לאט לאט קוראת בשקט ונושמת את התמונות ואת המראות. 

קנדה לא בתקציב ולא בתכנון כרגע ודוקא לכן נחמד לי מאד לטייל בה וירטואלית. 

תודה

הי שרה,

תודה על המילים החמות.

אם יתאפשר לך להקדים את הטיול ל 2016 בטח לא תצטערי. המגרעת היחידה שאני רואה- אחרי זה קשה למצוא את היעד לטיול של הבא שלא יחוויר לעומת הרוקיס.

אני עוד מתלבטת!

ראיתי את התמונות הנהדרות שלך מן השלכת של ניו אינגלנד. אנחנו טיילנו שם בעידן הדינוזאורים- טרום הילדים, טרום המצלמות הדיגיטליות וטרום האינטרנט. עוררת בי געגועים שישלחו אותי לאלבומים המצהיבים.

טוב, אחרי הפסקה אני ממישכה עם החצי השני של הטיול ואת כמובן מוזמנת ללוות אותי  גם שם.

ג׳ני

איזה יופי של סיכום ותמונות מ ד ה י מ ו ת, כל כך עושה חשק . 

כתבת כל כך יפה ועם מלא הומור,  רק חזרתי לפני חודש וחצי מטיול שלכת בניו אינגלנד וחשבתי על טיול לרוקיס בספטמבר 2017, אבל בעקבות הסיכום שלך נראה לי שאקדים לספטמבר 2016, אני מתכננת ביקור של 10 ימים ונראה לי שהמסלול שלך ממש יתאים.

תודה רבה לך על הסיכום הנפלא

שרה

מוני גם אני הרגשתי משהו מאוד ממוסחר בלייק לואיז.
שנים אני מחכה לראות אותן והוא אכזב אותי מאוד.

קודם כל הכניסה, מגרשי החניה הענקיים, מאות התיירים הסדרנים בכל פינה.
זו לא הרגשה של טבע.

אבל הבעיה העיקרית זו הטיילת הענקית שבנויה שם.
המקום הרגיש לי כמו טיילת תל אביב הומה אדם.
הטבע התקלקל ע"י הבניה .

מה שהכי דיבר אלי זה אגם אוהרה הנטוש כמעט.

בלי שום דבר בנוי בלי שום תשתיות.
טבע נטו.

גם אגם מורין הומה אדם אבל שם לא קלקלו את הטבע בבניה מסיבית

ג׳ני יקרה

השלמתי את החלק הזה.  מאד נהניתי לטייל אתכם. המראות נהדרים ואת באמת מספרת באופן מעניין ומשעשע. 

ממש תודה !

חג שמח

מה כבר כתבתי , מה?

חוזר על שאלתי- למה ומדוע לרשום שלייק לואיז "ממוסחר"??

גילוי נאות-בפעם הראשונה שלנו ברוקיס פקדנו את האגם 3 פעמים בשלושה מזגי מזג אויר שונים,ובפעם השנייה שהגענו , ביקרנו בו פעמיים ,מה לעשות יש לו קסם שקשה להסביר את פישרו.

ונכון , לייק מוריין לא פחות מרשים,ולא בכדי,מככב הוא בשערי רוב חוברות הצילום האמנותי של אתרי הרוקיס.

מוני

 שמוליק, מרינה,מוני, שירה, אלעד - נעים לי מאוד שאתם ממשיכים לטייל איתי בתוך כל היופי האינסופי הזה.

מוני, תודה מיוחדת על המילים החמות. האוזניים שלי ממש בוערות מרוב שאני מסמיכה 

אלעד, לא חשבתי על זה כה. יכול להיות שאתה צודק לגבי הטיול הזה- אבל לא כל כך מהר יקחו ממך את התואר "מלך התקלות המקוריות" של הפורום (וכן גלי היא ללא ספק מלכה בעניין הזה).

כדי למנוע מן האשכול להפוק לארוך ומסורבל מדי אני פותחת פוסט נפרד על החלק השני של הטיול שלנו,במחזו בריטיש קולומביה.

אתם כמובן מזומנים להשאר עמי ולהמשיך לקרוא.

חג שמח לכולם.

אין לי מילים לתאר כמה התמונות שאת מצרפת לסיפור הזה יפות.

ואת מספרת כל כך מצחיק.

דרך אגב, יש לכם הרבה הפתעות בסיפור הזה. את בקלות לוקחת ממני את תואר "בעל התקלות" (למרות שגלי עולה על כולנו ביחד)

כתבתי כבר בפורום השכן אבל אכתוב גם פה- ג'ני, פשוט מעלף!! תודה רבה על הכתיבה המעניינת והמפורטת עם תמונות שרק עושות חשק לתכנן כבר.. נהנתי מכל רגע! חנוכה שמח

ג'ני יקרה

מושלם!!!

קודם שהתחלתי לקרוא את הדיווח שלך,אמרתי לעצמי ,מה כבר תוכלי לחדש על

האזור המטריף הזה ,שלא דווח עדיין עליו ?

והנה ,בדרך המיוחדת שלך , שבה כמעט בכל פוסט ,ופוסט ,ניתן לזהות הרבה ערכים מוספים משלך- גרמת  לי לקרוא את כולם בעיון ,מבלי להחמיץ שורה, כאילו לא פקדתי את הרוקיס פעמיים בהפרש של 13 שנים.

בכלל רוצה לומר ,שגם תגובות שלך בפורום צפון אמריקה כשאת מוצאת את הזמן לכך , הן כמשב רוח רענן, ותודה מיוחדת לך גם על כך.

האם כבר אמרתי שיש לך את כל החבילה?

היי ברוכה

מוני

נ.ב

בהזדמנות זו בבקשה להסביר לי מדוע לרשום שלייק לואיז הוא "ממוסחר"???

היי ג'ני,

שלא תחשבי שאת לבד כאן. אני מחכה לקרוא פוסטים חדשים ועל תקן יום יומי נכנסת לראות אם התווספו תמונות חדשות.

מה יש להגיד? התמונות נפלאות, את כותבת מקסים ואני מאוד נהנית כאן. תודה לך. 

ג׳ני,

אז גם אני התגנבתי בשקט בשקט לתוך כל היופי הזה שאולי אתעטף בו יום אחד בעתיד הרחוק יותר מקרוב. 

אוהב מאוד לקרוא אותך ובאשר לתמונות - כל מילה נוספת מיותרת. 

חנוכה שמח,

שמוליק

בסך הכל בילינו כ 4 שעות כיפיות בגן- כולל הפסקה לפיקניק- במהלכן הלכנו לא מעט כדי להגיע לכל הפינות. לדעתי ילדים צעירים יותר עלולים להתעיף קצת קודם ואיתם כדאי לבחור באיזה איזורים לבקר ולא לשאוף לכסות את כל שטחי הגן.

וקיוריוז לסיום. לפי תמונות ברשת חממת הפרפרים והגן הבוטני הקטן שבאי הם כנראה אתר פופולרית לקיום טקסי חתונה וביחוד לעריכת צילומי חתן וכלה, וגם אנחנו ראינו זוג לבושים שמלה וחליפה  מגיע בשעת אחר הצהרים לחממה יחד עם הצלם. לשיטתנו הלוקציון קצת תמוה ובצאתינו מן הגן כשראינו את האורחים מתחילים להגיע וביחוד את הבאות הפנים של האורחות כשקלטו איזו מרחקים יצטרכו ללכת על העקבים ואיזה ריחות "אנינים" יעברו בדרך, הבנו שאנחנו לא היחידם.. 

היום אין לנו תכניות מיוחדות, מלבד הצורך להגיע למלון בקלגרי בערב, לקראת הטיסה מחר. הבנים מבקשים לא עוד אגם או מפל, אלא לגוון. ובאמת, זה נושא שצריך לתת עליו את הדעה, בתכנון טיול עם ילדים/מתבגרים ברוקיס. יש אמנם מספר "אטרקציות" באזור (רכבלים, הליכה על קרחון, רפטינג – אם כי לא כל כך בספטמבר כשהזרימה כבר חלשלה מדי, קייקים) אבל אין ספק כי העיקר הוא הטבע עצמו, וכאן נכנס שאלת המינון.

הילדים שלנו אוהבים טיולי טבע ותמיד יעדיפו אותם על פני טיול עירוני אבל גם הם, אחרי שבוע של נופים, משגעים ככל שהיו, הגיעו לנקודה של רוויה ומיצוי.

לכן הוחלט להקדים להגיע לקלגרי (שבמקור ראיתי בה רק נקודת לינה) ולבקר בגן החיות שלה, הנחשב לאחד הטובים בצפון אמריקה.

זהו, עוזבים את  הרוקיס , את ההרים המושלגים, האגמים , העצים הצהובים. אני מתקשה להיפרד ועומדת על כך שנעשה סטיה מן הדרך הראשית לתוך קנמור  לצורך נסיעה בעוד כביש הידוע בסיכויים לראות לאורכו בעלי חיים. איזו שטות !  יש אנשים שמתעקשים שלא להבין את הקארמה שלהם!  כמובן שאין זכר לכף רגלו האחורי  בעל חיים כלשהו, אבל שבועים לאחר שובינו הביתה נוחתת בתיבת הדואר בבית דו"ח על מהירות (47 ק"מ במקום ה 30 המותרים),  והזמנה להתייצב בבית משפט בקנמור כעבור חודש או לשלם 150 $ באינטרנט. אאאוץ! היו אלה ללא ספק ה"אין חיות" הנדירות והיקרות של הטיול.

הדרך לקלגרי אורכת יותר מן הצפוי, בתוך העיר ( שלא מאוד התרשמנו ממה שהספקנו לראות ממנה) יש פקקים מעצבנים  ואנחנו מגיעים לגן החיות רק לקראת צהרים.

הכניסה עולה 90 $ לכולנו , אחרי הורדת קופון הנחה כאן + 8 $ עבור חניה. הגן המטופח והנעים מסתרע על שטח נרחב למדי הן ביבשה והן על אי באמצע נהר ה Bow ( כן אותו נהר שפגשנו גם בבנף וגם בלליק לואיז שאורכו כמעט 600 ק"מ) והוא מתוכנן עם הרבה מחשבה על ילדים ובפרט הקטנים- שולחנות פיקניק, מתקני שעושעוים, מן עגלות להשכרה בהן אפשר לגרור את הזאטוטים. הגן מחולק לאיזורים שונים: Africa, Eurasia, Canadian Wilds (אז בעצם לא נוכל לקבול שלא ראינו בקנדה Mountain Goats, Bighorn Sheep  ועוד אלה חיות האופיינות לרוקיס) וכן תצוגת פינגוינים מאוד מוצלחת (רק לשים לב כי הכניסה אליה רק עד 16.15, מוקדם מסגירת הגן כולו).

ללא ספק אחד מחוויות הסעודה הכי הזויות שלנו בחו"ל (וכבר צברנו לנו כמה מיתולוגיות...).

לפני הטיול קראתי בכמה מקורות המלצות על מסעדת Bill Peyto שבתוך אכסניית הנוער HI-Lake Louise Alpine Centre. אז בערב הראשון באזור חנינו בחניית האכסניה וחיפשנו את המסעדה (שלא משולטת טוב)  רק כדי לשמוע מפני מלצר סהורורי למדי

"We're closed right now for a private function. We might re-open again later, but then again we might not…

טוב, קצת מוזר אבל מצאנו לנו מסעדה אחרת (לא משהו לספר עליו). ערב שני- אותו תסריט בדיוק ואותו בחור שלא ממש יודע מן החיים שלו ואותה תשובה. הפעם אנחנו שואלים אותו לגבי מחר והוא חושב שכן יהיה פתוחים לקהל הרחב (אם כי לא נשמע מי יודע מה משוכנע). עכשיו זה כבר הפך לאתגר אישי ובנסיון השלישי בלילה האחרון שלני בלייק לואיז אנחנו מצליחים להיכנס לרשימת ההמתנה לשולחן במקום וכעבור ארבעים דקות אף זוכים לבוא בשערי המסעדה. ומיהו מלצרינו להערב? כמובן שלא אחר ממר אסטרונואט..

אנחנו מזמינים כמה מנות, אחת מהן דיל שכולל מרק, פסטה וקינוח, וכן עוד שתי מנות מרק בנפרד. הבחור מביא..קערת מרק אחד ורק שמזכירים לו מצליח לארגן לנו את השתיים הנוספות. אלא מה, שני המרקים הללו שלא בדיל אמורים לבוא עם לחם שום, שמשום מה (לא יכולתי להתאפק) לא מגיע. כנראה שכאן הוא כבר איבד אותנו לגמרי.  קוראים לבחורציק, מזכירים לו את הלחם ובאותה הזדמנות מבקשים ממנו למלא את קנקן המים. עוברות כמה דקות טובות והוא מניח לנו את סלסלת הלחם על השולחן, נעצר ותוהה

"  אאאממ, מה היה הדבר השני שביקשתם??" מים, חביבי, מים...

כעבור זמן לא קצר אנחנו מגיעים למנות העיקריות. הקארי שלי (שלא ממש דומה לקארי) טעים אבל פושר לגמרי. אני מחזירה את המנה לחימום נוסף וממתינה.... וממתינה, בעוד בני משפחתי היקרים בולסים את מטעמיהם בהנאה,  ואין סימן לשובו של האוכל שלי. המלצר המסטול נעלם מן האופק להפסקת.......

טוב, אנחנו כאן מתאחסנים תחת פורום טיולי משפחות אז לא נרחיב את הדיבור אודות חומרים מסוימים, ורק נציין שממשלת קנדה החדשה אמנם שוקלת לגלזציה בתנאים מסוימים, אבל גם אותו recreational use  שמדובר בו לא ממש מומלץ לפני משמרת מלצרות,  ולבטח לא תוך כדי...

אבל סוף טוב הכל טוב, הבחור חוזר, ממבקשים ממנו לגאול את המנה האבודה וכך מתרחש איחוד מרגש ביני לבין הצלחת שלי . בסך הכל האוכל טעים ולא יקר, ולכן נמליץ על המסעדה – רק לבוא בראש פתוח  ועם הרבה סבלנות.

צוות קנדה הנאמן- נילי, איריס, איילת- תודה שאתן ממשיכות לוות אותי ובעיקר להגיב. זה מאוד משפיע על המטובציה להמשיך ולכתוב דווקא כאן בפורום.

איריס, המתיני עם ההכרזה על מלכת היופי עד שתבקרו בעצמכם. יש הרבה מועמדות וטוענות לכתר.

איילת, אכן כשחזרתי וצפיתי בתמונות היפהפיות שלך מאגם אוהרה ממש שפשפתי את העיניים. קשה להאמין שמדובר אותו מקום בהפרש של שבועות.

ללא ספק השלג הזה היווה את שיא הטיול עבור הבנים (גם עם השטויות שלהם "עלו" לגדול בהצטננות, מה גם שהוא בדרך כלל מצליח לטפוס איזה וירוס בחו"ל בלי קשר..). כפי שהם ציינו הם אמנם ראו שלג בחיים, באוסטריה (ובחרמון) אבל זו הפעם הראשונה שחוו ממש ירידת שלג טרי , בטולי סביבם.- בהחלט ליגה אחרת

וואו ג'ני הכל כל כך יפה שם בשלג. ממש נרניה.
וכל כך שונה. בקושי אפשר לזהות את המקום.

ג'ני

 לייק מורין זוכה בעיני בכתר . גם לייק לואיז יפיפה , למרות היפנים שהפריעו לכם והיו אגב בכל מקום , גם בנק' התיירות העיקריות באלפים הצרפתים.

ב YVOIRE הם יצרו תור בנקודת צילום ליד האגם.  זו ממש תופעה... ואיך שהם מתלהבים בקול רם כמו ילדים בבית ספר יסודי. 

ותודה שפתרת לי את תעלומת האוטובוס.  

ואחד אחרון לפני שאני שוכחת -  תמונות הבנים שוכבים בשלג נהדרות ובטח שיתקררו.

 מה הפלא... 

שבוע טוב שיהיה

איריס

ג'ני,

תמונות אדירות!

אגם אוהרה מצטלם נפלא בשחור לבן, וגבי אגמי מורין ולואיז- אפסו המילים!!!

נילי

 ונעבור לפינת החידה השבועית לילד

חישבו נא ילדים - מרפסת עם שתי זוויות תצפית על האגם, משפחה יפנית בין דורית המורכבת מסבים, ארבעה מבוגרים ושני ילדים- בכמה מיקומים וצירופיים אפשריים המשפחה תרגיש צורך לצלם את חבריה

אנחנו דווקא חשבנו שהאגם הרבה יותר פוטוגני מאיתנו,  ובהפסקות בין הוראות הבימוי ביפנית "גנבנו" כמה תמונות שלו.

בהמשך אנחנו חוזרים שוב ללייק לואיז לעשות את המסלול הקצר אך התלול מאוד עד ל Fairview Lookout.  השביל מטפס (ומטפס) דרך יער, אני זקוקה להפסקה כמעט אחרי כל שני צעדים כדי להסדיר את הנשימה ולאגור כוחות להמשך העליה,  אבל כעבור כחצי שעה אנחנו מגיעים למרפסת תצפית על האגם המבצבץ מבעד העצים בכל הדרו.

להפתעתינו, אף שבשביל פגשנו רק מטיילים אחרים ספורים, במרפסת אנחנו לא לבד...

ללא הרתפאקנים כמוני יש גם שביל מסודר המוביל למעלה הערימה לנקודת תצפית (הולכים לפי השילוט  ל Consolation  Lakes) והפלא- מי האגם שנראו מלמטה קודרים למדי מקבלים במבט מעל גוון הרבה יותר יפה וכשהשמש מפציעה לרגע קצר וחולף, אנחנו אפילו זוכים לכחול טורקיז ה"איקוני" של הרוקיס.

בחזרה למלון אנחנו אוספים את הבן הצעיר ויוצאים ל Lake Moraine הנמצא לא רחוק מלייק לואיז ונחשב בעיני רבים ליפה יותר וממסוחר פחות. בעיני שניהם יפים, כל אחד בדרכו, ולפי התרשמותינו שניהם פופלרים בקרב קבוצות מטיילי האוטובוס באותה מידה – גם בלייק מוריין היו המון מכוניות ונאלצנו לחנות, כמו רבים אחרים, בצד הכביש המוביל לחניון המסודר שמלא עד אפס מקום.

כשמתקרבים לאגם מבחינים מיד ב rockpile – ערימת סלעים גדולה שמיד מזמינה את הבנים שבחבורה לטפס עליה. ככה זה נראה מלמטה.. ולמעלה.