מערבה מכאן: Pacific Canada
-
יום 12 – כן דובים וכן יעראיזה מרגש שראיתם דובים. וגם כלבי ים. הם לא שחו לידכם?
איך הזכרת לי את הדרך לפאי. נזכרתי שבאמת באמצע הדרך הרגשתי לא טוב וביקשתי מהנהג לעצור ולקחתי כדור נגד הבחילות.
השייק הטעים נשאר בבטן שלי.
-
יום 12 – כן דובים וכן יערהי איריס,
אכן בסוף ראינו דוב בטבע- אם כי לא באופן ספונטני!
לשאלותיך: מהפסיפיק רים (גם טופינו וגם אוקלולט) יוצאים טיולי שייט לצפיה בלוויתנים וגם בדובים (ע"י אותן חברות ובאותן ספינות). שם קרתה התאונה הקשה.
מויקטוריה יוצא רק שייט צפיה בלוויתנים. אנחנו בחרנו לעשות אותו אחר הצהריים כי תכנתי באותו היום גם לבקר במוזיאון וחשבתי שלאחר השיט לא תהיה לנו כל כך סבלנות לכך. בדיעבד המוזיאון היה נחמד אבל ממש לא MUST , אז אפשר היה אחרת. בנסוף קראתי שבעוד שבשיט של הבוקר "מזבזים" זמן על חיפוש ואיתור מיקומם של הלוויתנים, אחר הצהרים לרוב כבר יודעים היכן הם נמצאים באותו יום. אם זאת, הספינה שלנו כאמור גם נסעה וחיפשה לא מעט, אז אני לא יודעת עד כמה זה מדויק.
לגבי מצב הים, כפי שרשמתי בוים שאנחנו עשינו את השיט הוא היה רגוע בבוקר ודווקא אחר הצהרים יותר רוגש. חזרתי וקראתי עכשיו שזה מצב שכיח למדי - אז הינה שיקול נגד בעד הבוקר!
בכל מקרה במרכז המבקרים שליד הנמל הם מחזיקים בתחזית די מדויקת בטווח של לפחות 24 שעות קדימה, אז תוכלי להתיעץ לפני שאת מזמינה.
במרכז מאוד המליצו לנו להזמין מראש וגם הורו לנו להגיע למקום המפגש חצי שעה מראש. כמו ילדים טובים אכן עשינו זאת (כאמור, ציפינו לאיזה תדריך בטיחות) ועד לכרבע שעה לפני היציאה היה נראה שנצא רק אנחנו ועוד זוג, ואז די ברגע האחרון הצטרפו עוד ארבעה אנשים. יש לי תחושה- שאני כמובן לא יכולה לאמת אותה – שלא כמונו הם פשוט קנו כרטיסים על המקום, אז זה כנראה אפשרי.
יחד עם זאת, למען השקט הנפשי שלכם וביחוד אם אתם רוצים סוג מסוים של ספינה, הייתי מזמינה יום קודם, כאשר התחזית כבר יותר מצוקה .
אגב, האם לא עשיתם כבר שיט כזה בחוף המזרחי, מבוסטון? אם כן, אני לא בטוחה שבמקומך הייתי מרגישה צורך לחזור על החוויה- בסך הכל היא כנראה די דומה בכל מקום.
בנוגע לדרך החוף- לטעמי היא ממש ממש לא מצדיקה את הסטיה, בטח לא במגבלות הזמן שלכם. ברוב הדרך מדובר בsuburban sprawl - מרכזי קניות, תחנות דלק, מחסנים, מגרשים לממכר רכב מסעדות רשת, בתי מגורים רגילים לגמרי, והנוף היפה מתחיל רק כשפונים דרומה למרכז האי . אם תקלידי למשל Duncan BC במפת גגול ותטיילי קצת עם האיש הצהוב על ה Trans Canada Highway (מס 1) באזור, תראי בדיוק למה אני מתכוונת!
ודבר אחרון- אם גם אתם לא תצליחו לראות דובים ברוקיס (ואני כמובן מאחלת שכן), אז במסלול שלכם בהמשך יש שני מקלטים לדובים שאפשר לשלב בתכנית – בווסט ילוסטון (פרטים בדיווח שלי מהטיול הקודם- אנחנו מאוד נהנינו) ובהר גרוס בונקובר.
אלעד- עשית בשכל (אנחנו לא היינו ערוכים כמו שצריך עם כדורים) וכך שמרת גם על עמצך וגם על השייק.
-
פסיפיק רים- תובנותTofino v. Ucluelet
לא אחת עולה כאן לדיון השאלה האם עדיף ללון באוקלולט או טופינו לצורך הביקור בפסיפיק רים.
לשתי העירות אופי שוני. אוקלולט נראית יותר עניה, פחות מלוקקת. בקו-אופ שבעיריה מצאנו את עצמנו בתור לקופה בין שני גברים המנהלים שיחה ביניהם, ממנה ניתן להבין שהם חיים מעבודות מזדמנת אחת לשניה. האחד נראה קשה יום ואת ה chicken nuggets שהוא עומד לרכוש הוא כבר מכרסם במרץ- כנראה שהיה רעב מדי להמתין עד שישלם. לשני כבר היה את המבט הלא מפוקס בעינים והמראה הפראי המצביעים על חסר בית – וגם הריח שעלה ממנו חיזק את ההשערה. לא ראינו שהוא רכש מצרכי מזון כלשהם- אולי סיגריות.?
אבל האמת שהתופעה לא יחודית לאוקלולט- חדי העין יבחינו מדי פעם בגברים בודדים הולכים ברגל בצידדי הדרך הבין עירוני , נראים מרופטים ותלושים, האנשים ה"שקופים" של חברה עשירה. גם בעיר ונקובר יש בעיה של ממש של חסרי בית (משולבת כמובן עם בעית סמים) המתרכזים באזור Downtown Eastside.
לטופינו כאמור יש קצת יותר אווירה אמנותית/טרנדית (או לפחות שאיפה לכך
בבית הקפה שישבנו בו היה לוח מודעות מלא במודעות על פסטיבל סורפינג, שיעורי יוגה וכו' ,והסיסמה של הוי-פי במקום- hashbrowns.אם זאת, ליוקלולט יתרון בעיני בכך שהמרחק ממנה לצומת היא רק כ10 דקות-רבע שעה, בעוד שמטופינו מדובר בכ 50 דקות נסיעה (ובזמן ביקורינו עוד היו עבדות בכביש בפאתי העיריה שהאיטו את קצב הנסיעה עוד יותר) . בהתחשב בכך שהנסיעה אל ומי הפסיפיק רים מויקטוריה או אפילו מננאימו גם ככה ארוכה למדי, זה בהחלט פקטור. בנוסף הלינה באוקלולט הפחות מבוקשת כנראה קצת יותר זולה. אבל בסופו של דבר מאחר וסביר שתבקרו בשתיהן בכל מקרה, העיקר למצוא מקום לינה העונה על הצריכם שלכם.
-
פסיפיק רים- תובנותאנחנו לנו ב Kvarno Guest House שממוקם בין הצומת לאוקלולט עצמו. הדירה מרווחת , עם מטבח גדול ומצוייד, hot tub בחוץ על הדק, אך מיושנת למדי, ובניגוד לציון הנקיון בביקורות אנחנו דווקא גילינו כמה קורי עכבייש "מפוארים" למדי. אנחנו נהינו מן המקום, אבל לאור זאת, אני לא מעיזה לשלוח לשם את מי מהפולניות של הפורום!
תקראו, תתרשמו ואם נראה לכם מתאים לכו על זה, אבל לא בגללי (וכך גם לא על מצפוני
).פרטים גם כאן- (יצויין כי השיחים גדלו מאז שהתמונות צולמו ולא ממש רואים את הים מן הגינה). קריסטין בעלת הבית נחמדה ולבבית, אבל לא ראינו אותה בביתה (קומה מעל) יותר מדי. גם כאן התשלום במזומן בלבד.
-
פסיפיק רים- תובנותכמה זמן להקדיש?
שאלה נוספת הנדונה כאן חדשות לבקרים היא כמה זמן להקדיש לביקור בפסיפיק רים?
השהות שלנו היתה קצרה ביותר – יום וחצי נטו- וברור שלא מיצינו את כל האפשרויות של האזור, אבל כאמור אנחנו הגענו לנקודה שחשנו שעוד יער עבות או חוף יהווה למעשה more of the same, ולא הרגשנו שחסר לנו זמן. אחרים וודאי יחלקו עליי.
מצד שני לנו היה מזל בכך שאמנם ירד גשם, אבל לא רציף ולא במידה שהפריע לתכניות. כיוון שהאיזור מטבעו ומעצם היותו קרוב לים הפסיפי גשום למדי, יתכן שנכון בכל מקרה להוסיף עוד יום "ספייר", כסוג של ביטוח כנגד גשם רציני יותר שלא מאפשר לטייל במסלולים רגליים באחד הימים.
-
פסיפיק רים- תובנותתודה רבה ג'ני. התובנות שלך עוזרות לי מאד.
לא היינו קודם בשייט לוייתנים , למעשה גם לא היינו קודם בבוסטון
כשכתבתי האם צריך להזמין מראש לא התכוונתי ליום קודם ( זאת ברור לי שצריך ) , אלא נניח לשבועיים קודם...
האם יש מצב שנגיע יום קודם ( סוף יולי ) ופשוט לא יהיה מקום ? מאד מצא חן בעיני סוג הספינה שלקחתם על יתרונותיה הברורים.
תודה גדולה על כל העזרה והסיכום היפה
איריס
-
פסיפיק רים- תובנותאופס, התבלבלתי
.איריס, אני לא יודעת מה לייעץ לך לגבי נחיצותה של הזמנת השייט זמן רב מראש בסוף יולי (כלומר שיא עונת התיירות). אפילו בטריפאדביזור יש דעות שונות.
אולי שאלה ממקודת בפורום השכן האם מישהו נתקל בקושי להצטרף לשייט מויקטוריה באופן ספונטני בעונה הזו?
בכל מקרה -הינה רשימת חברות השייט, אם בא לך לעבור אחד אחד ולבדוק את תנאי הביטול והחזר (אם יש).
.אני לא חושבת שאני הייתי מתחייבת מראש לתשלום הלא זניח אם תנאי הביטול נוקשים מדי.
-
יום 13 – עוברים לונקוברואכן, אנו מתעוררים לגשם זלעפות שהמשיך לאורך רוב הנסיעה האיטית והארוכה (כשעתיים ושלושת רבעי שעה) עד לנמל ננאימו.
באגמים היפים כחולי המים שראינו בדרך לפסיפיק רים בקושי ניתן היה להבחין בכיוון הזה:המים האפורים שלהם התמזגו כמעט ללא קו הפרדה בשמיים המעוננים.
אנחנו לא קנינו כרטיסים מראש למערבורת לונקובר. באמצע שבוע באמצע ספטמבר לא היה צורך בכך. באתר של BC Ferries אפשר לקבל את אחוזי התפוסה להפלגות הקרובות ולהחליט אם שווה לשלם תוספת על הזמנה מראש- שככל הנראה נחוצה רק בחגים קנדיים ולהפלגות פופולריות בסופי שבוע.
ההמלצה היא להגיע לרציף לפחות 30 דקות מראש.
אנחנו כמובן הקדמנו, חנינו את הרכב בתור והעברנו את הזמן באזור ההמתנה המקורה (כמה חנויות מזכרות יקרות, נקודות fast food ווי-פי חינם, כמו גם על המעבורת עצמה) עד שקרוז קרא לנו לחזור לאוטו לקראת העליה למעבורת. כל האופרציה מאוד מתוקתקת ויעילה- ההפלגה בת השעה וארבעים עוברת בנעימות והירידה מן המערבורת ב Horseshoe Bay בצפון ונקובר מהירה גם היא.
את שארית היום אנחנו מבלים באתרים של צפון ונקובר- ב Capilano Salmon Hatchery שם קיווינו לראות את הסלמון קופצים בהמוניהם במדרגות בדרכם חזרה לנהרות בעונת הטלת הביצים, אבל המקום קצת אכזב. הגם שהעונה מתאימה כנראה שהגענו ביום לא טוב- הסלמון נראו – עד כמה שהצלחנו לראותם במים העכורים- קצת עייפים ועשו רק נסיונות עצלים וכושלים, קפיצונים אפשר להגיד. בקיצור, אפשר לוותר.
מסביב ב Capilano Regional Parkגם כן יער עבות ובו כמה מסלולים. אנחנו עשינו רק גיחה קטנה לראות את העץ המכונה Grandpa Capilano ואת הסכר בגדול.
בהמשך גם נסענו ל Lonsdale Quay Market (חניה חינם לשעתיים בחניון שמתחת לשוק) לתצפית לעבר קו החוף של ונקובר וה Canada Place , תחת שמיים דרמטיים.
-
יום 14 – האקווריום של ונקוברבונקובר לנו במלון Sunset Inn & Suites הממוקם באזור מרכזי אך שקט יחסית, קרוב לרח' דייבי המקבץ מבחר מסעדות אטניות וגם, כך למדנו, נחשב למרכז קהילת ה LGBT של ונקובר (נצפו הרבה דגלי גאווה בסביבה
).יתרונות:
- סוויטה מרווחת עם חדר שינה נוח ושתי ספות כפולות נפתחות בסלון, לכל אחד מן הבנים, מטבח מלא (שלא ממש ניצלנו) ומרפסת.
- חניה חינם בחניון המלון שהגישה אליו באמצעות הכרטיס של החדר ותמיד היה בו מקום.
- צוות אדיב ומסביר פנים.
- מחיר סביר למרכז ונקובר.
נקודות תורפה:
- לרגישים לרעש כמוני בידוד רעש לא מספיק טוב הן בין החדרים (למה למקם את המקרר המטרטר של סוויטה אחת צמוד לקיר חדר השינה של השניה?
), והן בין החדר לרחוב (כאשר חבורה עליזה של בליינים שעברה ברחוב הרעישה בשעות הקטנות של הלילה).- ארוחת בוקר דלה יחסית: לחמים,דגנים, פירות אך ללא ביצים או תוספות אחרות. המצרכים נפרסים מדי בוקר בלובי הצר של המלון ועל האורחים לרדת עם מגשים ממטבח החדר , לקחת את האוכל חזרה לחדר ולאכול שם: סידור לא נוח וקצת מעצבן.
- חוץ מלובי צנוע, חדר כושר פצפון וחדר כביסה (שלא נזקקנו לו), אין עוד שטחים או מתקנים ציבוריים במלון, למי שזה חשוב לו.
-
יום 14 – האקווריום של ונקוברהתכנית היתה לנצל את היום הזה לנסוע מעט צפונה על כביש ה Sea to Sky אבל תחזית גשומה עם צפי לשיפור למחרת גורמת לנו להפוך את הסדר ולהקדיש את היום לונקובר העיר.
תחילה אנחנו הולכים ברגל מהמלון ל Canada Place אותו ראינו אתמול וממנו יש מבט יפה להרים של צפון ונקובר, אבל קו החוף שסביב הוא בעיקר תעשייתי ופחות יפה מקרוב.
ונקובר היא עיר נעימה., שבקביעות מדורגת כאחת העירים הכי livable בעולם. גם כאן לא ראינו איזה סגנון אדריכלי יחודי או מעניין במיוחד וגם מרכז העיר הוא שילוב של רבי קומות, בתי דירות מודרנים ובניני משרדים סתמיים. אבל יש בה גם רחובות צדדייים ירוקים, שבילי אופניים לרוב, המון מסעדות ו coffee shops .
אווי כמה בתי קפה : נראה שתושבי העיר ממש מכורים ומסתובבים קבוע עם כוס קלקר ביד עם קפה לדרך, ולכו תגידו להם שהקפה שלהם לרוב (כמו גם בארה"ב) ממש לא טעים...
.וכמוכן יש את המיקום הדרמטי של העיר, אם הים מסביב, וההרים לצפון והנגישות הרבה לאתרי טבע שווים במרחק סביר שללא ספק תורמים לדירוג.
השמיים די קודרים וליעד הבא שלנו- פארק סטנלי והאקווריום שבו- אנחנו כבר נוסעים באוטו. ואכן כשאנחנו עומדים בתור לרכוש כרטיסים (מצויידים בקופון ל 10 % הנחה שקיבלנו בקבלה של המלון, ומן הסתם ניתן לקבל במלונות נוספים) השמיים נפתחים ומתחיל לרדת גשם חזק שלא ירפה בהמשך היום. אולי בשל כך האקווריום היה צפוף למדי, אבל זה לא גרע מן ההנאה של כולנו. התצוגות נחמדות אבל מה שהופך את הביקור לכדאי אלה המופעים השונים: לוטרות, כלבי ים, כרישים ולוויתני הבלוגות החמודים.
הנרטיב של המנחים אמנם נורא לעוס ומתקתק ו environmentally-politically correct , לפעמים על גבול הפארודיה ("אם תטגנו פחות בשמן.. מניעת דליפות הנפט בים... כלבי הים יכלו לשחות בחופשיות בנהר"...
)אבל המופעים מושקעים ומהנים.
סך הכל בילינו כשלוש וחצי שעות במקום ולא הרגשנו איך הזמן עובר. את שאר השטח של סטנלי פארק ראינו לצערינו רק דרך הוישרים והחלון של האוטו- לא מזג אוויר שהזמין לחקור אותו ברגל.
בערב אכלנו במסעדה מלזית Banana Leaf , לא רחוקה מהמלון, שכבר הומלצה פה בעבר. לקחנו את תפריט הטעימות שהיה מוצלח מאוד.
-
יום 14 – האקווריום של ונקוברתודה רבה על הסיכום המושקע ועל הטיפים המועילים .
אנו נוסעים בסוף יוני ונהיה בונקובר ובפספיק רים . הסיכום שלך עוזר מאוד לסדר את כל הדברים שקראתי עליהם .
תודה רבה
-
יום 14 – האקווריום של ונקוברבוקר טוב
תודה ג'ני על התשובה. נראה לי שנמתין עם ההזמנה לפחות עד שנדע מה מזג האוויר הצפוי.
ממשיכה ללוות בעניין גם בונקובר. מענין אותי מה בחרתם שם. צבעי השלכת של העצים נהדרים.
סופש נעים
איריס
-
יום 14 – האקווריום של ונקוברלגבי יוקיולט:
החלום שלי לחזור לשם באיזה חורף.
בעיירה יש צימרים שממוקמים על חוף האוקינוס שבחורף משמשים לתצפית על הסופות בים. צריך לבחור חדר עם חלונות גדולים לאוקיינוס ולשבת ולצפות בנחשולים.
תסתכלו כאן על Storm Watching ביוקילט.
לא חלום?
אגב, האזור נמצא בסכנת צונמי אם במקרה יש רעידת אדמה באוקינוס
ג'ני: הטיול ממשיך להיות מקסים.
-
יום 14 – האקווריום של ונקוברטוב יקירי, אחרי הפסקה אני עוד חייבת לכם את הימים האחרונים של הטיול.
מישמיש, אני שמחה שהדברים שלי עוזרים לך בתכנון. אני מקווה שאתם משלבים גם את הרוקיס בטיול- היהלום שבכתר.
איריס, מראש לא שמנו הרבה דגש עם ונקובר (תוך היכרות עם הנפשות הפועלות
) אז אני לא בטוחה שאוכל לחדש הרבה, אבל שומרת לך לסוף עוד תמונת עץ מייפל (גם אני ממש התאהבתי בהם).ליט- איט, אני מאחלת שהחלום יתגשם, אבל באמת רצוי בלי צונמי..
ממשיכה.
-
יום 15 – כביש 99 Sea to Sky Highwayכמובטח, היום מעונן אבל ללא גשם.
מי שנוסע מונקובר לרוקיס (או ההיפך) יכול לבחור לכלול בנסיעה את כביש 99 הנופי צפונית לונקובר. אנחנו, שרצינו לחוות עוד קצת טבע, עשינו קטע ממנו הלוך ושוב במיוחד.
הנסיעה היא לאורך המפרת של Howe Sound, כשבצד אחד הים ומצד השני ההרים. התחנה הראשונה שלנו הוא Shannon Falls השופצים, אחר כך ל Tanatalus Lookout המאפשר מבט רחב על כל הסביבה וכעבור עוד 40 דקות נסיעה נוספות הגענו ל Brandywine Falls הגבוהים והמרשימים- לטעמי המפלים הכי יפים שראינו בכל הטיול. גם הנוף מסביב יפה.
מכאן הסתובבנו והתחלנו לנסוע חזרה לכיוון ונקובר. קיוויתי שמזג האוויר יתבהר ויאפשר לנו לעלות עלSea to sky Gondola ולחוות את הנופים המדהימים שנילי תיארה , אך לשווא- העננים מיאנו להתפזר ובתנאי ראות כל כך לקויים לא היה כל טעם לעלות...
-
יום 15 – כביש 99 Sea to Sky Highwayהגענו חזרה לונקובר בשעת אחר הצהריים מוקדמת והתלבטנו מה לעשות בהמשך היום. הבנים הביעו רצון עז לזמן איכות עם הוי- פי בחדר של המלון, אז יצאנו שוב רק בזוג וברגל הפעם לקו החוף החותם את הdowntown מדרום כעשר דקות הליכה מהמלון. בצד הזה יש מרינה, טיילת, חופי רחצה והוא בעיני יותר יפה ומזמין לשיטוט רגלי מהצד הצפוני.
בתור לא חובבת שווקים מושבעת, השוק באי Granville לא היה בתכנית שלי, אבל סוף הטיול כבר היה באופק, היינו זקוקים למתנות ולכן החלטנו "לקפוץ" אליו.
וכאן התברר לנו שעל אף הקרבה ל downtown האי לא נגיש להולכי רגל, שכן הגשר באותו שם חולף גבוה מעל האי ללא אפשרות לרדת ממנו. על כן הגישה מ downtown היא רק ברכב או באמצעות הסירות החוצים את המפרץ הלוך ושוב (11 $ לשנינו הלוך ושוב לנסיעה של 90 שניות בערך...)
-
גם אני עוד פה -
יום 15 – כביש 99 Sea to Sky Highwayשוטטנו קצת בשוק או יותר נכון שווקים, כאשר צריך להיות ערניים לכך כי כבישים חוצים את האי ויש תנועת רכבים. מאוד ערניים
באי יש מפעל בטון שהממגורות שלו נהפכו לציורי קיר צבעוניים במסגרת הביאנלה של ונקובר לפני כשנה, ובעודני עומדת מתבוננת ומנסה לתפוס את הכל בפריים אני שומעת את בן זוגי צועק את שמי. אני מסתובבת, מעוצבנת- מה פתאום צעקה כזו- ורואה משאית ענקית מתקרבת אלי ולא מראה סימן שתיירת מטומטמת העומדת בדרכה ומצלמת תגרום לה להאיט! נכון שהמיצג מעניין ומעורר עניין, אבל המקום קודם כל מתקן תעשיתי פעיל.. אולי בגלל הבהלה הצילום יצא מעט מטושטש..
-
יום 15 – כביש 99 Sea to Sky Highwayשקד, אכן חשבתי עליך בעניין הזה של חוסר נגישות נוחה לשוק גרינביל.
.בוודאי שתרצי לבקר בשביל החוויה, אבל לקניית כמה מצרכים לארוחה קלה, כנראה שיותר קל וכדאית כלכלית בסופר ליד המלון!
~~~~~~~~~
אנחנו חוזרים חזרה עם הסירה לחוף ה downtown . סוף כל סוף השמש יצאת ואנחנו זוכים לראות את ונקובר במיטבה. השעה רק 17.00 ביום שישי אבל נדמה שכולם סיימו את שבוע העבודה שלהם מזמן – אנשים רצים, מדוושים, מטיילים עם הכלב, עושים סקייטים לאורך הטיילת, משפחות מבלות על החוף, אנשים נחים על בולי העץ הענקיים המשמשים כספסלים- מחזה חביב מאוד.
אחרון ודי- במיוחד בשביל איריס!
-
יום 15 – כביש 99 Sea to Sky Highwayבערב אנחנו שוב מנצלים את היותה של ונקובר עיר רב תרבותית עם יצוג בולט למטבחים אסיאתים למיניהם ושמים את פעימינו למסעדה יפנית Guu כרבע שעת הליכה מן המלון.
זהוי מסעדת izakaya המציעה הרבה מנות קטנות (בדומה לטאפאס). הישיבה היא על ספסלי עץ לא הכי נוחים וציבור הלקוחות כמעט כולו אסיאתי- בשולחן לידינו חבורה של גברים קשוחים הנראים כמו חברי חבורת פשע יקוזה, ליד הבר חבורה עליזה מאוד שמדי כמה זמן פורץ בצעקות רמות ומבהילות ביפנית
, כנראה סוג של "לחיים. אנחנו לגמרי לא שייכים לנוף האנושי וזקוקים לעזרתה האדיבה של המלצרית כדי לפענח את התפריט, אבל זו ללא ספק חוויה.ואם זאת, בל יטעה- אנחנו עדיין בקנדה שומרת הסדר והחוק, וכאשר אנו מבקשים עוד כוס כדי לכבד את הבן הגודל בלגימת סאקה, המלצרית מבקשת קודם לראות ID כדי שתנוח דעתה שהוא אכן בגיר וכשיר לשתות אלכוהול.
ואם תהיתם- גם כאן וגם ערב קודם נמצא פתרון בתפריט לבן הצעיר וה"מאותגר קולינרית" (משמע לא מוכן לטעום שום דבר מחוץ לרפטויר הקבוע והמצומצם שלו) בדמות כנפי עוף ואורז לבן. וגם זה הרחבת הרפיטויר בשבילו...
