לייק

אתם אמיצים. אני לא הייתי מעיז לעשות את זה. לנו לקח הרבה זמן עד שהעזנו בכלל לעבור את הגבול.

 

אלעד

אלעד - בהחלט הגיע הזמן לחזור. את הטיול ההוא עשינו עם תינוק יונק בן שבועיים, מטלטל בארגז של הטויוטה, מחליף חיתול על המדרגות בפטרה... היום בטח היו מלשינים עלינו לאגודה לזכויות הילד.

 

מאוד אהבתי את התמונה של זוג הבכרים - שוקו וניל...

אורה- תודה. אני כבר סקרן לראות אילו תמונות את תצלמי שם.

 

מיקה- אני משתדל ללמוד מכם איך לספר סיפורים מעניינים. טוב שעברת בהצלחה ובסבלנות את הפרקים הראשונים של הסיפור.

 

נילי- תודה. התמונות האלה זה החזר קטן על התמונות היפות שאת הראית לנו השנה מהרוקיז.

תודה על השיר.

 

כמה תמונות שעוד שלח לי להראות לכם:

 

inys- ירדן זה ממש מקסים, חבל שהמעבר גבול עולה כסף לצאת ולחזור. מצד שני טוב שיש מעבר גבול אחרת אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה.

התה של עוד ממש ממש טעים. אי אפשר לעשות תה כזה טעים משקיות, רק מעלים אורגינליים.

יש לעוד לקוחות מישראל שבאים לעשות קניות בעקבה. הם מבלים חצי יום בקניון של עקבה.

 

טל- תודה רבה. זו היתה המטרה של החופשה האילתית שלנו. לא חשנו בירדן שום בעיה בטחונית, בטח לא כשהיינו רק עם עוד בלב המדבר.

נתפלל כולנו לימים יותר שקטים.

אנחנו תקשרנו עם עוד דרך WhatsApp ודרך הפייסבוק.

הטלפון של עוד: 962777244605+

הפייסבוק שלו: Audh Al-hasanat

אלעד,

כה פשוט! כה אופטימי וכה מדהים!

והתמונות הגדולות מהממות!

 

ומזכירה שעדיין אתה חייב לנו סיפור של קיץ...לא מוותרים!

 

תמונת החצבים הירדנים הזכירה לי את השיר הזה.

 

נילי

יובל - או טו טו שלך יותר איטי מהזמן הבדואי הרשמי. אני אמרתי או טו טו ולקח לי חמש וחצי שנים.

רגע, היית שם לפני שהילדים הצטרפו לטיולים שלכם? זה הזמן לחזור לשם. לא יהיה יותר שקט.

הבן שלי אומר שפטרה זה המקום הכי יפה בעולם והוא היה במקומות יפים. לא בליגה של המשפחה שלכם אבל גם יפים.

 

לט איט- כמובן שאת צודקת. חשבתי שביוטה או אריזונה או נוואדה יש גם מדבריות כאלה אבל אם מהוליווד באו לוואדי רם לצלם סצנות מאדים אז סימן שזה באמת מדבר ייחודי.

 

אלעד,

 

אוהבת את הדרך שבה אתה מספר...בהתחלה באמת חשבתי שזה הולך להיות סיכום של 'החופשה האילתית שלי', אבל כדרכך 'גבירותי ורבותי מהפך' והנה אנחנו בירדן....

אלעד,

כמה יפה

הנופים המדבריים מענגים את העין וממש עושה חשק לקחת תרמיל (ואת עוד) ולצאת לשטח

אהבתי מאד!

אורה

אלעד ממש עושה חשק - החול ממול שלך -  אפשרות כה נחמדה לרענון חופשת אילת הרגילה.

המכשול היחיד - הנו תחושת הביטחון, שקצת בעייתית בימים אלו (ולמרבה הצער באיזורנו לא לראשונה ולא לאחרונה).

אבל נהייה אופטימים, ונחכה לימים רגועים יותר ובנתיים גם אני אשמח לקבל את הפרטים של עוד.

טל

באמת חו"ל ממול. איזה קסם זה שאפשר  לעבור ליום אחד ולבקר בארץ אחרת . שנים אני חיה בקנאה באירופאים שיכולים לעבור ללאנץ' ושופינג במדינה הסמוכה . והינה - זה ממש בכף ידי  -- ועם נופים מדהימים כאלה - רק צריך להגיע לאילת .

איך יוצרים קשר עם עוד  ?

 

נדמה לי שהסרט "לבד במאדים" צולם בואדי רם.

 

...יפה אצל השכנים...

אלעד - איזה יופי! יופי של נוף ויופי של צילומים. לפני 16 שנה (!) טיילנו טיול-בזק של יומיים בפטרה וואדי ראם, בזמנים רגועים יותר. אמרנו שחייבים לחזור אבל עוד לא הסתייע... או-טו-טו, כשקצת יירגע...

 

תודה!

יובל

בועז - תודה על ההסברים. בחודש הבא אנחנו שוב באילת, אני אשתמש בהסבר שלך לצפות שוב בפלמינגואים.

אתה מכיר את ירדן יותר טוב ממני ואתה יותר מעודכן בנהלי המעבר.

 

ג'ני- תודה.

חשבנו שבגלל חול המועד יהיו הרבה מטיילים והמעבר יהיה צפוף ולא היה ככה. לפני חמש שנים, בפעם הקודמת שהיינו שם הבטחתי לכם שנחזור לשם בקרוב ונבקר באתרים שלא הספקנו באותה פעם. לקח לנו לחזור לשם הרבה יותר ממה שציפיתי. וגם רק חד יומי לוואדי רם. אני מקווה שפעם הבאה תהיה בקרוב. עוד הציע לנו מסלולים מדליקים שעושים חשק (דומים לקניונינג בספרד רק בלי הקור) והוא הציע שנבקר אותו שוב בנובמבר כשנהיה שוב באילת.

 

הי אלעד,

 

נהניתי לחזור איתך לנופי הבארית שאנחנו טיילנו בהם בפסח לפני שנה וחצי.

 

אז ממש לא היינו לבד ושמענו לא מעט עברית מסביב, אבל מדובר היה בימים שקטים יותר..

 

תודה על השיתוף והתמונות היפות.

אחרי שבילינו צריך גם לחזור הביתה.

למי שממשיך צפונה, יחזור באותה דרך, רק בכיוון ההפוך (מערבה) וישתלב בתנועה צפונה בדרך מס' 90.

מי שרוצה לחזור לאילת יחזור גם הוא באותה דרך, עד שיפגוש את כביש הערבה הישן, כ- 100 מ' לפני (ממזרח) כביש הערבה המוכר. בצומת יש לפנות שמאלה (דרומה) ולנסוע (בזהירות) כ- 5 ק"מ עד למפגש עם הדרך שמחברת את כביש הערבה עם מעבר הגבול לירדן. משמה מתחברים (פונים ימינה ) בקלות עם כביש 90 בסמוך לכניסה לאילת.

 

אלעד לגבי הכניסה לירדן :

אני כתבתי : "חוקי המקום והמציאות מחייבים הדרכה צמודה"

חוקי המקום - עד 5 אנשים אפשר להיכנס ללא ליווי.

המציאות 1- אין בעיה בנסיעה לעקבה העיר לנופש בבתי המלון.

המציאות 2 - תרמילאים, בכל כמות,  לא יכולים להיכנס בלי ליווי/הדרכה.

המציאות 3 - 2-4 אנשים, (בעיקר אם יבואו עם רכב) אפשר שיתנו להם לעבור מהגבול בדרכם צפונה (נניח לפטרה) לבד, אבל אפשר גם שלא. גם בצ'ק פוינט לכיוון צפון בכניסה לכביש הערבה הירדני הם יישאלו אנא מועדות פניהם.

המציאות 3 - יש שינויים וניאונסים במדיניות הכניסה לירדן לישראלים בציר הזמן. אני מכיר מקרים של אנשי עסקים אילתיים שלא נתנו להם לעבור עד שהמקביל הירדני שלהם לא בא לאסוף אותם.

סה"כ יש לירדנים אינטרס כלכלי ובטחוני שתיירים לא יסתובבו לבד.

לתצפית הפלמינגואים קל מאד להגיע:

יוצאים מאילת על כביש מס' 90 לכיוון צפון.

כ- 2 ק"מ מצפון למחסום בכניסה/יציאה מהעיר, ממש קצת אחרי סימון ק"מ 20, יש פנייה ימינה (מזרחה) לדרך עפר. הפנייה משולטת (3 שלטים חומים למיטב זיכרוני) והדרך מסומנת עם סימון שבילים אדום. נוסעים ישר - ממולכם הרי ירדן - חוצים את כביש הערבה הישן וממשיכים ישר. משני צידי הדרך מטעי תמרים. ברוב ימות השנה הדרך עבירה לכל רכב. אחרי נסיעה של כקילומטר מזרחה תגיעו לבריכות המלח. אפשר לנסוע על הסוללות שתוחמות את הבריכות. בשעות אחה"צ המקום יפה מאד.

ליד הבריכות (משולט) נמצא אתר המכונה "בארות שרשרת" או "פוגארות". במקום שרידים של מפעל מים מהתקופה המוסלמית (המאה ה- 7 לספירה) ששימש להולכת מים בתעלות, בדר"כ תת קרקעיות. אפשר אפילו לרדת ולזחול בין 2 פירים (צריך פנס).

שירלי -יום אחד בלבד.

העלות לאדם היא 103 ש"ח דמי מעבר לירדן. 60 דינרים לעוד כולל אוכל. 10 דינרים לחזור מירדן לישראל. ושני דולרים ביטוח אקסטרים ליום אחד. הדינר שווה 5.45 שקלים. בסך הכל יצא לנו לארבע אנשים קצת יותר מ 2000 ש"ח.

הבעיה היא איפה לקנות דינרים. אפשר לקנות אותם במעבר הגבול אבל שם הם יקרים נורא. כנראה שהכי זול בימים אלו זה למשוך בכספומט בעקבה.

ביום אחד לא הספקנו לעשות את הקונצים הרגילים שלנו .

 

שירלי- מהמם בריבוע. כל הזמן עוד אמר לנו "מהמם". אחרי כמה פעמים הוא ביקש שאני ארחיב את אוצר המילים העברי שלו בתיאור הנוף ולא היה לי מה להוסיף חוץ ממהמם.

ואת היופי של הדברים הכי מהממים כמו המרחבים הפתוחים והצוקים האדומים באופק, אי אפשר להעביר בתמונות. הם אפילו נראים קצת דהויים.

 

בועז - בשבילך זה ממש ממול. אתה לא צריך לנסוע קודם ארבע שעות מתל אביב.

 

בטיול הקודם היינו בוואדי אבן חאמד ובוואדי חסה. זה סיפור ישן שלי פה.

 

זה לא מדוייק מה שאתה אומר. בודדים ומשפחות קטנות לא צריכות ליווי ולא הדרכה. רק בקבוצה של שישה מטיילים ומעלה צריכים ליווי של מדריך ושוטר. הפעם, בגלל שעברנו רק ליום אחד ובלי הרכב שלנו, תיאמנו עם מדריך שייקח ויחזיר אותנו למעבר. אם היינו בוחרים לטייל שם יותר ימים אז היינו עושים את זה לבד עם הרכב הפרטי שלנו.

 

אוליב- אני מקווה שתהיה את ההסעה בעין עבדת גם בחנוכה.

מתחם האקסטרים נמצא בכניסה לאילת. הוא נקרא טופ94. טופ94 בפייסבוק.

 

יש לי עוד המלצה. מצפון לאילת יש בריכות מלח שאפשר לצפות בהם בלהקות של פלמינגואים. גם את זה בועז מכיר. אני מוסיף פה קישור איך להגיע למקום רק שאני לא בטוח מה מצב הדרך לשם עכשיו כי כביש 90 נהיה כביש מהיר ויש גם את אתר הבניה של שדה התעופה החדש. אם תגיעו לשם, תצלמו לנו פלמינגואים

 

אולי לבועז יש תאור יותר טוב איך להגיע לשם ברכב רגיל.

 

עין עברונה

ציידת- כמו שבועז אמר, גם בבקעת תמנע יש סלעי חול עם צורות דומות אבל בוואדי רם זה שילוב של צוקי אבן חול עם דיונות צבעוניות.

 

אמה- יעד מקסים אבל אם עוד לא היית בירדן, אז פטרה זה המקום הראשון.

והלוגיסטיקה ממש פשוטה. רק לא לשכוח לארוז גם דרכון במזוודה לאילת.

 

 

אחרי חצי שעה, עוד כמה חותמות בדרכונים ופחות ארבעים דינרים חזרנו לישראל.

 

חזרנו למעבר הגבול ופגשנו את החיילים מהבוקר.

החיילים לעוד: אלה אותם האורחים מהבוקר?

-כן, לא החלפתי אף אחד.

- מה עשיתם היום?

-טיילנו ואכלנו.

- מה נתת להם לאכול?

- פיתות, עגבניות, דבש, ביצים חומוס, לבנה...

- ומה עם בשר? לא כיבדת אותם בבשר?

הם נעלבו שעוד לא אירח אותנו עם בשר.

- לא. הם לא רצו בשר...

סיכמנו שבפעם הבאה נביא את הבשר איתנו.

 

בעקבה עוד לקח אותנו לחנות מתוקים, קונדיטוריה בשפתנו. שם הוא כיבד כל אחד מאיתנו בצלחת כנאפה. הוא בחר לנו כנאפה טעימה.

 

קנינו עוד שתי קופסאות של בקלאוות למשפחה בארץ.

שקלנו גם לקנות עגבניות ירדניות טעימות וזולות באותו מקום.

כשהתקרבנו בחזרה לעקבה ראינו את קרני השמש צובעים את השקיעה מעל ההרים.

 

 

ובסוף ראינו את מפרץ אילת בשקיעה. נכון שהוא יפה?

 

לקראת השקיעה אמרנו שלום לוואדי ויצאנו ליד כפר בשם טיטן. הכפר הזה שייך לערב הסעודית. אם היינו נכנסים אליו הייתי יכול לספר לכם שטיילנו גם בערב הסעודית.