אני דווקא חושבת שבוקינג.קום ודומיו כן תורמים לאנשים ה"קטנים" , בעלי הצימרים וה-B&B שחיים מהתיירות. ברור שלשווק דרך אתרי התיירות יש ערך מוסף גם להם, גם אם הם היו מעדיפים, כמו כולם, לחסוך את העמלה. 

 

דרך האתר הם חשופים להרבה יותר אנשים ולא צריכים לחכות שאנשים יגיעו אליהם "על הדרך". אני בטוחה שהשווק דרך בוקינג.קום הביא לתפוסה יותר גבוהה ולבטחון כלכלי גדול יותר, כאשר הם יודעים כמה אנשים ישהו אצלם ויתארגנו בהתאם. 

 

מה שמעניין, לפחות מהנסיון שלי, זה שברוב המקרים, אם פונים אליהם ישירות הם נותנים את אותו מחיר כמו בבוקינג.קום. רק אם מגיעים אליהם אחרי הזמנה באתר, הם מספרים ש"אם הייתם מזמינים ישירות הייתם מקבלים זה וזה". דווקא במלונות גדולים ובמלונות רשת לעתים יש מבצעים שתמורת אותו סכום מקבלים ארוחת בוקר או לילה נוסף.

 

 

הסתלקתי ליומיים והתפתח דיון מעניין.

 

ראשית, תודה לכולם.

 

מאוד מסכימה עם יפעת שהמודעות מחדדת קצת, גם אם יש דברים שעשינו באופן טבעי.

 

אני מאמינה שטיול איטי הוא התורם יותר, גם אם לא מיישמים את כל העקרונות. זו לא דת. אף אחד לא חושב יומם וליל איך לעזור לאוכלוסיה המקומית, אבל דברים נטמעים בתודעה.

 

ולגבי הפינות שמחוץ למסלול השחוק - נדמה לי שממילא אין סיכוי שההמונים ישטפו את המקומות האלה שמגיעים אליהם אך ורק בטיול אטי.

קצת לתת מעצמנו אצלנו

 

ערך מוסף

תודה שוב לכל המתייחסים והמשתתפים. אני מקווה שאצל חלק מהקוראים גדלה המודעות לנושא.

 

גם במלונות השייכים לרשת עובדים מקומיים. אז זו חצי צרה-חלק מהכסף של התשלום עדיין נשאר באזור. לדעתי-הבעייה היותר גדולה היא במקרים של הרבה מאד תיירי "יום" שמגיעים למקום לכמה שעות ועוזבים.

 

יש גם מלונות "רשת" שלפחות כלפי חוץ מנהלים מדיניות ידידותית לסביבה-למשל אפשר לתלות את המגבות  ואז לא יחליפו אותן כל יום וכו'. גם דברים אלו תורמים, לטעמי.

 

אני תוהה לפעמים-עד כמה אנחנו מתחשבים גם בסביבה בטיולנו?

 

במקרה יצא לי להיכנס לאחד הצימרים באזור הצפון בעת שהתארחה שם משפחה. שעות! לאחר שהסתיימו המקלחות והג'קוזי עדיין דלק בחדר האמבטיה  תנור בעוצמה גבוהה. במקרה אני מכירה את המשפחה ואני יודעת שאצלם בבית לא היו נוהגים כך. סתם חומר למחשבה. נכון זה יעלה להם עוד כסף אבל...

 

וציידת, גם אני שואלת את עצמי מתי כבר נתקדם בנושא הזה?

נירית, תודה רבה על השיתוף. 

אני מאד מתחברת למהות אבל מודה שדווקא קשה עם המונח 'תיירות מתחשבת'. אני מתארחת ואוכלת במקומות עצמאיים מכל מיני סיבות, אבל לאו דווקא בגלל שאני מתחשבת בבעלי המקום או עובדיהם.  

ברמה האישית, המודעות שלי לנושא של צרכנות אחראית כולל תיירות אחראית התפתחה בתקופה שגרתי בארה"ב. דווקא שם, באומת הקפיטליזם והצרכנות, יש אנשים עם מודעות הרבה יותר גבוהה מאשר בישראל - במקומות בהם גרתי, היה מאד טבעי ומאד פשוט לקנות בחנויות יד-שניה, להיות חבר במכולת שיתופית (קו-אופ) וכיו"ב. זה נתפס כטבעי לגמרי גם אצל מי שאין לו אילוצי תקציב. עדין לא ברור לי למה לא מקיימים בישראל yard sales, שבהם אפשר למכור בסכומים ממש נמוכים כל מיני פריטים שאין בהם צורך וישמחו מישהו אחר.

 

תודה על השיתוף

שם פרופורציות על המרוץ האין סופי שלנו בחיי היום יום.

הגיון - היא מילת הקסם. 

שום דבר לא הופך לדת, רק במקום שאפשר - וכיף, אז אנהג בהגיון.

 

רבקה

רבקה'לה,

 

לעניין גודל המלון - גם אני מעדיפה לישון במלונות הקטנים, אך לדעתי אין כל קשר בין גודל המלון לתיירות אחראית (או כל שם אחר שלא יתנו לזה...). אם המלון שייך לדוגמא לרשת איביס (שאני יודעת שאת עם נאמניה) ולא למשפחה או אדם פרטי, גם אם הוא קטנטן, אז התרומה שלך לקהילה המקומית היא אפסית.

 

ולגבי בוקינג - אני בדרך כלל עושה הזמנות למספר מקומות לינה במקביל, שכן לכל מקום הייתרונות והחסרונות שלו... מבטלת כאשר אני בטוחה לגמרי בבחירה שלי. משתדלת לקבל החלטה הרבה זמן מראש, אך מודה שזה יכול להיות גם ברגע האחרון - תלוי בנסיבות. 

 

אורה

 

 

 

אני מאד מאד נהנית מהדיון שהתפתח.

 

הוגה במה שנילי כתבה על בוקינג...גם לי, כמו לאורה, אין כח לפינג פונג במייל והכי נח דרך בוקינג, מצד שני מה שנילי כתבה גרם לי לחשוב ואני אנסה ליישם זאת.

אורה - קודם כל תודה. ושנית תודה על שהרמת להנחתה.

 

אני אנסה לקבץ כאן כמה מן הטענות שנטענו גם בפרטי:

 

קודם כל, לא תמיד ידעתי שלמה שאני עושה יש שם, או תנועה כלל עולמית. אני ממהרת להתחבר לכאלה, וכנראה שזה באמת התאים לי. גם אני פעם טיילתי אחרת וכנראה שהאטת קצב הטיול התלבש עלי עם התקדמות הגיל, העייפות ואולי גם בגלל זמינות הטיסות.

 

גם אני אוהבת לישון במרכז העיר ההומה, אבל אני מעדיפה מלון קטן על גדול (תחנת רכבת אני קוראת למלונות הגדולים)  לעיתים גם המלונות הקטנים האלה שייכים לרשתות - אבל כיוון שאני מרגישה בהם יותר טוב, אני מעדיפה אותם. מה שכן אפשר לעשות בעניין זה, כפי שציין שמוליק - אפשר לא להזמין מקום בשלושה מקומות שונים ולהחזיק אותם עד הדקה האחרונה ורק אז לבטל שניים מהם, אפשר לבטל אותם זמן סביר מראש כדי שלא יפסידו. ויש עוד תחומים שבהם אפשר להיות מטיילים מבוססי קהילה וגם ליהנות: אני אוהבת גם בעיר הגדולה ללכת לאיבוד בסימטאות, לקנות פרודוקטים בחנויות הקטנות ולעשות פיקניק קטן או לאכול במסעדה קטנה באותה סימטה, שמבשלת בסה"כ שתים שלוש מנות אבל הן אוטנטיות, מבושלות ע" בעלי הבית וכו' - גם אנחנו נהננו כי לא אכלנו במסעדה סופר תיירותית שמגישה מזון כמעט תעשייתי בכל מיני מובנים וגם תרמנו לקהילה.

 

יש למשל בערים רבות בארץ סיורים מודרכים ע"י מדריכים מקומיים שכל שכרם הוא הטיפים שאתם תתנו להם ויש עוד ועוד רעיונות שבעיניי רק יתרמו לנו כתיירים ע"י זה שנפגוש יותר את המקומיים ולקהילה בודאי.

 

הנושא הכי מעניין בדיון כאן הוא של פסגות מושלגות - האם לספר על מקום חבוי שגילינו או לא? אני מודה שאין לי תשובה מוחלטת.

 

רבקה

רבקה'לה, מיקהמיקה וזיוה - תודה על הפוסטים המעניינים ונירית, תודה על שהבאת אותם גם לכאן

 

עקרונית, מאד מתחברת למושג "תיירות אחראית" ומקווה לראות את עצמי גם כחלק ממנה. מעשית, לאור הדיון שהתפתח כאן, מסתבר שהרבה פעמים אני כנראה לא ממש "עומדת בתנאים".

 

בגדול, אתכנן את הטיול שלי קודם כל לפי צרכיי (או צרכי המשפחה) ורצונותיי, ופחות אתעסק באיך זה יתרום לאיש הפשוט שיושב בכפרים הסובבים את ציריך, רייקיאוויק או אדיס אבבה.

 

הדוגמא הכי פשוטה שקופצת לי לראש היא שלעולם בטיול עירוני אעדיף לישון במלון (במרכז העיר) ולא בדירה או בבית של מקומיים. פעם אחת שעשיתי זאת הספיקה לי לגמרי וסתמה בזאת את הגולל על הפעמים הבאות...

 

דוגמא נוספת שעלתה כאן היא הזמנה (ותשלום) דרך בוקינג, שתמיד תהיה העדיפות הראשונה שלי, אם זה ניתן. מודה שאין לי את הסבלנות לפינגפונג ההתכתבויות ול"סוציאליזציה" עם בעלי הדירות. ברור שעל חלק מהאנשים זה מתלבש כמו כפפה ואפילו עושה להם את הטיול. עלי זה פשוט מעיק. 

 

קניות ושופינג בחו"ל זה ממש משהו שלא מתחברת אליו. מבחינתי שווה ערך לבזבוז זמן טוטאלי. בארץ מאד אוהבת לקנות בחנויות יד שניה וכמובן במכולת השכונתית שלנו - וברור לי שבכך אני תורמת במשהו לאנשי המקום שבו אני חיה וכמובן לצרכנות אחראית.

 

כן מאד אוהבת לגלות "אטרקציות" שלא על מפת התיירות ולפעמים הן לגמרי אלה שיעשו לי את הטיול ויחקקו בזכרון. אטרקציות שיכולות להיות גם מיזם של איש אחד, מסעדה שלא קראתי עליה בשום מקום ונקרתה בדרכי ככה סתם על הדרך, או מקום לינה שלא הוזמן מראש והגענו אליו מבלי לדעת עליו כלום לפני כן.

 

תודה על הפוסטים היפים ועל הדיון הפורה,

אורה

 

 

קראתי את שלושת הפוסטים, שלושתם מעניינים וחשובים. אהבתי איך כל כותבת לקחה את הנושא למקום קצת שונה וביחד הפוסטים מחזקים, מאירים ומעוררים מחשבה על איך אנחנו התיירים משפיעים על הקהילה בה/אותה אנחנו מבקרים. כשהמודעות עולה המעשים שלנו יהיו מכוונים יותר ומדוייקים יותר. אם עד עכשיו נהגתי כך בעיקר משיקולי תקציב, הלאה אשתדל לראות את ההקשר הקהילתי וזה בוודאי יעזור וישפיע על הבחירות שלי למען תיירות מתחשבת ומעצימה. תודה על העלאת המודעות בפוסטים יפים כל כך ותודה לנירית שהאירה והעירה את תשומת הלב אליהם כאן בפורום.

יפעת

ועוד הערה - גם אני כמו פסגות בוחרת לפעמים לא להמליץ על מקום כאשר אני חשה שהתועלת עלולה להיות נמוכה מפוטנציאל הנזק.

זו באמת דילמה. תיירות אינטנסיבית כשלאתר איו מספיק  תשתיות באמת יכולה לקלקל.

ה"תיירות האחראית והמתחשבת" מנסה גם לפרנס את המקומים, גם לשמור על הסביבה ולא להזיק למכלול החיים במקום. זו לא תמיד משימה קלה.

מעניין שבטיול האחרון שלנו בקיץ התחבטתי בנושא ההתחשבות במקומיים מכיוון קצת שונה. מצד אחד אין ספק שתיירות מפרנסת, מצד שני דווקא למקומות פחות מרכזיים מבחינה תיירותית יש אופי של שלווה מקומית שתיירות עודפת עלולה להזיק לו באופן אנוש.

 

היער השחור, למשל, הוא יעד שכבר מזמן נכבש על ידי ישראלים עד כדי כך שלפעמים שומעים שם יותר עברית מאשר כל שפה אחרת. העיירה צל-אמ-זה באוסטריה נכבשה על ידי בני דודנו. אני חושבת על בני המקום, או על תיירים מקומיים ותוהה - האם זה מה שהם רצו?

 

יש אתרים תיירותיים שמתפרסמים בכמה שפות ומשווקים דרך כרטיסי הנחות ואז אני יכולה לומר בבטחון שתיירות שוקקת רצויה בהם, וגם תיירות זרה. לעומת זאת נתקלתי בכל מיני מקומות שאפשר לקרוא עליהם אך ורק באתרים מקומיים בגרמנית. חלקם אתרים בתשלום וחלקם פתוחים לגמרי. האינסטינקט הראשון שלי בפורום הזה היה לספר לכולם איזה מקומות נחמדים מצאתי, שיכולים לעלות על מפת התיירות שלנו, אבל במחשבה שניה דמיינתי איך פינת החמד המקומית והשלווה הופכת פתאום לאתר שוקק בדוברי עברית והרגשתי כמו פיל בחנות חרסינה. החלטתי שלא אני אהיה זו שאפרוץ לשלווה המקומית ואהרוס אותה.

קצת אופ טופיק - יש ספר ילדים  מקסים, מקסים ממש, שבאופן מוצהר מדבר על נזקי הקרוז.

שם הספר "האי של נים". הגיבורה היא ילדה שחיה עם אבא שלה באי בודד, אביה חוקר, אמה היתה גם היא חוקרת חיים ימיים אבל ספינה של קרוז הבהילה את הכריש והאמא שלה מתה.

בספר זה לא מוצג באופן דרמטי כזה - זה ספר ילדים באמת מקסים ולא מפחיד, נניח מתאים לתחילת-אמצע יסודי. אבל לאורך כל הספר הנושא הזה בולט: תיירי הקרוז הם "הרעים" שצריך להרחיק אותם מהאי, והילדה, חיות האי הם ה"טובים".

סתם נזכרתי.

נילי, שמחה שהצטרפת ותודה לך על השיתוף.

כל כך מבינה ומזדהה איתך לגבי ההזמנה בבוקינג. התחלתי להזמין מראש רק בטיולים האחרונים (ובטיולים בודדים שעשינו עם המשפחה המורחבת) ואני עדיין מרגישה ש"המטריה"  של בוקינג חשובה לי. אבל בהחלט ראוי לזכור את מה את כותבת. גם אתרי ההזמנות שכל כך עוזרים לנו הם סוג של תאגיד...ואני באמת משתדלת לא לבטל ברגע האחרון, אלא כמה שיותר מוקדם עם "סגירת" המסלול.

 

נירית, רבקה, זיוה ומיקה,

תודה רבה רבה עבור הנושאים החשובים, שהפוסטים שלכן עוסקים בהם.

 

כבר שנים שיש לי "ויכוח" עם חברים בקשר למקומות שאני בוחרת ללון בהם.

 

אני משתדלת מאוד לא ללון במלונות גדולים, אלא במלונות קטנים בבעלות משפחתית, ואם אפשר בבתיהם של המקומיים.אמנם אני חובבת נופים, אבל גם חובבת בני אדם, בני לאומים שונים. חלק מההנאה שלי בטיול היא לשוחח עם המארחים, ואפילו לאכול במטבח המקומי שלהם כדי לחוש קצת את דופק החיים המקומי.כמובן שלא אשן בכול מקום, וככול שהמקום מעוצב יותר בעיצוב מקומי או היסטורי, כך המקום "מדבר אלי".(מיקה מכירה את השריטה הזו.)

 

בשנים האחרונות אף למדתי שאתרים כמו בוקינג גובים אחוזים גבוהים מבעלי הבתים, כך שאני משתדלת שלא להזמין דרכם. אני מחפשת הרבה באתרים המקומיים, שולחת מיילים לבעלים, ותמיד מדגישה שאני באה מישראל. אינני רוצה ללון במקום שאינני רצויה בו. ברוב המקומות מאפשרים הזמנה עם יכולת ביטול. אולי לא עד הדקה האחרונה, אבל אין ספק שלא ארצה לפגוע בפרנסת המקומיים, ואבטל סתם, כי יש מבצע באיזה שהוא מלון.

לגבי המחיר- אם המקום מפורסם בבוקינג, אז המחיר בתכתובת הפרטית זהה, אבל אני מעדיפה שכול הכסף יגיע לאותם האנשים הפרטיים.לפני כחצי שנה הייתה לי תכתובת ארוכה עם מלון משפחתי בסטרזה (אשר מפורסם בבוקינג) , שבו לנו בסוף ספטמבר ,שני לילות. היחס שקיבלנו שם מבעל המלון, שהוא גם איש הקבלה וגם המלצר הראשי היה מדהים! שילמתי בדיוק את אותו המחיר של בוקינג, אך הקשר שנוצר כבר בתכתובת, עשה את שלו, ושמחתי שבעל המלון קיבל ישירות את הכסף לכיסו.

 

גם בארץ, אני מעדיפה לבצע קניות בחנויות פרטיות, וחבל שאין כבר בסביבתי אף מכולת...

 

ושמחתי לגלות את המושג- "תיירות אחראית". חשוב שנאמץ אותו.

 

מיקה- תודה רבה עבור המידע שאספת. אחד המקומות נמצא כ-10 דקות נסיעה מביתי, ואפילו לא ידעתי. אבקר בו בהזדמנות הקרובה.

 

נילי

זיוה, מיכל ורבקה-התרגשתי מאד לקרוא את הפוסטים שלכן  ושמחתי להעלות אותם כאן.

כל מה שיגביר את המודעות לנושא-מבורך מאד בעיני. באמת כמעט אין חומר על זה בעברית. לצערי, אני נתקלת רק במעט מטיילים "מתחשבים" בארץ עצמה...או שהלא מתחשבים יותר קולניים...בהרבה...

אוליב-כל מה שזיוה אמרה.

אני חושבת שהעלאת מודעות יכולה לגרום לשינוי,  ושינוי קטן אצל כל אחד מאיתנו עשוי להביא לשינוי גדול וחיובי בעולם "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן".

זיוה-התחשבות גם לדעתי מילה מתאימה . הלוואי והיינו מתחשבים יותר בכל תחום.

יש כאן ריכוז של טיפים לתיירות מתחשבת ואחראית. אפשר לבחור כמה וליישם בכל נסיעה. ויש שם המון דברים שכדאי לאמץ גם בבית....

נירית,

מאוד התרגשתי שהעלית את הפוסטים שלנו. אני מבינה שזה נושא שמדבר גם אלייך, ובאמת חושבת שלא מדברים עליו הרבה בארץ. מילא השם "אקולוגי" חדר קצת לשיח. אבל לא ראיתי כתבות בעברית על נזקי תיירות, למה גורמים הקרוזים באניות הגדולות ועוד. אני למדתי על כך מקריאה רק בחודשים האחרונים. לא הייתי מודעת כלל לדברים האלה קודם לכן.

 

אוליב,

לאף אחת מאיתנו אין קרדיט על הנושא. לא המצאנו אותו. ומעבר לכך, אני מאמינה שבפורום הזה רבים נדבקו בסגנון הטיול האטי, שהוא גם זה שנחשב ליותר אקולוגי ואחראי (והמילה "מתחשב" אולי קצת יותר צנועה ומתאימה לו), ובכל זאת העיסוק בו פתח לי עיניים. לפעמים הבעיה היא דווקא במקומות תיירותיים שהם נכס של התרבות העולמית. ביעדים מבוקשים כמו מטאורה ביוון, או להבדיל - הערים התיירותיות של איטליה, אנשים מבקרים ונעלמים כעבור כמה שעות. התיירים (אנחנו) נעזרים בלשכות התיירות, משאירים אחרינו הרבה בעיות לטפל בהן כמו פינוי אשפה ועוד ולא תורמים לכלכלה המקומית. אבל כמובן בכל מקום, במדבר, ביעדי טבע ועוד, שהות ממושכת (ומתחשבת) מביאה עמה רווחה לאזור. ומי שיכול להעיד על כך ולהעביר את התורה הלאה - למה לא?

אני לא יכולה לקחת לעצמי קרדיט שלא מגיע לי -

עד לפני כמה שנים [6-7, לא זוכרת] בכלל לא הייתי מודעת למושג של "תיירות אחראית".

הטיולים שלנו כאלו בעיקר בגלל העדפות אישיות ואילוצי תקציב, לא בגלל אידיאלים. נחמד שזה יוצא מתאים, אבל זה יצא ככה במקרה...

 

מה שכן השתנה כתוצאה ממודעות חברתית היו הרגלי הקניה שלנו. זה כן הפך להיות שיקול משמעותי מאז שעלתה המודעות אצלנו.

 

אוליב,

 

היה ברור לי שאת 'טיילת מתחשבת' ובעצם לא רק בטיולים, אלא גם ביום יום.

מאיך שאת כותבת ומתארת את משפחתך רואים שהבסיס לחינוך שהם מקבלים זה ערכים של 'ואהבת..'.

 

 

תודה

אנחנו בדרך כלל לא לנים במקומות התיירותיים. עד לא מזמן לא הייתי מודעת לכך שיש לזה שם...

 

אבל באופן כללי באורח חיינו, אנו מודעים למדי לפרוייקטים כמו אלו שקישרת אליהם.

במקום מגורי יש חנות בגדים יד שניה פעילה מאד, שמעסיקה מספר עובדות שאין להן יכולת לעבוד במקום אחר. ואנו קונים בה.

אחד מבני ביתנו היה במשך תקופה בשיקום של נכי נפש, וכך הכרנו פרוייקטים כמו של כלים שלובים - ומאז כלים ומתנות אני קונה בעיקר מהם.

זה לא כל כך קשור לתיירות, אמנם, אבל אני  מרגישה שגם בדברים קטנים - אם כל אחד יעשה את המעשים הקטנים, זה יכול להוביל דברים חיוביים גדולים.

תודה נירית על תוספת האור, כלומר שהפצת את הידיעה, כי אני באמת מאמינה שככל שנגרום למודעות, כן ירווח. אני למשל, תמיד חשבתי שלא נעים לי לנסוע למקומות עניים, כי לא נעים לי לראות אותם ולחוות אותם. תוך כדי עבודה על הפוסט, ירד לי בעצם האסימון, שבזה אני בעצם מונעת מהם פרנסה אפשרית והרי יופי יש בכל מקום!

 

לחיי הטיולים הבאים, ואם יהיו מתחשבים - מה טוב!

 

רבקה

 

נירית יקרה,

מרגש מאד ששיתפת את המיזם שלנו. אני מאמינה שברגע שנהיה מודעים תיירות מתחשבת וחברתית יהיה לנו קל ופשוט ליישם אותה.

זיוה ורבקה למשל עוררו אצלי את המודעות לבחירה ללון בכפרים 'שעל יד' הכפריים התיירותים ולפרנס גם את המשפחות שמתפרנסות שם מתיירות.

 

בפעמים הבאות שאסע  לצפון אני מתכוונת לעצור באחד מבית הקפה עליהם כתבתי אצלי כדי לתרום בקטנה לקהילה שהם מעסיקים.

 

והלוואי ובעתיד ייפתחו עוד ועוד עסקים חברתיים בארץ.