בחזרה

סיכום טיול סובב קולורדו פלוס שיקגו



  • סנטה פה
    DSCF5461.JPGDSCF5457.JPGבשוק התכשיטיםDSCF5454.JPGמלון Lorreto


  • סנטה פה
    DSCF5489.JPGDSCF5480.JPGDSCF5482.JPGDSCF5485.JPGDSCF5479.JPG


  • השוק האינדיאני בסנטה פה וחזרה לאלבוקרק

    אנחנו מגיעים לבסוף לשוק האינדיאני הפתוח בסנטה פה. רואים אינדיאנים אוטנטיים יושבים על הרצפה ומוכרים כל מיני דברים יפים. בשבילי הם אוטנטיים אבל גם די מוזנחים הייתי אומר. הרבה מהם שמנים כנראה מהשפעה של תרבות המערב ולא נראה שהחזות שלהם מטרידה אותם.

    הערב יורד ואנחנו חוזרים לאלבוקרק הפעם דרך הכביש הראשי. אנחנו מכוונים ל- old town square שהיא פלוס קצת מהווים את המרכז העתיק של העיר. גם זה היה המלצה של פטי. מגיעים לשם. כיכר לא גדולה עם הרבה אורות וסטייל אבל די ריקה מאנשים. אנחנו מסתובבים קצת מסביבה ובחנויות הצמודות ומסיימים את היום באחת משתי המסעדות המכסיקניות שבמקום.

    DSCF5472.JPGDSCF5468.JPGDSCF5467.JPGDSCF5465.JPGDSCF5464.JPG


  • אלבוקרק

    היום ה- 13 – 7 באוקטובר

    בבוקר אנחנו הולכים לראות שוב את כיכר העיר העתיקה אבל בלי האורות זה פחות מרשים. בכל אופן אפשר לצלם כמה תמונות.

    מיד אנחנו ממשיכים לניסיון נוסף ברכבל של Sandia peak לפני שבאי הפסטיבל מתפנים ממנו. בדרך אנחנו רואים את הכדורים הפורחים מהפסטיבל באוויר כי זה

    לא רחוק מ- Sandia peak.

    הפעם הצלחנו. לא היה שום תור ומיד קיבלנו כרטיסים לעלית הקרון הקרובה. מסקנה היא שבזמן פסטיבל הכדורים הפורחים לבוא רק בבוקרו המוקדם של יום בו לא נמצאים בפסטיבל. אחרת מבלים הרבה זמן בתור.  מ- Sandia peak מתקבל מבט על העיר אלבוקרק וההר שלידו היא נמצאת אלא שהתצפית לא נמצאת בדיוק מול העיר אז מה שרואים זה את חלקה הצפוני של העיר הגדולה הזו ולא כל כך מקרוב. אבל זה הכי טוב שיש.

     

    מראה מ- Sandia peakהכדורים הפורחים מהכביש הראשיבכיכר העיר העתיקה באלבוקרקמראה אלבוקרק מ- Sandia peakבכיכר העיר העתיקה באלבוקרק


  • סנטה פה ולוס אלמוס

    כשתכננו את הטיול ידענו שאין לנו מספיק זמן לכל מה שיש באזור אבל דחינו את ההחלטה על מה לוותר והנה הגיע הרגע להחליט והחלטנו לוותר על הפארקים קשה קטווה, בנדליאר ועל הפואבלו טאוס ולחזור שוב לסנטה פה שבה נהנינו מאוד אתמול והפעם בכביש הראשי.

    כיווננו בהתחלה לשוק הפתוח הגדול של סנטה פה שמרוחק מעט מהמרכז אלא שכשהגענו מצאנו אולם ריק לחלוטין והסתבר שהשוק פועל רק בשלישי ושבת עד 1 בצהריים ואנחנו היינו ביום רביעי.

    טוב הסתובבנו בסביבה ואז גילינו שבכל האזור מסביב לשוק יש כל מיני גלריות קטנות וגם אולמות בהם תערוכות שעוד לא נפתחו לקהל הרחב. אנשי המקום היו נדיבים ונתנו לנו להיכנס לתערוכות למרות שהן עדיין לא נפתחו. לאחר השיטוט הזה חזרנו והסתובבנו להנאתנו במרכז העיר. פשוט כיף של מקום.

    המשכנו ללוס אלאמוס. הדבר הראשון שהתרשמתי ממנו זה הדרך למקום המבודד. אין ספק למה בנו את לוס אלאמוס שם. נוסעים על צלע של הר למעשה עד שמגיעים. כמובן שהיעד הוא מוזיאון המדע הכולל דגמים של פצצות האטום שהוטלו על יפן. ילד קטן הוטלה על הירושימה ואיש שמן שלושה ימים אח"כ על נגסקי. יש במוזיאון עוד תצוגה על מה שהיה בלוס אלאמוס כולל סרטון וגם אגפים העוסקים במדע כללי. לא יצאנו מהמוזיאון יותר יודעים משנכנסנו היות ואת כל המידע כבר כתב לנו דורבן בשרשורו מלפני הטיול. המוזיאון חינמי אגב. שוטטנו קצת בלוס אלאמוס עם המכונית אבל לא מצאנו עוד משהוא מעניין חוץ מסתם לחוש את אווירת המקום ההיסטורי

    בתערוכה בסנטה פהבדרך ללוס אלמוסדגם פצצת האטום ילד קטןדגם פצצת האטום איש שמן


  • Espanola

    אנחנו נוסעים עוד קצת צפונה לעיירה Espanola שגם היא הומלצה לנו ע"י פטי ידידתי. כשהגענו שכחנו למה היא המליצה עליה אז כיוונו את ה- gps שיביא אותנו למרכז בתיקווה ששם כבר נמצא את מה שצריך. הגעתה ליעד ומה שאנחנו רואים זה כמה ציורי קיר יפים. אני עוד אשאל את פטי למה היא שלחה אותנו לעיירה הזו ואם החמצנו משהו. בינתיים תהנו מציורי הקיר.

    DSCF5548.JPGDSCF5547.JPGDSCF5546.JPG


  • הדרך חזרה לקולורדו

    מאספנולה אנחנו פותחים בנסיעה חזרה לקולורדו. נסיעה די ארוכה.

    אנחנו מעריכים שלא נוכל להגיע ללינה בעיירה דורנגו בדרום מערב קולורדו ומחליטים להתקדם ככל שניתן עד למקום שיהיה לא יותר מדי רחוק. יש פה ושם מה לראות בדרך. באיזשהו מקום אנחנו נתקלים במקום מוקף גדר שלאורכו כל מיני פסלים של דמויות ביזריות ושלטים שונים עם כתובות כמו "Celebrate independence every day" וכדומה. החושך כבר ירד ואנחנו עדיין בניו מכסיקו. ממשיכים להתקדם בחושך עד שנתקלים בעיירה Chama עדיין בניו מכסיקו לא רחוק מהגבול עם קולורדו ושם יש לא מעט פתרונות לינה אבל אני עושה חשבון שזה לא מספיק קרוב לדורנגו ואנחנו ממשיכים בחושך וכשעוברים לקולורדו נתקלים בעיירה Chromo שנמצאת ממש לפני העליה להרים אבל אין ולו פתרון לינה אחד. אני נזכר שבכתבה של אושרה היא כתבה על מקום שנקרא Pagosa springs שנמצא במעלה ההרים בהמשך הדרך ובו פתרונות לינה אז אנחנו ממשיכים ואכן ב- Pagosa springs הרבה פתרונות לינה ואנחנו עוצרים בה ללילה לא לפני שאנחנו מרביצים סעודה במסעדה אסיאתית. בעל המלון בחור בשם לו שנראה כמו היפי התפלא שנסענו בכלל בלילה.

     

    DSCF5554.JPGDSCF5557.JPGDSCF5552.JPGDSCF5559.JPGDSCF5551.JPG


  • Mesa Verde

    היום ה-14 - 8 באוקטובר

     

    אנחנו נוסעים לכיוון היעד העיקרי שלנו להיום פארק Mesa Verde בפינה הדרום מערבית של קולורדו אבל בדרך אנחנו צריכים לעצור בתחנת הרכבת של דורנגו כדי לקנות כרטיסים לרכבת התיירותית מדורנגו לסילברטון המתוכננת למחרת היום.

    אחרי שעת נסיעה כשאנחנו מתקרבים לדורנגו אנחנו רואים לשכת מידע ונכנסים. הפקידה שבמקום מתרגשת מזה שאנחנו ישראלים כי בעלה לשעבר הוא יהודי. הבן שלה פסנתרן והיא נותנת לנו במתנה דיסק שלו. היות ואין תיירים אחרים היא יושבת אתנו ומוסרת אינפורמציה רבה על דורנגו והרכבת והאזור בכלל. היא גם מציידת אותנו בקופון של הנחה גדולה לרכבת (לא זוכר כמה).

    אנחנו נכנסים לדורנגו ומחנים ליד תחנת הרכבת. התחנה ממש בסגנון של פעם ואפילו הקופאי לבוש כמו פעם ואף מתנהג ומדבר כמו איזה קופאי בתחנת רכבת ממערבון של המערב הפרוע. לא היה נעים לי לצלם. הכי חשוב זה שיש מקומות. בהתחלה הוא מכבד את הקופון אבל אחרי דקה הוא מסתכל שוב בקופון ומודיע לנו בצהלה שהקופון לא תקף להזמנה שלנו שהיא הלוך ברכבת וחזור באוטובוס אלא רק להלוך וחזור ברכבת. מה לעשות שאדוני נתן ואדוני לקח.

     

    אנחנו ממשיכים ל- Mesa Verde. מהכניסה לפארק יש תצפית על הפסגות המושלגות של הרי הרוקיס. אנו מגלים שמרכז מבקרים חדש נמצא ממש ליד הכביש הראשי במקום זה שהיה ב- Far view ובוטל. במרכז המבקרים הריינג'ר אומר לנו שאין לנו מה להיכנס לענף Watherhill Mesa כי הכל סגור ואין כניסה לרכב בלולאה הסופית וגם שאין נופים מיוחדים בדרך הזו ממילא. לגבי ענף ה- Chapin Mesa הוא אומר שאין מה ללכת ל-ענף Cliff palace loop כי אין מה לראות שם אלא אם לוקחים את הסיור המאורגן ל- Balcony palace. זה שה- Cliff Palace נסגר לשיפוצים באמצע ספטמבר כבר ידענו מהבית. החלטנו לא ללכת לסיור ב- Balcony house כי לאשתי התעוררה בעיה ישנה בגב שמנעה ממנה מאמצי הליכה. אז אנחנו נכנסים לפארק ונהנים לאורך הכביש מהנופים ונקודות התצפית השונות. למשל Mancos valley overlook, Montezuma valley overlook,Park point overlook, Geologic overlook. עד נקודת ההתפצלות לענפי Chapin Mesa ו- Wetherill Mesa.

    אנחנו פונים לענף Chapin Mesa ונוסעים עד נקודת התפצלות נוספת שבין ה- Mesa top loop ובין Cliff palace loop בה ישנו המוזיאון Chapin Mesa archeological museum. אנחנו עוצרים לבקר בו ואכן כדאי. את בית האשוח שהדרך אליו צמודה למוזיאון אנחנו משאירים לסוף. בצומת אנחנו פונים לענף Mesa top loop. מגיעים ללופ ומתחילים לסייר בנקודות התצפית. האתרים פה מעורבים. יש אתרים מימי העבר האינדיאנים מאוד ישנים ושמורים חלקית והם אולי עדות ארכיאולוגית אך אינם פוטוגניים במיוחד. מצד שני יש בתי אנסזי החפורים בסלע עליהם צופים מנקודות התצפית. מנקודת Navacho canyon view צופים על קניון Navacho.

    נוף ב- Mesa Verdeנוף מ- Mesa VerdeNavacho canyonהרי הרוקי'ס מ- M esa Verdeבמרכז המבקרים Mesa Verde


  • Mesa Verde

    איך שהלופ מתעקל אנחנו מגיעים ל- Sun temple ממנו אפשר לצפות על ה- Cliff palace שנמצא בענף השני. התצפית די טובה. למרות דברי הריינג'ר אנחנו מחליטים לבקר גם בענף Cliff palace loop וראה זה פלא. יש שם תצפית מעולה על ה- Cliff palace אומנם מהצד אבל ממש מקרוב. לא יודע מה הריינג'ר בלבל את המוח שאין מה לראות בלופ הזה.

    אנחנו משלימים את הלופ ועוצרים גם ב- Balcony house אבל שם אי אפשר לראות כלום בלי לרדת עם הסיור המאורגן. אנחנו חוזרים לאזור המוזיאון ויורדים לבית האשוח. קצת עייפים מלרדת עד הסוף אז כשיש נקודת צילום טובה אנחנו עוצרים ומצלמים וחוזרים למעלה.

    זהו, כמעט סוף היום ואנחנו מתחילים לעשות את הדרך חזרה לכניסת הפארק. בדרך פתאום רואים שועל עובר אבל הוא נעלם עד ששלפנו את המצלמות.

    אנחנו כמעט ביציאה מהפארק ולפתע רואים לא פחות ולא יותר דוב שחור ענק יושב לו מטר מהכביש. זה הדוב השחור השלישי שפגשתי בחיי וזה הכי גדול. כשהוא ראה אותנו הוא התחיל להתרחק. המצלמה הייתה כבר ארוזה ואשתי פתחה אותה מהר מהר אבל מרוב לחץ סובבה את הזום בכיוון ההפוך ועד שהתעשתה הוא התרחק עוד יותר אבל בכל זאת יצאה איזה תמונה אחת לא רעה. הדוב נעלם מאחורי קפל קרקע. יצאתי עם המצלמה ברגל בכיוון אנכי לכיוון ההליכה שלו כדי לנסות לראות את מה שמעבר לקפל תוך שמירה על זה שהמרחק שלי מהאוטו יהיה מספיק קרוב ביחס למרחק שלו ממני כך שאם הוא יופיע אוכל לחזור לאוטו. נאדה, הוא נעלם ואיננו.

    אז Sir Jorah Mormont אם אתה עוד איתי קבל דוב שחור ע"ח אלה שחמקו לך:)

     

    יצאנו מהפארק. היה עדיין עוד מעט זמן אור אז החלטנו לעצור בעיירה בשם Mancos ולבקר במרכז ההיסטורי שלה. מדובר בכמה מבנים ששומרו בסגנון של פעם פלוס כמה אביזרים מהימים ההם. ממש לא חובה אבל למי שצריך קצת אתנחתא אפשר להקדיש לזה רבע שעה.

     

    Cliff palaceבית האשוחדוב שחור ב- Mesa VerdeCliff palaceCliff palace


  • הרכבת מדורנגו לסילברטון

    חזרנו לדורנגו ללינה לפני הרכבת ההיסטורית לסילברטון. תחנת הרכבת נמצאת בקצהו של הרחוב הראשי Main street. הבנו שיש מלונות קרובים לרכבת אך הם יקרים יותר ואפשר למצוא מלונות זולים יותר בהמשך הרחוב ואכן במרחק 1-1.5 מיילים מהתחנה יש ריכוז גדול של מוטלים ומלונות והם יותר זולים. ממליץ על זה כי חניה ליד הרכבת עולה רק 5$ לכל היום. אנחנו בכל אופן לנו במלון Adobe. לאורך הרחוב פועל שאטל חינמי אבל הוא לא פועל בשעת הבוקר שהיינו צריכים להגיע לתחנה.

     

    היום ה- 15 - 9 באוקטובר

     

    בבוקר יצאנו עם הרכב לכיוון התחנה. היום היה יום החופש של הרכב. מגיע לו אחרי שטרטרנו אותו כל יום. לתחנת הרכבת יש חניון בו אפשר להשאיר את האוטו לכל היום ב- 5$. אני משלם ונכנס ויש בחורה שמכוונת אותי איפה היא רוצה שאני אחנה. כשאני יוצא מהאוטו היא מסתכלת עלי ואומרת לי "אני רוצה לחיות איפה שאתם חיים". אני תוהה למה היא רוצה להחליף את דורנגו בפתח תקווה ואז אני תוהה בעצם מאיפה היא יודעת איפה אני גר. היא רואה שאני תוהה ומצביעה על לוחית הרישוי של הרכב שעד עכשיו לא שמתי לב שנושאת את האותיות של פלורידה. אז אני מגחך ואומר לה שהאוטו שכור ואני בכלל מישראל. עדיין רוצה לחיות איפה שאנחנו אני שואל??? נראה לי שכבר לא:)

    בכול אופן קצת על הרכבת מדורנגו לסילברטון למי שלא מכיר. פסי הרכבת האלה הונחו בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19 ופרצו את הדרך להרי סן חואן. הפסים צרים בכחצי מטר מפסים סטנדרטיים. בקטע בין 72 הק"מ בין דורנגו לסילברטון הועברו עפרות ונוסעים במשך 130 שנה. היום הרכבת משמשת כמעט אך ורק לתיירות ומשמשת גם כתחבורה לציידים אל תוך היערות. הרכבת נוסעת במקביל לכביש 550 אבל בשלב מסוים היא נפרדת ממנו ונכנסת לתוך אזורים עם נחלים, הרים וקניונים שאינם ניתנים להגעה מהכביש. הרכבת היא רכבת קיטור. עד לא מזמן היה צריך לנסוע עם הרכבת הלוך וחזור כשיש 2-3 שעות שהות בסילברטון וזה היה בעצם צורך את כל היום כי הרכבת עושה את המרחק ב- 3.5 שעות לכל כיוון. מזה שנתיים יש סידור חדש שאפשר לבחור בו וזה הלוך עם רכבת וחזרה עם אוטובוס ואז אפשר לצאת ב- 8 בבוקר ולהיות בחזרה בדורנגו בסביבות 2 בצהריים מה שמשאיר זמן לתייר את דורנגו. זה הסידור שבחרנו והשהות בסילברטון היא רק 25 דקות אבל לנו זה התאים כי ממילא התכוונו להגיע לסילברטון ביום הבא עם המכונית. זה לא תענוג זול. מחיר לכרטיס כזה הוא 100$ לאדם שזה יותר זול מרכבת הלוך חזור. אם רוצים קרון פתוח זה יעלה יותר אבל בקרון פתוח גם קר.

    אז אנחנו בתחנה ויש קצת זמן עד העלייה לרכבת ואנחנו מנצלים אותו לביקור במוזיאון תחבורה נחמד שצמוד לרציפים. והוזכר בכתבה שבאתר של אושרה. אנחנו עולים לרכבת ומגלים שקיבלנו את המקום הכי דפוק בקרון והכי דפוק בקרון זה השורה האחרונה כי שם החלון יותר קטן ומקשה יותר על זוויות הראיה. בקיצור מי שמזמין שיזמין לצד ימין כי רוב המראות היפים בצד הזה בכיוון הלוך ולא את המושב האחרון בקרון. לפני שיצאנו לטיול ראיתי באינטרנט שביום זה וביום המחרת מתקיים בדורנגו אירוע של אנשים שאוהבים להתלבש בצורה ויקטוריאנית והם יהלכו ברחובות בתלבושות אלו. אז בעודנו יושבים ומחכים לתזוזת הרכבת ראינו שניים מהם עומדים על הרציף. עם הויקטוריאנים האלה עוד יהיה לנו רומן בהמשך היום אבל עוד חזון למועד ועכשיו אנחנו על הרכבת. כל בעלי התפקידים ברכבת לבושים כמו פעם. הרכבת יוצאת לדרך תוך כדי צפירות מחרישות אוזניים והעלאת עשן ולאט לאט אנחנו עוזבים את דורנגו. בשעה ורבע הראשונים הפסים די צמודים לכביש 550 רק בין העצים ואנחנו שואלים האם זה הכול מה שנראה לאורך הדרך??? אבל אחרי שעה ורבע הרכבת נפרדת מהכביש ואז מתחיל מסע קסום במחוזות נפלאים. נוסעים ממש קרוב לתהומות שבתחתיתם זורם הנחל וממש קרוב לסלעים. הנופים מדהימים. חוויה בלתי נשכחת ועם צפירות הרכבת והעשן שהיא מוציאה גם אוטנטית. אני מוצא פתרון לצילום ע"י הליכה לשטח שבין הקרונות משם אני יכול לצלם יותר בחופשיות ומדי פעם אני חוזר לקרון. בשלב מסוים הקונדוקטור מעיר לי שאני יכול לקחת צילום או שניים מהחיבור בין הקרונות אבל לא להישאר שם. טוב אני ישראלי אז אני חוזר לקרון ויוצא מדי פעם לסדרת צילומים וחוזר. רק שעוד שניים עלו על הפטנט הזה ומדי פעם תפסו לי את עמדות הצילום. לא נורא. הסתדרנו ביננו. עכשיו מה שנשאר זה להתרשם מהתמונות והסרטונים שאני שם פה. תיהנו.

     

     

    DSCF5728.JPGDSCF5704.JPGDSCF5701.JPGהרכבת בתחנה בדורנגוויקטוריאנים בתחנה בדורנגו


  • הרכבת מדורנגו לסילברטון

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    DSCF5758.JPGDSCF5755.JPGמחנה ציידיםDSCF5750.JPGDSCF5730.JPG


  • הרכבת מדורנגו לסילברטון

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    DSCF5771.JPGDSCF5776.JPGDSCF5795.JPGDSCF5781.JPGIMG_1120.JPG


  • הרכבת מדורנגו לסילברטון

     

    זהו אנחנו מגיעים לסילברטון בקול צפירות רמות. מזהים את האוטובוס שייקח אותנו חזרה ויש לנו 20 דקות להסתובב בסילברטון עליה נספר בהמשך כשנחזור אליה עם הרכב. עם האוטובוס אנחנו נוסעים על כביש 550 במשך שעה וחצי חזרה לדורנגו. כשאנחנו מגיעים לתחנה אנחנו חוזרים למוזיאון התחבורה לסיים את מה שלא הספקנו לראות לפני שיצאנו לדרך. כשאנחנו רוצים לעלות על קטר ענק שמוצב במקום אנחנו ממתינים ששני בחורים צעירים שנראים אמריקאים יסיימו. כשהם רואים שאנחנו ממתינים הם מפנים ואומרים לנו בבקשה להיכנס. לאחר הביקור במוזיאון אנחנו חוזרים לתחנה והנה אחד מהם עומד וממתין לנו ושואל מאיפה אנחנו. אני אומר לו שמישראל אז הוא אומר לי שזה השם שלו ואני אומר מה זאת אומרת אז הוא אומר קוראים לי ישראל ואני יהודי. בשלב הזה מצטרף החבר שלו ואומר שלו קוראים עקיבא. אחד מהם גר בדורנגו והשני בדנוור. למרות שהם לא דוברי עברית הם אמרו לנו שהם שמעו אותנו מדברים ליד הקטר והבחינו בצליל של עברית (לפחות את הצליל הם מכירים) ואז החליטו לשאול ולוודא שאנחנו אכן יהודים מישראל. עוד קניתי לי מין שעון כיס בסגנון הישן לפני שיצאנו מהתחנה שעובד על נדנודים ולא על בטרייה כלומר אם לא עונדים אותו אז תוך שעתיים הוא מפסיק. אנחנו יוצאים מהתחנה. תמה הרפתקאת הרכבת ואנחנו יוצאים להרפתקאות חדשות.

     

    DSCF5798.JPGDSCF5825.JPGהקטר בסילברטוןכמעט בסילברטוןDSCF5812.JPG


  • הרכבת מדורנגו לסילברטון

    אני עדיין כאן Smile

     

    הזכרת לי שפגשתי בחורה נחמדה בטאקומה וושינגטון שאמרה שהיא רוצה לגור בארץ חמימה כמו ישראל, אז אמרתי לה שאצלנו יש 35 מעלות ו80 אחוזי לחות כ5 חודשים מהשנה, אז היא אמרה "טוב אז לא". blush



  • הרכבת מדורנגו לסילברטון

    חחחחח....Sir Jorah לרגע חשבתי שנשארתי עם אשתי באוטו לבד:)

    יש לנו עוד שבוע לטייל כולל שיקגו.

     



  • מלון Strater בדורנגו

    אנחנו יוצאים מתחנת הרכבת. האוטו מובטח בחניה עד סוף היום ואנחנו יכולים להתחיל לתייר בדורנגו. בעצם כל דורנגו זה הרחוב הראשי הארוך ארוך Main Street. מאוד אנחנו מגיעים למלון Strater המפואר שהוזכר באתר של אושרה. ישר אנחנו מבחינים במסעדות שאושרה המליצה עליהם בכתבה באתר Diamond Belle Saloon ו - The Office Spiritorium. תכננו לאכול באחת מהן אבל בסוף לא יצא. אנחנו נכנסים לסיור במלון בלובי ובקומת המרתף המפוארת. איזה יופי. בשלב הזה אנחנו עוד לא יודעים שהמלון הוא גם המרכז של הכנס של האנשים שמתלבשים בסגנון ויקטוריאני ושעוד נבלה בו הרבה במשך יתרת היום. בקומת הקרקע אנחנו נתקלים בעובדת המלון ושואלים אותה קצת שאלות על המלון. אני מספר לנו שהיינו היום ברכבת לסילברטון ושזו רכבת ששמעתי עליה לפני 15 שנה וחלמתי להגיע אליה פעם והיום בחלום התגשם. עוד עובדת מצטרפת לשיחה וכשהיא שומעת שאנחנו מישראל היא אומרת שעד לא מזמן בכלל לא שמעה על ישראל אבל דווקא לאחרונה יצא לה לקרוא על ישראל לא מעט והיא קראה שישראל היא המדינה המתקדמת ביותר באזור. מה שנכון נכון. אני מסביר לה שישראל מתקדמת מאוד טכנולוגית ומספר לה קצת על המדינה. היא נראית מרותקת. בחרתי מקבץ תמונות של המלון.

     

    DSCF5881.JPGDSCF5886.JPGDSCF5880.JPGDSCF5876.JPGDSCF5887.JPG


  • כנס הויקטוריאנים בדורנגו

    אנחנו עולים לקומת המלון השניה ואז אנו פוגשים לראשונה אנשים הלבושים ויקטוריאנית מהכנס. ולוקחים צילומים ראשונים. הם משתפים פעולה. אנחנו יורדים חזרה ללובי ורואים עוד כמה מכונסים שם ושוב מצלמים. אנחנו רואים עוד שניים לבושים כמו קאובויים. מסתבר שכמה ימים קודם היה מצעד של קאובוים ואלא נשארו ספיחים. אחרי ארוחת צהריים ממשיכים לסייר ברחוב ואז רואים עוד גבר ושתי נשים לבושים ויקטוריאנית נכנסים לחנות. אנחנו נכנסים לחנות אחריהם ואני רוצה לצלם אז אשתי אומרת לי. זה לא נעים. הם אנשים פרטיים ולא נעים להיכנס להם לפרטיות. אני אומר לאשתי שנראה לי שהם מתלבשים ככה כדי שיצלמו אותם אבל אני אומר לה שבשביל שתהיה שקטה אני אבקש רשות. אז אני הולך ומבקש רשות והגבר אומר לי אל תשאל שאלות!!! הן מתות שתצלם אותן. בשביל זה הם יצאו לרחוב. ואכן שלושתם משתפים פעולה ברצון ומצטלמים אתנו ברצון ובחיוך. אנחנו מספרים להם שאנחנו מישראל ושקראנו על הכינוס שלהם עוד בישראל ולמדנו שיום אחד ממנו הוא בדיוק יום שאנחנו בדורנגו. הם מספרים שהם בערך 170 איש מהמדינות בסביבה ושהם נפגשים כמה פעמים בשנה במקומות שונים אבל בדורנגן פעם בשנה בתחילת אוקטובר. אז למי שמטייל באזור באוקטובר נא לבדוק מתי כינוס הויקטוריאנים ולבוא. שווה. הם מספרים שהם מאלבוקרק ואנחנו אומרים שהגענו מאלבוקרק. הם שואלים אם היינו בפסטיבל הכדורים הפורחים ואנחנו אומרים שכן אז הגבר אומר לנשים איזה מזל יש להם שהם באו בדיוק בתקופת הפסטיבל ואני אומר לו שזה לא מזל. אנחנו פשוט כיוונו את הנסיעה לזמן הפסטיבל. הם אומרים שהם לנים במלון Strater וששם יש את הארועים של הכינוס. מידע חשוב. אנחנו נפרדים לשלום וממשיכים לטייל בעיר ואחה"צ המאוחרות חוזרים למלון Strater מתוך מחשבה ששם נוכל לראות עוד כי הם צריכים לרדת ללובי לקראת הנשפים שלהם.

     

    ויקטוריאנים בלובי המלוןקאובויים בדורנגוויקטוריאניות בחנותויקטוריאנים בקומת המלון השניהויקטוריאנים בקומת המלון השניה


  • כנס הויקטוריאנים בדורנגו

    כשאנחנו מגיעים למלון Strater אנחנו מיד מבחינים שהרבה מהויקטוריאנים

    נמצאים בלובי ובפתח. אלא שפגשו אותנו כבר מאוד שמחים שבאנו. Ohhhh here is the couple from Israel!!!  הם צועקים. והם משתפים פעולה חבל על הזמן. נתנו לנו לצלם אותם, צילמו אותנו איתם במצלמות שלנו ואח"כ ביקשו להצטלם איתנו במצלמות שלהם ואף נעמדו בפוזות שונות רק בשבילנו שנצלם אותם.

    אחחחח איזה אנשים ידידותיים!!! ככה אנחנו מצלמים ןמצטלמים וכל פעם שמופיעים אנשים אחרים אנחנו רצים לצלם. אנחנו גם משוחחים איתם. אשא מבוגרת אחת

    אמרה לי שפעם לפני 50 שנה כשהייתה צעירה היא הייתה רקדנית בקהיר!!!

    הייתם מאמינים? לא שאלתי אם זה היה ריקודי בטן:) אח"כ היא אומרת לי שהם

    צריכים מנהיג כמו נתניהו ולא כמו אובמה. טוב אם היא אומרת מי אני שאגיד לא???

     

    DSCF5927.JPGDSCF5929.JPGIMG_1177.JPGDSCF5931.JPGDSCF5932.JPG


  • כנס הויקטוריאנים בדורנגו - ארוחת הערב

    בשלב מסוים הם מתנצלים ואומרים שהם חייבים ללכת כי יש להם ארוחת ערב באולם מיוחד במרתף המלון בשעה 7pm. אנחנו נפרדים לשלום דמעות,נישוקים,חיבוקים, השתתחויות על הקרקע בבכי אל תלכו אל תחכו.....סתם.

     אני אומר לאשתי בואי נשאר בלובי ונצפה מרחוק על אזור המעלית ואולי יבואו עוד ויקטוריאנים שעוד לא ראינו. ואכן כעבור זמן מה מגיעים חבורה של בעיקר נשים ועוד קצת גברים ליד המעלית אני הולך לצלם, מרים את המצלמה והם מבחינים בי. חיוכים מאוזן לאוזן והם מסתדרים במיטבם כדי שאוכל לצלם. אחרי הצילומים אני ניגש אליהם ואומר שאנחנו זוג מישראל שמטיילי מסביב לקולורדו וששמענו על האירוע שלהם עוד לפני היציאה לטיול וזה בדיוק יצא כשאנחנו בדורנגו. אמרנו להם שאנחנו אוהבים את התלבושות שלהם ושהן מאוד יפות ואנחנו אוהבים לצלם אותם.

    מאחר ושמעתי קודם מאחת הנשים הקודמות שהיא הביאה תלבושת שונה לכל אחד משלושת ימי האירוע שאלתי אותן אם גם הן הביאו תלבושת לכל יום והם אמרו מה פתאום? הבאנו רק תלבושת אחת. עכשיו הם היו עסוקות בלנחש ולברר מי היא זו שבאה עם תלבושת לכל יום!!! כנראה שפתחתי תיבת פנדורה. אחר כך אחת הנשים אומרת לי למה שלא תרד איתנו לארוע. לא תוכל לאכול ולהשתתף כי לא שילמת ואתה לא לבוש ויקטוריאנית אבל נגיד לצוות המלון שאתה רק רוצה לצלם והם יתנו לך להכנס עד הארוחה עצמה. טוב אני אומר אבל גם אשתי צריכה לבוא אז הן אומרות בבקשה, מי זו אשתך? אני מסמן לאשתי שעדיין יושבת בלובי שתבוא ומודיע לה שחלום חייה התגשם ואנחנו מוזמנים למסיבת הכת הויקטוריאנית הסודית כצופים!!! אז מה אומרת לי אשתי במקום להגיד לי תודה? תגיד מה הבטחת להם שהם נותנות לך להכנס??? החיי לא הבטחתי כלום אני אומר. הן התנדבו להכניס אותנו מרצונן. אנחנו יורדים איתם במעלית והולכים במסדרונות ומגיעים לאיזה לובי שאחריו ישנו האולם עם שולחנות האוכל שחלקם כבר מאוישים. הנשים מודיעות לצוות המלון שאנחנו רוצים רק לצלם ושיתנו לנו לשהות במקום. הצוות שבחלקו כבר מכיר אותנו מסכים מיד. ואנחנו מתחילים לצלם ולהסריט גם בלובי וגם באולם האוכל נהנים מהסטייל השורר במקום. אין לי מושג מי האנשים האלה ומה מצבם הכלכלי אבל האירוע הזה נראה נוצץ. האשא בשמלה הכחולה מהסרטון היא זו שהכניסה אותנו. הנה לכם הזדמנות להציץ למסיבה הסודית של הויקטוריאנים

     
     
     
     
     
     
     
     
     
     
     
     

     

    DSCF5950.JPGIMG_1180.JPGIMG_1173.JPGIMG_1190.JPGDSCF5938.JPG


  • כנס הויקטוריאנים בדורנגו - ארוחת הערב

    בשלב מסוים מתחילים להגיש את האוכל ואנחנו מחליטים שדי, לא נגזים. אנחנו

    אומרים שלום לכל מיודענו ויוצאים מהמלון לסיבוב לילה בעיירה המדליקה. אנחנו

    שומעים מוסיקה ממרומי אחד הבתים ורואים שזה בה ממועדון על הגג. אנחנו עולים.

    פחית בירה מספיקה כדי לקבל את הזכות להיות שם. להקה מנגנת קאנטרי

    (קצת מונוטוני) ואנחנו נהנים. אנחנו עוד הולכים לחנות לקנות חגורת מערב פרוע עם אבזם מערב פרוע האבזם עלה יותר מהחגורה) ואנחנו חוזרים לחניה ולוקחים

    את האוטו שחיכה לנו שם יום שלם לכיוון המלון ללינה. אני חולם ויקטוריאנית.

    בינתיים תמשיכו להינות לעוד דף אחד מסרטון נוסף מהמסיבה הסודית ועוד תמונות של תלבושות הויקטוריאנים.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    IMG_1197.JPGDSCF5964.JPGIMG_1191.JPGDSCF5952.JPGDSCF5954.JPG

נעול
 

בחזרה