סיכום טיול סובב קולורדו פלוס שיקגו
-
הגיע הזמן אחרי יותר מחודש מסיום הטיול הנהדר שעשינו בסובב קולורדו פלוס העיר שיקגו לכתוב שרשור סיכום לטובת הפורום.
קודם כל תודה למי שסייעו לי בתכנון הטיול אם בתשובות לשאלותיי ואם בעצות ובסיכומי טיוליהם בעבר ובראשם מוני שסייע לי רבות בשיחות ימי שישי השבועיות שקיימנו בשבועות שלפני הטיולים שלי וגם שלו לאזור, אושרה שתרמה לי את סיכום הטיול המצוין שלה בניו מכסיקו ודרום מערב קולורדו, ערבה שגם תרמה את סיכום הטיול שלה שכלל את הפארקים ביוטה, דורון וראובן שענו לשאלותיי וגם דורבן שכתב שרשור על הטיול שלו שחלקו חפף את שלי ממש לפני שיצאנו לדרך.
הטיול שלנו ארך 23 יום ברוטו כולל הטיסות. בעיקרו היה במדינת קולורדו עם שילוב יעדים הקרובים לקולורדו במדינות וויומינג, יוטה וניו מכסיקו ולסיום העיר שיקגו. בתיאור כללי המסלול סובב קולורדו התחיל והסתיים בדנבר. פתחנו ביומיים טיול בצפון קולורדו ודרום מזרח וויומינג, המשך יום בפארק הרוקיס, 3 ימים חציית הרוקיס דרך כפרי הסקי עד למדינת יוטה, מספר ימים בפארקים של יוטה הקרובים לקולורדו, 3 ימים בניו מכסיקו כולל השתתפות בפסטיבל הכדורים הפורחים הנפלא באלבוקרק, חזרה לקולורדו לעוד מספר ימי טיול עד דנבר ואז טיסה לשיקגו ליומיים וחצי וחזרה הביתה.
סה"כ עשינו 3500 מיילים כלומר ממוצע של קצת פחות מ- 200 מיילים ליום.
השרשור הזה יהיה קצת ארוך מהרגיל (אצלי) עקב ריבוי התמונות השוות. לפסטיבל הכדורים הפורחים ולשיקגו אני אעשה שני שרשורים נפרדים ואתן אליהם קישור מהשרשור הזה למי שיהיה מעונין במקום הכרונולוגי במהלך הטיול. מזג האוויר אגב היה נפלא וגם המקומיים אמרו לי שהסתיו הוא הזמן הטוב ביותר לטייל באזור. ייקח לי כמה ימים לכתוב ולהכניס את התמונות אז לכל מי שיבחר להצטרף לטיול איתי בימים הקרובים נא להתאזר בסבלנות. אני אתקדם במנות. יהיו תמונות,טיפים,סיפורים וגם מעט סרטונים.
היום הראשון - 25/9 - יום הטיסה לארה"ב
ב-10 בבוקר אנחנו עולים על הטיסה ללונדון עם בריטיש איירוויז ומשם קרוב לעשר שעות טיסה ישירות לדנוור קולורדו. פעם ראשונה שאנחנו טסים עם בריטיש ולפחות לפי ארבעת הטיסות שעשינו איתם זו חברה ממש מעולה. פעם ראשונה גם שאנו טסים ישירות מאירופה למערב וזה בהחלט מסלול מיוחד כי אנחנו טסים מעל דרומה של גרינלנד ואני מצרף פה תמונה מהאוויר של ארץ הקרח. גם בצפון אמריקה המסלול מאוד צפוני ממש מצפון ללברדור ובאזורים הצפוניים ביותר של קוויבק ואונטריו שהם ממש ריקים מאדם ומסימני ציוויליזציה. הכניסה לארה"ב נעשית מעל מינסוטה ובהמשך נשקפים נופי דרום דקוטה ונברסקה על נהרותיהם המפותלים וצורות הקרקע המיוחדות עד לנחיתה בדנוור קצת אחרי 6 בערב שעון מקומי. ההגירה בדנוור קלילה. רק שאלו לכמה זמן באנו והופה חותמת וזהו.
אנחנו לוקחים את השאטל להרץ ומבקשים מהפקידה שרכב הפול סייז שהזמנו יהיה פורד פיוז'ן הזכור לנו לטובה מהטיול הקודם. הפקידה אומרת אין ומציעה לי משהו שנראה יותר כ- 4*4. אני שואל אם זה באותו מחיר והיא אומרת לי שלא. צריך להוסיף כסף. מי ביקש בכלל??? אמרתי לה שתיצמד להזמנה המקורית שלי ושאני לא מוסיף שום תשלום. היא מרימה טלפון ופתאום באופן פלאי צצה לה פורד פיוז'ן שעשתה רק פחות מ-2000 מיילים מאז יוצרה. עכשיו היא מגישה לנו חשבון של עוד 300$. אני שואל מה זה והיא אומרת שזה ביטוחים שלא כלולים בהזמנה המקורית שלי. שוב מי ביקש??? אני אומר לה שוב שתפסיק להכניס לי כל מיני חיובים ושתיצמד להזמנה המקורית ושאני לא רוצה שום ביטוחים שלא הזמנתי. פעם ראשונה שאני נתקל בהתנהגות כזאת של חברת השכרה כמו שדורון תיאר בעבר פה בפורום. סוף סוף אנחנו מקבלים את הרכב ופעם ראשונה שזה רכב כמו שראובן תיאר שאין צורך לפתוח ולהתניע אותו עם מפתח אלא שזה מבוסס על קירבה. אנחנו נוהגים למלון מיקרוטל שהזמנו מראש 8 מיילים מהשדה. בו לנו בלילה האחרון בטיול הקודם. בסוף הטיול הזה הנסיבות יביאו אותנו שוב למלון הזה ללא הזמנה מראש ואז נגלה שזה עולה הרבה פחות מאשר בהזמנה מראש.
-
כביש 14 בצפון קולורדוהיום השני - 26 בספטמבר
ביומיים הקרובים אנחנו עושים סיבוב כמעט מעגלי מדנוור לצפון קולורדו ודרום מזרח וויומינג. ארבע סיבות חברו להם ביחד להחלטה לעשות את המסלול הזה למרות שזה דרש נהיגה של 300 מיילים ביום. לפני הטיול קראנו על כביש 14 היפה בצפון קולורדו מסיכומי העבר של מירוש ודורון ובנוסף בטיול הקודם הבאנו חוברות מלשכות המידע ובהם הוזכרו שני כבישי נוף בדרום מזרח וויומינג והעיירות השוכנות לצדם. לכך התווסף הצורך להעביר לפחות יום בגובה הבינוני של דנוור פלוס לפני שעולים לגבהיי פארק הרוקיס כדי להרגיל את הריאות וגם לא היה כלל אכפת לנו לשוטט גם במחוזות פחות נודעים של האזור מה עוד שאהבנו מאוד את וויומינג בטיול הקודם.
אנחנו נוהגים צפונה ועוצרים ב- Loveland לצורך פתירת בעיות תקשורת הפנים שלנו בארה"ב. הלכנו לחנות רדיושק אך הפתרון נראה לנו קצת יקר מדי ובסופו של דבר מצאנו אותו דווקא בסופרמרקט בדמותו של ה- Trackphone. לא להאמין אבל תמורת הסכום האסטרונומי של 5$ אפשר לקבל טלפון מתקפל עם אפשרות גלישה ומצלמה ועוד 10 דקות שיחה בונוס. אמריקה!!! תמורת 20$ נוספים אפשר לקבל מספר PIN שבעזרתו טוענים את הטלפון בעוד 60 דקות ועוד היה מבצע של 1+1 אז קיבלנו באותו כסף 120 דקות. כלומר תמורת 25$ קיבלנו 130 דקות שיחה וגם את הטלפון. אפשר להשתמש בדקות גם לשיחות לארץ באותו מחיר. זה לא פתרון טוב למשתמשים כבדים (Waze וכולי) אבל לנו זה היה פרפקט כי באנו עם GPS ובלי חבילת גלישה וכל צרכינו היו כמה שיחות בתוך ארה"ב ומעט שיחות הביתה ואפשרות גלישה סלולרית רק לצורך מידע דחוף כי אנחנו מסתפקים בגלישה במלון בערב עם Tablet דרך ה- WiFi.
מ- Loveland אנחנו נכנסים למסלול בכביש 14 לכיוון מערב. בהחלט כביש יפה ויש גם חיות לאורכו. מתחיל בנסיעה בתוך קניון עם נחל ודייגים שעומדים במיים ודגים. אנחנו עוצרים במרכז מבקרים של אחד היערות כדי לשאול קצת על אריות הרים. הריינג'רים מודים שאפילו הם לא ראו אף פעם אריה הרים באמת. רק אנחנו עוזבים את המרכז ואנחנו נתקלים ב- Moose הראשון והאחרון שלנו בטיול זה. בניגוד לטיול הקודם שהיה ביוני ולא ראינו קרניים כמעט בכלל אצל רוב האנטילופות למינהם, והסתבר שזו עונת השלת הקרניים הפעם הקרניים היו בשיא תפארתם. ה- Moose ראה שאנחנו עוצרים והתחיל לרוץ מאחורי גדר לאורך הכביש. אשתי אומרת לי לך רוץ אחריו ותפוס תמונה אבל הוא רץ יותר מהר ממני אז נסענו קצת קדימה כמה מאות מטרים לפניו וארבנו לו עד שהוא הגיע אז יש תמונות. כך המשכנו לנסוע באיטיות ובהנאה על כביש 14.
כשהוא נגמר המשכנו מערבה ואז מזרחה, שם ממש עם רדת החושך חצינו למדינת וויומינג ללינה בעיירה הקטנה Baggs שממש סמוכה לקולורדו ומהווה את השער לטיול שלמחרת בכביש הנופי wy-70. מסתבר שיש שם רק מלון אחד שנקרא איך לא....Cowboy Inn. הדלפק ריק אבל מיד מופיע מישהו לבוש מכף רגל ועד ראש כמו קאובוי אמיתי כולל הכובע. אין ספק שאנחנו בוויומינג!!!
-
כביש נופי 70 בוויומינגהיום השלישי - 27 בספטמבר
זהו היום היחיד שהקדשנו לוויומינג. עברנו את העיירות Dixon ו- Savery שלא נראו אטרקטיביות ונכנסנו לכביש הנופי 70 בנסיעה מזרחה. בהחלט כביש נופי והוא עובר דרך הר Sierra Madre. צבעי השלכת הצהובים מוסיפים ליופי. בהמשך נראה אותם גם בהרי קולורדו. אחד האתרים היפים הוא ה- Aspen Alley שהיא שדרת עצי הצפצפה הגבוהים ביותר בצפון אמריקה ונמצאת במרחק 1מייל מהכביש. מחנים את האוטו והולכים לאורך השדרה היפה הלוך וחזור. לא מעט מתיירים אחרים וגם חבורות אופנוענים עוצרים שם. לאורך הכביש רואים גם לא מעט חיות. כמעט בקצה הכביש אנחנו מגיעים לעיירה Encampment ומיד רואים משפחת Mule Deers (פרד צבאים אני חושב) משוטטת לה חופשי בין בתי העיירה. לזכר קרניים מפוארות חבל על הזמן.
-
המוזיאון ב- Encampmentב- Encampment ישנו המוזיאון Grand Encampment Museum. המוזיאון נמצא במקום שהיה התחנה התחתונה של מסילת קרוניות לחומרים באורך 16 מיילים שהיא הארוכה ביותר בעולם עד למכרה נחושת שהיה במקום וסגור היום. במוזיאון מבנים ששומרו מתקופת העבר כולל תכולתם וממש אפשר לראות איך חיו פעם. החלטתי להקדיש דף תמונות אחד למוזיאון המצוין הזה. במחיר הכרטיס מקבלים הדרכה אישית מבחורה שהיא צאצאית לאחת המשפחות שחיה בעיירה הזאת. היא המליצה על שעתיים אבל לנו לא היה כל כך הרבה זמן אז ביקשנו לקצר לשעה. מומלץ למי שמטייל באזור.
-
המוזיאון ב- Encampmentאני פה עם חבית פופקורן.
ראיתם מוס! איזה כיף לכם. אני מאוד רציתי ולא יצא.
כמה שאני מתגעגע לצבעי השלכת של קולורדו...
-
העיירה סרטוגה בוויומינגאנחנו יוצאים מכביש 70 בעיירה Riverside ופונים קצת צפונה לעיירה Saratoga שהיא עיירה בסגנון המערב הפרוע. הנהר North Plate זורם דרכה.
בכניסה לעיירה יש שלטים לכיוון המעיין החם שנקרא Hobo pool והוא מעיין חם חינמי שכל אחד יכול להיכנס אליו. בתכנונים חשבנו אולי להיכנס ולטבול במימיו שבעצם מתנקזים למין בריכה אבל בפועל חישבנו שאין לנו יותר מדי זמן אם אנחנו רוצים לממש את תכניות הטיול שלנו לאותו יום. לכן הלכנו לראות אותו והנה אנחנו מוצאים כמה מתושבי העיירה מתענגים במימיו החמים.
אנחנו מסיירים להנאתנו ברחובות העיירה. לצערנו מרכז התרבות Platte valley community center שאמור היה להיות יפה סגור.
הולכים לבקר את מלון Wolf ההיסטורי שנמצא על הכביש הראשי החוצה את העיירה. הוא נראה אוטנטי מבחוץ אך בפנים לא היה ממש מה לראות.
אנחנו נוסעים קצת צפונה מהעיירה לאגם סרטוגה. קראנו שאפשר לצפות שם בציפורים אבל כשהגענו אליו לא היו בכלל. בכל אופן האגם יפייפה ויש כמה דייגים. אנחנו מתקרבים למזח קטן ועליו מספר דייגים. אחד מהם כמו לא מעט אמריקנים באזור מברך אותנו לשלום ומתפתחת שיחה. מסתבר שהוא גר לא רחוק מדנוור הוא יצא לא מזמן לפנסיה מחברת קודאק ויש לו עכשיו זמן לנפוש מדי פעם מספר ימים באזורים קרובים ולדוג. הוא מבסוט עד הגג כשאני מספר לו שבעבר ביקרנו בבית של מייסד קודאק ברוצ'סטר ניו יורק. בשלב מסוים מתפתחת השיחה המצחיקה הבאה :
דייג : מאיפה אתם?
עודד : ישראל
דייג : אילינוי?
עודד : לא, ישראל.
דייג : איטליה?
עודד: לא, לך עוד קצת מזרחה
דייג : עד לאן?
עודד : ישראל במזרח התיכון
דייג : מעולם לא שמעתי על מדינה בשם ישראל. לא יודע איפה המקום הזה.
עודד : בין לבנון,סוריה,ירדן,מצריים (בתקווה שהוא לפחות שמע על סוריה בגלל
המלחמה) דייג : אמממממממממ.....
עודד : עכשיו אתה יודע איפה זה?
דייג : אמממממממממ.....אמממממממ.....לא.
עודד :לא חשוב. זה די רחוק.
דייג : כמה רחוק?
עודד: 5 שעות מתל אביב ללונדון ועוד קרוב ל-10 שעות טיסה מלונדון לדנוור.
דייג : תל אביב???
ואנחנו עוד חושבים שאנחנו מרכז העולם:)
-
כביש נופי 130 בוויומינגעוזבים את סרטוגה ומתחילים את הטיול בכביש הנוף השני להיום - הוא כביש 130 המוביל מזרחה ל- Laramie וחוצה את הרי Medicine Bow בגבהים שבין 2500 ל-3400 מטר שזה כבר אימון טוב לקראת פארק הרוקיס. לדעתי דורון מהפורום כבר היה שם לפני. לפי הכתובים כמות החיות שאמורים לראות בו היא יותר מהילוסטון אבל בפועל זה לא בדיוק כך אם כי יש מה שנקרא Wildlife פה ושם. הנופים לא תמיד מרשימים אך איפה שהם כן מרשימים הם מרשימים מאוד כולל מספר אגמים יפיפיים צמודים אחד לשני שהבולטים שבהם Lake Marie ו- Mirror lake. כשיורדים מההרים ועדיין על הכביש פוגשים את העיירה Centenial שבה הייתה תחנה של רכבת ה- Union Pacific ושהפכה כיום למוזיאון. היה סגור כשהגענו אבל אפשר לצפות מהכביש שליד. אנחנו ממשיכים ל- Laramie.
-
בית הכלא הישן ב- Laramieכשהגענו ל- Laramie נשאר יותר משעת אור והחלטנו להעביר אותה בביקור בבית הכלא הישן, שם היה כלוא גם Butch Cassidi המפורסם עליו נעשה הסרט קיד וקסידי. את הרעיון לבקר בבית הכלא קיבלנו משרשור הטיול של דורבן אז אפשר להגיד שהדורבן דרבן אותנו לבקר בכלא. הפקיד האינדיאני בכניסה אומר לנו שהשעה שנשארה תספיק רק למבנה הכלא המרכזי. בפועל הספקנו יותר אם כי מבנה הכלא זה העיקר שם. מאוד מעניין.
כמו שדורבן סיפר כל מבקר מקבל כרטיס עם פרטיו של אסיר ששהה בכלא. תאי הכלא קטנים ממש קלסטרופוביה ובכל פינה תמונות של אסירים ששהו במקום ולפעמים גם הסיפור שלהם. כל חדרי השירותים השונים שניתנים לאסירים כמו מספרה, רחצה וכולי נשארו כמו פעם. ביקרנו במפעל המטאטאים שם היו מעסיקים את האסירים בעבודה. מומלץ מאוד למבקרים באזור.
כבר לילה ואנחנו נוסעים למרכז ההיסטורי של Laramie. בחושך לפחות נראים מיבנים מעניינים של פעם אבל הרחובות די ריקים מאדם אז לאחר שיטוט לא ארוך להכרת האזור אנחנו מחליטים שזהו מספיק להיום. כבר 8:30 ויש לנו עוד נסיעה חזרה לקולורדו עד Loveland ללינה לפני הביקור בפארק הרוקיס. מגיעים ל- Loveland אחרי 9.30 ודי מידית מוצאים לינה בכניסה לעיר.
-
פארק הרוקיס בקולורדוהיום הרביעי - 28 בספטמבר
זה היום של פארק הרוקיס. מוני הבטיח שהדרך לפארק מ- Loveland יפה ואכן חלקה יפה מאוד. עוברים את Estes park ועוצרים המרכז המבקרים Fall river. אחרי זה בכניסה לפארק אנחנו קונים את כרטיס הפארקים America the beautiful ב- 80$. לפני הנסיעה גילינו שמחירי הפארקים בארה"ב עומדים לעלות דרסטית ב- 1 באוקטובר ואילו מחיר כרטיס הפארקים נשאר כמו שהיה. חישוב מהיר הראה לנו שללא הכרטיס עלות הפארקים שאנו מתכוונים לבקר בהם וכלולים בכרטיס תהיה 110$ כלומר הכרטיס חוסך 30$ אבל בנוסף הוא נותן עדיפות בכניסה לפארקים במקרה של תורים מה שבפועל נדרש לנו רק בפארק הקשתות. עוברים דרך ה- Sheep lakes וממשיכים עם כביש 34 עד לצומת עם כביש 36 אליו אנחנו פונים חזרה מזרחה לכיוון ה- Bear lake. בדרך ל- Bear lake אנחנו פונים לכביש צדדי ורואים עדר של הרבה מאוד Elks. זכר שומר על העדר ואחד מהם יש לו קרניים ממש ענקיות אז אנחנו כמו הרבה מטיילים אחרים מתרכזים בצילומים שלו מכל מיני צדדים וזוויות. ממש מרשים. איזה הבדל בין הסתיו לאביב מבחינת הקרניים!!! ה- Elk הזה זוכה ממני לדף שלם של תמונות בשרשור
-
המוזיאון ב- EncampmentSir Jorah - אני שמח שהצטרפת למסע בהתחלתו.
חבית פופקורן אחת לא תספיק:)
זה היה ה- Moose היחיד שראינו בכל הטיול.
-
פארק הרוקיס בקולורדואנחנו ממשיכים לכיוון אגם הדוב ובדרך צופים ב- Sprague lake שלא מאוד מרשים אותנו. בנקודה מסוימת אי אפשר להמשיך עם רכב אז משאירים אותו בחנייה ויש שאטלים לאגם הדוב. אגם הדוב אגם קטן ויפה. יש מסלול הליכה ממש לא ארוך מסביבו. כדאי לעשות.
חוזרים את כל הדרך לכביש 34 וממשיכים אתו מערבה. אין פה הרבה מה לתאר כי פשוט צריך להסתכל בתמונות. יפה מאוד. אנחנו עוברים בכל מיני תצפיות חלקן במרחק הליכה לא גדול מהכביש ולבסוף מגיעים ל- Alpine visitor center ב- Fall river pass שזה המקום הגבוה ביותר בפארק 3713 מטר. יש שם מסלול הליכה תלול לפסגה. רק אני עולה ובדרך אני כבר מרגיש שהנשימה קצת כבדה. עוד קצת ואני נתקל בשלט שמסביר לי למה הנשימה שלי כבדה. בסך הכל אני מצליח לעלות למעלה אבל אז אני מקבל קצת סחרחורת אז אני מרביץ צילום או שניים ומתחיל לרדת.
-
פארק הרוקיס בקולורדומהפסגה אנחנו ממשיכים הלאה. מפה רק יורדים בגובה. לאחר שעוברים את Medicine Bow curve הכביש מתחיל לפנות דרום מערבה. עוברים את Milner pass ו- Farview curve שאחריו יש כביש פתלתל מאוד.
ב- Colorado river trailhead אנחנו יורדים לנהר לראות מוסים אבל כנראה שהמוסים לא ירדו לנהר באותו זמן לראות אותנו אז לא ראינו אפילו אחד. אבל כן ראינו שיירת סוסים עם רוכבים עוברת.
מגיעים למרכז המבקרים Kawuneeche ביציאה מהפארק. הוא כבר סגור.קצת אחרי היציאה מהפארק מגיעים לאזור האגמים היפים Grand lake ו- Shadow mountain ולאחריהם האגם הגדול Granby שם אנחנו צופים גם בקשת בענן יפיפייה.
זהו כל הטיול בפארק ארך יום שלם .
-
עיירת ההימורים Central cityאנחנו לפני החושך בדרכנו ללינה בעיירת ההימורים Central city שנמצאת לא רחוק מהכביש 70 שחוצה את הרי הרוקיס מדנבר לכיוון יוטה. זה כרוך במעט נסיעה חזרה לכיוון דנבר אבל רצינו לראות מה זו עיירת הימורים בקולורדו.
Central city היא אחת משלוש עיירות מורשות להימורים בקולורדו. זה לא בגודל של לאס וגאס אבל מלא בבתי קזינו מכל המינים והסוגים. כשהגענו כבר לילה ואנחנו מסנוורים מהאורות הרבים. חיפשנו מלון קזינו כי אין מלונות אחרים שם. הפקיד באחד המלונות היה פייר באופן מפתיע כששאלתי כמה עולה חדר ואמר לי אני יקר מדי ואני יכול לתת לך מכתובת של מלון יותר זול. בסדר הגענו למלון ההוא בצד אחר של העיירה ושם אכן מצאנו לינה במחיר סביר. זה היה מלון קזינו ענק. אנחנו שואלים את הפקידה בדלפק איפה אפשר למצוא מסעדה טובה והיא אומרת לי שבכל Central city אין שום מסעדה מחוץ לבתי הקזינו כי אי אפשר להתחרות בהם. היא עוד מוסיפה לנו טיפ שאם נלך לקזינו ונשחק במכונות לפחות חצי שעה ונודיע מראש לקופאי נוכל לקבל ארוחה חינם. טוב אנחנו יורדים לקזינו אבל אז מתברר שהמסעדה עומדת להסגר ואין לנו חצי שעה לשחק כדי לקבל ארוחה חינם אבל אנחנו רעבים אז משלמים ואוכלים. אח"כ הולכים לשחק קצת במכונות. לא רוצים להמר ממש אז אנחנו משחקים על כמה סנטים. רוב הזמן בהפסדים אבל מדי פעם המכונה מחזירה חלק מהם עד שבאה המכה הניצחת והמונה טיפס למעלה במהירות בהחזירו לנו את כל ההפסדים בתוספת 2$. כנראה שהגיע זמן לישון.
היום החמישי - 29 בספטמבר
בבוקר אנחנו יוצאים לסיבוב ב- Central city. בכל מקום קזינו קזינו קזינו ובגדלים שונים מגדול ועד קטן. אחרי זה אנחנו עוזבים את המלון ונוסעים לחלק אחר של העיירה שגם שם קזינואים אבל אנחנו נוסעים לראות את המלון ההיסטורי Taller ששופץ ואת בית האופרה שלידו. שניהם סגורים. בלשכת מידע בהמשך הרחוב אומרים לי שמול המלון בצד השני של הרחוב ישנו דגל ארה"ב ושאכנס לשם ויש מישהי שעושה סיורים בתוך המבנים הללו. ואכן כך הדבר. היא סוגרת את המשרד ולוקחת אותנו עם עוד זוג לסיור של שעה וחצי בתשלום פעוט. הסיור במלון לא כל כך מרשים אותי אבל אשתי כן מתרשמת. לדעתי לא מתוחזק מספיק טוב אבל יש סיפור מאחוריו. לעומת זאת האופרה מרשימה ביותר. לא חושב שיש בישראל בתי אופרה כאלו וזה עוד בעיירה קטנה. יפפה ומרשים. האופרה עדיין פעילה במשך הקיץ כך נאמר לנו.
-
עיירת הסקי Breckenridgeאנחנו עוזבים את Central city לפני הצהריים. לא ככה תכננתי כי לא ידעתי שהסיור בבניינים כרוך בסיור מאורגן שייקח זמן. עכשיו אנחנו במסלול חצית הרוקיס לכיוון יוטה דרך כפרי הסקי ופלוס מינוס לאורך הכביש הראשי מספר 70.
היעד הראשון היה אמור להיות מכרה הזהב פניקס ב- Idaho springs לא רחוק מסנטרל סיטי. לא ידענו את תזמון הסיורים כי זה לא היה באינטרנט. לצורך ההגעה למכרה היה צריך לרדת מהכביש הראשי. השילוט לא ממש היה ברור ולבסוף ראינו שכדי להגיע למכרה צריך להיכנס לדרך עפר לא ממש סלולה והיה לנו נראה קשה מדי לרכב שלנו אז ויתרנו. כבר ראינו בעבר מכרה זהב אז לא ממש הרגשנו הפסד גדול. שמחנו שלפחות נחסך לנו זמן ונוכל לחזור לתכנון הראשוני לאחר ההתעכבות בסנטרל סיטי אבל אז נתקענו בפקק גדול על כביש 70 עקב עבודות בכביש וכל החיסכון ואף יותר בוזבז שם.
לבסוף נחלצנו מהפקק והמשכנו מערבה ליעד הבא שלנו כפר הסקי Breckenridge שכדי להגיע אליו צריך לנסוע 17 מיילים מהכביש הראשי. לפי מה שקראנו לפני הטיול מדובר בעיירה שהייתה עיירת מחוז למחפשי זהב ומשמרת אווירת מערב פרוע. העיירה אכן נראית כמו עיירת מערב פרוע אבל כלל לא הבחנו באווירת מערב פרוע. היא פשוט רק נראית ככה והיא גם די יפה ושווה את הביקור. מאוד נחמד לסייר לאורך הרחוב הראשי והנהר. אחד הדברים שמאפיינים אותה זה הרבה פסלים ממתכת ברחובות. בהמשך הטיול נגלה שזה מאפיין את כל עיירות הסקי בקולורדו. אני מקדיש דף אחד של תמונות לפסלים ובדף הבא מראות מהעיירה.
-
עיירת הסקי Breckenridge ונסיעה לכיוון Vailחוזרים לכביש הראשי וממשיכים לכיוון עיירת סקי נוספת ומפורסמת בשם Vail. בדרך מעט מנופי הרוקיס. כפי שנחווה גם בהמשך הטיול הצבע הצהוב של השלכת שולט ברוקיס אבל רק עד גבהים מסוימים.
-
עיירת הסקי VailVail נמצאת ממש על הכביש הראשי 70.
הגענו בחושך ומצאנו מלון בין שני הכפרים שמרכיבים את Vail כך הסתבר לנו. זה פתרון טוב כי מלונות הסקי בכפרים עצמם כנראה יקרים יותר. המלון הוא Evergreen.
יצאנו מיד לסיור לילי רגלי בכפר הראשי. מלא אורות ומסעדות ואנשים. הרבה חיים. אנחנו נהנים להסתובב שם ולבסוף רוצים גם לסעוד אבל אז אנחנו מגלים שבכל המסעדות המנה הראשית מתחילה מ- 31$ כי Vail כפר סקי יוקרתי. לאחר מאמץ מצאנו מסעדה שהיה בה מבצע של מנות ראשיות ב- 20$ והחלטנו להיכנס. אנחנו סוקרים את האנשים במסעדה ואנחנו מרגישים כאילו הם לקוחים מסדרת הטלוויזיה Dynasty (שושלת). אנשים בסטייל אחר לגמרי מאלה שראינו עד כה בקולורדו. הגיע זמן לישון.
היום השישי - 30 בספטמבר
קמנו בבוקר וסיירנו בשני הכפרים המרכיבים את Vail שניהם במרחק הליכה מהמלון. מכל כפרי הסקי שהיינו בהם אין ספק ש- Vail הוא הכי אטרקטיבי לתיור. גם פה יש פסלי מתכת יפים ויש גם הרבה חנויות אומנות. לכן גם רוב התמונות מוקדשות להם.
-
נפלא!!!!! תודה רבה
-
הדרך ל- Aspenלפני הצהריים אנחנו עוזבים את Vail וממשיכים עוד כמה מיילים מערבה לאתר סקי נוסף בשם Beaver Creek. כשאנחנו מגיעים אנחנו מגלים שלא מדובר בכפר סקי אלא ב- Resort של סקי בשם זה. צריך לעבור איזה שער שפותחים לך אותו בלי לבדוק דבר על זהותך. אנחנו מסתובבים קצת עם האוטו. אין חניה וגם לא נראה לנו אטרקטיבי אז אנחנו עוזבים. עוזבים את הכביש הראשי 70 דרומה דרך כביש 24 למעבר הרים Independence בדרך לעיירת הסקי הכי מפורסמת Aspen. ובאמת במעבר ההרים Independence נוף הרים יפפה ושווה. גם פה רואים את צבעי השלכת הצהובים. מומלץ מאוד לנסוע דרכו.
-
Aspenאנחנו מגיעים ל- Aspen. חנויות של כל המותגים המעוצבים אבל אין אווירה. ממש לא מצאנו בה ענין מיוחד תיירותי פרט ללראות את האתר המפורסם. בכל זאת מצאנו שיש שם מוזיאון לאומנות. נכנסנו אליו והסתבר שהוא חינמי. מציג עבודות של אומנים בלתי ידועים בעיקר מבריטניה. דווקא די יפה ובכל חדר יש אדם שתפקידו לענות לשאלותיך על היצירות והם גם לפעמים מתנדבים לספק את המידע בלי שביקשת כשהם רואים שאתה מתעכב על איזה יצירה. מאוד נחמד היה לנו שם. גם ב- Aspen בולטים פסלי המתכת.
-
Glenwood Springs והדרך ליוטהכבר אחה"צ ומאוחר מדי לביקור ב- Maroon Bells אז אנחנו מוותרים וממשיכים ללינה ב- Glenwood springs עיר המעיינות החמים. זו גם חזרה לכביש הראשי 70. ב- Glenwood springs ישנה בריכת המעיינות החמים הגדולה בעולם 135 על 33 מטר. טמפרטורת המיים במעיין המזין אותה היא 51 מעלות וצריך לקרר אותם לפני שהם מגיעים לבריכה בטמפרטורה 32-34 מעלות. הבריכה הזאת הייתה מטרת הגעתנו ל- Glenwood springs אלא שבמוזיאון האומנות ב- Aspen אחד המדריכים כששמע שאנחנו מתכננים להגיע לבריכה אמר לנו שעדיף ללכת למקורות המעיין קצת מזרחית לבריכה שם יש Yampah spa ושם יורדים במדרגות למערות תת קרקעיות שמקירותיהם יוצאים האדים מחום המעיין. קיבלנו את הצעתו והחלטנו לעשות את זה בבוקר. עכשיו עמדה השאלה האם ללכת גם לבריכה בערב או לארוחת ערב במסעדה מקסיקאית. הפור נפל על המסעדה.
אחרי שחזרנו קראתי את השרשור של Sir Jorah Mormont ואז מסתבר שגם הוא הגיע באותו הערב ולן ב- Glenwood springs אם כי מהכיוון ההפוך. אם היינו יודעים אפשר היה לקיים ועידת פיסגה פורומית:)
היום השביעי - 1 באוקטובר
בבוקר אנחנו קמים וישר נוסעים למעיין החם שנמצא ממש קרוב למלון שלקחנו. את הבריכה רואים בדרך. היא ענקית וממש קרובה לכביש הראשי 70. ריח כבד של גופרית עולה מכל סביבתה. אבל אנחנו החלטנו על ה- Yampah spa שנמצא אולי 100 מטר ממזרח לבריכה. משלמים 15$ לאדם עבור כניסה לכל היום. זה כולל מגבת ותא לוקר לשים את החפצים. יורדים במדרגות לעומק האדמה עד שמגיעים למערה. בחדר הראשון הטמפרטורה לא מאוד חמה. אנחנו מתקדמים מיד לחדר השני פוףףףף מכת חום אדירה מקדמת את פנינו. אי אפשר לנשום. אנחנו חוזרים לחדר הראשון להסתגלות של כמה דקות וחוזרים לחדר החם. הפעם כבר אפשר להסדיר את הנשימה. האדים יוצאים מהקירות וחם חם חם. הגוף מתנקה נהדר. כל הנקבוביות פולטות הכול החוצה. אחרי קרוב לשעה כבר יצא לנו המיץ ואנחנו יוצאים לחדר הראשון הפחות חם לכמה דקות לפני שאנחנו עולים למעלה. היה כיף וניקוי גוף על הכיפק. החזיק איזה 3 ימים. לפני עזיבת Glenwood אני הולך למלא דלק. כמובן שהיות וכרטיס האשראי זר צריך ללכת לחנות לבקש שישחררו את את המשאבה ופה מתפתחת השיחה הבאה עם המוכרת :
עודד : יש לי כרטיס אשראי זר אז שחררי לי בבקשה את משאבה מספר 5
מוכרת : מאיזה מדינה אתה?
עודד : ישראל
מוכרת : מעולם לא שמעתי שבארצות הברית יש מדינה בשם ישראל
עודד : זה בגלל שישראל איננה מדינה בארצות הברית
מוכרת : אז מה זה?
עודד : מדינה מחוץ לארצות הברית
מוכרת : מה זאת אומרת?
עודד : במזרח התיכון
מוכרת : מזרח תיכון???
עודד : אוההה לא משנה רק שחררי לי את המשאבה
אנחנו עוזבים את Glenwood springs מערבה על כביש 70 לכיוון יוטה.. זה כבר למטה מהרי הרוקיס אבל גם בקטע הזה יש מדי פעם נופים יפים. אנחנו עוצרים ב- Taco Bell ב- Grand Junction לארוחת צהריים מהירה ונכנסים למדינת יוטה.
