בדקדקנות . [ חשש מדע"ש ].

כמובן שכל כללי הזהירות הבסיסיים שתקפים באירופה ובשאר היבשות תקפים גם באיסטנבול. ללא חולצות  ותיקי גב  " גדוד *** סוף מסלול" למינהם, צעקות בעיברית  מגיני דוד וכדומה.

הסוחרים בשווקים נוהגים לשאול ללא הרף באנגלית : "מהיכן אתה ידידי" התשובה  ממש לא מעניינת אותם, אלא מטרתה לעבור למישפט הבא: " בא תיכנס אלי לחנות יש לי.........הדבר היחידי שמעניין אותם בשוק \ מסעדה וכד הינו כספכם בלבד. וגם אם הוא אינו נימנה על חובבי ציון, כלפי חוץ הוא יחייך ולא יראה זאת. לפעמים ברוח שטות אני עונה, מ:"פקיסטן". עד היום אף אחד לא התרגש  מהתשובה.

הסביר לי פעם, בעל מסעדה שכמובן שאל מהיכן אתה. " הריב הוא בין הממשלות, אותנו האנשים זה לא מעניין ".

כל מה שניכתב לעיל מתייחס לאיסטנבול, העיר החדשה והעתיקה, באזורים התיירותיים, אין לי מושג מה קורה באזורים אחרים.

אישית. ויסלחו לי מראש אוהבי פריז. הרבה פחות נעים לי לדבר עיברית במטרו בפריז בין כל המהגרים המוסלמים הצפון \ אפריקאיים מאשר באיסטנבול.

לשיקולך.