טעויות אינן נפלאות

טעויות קורות

מעצבנות ביותר

מתסכלות

מפריעות.

 

בדיעבד- אפשר להפוך את העובדה שהגעת לאמצע שדה חרה של פרות ובדיוק התפנצ'ר הרכב למשהו שצוחקים עליו. אבל זה עדייין נשאר שדה מלא חרה שצריך לצאת ממנו.

ככה זה עם חוויות בחיים-יש לנו ,בני האדם באופן כללי, נטיה לעמעם את הלא נעים ולהפוך אותו לסוג של "חוויה" בדיעבד. באמצע החרה- זה בכלל לא חוויה גדולה.

(במקום חרה אפשר להגיד בעלת בית שהשכירה דירה ונכנסת לבדוק שהילדים מכוסים והאח בוערת בדיוק בדקה שאני יוצאת מהמקלחת עם המגבת הקצרה והדקה מדי ואפילו אי אפשר להסביר לה שככה לא עושים ולא נכנסים לדירה "שלנו" כשאנחנו בפנים ...--- אבל את החוויה הזו זוכרים,בעוד שאת עשרות הצימרים שלנו בלי ה"שותפה הסמויה" לא נזכור).

 

 

אורה, איזה כייף לך שיש לך טיול באופק.

 

פאשלות קורות גם שמתכננים היטב ונעזרים בכל אמצעי המידע, ע"ע הדירה  הסקוטית שנשרפה ולא ידענו על כך כי לא התחברנו למייל כמה ימים או הסים של רבקה שלא אפשר גלישה בברלין.

 

כך שאין מה לדאוג לכולנו יהיו עוד הרבה סיפורים להווי המשפחתי ולשיתופים בפורום.

 

אגב, בעלת הדירה שנשרפה באה אלי בטענות שלא התחברתי בכל יום למייל וכך לא ידעתי שהדירה נשרפה יומיים קודם. בהקשר הזה אני חושבת שהיא חצופה כי יש פה דרישת יתר מצידה שמניחה שכולם מצויידים בווי-פי ומחשב נייד/טבלט בטיול ולא כך הוא.  חבל שלא יכולתי לדרג את הדירה שלה בבוקינג....אח, איך הייתי מדרגת....

 

 

אורה - כבר אמרתי לך שאת משוררת????

 

רבקה

אורה,

ושמחה לשמוע שיש טיול חדש באופק!

קומון-סנס פשוט - אם היינו טועים בכוונה זו כבר לא היתה טעות....

 

ותשובה רצינית יותר - אני לא מרוצה מכל הטעויות שהיו לי בטיולים בגלל דיס-אינפורמציה. אם השתמע כך, אז לא לזה היתה הכוונה. כן היה לי חשוב לומר שישנן פאשלות שהפכו למעין קאלט אצלנו, כבר במהלך הטיול עצמו. שהבנו שגם אם נסענו למקום מסויים והוא לא ענה על הציפיות שלנו - העולם לא קורס ולמדנו שאפשר למצוא דרכים להוציא את הטוב גם מסיטואציות פחות נוחות. אבל אלה לגמרי אנחנו. לא אחרים וכנראה שגם לא אתה. זה בסדר, קח את זה בקלות

 

ושורה תחתונה - כל אחד בוחר לטייל בדרך שלו. יש כאלה שמתכננים עד לרמת איזה שניצל יזמינו באיזו מסעדה, ואחרים (כמוני למשל) מתכננים את הטיול רק בקווים כלליים ומשאירים הרבה מקום - כן, לטעויות אבל גם הזדמנות לחוויות נהדרות שלא תוכננו מראש (ועל זאת כתבתי גם קודם). הדרך הראשונה בסדר, וגם השניה, ואני בטוחה שיש עוד המון דרכים לאנשים לטייל. כל אחד גם נהנה מדברים אחרים בטיול ונותן חשיבות לדברים אחרים בטיול. לאחד איכות המלון תהיה בטופ של הטופ של הדרישות, ולאחר גם כיפה של כוכבים מנצנצים תספיק. כאלה אנחנו - שונים ומשונים - וטוב שכך! אחרת היה כאן שיעמום המחץ.

 

יאללה, טיול חדש כבר נראה באופק ואני הלכתי לתכנן את הטעויות הבאות שלי (אוקסימורון שכזה...). 

אורה

 

 

חלק מהכותבים מספרים על כך שהחוויות הנפלאות ביותר מהטיולים הן אלו שעשו בטעות.

אם כך אני שואל למה אותם כותבים לא קובעים לעצמם כיעדים את המקומות הכי מבאסים/לא מתויירים/סתמיים/בלתי מומלצים אלא ממשיכים לחפש את המקומות המעניינים והמרתקים.

 

להערכתי אפשר לישב את הסתירה לכאורה בדיוק כמו הלכאורה סתירה בחוויות הטירונות.

לרוב האנשים יש חוויות מהטירונות שהם נהנים לחזור ולספר אותן אבל אף אחד לא היה מוכן לחזור לעשות טירונות.

למה?

כי בטירונות אולי יש כמה חוויות מרנינות אבל הן טובעות בצב כללי של בעסה מתסכלת ומעצבנת.

כך גם בפאשלות בטיול, יש כמה שבהן יוצא מתוק מעז אבל בכלליות אף אחד לא רוצה שכך יראה הטיול שלו.

עוקבת כבר כמה ימים אחרי הדיון שמתפתח כאן ומוצאת את עצמי מסכימה עם הרבה דברים שנאמרו. לא אחזור עליהם כעת.

 

כן רוצה לציין שאמנם בעידן הנוכחי מרווח הטעויות הצטמצם הודות למידע הרב ברשת, אך יחד עם זאת, לא נעים להודות, אבל חלק גדול מהזכרונות המשמעותיים שלי הם דווקא מכל מיני פאשלות או תקלות או פספוסים שקרו לנו בטיולינו בעולם. גם אם בזמן אמת נראה אולי שהעולם "עומד להיחרב" עלינו בו במקום - אלה זכרונות שנחקקו ומספרים וצוחקים אותם במשפחה שוב ושוב.

 

דוגמא אחת (מני רבות...), באמת מהימים התרמילאיים, היא איזה פארק דובים ששמענו עליו כשטיילנו בשבדיה. עשינו מאמץ לא קטן להגיע לשם, בתחבורה ציבורית כמובן, וגבו מאיתנו דמי כניסה שהשתוו לדעתי למימון של שבועיים טיול שלנו באותם ימים. אבל כשנכנסנו – לא דובים ולא יער – מכלאה קטנה עם דובה ושני גורים... אני מניחה שהסיכוי שדבר כזה יקרה בעידן הנוכחי הוא קלוש יחסית. בכל מקרה, מרוב כעס ואכזבה החלטנו לחזור את כל הדרך – 15 ק"מ - ברגל (דרך מושלמת להוציא עצבים, דרך אגב) עד הקמפינג ה"קרוב".

באותו הזמן האכזבה היתה נוראית. אפשר להגיד שזה היה אפילו מעליב. היום זהו אחד הזכרונות המשעשעים שנמצאים שמורים ונצורים היטב בסל הזכרונות שלנו. מעמדו הרבה יותר חזק בכל אופן מעוד מוזיאון, או פארק, או אגם או מחוויות אחרות מינוריות יותר ורגשיות פחות.

 

כיום הרשת משמשת אותי קודם כל להזמנת מקום הלינה וגם להתמצאות כללית שעוזרת לי לתכנן את הטיול. את הטיולים אני מתכננת בקווים כלליים מאד, משאירה המון מרווחים לספונטניות, הפתעות, שינויים וטעויות. תמיד תמיד נוסעת עם ספר על המקום ועם מפה שבה אני משתמשת. לא משתמשת כלל בתכנות ניווט. בדרך כלל גם לא חורשת ברשת מראש למצוא תמונות או בלוגים מקומיים על המקום. אני יודעת שאני מפסידה מזה כנראה כמה וכמה אתרים או מציאות, אבל על הדרך מקווה שמרוויחה חוויות משמעותיות

 

אורה

 

 

מדובר בסך הכל בכלי שהוא יכול להחליט על רמת השימוש בו.

למשל אני קורא מעט מאוד בלוגים לפני טיול מפני שאני עצלן/לא מספיק טכנולוגי ומודרני/מוצא את רובם טרחניים או כל סיבה אחרת שבגינה אני מחליט להגבחל את כמות העבודה שאני משקיע.

גם הוא יכול להחליט עד איפה וכמה הוא מכין את הטיול, בדיוק כמו שהוא מחליט כמה ואת מה לקנות עם כרטיס האשראי שלו.

 

כמעט לכל דבר יש פלוסים ומינוסים, אני מוצא את מאזן האימה כשיפור חיובי לטובת הלקוח.

עד עידן הרשתות החברתיות (כולל פורומים) התייר היה די נתון לשרירות ליבו של נותן שירות במיוחד אם הוא גדול וחזק.

והנה היום הפלא ופלא מישהי סיפרה לנו על חיוב של עשרות אלפי שקלים בשכירות רכב, הפעילה לחץ וחברת ההשכרה חזרה בה מהחיוב הזה.

לדעתי בעתיד בסיטואציות עתידיות חברת ההשכרה תשקיע יותר מחשבה באם כדאי לפגוע בלקוח.

 

כמובן שיש גם צדדים שליליים, אבל לדעתי המצב היום טוב בהרבה לעומת המצב לפני 20 שנים ולהערכתי גם לדעת כותב המאמר, אחרת הוא היה ממשיך להזמין חופשות כמו לפני 20 שנים.

עוד פקטור חשוב לדעתי הוא שעבור רובינו כאן בפורום אותו עידן "אבוד" וספונטני טרום פיתוח האינטרנט והצפת המידע חופף פחות או יותר את תקופת הנעורים שלנו, של טיולים נטולי ילדים ודלי תקציב, כאשר באמת התאים לנו לנסוע ללא יותר מדי תכניות או ידע מוקדם (אם כי היו גם אז אלה שכמוני שהיו חורשים את הלונלי פלנט עם טוש סימון צבעוני ביד) ולזרום.

 

אבל מה לעשות החיים דינמיים, הצרכים משתנים. כפי שאוליב ציינה, מהר מאוד הבנו שספונטיות בטיול עם ילדים פירושהל לעתים קרובות לשעות נהיגה עודפות ומיותרות, ילדים עצבניים ורבים בניהם בספסל האחורי וזוג הורים מוטש. וכי עדיף התכנון הראש .

 

וגם כשחוזרים בגיל קצת יותר מבוגר לטייל בזוג ללא הילדים הדרישות והדגשים הם שונים. אני עוד זוכרת את אותו טיול מלפני רבע מאה כשיצאנו שנינו לדרך בניו אינגלנד בלי מסלול מוגדר ובלי ואתהלינות חיפשנו על הדרך, אפילו שכבר התחילה השלכת. באחד הלילות נפלנו על B & B שהמזרון בו היה כה רך והקפיצים במיטה שהיו אמורים לתמוך בו כה רפויים שבסוף פשוט גררנו את המזרון מהמיטה לרצפה וכך איכשהו הצלחנו לישון.

 

היום, לילה שכזה היה עולה לי בכאבי גב קשים אחר כך, אבל בעצם אין סיכוי שהייתי מגיע למקום כי הביקורות היו קוטלות (או לפחות גורמים לבעלי הבית להחליף את המזרון), וטוב לי שיש לי את האפשרות למנוע תקלות מהסוג הזה.

עדיף לי לקרוא מראש חוות דעת של מטיילים רבים אחרים על דרגת הקושי של מסלול הליכה ולא להסתמך רק על הבטחת הגברת מלשכת המידע, כדי לא למצוא עצמי באמצע מסע שמעבר לכוחותי. מאוד נוח לי לחזור למלון אחרי יום טיול כדי להתקלח ולנוח ולקרוא תפריטים וביקורות על מסעדות בסיביבתו על מנת לצמצם מראש אופציות, במקום לכתת רגלים.

 

רוצה להגיד- גם בלי קשר למהפך זמינות המידע, הצרכים שלנו משתנים לאורך תקופות שונות בחיים, בהתאם לגיל, להרכב המטיילים, למצב הבריאות, לסגנון הטיול. כיום כשאני עושה שימוש מושכל בים המידע הנגיש לתכנון מראש של הטיול אני לא מרגישה כי החוויה שלי "חוסלה" או נעשית פחות "אוטנתית" (מה שזה לא אומר... אם אני מבקרת בפארק לאומי מדהים ביופיו – ע"ע הרוקיס- אבל כזה שגובים בו דמי כניסה, שיש בו שירותים נקיים ושבילים בנויים מסודרים, אז חוויתי והנאותי מעוצמת הטבע מזויפות??). זו ההחלטה שלי, שנכונה לי ומשרתת את הרצונות והצרכים שלי בטיול.

 

כמו שמראה ומרקם אור הפנים של גיל 18 כבר לא ישובו, כך גם המידע, האפשרויות ותרבות הצריכה של עידן האינטרנט ההם כאן כדי להשאר ואני בוחרת לראות בהם ידיד וכלי עזר ולא איום.

דן - לגמרי מסכימה איתך חוץ מהסיפא - כל הטיולים הם אמיתיים, ואני מסרבת לקחת בעלות על האמת בסוג הטיול שלי. הטיול שלי מתאים בדרך כלל לי, ואני מתמלאת אושר רב כשאנשים אחרים מוצאים אותו גם מתאים להם - בגלל שסיפרתי עליו ברשת.

 

אוליב - מסכימה גם איתך, ורצה להוסיף שזה לא רק עניין הכסף, זה גם עניין הנגישות והמיידיות. מה לעשות? הפכנו לחברה של כאן ועכשיו, אין לנו זמן ללכת לחפש בספרים שהם לא ברשותנו, אנחנו מעדיפים לוותר...

 

כמו מיקה - גם אני מבדילה בין סוגי טיולים. אף על פי שלא יצא לי עדיין לנסוע במחירים הזולים האלה שמספרים עליהם כאן בפורום, בעיקר בגלל שאני אוחזת בדעתו של דן בעניין, אני חושבת שאם כן אשקיע 100 דולר כפול מספר המשתתפים בטיול עתידי - א. אראה בזה סוג של השקעה (גם אלה בבנק לא תמיד נושאות רווח) ב. זה יהיה רק סוג של טיול קצר, לעיר שאני שבה אליה או שממילא יספיקו עבורה ימים ספורים.

 

אני רוצה לספר לכם סיפור. חמי ז"ל אהב לתכנן טיולים. לעצמו בד"כ ולחבריו הקרובים. הוא החזיק במספר ספרים בבית שעל פיהם תכנן (הם היו טובים לפחות לעשר שנים, הרי כלום לא השתנה...) היה מתכתב עם מלונות, ועם אתרי תיירות כדי לקבל חוברות ותשובות לשאלות שצצו לו - שבוע עד שסגנן וכתב את המכתב, שבוע עד שנסע המכתב ליעדו, ועוד שבוע במקרה הטוב עד שהגיעה תשובה. וכך שאלה אחרי שאלה, ובתום שנת תכנון - נסע לטיול. הוא כבר איננו קרוב לשלושים שנה, ולא עובר שבוע שאנחנו לא מזכירים את העובדה שהוא ודאי היה מאוד נהנה מהאופציות הרבות שנפתחו בפנינו עם הולדת האינטרנט.

 

רבקה

 

מיקה, אני איתך.

 

אני מאד ספונטנית כשאני עם עצמי.

אני מאד לא אוהבת להיות ספונטנית כשאני מטיילת עם ילדים. זה תמיד נגמר בבכי.

מבחינתי, תכנון מדוקדק לא כולל רק פרטים טכניים - אלא בעיקר הסטוריה של המקום שנגיע אליו, זוטות שמעניינות אותנו ודברים כאלו.

התכנון מבחינתי מהנה לא פחות מהטיול - והוא הרבה הרבה יותר פשוט עכשיו.

לפני שני עשורים הייתי דלפונה. לא היה לי כסף לספרים. אז הייתי צריכה למצוא חבר של חבר שהיה שם, או גליון עתיק של נשיונל גי'אוגרפיק.

זה אף פעם לא הספיק.

היום אני יכולה לחרוש את הרשת, לדוג עובדות מעניינות, למצוא נושאים מעודכנים גם אם האנציקלופדיה העברית שלי בבית בת עשרים והנושאים האלו לא קיימים בה, או לא מעודכנים בה.

היום אני יכולה להראות לילדים צמחים וחיות בלי להוציא הון תועפות על מדריכים [יש לנו מגדירים - אבל הם לא מתאימים לכל מקום על פני כדור הארץ...]. אני יכולה להראות להם סגנונות ארכיטקטוניים לפני הטיול - שידעו על מה אני מדברת - בלי להוציא עוד הון על ספרים, או לנסוע במיוחד לספריה העירונית [שעה נסיעה, בספריה המקומית שלנו אין ספרים כאלו] וכד'.

 

מבחינתי בלי ספק, ההנאה כיום כאשר המידע זמין ונגיש - גדולה בהרבה מאשר פעם.

 

דן, אני חושבת שעלית על נקודה מאד משמעותית. ממליצה עליך במקום על כותב המאמר. 

 

ברמה הישראלית - ברור שהטיסות הזולות של איזי בשילוב עם הכרטיס האדום/שחור הם אלו שהפכו את היער השחור ליעד מועדף.

 

ברמה האישית - מודה שאצלי זה גם וגם. הטיסות הזולות לבודפשט גרמו לי לקפוץ עם חברה לעיר שהפתיעה אותי מאד, מצד שני במקרה של סקוטלנד, קודם בחרנו יעד ואז, למזלנו, מצאנו טיסות זולות.

 

ולגבי ספונטניות - עד היום זכורה לי הפאשלה עם אנסי. בטיול זוגי לצרפת, לפני למעלה מ15 שנה, היינו ספונטנים וזורמים. אמנם בספונטניות גילינו במקרה את ליון (ונאלצנו לישון בה במלון פשפשים כי לא הזמנו מקום מראש), אבל מאידך, בגלל חוסר תכנון מראש בחרנו למחרת לטייל בשומברי הסתמית במקום באנסי....

 

לקונטרול פריקס כמוני, כנראה עדיפה היכולת העכשווית של תכנון מוקדם ומדוייק.

 

 

 

 

 

מסכימה עם רבקה לגבי אי קבלת התחושה רק מהצילום, אבל כן מסכימה עם זיוה שתכנון מדוקדק עד רמת פרטי בית הקפה "מייבש" קצת את הטיול, הופך אותו ל"יישום" של תכנית.

 

ואף על פי כן - וזה כבר עניין של אופי - מעדיפה בהרבה לבחור היטב את מקום הלינה שלי, שהוא הפרט ממנו מתחיל מבחינתי התכנון של הטיול, וכן רוצה לדעת כמה שיותר על דברים מעניינים בסביבתו, לפחות כאופציה. וכן, אני עדיין נהנית לקרוא את טומי לפיד, שדווקא המיושנות שבו היא הקסם בעיניי, ולא מוותרת על מדריך אחד כתוב (מישלין עדיף, אבל יש גם אחרים), בדרך כלל מאמזון (נו, כשמזמינים כל כך הרבה זמן מראש יש זמן לחכות למשלוח...). וכן מעיינת בבלוגיים ובאתרים אחרים, בעיקר כדי לחפש אירועי פולקלור או פסטיבלים אחרים... איפה כל זה היה פעם? לא היה. 

 

הטיול שלי מתחיל כשאני מתחילה לתכנן אותו. והלוואי על כולנו כזו עבודה....

 

רבקה תודה על הפוסט

 

הדיון שהתפתח הוא דיון מעניין. המאמר ששימש כטריגר לדיון -  לטעמי פחות.

 

נושאים רבים נדונו כבר. אנסה להוסיף פן נוסף שהוא פועל יוצא של קלות ונגישות המידע באתרי הזמנת התיירות: ההלחצה האין סופית וכיסוח הספונטניות.

 

לגבי ההלחצה: התחושה היא תמיד שאם לא נזמין כאן ועכשיו – הלך עלינו.

 

אז נכון, באתרי Low Cost  ההזמנה המוקדמת משחקת תפקיד אבל האם הזמנת טיסה ב -100 דולר 11 חודשים מראש היא באמת שיחוק או שבפועל לפעמים הוצאנו 100 דולר (כפול הנפשות הפועלות) לטיסה ליעד שלא תמיד בראש מעינינו. לכך יתווסף ממון רב ללינה, תחבורה ומחייה. האם תמיד (באמת) אנו יודעים מה אנחנו רוצים שנה מראש או שבנינו את החופשה על הטיסה הלא רצויה ונשכנע עצמנו שתמיד רצינו לטוס לוילנה הרי היא פריז (או ירושלים) של ליטא. (וילנה היא רק דוגמה, היא באמת עיר מעניינת)

 

באתרי הזמנות תמיד מופיע "עוד חדר אחד במחיר זה"/" 100 איש מסתכלים כרגע בחדר החלומי הזה"

אם לרגע נטשנו את הדיל המופלא באתר – יפציצו אותנו במיילים על הדילים ליעד זה.

אז נכון לרוב זה קשקוש אך אפקט ההלחצה מצטבר ואנו נכנעים ללחץ שאם לא נזמין עכשיו לא יהיו חדרים וההזמנות מתבצעות. לעיתים אכן שיחקנו אותה ונמצא את דיל חיינו (ונספר לכולם). לעיתים אנו מוצאים עצמנו חשוקים חודשים מראש לטיול זול אך לא רצוי (גם אז לעיתים נספר שמצאנו את דיל חיינו).

 

הספונטניות של פעם נוטה לדעתי לכיוון הטיולים הזולים התרמילאים באופיים, לשימוש בתחבורה הציבורית לטיול, שיטוט בערים ולינה באכסניות זולות.

המידע הנגיש, השיווק הגלוי והסמוי, אתרי ההזמנות, המסלולים המוכנסים ל GPS לסוגיו חיסלו את חווית הספונטניות ותחושת הגילוי שהם חלק הכרחי בטיול אמיתי.

זיוה - זו סוגיה בפני עצמה.

האם באמת התמונה מעבירה את תחושת המקום???

 

אני לכשעצמי, מתלהבת תמיד מצילומי אוויר של מקום, התמונות האלה משגעות אותי ביופיין, אבל כשאני צריכה לבחור האם אני רוצה להגיע למקום או לא, אני תמיד מחפשת תמונות של מטיילים במקום, מחופשות, לא מלוטשות... אלה מעבירות לי את התחושה הכי הכי. אלא שכשאני מגיעה, בד"כ זה לא דומה לאף אחת מהתמונות...

 

לא בטוחה שהצלחתי להסביר.

 

רבקה

חשבתי להגיד כבר אתמול אבל עכשיו זה התנסח לי יותר בבהירות. הבעיה היא לא בעבודה בטיול. המרכיב הזה קיים ונדמה לי שאנחנו לא סובלים ממנו, ומי שכן יכול להוריד מינון, כפי שכבר נאמר. הבעיה היא שאבד אלמנט ההפתעה, אבד המסתורין שאולי היה פעם ואיזו התרגשות אמתית. אני למשל ממש לא מתרגשת מלעלות לרכבל גבוה ולראות משטחי קרח. אחרי שראיתי את זה בתמונות זה בכלל לא מזיז לי. כדי להרגיש את הריגוש  (זה מזכיר לי קצת את הפרומו מהמירוץ למיליון עם ווה) אני צריכה לייצר לעצמי חוויות אחרות. גם הרבה עיירות מתוקות לא ממש מרגשות אותי אחרי שכבר ראיתי תמונות שלהן.

מאמר מעניין - אבל לא התחברתי אליו בכלל.

 

אולי בגלל שאני שייכת לדור הישן, שטייל עם מפות. שעדיין מטייל עם מפות.

אין לנו סמארטפון בינתיים- מבחירה - יש לנו מכשירים פשוטים ללא גלישה כלל, ואכן בשנים האחרונות הפכנו מאד מודעים גם ליתרונות הבחירה הזו - אך בהחלט גם לחסרונותיה, כולל העדר גוגל מאפ זמין, ווייז וכד' [אם כי במרבית המכוניות השכורות החדשות זה כבר קיים - לא סמכנו על זה]. ילדינו אינם רגילים להיות מחוברים לרשת כלל, ובטיולים אנו מקפידים לפתוח את המייל כל ערב - כדי להערך לתקלות בלינה וכד' - אבל ממש לא מעבר לזה.

 

אבל אולי אני לא מתחברת לדבריו בגלל שמה שהוא מתאר זה רק חלק מהאופן שבו הטכנולוגיה משנה מהותית את חיינו - ואני לא חושבת שזה בהכרח רע. ההיפך: המידע הנגיש שיפר את חיינו במידה כל כך ניכרת, שזו נראית לי כמעט כפיות טובה להתלונן על בחירות לא מיטביות שאנחנו עצמנו עושים בשימוש בו. כלי הוא רק כלי, אנו אלה שבוחרים מה לעשות בו.

מסכימה מאד עם יונית, ידע הוא כוח כל עוד משתמשים בו בחכמה. מסכימה גם עם שאר המגיבים: את המקום של המדיה בטיול אנחנו קובעים.

אני מצטרף קצת באיחור לדיון

רבקה, תודה על המאמר.

 

גם אני לשמחתי מדור המפות, שפתחנו מפות על שולחן פינת האוכל וצבענו במרקרים

כבישים מסלולים מחלפים.

קראנו בעיון ספרים יבשים ללא טיפת צבע או תמונות.

והיה משהו תמים ומקסים בטיולים האלו רבל גם קצת מלחיץ, מה הולכים לפגוש 

איך? כמה ? למה?

אני זוכר שהגענו לפיורד גרינגר בשעת ערב מאוחרת לא הזמנה למלון,

וחיפשנו חדר ללינה במחיר טובה.

כאשר מצאנו מקום מושלם אנחת רווחה שוחררה ולא היו מאושרים מאיתנו.

 

אבל אנחנו היום בתקופה אחרת , שהרבה יותר נוח וקל לטייל בה.

הביקורות לרוב עוזרות ומשפרות את החוויה מהטיול, פתאום הכל מוכר הכל ברור

כמובן שיש גם נפילות, כמו בטיול האחרון קונדיטוריה שהומלצה ב TA התגלתה

כאכזבה של ממש (הקלוריות לא שוות את העוגה).

 

גם אני נעזר רבות בפורום, ואלמלא הפורום הזה לא הייתי מגיע לאלזס מכיוון שאין כמעט ספר שנוגע לאזור זה.

בזכות הפורום טיילתי בשווקים של חד המולד בברלין.

אז נכון שיש מידע על ברלין אבל לא מידע של תקופות מיוחדות ותמונות וחוויות שמקבלים ממשתמשים חיים נושמים ובועטים.

 

מי שלא טוב לו  או שלא מרגיש בנוח שלא יסתכל על ציונים וביקורות, וינסע כמו פעם לטיולים.

 

חג שמח לכולם

נירית, אני מבינה את הצורך שלך בספר טוב. גם אני אוהבת, אבל מודה שהתחלתי להתקמצן במרכיב הזה כי החופשות שלנו קצרות וקצת חבל לי. צריך להזמין מאמזון או מחנות מכוונת אחרת. הספרים בארץ לא תמיד מספקים. והרגשתי בשלב כלשהו שהטרחה והכסף קצת מיותרים. אבל מבינה לגמרי את הצורך שלך ולא מבקרת אותו.

 

מודה שהאמירה על האינפלציה בבלוגים קצת משונה לי. מי שרוצה פותח בלוג. זו המהות, נכון? אם הצלחת להיעזר בבלוגים שכתובים בצרפתית אדרבא. צריך לברור את המוץ מהתבן, ונראה שאת מצליחה בזה. זה כמו שאני אגיד שיש אינפלציה של ספרים בספריות. ובאמת לפעמים קשה לנו לבחור ספר, לא? נדרש כאן שינוי בצורת המחשבה.

 

אני אוהבת את האפשרויות החדשות שיש ברשת גם במהות. הן הביאו אתן דמוקרטיזציה במידע. כל אחד יכול לכתוב, ויש אנשים שיש להם מה לומר גם אם לא הוסמכו כפרופסורים. יש בזה משהו מאוד יפה בצד החברתי.

ענת, מאד מזדהה עם מה שאת כותבת.

 

זיוה, קודם כל תודה על התושבה.

כמובן שגם אני נעזרת בבלוגים. עם זאת, לפעמים אני מרגישה שיש אינפלציה במספרם . מצאתי לאורך השנים המון בלוגים איכותיים. בעיקר באמת אלו הממוקדים בתחום מסויים. יש למשל בלוגים מצויינים, של מקומיים , העוסקים במסלולי הליכה באלפים הצרפתיים. אמנם הם בצרפתית אבל בקלות ניתן להבין בעזרת "הפלא המתרגם"  של גוגל. גם בנושא של אומנות רחוב בערים שונות יש אוצר בלום בבלוגים. אז מקבלת לגמרי את דעתך ש"שילוב" היא מילת המפתח כאן.

ובכל זאת לא מוותרת על הספרים, ומבחינתי מעבר לאתרים עצמם אני מאד אוהבת לקרוא את המידע והרקע על היעדים שלי במדריך טוב.

 

אני רק רוצה לציין משהו לגבי כותב המאמר וההתבכיינות שלו על airbnb 

 

אם יש לו בעייה עם מאזן האימה של airbnb אז פשוט שלא ישתמש באתר זה. 

 

יש עוד מספיק אתרי לינות בהם לא מדרגים את האורח.

 

אנחנו נוהגים לישון בבתים (מדהימים) ומעולם לא הזמנו דרך אתר זה.

 

מהמאמר שלו אפשר לקבל את הרושם שזו הדרך היחידה למצוא בתים שווים ולא כך הדבר.

 

 

ענתנת, כמעט שכנעת אותי כמעט לגמרי. טוב, גם את סייגת קצת את הדברים של עצמך. וגם אני כשהתייחסתי למאמר ציינתי (נדמה לי) שיש משהו בדבריו אבל לא אהבתי את ההנמקות ואת הטרוניות שלו שנראו לי קטנוניות.

 

דוגמה ממה שאת נתת והיה הרבה יותר משכנע מהמאמר בעיני:

במשך שנים היתה לי דילמה בקשר לצילום. בטיולים הראשונים אמרתי שאני רוצה לחוות את הטיול בלי ההתעסקות עם המצלמה. אחר כך נכנס הפורום לחיי והתחלתי לתעד יותר. לאחרונה נכנס הבלוג לחיי והצילום כבר הפך לעבודה של ממש. בטיול האחרון הייתי רק עם בן הזוג אבל אילו הייתי עם הבנות שלי הן היו יורדות עליי על אינסוף העצירות לצורך צילום ועל החברה הקבועה שצמודה אלי. ומצד אחר - הרי הבלוג הוא כרגע התחביב שלי, אז נכון שאני עובדת בשבילו אבל זה תחביב שממלא אותי.

 

ובתשובה לנירית: העמדתי דברים אולי בצורה קצת קיצונית. גם אני נעזרת בהכול וקוראת הכל בעיניים ביקורתיות. זה שילוב. לפעמים אני מוצאת אוצר כאן ולפעמים שם. כשאני חושבת על אוצרות שמצאתי ברשת או על תיאורים שחיזקו אותי וגם להפך (ומיד אראה לך דוגמה) אז אני נזכרת שהרבה מזה היה בטריפאדוויזור או בוירטואל טוריסט. אבל לתחושתי בשנים האחרונות יש ירידה בוירטואל טוריסט ועלייה של הבלוגים. הרבה חיפושים שאני עושה ברשת לפי שמות של מקומות או חיתוכים אחרים בתקווה שיעלו משהו מיוחד מקפיצים בלוגים. זה גם מתאים היסטורית להתפתחות של תחום הבלוגים, שמאוד התחזק בשנים האחרונות. היה קיים די בקטנה בתחילת שנות האלפיים ורק לקראת סוף העשור הקודם התחיל לתפוס תאוצה.

 

בגלל שאנחנו קצת בעייתיים במסלולי הליכה (מחפשים את הטבע אבל יש המון לאווים ומגבלות שרובן בראש וחלקן פיזיות) חשוב לי לראות תיאורים של מסלולים ולא מספיק לי המידע היבש. מילא אני עוד מוכנה לצאת להרפתקאות, אבל אם אני רוצה ללכת עם בן הזוג שלי ולא לבד אני צריכה להיות בטוחה בדי הרבה דברים. בטיול האחרון שהינו שלושה לילות בסולדן. רציתי לעשות את המסלול הזה אבל השותף שלי שם וטו. זו דוגמה לבלוג שעזר להוריד דברים מהפרק. בטיול לריביירה הצרפתית נעזרתי הרבה בשילוב של טריפאדוויזור, וירטואל ובלוגים. בטיול לעמק מג'ורה עמד לרשותי הבלוג המצוין של אמריקאית שגרה בסטרזה. אני חושבת שגם את המלצת למישהו פעם על הבלוג הזה. אגב, על כל מה שהיא כותבת שם יש מידע באתר התיירות המרכזי של האגם וסביבתו, אבל היא נותנת חיזוקים לרעיונות שכתובים באתר התיירות.

 

ולגבי סוני סנטר בברלין - פשוט לא הספקנו. זה לא שפסלתי מראש, אבל כן היו כמה רצונות שרצינו לממש ודברים שנחשבים מרכזיים נדחקו לפינה. 

 

וואו, אני כותבת המון.

קודם כל תודה רבקה שהבאת את הטור המעניין הזה, ותודה לכל משתתפי הדיון בפורום שקראתי בעניין רב.

 

אני חושבת שהדיון פה פיספס חלקית את התחושה שאיתי זיו מדבר עליה, לפחות כמו שאני מבינה אותו. כשהוא מדבר על זה שהנופש הפך לעבודה הוא לא מדבר בכלל, להבנתי, על עבודת ההכנה של הטיול, על הקריאה באתרים מראש והתכנון. הוא מדבר על העבודה תוך כדי והיא מתחלקת לשתיים:

1) לצבור כמה שיותר נקודות ב"משחק המחשב הזה שנקרא תפוס את האטרקציות המובילות" (הניסוח פה שלי כמובן ולא שלו). זה כולל בתוכו גם את ההתבאסות מבחירה לא טובה (אבל יכולתי לקרוא על כך מראש!!! אני מפגרת או מה??). המשחק יכול להיות מבוסס על הכנה מראש אבל אני לא חושבת שעל זה הוא דיבר אלא על המרוץ להישגים (בחירות טובות יותר) מבחינת התחושה תוך כדי הטיול. 

2) לעבוד בלכתוב ביקורות על אתרים תוך מאזן אימה מולם, כלומר להקדיש המון זמן לכתיבה הזו, לתכנון שלה בוודאי תוך כדי הטיול ולעתים גם כתיבתה תוך כדי הטיול.

 

מי שלא הזמין אף פעם באיירבנב לא יודע כנראה על מה הוא מדבר במאזן האימה. כשאתה כותב ביקורת בבוקינג, גם אם תקטול מלון רק בגלל שלא אהבת את הצבע של מנורת הלילה, זה לא ימנע ממך להזמין עוד אלף לינות בבוקינג אחר כך. באיירבנב זה בהחלט יכול להשפיע. ביקורת רעה עליך כשוכר יכולה לפגוע בסיכויים שלך לשכור בעתיד.

אבל גם בבוקינג אתה לעתים משקיע הרבה זמן מחשבה ומי שהיה שותף להתלבטות שלי (במדיום אחר) בעניין הגסטהאוס בבולגריה עם המשפחה המקסימה והמזרונים הנוראיים יודע על מה אני מדברת. מי שלא היה שותף יכול כבר לנחש ממה שכתבתי.

 

אני לא מסכימה 100% עם כל מה שהוא כותב אבל אני מסכימה חלקית. 

תכלס אנחנו פה שמשקיעים המון עבודה בתכנון ואח"כ המון עבודה בתיעוד פומבי (סיפור בפורום / בלוג / פייסבוק), ולצורך התיעוד כותבים לעצמנו יומן או notes, מצלמים במיוחד את חדר המלון ואוספים כרטיסי ביקור תוך כדי הנסיעה באמת עובדים במשרה חלקית בטיול...

 

(ואו כמה חפרתי )